ביום כ"ט בניסן התש"ע (13/04/2010) החלטנו כי -
"א. ביה"ד מוסמך לדון בתביעות שהוגשו בפניו.
ב. הדיון בעניין משמורת הקטין יתקיים לאחר מיצוי הליך שננקט ע"י הבעל להחזרת הקטין לישראל ע"פ אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) ובכפוף לתוצאות ההליך או לאחר החלטה נוספת שתינתן בעניין בהתאם להתפתחויות בטיפול בתיק, המוקדם שבין השניים.
ג. יקבע תאריך לדיון בכל מכלול הנושאים אשר בתיק והצדדים יוזמנו להופיע . בשלב זה איננו מחייבים את האשה להופיע אישית בפני ביה"ד."

החלטה משלימה ובה נימוקים מפורטים להחלטה דלעיל ניתנה ביום י"ח באייר התש"ע (2/5/2010).

האשה הגישה ערעור על החלטתנו, וביום ח' בתשרי התשע"א (16/9/2010) דחה בית הדין הרבני הגדול את הערעור.

משכך, נקבע מועד לדיון בפנינו במכלול עניני הצדדים ליום ד' בשבט התשע"א (09/01/2011). לקראת הדיון הגעתנו "הודעה ובקשה" שהוגשה ע"י ב"כ האשה ביום 16.11.2010 ואליה צורף פסק דין שניתן בענייני הצדדים על ידי בית המשפט באילינוי ארה"ב ביום 26/10/2010. פסק הדין האמור עסק בעניינים שנויים במחלוקת בין הצדדים והכריע בהם, תוך התעלמות מהחלטתנו בעניין סמכותנו לדון באותם עניינים. לאחר קבלת תגובת ב"כ הבעל, הוחלט ביום כ"ג בכסלו התשע"א (30/11/2010) כי –

"הדיון שנקבע ליום 9.1.2011 יתקיים במועדו.

מדברי ב"כ הצדדים עולה חשש כי הצדדים מתבצרים בעמדותיהם, ללא כל הצדקה. בית הדין סבור, כי ראוי שהצדדים וב"כ יעשו מאמץ רציני מחוץ לכותלי בית הדין ובית המשפט בכדי לגשר על הפערים ועל מנת להגיע להסכם גירושין שיהיה מקובל על שני הצדדים.

בדיון שיתקיים ייעשה מאמץ לגשר על הפערים שיוותרו, אם יוותרו.

הצדדים ייערכו לכך, כי אם קודם לדיון או בדיון האמור לא יתגבש הסכם – אם לגופם של עניינים ואם לגבי מנגנון מוסכם להכרעה בחילוקי דעות – ישמע בית הדין את טענות ומענות הצדדים ויוגשו ראיותיהם, ככל שהן קיימות וככל שלא הוגשו עד כה. בית הדין עשוי להורות גם על שמיעת סיכומים קצרים בע"פ או להורות על הגשת סיכומים בכתב, הכל לפי שיקול דעתו. לאחר מכן ישקול בית הדין מתן החלטות ופסקי דין, אף ללא דיון נוסף, והכל בהתאם להוראות הדין.

בית הדין מבהיר, כי התנהלות שני הצדדים בכל הקשור לאמור לעיל, עשויה להשפיע על דרך הפעלת שיקול דעתו, לכאן ולכאן."

לקראת הדיון הנ"ל הגישה האשה, ביום 27/12/2010 עתירה לבית המשפט העליון בתיק בג"ץ 9596/10, בו עתרה לביטול החלטות בית הדין בטענה של חוסר סמכות פונקציונלית ופגיעה בכללי הצדק הטבעי. כן בקשה העותרת צו ביניים שיאסור על בית הדין לקיים דיונים ולתת החלטות בעניינה של האשה ו/או בנם הקטין של הצדדים שהוא כבן 7 שנים וזאת עד להכרעה בעתירה. הבקשה לצו ביניים נדחתה.

קיימנו את הדיון במועדו. שמענו את דברי ב"כ הצדדים ואף שוחחנו באריכות עם כל צד בנפרד, על מנת לנסות ולגשר על הפערים. לצערנו, לא עלה הדבר בידינו.

נוכחנו לדעת כי האשה, שיוצגה בפנינו ע"י בא-כוחה, מסרבת להלכה ולמעשה לקיים הליך רציני של הידברות וגישור על מנת להגיע לפתרון מושכל של הסכסוך שבין הצדדים. מנקודת מבטה של האשה, היא אוחזת בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט באילינוי, כאילו זו הערכאה היחידה שיש לשמוע את דברה. על פי הבנתנו, האשה סבורה כי ככל שיש לבעל טענות נגד פסק הדין או ככל שהוא מבקש לשנותו או להביא להשלמתו, עליו להכבד ולנהל הליכים בעניין זה בבתי המשפט המוסמכים בארה"ב. כך לגבי עניני משמורת הילד, ביקוריו ומזונותיו, וכך לגבי חלוקת רכוש הצדדים אשר מצוי בישראל. באשר לשאלת הגירושין, עמדתה היא כי אין יותר מה לדון שהרי בית המשפט בארה"ב פסק כי "נשואי הצדדים מפורקים".

ראוי לציין כי בעתירה שהגישה האשה לבג"ץ הועלתה על ידה לראשונה טענה חדשה והיא, כי לבית הדין הרבני אין סמכות לדון בעניינים הכרוכים בגירושין של בני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים בלבד, וזאת לאור אמרת אגב של הנשיא ברק בבג"ץ 2232/03 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי ואח' (המוכר כ"בג"ץ בני נוח" – פורסם במאגרים משפטיים). טענה זו לא הועלתה בפנינו בעת שעסקנו בשאלת הסמכות וכן לא בפני בית הדין הגדול, למרות שהאשה הייתה מיוצגת כדבעי. דומה, אפוא, כי הוחמצה השעה להעלות טיעון זה. עם זאת, עמדתנו לעניין זה היא, כי בית הדין מוסמך לדון בעניינים הכרוכים בגירושין על יסוד הנימוקים המשפטיים והאסמכתאות שפורטו בהחלטת בית הדין הרבני האזורי בנתניה בתיק 764411/1 פלוני נ' פלונית (3.10.2010; פורסם במאגרים משפטיים).

הערה נוספת הראויה לציון בטרם ניכנס לגופו של עניין היא, כי באת-כוח הבעל לא דייקה פורתא בטענתה כי טרם החלטנו בשאלת הסמכות לדון בעניין משמורת הקטין והסדרי הראיה. החלטנו כבר כי בית הדין מוסמך לדון בכל הקשור לשאלה זו, אלא שהצבענו על הקושי הקיים ביחס להפעלת הסמכות כאשר הקטין מתגורר זמן ניכר מחוץ לישראל. כתבנו במפורש כי אין בכך לשלול את סמכות בית הדין, וכי נמתין לקבלת הודעות עדכון בקשר להליכים בארה"ב ע"י צד המעוניין בדבר. לאחר שניתנו החלטות ע"י הערכאות המשפטיות בארה"ב פנה אלינו ב"כ האשה וביקש – בלי לוותר על טענותיו לעניין חוסר סמכות – כי נחליט שבית הדין אינו הפורום המתאים לדון בכל נושא הנוגע לקטין.

לאחר ששקלנו את הטיעונים שהובאו בפנינו והעיון בחומר שבתיקי בית הדין, אנו פוסקים ומחליטים:

א. גירושין – תביעת הגירושין של הבעל מתקבלת. על הצדדים להתגרש בגט פיטורין כדמו"י, כנהוג לכתחילה גם בנישואין אזרחיים. יבוצע גט שליחות מהכא להתם. ב"כ האשה יואיל לפנות להנהלת בתי הדין הרבניים על מנת לקבל שם של בית דין מוכר בארה"ב בסמוך למקום מגורי האשה. האשה תפנה לבית דין מוכר כאמור על מנת שיתואמו כל הפרטים הקשורים בסידור הגט. אם לא יהיה שיתוף פעולה מצד האשה תוך 30 יום, רשאי הבעל לפנות אלינו בבקשות מתאימות.

ב. מזונות האשה – הבעל ביקש בכתב התביעה כי ייפסק שהאשה אינה זכאית למזונותיה לאור הכנסותיה ולאור התנהגותה. איננו רואים צורך לקבוע בשלב זה ממצאים עובדתיים בשאלת הכנסות האשה. די בכך שהאשה אינה מעוניינת בחיי נישואין עם הבעל ודי בהליכים המשפטיים שנקטה לצורך פירוק הנישואין, על מנת לקבוע כי האשה אינה זכאית למזונות מן הבעל, וכך אנו פוסקים.

ג. מזונות הקטין ומדורו – ע"פ סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953, מוסמך בית הדין לדון ולפסוק בכרוך לגירושין בשאלת מזונות הבן הקטין של הצדדים. הפסיקה בישראל קבעה כי דיון בבית הדין הרבני במחלוקת בין ההורים בשאלת מזונות קטין, כאשר הוא עצמו לא היה צד פורמלי או מהותי לדיון, אינו קושר את הקטין בהכרעת בית הדין, והוא רשאי להגיש תביעה עצמאית למזונותיו בבית המשפט המוסמך. נעיר בהקשר זה כי מן החומר שבפנינו עולה כי הבן הקטין של הצדדים לא היה בעל-דין בבית המשפט באילינוי, וזאת בשונה מן פרקטיקה הנהוגה לעניין זה בבתי המשפט לענייני משפחה בישראל. הדיון שם התנהל במישור היחסים שבין ההורים וניתן פסק דין המחייב את האב במזונות הקטין, ולענין זה כבר החלטנו כי בית הדין מוסמך לדון אגב הגירושין בשאלת מזונות הקטין ומדורו שנכרך ע"י האב בתביעת הגירושין. בנסיבות העניין, איננו רואים הצדקה לדון בענין לגופו בשלב זה. מבלי לקבוע מסמרות לגבי העתיד ומבלי להביע דעה לגבי אפשרות האכיפה בישראל של פסק החוץ למזונות שניתן בעניין בנם הקטין של הצדדים, נשוב ונידרש לשאלת מזונות הקטין ומדורו, אם וכאשר תוגש אלינו בקשה מתאימה.

ד. חלוקת רכוש הצדדים ואיזון משאבים – הבעל יגיש לבית הדין תוך 30 יום תצהיר בכתב בו יפרט את רכוש הצדדים מכל מין וסוג שהוא, ויצרף אסמכתאות מפורטות. הבעל יטען בתצהיר באשר לדרך הנכונה לדעתו לחלוקה ואיזון, וכן מה הוא היום הקובע לדעתו לענין איזון המשאבים. כמו כן יפרט הבעל מה הם הצעדים האופרטיביים הנדרשים לצורך ביצוע בעין של חלוקת הנכסים. האשה תגיש תצהיר תשובה תוך 30 יום נוספים. דיון הוכחות יתקיים בבית הדין ביום י"א אייר תשע"א 15/5/2011 בשעה 10:45. הצדדים מוזמנים ונדרשים בזאת להתייצב באופן אישי ולהיחקר על תצהיריהם. צד שלא יתייצב יימחק תצהירו, בלא שיהיה בכך כדי לפוטרו מחובת התייצבות אישית לדיון ההוכחות על מנת להישמע ולהיחקר באופן אישי בהתאם לתקנות הדיון. צד המעוניין להעיד אנשים נוספים מטעמו, יגיש בפרק הזמן הנ"ל תצהיר בכתב של אותם עדים ובית הדין ייתן דעתו בהחלטה נפרדת לגבי שמיעת עדותם וחקירתם.

ה. משמורת הקטין, הסדרי הראיה והחינוך – נראה כי סלע המחלוקת העיקרי שבין הצדדים הוא בשאלת משמורת הקטין והסדרי ראייתו. האב תבע כי המשמורת תינתן בידיו לאור הנימוקים שמסר בכתב התביעה. כמו כן ביקש להורות על מתן תסקיר של פקידת סעד במידת הצורך.

בבואנו לשקול אם להפעיל את סמכותנו בנדון, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי פסק הדין שניתן בעניין זה על ידי בית המשפט באילינוי ארה"ב, ניתן בלא תסקיר של פקידת הסעד ובלי שנשקל הצורך הבסיסי של הילד להיות בקשר הולם וקבוע של ביקורים אצל האב בישראל, מדינת מגורי האב. ישראל היא מדינת לידתו של הקטין, בה הוא חי מרבית שנותיו, בה מתגוררים קרובי משפחתו מצד שני הוריו. הזיקות של הקטין לישראל הן מובהקות וחד-משמעיות ואך למותר להכביר מלים בעניין זה. ניתן להבין כי המציאות שנוצרה לאחר הפירוד שבין הצדדים שבה הילד נותר במשמורת דה-פקטו של האם, חייבה מתן משמורת דה-יורה לאם, מבלי שתיפגע האפשרות לדון בכך מחדש בעתיד. אך תמוה בעינינו, הכיצד התעלמו הרשויות המוסמכות בארה"ב, מן החובה האלמנטרית לדאוג כדבעי – מנקודת המבט של טובת הילד – להסדרי הביקורים שלו עם האב המתגורר מעבר לים. האפשרות התיאורטית הקיימת כי האב יפנה בבקשות מתאימות לבית המשפט באילינוי, אינה מהווה תשובה מספקת.

קראנו את החומרים שצרפו הצדדים לכתבי טענותיהם, והתרשמנו כי מדובר בהורים משכילים מאד, וכי הקשר שבין האב לבין הקטין היה קשר איכותי. נחמץ ליבנו לנוכח הניתוק של כשנה ומעלה של הקשר התכוף והבלתי אמצעי ביניהם. שוכנענו כי האם מודעת היטב לחיוניות הקשר שבין הילד לאביו, וכי היא מעוניינת במיסוד הקשר, אך נוח לה לעשות שימוש ביתרון המשפטי בו זכתה לכאורה עקב ריחוקו של האב מן הזירה המשפטית בארה"ב. האם נמנעת מלהגיע לישראל עם הבן, הגם שהייתה רוצה בכך, עקב החשש מהליכים משפטיים שיינקטו כאן. למרות שבאת-כוח הבעל הביעה נכונות כי האב יתחייב לאפשר את החזרת הילד לארה"ב בתום ביקור שלו בישראל, דרש ב"כ האם כי האב יביא ערבים שיתחייבו לתשלום סכום פנטסטי של 2,000,000 ₪ למקרה של הפרת ההתחייבות. לחילופין, הציע ב"כ האם, כי ביקורי הילד יתקיימו באירופה.

הצעות אלו של ב"כ האם אינן מקובלות עלינו. הבן זכאי כי ביקוריו אצל אביו יתקיימו בישראל דווקא. הבן זכאי להיות בקשר מתמיד, גם של ביקורים, עם משפחתו הרחבה בישראל. בנסיבות העניין, כאשר האב מוכן להתחייב כי יאפשר את חזרת הבן לארה"ב, ספק אם יש צורך בכלל בערבות כלשהי שתבטיח את החזרת הבן כאמור. שערי הערכאות המשפטיות בישראל פתוחות, ואם האב יפר את התחייבותו, תהיה האם זכאית לסעד מתאים. מאידך גיסא, אין להסכין עם דרישה לערבות שמשמעה חסימת גישת האב לשערי הערכאות המשפטיות בישראל בעניינו של הבן, אם וככל שיוצר צורך בכך.

מכל מקום, בטרם נחליט אם להפעיל את סמכותנו בכל הקשור למשמורת הקטין והסדרי הביקורים, אנו רואים צורך בקבלת תסקיר סעד בינלאומי ממקום מגורי הבן ואמו וכן בתסקיר פקידת סעד של אזור מגורי האב. אנו מעוניינים לקבל דו"ח סוציאלי והמלצות בכל הקשור למחלוקות ההורים אודות בנם הקטין, ובעיקר באשר לביקורי הילד אצל אביו בישראל. האב יפנה עם החלטה זו לגורם המוסמך במחלקה ליחסים בינלאומיים של משרד הרווחה והשירותים החברתיים בירושלים, ויפעל בהתאם להנחיותיו. במקביל יפנה האב לפקידת הסעד במחלקה לשירותים חברתיים של מקום מגוריו. פקידת הסעד מתבקשת להגיש לנו תסקיר בהקדם. אנו מסבים את תשומת לב הרשויות כי זה כשנה שלא נערכו ביקורים של הילד אצל אביו ואנו רואים צורך חיוני בהסדרת הביקורים בדחיפות.

אנו מפנים את תשומת לב הצדדים כי בידי בית הדין מצויות סמכויות לאכיפת החלטותיו, לרבות לפי סעיפים 4א, 7א ו-7ד לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956, וכן לפי חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה-1995.

אנו מביעים משאלה כי הצדדים – האב עורך-דין והאם רופאה מומחית – יתעשתו ויגיעו להסכם מושכל בכל העניינים השנויים במחלוקת ביניהם, ובמיוחד בכל הקשור למשמורת הקטין והסדרי ביקוריו בישראל ומחוץ לישראל. אנו סבורים כי הדבר אפשרי ומחויב המציאות. כל אפשרות אחרת תגרור את הצדדים ואת הבן הקטין לסבך של בעיות מורכבות, וחובה על ההורים להימנע מכך.

עוד נראה לנו כרצוי וחשוב, לטובת הילד ולטובת שני ההורים כאחד, כי יתקיים דיון בהקדם בעתירה שהגישה האשה לבג"ץ, ותינתן בה הכרעה לכאן או לכאן. ושמא ואולי דיון כאמור יביא את הצדדים לידי הסכם, אשר המרוויח העיקרי ממנו יהיה הילד.


ניתן ביום כ"ט בשבט התשע"א
(03/02/2011)

הרב אליעזר איגרא – אב"ד
הרב אהרן דרשביץ – דיין
הרב משה בצרי – דיין