א. בפנינו בקשת המבקש למתן החלטה בעניין הסמכות בהתאם להחלטת ביה"ד מיום 9.2.11.

ב. ענינם של הצדדים נידון במסגרת ערעור בביה"ד הגדול. בהחלטה מיום ז' תשרי תשע"א 15/9/10, קבע ביה"ד הגדול שיש להחזיר התיק לביה"ד האזורי, "לדון ולהחליט בהרכב מלא מחדש בשאלת מינוי כונס הנכסים וחלוקת הדירה בין הצדדים כאמור בנספח להסכם הגירושין".

ג. בענין הסמכות קבע ביה"ד הגדול: "ביה"ד האזורי ידון גם בנושא הסמכות הענינית". בהקשר זה העיר ביה"ד הגדול בהחלטתו לטענת להעדר סמכות, כי טענת חוסר סמכות צריכה לעלות בהזדמנות הראשונה, ואילו בנידון זה טענת העדר סמכות לא עלתה בביה"ד האזורי, ולא בכתב התשובה לערעור אלא רק בתגובה לבקשה לעיכוב ביצוע.

ד. יש לציין שהאשה הטוענת כיום לחוסר סמכות, היא זו שהגישה לביה"ד האזורי את הבקשה למינוי כונס הנכסים ע"פ הסכם הגירושין, ומבוקשה ניתן לה.

הבעל ערער על ההחלטה למינוי כונס נכסים, והאשה השיבה לכתב הערעור במטרה להשאיר בתוקף את ההחלטה למינוי כונס הנכסים.

האשה בבקשתה לביה"ד האזורי למינוי כונס נכסים , ובכתב תשובתה לערעור, הכירה בסמכות ביה"ד לדון ולהחליט בכל הנוגע למכירת הדירה וחלוקתה ע"פ הסכם הגירושין שאושר וקיבל תוקף בביה"ד הרבני.

טענה להעדר סמכות במסגרת תגובה לבקשה לעיכוב ביצוע, כאשר כבר התקיימו הליכים וניתנו החלטות אותם יזמה האשה עצמה, אינה במקומה.

ה. ערעור המבקש לביה"ד הגדול התקבל לא בשל הטענה לחוסר סמכות, אלא בגין כך שההחלטות לענין כונס הנכסים ניתנו בדן יחיד, במעמד צד אחד וללא קיום דיון בנוכחות הצדדים.

העובדה שביה"ד הגדול החליט להחזיר התיק לביה"ד האזורי, לדיון והחלטה בשאלת מינוי כונס נכסים וחלוקת הדירה בין הצדדים, מלמדת שחברי ביה"ד הגדול סבורים שההחלטה בענין צריכה להנתן בביה"ד האזורי.

ו. המבקש הגיש בקשתו ביום 28/11/10 ונקבע מועד לדיון ליום 2/2/11.

ב"כ המשיבה שלח הודעה לביה"ד ביום 30/1/11 יומיים לפני הדיון, וביקש לבטל הדיון בטענה להעדר סמכות, הואיל וביה"ד סיים את מלאכתו באישור הסכם הגירושין וסידור הגט, ואין לביה"ד סמכות לדון במחלוקת רכושית אחר הגירושין.

כאסמכתא לטענותיו ציין ב"כ המשיבה את בג"ץ 6103/93 סימה לוי נ. ביה"ד הגדול, ובג"ץ 8638/03 סימה אמיר נ.ביה"ד הגדול.

ז. ביה"ד דחה הבקשה לביטול הדיון והוא התקיים במועדו. בדיון לפנינו תארה ב"כ המבקש את השתלשלות העניינים, וב"כ המשיבה חזר והעלה את טענתו להעדר סמכות.

ב"כ המבקש קבלה על דרך התנהלותה של האשה הטוענת להעדר סמכות, ביחס להליכים שהיא עצמה יזמה בבקשתה למינוי כונס נכסים, ע"פ הסכם הגירושין שאושר וקיבל תוקף בביה"ד הרבני.

לטענתה, ביה"ד הגדול החזיר התיק לטיפול ביה"ד האזורי, באותה בקשה שהגישה האשה למינוי כונס נכסים, ולפיכך מבקשים שביה"ד יתן החלטתו בענין.

ב"כ האשה השיב שהוא מושך הבקשה למינוי כונס נכסים שהגישה האשה , וממילא שוב אין כל בקשה תלויה ועומדת בפני ביה"ד.

ח. בצדק טענה ב"כ המבקש כנגד התנהלותה של האשה וב"כ, בהליכים אלה אותם יזמה בעצמה וכיום טוענת להעדר סמכות, ויש אכן מקום לחיוב האשה בהוצאות שנגרמו למבקש בגין ההליכים אליהם גררה את המבקש.

ט. לגופם של דברים האשה ביקשה מביה"ד הרבני למנות כונס נכסים למכירת הדירה, בהתאם למה שנקבע בהסכם הגירושין.

הבעל היה אמור תוך 60 יום ממועד אישור ההסכם להעביר על שמו את החובות, להפטיר האשה מחיובי המשכנתא, ולהעביר הדירה על שמו.

לטענת ב"כ המבקש הואיל ובמועד אישור ההסכם הדירה עדיין לא היתה רשומה ע"ש הצדדים, לא היה ניתן לסיים הליכי העברת הדירה והפטר המשכנתא תוך 60 יום.

האשה הזדרזה לבקש מינוי כונס נכסים אחר שעברו 10 ימים נוספים ומבוקשה ניתן לה.

הבעל הגיש ע"כ ערעור, וערעורו התקבל מהנימוקים שבהחלטת ביה"ד הגדול.

י. ביה"ד הגדול הורה בהחלטתו: "לדון ולהחליט בהרכב מלא בשאלת מינוי כונס הנכסים וחלוקת הדירה בין הצדדים".

בדיון לפנינו ביקש ב"כ האשה למשוך את הבקשה למינוי כונס נכסים ולא ביקש בקשה חלופית ביחס לחלוקת הדירה, ואילו המבקש נותר עם רצונו הראשוני למימוש הסכם הגירושין והעברת הדירה על שמו.

בנסיבות אלה רואה ביה"ד לנכון להבהיר, למרות חזרתה של האשה מהבקשה למינוי כונס נכסים, שהסמכות לדון בשאלת מינוי כונס הנכסים או בכל התניה אחרת שנקבעה בהסכם הגירושין לצורך העברת הדירה ע"ש הבעל הינה לביה"ד הרבני.

אילו נותרה בקשת האשה בעינה השאלות המהותיות שהיו עומדות לדיון הם, האם הבעל הפר את הסכם הגירושין כאשר לא עשה את כל המוטל עליו ע"פ הסכם הגירושין תוך 60 יום, והאם היה נכון להעתר לבקשת האשה ולמנות כונס נכסים במועד שמונה כונס הנכסים במעמד צד אחד.

הבעל מצידו רצה לממש את זכותו בהסכם הגירושין לרכישת חלקה של האשה בדירה, גם אם ההליכים בפועל לצורך כך לקחו יותר מ 60 יום, והאשה מצידה ביקשה לדבוק בלוח הזמנים שנקבע בהסכם הגירושין ובהתאם לכך למנות כונס נכסים.

על מנת להכריע בשאלות אלה יש לדעת מה היו פני הדברים ברקע להסכם, ומה עומד בבסיסן של ההסכמות שנקבעו בהסכם במועד חתימתו.

בשאלות אלה יכולה להכריע רק הערכאה שבחנה את ההסכם לפני אישורו ונתנה לו תוקף פס"ד.

יא. ממקום שבא ב"כ האשה ללמוד בג"ץ סימה לוי 6103/93 ובג"ץ סימה אמיר 8638/03 ,משם נמצא למד שהסמכות בנידון זה הינה לביה"ד הרבני.

בפיסקה 14 לפס"ד בבג"ץ סימה אמיר נאמר:

"ההלכה הפסוקה הכירה בקיומה של סמכות נלווית, הטבועה בערכאה השיפוטית, ונגזרת מסמכותו המקורית של ביה"ד הרבני מכוח החוק.... ביטוי נוסף לסמכות הנלווית כאמור, מתרחש בהתקיים שינוי מהותי בנסיבותיו של עניין, אשר ארע לאחר מתן פס"ד בהסכמה, הופך את המשך קיומו לבלתי צודק.... ההכרה בסמכות נלווית זו נועדה להביא לאיזון ראוי בין סופיות פסק הדין מחד, לבין האינטרס שלא להותיר על כנו פס"ד שאכיפתו הפכה, עקב שינוי הנסיבות, לבלתי צודקת באורח קיצוני".

כך גם נקבע בבג"ץ סימה אמיר (פיסקה 10 לפסה"ד) ש"תביעה לשינוי, תיקון או ביטול של הסכם ממון תוגש רק לערכאה המקורית שאישרה את ההסכם".

בנידון זה השאלה המרכזית שהיתה צריכה להתברר היא, האם חל שינוי נסיבות המצדיק את שינוי לוח הזמנים שנקבע בהסכם, או שמא הנסיבות שתוארו ע"י ב"כ הבעל אינן בגדר שינוי נסיבות, המצדיק את שינוי לוח הזמנים שנקבע בהסכם הגירושין.

כאמור רק הערכאה שבחנה את הנסיבות בהם אושר ההסכם, יכולה לדון ולהחליט אם חל שינוי באותן נסיבות, והאם שינוי הנסיבות מצדיק שינוי בהסכמות שקיבלו תוקף פס"ד.

יב. ביה"ד בדן יחיד נעתר לבקשת האשה מיום 16/11/08 ומינה ביום 21/1/09 כונס נכסים, בהתאם להסכם הגירושין מיום 7/8/08 ולתוספת להסכם מיום 17/8/08.

הבעל הגיש מספר בקשות לביה"ד לביטול מינוי כונס הנכסים, ובקשותיו נדחו מהנימוקים המפורטים בהם ע"י דן יחיד שמינה את הכונס נכסים.

ביום 10/6/09 נדחתה בקשתו האחרונה של המבקש, בטענה שניתנה החלטה ואין ביה"ד יושב כערכאת ערעור על החלטותיו.

משך כל הזמן מיום 16/11/08 בו ביקשה האשה מינוי כונס נכסים, ועד ליום 10/6/09 בו נדחתה בקשתו האחרונה של הבעל לביטול מינוי כונס הנכסים, כל ההליכים וההחלטות שניתנו בביה"ד היו מקובלות עליה ומבחינתה ניתנו בסמכות.

רק לאחר הגשת הערעור של המבקש, שינתה האשה את טעמה והחלה לטעון על העדר סמכות ביה"ד במסגרת תגובה לבקשה לעיכוב ביצוע, אף שלא עשתה כן בכתב תשובתה לערעור.

ביה"ד הגדול קיבל ערעורו של המבקש בהחלטה מיום ז' תשרי תשע"א 15/9/10, מאז עברו מעל חמישה חדשים, ובסה"כ ממועד הבקשה למינוי כונס נכסים ע"פ הסכם הגירושין עברו מעל שנתיים ימים.

המשכם של ההליכים בדרך בה האשה וב"כ הובילו אותם, אינם עולים בקנה אחד עם רצונה הראשוני של האשה, במימוש הסכם הגירושין ע"פ לוח הזמנים שנקבעו בו.

מאז אושר ההסכם עברו מעל שנתיים וחצי ,כאשר רצונה של האשה ע"פ ההסכם לא מומש בפועל.

אילו נתנה האשה לבעל ארכה מעבר ל 60 יום שנקבעו בהסכם למילוי הנדרש ממנו, יתכן שהייתה משיגה מבוקשה לפני זמן רב. ההליכים בהם נקטה האשה גרמו לסחבת במימוש ההסכם עד היום הזה.

השתלשלות ההליכים אותה תארנו מעלה לביה"ד חשש, שאין תום לב בהליכים בהם נוקטת האשה ,ויתכן שיש לה מטרות אחרות מאשר מימוש ההסכם.

יג. לאור האמור מחליט ביה"ד שהסמכות לדון בכל התניה שנקבעה בהסכם הגירושין נתונה לביה"ד הרבני.

האשה כבר קיבלה על עצמה בפועל את הסמכות הנלווית לביה"ד לדון ולהחליט בענין, ואינה יכולה לחזור בה מקבלת הסמכות הנלווית ובפרט לאחר שניתנה החלטה בבקשתה.

יד. בהתאם לאמור על הצדדים וב"כ להגיש לביה"ד בקשות מתאימות ועדכניות לרצונם כיום ביחס להסכם הגירושין, וביה"ד ידון ויחליט בענין.


ניתן ביום י"ח באדר א התשע"א
(22/02/2011)

הרב משה אוחנונה - אב"ד
הרב דוד מלכא - דיין
הרב יגאל לרר - דיין