עובדות והליכים
א. לפנינו תביעות לחלוקת רכוש ותביעת כתובה.

הצדדים, פלוני (להלן:"הבעל") ופלונית (להלן:"האישה") נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1988.

היו אלו נישואין ראשונים לבעל ושניים לאישה. מנישואין אלו נולדו לצדדים שלשה ילדים, אחד מהם עדיין קטין. לאישה בן נוסף מנישואיה הראשונים.

בעקבות משבר בחיי הנישואין עזב הבעל את הדירה ברמת גן הרשומה ע"ש האישה בחודש נובמבר 2007 ועבר להתגורר בבית הרשום ע"ש שני הצדדים בשכונת [...] בצפת.

ביום ט"ז אב תשס"ח (17.8.2008) הגיש הבעל תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי בתל אביב.

לאחר דחיות, התחמקויות, התפתלויות ועיכובים נאות הבעל לתת גט לאשתו, והצדדים התגרשו זה מזה בגט פיטורין ביום א' חשוון תשס"ט (19.10.2009).

ב. לתביעת הגירושין אשר הגיש כרך הבעל גם הנושא הרכושי. בשלב מאוחר יותר, ביום כ"ב סיוון תשס"ט (21.6.2009) הגישה האישה תביעה רכושית משלה כמו גם תביעת כתובה.

ביום י"ז שבט תשס"ט (11.2.2009) קיים בית הדין דיון בעניינם של הצדדים. לאחר שמיעת הצדדים ולנוכח התמונה שהתבהרה בפניו נתן בית הדין תוקף של פסק דין להסכמתם להתגרש והורה על פירוק השיתוף בביתם של הצדדים בצפת. בית הדין אפשר לבעל להגיש בתוך 15 יום התנגדות מנומקת להחלטה בדבר פירוק השיתוף וביקש גם את תגובתו לבקשת האישה לפרק את השיתוף ברכב מסוג פאג'רו הרשום על שמה.

ביום י"ט אדר תשס"ט (15.3.2009) קבע בית הדין שגם לאחר עיון בהתנגדותו המנומקת של ב"כ הבעל אין הוא רואה מקום לשנות את החלטתו בדבר פירוק השיתוף בבית בצפת.

ביום כ"ה ניסן תשס"ט (19.4.2009) קיים בית הדין דיון נוסף בעניינם של הצדדים במהלכו שב ושטח ב"כ הבעל את התנגדותו לפירוק השיתוף בבית בצפת. הטיעון המרכזי של ב"כ הבעל היה שלבעל זכויות בדירה ברמת גן אשר רשומה ע"ש האישה ואשר נרכשה עוד טרם הנישואין, ולפיכך יש לבדוק את כלל הזכויות הרכושיות טרם פירוק שיתוף, כך שאם תתקבל תביעתו ניתן יהיה לבצע חלוקה בעין של שני הנכסים ולמנוע הפסדי מס לשני הצדדים.

לאחר שמיעת טענות וטיעוני שני הצדדים ולאחר שיקול דעת נתן בית הדין ביום 30.4.2009 החלטה כדלקמן:

"1. לפנינו תביעת גירושין ותביעות כרוכות, לרבות תביעה לחלוקת רכוש, אשר הגיש הבעל.

בכתב התביעה המקורי אשר הוגש לביה"ד ביום ט"ז אב תשס"ט (17.8.08) ביקש הבעל מפורשות לבצע חלוקה של הרכוש המשותף.

2. בדיון הראשון אשר התקיים בפני ביה"ד ביום י"ז שבט תשס"ט (11.2.09)הביעו שני הצדדים את רצונם להתגרש, משכך, פנה ביה"ד לעסוק בתביעה הרכושית של הבעל.

בדיון נתברר לביה"ד שלבני הזוג בית בשכונת [...] בצפת הרשום על שם שני בני הזוג. על הבית רובצת הלוואת משכנתא גדולה אשר סכום ההחזר החודשי שלה גבוה כאשר סכום החיוב החודשי מנוכה מחשבון הבנק של האישה. האישה טענה בפני ביה"ד שאין ביכולתה לעמוד בסכום החיוב החודשי הגבוה ולפיכך קיים חשש ממשי שאם לא יפורק השיתוף באופן מיידי והבית לא יימכר ע"י בני הזוג בעצמם הוא יימכר ע"י הבנק לפירעון המשכנתא. כמו כן ביקשה האישה למכור רכב מסוג פאג'רו הרשום על שמה ולחלק את תמורתו בין בני הזוג.

בסיומו של הדיון נתן ביה"ד פסק דין כדלהלן:
1. הצדדים יתגרשו כהסכמתם.
2. הבית שבשכונת [...] מס' [...] בצפת הידוע כגוש [...] חלקה [...] הרשום ע"ש הצדדים יימכר החל מיום 1.3.2009. מתמורת מכירת הדירה ישולמו המשכנתאות הרשומות על שם בני הזוג.
3. ביה"ד מאפשר לבעל להגיש התנגדות מנומקת להחלטה האמורה בסעיף 2 בתוך 15 יום עם העתק לב"כ האשה.
4. על הצדדים להגיש טענותיהם בדבר רכב הפאג'רו בתוך 15 יום.
5. במידה והדירה לא תימכר ע"י הצדדים - לבקשה מתאימה של מי מהצדדים ימנה ביה"ד כונס נכסים וזאת לאחר ה-15.4.2009.
3. לשולחנו של ביה"ד הגיעה ביום 24.2.09 התנגדות מנומקת של הבעל להחלטת ביה"ד על פירוק השיתוף בדירה. כמו כן התנגד הבעל למכירת רכב הפאג'רו הרשום על שם האישה ולחלוקת תמורתו. ביום 3.3.09 הגיש הבעל כתב תביעה מתוקן לגירושין ובו תביעות רכושיות שלא הוזכרו בכתב התביעה המקורי. בתביעתו טוען הבעל שיש לו זכויות בדירה אשר נרכשה טרם הנישואין ואשר רשומה על שם האישה.
4. ביום י"ט אדר תשס"ט (15.3.09) לאחר עיון בהתנגדות המנומקת ובכתב התביעה המתוקן נתן ביה"ד החלטה ולפיה אין הוא רואה שיש בנימוקים שהוגשו כדי לשנות את החלטתו על פירוק השיתוף בבית הרשום על שם הצדדים.
כמו כן החליט ביה"ד להיעתר לבקשת האישה לפרק את השיתוף ברכב הפאג'רו הרשום על שם האישה. ביה"ד החליט כך, לאחר שהגיע למסקנה, שהבעל הוא, לכל היותר, שותף ברכב הרשום על שם האישה. תימוכין למסקנה זו מצא ביה"ד בפרוטוקול הדיון בבית משפט לענייני משפחה בת"א מיום 25.8.08 ממנו עולה מפורשות כי הצדדים הגיעו להסכם ולפיו הבעל יעביר לאישה 40,000 ש"ח וירשם כבעלים נוספים של הרכב.
ביה"ד גם קבע בהחלטה שלבקשת מי מהצדדים ימנה ביה"ד כונס נכסים. כמו כן קבע ביה"ד, שבמועד הדיון הקבוע ניתן יהיה להעלות את כלל הטענות הרכושיות.
5. בתחילת הדיון אשר התקיים ביום כ"ה ניסן תשס"ט (19.4.09) ביקש ב"כ האישה מביה"ד למנות כונס נכסים לבית ולרכב. את בקשתו נימק בכך שב"כ הבעל מסרב לשתף פעולה ליישום החלטות ביה"ד.

ב"כ הבעל התנגד לבקשה והחל לפרוש את טענותיו הרכושיות הנוגעות לדירה אשר נרכשה טרם הנישואין ואשר רשומה על שם האישה ושלטענתו למרשו זכויות בה. ב"כ הבעל התנגד בתקיפות להחלטת ביה"ד לפרק באופן מיידי את השיתוף בבית הרשום על שם שני הצדדים. את התנגדותו נימק בכך שמן הראוי ליתן פס"ד אחד על כל העניינים הרכושיים, כמו כן הוא סבור, שעלול להיגרם נזק מיסויי באם פירוק השיתוף בשני הנכסים לא יעשה בעת ובעונה אחת.

6. לאחר שמיעת הצדדים וב"כ ולאחר שיקול דעת מחליט ביה"ד למנות כונס נכסים לבית ולרכב. ואלו נימוקי החלטתנו. הבעל עצמו ביקש בתביעת הגירושין המקורית לחלק את הרכוש המשותף. לביה"ד הוברר שעיכוב פירוק השיתוף בבית עלול לגרום נזק כלכלי כבד לשני בני הזוג מאחר שישנו חשש ממשי שהבנק אשר נתן הלוואה לבני הזוג ואשר משכנתא רשומה על שמו, יבקש למכור את הדירה לצורכי פירעון המשכנתא. כמו כן אין ביה"ד רואה כל מקום לעכב את מכירת הרכב אשר הבעל זכאי לכל היותר למחצית מתמורתו. עיכוב מכירת הרכב גורם לירידת ערכו וממילא להפסד לשני בני הזוג. לא למותר לציין, שרישיונו של הבעל נשלל לתקופה ממושכת, כך שבכל מקרה אין הוא יכול לעשות שימוש ברכב ולפיכך התנגדותו למכירה תמוהה בעיני ביה"ד.
7. כפי שצוין כבר לעיל הבעל טוען שהוא בעל זכויות בדירה הרשומה על שם האישה ואשר נרכשה טרם הנישואין. בשלב זה טרם שנתקיים בביה"ד דיון הוכחות, ואין ביה"ד יכול לקבוע האם יש ממש בתביעה זו. מכל מקום, בהסכמת האישה מטיל ביה"ד עיקול על כל זכויותיה של האישה גב' פלונית בדירה ברח' [...] רמת גן הידועה גם כגוש [...] חלקה [...].
8. ביה"ד ממנה את עו"ד שמואל מורן ככונס נכסים על הנכסים הבאים:
א. בית מספר [...] בשכונת [...] בצפת הידוע כגוש [...] חלקה [...] אשר רשום על שם שני בני הזוג.
ב. רכב פאג'רו שמספרו [...] הרשום על שם האישה.
שכר טרחתו של כונס הנכסים יעמוד על 3% מערך הנכסים בתוספת מע"מ כחוק.
9. ביה"ד קובע דיון בעניינים הרכושיים שנשארו תלויים ועומדים ליום ל'סיוון תשס"ט (22/6/09) בשעה 10:30."

ג. הבעל וב"כ לא השלימו עם החלטת בית הדין בדבר פירוק השיתוף בבית בצפת וברכב הפאג'רו ופעלו במקביל בשני מסלולים - לגיטימי ופלילי. בעוד ב"כ הבעל פועל לעיכוב החלטת בית הדין ומגיש בקשות עיכוב ביצוע לכל ערכאה אפשרית, מרשו - הבעל, פעל לסיכול החלטת בית הדין בדרכים 'נמרצות' ו'יצירתיות'.

התנהגותו והתנהלותו של הבעל - שגבלה בפלילים - מתוארת להלן בהחלטת בית הדין מיום ל' סיוון תשס"ט (22.6.2009):

"1. לפנינו בקשתו של כונס הנכסים עו"ד שמואל מורן לשחררו מתפקידו ככונס נכסים על הרכב כמו כן מבקש כונס הנכסים לפסוק לו שכ"ט על פי שיקול דעתו של ביה"ד.

2. ביום י"ט אדר תשס"ט (15.3.2009 )פסק בית הדין כי רכב הפאג'רו שמספרו [...] הרשום ע"ש האישה יימכר ותמורתו תחולק בשווה בין הצדדים.

ביום ו' אייר תשס"ט (30.4.2009) מינה ביה"ד את עו"ד שמואל מורן ככונס נכסים על הרכב האמור.

3. בתקופה האחרונה הגיש כונס הנכסים לביה"ד מספר הודעות בהם מתוארת התנהלותו של הבעל הנועדת לשיבוש הליכי הכינוס.

על פניו, התנהגות והתנהלות זו של הבעל גובלת בפלילים. הבעל, על אף הוראות מפורשות של ביה"ד סירב להעביר את הרכב להחזקתו של כונס הנכסים. הבעל החנה את הרכב מאחורי שער נעול בשרשרת כשלוחית הרישוי שלו מוסרת וזאת כדי להקשות על זיהויו. יתרה על כן, הגלגל הקדמי שמאלי של הרכב פורק והרכב הועמד על גבי בלוקים, ככל הנראה במטרה לסכל את גרירתו. בתיק ביה"ד מצורפות תמונות המעידות על עובדות אלו.

ביום י"ז סיוון תשס"ט (9/6/09) נתן ביה"ד צו המורה לחברת "איתוראן" לאתר את מיקומו של הרכב נשוא הכינוס ולהודיע באופן מיידי לכונס הנכסים על מיקומו של הרכב. החלטה זו נתנה לבקשת הכונס שחשש שהבעל יעלים את הרכב ממקום הימצאו. כמו כן הורה ביה"ד לכונס הנכסים לתפוס את הרכב ולגרור אותו כמצבו בעת תפיסתו לשם מכירתו המיידית.

ביום כ"ב סיוון תשס"ט (14/6/09) הגיעה לשולחנו של ביה"ד הודעה של הכונס ולפיה הרכב נעלם. כמו כן הודיע כונס הנכסים כי חברת "איתוראן" הודיעה כי מערכות החברה לא מצליחות לאתר את מיקום הרכב. האישה הגישה על כך תלונה במשטרה.

4. לבית הדין ברור מעל לכל ספק כי הבעל הוא העומד מאחורי המעשים הפליליים לשיבוש פעולתו של כונס הנכסים וזאת במטרה למנוע את מכירתו. על כן מחליט ביה"ד כי הרכב יחשב כאילו נמכר ונקנה כולו על ידי הבעל כך שהאישה זכאית למחצית ערכו.

5. פעולותיו של כונס הנכסים חרגו מכל מסגרת הגיונית והוא וצוות משרדו נאלצו להשקיע שעות עבודה רבות ביותר. לפיכך, מחליט בית הדין ששכר טרחתו של כונס הנכסים יועמד על 10% משווי הרכב, כאשר מר פלוני יישא ב-9% מערך הרכב וגב' פלונית תישא ב 1% מערך הרכב. לשכר הטרחה יתווסף מע"מ כחוק.

6. לאחר שיקול דעת קובע ביה"ד שלצורך החלטה זו יועמד ערך הרכב על 75 אלף ש"ח.

7. שכר טרחתו של כונס הנכסים וחלקה של האישה ברכב יגבו מתמורת מכירת הבית הרשום על שם שני בני הזוג בשכונת [...] בצפת."

כאמור, ב"כ הבעל פעל לעיכוב החלטת בית הדין בכל דרך אפשרית. לאחר שבית הדין האזורי ובית הדין הגדול דחו את בקשתו לעיכוב ביצוע עתר ב"כ הבעל לבג"צ (בג"צ 4988/09).

בפסק דין מיום י"ג כסליו תש"ע ( 30.11.09) דחה בית המשפט העליון את העתירה ואף חייב את הבעל בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪ לטובת האישה.

השופטים קבעו שאין כל עילה המצדיקה את התערבותם ושאף לגופו של עניין צדק בית הדין האזורי בהפעלת שיקול דעתו.

כונס הנכסים פעל במקצועיות וביעילות לפירוק השיתוף בנכס ושלש הצעות המגובות בהמחאות בנקאיות לרכישת הנכס הוגשו לו. בטרם הושלם הליך פירוק השיתוף התקיים בבית הדין הגדול דיון בערעור הבעל על ההחלטה בדבר פירוק השיתוף. בהחלטה מיום א' ניסן תש"ע (16.3.2010) נעתר בית הדין הגדול לבקשת הבעל ועיכב את פירוק השיתוף למשך 6 חודשים בכפוף להפקדת סכום של 50,000 בחשבון האישה. בית הדין הגדול אף ביקש מבית הדין האזורי ליתן פסק דין בעניין הרכושי בהקדם.



טענות הצדדים
ד. בית הדין קיים שני דיונים ארוכים בעניין הרכוש במסגרתם נחקרו הצדדים והעידו עדים.

עם סיום הדיון השני הורה בית הדין להגיש סיכומים בכתב ואלו אכן הוגשו לשולחנו של בית הדין.

לכל אחד מהצדדים 'נרטיב' משלו בעניין ההתנהלות הכלכלית המשפחתית. בעוד האישה מתארת את הבעל כאיש עסקים כושל ולא הגון שתרומתו הכלכלית לפרנסת המשפחה הייתה שולית, הבעל מתאר שני בני זוג הנושאים במשותף במאמץ הכלכלי המשפחתי.

בית הדין לא רואה מקום להכריע בין 'הנרטיבים'. לצדדים תביעות רכושיות וממוניות הדדיות ובהן עלינו להכריע על פי דין.

ה. הבעל מבקש לחלק את הרכוש המשותף מחצה על מחצה ומייחד את כל סיכומיו לתביעתו, ולפיה, ייקבע שמצויות בבעלותו מחצית הזכויות בדירת המגורים ברח' [...] ברמת גן (להלן:" דירת המגורים") הרשומה ע"ש האישה ואשר נרכשה על ידה כחמש שנים לפני הנישואין.

לדברי הבעל אף שדירת המגורים - בה התגוררו הצדדים מראשית נישואיהם ובה גדלו את ילדיהם - נרכשה ע"י האישה עוד קודם הנישואין, מכל מקום, המשכנתא שנטלה האישה לשם רכישת הדירה שולמה בתקופת הנישואין ממקורות משותפים.

זאת ועוד, הדירה שופצה והורחבה ממקורות כספיים משותפים ואף שועבדה לשם נטילת משכנתאות לטובת בניית הבית בצפת.

לטענת הבעל, עובדות אלו כמו גם התנהלותם הכלכלית המשותפת של הצדדים יש בה ללמד על כוונת שיתוף בדירת המגורים וכפועל יוצא יש בה כדי להחיל חזקת שיתוף סימולטנית לחוק יחסי ממון.

ו. האישה מבקשת לחייב את הבעל בכתובתה ובתוספת כתובתה. עוד מבקשת האישה מבית הדין לדחות את תביעת הבעל בעניין דירת המגורים וליישם באופן מיידי את החלטות בית הדין בדבר פירוק השיתוף בבית בצפת וברכב הפאג'רו.

האישה גם מבקשת לחייב את הבעל במחצית החזרי המשכנתא בהם נשאה לבדה, במחצית החוב למע"מ, בכספים בהם מעל בקופת סוכנות הדואר של האישה, בדמי שימוש ראויים בגין שימוש בלעדי בבית בצפת וברכב הפאג'רו ובכל החיובים השוטפים הנובעים מהשימוש הבלעדי בבית בצפת.

דיון והכרעה
ז. האישה תובעת את כתובתה ואת תוספת כתובתה העומדת על 50,000 ₪ בתוספת הצמדה מיום הנישואין. שטר הכתובה המקורי צורף לכתב התביעה.

האישה לא ויתרה על כתובתה עם סידור הגט. להלן ציטוט מפרוטוקול הדיון ביום סידור הגט:

"ביה"ד: לכל צד שמורה הזכות לתבוע תביעה כלשהיא שעמדה לו לפני מתן הגט, ומתן הגט לא יהווה מניעה לתבוע את הזכויות שעמדו לכל צד לפני הגט לרבות הכתובה.

נציגת ב"כ הבעל: בסדר, העניין ידון בדיון הבא.

הבעל: בסדר, אני מסכים להתגרש".

הבעל הוא זה שעזב את הבית והגיש את תביעת הגירושין. כתובה היא שטר לכל דבר, ועל הטוען לפטור מכתובה מוטל נטל ההוכחה.

במהלך הדיונים שקיים בית הדין בעניינם של הצדדים לא הוכחה ולמעשה אף לא הועלתה כל עילה שיש בה להפסיד את האישה מכתובתה ומתוספת כתובתה.

בית הדין מוצא נכון לציין שבפסק הדין פלילי בעניינו של הבעל מיום 4.1.2010 כותב בית המשפט המחוזי בנצרת:

"שירות המבחן התרשם, כי הנאשם חש אשמה בשל הפרידה מאשתו כשהיא נתונה במצוקה נפשית ועל הפגיעה בילדיו."

למעלה מן הצורך, יש בדברים אלו תימוכין נוספים לחבות הבעל בכתובת אשתו.

בנסיבות אלו, הבעל חייב בכתובה ובתוספת הכתובה במלואה. לעניין הצמדת תוספת הכתובה ושמירת ערכה הריאלי דעתנו - כפי שכבר כתבנו בכמה פסקי דין - כי יש להצמיד תוספת כתובה.

לא נעלמו מענינו דעות החולקים עלינו בעניין ההצמדה, אולם אנו סבורים, שגם החולקים יחייבו הצמדה במלואה במקרה אשר לפנינו, כאשר קיימת תביעה מטעם הבעל - נטולת בסיס הלכתי - לקבלת זכויות בדירה שהייתה בבעלותה של האישה קודם הנישואין.

סוף דבר, הבעל חייב בכתובת אשתו ובתוספת הכתובה כשהיא צמודה.

בירור שעשה בית הדין מלמד שערך הכתובה ותוספת הכתובה הצמודה עומד על כ- 240,000 ש"ח.

ח. הדיונים בבית הדין נסבו רובם ככולם בעניינה של דירת המגורים [...] ברמת גן הרשומה ע"ש האישה ואשר נרכשה על ידה כחמש שנים לפני הנישואין.

האישה טוענת "כולה שלי" בעוד הבעל טוען "חציה שלי".

את תביעתו מבסס הבעל על טענות עובדתיות ועל טיעון משפטי ולפיו התנהלותם הכלכלית המשותפת של הצדדים יש בה ללמד על כוונת שיתוף בדירת המגורים וכפועל יוצא יש בה כדי להחיל חזקת שיתוף סימולטנית לחוק יחסי ממון.

ט. תחילה עלינו לברר את העובדות.

הדירה נקנתה על ידי האישה תמורת 56,000 דולר ע"פ חוזה מיום 26.07.1983.

על פי חוזה המכר סכום של 31,000 דולר (להלן: "התשלום הראשון") צריך היה להיות משולם עד מועד חתימת החוזה כשהיתרה בסך 25,000 דולר (להלן: "התשלום השני") תשולם עד ליום 31.7.1988 בתשלומים.

לטענת האישה, התשלום הראשון ( 55% מתמורת הדירה ) ששילמה, הורכב ממקורות עצמיים שלה ושל אביה בסך 17,000 דולר (26%), ממשכנתא בסך של 12,000(21%) וממענק מותנה בסך 4,000 דולר (8%).

התשלום השני (45%) שולם,לדברי האישה, ממקורות עצמיים טרם הנישואים ושנתיים לפני המועד האחרון הנקוב בחוזה. העולה מן האמור, לטענת האישה, שרכיב המשכנתא עמד רק על כ-20% ממחיר הדירה כשחלק נכבד ממנו נפרע טרם הנישואין. לטענת האישה גם לאחר הנישואין הוחזרו תשלומי המשכנתא על ידה ומחשבונה הנפרד.

לבעל גרסה שונה לחלוטין. לטענתו, מקורו של התשלום הראשון בסך 31,000 דולר (55% ממחיר הדירה) היה משכנתא שנלקחה ע"י האישה ושהוחזרה ברובה במהלך חיי הנישואין. עוד הגדיל הבעל לטעון שהתשלום השני (45%) שולם בכלל לאחר הנישואין כשעיקר הכסף גויס ממכירת רכבו.

טענותיה של האישה נתמכות במסמכים רבים המוכיחים, תומכים ומאששים אותם. זאת ועוד, גם דבריה והופעתה האמינה בבית הדין של מוכרת הדירה, גב' [...], מאשרת ותומכת באופן מוחלט בטענותיה של האישה.

לעומת זאת, הבעל לא הציג כל ראייה שיש בה ממש לאישוש טענותיו. אך לא זו בלבד. טענות הבעל - שחלקן תמוהות - הופרכו ע"י מוכרת הדירה כמו גם ע"י המסמכים אשר הגישה האישה.

הבעל התנהל בחקירתו בבית הדין בצורה מפותלת ושינה את גרסאותיו פעמים רבות נוכח מסמכים שסתרו גרסה קודמת.

אנו מוצאים לנכון להביא שתי דוגמאות שיש בהם ללמד על 'אמינותו' של בעל.

1. הבעל הגיש בתיק מוצגים לבית הדין 'עותק' של 'הסכם גירושין' שלכאורה נחתם בינו ובין אשתו.

כאשר נתבקש הבעל ע"י בית הדין להציג את המסמך המקורי לצורך בדיקת מז"פ, וזאת לנוכח הכחשתה הגורפת של האישה וטענתה שחתימתה זויפה, סירב הבעל להציג את "המסמך". גם בסיכומים אשר הגישו ב"כ הבעל 'אבד זכרו' של הסכם הגירושין.

2. בכתבי הטענות אשר הגיש לא ציין הבעל שבבעלותו – מכוח צו ירושה – חלק מעיזבונו הנכבד של אביו.

גם בחקירתו – כשנשאל על כך ע"י ב"כ האישה – השיב הבעל : "הנכסים הם ירושה, הם אינם בבעלותי ואינם רשומים על שמי".(פרוטוקול הדיון מיום 15.6.2010 שורות 9-10). רק כשהוצג לפניו צו הירושה חזר בו.

דומה שגם הבעל וב"כ מודעים היטב לכך שהמסכת העובדתית שהציגו אינה אמינה ונקובה ככברה.

רק כך ניתן להסביר מדוע מספר פעמים חוזר על עצמו בסיכומי הבעל הטיעון, שאף אם תתקבל טענתה של האישה שהיא שילמה את מלוא התמורה עבור רכישת הדירה, עדיין מצויה הדירה בבעלותם המשותפת של הצדדים.

סוף דבר, התברר שמלוא תמורת הדירה שולמה ע"י האישה לפני הנישואין ושלאחר הנישואין רבצה על הדירה משכנתא ששיעורה היה פחות מ-20% מתמורת הדירה.

כפי שהוכח וכפי שגם הודה הבעל בחקירתו החזרי המשכנתא שולמו במשך השנים ע"י האישה ונוכו מחשבונה הפרטי הנפרד.

בנסיבות אלו, ניתן לקבוע הן על פי דין והן על פי חוק כי דירת המגורים [...] ברמת גן נרכשה ע"י האישה ותמורתה שולמה על ידה.

שני הצדדים מודים שהדירת המגורים שופצה והורחבה מספר שנים לאחר הנישואין. אולם, בעוד הבעל אינו נוקב בעלות השיפוץ ומסתפק בקביעה סתמית שהשיפוץ מומן ממקורות משותפים, האישה טוענת שעלות השיפוץ שהייתה זניחה יחסית (15,000 דולר), ושמומנה מהלוואה שנטלה ושאותה החזירה בסיוע כספים שקבלה מאביה.

בית הדין מוצא לנכון לציין שבחקירתו הודה הבעל שהחזרי המשכנתא בגין השיפוץ כמו גם בגין יתרת תמורת הדירה נוכו מחשבונה הנפרד של האישה (פרוטוקול הדיון מיום 15.6.2010 שורות 237-240).

י. האם על פי דין לבעל זכויות קנייניות או זכויות אחרות בדירת המגורים הרשומה ע"ש של אשתו לנוכח המסכת העובדתית שהתבהרה לעיל?

בשולחן ערוך אבן העזר סימן פ"ח סעיף ז' נפסק:

"הוציא הוצאות על נ"מ של אשתו וגרשה, בין שהוציא מעט ואכל פירות הרבה, בין שהוציא הרבה ואכל פירות מעט, אפילו אכל גרוגרות אחת דרך כבוד, כדרך איש בביתו, או שאכל דינר אפילו שלא דרך כבוד, ואפילו לא לקח בפירות ממה שהוציא אלא חבילה אחת של זמורות, מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל."

וכתב החלקת מחוקק (ס"ק י"א) בשם המרדכי וש"ג: "לאו דווקא הוציא הוצאה נפסדת ובלתי ניכרת, אלא אפילו בנה פלטרין אקרקע מלוג של אשתו ודר בו זמן מועט וגירשה, מה שבנה בנה ואינה צריכה לשלם לו הבניין כי לא חלקו חז"ל בין הוצאה הנכרת לבלתי נכרת " וכן כתב הבית שמואל שם (ס"ק י"א).

בפד"ר ה' עמוד 169 (פסק דין של הגר"ע הדאיה והגר"ב ז'ולטי זצ"ל ויבדלח"א הגרי"ש אלישיב שליט"א) מבואר שכל מה שמשקיע הבעל בנ"מ של אשתו נעשה חלק אינטגראלי מהם.

העולה מן האמור, שאפילו היה ממומן שיפוץ הדירה מכספיו של הבעל - ולא כך הם פני הדברים, לא היה הדבר מקנה לבעל על פי דין כל זכות קניינית בנכס ואף לא זכות להחזר הוצאות נוכח העובדה שהוא דר בה לאחר השיפוץ - לא זמן מועט - אלא שנים רבות.

יא. את תביעתו למחצית זכויות הבעלות בדירת המגורים ברח' [...] ברמת גן, מבסס הבעל מכוח טיעון בדבר קיומם של הלכות שיפוטיות אזרחיות המקנות לבן זוג זכויות קנייניות גם בנכסים אותם מעט במפורש חוק יחסי ממון מהסדר איזון המשאבים.

ביה"ד מכיר היטב מספר פסקי דין אשר הקנו לבן זוג זכויות קנייניות גם בנכסים אותם לא כלל חוק יחסי ממון בהסדר איזון המשאבים. בפסקי דין אלו נמצאה קונסטרוקציה משפטית להחיל את השיתוף הזוגי גם על נכסים חיצוניים שאינם נכסי מאמץ משותף מכוח הדין הכללי, מכוח החלת חזקת שיתוף סימולטנית לחוק יחסי ממון ולאחרונה אפילו מכוח "רוח התקופה והעידן". מכל מקום, כמו שגם נקבע בפסיקה אין מנוס מבדיקת כל נסיבותיו של כל מקרה לגופו.

יב. ביה"ד סבור שהמקרה אשר לפנינו אינו עומד בקריטריונים אשר נקבעו בפסקי דין אלו.

הפסיקה האזרחית פיתחה תנאי סף המאפיינים את הנסיבות שבהן יוחל שיתוף זוגי על נכסים חיצוניים שאינם נכסי מאמץ משותף.

הראשון מבין תנאי הסף מתייחס לסוג הנישואים כאשר ניתנת העדפה בולטת לנישואים ראשונים.

במקרה אשר לפנינו אלו נישואים שניים לאישה. לא זו בלבד, לנישואין אלו הגיעה האישה כשהיא אם לילד מנישואיה הראשונים.

תנאי סף מהותי נוסף עוסק בדפוס הכלכלי השיתופי בו פעלה המשפחה. בפסיקה נקבע שלא די בעצם קיומם של חיי נישואין משותפים ואפילו ממושכים המלווים בגידול ילדים, כדי להקנות זכויות בדירת מגורים הרשומה ע"ש בן זוג אחד לבן הזוג השני, אלא על האחרון להראות נסיבות עובדתיות קונקרטיות מהן ניתן להסיק קיומה של כוונת שיתוף ובכללן שיתוף משאבים כללי בין בני הזוג.

אנו סבורים שהמקרה אשר לפנינו אינו עומד אף בתנאי סף מהותי זה.

אף שהיה לבני הזוג גם חשבון בנק משותף, מכל מקום, לאורך כל התקופה היה לאישה גם חשבון פרטי נפרד. כפי שהתברר, החזרי המשכנתא על דירת המגורים נוכו לאורך השנים מחשבונה הפרטי הנפרד של האישה.

זאת ועוד. לא ניתן לומר במקרה אשר לפנינו שנתקיים שיתוף משאבים כללי בין בני הזוג. ביום 17.12.1998 ניתן צו ירושה על עזבונו של אביו של הבעל. העיזבון היה נכבד וכלל כספים ונכסי נדל"ן רבים. חלקו של הבעל רשום על שמו והוא לא טרח לפעול ולהסדיר לאורך השנים רישום על שני הצדדים.

אף שבמהלך אחד הדיונים טען הבעל, בחקירה נגדית, שהוא 'מוכן' לרשום מחצית מזכויותיו ע"ש האישה, הוא לא חזר על הצעתו 'הנדיבה' בסיכומיו.

אנו סבורים שמידת הדין כמו גם מידת הצדק תלקה אם נקבל את תביעת הבעל לקבלת זכויות בדירת המגורים הרשומה ונאפשר מצב בלתי נסבל שבו: שלי – שלי ושלך – גם כן שלי !

ככל שהדבר נדרש, אנו סבורים שזהו המקום הראוי להפעיל את הסמכויות המיוחדות ע"פ סעיף 8(1) לחוק יחסי ממון ולקבוע שדירת המגורים תישאר בבעלותה המלאה של האישה ושוויה לא יאוזן.

סוף דבר, אנו דוחים את תביעת הבעל, ולפיה, ייקבע שמצויות בבעלותו מחצית הזכויות בדירת המגורים ברח' [...] רמת גן הרשומה ע"ש האישה ואשר נרכשה על ידה כחמש שנים לפני הנישואין.

יג. האישה מבקשת לחייב את הבעל במחצית החזרי המשכנתא בהם נשאה לבדה, במחצית החוב למע"מ, בכספים בהם מעל בקופת סוכנות הדואר של האישה, בדמי שימוש ראויים בגין שימוש בלעדי בבית בצפת, ובכל החיובים השוטפים הנובעים מהשימוש הבלעדי בבית בצפת.

הבעל הודה בחקירתו בבית הדין שההחזר החודשי של כלל המשכנאות שנטלו הצדדים עומד על 7000 ₪ לחודש. כמו כן הודה הבעל שגם לאחר הפירוד החזרי המשכנתאות השוטפים מנוכים באופן שוטף מחשבון הבנק של האישה. הבעל טען בדיון שהתקיים ביום 15.6.2010 שממועד הפירוד העביר לאישה את חלקו בתשלומי המשכנתא במזומן אולם הודה שמזה שנה וחצי אין הוא משלם את חלקו בתשלומי המשכנתא.

האישה מכחישה בתוקף העברת כספים במזומן והבעל לא הציג כל ראיה התומכת בדבריו.

בית הדין מקבל את גרסת האישה ודוחה את גרסת הבעל.

הבעל אינו איש תמים – וזאת בלשון זהירה. הבעל עצמו צירף לתיק המוצגים שהגיש לבית הדין מסמך עליו חתמה האישה – לבקשתו - המאשר כי שילם שכר לימוד של הבן המשותף.

אין לנו ספק שאם אכן היה הבעל מעביר כספים במזומן לאישה לטובת פירעון המשכנתא - כפי טענתו - הוא היה דואג להחתים את האישה על קבלות כפי שעשה כשהעביר כספים לטובת שכר לימוד של הבן המשותף.

אשר על כן, אנו מחייבים את הבעל בתשלום מחצית מהחזרי המשכנאות ששילמה האישה מיום הפירוד.

מסכום זה ינוכו 50,000 ₪ ששילם הבעל על פי החלטת בית הדין הגדול על חשבון חיובו בהחזרי משכנתא.

בית הדין גם מחייב את הבעל לשלם מחצית מהחוב למע"מ בסך 115,826 ₪ שנוצר בתקופת החיים המשותפים. הבעל הודה בכתבי טענותיו כמו גם בדיון בבית הדין שזהו חוב משותף ולא המציא כל ראיה ששילם לאישה ולו שקל אחד על חשבון החוב.

את תביעתה של האישה להחזר כספים בהם מעל הבעל ושאותם משך - לטענתה - מקופת סוכנות הדואר של האישה, אנו דוחים נוכח העובדה שלא הוכחה.

האישה תובעת לחייב את הבעל בדמי שימוש ראויים בגין שימוש בלעדי בבית בצפת ובכל החיובים השוטפים הנובעים מהשימוש הבלעדי בבית בצפת.

אין כל ספק שהבעל חייב לשאת ולשלם במלואם את כל החיובים השוטפים הנובעים מהשימוש הבלעדי שעשה בבית בצפת החל מחודש נובמבר 2007.

בכל הנוגע לתביעה לתשלום דמי שימוש ראויים יש לבית הדין ספקות עובדתיים והלכתיים, ועל כן, במידה והאישה עומדת על תביעתה, בית הדין יאפשר לה להגיש השלמת טענות וטיעונים. ככל שתוגש השלמה שכזו יבקש בית הדין את תגובת הבעל טרם מתן החלטה.

יד. אשר על כן, לאור כל האמור אנו פוסקים:
א. אנו דוחים את תביעת הבעל, ולפיה, ייקבע שמצויות בבעלותו מחצית הזכויות בדירת המגורים ברח' [...] רמת גן, הרשומה ע"ש האישה ואשר נרכשה על ידה כחמש שנים לפני הנישואין.
ב. ההחלטות בעניין פירוק השיתוף בבית בשכונת [...] בצפת וברכב הפאג'רו עומדות בתוקפן והליכי הכינוס יושלמו באופן מיידי.
ג. הבעל חייב בעיקר כתובת אשתו. הבעל גם חייב בתוספת הכתובה כשהיא צמודה ושערכה עומד היום על קרוב ל 240,000 ₪.
מכל מקום, לפנים משורת הדין ולנוכח העובדה שהאישה הסכימה להתפשר עם הבעל,ישקול בית הדין לבטל את חיוב תוספת הכתובה הצמודה לאחר שישולמו כל החיובים האחרים שבפסק דין זה לרבות מכירת הבית שבצפת וחלוקת תמורתו. כל זאת בכפוף לכך שהבעל לא ישבש את הליכי כינוס הנכסים ויתנהל באופן נורמטיבי.
ד. בית הדין מסמיך את כונס הנכסים, עו"ד שמואל מורן, לנכות מחלקו של הבעל את שאר החיובים שחויב בהם בפסק דין זה. בית הדין גם מסמיך את כונס הנכסים לקבוע את החיובים המדויקים על סמך אסמכתאות שיוגשו לו. בית הדין יקבע לכונס הנכסים שכר טרחה נוסף בגין עבודה זו.
ככל שיידרש, יפנה כונס הנכסים לבית הדין לקבלת הוראות מתאימות.

ניתן ביום א' בניסן התשע"א

(05/04/2011)

הרב חיים שלמה שאנן - אב"ד
הרב מרדכי מזרחי בר אור - דיין
הרב שלמה שטסמן - דיין