בפנינו תביעת האשה לכתובתה.

בכתובת האשה לא נקבעה תוספת כתובה, וסך הכתובה עומד על סך מאתיים זוז וכן מאתיים זקוקים כסף (כתובה כנוסח "נחלת שבעה").

בהחלטת בית הדין מיום 24.3.11 נאמר בין השאר כי:

א. על התובעת להגיש סיכומיה בשאלת גובה הכתובה, בתוך 21 יום. הסיכומים לא יעלו על 6 עמודים בגופן המקובל.
ב. על הנתבע להגיב בתוך פרק זמן זהה ובסדר גודל זהה.
ג. לאחר קבלת החומר, בית הדין יוציא פסק דין בתביעת הכתובה של האשה.

ואכן, סיכומי שני הצדדים הוצגו בפני בית הדין (יש להעיר כי סיכומי ב"כ האשה עולים בהרבה על הנאמר בהחלטת בית הדין, שהרי בית הדין הגביל את הצדדים להגשת סיכומים בני 6 עמודים בלבד, ואילו ב"כ האשה הגישה סיכום בן 22 עמודים!! מטעם זה היה מן הראוי שלא לקבל את הסיכומים הנ"ל, אולם לפנים משורת הדין, בית הדין החליט לעיין בסיכומים הנ"ל).

ב"כ האשה בסיכומיה חילקה את תביעתה לשני חלקים שווים, תשלום בעבור עיקר כתובתה של האשה, אשר לחשבונה מדובר בחיוב של כ 51,000 ש''ח, ובנוסף פיצוי עבור האשה, בסך 200,000 ש''ח. בסיכומי ב"כ האשה מובאים מקורות רבים, הלכתיים ומשפטיים, כאשר חלקם אינו שייך לנסיבות דידן, כאשר מדובר כתובה ללא תוספת ולא קיימת פה שאלת הצמדה, וחלקם אכן הוא ממין הענין, אך לא בהכרח אליבא דכל השיטות.

ב"כ הבעל סיכומיו מציג טענות לשלילת הכתובה מהאשה.

טרם הכרעת הדין, בית הדין מוצא מקום לציין קטעים נרחבים מתוך החלטת בית הדין מיום 24.3.11, מהם משתקפת השתלשלות הענינים בתיק זה, עובדות העשויות לתת את התמונה הכללית הדרושה לשם הכרעת הדין ופתרון מכלול הסוגיה הרכושית.

"הצדדים נישאו בארגנטינה, בעיר בואנוס איירס, בחודש אפריל שנת 83 תשמ"ג. לצדדים שני ילדים בגירים.

תביעת הבעל לפירוק שיתוף נדונה בבית המשפט לעניני משפחה.

בית המשפט פנה לקבלת חוות דעת אקטוארית, אך עדיין אין החלטה סופית. אולם לאור הדו"ח הקיים עתה, על הבעל להעביר לאשה כ 26,000 ש''ח באופציה הראשונה.

הבעל דורש להתגרש כעת, ולהותיר את ההכרעה הרכושית בידי בית המשפט. לשיטתו, גם הדיון בתביעת הכתובה, יערך רק לאחר הגט.

כן טוען כי קיימת סתירה בין כתב תביעת האשה לכתובה לבין כתב התביעה שלה לשלום בית, שהוגש כשנה וחצי קודם לתביעת הכתובה.

האשה מביעה כיום נכונות להתגרש, מציינת כי ישנה הצעה לפשרה מאת כב' הרב נהרי (אב"ד ההרכב הקודם), לפיה האשה תקבל מהבעל סך 50,000 ש''ח. כיום מבקשת לקזז את פסיקת הכתובה שתיקבע ע"י בית הדין משאר החיובים, כאמור בפרוטוקול.

ב"כ האשה מצהירה כי לאחר פסיקת הכתובה האשה תבצע את הקיזוזים, כאמור לעיל ובהתאם למה שיובא להלן, ומיד לאחר מכן תתגרש.

ב"כ האשה טוענת כי גובה המשכנתא על הדירה עומדת על סך 500,000 ש''ח, כאשר גובה הדירה ע"פ הערכת שמאי (מלפני כחצי שנה) עומד על סך 710,000 ש''ח, כך שסכום ההפרש הינו כ 200,000 ש''ח.

האשה רוצה לזכות בדירה, כאשר בהפחתת 10,000 ש''ח (מחצית הרכב), זוכה היא במחצית חלקו של הבעל, קרי 95,000 ש''ח.

ע"פ המתווה המוצע ע"י ב"כ האשה, האשה תוותר לבעל על חיובו בכתובה, תוותר לבעל על זכויותיו הכספיות בסך 26,000 ע"פ דו"ח האקטואר, וכן תוותר לבעל על חוב מזונות של כ 12,000 ש''ח. כן תוותר על מחצית מדמי המשכנתא אותם שילמה לבדה במהלך התקופה האחרונה. כל זאת בתמורה לויתור חלקו בדירה, כאמור.

הבעל, באמצעות בא כוחו, אינו מוכן לקבל את הצעת האשה, ואינו מוכן לוותר על חלקו של הבעל בדירה בתמורה להנ"ל.

בדיון האחרון, בית הדין השקיע זמן רב בניסיון להביא את הצדדים לכלל הסכמה, וכן בהסתמך על ניסיון בית הדין בהרכבו הקודם בהצעת הפשרה שהעלה, כפי החומר שבתיק, אולם ההסכמה המיוחלת לא הושגה.

במהלך הדיון, בית הדין שמע את טענות האשה באשר לבגידתו של הבעל. לטענתה הבעל חי עם אשה אחרת כבר שנה וחצי. כן שמע בית הדין את הכחשת הבעל. ב"כ האשה מציגה כמה תמונות של הבעל בחברתה של הנטענת, בה הם נראים חבוקים יחדיו. הבעל מודה כי הוא חי עם הנטענת באותה דירה, אך טוען כי הם חיים בחדרים נפרדים. לטענתו "היא רק חברה" אך אין ביניהם יחסי אישות. הבעל מודה כי רק הם גרים בדירה, ללא נוכחות גורם נוסף. לטענתו, האשה הזרה עמה הוא מתגורר בדירה, שילמה עד היום את מרבית הוצאות הדירה. לדבריו, בתקופה האחרונה היא בקשיים, והוא משתתף יותר בהוצאות הדירה.

כבר בשלב זה בית הדין דוחה את הכחשת הבעל. בית הדין אינו מקבל את הטענה הנשמעת מאת הבעל כי הוא חי עם אשה זרה כבר שנה וחצי באותה דירה ללא קיום יחסי אישות. השילוב שבין התמונות שהוצגו לבית הדין, כאמור לעיל, לבין העובדה כי הבעל מתגורר עם אותה אשה ביחידות כבר שנה וחצי, אינם מותירים מקום לספק כי הצדדים מנהלים מערכת זוגית לכל דבר. מסקנה זו נגזרת הן מהפן ההלכתי והן מהפן המעשי ההגיוני. בית הדין דוחה את הניסיון להציג את הדברים בצורה לא הגונה בפני בית הדין, וראוי היה שהדברים לא ייאמרו כלל וכלל.

ב"כ הבעל ביקש להציג סיכומיו טרם הכרעת הדין בשאלת הכתובה. התובעת הסכימה להגיש סיכומים מצידה".

עד כאן ציטוטים מתוך החלטת בית הדין הקודמת.

עתה נעבור להכרעת הדין.

מכיון שכל אשה מוחזקת בזכאותה לכתובתה, נחל להתייחס דווקא לטענותיו של ב"כ הבעל לשלילת כתובתה של האשה. בית הדין עיין בסיכומיו ובנסיבות הענין לא מצא בהם כדי לשלול מהאשה את כתובתה, בייחוד לנוכח העובדה כי הבעל נמצא בוגד באשתו עם אשה זרה, כפי שהתברר בדיון הקודם וכפי המצוטט לעיל מתוך ההחלטה הקודמת של בית הדין. אף ב"כ הבעל מוכן כי בית הדין יפסוק לאשה סך של 12,000 ש''ח בעבור כתובתה.

לאור הנ"ל בית הדין קובע כי ברמה העקרונית, האשה זכאית לכתובתה.

עתה נדון בגובה כתובתה של האשה ובגובה הפיצוי הנדרש ע"י האשה.

בסיכומי האשה, באמצעות ב"כ, הוצגו שיטות לחישוב ערך הזוזים הנקובים בכתובה וכן לחישובים נוספים לתוספת כתובה.

טרם הכרעת הדין בשאלת גובה הכתובה והפיצוי בכתובת האשה שלפנינו, נדון מעט בשוויה של כתובה, בה לא הוזכר כל סכום כתוספת כתובה מלבד 200 זקוקים כסף.

דיון בשוויה של הכתובה
כאמור, הכתובה אינה כוללת תוספת כתובה כמקובל, אלא רק מאתיים זוז וכן מאתיים זקוקים.

ונפרט השיטות בענין ערך הזוזים והזקוקים, ברמה העקרונית ונכון לשווים כיום.

בשאלת חישוב ערך הכתובה, בשיעור הזוזים והזקיקים, הובאו בפוסקים שיטות שונות. להלן נסקור בקצרה את שיטות הפוסקים בהנ"ל, בתוספת חישוב הכתובה נכון להיום בהתאם לשיטות הנ"ל.

מאתיים זוזים
לשיטת השולחן ערוך (אבן העזר, סימן סו סעיף ו) 200 זוז שווים ל- 37.5 דרהם. הדרהם משקלו 64 שעורות, והגרם משקלו 20 שעורות (עי' חזו"א אבהע"ז סו ט, כא), על כן דרהם הוא 3.2 גרם כסף. א"כ לשיטת השו"ע 200 זוז (עיקר כתובה) שווה ל- 37.5 דרהם שזה 120 גרם כסף (ע"פ חזו"א). ואילו לרמ"א (כפול 8, זוזים דאורייתא), 200 זוז שווים ל- 960 גרם כסף.

מחיר גרם כסף טהור (נכון לתקופה זו, ערך ליום 24.3.11) הוא 3.3 ש''ח. כך ש200 זוזים (960 גרם, לפי הרמ"א) שווה ל- 3168 ש''ח.

לפי השיטה המקילה יותר (שיטת השו"ע), שווים 200 זוז ל- 396 ש''ח.

מאתיים זקוקים
כידוע וכמקובל, מאתיים זקוקים נקבעו בחלוקת דלהלן: מאה זקוקים כנגד הנדוניא שהכניסנה לו ומאה זקוקים כתוספת שמוסיף לה.

אולם, ראה מאמרו של הגר"נ גורטלר שליט"א, אב"ד רחובות (שורת הדין ד, עמוד קי) שם כתב שנראה כי הקהילות שתקנו להתחייב זקוקים, הוא מפני שמאתיים זוזים ימיהם היה סכום קטן שלא היה בו כדי לגרום שלא תהיה קלה בעיניו לגרשה. וסיים: "ומנהג ותיקין מנהג זה".

וראה מה שכתב שם עוד (עמוד קכה): "בתחילת תקנת כתיבת הזקוקים היה ערכם רב. אולם, מאחר והזקוקים לא היו מטבעות אלא חתיכות כסף לשימוש הצורפים, הצמידו את ערך הזקוקים למטבעות, כדי שיהיה קל לגבות הכתובה במטבע עובר לסוחר. הצמדה זו גרמה שערך המאתים זקוקים ירד במשך הזמן עם זיוף המטבעות וירידת ערכם".

ובכן, מהו ערך הזקוקים כיום?

לשיטת החזון איש, זקוק שווה ל 288 גרם כסף. וממילא 200 זקוקים שוים ל 57,600 גרם כסף (57 קילו ועוד 600 גרם).

לעומתו, שיטת הנחלת שבעה (סימן יב אות מט, בשם הב"ח והדרישה) היא כי 200 זקוקים שווים 2,784 גרם כסף.

ביחס לערכם בש''ח, נחשב הסכום בהתאם לאמור לעיל. לשיטה המחמירה (חזון איש), 200 זקוקים שווים ל- 190,080 ש''ח, ואילו לשיטה המקילה (נחלת שבעה) הרי הם שוים 9187.2 ש''ח.

האם ניתן לחייב בהתאם לשיטה המחמירה?

למעשה חלוקות בזה השיטות (ראה פד"ר יא, ויובא להלן, וכן מוזכרות השיטות הנ"ל בקצרה בתוך סיכומי ב"כ האשה). דעת הגר"ע יוסף שליט"א והרב יוסף קפאח זצ"ל סברה כי ללכת אחר הכלל הידוע כי יד בעל השטר על התחתונה, ויש לחשב הזקוקים כשיטה המקילה. לדעת הגר"מ אליהו זצ"ל – יש לחשב בהתאם השיטה המחמירה.

עי' פד"ר יא עמוד 364, שם כתב הגר"ע יוסף שליט"א כך:

"והנה מאתיים זוז דאורייתא הם ק"ג כסף טהור, וערכם היום כ - ארבעים אלף ל"י, וכן המאה זקוקים אשר הודה שהכניסה לו שוויים, כבר פסק הרמ"א באה"ע סי' ס"ו סעיף י"א, שאחריותם עליו כנכסי צאן ברזל, ולכאורה בהתאם למ"ש הגר"א ביו"ד סי' ש"ה, ערך כל זקוק הוא מנה שהוא כחצי ק"ג כסף טהור, וא"כ מאה זקוקים הללו הם כ -חמשים ק"ג כסף טהור אשר שוויים כ - שני מיליון ל"י, ועוד מאה זקוקים שהוסיף לה, עוד כשני מיליון ל"י, הרי ארבעה מיליון ל"י.

אמנם מחלוקת גדולה היא בין הפוסקים הראשונים ואחרונים בערך הזקוק, הרי החזון איש, אה"ע סי' ס"ו אות כ"א, הגיע למסקנא כי מאתיים זקוקים הם למעלה מ - חמשים ושבעה וחצי ק"ג כסף טהור אשר ערכם כיום כשני מיליון ו - שלש מאות אלף ל"י, בנחלת שבעה סי' י"ב אות מ"ט, בשם הב"ח כי המאתיים זוז כסף צרוף הם שמנים זקוקים, לפי זה המאתיים זקוקים הם פי שנים ומחצה בכתובה דאורייתא שהם כ - מאה אלף ל"י, והואיל וכלל הוא אצלינו שיד בעל השטר על התחתונה, לפיכך אנו נותנים לבעל ליהנות ממחלוקת הראשונים וישלם לפי הערך הזול בקירוב, כלומר, שהם כמאה - אלף ל"י. יוצא איפוא כי בשלשת הסכומים הראשונים, היינו מאתיים זוז דאורייתא ומאתיים זקוקים כסף צרוף. יש כ - מאה וארבעים אלף ל"י, סכומים הללו צמודים לערך הכסף הטהור, ועוד שלשים אלף ל"י שאינם צמודים. לפיכך יש להחליט:

(א) דוחים את הערעור, והאשה תקבל ג"פ בהתאם לפסה"ד נשוא הערעור.

(ב) הרכוש הרשום ע"ש שניהם יימכר בהתאם לפסה"ד, בתוספת הבהרה, ימכר כפנוי מכל דייר, ודמיו יתחלקו בין הצדדים בחלקים שוים בהתאם לפסה"ד נשוא הערעור.

(ג) במקום הסכום שלשים אלף ל"י ישליש הבעל סך - מאה ושבעים אלף ל"י.

(ד) לאחר שהבעל ישליש את הסכום הנ"ל ויחתום על מכירת הדירה כנ"ל, אם האשה תסרב לקבל את הג"פ, ידון ביה"ד האזורי בביטול חיוב הבעל במזונות האשה.

(ה) אין צו להוצאות.

עובדיה יוסף - נשיא יוסף קאפח".

ואולם, דעתו של הגר"מ אליהו זצ"ל היתה שונה, כאשר הוא כן פסק כשיטה הגבוהה יותר, וכך כתב:

"מאחר וכאן מדובר בכתובה ובתוספת כתובה שדינה ככתובה עם כל קולי כתובה שנדון בה, אבל סכום שנכתב בו נגבה כדינו ככל שטר, עיין שו"ע אה"ע סי' ק' סעי' ה' וש"ס כתובות ק"י ע"ב, ועיין בתוס' בכורות מ"ט, אם כתובה שכתוב בה דאורייתא, כיצד מחשבים את הסכום, ועיין ברמ"א אה"ע בסי' ס"ו בזה. וכתובה דנן מורכבת מ - ג' חלקים, מאתיים זוז דאורייתא, ועוד מאה זקוקים, ועוד מאה זקוקים ס"ה מאתיים זקוקים כסף צרוף, ועוד שלשים אלף ל"י. ודין כתובה שנפרעת רק בעת הגירושין, וע"כ ביום הגירושין צריך לחשב כמה שוה כסף טהור שעל פיו מחשבים את הזוזים והזקוקים. ועיין בתוס' בכורות שם בענין שיטת ר"ת, ועיין בהגאון מוילנא בסי' ס"ו חישוב הזקוקין בתיאום עם חישוב השקל לפדיון הבן. וכן בפירושו של הגאון ביו"ד סי' ש"ה, ועיין בחזון איש אבה"ע סי' ס"ו אות כ"א באורך בשיטת חישוב הזקוקין עם השינויים שחלו מזמן לזמן. ולפי דברי התוס' שם, היתה תקופה שחישבו אותו מברזל ולעיתים חישבו מזהב, ועיין בנחלת שבעה סי' י"ז ובסי' ב' ובספר שעורי תורה לגרא"ח נאה עמ' קל"א, בסיכום לפי חישוב שקל של תורה הוא כ - עשרים גרם כסף טהור, ולפי חישוב שכל מאתיים זוז הם שלשים ושבעה וחצי דרהם כסף צרוף (ש"ע סי' ס"ו, סעי' ו') וזה זוזי דרבנן ואם זה מחושב לכסף צורי יוצא פי שמונה מ - שלשים ושבעה וחצי דרהם, והוא בערך כקילו כסף טהור. וחישוב זה מאתיים זקוקים לפי הגאון ולפי סיכום החזו"א שם, יוצא כ - חמשים ושבע ק"ג ושש מאות גרם כסף טהור. ולפי האמור יוצא שהבעל חייב לשלם לאשה ביום מתן הגט סך השוה ל - חמשים ושמנה קילו וחמש מאות גרם כסף טהור, ועוד סך של שלשים אלף ל"י. ועיין להגר"א ביו"ד סי' ש"ה שאם כותבים זקוק, הכוונה לזקוקים הראשונים שכל זקוק הוא ט"ז קיסר (י"א לוט קיסר הם זקוק אחד פולין באותה התקופה). ועיין לט"ז וכתב החזון איש במקום שאין זהוב נמשך מהשתלשלות הזהב הקדום וכתבו זקוק הכוונה זקוק של ט"ז לוט כסף צרוף וכדברי הרמ"א בסי' ש"ה. ולפי זה עתה חזר הדין לקדמותו לעשות חישוב הזקוק כדינו מעיקרא. ועיין חתם סופר סי' רפ"ט. ולפי השער כיום שווי כל קילו כסף טהור הוא כ - ארבעים אלף ל"י, אם ישלח לה את המעות כיום יוכל להשלישם בביה"ד, או שיעשו חשבון ביום מתן הגט.

מרדכי אליהו".

וראה בכל הנ"ל מאמרו של הג"ר שלמה דיכובסקי שליט"א (חבר בית הדין הגדול לשעבר), קובץ כנס הדיינים תשס"ז, מעמוד 50 בענין גובה סך הכתובה. גם החשבונות שהובאו לעיל, מקורם שם. וראה עוד מה שכתב שם, שתמיד יוכל החתן לומר קים לי כמקילין, גם בענין הזקוקים.

למעשה, קיימת שיטה נוספת בחישוב 200 זקוקים כסף. וראה שורת הדין (כרך ד עמוד קטו, וכן עמוד קכה שם, מאמרו של הגר"נ גורטלר שליט"א, אב"ד רחובות), הטוען כי כי זקוק הוא 200 גרם, ומאתיים זקוקים הוא 40 ק"ג (40000 גרם כסף). כן היתה דעתו של הגר"מ פיינשטיין, שהגיע בחשבונו למעט יותר מ 40 ק"ג כסף (וראה במאמרו של הגר"ש דייכובסקי שם, שהציג שיטה זו בשם אחד מחברי בית הדין, וכן ראה במאמרו של הרב גורטלר שם, עמוד קכה).

בהתאם לחישוב שהובא לעיל, לשיטתם, 200 זקוקים שווים ל- 132,000 ש''ח.

עתה נעבור מן הכלל את הפרט.

כידוע, בד"כ יש לפסוק כי "יד בעל השטר על התחתונה", ותשלום הכתובה יהיה ע"פ השער הנמוך שבין השיטות המצויינות לעיל, וכן נפסק בפירוש גם בפסק דינו של הגר"מ חשאי זצ"ל, כמובא בספר שורת הדין כרך ד עמוד קג. לאור האמור יש לקבוע כי הבעל חייב בכתובת אשתו (עיקר הכתובה, דהינו מאתיים זוזים ומאתיים זקוקים) סה"כ: 9583 ש''ח.

באשר לתביעת האשה לפיצוי בסך 200,000 ש''ח, בית הדין מציין כי בקשה זו אינה נסמכת על אדני הלכה או חוק, אלא משקפת את רצונה של האשה בלבד, ע"פ שיקול דעתה האישי וע"פ תחשיבה בענין הפסד מזונות, הפסד מחצית משכנתא ומחצית הוצאות אחזקת הבית.

בית הדין אינו מקבל דרישה זו לפיצוי בסך כה גבוה. סכום הפיצוי ייקבע ע"י בית הדין, כפי שיובא בפסקה הבאה.

הלכה למעשה:
בנסיבות תיק זה, שאין ספק לבית הדין כי הבעל עזב את אשתו ועבר להתגורר עם אשה זרה, כפי האמור בהחלטה קודמת וכן מוזכר בפסק דין זה, בית הדין מוצא מקום שלא לפסוק בהכרח כשיטה המקילה ביותר בשאלת עיקר הכתובה (דהיינו מאתיים זוזים ומאתיים זקוקים). יש להכריע כי בגין כתובת האשה וכן פיצוי לאשה, בית הדין פוסק סך של 60,000 ש''ח, שהוא כממוצע שבין השיטות הנ"ל כולל שיקול דעת בית הדין בענין פיצוי לו זכאית האשה (גם בהחלטת בית הדין בהרכבו הקודם, מיום 30.11.10 נאמר כי בית הדין ממליץ לצדדים לנהל משא ומתן ענייני שבמרכזו פיצוי הולם לאשה בגין כתובתה, אף מבלי להודות בעצם החבות של הבעל, וזאת במסגרת פשרה).

בית הדין מדגיש כי ע"פ המקובל בתי הדין, האשה לא יכולה לזכות בכפל הטבות, גם לזכות בזכויותיו הכספיות של הבעל וגם בכתובה ופיצוי (וכן נאמר גם בסיכומי הבעל, סעיף 29), כך שבחישוב הסופי, יש לנכות מסך זה, קרי 60,000 ש''ח, את הסך שיעביר הבעל לאשתו בגין זכויותיו הכספיות ממקום עבודתו.

ברמה המעשית, בית הדין ממליץ לצדדים לערוך את הקיזוזים והחישובים בכוחות עצמם, ללא צורך בדיון נוסף, לחשב את הקיזוזים ואת היתרות, ולהגיע לתוצאה הסופית, כמה על האשה להעביר לבעל או כמה על הבעל להעביר לאשה. זאת כמובן במסגרת ההתחשבנות בשאלת הדירה. יש לערוך את החישובים הנ"ל בכפוף לנתונים שצויינו בהחלטת בית הדין הקודמת מיום 24.3.22 ואף הוזכרו בריש החלטה זו. על הצדדים להמציא לבית הדין בתוך 21 יום את התחשיב הסופי והמוסכם, כדי שבית הדין יוכל להפנות את הצדדים לסידור גט מיד לאחר מכן.

בית הדין רשם לפניו את הצהרת ב"כ האשה מהדיון הקודם (המוזכרת גם בריש פסק דין זה) כי לאחר פסיקת הכתובה האשה תבצע את הקיזוזים ומיד לאחר מכן תתגרש, ומצפה מהאשה וב"כ לנהוג בדרך זו, ללא כל עיכובים או שהיות מיותרות.



במידה והצדדים לא ישכילו לסיים את ההתחשבנות בכוחות עצמם בתוך פרק הזמן הנקוב, יש להודיע על כך לבית הדין וייקבע מועד נוסף לדיון, בו יגבש בית הדין עם הצדדים את החישוב הסופי, ויפנה את הצדדים לסידור גט, כמקובל.

(-) יצחק אושינסקי, דיין

מסקנה:

א. בית הדין קובע כי ברמה העקרונית האשה זכאית לכתובתה.
ב. באשר לגובה הכתובה כולל פיצוי לאשה, בית הדין פוסק סך של 60,000 ש''ח, ובהתאם למבואר בגוף פסק הדין.
ג. באשר למנגנון הביצוע מכאן ולהבא, על הצדדים לפעול כפי האמור בסיומו של פסק דין זה.



ניתן ביום כ"ז בניסן התשע"א
(01/05/2011)
הרב מיכאל בלייכר - יו"ר
הרב יצחק אושינסקי - דיין
הרב ישראל דב רוזנטל – דיין