בפנינו בקשה לאישור יהדותה של המבקשת.

המבקשת רשומה כאינה יהודיה במרשם האוכלוסין, ומשפחתה אינה מוחזקת ליהודית מזה כחמש דורות, אולם לאחר בדיקה של מכון שורשים, נמצא ספק ברישומה של אם סבתה של המבקשת, היות ונטען כי אחיה (של אם סבתה) נרשם כיהודי וכן בהצטרף בדיקת דנ"א מיטכונדוריאלי.

המבקשת צירפה לבקשתה המלצה ממכון שורשים להכיר ביהדותה ממכון שורשים. להלן המלצתם:

"שלום וברכה.

הנ"ל פנתה אלינו לקבלת סיוע בהוכחת יהדותה. הנ"ל הופיעה במשרדנו עם אמה. הנ"ל עלתה לארץ בשנת 1999 עם הוריה מחברובסק, רוסיה. הנ"ל עלתה כזכאית עליה 4א – בת לאב יהודי. לטענתה, אם סבתה מצד אמה היתה יהודיה, אשר ילדה את בתה מנכרי.

בכלל התיעוד של הנ"ל לא מוזכרת יהדות של אמה, סבתה ואם סבתה. אם הנ"ל סיפרה בפרוטרוט את הסיפור המשפחתי של 5 דורות. לפי דבריה, אם סבתה של הנ"ל א' (ש') מ' נולדה בסיביר בשנת 1898. לאביה ולאחיה היו עסקים במכרות זהב. אם אמה של הנ"ל ר' ר' נולדה בשנת 1920, אביה היה רוסי, ולא היו להוריה נישואין רשמיים. לדברי אם הנ"ל, בכל תעודותיה סבתה א' מ' היתה רשומה רוסיה. לעומת זאת, אחי אם סבתה של הנ"ל א' (א') מ' היה רשום יהודי.

הוצגה תעודת פטירה חוזרת משנת 1986 של אם סבתה של הנ"ל ר' א' בת אברהם. נפטרה בשנת 1967, בגיל 67. שם האב מצביע על מוצא יהודי והוא תואם לשם אביו של מ' א' בן אברהם, כדלהלן.

בשנת 1999 אם הנ"ל ד' ט' בת נ' פנתה לארכיון פ.ס.ב. (שירותי הבטחון הרוסיים) בבקשה לפתוח את תיק החקירה של אחי סבתה מר מ' א' בן אברהם, יליד 1881, בעיר אולן אודה, אשר נעצר בשנת 1938 והוצא להורג בשנת 1939. זוכה מכל אשמה בשנת 1958. היא קיבלה את צילום השאלון האישי המקורי של העצור משנת 1938 מ' א' בן אברהם, יליד 1881, אולן אודה, התגורר באובלוצ'יה, מחוז יהודי אוטונומי, נעצר בבירה, יהודי. צויין, כי שירת בצבא הצאר בתקופת מלחמת העולם הראשונה. בו רשומים אשתו וילדיו.

באתר הנצחת קרבנות המשטר הקומוניסטי איתרנו רישום, כי מ' א' בן אברהם, יליד 1881 באולן - אודה, יהודי, נעצר והוצא להורג בשנת 1938, המאשש את הסיפור, כפי שנמסר לנו בע"פ ע"י אם הנ"ל.

מר א' מ', נכדו של א' מ' הנ"ל, המתגורר כעת במוסקבה, מוכר והיה תמיד בקשר עם אם הנ"ל, לדבריה. הם בנו יחד עץ משפחה מפורט, והוא מופיע באתר Jewish Age. מצאנו את אילן היוחסין הזה ביוזמתנו ברשת, בלא הפניה של המשפחה. עדותה של אם הנ"ל נשמעת אמינה.

הנ"ל פנתה ביוזמתה למכון "סימנים" לשם בדיקת דנ"א וקיבלה ממכון "סימנים" תוצאות בדיקת דנ"א מיטוכונדריאלי, המצביעות באופן מובהק "בבירור שהנבדקת הנה יהודיה בת לאם יהודיה".

מצ"ב חוו"ד של הרב זאב ליטקה שליט"א.

לאור כל הנאמר הנני בדעה, שהנ"ל היא יהודיה, בת לשני הורים יהודים, ואני ממליץ לכב' בית הדין לאשר את יהדותה, וכן את יהדותם של:
- בתה של הנ"ל א' א', ת.ז. ... , בת לאב נכרי.
- בתה של הנ"ל ד' י', ת.ז. ... , בת לאב יהודי (לדבריה).
- אם הנ"ל ד' ט', ת.ז. ... , בת לאב נכרי."

בהתבסס על חוו"ד זו כתב הרב אלכסנדר דן, מברר היהדות שע"י ביה"ד. המלצתו כדלהלן:

"לסיכום:
ע"פ בירור יסודי, הנתמך גם בבדיקה גנטית, ברור שהמב' בת להורים יהודיים, ע"כ אמליץ לאשר יהדותה ויהדות:

- א' א' , ת"ז ... (ביתה של המב' מנוכרי)
- י' ד' , ת"ז ... (ביתה של המב')
- ט' ד' , ת"ז ... (האם, בת לאב נוכרי)"

החלטה
א. מעיון במסמכים עולה כי מכון שורשים הסתמך על כי על אף שאם סבתה, הגב' א' מ' נרשמה כאינה יהודיה, רישומו של אברהם אשר על פי רישום שם אביו נראה כי הוא אחיה של א' מ' מעלה כי הוא יהודי, ומאחר וגם שם אביה של א' הנ"ל זהה, הרי שיש להסיק מכך שאף היא יהודיה, אולם נרשמה כאינה יהודיה.

יצויין כי אף לפי בדיקתם המקיפה שנעשתה, לא נמצאו כל סימוכין כי א' (אם סבתה של המבקשת) ואברהם הנזכרים בנים לאותה אם.

ומשכך הנלענ"ד דאין בספק זה להוציאה מחזקתה רבת השנים והדורות של משפחה שאינם נמנים על עם ישראל.

ב. ומאחר והנראה דאף דעת המליצים אינה מסתמכת על הספק הנ"ל, כי עיקרה נסמכת על בדיקת הדנ"א, אשר זה חדשים מקרוב באו ולא שערום אבותינו. וזה עתה זכינו ב"ה לצאת ספרו של מרן אאמו"ר שמע שלמה חלק עשירי, בו דן הוא בהסתמכות על בדיקת דנ"א מיטוכונדרי, והעלה כי אין בבדיקה זו, לא להוסיף ולא לגרוע, מאחר ואין לה שום תוקף להכניסו בשיקולים הלכתיים מכמה וכמה פנים כמבואר בתשובתו.

להלן תשובתו אה"ז סימן ח':

"בדבר שאלתך אם ניתן להסתמך על בדיקת דנ"א (D.N.A) המיטוכונדרי לבירור יהדות.
א.

אין לסמוך על חכמי הטבע בדיני תורה

הנה כבר עברו איזה שנים מאז שנשאלתי ע"ז מכמה מקומות חשובים בארץ ובגולה, והבעתי דעתי העניה שאין לסמוך על זה כלל, וכבר התנגדו לזה גדולי תורה גם לענין ממזרות, ומאז ומעולם לא נסמכנו על בדיקות דם לסוגיהם, וגם לא על הדנ"א, וכך היה מורה ובא מרן הראש"ל בעל יבי"א, וכן היה מורה מו"ר הגאון הגדול בעל משנת יעקב. ועל אחת כמה וכמה לענין זה, שהוא מההמצאות החדשות אשר מקרוב באו. ועדיין לא הוכחה מהימנותם גם אצל המדענים. ותמיד פסקנו לפי הבירורים הרגילים בחקירת העובדות לעומקם, ואח"כ מעיינים בהלכה עפ"י הכללים שהנחילו לנו חכמינו ע"ה בש"ס ובדברי הפוסקים, שהן המה נכסי צאן ברזל בהוראות חיים שעל פיהם אנו חיים, על פי ה' יסעו ועל פי ה' יחנו.

וכפי שכב' ציין ליביע אומר ח"י (חאהע"ז סימן ט'), אשר שם דן לענין ב"ד שפטרו את האב ממזונות בנו, משום שבבדיקות עלה שאינו בנו, וכתב מרן שם, והנה זכורני שבב"ד הגדול הסכמנו פה אחד שאין לסמוך על בדיקת רקמות הדם, כמבואר בנדה (ל"א ע"א), ת"ר ג' שותפים באדם הקב"ה ואביו ואמו, אביו מזריע הלובן שממנו עצמות וגידים וצפרנים, והמוח שבראשו והלובן שבעינים, אמו מזרעת אודם ועור ובשר ושחור שבעין, והקב"ה נותן בו רוח ונשמה. ומבואר שהאשה מזרעת אודם שזה כולל הדם, וכן הגיה הגר"א "ודם", וכן הוא בשאילתות, וכן כתב בהעמק שאלה שבמדרש קהלת כתוב "ודם". וכ"כ בציץ אליעזר (חי"ג סימן ק"ד) משם הראש"ל בשערי עוזיאל ח"ב (שער מ' פ"א סימן י"ח) שכתב, כל מקום שאין שורת הדין מחייבת האב במזונות ילד זנונים, אין סומכים על בדיקה מדעית של הדם בדמיונו לדם האב, והזכיר הגמרא הנז'. וכתב וכל בדיקה מדעית מתבטלת נגד קבלת חז"ל שכל דבריהם נאמרו ברוח הקדש, ברוך שבחר בהם ובמשנתם. והציץ אליעזר כתב שכן הדין לענין שלילת הולד לומר שאינו בנו, אין לנו אלא דברי חז"ל. עו"כ בציץ אליעזר שבאמת כל בדיקות הדם אינן יוצאות מגדר אומדנא והשערה בעלמא, שכמה פעמים המדע קובע דבר בודאות, ואחר זמן קובע אחרת, לפי גילויים חדשים של המדענים, וידועה דעת הפוסקים שאין לפסוק ע"פ אומדנות הרופאים. עכת"ד.

וכתב מרן זללה"ה שגם הגר"י וועלץ בשו"ת דברי ישראל (חאה"ע סימן ח'), הסכים להגרב"צ עוזיאל הנ"ל. וסייעו מהחת"ס שלא רצה לסמוך בשום הוראה על הרופאים. גם בנשמת אברהם (אה"ע סימן ד' עמוד ל') כתב בשם הגאון רבינו שלמה זלמן אוירבאך זללה"ה שאין לסמוך על בדיקת הדם לשם קביעת אבהות, גם בשו"ת דבר יהושע להגרי"מ אהרנברג ח"ג (חאה"ע סימן ה') כתב שאין זו דרך התורה. וכמ"ש הריב"ש (סי' תמ"ז) שאין לדון בדיני תורה עפ"י חכמי הטבע והרפואה וכו', ואם תדון בדיני טריפה עפ"י חכמי הרפואה, שכר הרבה תטול מהקצבים כי רובם יהפכו ממות לחיים ומחיים למות וכו'.

ב.

לא מצינו בחז"ל שסמכו על בדיקות מדעיות
עו"כ מרן וז"ל, והן אמת שרבי יהודה חסיד בספר חסידים (סימן רל"ב) הביא מעשה שהיה אצל רב סעדיה גאון וז"ל: מעשה ברב סעדיה בן יוסף החכם, באחד שהלך למדינת הים הוא ועבדו, והוליך עמו ממון רב, ואשתו היתה מעוברת [ונשארה במקומה], לימים מת האדון, הלך העבד והחזיק בנכסיו, ואמר העבד אני בנו, כשגדל הילד שנולד מאשתו [שהיתה מעוברת], שמע שמת אביו והלך לתבוע נכסיו שהחזיק בהם העבד שלא כדין, וגם התחתן עם גדולי הדור, והיה הבן ירא לפתוח פיו פן יהרגוהו, ונתאכסן בבית רב סעדיה גאון, והניח לפניו לאכול ולא אכל, עד ששם הדברים לפניו, ורב סעדיה יעץ לו לדבר אל המלך וכן עשה. שלח המלך אחר רב סעדיה בהיותו רבן של ישראל לדון דין זה, ואז ציוה רב סעדיה להקיז מדם הבן בספל אחד, ומדם העבד בספל אחר, ולקח עצם של האב והניח בספל העבד ולא נבלע הדם ואח"כ נתן העצם בספל הבן, ונבלע הדם בעצם, ולקח רב סעדיה כל הממון ונתנו לבן. ע"כ.

ולכאורה מוכח שפוסקים עפ"י בדיקת הדם, וכ"כ בספר משנת אברהם על ספר חסידים (ח"א סימן רצ"א) שבמקום שיש בירור גמור א"צ לעדים, כי הבחינה ההיא של רב סעדיה גאון ז"ל היא בירור גמור, וכתב דמה שהתברר על ידי חכמת הטבע, אמת הוא. וכ"כ במשמרת חיים (סימן ל"ז) שבדיקות דם יצאו מגדר השערה, שחוק טבעי הוא שדם הבן הוא מסוג הדם של אביו, וגם אם יעידו עדים נגד זה הם כשקרנים בעינינו.

ואולם בספר אליה רבה (סימן תקס"ח ס"ק ט"ו) הקשה מהגמ' (ב"ב נ"ח ע"א) באחד ששמע מאשתו שרק אחד מעשרת בניה ממנו, והשאר מזנות. וציוה שכל נכסיו יהיו לבן אחד מבניו, ולא ידעו למי להוריש נכסי האב, והורה רבי בנאה לבניו של זה, שילכו ויחבטו על קבר אביהם, עד שיגלה להם למי התכוין, וכולם חבטו חוץ מאחד, ופסק רבי בנאה שהבן הזה הוא היורש. ע"כ. ואין זה אלא שודא דדייני כמ"ש רשב"ם שם. ולמה לא עשה כרב סעדיה הנ"ל, וי"ל, ע"כ. עכ"ל.

ונראה לענ"ד הדלה, שיש מקום לומר שגם רב סעדיה גאון ז"ל לא נסמך על הבדיקה ההיא. תדע שלא מצאנו עוד שעשו כן לא לפניו ולא לאחריו, לא לפניו בתלמוד ובדברי חז"ל, ואדרבה בההיא עובדא דרבי בנאה פסקו עפ"י שודא דדייני כמ"ש הרשב"ם ז"ל שם, וגם לאחריו בראשונים, לא ראינו שעשו כן. ולא הזכירו בדיקה זו כלל. ומי לנו גדול ברפואה מהרמב"ם ז"ל, ומעולם לא ראינו בדב"ק לא בהלכות אישות לענין ממזרות או לענין עגונות, או לחיוב מזונות, וכן בהוכחת בנים בדיני ירושה, או לענין יבום וחליצה וכל שאר הדינים, שהרמב"ם ז"ל או ראשונים אחרים, יאמרו שיבדקו דמים, כהא דרב סעדיה גאון ע"ה או דבר הדומה לו. אלא שרב סעדיה ז"ל בעובדא ההיא כנראה שבחקירתו לעבד ולבן גילה את האמת, ואולי סמך גם על איזה עדויות, או אומדן גדול וברור כל כך שלא משאיר ספק, אלא שהיה חושש שאותם גילויים והוכחות לא היו מתקבלים על לבו של המלך דשם, ששלחם להתדיין אצל רב סעדיה ע"ה, וע"כ הוסיף אותה בדיקה שהיה בכוחה להראות הצדק שבמשפטו גם בעיני המלך והשרים שם, אשר המה ראו כן תמהו נדהמו למראה עיניהם, ובודאי שעל ידי רב סעדיה גאון ע"ה היה קידוש ה' בזה.

ג.
כשיש חזקה אין צריך בדיקה כלל
והנה הרשב"ם ז"ל שם (ב"ב נ"ח ע"א) כתב, אמר להו כולהו נכסי דהאי, שלא רצה לחבוט על קברו של אביו, שזה הוא הצנוע שבכם, ומסתברא דלזה אהב יותר, ויפה דן רבי בנאה דלא שייך הכא אלא שודא דדייני. והיינו שודא שלא רצה לחבוט וכו', עכ"ל.

וע"ז כתב הרש"ש ז"ל שם, בפשוט יש לפרש דמסתברא שזה הבן, ומסתמא לבנו נתן, וכדמשמע דיען דשמע לדביתהו וכו', הוא דציוה כן. ואולי דבא ליישב בזה קושית הא"ר (בסימן תקס"ח אות ט"ו), דלפי מ"ש בספר חסידים דטבע הדם ליבלע בעצם האב המת, הו"ל יותר לבדוק בזה. ולפירושו אתי שפיר דאכתי לא יוודע בזה צניעותו אשר כיוון האב גם לזאת, [כלומר לגלות שהבן הזה הוא הצנוע שבבנים], עו"כ הרש"ש בזוה"ל: או משום דע"י הנסיון דספר חסידים [כונתו לבדיקה של רב סעדיה גאון ז"ל], יתגלה שהן ממזרים ורבי בנאה לא רצה שיוודע פיסולם [וכמ"ש הרע"ב בשלהי מסכת עדויות והוא לקוח מפירוש הרמב"ם ע"ש]. אבל נסיון שלו אינו אלא רק הודעת צניעותו יותר משאר אחיו, וזה יותר נכון בעיני, עכ"ל הרש"ש ז"ל.

והנה עדיין יש להקשות, אם באמת הבדיקת דם של רב סעדיה גאון היא הוכחה ברורה שאפשר לפסוק את הדין על פיה, איך אפ"ל דלא רצה לגלות שהם ממזרים, אם הדין הוא שהם ממזרים למה לא יגלה הדין לאמיתו. וע"כ נלע"ד דכונת הרש"ש ז"ל היא, שבאמת אין בבדיקת הדם הזו די באר לפסוק דין ממש, דאין זה בירור גמור, וכדי לפסוק ששאר האחים הם ממזרים, בעינן עדים שיעידו או שאר ההוכחות הנזכרות בדברי חז"ל, אלא שאם היו בודקים אותה בדיקת דם, היה יוצא על האחים שם רע של ממזרות, כי בעיני העולם זה נראה כהוכחה גמורה, ויוציאו עליהם שם רע שלא כדין, משום שעל פי הדין אין די בבדיקה מדעית לפסוק את הדין.

ובלימוד בבית (בליל ששי כ' אדר א' התשע"ט) תמהו על פירוש זה שאמרתי לפרש בדברי הרש"ש ז"ל, וטענו דהא אמרו חז"ל, משפחה שנטמעה נטמעה. ולמה חייבים לבדוק ולגלות, ואמרתי ששם מדובר שיש פסול במשפחה ואין יודעים במי מהמשפחה, והמשפחה כבר נטמעה גם נתערבה עם משפחות רבות, וע"כ אמרו נטמעה נטמעה. אבל כאן יש ספק על הילדים שלפנינו שהאם אמרה שהם לא מבעלה, ובעלה חשש לדבריה, עד שהחליט להדירם מנכסיו, וציוה שרק בן אחד יירש את הכל, ואפשר שהיו רגלים לדבריה של האשה, וע"כ האמין לה לגמרי, שכשיש רגל"ד היא נאמנת על זה, ואם יש דרך לבדוק בכה"ג חייבים לבדוק. ולא לחשוש מפני גילוי האמת.

ובני הרה"ג הריש"י שליט"א הביא דברי הב"ח בענין משפחה שנתערב בה גוי, וז"ל הב"ח אבן העזר (סימן ב), ומ"ש בכל מקום משפחה שנתערב בה ספק פסול אין צריך לרחקה שכולן טהורין לעתיד לבוא. כמו שאמרו בקידושין (ע"א א') א"ר יצחק משפחה שנטמעה נטמעה, אמר אביי אף אנן נמי תנינא וכו' אבל משפחה שנטמעה נטמעה. ואיתא התם (ע"ב ב') ת"ר ממזרי ונתיני טהורין לעתיד לבוא דברי רבי יוסי, רבי מאיר אומר אין טהורין. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי. וכתב בהגהות מרדכי פ"ק דיבמות (סי' צ"ז ד"ה אמר) דר"י בר שמואל הקשה וכי הלכתא למשיחא [אשמועינן], ותירץ דנפקא מינה דלרבי יוסי א"צ להתרחק ממשפחות שאינן ידועות. עכ"ל המרדכי. ולפעד"נ שזה היה דעת רבינו בלשונו, שכתב דמשפחה שנתערב בה ספק פסול א"צ לרחקה, שכולן טהורין לעתיד לבוא, דמביא ראיה לפסק זה דאין צריך לרחקה, מדקי"ל שכולן טהורין לעתיד לבוא, וכדפסק שמואל כרבי יוסי. ולא היה צריך לפסוק הלכה על העתיד, אלא לאורויי דלדידן נמי א"צ לרחקה. וכו'. לפיכך גם עכשיו אם יצא קול שנתערב פסול במשפחה, ואין ידוע דבר ברור אין צריך לרחקה אלא יכול להתחתן בהם, ואין צריך לומר שלא יודיע על פיסולה כדי שאחרים ירחיקו אותה, אלא יניחנה בחזקת כשרות, כיון דכשרה לעתיד, אבל מודה שמואל דכשנודע באיזה משפחה שנתערב בה פסול ואפילו ספק פסול, אסור לנו לישא ממנה. והיינו דקאמר רבא והיא עמוקה משאול וכו', דלית להו תקנתא להני פסולין כיון דנודע בבירור בין עכשיו ובין לעתיד לבוא, דבפסול שנתערב ונודע לב"ד בבירור ע"פ עדים כשרים דקראו עליה ערער קאמר רבא, ועוד יתבאר בס"ד סוף סימן ז' (ס"ט עמ' נ"ד ד"ה ואפי'). ע"כ. ויישר חיליה לאורייתא שזה סיוע למה שכתבתי לבאר בדברי הרש"ש ז"ל.

עו"כ הב"ח אבן העזר (סימן ז' ד"ה ואפילו לישראל). לכאורה איכא להקשות ממ"ש רבינו בסימן שני (עמ' ח') משפחה שנתערב בה ספק פסול א"צ לרחקה, דמשמע דאפילו היודע פיסולה מותר לישא מהן לכתחלה, שהרי אמר בד"א לישראל אבל כהן לא ישא מהן, אלמא דלישראל שרי לישא מהן לכתחלה. וכאן כתב דאפילו לישראל אסור בנתערב ספק פסול, אבל כי מעיינת תראה ותבין דלא קשיא מידי, דכאן מדבר היכא שנתברר לב"ד ע"פ עדים כשרים, שנתערב בה ודאי ממזר או אפילו ספק ממזר, הילכך אסור אפילו לישראל לישא מהן לכתחלה, ואף על גב דאיכא ספק ספיקא דכיון דהולד הוי ספק ממזר פשיטא דאסור לכתחלה, אבל לעיל בסימן ב' לא מיירי בדאיכא דבר ברור שנתברר לב"ד, אלא קול של ערעור בלבד דמערערין על משפחה זו שנתערב בה ספק פסול, הילכך א"צ לרחקה, דאפילו אם תמצא לומר דאמת היה שנתערב בהם פסול, מכל מקום כיון דטהורין הן לעתיד לבוא, אין לחוש גם עתה דמשפחה שנטמעה נטמעה. וכבר הארכתי בזה בסימן ב' בס"ד. (ע"כ מהב"ח).

ולמדנו מכאן שמשפחה דהוחזקה על ידי קול משנים קדמוניות, שנתערב בה פסול או ספק פסול ואין כאן עדות בדבר ברור, וגם אי אפשר לבדוק ולעמוד על הבירור במה שיצא הקול לפני מאה שנה ויותר, כשרין הן, ואין צריך לבדיקה, אף לפירש"י וכל שכן לפי' הרמב"ם (פי"ט מאיסו"ב הי"ח), והביאו רבינו בסימן ב' (עמ' יב - יג), דלא חיישינן לערעור, אלא אם כן שיעידו שנים שנתערב בהן ממזר או ספק ממזר, וכל שאין כאן עדות אין חוששין לשום קול כל עיקר. הנלפע"ד אמת בלי שום ספק כתבנו. ע"כ מדברי הב"ח שם. ואפשר שהרש"ש ז"ל סובר שאין בירור גמור בבדיקה של רס"ג, וכיון שהחשש אינו מבוסס בעדים וכד', גם הבדיקה לא מבררת ע"כ נמנע מזה, שלא יצא שם רע על שאר הבנים.

ד.
גדר משפחה שנטמעה נטמעה
וחתני כבני הרב הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א ר"י אהל יוסף, העירני בשבת על מה שכתב הרש"ש ז"ל שם באמצע הדיבור, וז"ל: ורבי בנאה לא רצה שיוודע פסולם על ידו [וכמו שכתב רבנו עובדיה מברטנורא בשלהי עדויות, והוא לקוח מפירוש הרמב"ם ע"ש], אבל הנסיון שלו אינו רק הודעת צניעותו יותר משאר אחיו, וזה נכון יותר בעיני עכ"ל. והעיר מהמשנה האחרונה של מסכת עדויות, דתנן אמר רבי יהושע מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני, שאין אליהו בא לטמא ולטהר, לרחק ולקרב, אלא לרחק המקורבים בזרוע ולקרב המרוחקים בזרוע. משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן ורחקה בן ציון בזרוע, ועוד אחרת היתה שם וקרבה בן ציון בזרוע, כגון אלו, אליהו בא לטמא ולטהר, לרחק ולקרב, רבי יהודה אומר לקרב אבל לא לרחק, ר"ש אומר וכו', וחכמים אומרים וכו'.

ורבנו עובדיה מברטנורא ז"ל כתב, וקרבה בן ציון בזרוע, והכריז עליהן שהן כשרים להתחתן בהם, וחס התנא על כבוד הבריות ולא הזכיר שם המשפחה הפסולה שקרבן בן ציון בזרוע, כמו שהזכיר שם המשפחה הכשרה, ללמדך כמה צריך אדם ליזהר שלא לספר בגנות חברו ולהיות כוסה קלון, אם כך בפסולים, כ"ש בכשרים. עכ"ל. ומזה ר"ל שהרש"ש מפרש שגם רבי בנאה לא רצה לגלות פיסולם, שלא לגנותם. וש"מ שאין חייבים להודיע מהפסול שלהם, וע"כ לא רצו לבדוק את הדם, שאין חייבים בזה. עכ"ד. מיהו לענ"ד אין מזה ראיה לנדוננו, שסו"ס במסכת עדויות שם מדובר במשפחות שאחר עבור זמן א"א לברר מי הם הפסולים, רק היו מתרחקים ממשפחה פלונית ומקרבים משפחה אחרת, ועל זה אמרו שיבא אליהו ז"ל ויקרב את אלו שהרחיק בן ציון בזרוע. אבל לפסול משפחות לא פסלינן, משום דקי"ל משפחה שנטמעה נטמעה. ואילו במעשה דרבי בנאה, אם היה יכול לבדוק בדם אביהם כההיא דרב סעדיה גאון ז"ל, ולהחליט שהם ממזרים בודאי אינו יכול להמנע מבירור האמת, ולא שייך לומר בכה"ג משפחה שנטמעה נטמעה, דלא דמי כלל.

עוד הראיתי לו את מה שכתב בתוספות יו"ט שם, שהביא פירוש הר"ב שהוא פירוש הרמב"ם ז"ל, וכתב על זה, והקשה מהרש"ל ז"ל בתשובותיו (סימן י"ב) דמה לשון הרע שייך בזה, אדרבה בכיבוש עדותם יהיו כל העם שוגגים והם מזידים ח"ו, וכן קשה גם במשפחה הכשרה שפירסמו, ולמה לנו עוד אליהו לקרבה, ותירץ שזרוע של בן ציון היה מאימת מלכות ששלטה אז על ישראל בלא יר"ש, והיתה ממיתה כרצונה כל העוברים על פיה, ואמרינן בפרק עשרה יוחסין, בדקו עד מקום סכנה ופירשו שם. שאינם מחויבים להסתכן בזה, ולפיכך לא פירשו את הפסולים כי היתה סכנה להם. ובכשרים אין הכי נמי שלא היה תועלת בפרסום, ואפ"ה סיכנו עצמם לפרסם הכשרות. עכ"ל הרש"ל.

והתוי"ט כתב שהוא דוחק גדול לומר, שהכניסו עצמם לסכנה בשביל הכשרות, והיה עדיף לפרסם הפסולים שלא יהיה מכשול, אבל אם לא יפרסמו הכשרים אין מכשול, אולי רק לכשרים שלא יתחתנו עם פסולים, מ"מ בפסולים קרוב יותר למכשול. וע"ש ששאל עוד, למה המשנה לא פרסמה [את הפסולים]. והרי כבר נשברה זרועו של בן ציון. וכתב, אלא נ"ל פשוט דמשו"ה לא פרסמה רבנו הקדוש לפי שכבר נטמעה בין הכשרות, עד שלא נודע לרבים. שזו אין לגלותה אלא לצנועין, ומזה נ"ל ראיה גמורה לדסברי כך, עיין בב"י אה"ע (סימן ב' בתחילתו), והשתא אומדנא דרש"ל נמי אינה מוכרחת, אלא י"ל שלא היתה סכנה מפני בן ציון, ואה"נ החכמים היו מפרסמים המשפחה הפסולה, אלא שההמון לא השגיחו בעדותן של חכמים והלכו אחרי בן ציון, כאשר בעו"ה דברי חכמים אינם נשמעים להמון נגד בעלי הזרוע, וזו היתה הסיבה העצמית ג"כ שנטמעו, ולכן לא היה רבנו הקדוש רשאי לפרסמה במשנתנו המסורה לכל [משום שכבר נטמעה וכאמור], אבל לצנועין ודאי שפרסמה.

[ושמעתי מפי מו"ר הגאון הגדול בעל משנת יעקב זללה"ה שמקובל מגדולים שהיו משפחות באירופה שהפרושים התרחקו מהם עוד מימי הנודע ביהודה, אך לא כתבו להדיא ולא פירסמו אותו רק היו מגלים בצינעא בין הצנועים, וזה נמשך עד ימינו, וצ"ל דנהגו כן על פי התוי"ט הנזכר].

והנה מהרש"ל ז"ל כתב להדיא דאם לא מפרסמים את הפסולים מכשילים כל העם בשגגה, ולפסולים יש מכשול במזיד. ומה שלא פרסמו הוא רק מפני פקו"נ שדוחה הכל. והתוי"ט מפרש שלא פרסמו משום דמיירי שכבר נטמעו, והטמיעה היתה כי ההמון לא שמעו לחכמים נגד הזרוע של בן ציון, וכיון שכבר נטמעה נטמעה, ואין מגלים להמון אלא לצנועים, וע"כ לא כתבו שמם במשנה אך עם זה כתב, שלצנועים ודאי שגילו להם.

ה.
כשיש חשש מכשול מגלים הפסולים
וגם הרמב"ם והר"ב הנ"ל, שכתבו, וחס התנא על כבוד הבריות ולא הזכיר שם המשפחה הפסולה וכו', ללמדך כמה צריך ליזהר שלא לספר בגנות חברו ולהיות כוסה קלון ע"כ. הטעם הפשוט הוא משום שמדובר שכבר נטמעה אותה משפחה, ואין נ"מ לגלות, אלא כדי לספר גופא דעובדא היכי הוה, אבל אין נ"מ להודיע כדי למנוע מכשולים, שכבר עבר עידן ועידנים מהטמיעה, שלא אפשר עוד לברר מי ומי הפסולים, ומי הם הכשרים. ובזה אמרו משפחה שנטמעה נטמעה, כלומר שכבר הותרו ואין בנו כוח לאסור, אבל הואיל והזכיר את הכשרים שבן ציון הרחיק, ונמנע מלהזכיר שם הפסולים, למדנו מזה חומרת המספר בגנות חברו, אבל אין בלימוד זה כדי למנוע הסרת מכשול, אם היה בזה למנוע איסור. ואשר על כן כל זמן שיש אפשרות לבדוק ולברר היטב מי הוא הפסול, חייב לברר ולבער הרע אם אכן אפשר להגיע לאמת. ואמנם בכשרה אפשר שהיה לא רק שבח, אלא גם להסיר מהם לעז שפתים.

עוד ראיתי בילקוט פירושים שבגליון המשניות (אות ז') שכתב ליישב פירוש הרמב"ם והר"ב דלא קשה קושית הרש"ל ז"ל, דאה"נ דבזמן רבי ובית דינו כבר נטמעו בין משפחת צריפה הכשרה ובין המשפחה האחרת הפסולה, ולא היו ניכרים, אלא שהחכמים היו יודעים שמותם שקיבלום מאבותיהם, ואין הכי נמי שבזמן בן ציון, פרסמו חכמי אותו זמן כל השתי משפחות ולא היתה שם סכנה כלל, וכמו שכתב ג"כ התוי"ט. ורבי ובית דינו היו מקובלים בשמות אלו השתי משפחות, אע"ג דלא הוו ידעי מאן נינהו, והיינו דקתני משפחת בית צריפה היתה שם, והילכך לא רצה רבי לברר שם המשפחה הפסולה כיון דלא הוה בהא נפקותא, שהרי לא היה נודע מי הם בני אותה משפחה, כדי שיוכלו ליזהר, וזה כדי ללמד עד כמה צריך ליזהר בלשון הרע, ולא שייך תו השתא הקושיא שיהיו כל העם שוגגין, והם מזידים, דהא אפילו אם יזכירם בפירוש, לא בשביל זה ידעו ליזהר, כיון דאינה ניכרת, [אולי צ"ל, דאינה מוכרת]. וא"כ הוא בלי תועלת, ולכן לא הזכירה רבי בשם. אבל הראשונים אה"נ שפירסמוה מהאי טעמא כדי שלא יהיו כל העם וכו', אלא דלא אהני להו, מפני זרוע בן ציון, והשתא לא קשה נמי קושיתו השניה דכיון דפירסמו הכשרה, מה צורך לאליהו, דהא מה שפירסמו אינו אלא בהזכרת שם לבד, כמו שקיבלו, ומיהו לא ידעו מי הם והיכן הם, ולעולם נשארו רחוקים מישראל ואינם ידועים עד שיבא אליהו ויאמר, כנ"ל. עכ"ל. ובאמת הוא הדבר שפירשתי בעוניי בדברי הרמב"ם ורבנו עובדיה מברטנורא ע"ה.

והדרן לנידון דידן בענין בדיקות מדעיות, דבאמת כך הוה מזה שנים רבות שלא הסכמנו בבתי הדין לפסוק עפ"י בדיקות דם וכיוצ"ב, אלא עפ"י כללי ההלכה והשלחן ערוך. וזה היה בהנחיית גדולי הפוסקים בדור.

וזכרוני שלפני קרוב לארבעים שנה, אירגן מנכ"ל בתי הדין המנוח הרב עו"ד שמחה מירון ז"ל, פגישה של כעשרה דיינים עם פרופסור חשוב בהדסה עין כרם שהיה מגדולי המומחים בבדיקת רקמות של הדנ"א, שעדיין היה מדע חדש, וכן עם מנהלת מח' בנק הדם שם ועוד, והרצו בפנינו על הבדיקות ועל תוצאותיהם, ואחוזי הדיוק שלהם וכו', והיה דיון פורה בענין משך יום שלם, וזכורני שרשמתי במחברת את כל תוכן ההרצאות שהרצו בפנינו, ואח"כ דיברתי עם מו"ר הגאון הגדול בעל משנת יעקב על כל הרמב"ם ז"ל, ואמר לי בנחרצות שלא לסמוך על הבדיקות הנ"ל ולא להשתמש בהן, ושוב ביקרתי אז בביתו של רבינו הגאון הגדול בעל שבט הלוי זצ"ל, וגם הוא אמר שאין דרכינו להשען בדבר הלכה על בדיקות מעבדתיות. וביקשני לכתוב לו תמצית הדברים, והתחלתי בזה אך לא אסתייעא לי מילתא להשלימם ולהביאם לפניו. ועל כל פנים מאז נמנעים בתי הדין מלהשתמש בבדיקות המעבדה ותוצאותיהן, ונמנעים לגמרי מלפנות לבדיקות אלו. ואם לענין ממזרות לא סמכו על אותם בדיקות ולא נדרשו להם כלל, אפילו שכבר התפרסמו אותם בדיקות בכל העולם, והוחזקו בעיניהם כמהימנות, ובבתי משפטיהם בכל רחבי עולם רגילים הם לפסוק על פי בדיקות אלו כדבר מהימן בפשיטות ובודאות. ומ"מ בבתי הדין לא נזדקקו לזה, ולא פסקו על פיהם מעולם. ק"ו בן בנו של ק"ו לבדיקה זו שעדיין היא חדשה וחלשה ורפויה מעלתה, גם בעיני המדענים. ועדיין לא התברר כוחה ומהימנותה דודאי ופשיטא שאין לנו לסמוך עליה, ולא יהיה לנו עסק בה.

ו.
אף לממזרות אין מביאים ראיה מבדיקות מדעיות
עו"כ ביביע אומר שם, דבש"ע (יו"ד סימן רס"ג ס"ב) בענין מתו בניה מחמת מילה, מרן ז"ל כתב שם, שמי שמתו שני בניה מחמת מילה לא תמול בנה השלישי, וכן באיש שמתו בניו אפי' משתי נשים, לא ימול השלישי. והרמ"א ז"ל כתב, וי"ח וס"ל דלא שייך דין זה אלא באשה ולא באיש, והוא מספר האגודה. וכתב הט"ז שם דס"ל לאגודה דלא שייך דין זה אלא באשה, לפי שהדם בא מהאשה, וכ"כ בביאורי הגר"א עפ"י הגמרא דנדה (ל"א ע"א) שהדם מן האשה, והכי איתא בשאילתות, וע"ש עוד. וכתב דגם למרן שפסק שדין זה שייך בבעל גם כן, מודה שהדם מן האשה כמו שאמרו חז"ל, אלא הוא סובר שהבלעת הדם בגוף אינה תלויה רק בדם, אלא גם בחולשת הגוף, וכמ"ש הב"ש (אה"ע סימן ט'), וכן החת"ס (אה"ע סימן קל"ו), דזה תלוי בכח האדם, והאב זוכה לבנו בכוח (עדויות פ"ב מ"ט), ולכו"ע הדם תלוי באֵם כדעת חז"ל.

עו"כ מרן ביביע אומר שם, ושו"ר בפס"ד מכב' ביה"ד האזורי חיפה בשנת התשט"ז בראשות האב"ד הגאון רבי יעקב רוזנטל (הוא מו"ר זללה"ה שהזכרתי לעיל), הובא בפד"ר ח"ב (עמוד קכ"ד) שכתבו כאמור לעיל, והוסיפו שאחר העיון נראה שאין סתירה מהש"ס (נדה ל"א ע"א) שאמרו שהדם בא מהאשה, למה שקובע המדע בימינו, שאפשר לקבוע אבהות הילד ע"פ בדיקות דמו של האב ושל הילד. שהבדיקה לא מתייחסת רק לגוף הדם, אלא לתאי ורקמות הדם, וזה בא גם מכוח האב ג"כ, ולכן במתו אחיו מחמת מילה ס"ל להרמ"א ביו"ד הנ"ל שזה תלוי רק באם, אבל בדיקה שאינה מגוף הדם אלא קובעים זה על סמך בדיקת תאי ורקמות הדם שבגוף הדם, וזה יכול להיות תלוי באב.

עוד ציין שם לפד"ר (כרך י"ג עמוד נ"ד) שחילקו בין בדיקת דם לבדיקת רקמות, וסיימו בפד"ר שמטעם אחר אין לסמוך על בדיקות מדעיות של הדם, כי המדע הולך ומתפתח מיום ליום ויש שינויים ואפשר שיגיעו למסקנות אחרות. וכן בפד"ר (כרך ה' עמוד שנ"ב) בפס"ד של הגר"מ שלזינגר ז"ל. וסיימו, ברם מאחר וענין הקביעה ע"י בדיקת הדם היא דבר חדש שעדיין לא נתברר כל כך, וגם לא נמצא בפוסקים אין בית דיננו רוצה לע"ע לנקוט עמדה בנידון ובנוגע לכשרות הולד עכת"ד. והדברים ק"ו בן בנו של ק"ו לבדיקה זו שבנ"ד, דעדיין לא הושלמו פרטיה ולא נתלבנו סעיפיה, והיא עדיין בשלבים של נסיונות, עולים ויורדים, ועדיין יכולים להתברר דברים הפוכים ממש וימים יגידו.

עו"כ ומעתה כיון שאין לנו לסמוך על בדיקת רקמות הדם, ואנו דנים כפי ההלכה שרו"ב אחר הבעל ונחשב לבנו וכו'. ובפרט שכבר החזיקו כבנו, והגישו לברית המילה וגם רשם אותו בתעודת הזהות שלו על שמו. ולאו כמיניה לבטל החזקה. ואינו נאמן לומר שאינו בנו אלא עפ"י עדים, וכמ"ש הרמ"א (סי' ד' סכ"ט), דהא דהאב נאמן על בנו היינו דוקא כשלא הוחזק הבן בחזקת כשרות עפ"י האב, אבל אם היתה לו חזקת כשרות עפ"י האב, שוב אין האב נאמן לומר שאינו בנו אלא עפ"י עדים. [ובאחת התשובות והיא נדפס'ה בשו"ת שמע שלמה (חלק ו' אבהע"ז סימן ד') הבאתי דברי התשב"ץ שכל שהוכר עוברה, ולא ערער לומר שאינו ממנו, מיקרי הוחזק על ידו ושוב אינו יכול לטעון שאינו בנו, או לפוסלו].

וכן הביא מרן הב"י מרבנו ירוחם בשם הרמ"ה ע"ש. וגם אם האם זינתה עם החשוד, קי"ל רו"ב אחר הבעל, והגם שב"ד שם פטרו ממזונות, מ"מ לענין ממזרות הרי הוא בחזקתו וכשר לבוא בקהל. ואע"פ שהאם הודתה לבסוף שיש לה קשר של אישות עם אותו האיש, מ"מ קי"ל בסוטה (כ"ז ע"א) אשה מזנה בניה כשרים דרו"ב אחר הבעל. וע"ש עוד מזה. ע"כ תוד"ק.

ואם לענין ממזרות לא סמכו על הבדיקות המעבדתיות, ולא פנו לבקש תוצאותיהן, למרות שבדיקות הדם והרקמות כבר צברו נסיון גדול, עם כל זה אין אנו דנים אלא על פי דרכי ההוראה שהתוו חז"ל, ואשר בהם דרכו ביושר רבותינו היושבים על מדין לדון ולפסוק בכל הדורות, ק"ו שלא יעלה על הדעת לברר יהדות ולפסוק אם פלוני הוא יהודי או אינו יהודי, עפ"י בדיקה של מעבדה שתגלה גֶנִים של יהודים או של שאר העמים, הנה זה דבר שיגרום להכניס זרים בנחלת ה' צבאות, ועלולים לעמוד בפני המוני המונים של גוים שלא עפ"י דין חס ושלום, ואחריתו של תהליך כזה מי ישורנו. ישתקע הדבר ולא יאמר.

ז.
אין להוכיח אבהות ע"פ יסודות דרכי המדע
ואעפ"י שמעיקר הדין מי שבא ואומר יהודי אני נאמן, כבר עמדתי על זה בתשובה שכתבתי מאז העליה הגדולה, [והיא נדפס'ה בשו"ת שמע שלמה ח"ב חאהע"ז סימן ו' וסימן ח'] שבזמנינו שהתרבו הזיופים והמזייפים מינים ממינים רבים ומגוונים, בשיטות מתוחכמות ובכמויות מרובות, ואשר הן המה מתוצאות של הגלות המרה, תחת ידם הקשה וזרועם המרושעת של הקומוניסטים האיומים וקודמיהם בשלטון הרשע, אשר רדו בגופם ונפשם של רובי רבבות מליוני אחינו בני ישראל ברחבי ארצות ברית המועצות במשך כמה דורות, אשר מיררהו את חייהם בדוחק ובצער אין קץ, ובשביל להתקיים למדו בעל כרחם שיטות לא שערום אבותינו, וברעתם של אותם מושלים רעים, הרעו את מעשיהם של אחינו בנ"י והשכיחו מהם תורה ומסורה עד שגם מילה נשכחה ממאות אלפים, והוכרחו ללמוד דרכים לא נכונים כדי להתקיים, ולה' הישועה. ואשר על כן מחוייבים אנו לחקור ולדרוש במסמכים ובעדים, ויד המרבה לבדוק הרי זו משובחת, שבזה מתקרבים אל האמת, ושומרים על קדושת עם ישראל, ואל לנו לפנות לפתרונות קלים וחפוזים כאלה, אלא על ביה"ד מוטלת חובה לעמול ולטרוח ולחפש חיפוש מחיפוש, לאור הנר של דרכי תוה"ק בעדים ובמסמכים, ועל פי עדים קרובים ורחוקים, ואפילו שעדים קרובי משפחה פסולים הם לעדות, ויש עוד פיסולים רבים, מ"מ מביאים אותם והם אומרים דבריהם בפני הב"ד, ומענין לענין מתלבן הדבר כשמלה. והנסיון מלמד שכשעמלים ומתייגעים רואים סייעתא דשמיא באתגליא, וניצלים ממכשולות רבים, ומגיעים אל חקר האמת.

ושמוע שמעתי ותרגז בטני כי יש בתי דין בחו"ל [ואולי גם באיזה מקומן בארץ ח"ו], שמשתמשים בבדיקה זו, ויש לעמוד כנגד זה לבא'ר וגם לבע'ר, לבער הרע מקרבנו, וגם לבאר ולפרש שאין זו הדרך של רבותינו ע"ה. ונודע לי על ת"ח גדול וחשוב ששמעתי שנוטה לסמוך על זה, ואמרתי לו האם נכון מה ששמעתי שכת"ר הסכים לדון עפ"י בדיקה זו, ומיד השיבני שלא פסק כן ולא מסכים שיפסקו עפ"י בדיקה זו. ואמרתי לו שאולי כבודו התכוין לצרף את זה רק כסניף נוסף, ואמר לי אמת כן היה, ואמרתי לו אמנם כבודו עושה סניף, אבל אחרים ילמדו מזה ויסמכו על איזה מתירין.

ועוד שאלתיו מה יהיה במשפחה יהודית של דורות של רבנים וכו', והלך מאן דהוא ונבדק באותם בדיקות המדוברות חדשים מקרוב באו, ולפי המעבדה אין הם מזרע ישראל לא מאבות ולא מאמהות, האם תפסוק שאינם מבני ישראל, ואמר חס ושלום, כל מה שאמרתי הוא רק להחמיר. ואמרתי לו, אדרבה החומרא היא שלא לסמוך על זה, ולהכניס שאינם יהודים לקהל ה', ואין להאריך בזה. [ואני מקוה שמהשיחה ההיא יזהר טפי, תן לחכם וצדיק ויחכם עוד, ואין למו מכשול].

ונתתי הודיה לה' שעדיין רובם של דייני ישראל דוחים את ההוכחות של המעבדות, ובפרט החדשות אשר מקרוב באו לחדש חידושים לא שערום אבותינו, ושעלולים לפרוץ פרצות בחומת קדושת העם אשר ה' בחר לו לעמו ונחלתו, ואם יש בבתי הדין מי ששוקל וחוכך בדעתו לקבל דרך זו, אנא ישקול במשקל הזהב עפ"י דרכי אבותינו ורבותינו שמסרו לנו מדור לדור, ונזכור שבידינו הופקד המשמר על דרכי ההוראה המקוריים. ולא יטה שום אדם דעתו להתפאר בחידושים, ולהתקשט בקשקושים, אלא ישים את ה' לנגד עיניו, והיה ה' עמו עזרו ומגינו.

ואציגה כאן מדברו"ק של מו"ר שהיה מותיקי ומגדולי דייני ישראל, שכתב בספרו הבהיר משנת יעקב (נשים א', הלכות אישות פי"ב הי"ד וט"ו אות ח') ששם הזכיר פס"ד מבית דינו משנת התשי"ז בשבתו עם הרה"ג רבי עזרא הדאיה והרה"ג רבי ברוך רקובר ע"ה, שדנו על קביעת אבהות עפ"י דמיון פני הילד לפני האב, שאין לסמוך על זה, וכמו שפסק בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סימן קס"א) וע"ש במשנ"י שהביא ראיה מאגדה. עו"כ (ד"ה המבקשים) שהם מסתמכים על בדיקת דם של הילד שהוא דומה לדם של המבקש, וכתב שאין מזה שום הוכחה שהילד בנו של זה ולא בנו של אחר, כי יתכן שדמו זהה גם עם הדם של המבקש האחר, ואפי' אם אינו זהה עם הדם של האחר, אין זו ראיה שלפי המדע לפעמים דם הילד זהה עם דם האם, ורק אם דם הילד לא מתאים לא עם דם האב ולא עם דם האם, אז קובע המדע הרפואי שהילד אינו של האב.

עו"כ שם, ואולם דעתנו היא שאין בהשקפה מדעית זו כדי לקבוע את אבהותו של הילד, והזכיר את לשונו של מרן הראש"ל בשו"ת שערי עוזיאל ח"ב (שער מ' פ"א סעיף י"ח), וכמו שכתבתי לעיל מהיביע אומר הנ"ל. ומו"ר כתב במשנ"י שם, ויש להביא סמוכין לדבריו, שכל ענין הלכתי התלוי בדם קשור עם אם הילדים ולא עם אביו, ממה שנפסק בש"ע יו"ד (סימן רס"ג ס"ב) אשה שמלה בנה הראשון ומת מחמת מילה וכו', וגם השני מת מחמת מילה הוחזקה שבניה מתים מחמת מילה, וה"ה אם איש אחד מת בנו ראשון ושני, לא ימול השלישי. והרמ"א ז"ל כתב שם ויש חולקין וס"ל דלא שייך באיש רק באשה (חי' אגודה בפרק ר"א דמילה) ונראה דספק נפשות לקולא, וכתב הט"ז שם (סק"א) הטעם לפי שהדם בא מן האשה, וגם הגר"א בביאורו שם (סק"ד) כתב כן. הרי מבואר מכאן דלדעה השניה שברמ"א, לא נוכל לסמוך על בדיקת דם האב כי הדם מהאם, והב"ח שם וכן בתשובתו (סימן כ'), פסק כדעה זו שברמ"א.

עו"כ במשנ"י שדעת מרן בש"ע לא חולקת על זה שדם האם הוא שקובע, אלא ששם במילה זה לא תלוי רק בדם בלבד, אלא גם בחלישות הגוף, וכמ"ש הב"ש (אה"ע סימן ט'). ועיין חת"ס אה"ע סימן קו"ל שכתב כהנ"ל, וכתב שאמרו חז"ל במסכת עדויות שהאב זוכה לבנו בכוח. עו"כ שהמדענים אומרים שאפשר שזה תלוי בורידי הדם שהם חלשים, ולא מחזיקים דם, וגידים ועצמות הם מהאב. אבל לכל הדעות הדם תלוי באם גרידא. עו"כ, ברם אחרי בירור קבעו שאין סתירה ממס' נדה הנז' למסקנת המדע, כי הבדיקת דם מתיחסת לא רק לגוף הדם אלא לתאים של הרקמות וזה בא גם מכח האב. ע"ש.

והסיק בזה"ל: אולם דעתי היא שמטעם אחר אין לסמוך על בדיקות מדעיות של הדם בקביעת אבהות, כי המדע הולך ומתפתח מיום ליום, ואפשר שאין זו קביעה סופית, שאולי ימצאו ההיפך. ואין לקבוע באופן משפטי אבהותו של ילד על יסודות דרכי המדע המשתנה מתקופה לתקופה. עכ"ל.

ולעת עתה שנשארנו יתומים מגדולי עולם בתורה וביראה שהיו לנו לעינים, לנחותנו בדרך הישרה, בה ישכון האור האמיתי של התורה, והאירו דרכנו גם בחשכת הלילה כעמוד האש שהלך לפני המחנה להאיר לילה כיום, ועתה אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים, להקהל ולהתחזק ולהדבק בדרכי הקדמונים, וכל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל, והמכוין לבו לשם הי"ת, מן השמים מסייעים אותו, ללכת בדרך מבטחים שקט ושאנן, סמוך לבו בטוח לא יירא שלא יכשל ולא יפול, ושומר ישראל ישמור שארית ישראל וישמור את האחראים, הם דייני ורבני ישראל לנווט את הספינה על מי מנוחות במעגלי יושר וצדק, ונזכה ונחיה ונראה עין בעין בשוב ה' שבותנו בב"א.

זאת תורת העולה: שאין לנו לסמוך על בדיקות דם והדומה להם, אלא בכל ספק ובכל שאלה נדון ונפסוק על פי כללי הש"ס והפוסקים שדבר השם בפיהם אמת, ושכינה מדברת מתוך גרונם, והתורה היא מאור עינינו ומפיה אנו חיים, וחז"ל מגלים לנו את אור התורה, ומדבריהם לא נסור ימין ושמאל.

וק"ו בבדיקת "הדנ"א מיטוכונדרי" החדשה שעדיין היא בבחינה התחלתית של ניסויים, וספקות רבים ועצומים רובצים עליה, בודאי שאין להתחשב בה כלל.

זה הנלע"ד והי"ת יאיר עינינו בתורתו לעד אמן.

לאור האמור, הרי שאין ביכולת ביה"ד להכיר ביהדותה של המבקשת.

אליהו עמאר – דיין

במקרה דידן המבקשת מוחזקת לאינה יהודית וארבע אימותיה מוחזקות לאינן יהודיות. והרי ע"פ ההלכה סוקלים ושורפים על החזקות.

ומה שרוצים המומחים של מכון "שרשים" לערער על חזקה זו, מפני שנמצאו מסמכים ישנים המאשרים כי אחיה של אם הסבתא היה יהודי ונהרג כיהודי. ומזה רצו להרע את חזקת גויותה של המבקשת. אך אין הדבר נכון. כי אין כל רעותא בחזקה בכך שאחי הסבתא רבה היה יהודי, אף אם יתברר זאת בוודאות, כי שמא אח הוא לסבתא רבה מן האב. ולפיכך החזקה במלא עוצמתה ואין כל רעותא בחזקה.

לגבי בדיקת ה - ד.נ.א. המיטוכונדריאלי, כבר נטו גדולי הדור בדור הקודם ובדורנו מלסמוך על בדיקה זו. ובוודאי בשלב זה, שרב הנסתר וה"לא ידוע" על הנגלה והידוע, בוודאי לא נוכל על סמך בדיקה זו לבטל חזקה ברורה. ועוד חזון למועד לישב על מדוכה זו כשיגיע למצב של וודאות גמורה לפי דעת החוקרים והבדיקות יהיו מקיפות וכוללות יותר.

ציון אשכנזי - אב"ד

אני מצטרף למסקנת חבריי שבמקרה זה אין לאשר את יהדותה של המבקשת.

ואני מוסיף על דברי כבוד אב"ד שבמקרה זה אין הוכחה ברורה שאם הסבתא א' (ש') מ' היא אחותו של א' א' מ'. ואין להסתמך באופן וודאי על עבודת שורשים שעשו הנכדים א' מ' ור' ר' שנמצאת באתר Jewish Age מאחר שנסיבותיה אינם בהירים די הצורך.

לגבי בדיקת הדנ"א המיטוכונדריאלי,

לגבי עצם הבדיקה ומה תוקפה יש להאריך בזה. אולם במקרה שלפנינו כאמור בדברי כבוד אב"ד שרב הנסתר על הגלוי, והמבקשת בחזקת שאינה יהודיה אין להוכיח מתוצאות הבדיקה את יהדותה של המבקשת.

אולם לא אמנע מלעלות הערה אחת בענין הבדיקה המיטוכונדריאלית, דלכאורה אף שהספק הוא על המבקשת, מ"מ צדדי הספק הם הסבתא רבה והיא מוגדרת כקבוע, וכל קבוע כמחצה על מחצה.

ואינו דומה לנידון האנוסים, דשם מאחר שאיננו באים להכשירם מחמת הדורות הקודמים מאחר שאין לנו ידיעה ברורה עליהם, משא"כ כאן. ויעויין שם בדעת המהרי"ט. ואכמ"ל.

שמואל דומב – דיין

לאור האמור מוחלט כדלהלן:
ביה"ד דוחה את בקשת המבקשת לאשר את יהדותה.

ההחלטה מותרת לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום ח' במרחשון התשפ"ד (23/10/2023).


מסמך זה עלול להכיל שינויי עריכה והגהה