בפנינו בקשת האב למתן החלטה למזונות זמניים עבור הקטינות.

מנגד בקשת האם להימנע מלדון בתביעת האב בטענה להעדר סמכות של בית הדין.

רקע והליכים
האיש הגיש תביעת גירושין ביום י' באדר תשפ"ג (02.03.2023) וכרך אליה את שאר הנושאים הכרוכים בגירושין כולל תביעתו לקביעת מזונות עבור בנות הצדדים.

לאחר מכן, הגישה האישה תביעת מזונות ילדים לבית המשפט לענייני משפחה, תביעה שהתקבלה בבית המשפט בתאריך 21.03.2023.

ביום א' בניסן תשפ"ג (23.03.2023) ניתנה החלטת בית הדין, בבקשת האיש לקביעת סמכות השיפוט בתביעת המזונות לבית הדין. בית הדין העביר את הבקשה, שהוגשה יום קודם לכן, לתגובת האישה.

בהחלטת בית הדין מיום ד' באייר תשפ"ג (25.04.2023) קבע בית הדין שהכריכה נעשתה כדין וכי בית הדין מוסמך לדון בתביעת האב בעניין מזונות הילדים. קביעה זו התבססה, בין השאר, על סמך פסק דין רחב וברור של בית הדין הרבני הגדול (תיק 1250217/3), בו התייחס בהרחבה הן להלכת שרגאי והן לבע"מ 7628/17. בית הדין הרבני הגדול, ניתח את פסקי הדין הנ"ל, והראה שאין בהם קביעה המונעת את סמכות בית הדין לדון בתביעת מזונות ילדים שנכרכה כדין בתביעת הגירושין.

בתאריך 28.4.2023 נתן בית המשפט לענייני משפחה החלטה על מזונות זמניים לילדים.

בתאריך 4.6.2023 הוציא בית המשפט לענייני משפחה החלטה בה קבע כי עניין זה הוא מן העניינים החריגים בהם יכול בית המשפט לקבוע סמכות, וזאת למרות שבית הדין כבר קבע שהסמכות לדון בתביעת מזונות הילדים שנכרכה בתביעת הגירושין הינה בסמכותו.

כעת בפנינו בקשת האב למתן החלטה למזונות זמניים עבור הקטינות, בהתאם לפסיקת בית הדין, שקדמה לפסיקת בית המשפט, בה נקבע שהסמכות לדון בתביעת האב למזונות עבור הקטינות הינה בסמכות בית הדין.

עוד ציין האב שביום 22.06.2023 הוא הגיש בר"ע לבית המשפט המחוזי בחיפה על החלטת בית המשפט לענייני משפחה.

דיון והכרעה
כאמור לעיל נושא הסמכות בתביעת האב למזונות הקטינים נידון בבית הדין עוד בטרם עלה בפני בית המשפט. כך שלפי הלכת פלמן, וכללי כיבוד הערכאות, היה על בית המשפט לענייני משפחה, למשוך את ידיו מלדון בשאלת הסמכות.

בית המשפט בהחלטתו הנזכרת לעיל, לשלילת הסמכות מבית הדין, סומך את דבריו על פסק דין של כב' השופט מ' שוחט ברמ"ש 23962-11-22 שמפנה לדברי השופטת בייניש בפרשת פלמן, שם היא כתבה כי:

"אחד המקרים החריגים בו יכול בית המשפט לקבוע סמכות למרות החלטה קודמת של בית הדין בדבר הסמכות - או למשל כאשר נכרכה בתביעת גירושין סוגיה שאינה ניתנת לכריכה (כגון תביעת ילד למזונותיו), ואף על פי כן קבע בית הדין הרבני כי בסמכותו לדון בסוגיה זו מכוח כריכתה בתביעת הגירושין. במקרה זה החלטתו של בית הדין לוקה בפגם שיש בו בכדי להביא לבטלותה."

בית הדין הרבני הגדול, כבר התייחס מפורשות לטעות של כבוד השופט שוחט בהבאתו את פס"ד פלמן, כאילו האמור בו מחשיב את קביעת סמכות ביה"ד לדון בתביעת ההורים בענין מזונות ילדיהם כ"פגם חמור אחר היורד לשורש הסמכות",

וכך נכתב בפסק הדין של בית הדין הגדול, הנזכר לעיל, (פסקה 44):

"גם פסק דין פלמן, אשר מרבים להביאו בטעות כראיה כאילו אין לבית הדין הרבני סמכות לדון בכריכת מזונות ילדים, לאמיתו של דבר המשיך קו לפיו על פי הלכת שרגאי, בית הדין מוסמך לדון במזונות ילדים שנכרכו על ידי ההורים לתביעת הגירושין. אומנם פסק דין פלמן מביא כדוגמא ל'כמקרה חריג' שבו "התקיים טעם מיוחד" המביא לכך שהחלטת הסמכות "לוקה בחוסר חוקיות או בפגם חמור אחר היורד לשורש הסמכות, שבעטים הכרעתה בטלה" (פסק דין פלמן פסקה 16) – את המקרה בו בית הדין קובע כי בסמכותו לדון בתביעת מזונות ילדים. אך אם נדייק בלשונו של פסק דין פלמן, ניווכח שלא רק שאין בכך כדי לשלול את סמכותו של בית הדין לדון בתביעת מזונות ילדים שנכרכה על ידי אחד ההורים, אלא שמדבריו יש להסיק את ההפך. שהרי הדוגמא אשר הביא פסק דין פלמן ל'חוסר חוקיות או פגם חמור אחר היורד לשורש הסמכות' הייתה דווקא מקרה "כגון תביעת

ילד

למזונותיו" – דהיינו כש'

הילד

' הוא זה שתובע והוא 'בעל הדין' בהליך שבבית הדין, שאז ברור כי לא ניתן לפי הלכת שרגאי לכרוך את תביעתו בענייני הגירושין שבין ההורים. זאת, להבדיל 'מתביעה הורה למזונות ילדיו'. על כן יש להבחין בין "תביעה למזונות ילדים המוגשת

בשמם

(=של הילדים) - בשונה מתביעת האם להשבת הוצאות בגין מזונות הילדים – [ש]אינה יכולה להיכרך בתביעת-גירושין" (בג"ץ 5918/07 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד סג(2) 247 (2009) (להלן: "בג"ץ 5918/07"). אך, כאמור, כאשר אין המדובר ב"תביעת

ילד

למזונותיו" אלא 'תביעת

הורה

בעניין מזונות ילדיו' יוכל ההורה לכורכה אל תביעת הגירושין שלו לפי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים."

דהיינו, באופן תמציתי, פסק דין פלדמן שלל לחלוטין דיון של בית הדין הרבני בתביעה עצמאית של ילד למזונות, אך לא התייחס לתביעה שבין ההורים.

לצערנו, לאחר שנושא מרוץ הסמכויות כמעט ונכחד ממחוזותינו וכיבוד הערכאות ההדדי היה לאבן ייסוד ביחסים בין הערכאות השונות, דומה שגורמים מסוימים רוצים להחזיר אותנו שנות דור אחורה, לימים אחרים.

אין ספק שיש תועלת עצומה לצדדים שכל העניינים העומדים על הפרק עם גירושיהם ידונו בערכאה אחת מבלי צורך להתרוצץ בין ערכאות שונות למיצוי טענותיהם בכלל הנושאים.

זאת ועוד, הרציונל הנוסף והעמוק יותר של המחוקק, להקנות לבית הדין הרבני סמכות לדון בכלל התביעות שנכרכו לתביעת גירושין, מתבסס על ההבנה שפעמים רבות יש יחסי גומלין שלא ניתנים להפרדה בין הנושאים השונים שנכרכים לתביעת הגירושין. כתוצאה מהפרדת ההתדיינות הצדדים עלולים לצאת נפסדים כשחלק מהנושאים נידונים בערכאה אחת, ונושאים אחרים, הקשורים קשר בל ינתק לנושאים הראשונים, נדונים בערכאה אחרת. מטבע הדברים יתכן ותוצאת פסק הדין תהיה אולי נכונה במישור הנקודתי, אך לא מיטבית במישור הכולל.

נדגים את האמור. הסדרי השהות נקבעים לפי טובת הילדים. אך יש ולעיתים, היכולת לקבוע הסדרים מסוים תלויה גם בקביעת המזונות, ולא ניתן להביא לתוצאה של טובת הילדים בלא להבטיח את שני ההיבטים בכריכה אחת. ראו לדוגמא פסק דין מביה"ד האזורי בתל אביב (בתיק 1405072/1-5), שם בית הדין לא אישר מעבר אם למקום מגורים רחוק ממקום מגורי האב לאור חשש לפגיעה בקשר של הילדים עם האב, וזאת למרות שהאם טענה שהמשך מגורים במקום מגורי האב מסב לה הפסד כלכלי. אך לצד הזאת, נקבעו מזונות גבוהים יחסית כך שהפגיעה באם וכתוצאה מכך בילדים, נמנעה.

אילו שאלות המזונות והמשמורת היו נידונות בערכאות נפרדות לא ניתן היה להבטיח את טובת הילדים באופן דומה.

גם לעניין גובה המזונות, הרי שבעבר היו פערים מסוימים בין הערכאות, כשבבתי המשפט פסקו מזונות גבוהים יותר ממה שנפסק בבתי הדין, כיום אין הבדלים משמעותיים בפסיקת המזונות בין הערכאות השונות.

סוף דבר
הקביעה בעניין הסמכות העקרונית - על אף שאין להקל ראש בחשיבותה, אינה נמצאת אצלנו בחשיבות עליונה, שהרי למעלה ממנה רואה בית הדין את עצמו כאחראי על טובתם של הקטינים. לפיכך, בהתחשב באחריות הכבדה לדאוג לטובת הקטינים והוריהם, אשר לעת הזו זקוקים להכרעה יעילה בעניין מזונות הקטינים, ולא להיקרע חלילה במאבק סמכויות בין הערכאות, קובע בית הדין כי הוא מושך ידו מהטיפול בתביעת מזונות הילדים בתיק זה. אמנם אין הסתלקותנו מונעת מהאיש למצות את ההליכים בערכאת הערעור המתאימה בבית המשפט.

נחזור ונבהיר, הסתלקותנו אינה נובעת מקבלת עמדת בית המשפט שאין לבית הדין סמכות לדון בתביעת המזונות שבין ההורים עבור מזונות הילדים, שהוגשה על ידי האב ונכרכה בתביעת הגירושין.

אנו מסתלקים מלדון, לעת עתה, למרות שבית המשפט לענייני משפחה נתן החלטה שחורגת מהכלל של כיבוד הדדי של הערכאות. למרות זאת, לטובת הילדים והוריהם, בית הדין מושך את ידיו מהטיפול בתביעה. עם זאת, אם יתקבל ערעור האב בבית המשפט המחוזי, ימלא בית הדין את חובתו לדון ולפסוק בעניינם של הצדדים - אף בנושא מזונות ילדיהם.

לאור כל האמור מבהיר בית הדין כדלהלן:

בית הדין מושך ידו מלדון בתביעת האב בעניין מזונות הילדים שנכרכה כדין לתביעת הגירושין מהטעמים המפורטים בהחלטה זו.

ניתן לפרסם החלטה זו לאחר השמטת פרטים מזהים של הצדדים.

ניתן ביום כ"ז בתמוז התשפ"ג (16/07/2023).

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה