בפני בקשת אשה גרושה לתיקון "מעשה בית דין" לגיטין שנערך על ידי לפני כמעט תשע שנים.

הצדדים התגרשו בבית הדין בירושלים ביום י"ז סיון תשס"ב. בנוסחו הרגיל של "מעשה בית דין" לגיטין נאמר:

"ב[יום פלוני בשבת יום פלוני בחודש שנת פלונית] גרש הבעל [פלוני] את אשתו [פלונית] בגט פיטורין כדת משה וישראל. ועדים החתומים על הגט [פלוני ופלוני] ומותרת האשה להנשא לעלמא לבר מכהן לאחר צ"ב יום."

במעשה בית דין שבין בני הזוג הצדדים לתיק זה נוספה הערה: "הצדדים אסורים לחזור זל"ז ואסור לאשה להנשא ל[אלמוני]".

באת-כוח הגרושה דרשה שביה"ד ימחק את ההערה הנזכרת מהטעמים הבאים:

א. חריגה מסמכות – לדעת המבקשת אין סמכות לבית הדין לדון בנושא בעלה ובועלה כשהצדדים מסכימים לגט.
ב. לא התקיים דיון בנושא "בעלה ובועלה" ואין פרוטוקול לדיון.
ג. לא היתה החלטה בענין "בעלה ובועלה".
ד. אין לרשום במעשה בית דין הגבלה שלא נקבע בפסק דין שלפני גירושין, והוא צריך להיות חתום על ידי שלושה דיינים.

ביום א' בניסן תשע"א (5.4.2011) התקיים דיון בפני, אליו התייצבו המבקשת ובאת-כוחה, טו"ר רבקה לוביץ, וכן המשיב שהוא הבעל-לשעבר.

קודם לדיון הוגשה בקשה ע"י ב"כ האשה שלא לזמן עדים לדיון, בנימוק כי מדובר בשאלה משפטית בלבד.

מאחר ומעשה בית הדין נחתם על ידי בלבד וזאת ע"פ החלטה שלי כ"דן יחיד", והבקשה היא לתקן את תוכן הדברים שנכתבו שם, התקיים הדיון בפני בלבד כ"דן יחיד" [בעת הדיון ישב באולם גם הרב בנימין לוי דיין ההרכב, אך עסק בעבודה השוטפת של ביה''ד].

דין הבקשה להידחות.

אין כל בסיס משפטי לטענה בדבר "חריגה מסמכות" – כאילו אין לבית הדין סמכות לדון בשאלת איסור האשה להינשא "לבעלה ולבועלה" כשהצדדים מסכימים לגט. זה לשונן של תקנות קנד-קנה לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל – התשנ"ג:

"גירושין בהסכמה
קנד. בבקשה לגירושין, אף בהסכמת בני-הזוג, יתקיים דיון כמו במשפט רגיל ויינתן פסק-דין לגירושין. אך במקרה של שכיב-מרע רשאי בית-הדין לסדר את הגט בלי דיון מוקדם.
דיון בעניין גירושין
קנה. בדיון, כאמור בסעיף הקודם, יברר בית-הדין את נסיבות המקרה וידרוש הוכחות כפי שימצא לנכון."

כפי שהוסבר בפסקי דין רבים, אין בתי הדין מסדרין גיטין אף אם הצדדים מסכימים על כך, בלא לקיים בירור מוקדם בכל הקשור לנסיבות מתן הגט. ראשית, יש לבדוק אם אכן כלה ונחרצה מאת הצדדים להתגרש או אם יש עילה אשר בגינה יש להתגרש. שבירתו של בית בישראל אינה ענין של מה בכך. "כל המגרש אשתו ראשונה, אפילו מזבח מוריד עליו דמעות" (גיטין צ ע"ב). שנית, יש לבדוק אם ההסכמה המוצהרת הינה הסכמה חופשית מתוך רצון טוב, על פי גדרי ההלכה, או שמא קיים אילוץ, לחץ או אונס אשר עלול לפגום בכשרותו של הגט. שלישית, מאחר ועד כה היו בני הזוג בחזקת איסור לעלמא עקב נישואיהם זל"ז, יש להסדיר בקביעה בת תוקף הלכתי את ענין היתרם של בני הזוג להינשא מעת מתן הגט ואילך.

תפקידו של בית הדין אינו מסתיים ברגע בו ניתן הגט מיד הבעל לידי האשה. לאחר הגירושין ביה"ד נזקק לכתוב מעשה בית דין. ללא מעשה בית דין הצדדים אינם יכולים לממש את "פרידתם" זה מזו. לפיכך, רק חתימתו של "מעשה בית דין" מסיימת את הליך הגירושין. בענין זה ניתנה גם הנחיה ברורה של נשיא בית הדין הרבני הגדול (הנחיות נשיא בית הדין הרבני הגדול – התשס"ד, חוזר מנהל בתי הדין הרבניים מס' 8, 6,4; ההנחיות מצויות באתר בתי הדין הרבניים):

"ז. סיום הליך הגירושין
(1) הוגשה תביעת גירושין וניתן פסק-דין לגירושין, בין אם פסיקת בית הדין הוכתרה בכותרת "פסק-דין" ובין אם היא הוכתרה בכותרת "החלטה", אין הדיון בתביעה מסתיים אלא עם מתן מעשה-בית-דין שלאחר סידור הגט. כל עוד לא סודר הגט וניתן מעשה-בית-דין כאמור, ממשיכה תביעת הגירושין להיות תלויה ועומדת, ובית הדין ימשיך לדון בענין הגירושין ובכל הכרוך בו, עד לאחר סידור הגט ומתן מעשה-בית-דין.
(2) מצא בית הדין לנכון להורות על סידור הגט עוד בטרם הוכרעו כל העניינים הכרוכים בגירושין, יציין בהחלטתו באלו עניינים ימשיך לדון לאחר סידור הגט."

דברים אלו הוסברו על ידי בית הדין הגדול בתיק 1-21-7938 פלוני נ' פלוני (י"ד שבט תשס"ו, 12.02.2006; פורסם באתרים משפטיים):

"הליכי הגירושין בדין העברי אינם מסתיימים בפסק הדין בו בית הדין מורה - אם בהסכמה ואם שלא בהסכמה - על ביצוע הגירושין. ההליך מסתיים רק במתן הגט בפועל ובכתיבת מעשה-בית-דין בו נאמר שהגט נמסר כדת משה וישראל תוך ציון היתרם של בני הזוג לעלמא, אם באופן מלא ואם תוך ציון הגבלות. בני זוג נשואים הינם בחזקת איסור להינשא לבני זוג אחרים, כל עוד לא קבע בית דין רבני מוסמך כי הם מותרים לעלמא, ולמי הם מותרים. אין די בעצם מתן הגט, אלא יש צורך אף במעשה-בית-דין אשר משמש כפסק דין משלים לפסק הדין הראשון בו הורה בית הדין על ביצוע הגירושין. כדברי בית הדין הגדול (פסקי דין רבניים חלק ט 289, 292):

'...פסה"ד בתיק 533/לב היה פס"ד על תביעת הגירושין, ועל הסכם הגירושין שנעשה בין הצדדים. מעשה בית דין הוא פס"ד אחר על מעשה הגירושין עצמם שנעשה כדין. ועיין פתחי תשובה שו"ע אה"ע סי' קנ"ד בסדר הגט סק"ח, בשם הפוסקים שצריך תורת בי"ד לסידור הגט, ולמעשה בי"ד על הגירושין, עיין שם.
(כידוע שיש בארץ, כגון בתל אביב שני בתי דין נפרדים: האחד, בי"ד שדן רק במשפטי גירושין, וב"ד שני שעיקר עיסוקו הוא במעשה הגירושין. ביה"ד ברחובות הוא דן גם במשפטי הגירושין, וגם עוסק במעשה הגירושין, דהיינו שהוא פועל בשני המישורים גם יחד).
אולם אלו הם שני פסקי דין שונים, פס"ד במשפט גירושין כולל עצם החיוב לתת גט, או לקבל גט, ענינים הכספיים שבין הצדדים, שאלת הילדים של בני הזוג. ופסק דין שנקרא מעשה בית דין כולל בעיקרו דיני איסור והיתר שהגט נעשה כהלכה, ושהיא אסורה לכהן, ומתי היא מותרת להינשא, ואם היא מותרת לחזור לבעלה הקודם, וכן אם היא אסורה להינשא לגבר מסויים. שני פסקי דין אלו, אינם חייבים להיות תואמים זה את זה, אלא הם משלימים אחד לשני'".

מעשה בית דין אינו יכול להיכתב ולא להיחתם לפני הגירושין, שכן ההלכה קובעת ששטר כזה, שנכתב לפני שהגט התבצע הינו פסול משום ש"נחתם בשקר". לפיכך מעשה בית דין נכתב תמיד לאחר מסירת הגט (!). במעשה בית דין, כאמור בפתח דברינו, נאמר שאחרי הגט "מותרת האישה להינשא לעלמא לבר [=חוץ] מכהן לאחר צ"ב יום" [ימי הבחנה כדי לדעת אם האשה בהריון; מי אבי הולד].

וכיון שכן, אם בית הדין הגיע למסקנה, במהלך דיון שקדם לגט או בזמן הכתיבה והחתימה של מעשה בית הדין [וכאמור הליך זה חייב להיות אחרי מסירת הגט] שהאישה אסורה מבחינה הלכתית להינשא למאן דהוא, מי יוכל לחייב את ביה"ד לכתוב שקר שמותרת להינשא לעלמא ללא הגבלות?!

הנה כי כן, ב"כ המבקשת טועה בטענתה כי "כתיבת 'מעשה בית דין' הינה פעולה מנהלית ביסודה ולא פעולה משפטית". "מעשה בית הדין" הינו האישור ההלכתי לגירושין. זהו פסק דין הקובע את מעמדם ההלכתי, לענין גירושין ונישואין, של בני זוג שהיו ידועים עד כה כנשואים.

הטענה שנשמעה בביה"ד שאין פרוטוקול לגבי הדיון שבו סודר הגט, הינה כנראה נכונה [אני מדגיש "כנראה" משום שמערכת ביה"ד עברה למיחשוב והתיקים הפיסיים שהיו בעבר הועברו לארכיון המרכזי, לאחר שדיללו את התיקים וסביר להניח שהדילול נעשה מתוך הבחנה והבנה מה להשאיר בתיק]. אבל אין בכך כדי לבסס טענה כאילו לא התקיים דיון כהלכתו בנושא זה. בה במידה לא מצאתי בתיק את פסק הדין המאשר את הסכמת הצדדים לגירושין ומורה על סידור הגט, למרות שעל פי תקנות הדיון יש ליתן פסק דין כאמור וכך נוהגים בתי הדין כדבר שבשגרה. ברי הדבר כי אין האשה מבקשת שנקבע כי דבק פסול בגט ובמשמעותו ההלכתית עקב חסרון טכני של מסמכים מסויימים.

חזקה היא שהדבר הועלה ונידון כדין בזמן מתן הגט, שכן לא יעלה על הדעת שבית הדין יגביל את זכותה של האשה להינשא כדמו"י לכל גבר בו תרצה, בלי שהתקיים הליך כדין. עצם העובדה שהאשה מבקשת עתה למחוק את ההגבלה כלפי האדם שנאסרה עליו וזאת עקב רצונה להינשא לו, מבססת את החזקה כי הענין נדון כדין בבית הדין. בית הדין אינו רושם שמות אנשים במעשה בית הדין על ידי העלאתם מן "האוב".

אוסיף בהקשר זה, כי שלא כטענת ב"כ המבקשת, אין מדובר בשאלה משפטית גרידא. בפנינו גם שאלה עובדתית. מעבר לשאלת מערכת היחסים שבין המבקשת לבין הגבר שנאסרה עליו, מתעוררת שאלה עובדתית בדבר תוכנו של ההליך שהתקיים בבית הדין. על פי החומר שבפנינו ברור כי עוד קודם לבקשה לסידור הגט, היתה מונחת בפני בית הדין תביעת גירושין. התקיים בה דיון במעמד הצדדים ובאי-כוחם וכן הוגשו בקשות ביניים שונות וניתנו החלטות. לא לחינם צויין בתחילת הדברים, כי מעשה בית הדין נערך ונחתם לפי כתשע שנים. אילו היתה המבקשת פונה בבקשתה הנוכחית במועד סביר בסמוך לסידור הגט, היו הדברים יכולים להתברר כדבעי. השיהוי הכבד פוגע באופן מהותי ביכולת לשחזר את הדברים, והמבקשת היא זו שנתנה בכך אצבע בין שיניה.

ככל שיש בדברי ב"כ המבקשת טענה שההחלטה בדבר איסור המבקשת לאלמוני ניתנה שלא בפניה, ועל כן דבק כביכול פגם בהחלטה, יש להפנות לפרק יג לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים, שם נקבעו הוראות סדרי דין לגבי החלטות שניתנו במעמד צד אחד. לפי תקנה קכ רשאי בעל דין להגיש בקשה לביטול או שינוי החלטה שניתנה במעמד צד אחד. לפי קכא יש להגיש את בקשת הביטול תוך שלושים יום מעת המצאת ההחלטה. לפי תקנה קכו, "לא הוגשה בקשה לביטול בתוך התקופה, כאמור בתקנה קכא, לא ידון בית-הדין בבקשה לביטול פסק-הדין, אלא רק בדרך סתירת הדין ודיון מחדש כפי שנקבע בפרק הבא", קרי בהליך שענינו סתירת הדין ודיון מחדש.

אלא שניתן לסתור את הדין על פי בקשת בעל דין "על סמך טענות עובדתיות או ראיות חדשות שלא היו ידועות לו בדיון הקודם" (תקנה קכט(1)). לעומת זאת, המבקשת אינה מעוניינת כלל שנדון בטענות עובדתיות כלשהן, והיא מבקשת שנחרוץ את גורל הבקשה רק על סמך טענות משפטיות. יתכן והיא היתה יכולה לעשות כן אילו היתה מגישה בקשה תוך שלושים יום - אם אכן היה מדובר בהחלטה שניתנה "במעמד צד אחד". מועד זה חלף לו מכבר לפני שנים רבות, וממילא היא החמיצה את השעה.

באשר לטענה בדבר ה"טקסט החתום על ידי דיין אחד... ורשום כלאחר יד על גב הגט", כלשון ב"כ המבקשת – אין בטענה שום בסיס היכול לסתור את האמור לעיל. הנוהג בהרכב דנן, כמקובל מדורי דורות, שהחלטות ומעב"ד ביחס לאיסור והיתר נכתבים על גבי הגט, והואיל והגט נגנז בבית הדין, מעתיקים את מעשה בית דין למסמך רשמי של ביה"ד ואין זה כלאחר יד, אלא באופן מודע.

גם בעובדה כי ההחלטה חתומה בידי דיין אחד אין פגם, מאחר ועל פי הנהוג - והדבר תואם את הוראות הדין - יש וסידור הגט נערך בידי דיין מומחה אחד, וממילא גם החלטה הקשורה בכך ומעשה בית הדין נחתמים בידי דיין אחד. זאת ועוד: כאמור, עקב חסרונם של פרוטוקול הדיון והחלטה או פסק דין המורים על סידור הגט, אין לדעת כעת מה היה תוכנם של הדיון וההחלטה, כמה דיינים ישבו באותו מותב של בית הדין בטרם הוחלט לסדר את הגט, וכן מה היו חילופי הדברים במהלך סידור הגט.

לאור כל הנ"ל ביה"ד דוחה את הבקשה לתיקון מעשה בית דין.

אי אפשר לאלץ את אב ביה"ד שסידר את הגט, לחתום על החלטה "שקרית" שהאשה מותרת להנשא לעלמא, מבלי התוספת שאסור לאשה להנשא ל[אלמוני].

בשולי הדברים, יש לתמוה על הטוענת הרבנית המייצגת את המבקשת, אשר מעלה טענות "משפטיות" שאין להן כל בסיס בדין. בית הדין מצפה כי טוענת רבנית תבסס את טענותיה בהלכה הכתובה והמסורה, כנדרש ממי שיש לו רשיון טוען רבני אשר תנאי לקבלתו הוא אורח חיים ואופי התואם מקצוע זה.

המבקשת תישא בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה בסך 5000 ש"ח. מזכירות בית הדין תעביר את ההחלטה לביצוע אל המרכז לגביית קנסות והוצאות משפט.

למרות כל האמור, ובהתחשב במגבלה שהוטלה על המבקשת, ומתוך מבט הלכתי המבקש לאפשר למבקשת למצות את זכותה על פי דין תורה, רשאית המבקשת להגיש בקשה חדשה לתיקון מעשה בית הדין בענינה על סמך טענות עובדתיות וראיות רלבנטיות. אם כך תעשה, יתקיים דיון בבקשה בפני מותב שלושה ואליו יוזמנו כל הנוגעים בדבר ובית הדין עשוי להורות גם על הזמנת עדים. תנאי לקיום דיון כאמור, הוא תשלום מראש של החיוב בהוצאות שהוטל על המבקשת בפסק דין זה.


ניתן ביום א' בניסן התשע"א
(05/04/2011)

הרב חיים שלמה רוזנטל - ראב"ד