בפנינו תביעת כתובה.

עובדות ותמצית ההליכים
ביום 28.11.2018 הגישה האישה תביעת גירושין. בכתב התביעה הכתוב בכתב ידה של האישה נכתב: "הייתה בגידה לפני שנה, והבגידה חזרה להיות רלוונטית איני מעוניינת בשלום בית ולא שום דבר. הוא בוגד".

ביום 8.4.2019 התקיים דיון בתביעה. בדיון אמרו הצדדים שהם נשואים משנת 2012, יש להם שני ילדים והאשה בהיריון. הצדדים גרים בנפרד והאישה מבקשת להתגרש. האיש בתחילה ביקש שלום בית ולאחר מכן הסכים להתגרש. שני הצדדים בקשו זמן לערוך הסכם.

ביום 24.6.2019 התקיים דיון נוסף. בסיום הדיון ניתן פס"ד לגירושין בהסכמה, נקבע מועד לסידור גט ליום 2.7.2019 וסוכם ששאר התביעות יידונו לאחר סידור הגט לרבות תביעת הכתובה.

במועד הנזכר, הופיעו הצדדים. בית הדין ערך בירור שמות והגט נכתב. לפני מסירת הגט, כשהגט ביד האיש, הוא סירב למסור את הגט לידי האישה בלא שתוותר על תביעת הכתובה. בית הדין התרה באיש שאינו יכול לדרוש כעת ויתור על תביעת הכתובה, לאחר שהגט נכתב בהסכמתו ורגע לפני מסירתו. האיש לא התרצה. בית הדין חייב את האיש בהוצאות משפט בסך אלף שקלים לטובת אוצר המדינה.

ביום 10.9.2019 התקיים דיון נוסף האישה הופיעה האיש לא הופיע.

ביום 24.9.2019 התקיים דיון נוסף התברר שהאישה ילדה בן. לאחר דין ודברים בין הצדדים ובסיוע ביה"ד הסכים האיש ליתן גט ולדון בשאר התביעות לאחר סידור הגט.

ביום 27.9.2019 הגישה האישה תביעת כתובה. בכתב התביעה כתבה האישה שגילתה שלבעל קשר אינטימי עם נשים אחרות. עוד כתבה כי יצרה קשר עם אותן נשים ואלו הודו שקיימו קשר כזה, אולם טענו שהבעל הציג את עצמו כגרוש. סכום הכתובה עולה למאה ואחד אלף שקלים.

ביום 2.6.2020 התקיים דיון בתביעת הכתובה ובחלוקת הרכוש. שאר התביעות בענייני הילדים נידונו בבית המשפט. האישה טענה כי הבעל בגד בה עם מספר נשים, וביקשה להביא לעדות את אחת מהן. בית הדין הסתפק האם לאפשר את מתן העדות, והחליט לשמוע את העדה כסיוע בבירור העובדות. העדה העידה שהאיש הציג עצמו כגרוש, והם קיימו קשר אינטימי במשך חודש וחצי. לאחר שיחת טלפון של התובעת עימה, משהבינה שהאיש נשוי נפרדה ממנו בכעס. האיש טען בתחילה שאינו מכיר את העדה, ואח"כ הכחיש את הנאמר.

בסוף הדיון ניתנה החלטה:

"סוכם שתיערך שמאות על דירת הצדדים ברח' [ב'] ב[א']. ב"כ האיש יעביר לב"כ האשה 3 שמות של שמאים. ב"כ האיש יבחר אחד מהם שיתן חו"ד שמאית בעניין הדירה. חו"ד תוגש לצדדים כמו גם לתיק ביה"ד בתוך 60 יום. הצדדים יישאו בשכר טרחתו של השמאי בחלקים שווים. מזכיר ביה"ד יקבע מועד דיון נוסף. יצויין שב"כ האיש העלה הצעה שהאשה תרכוש את חלק האיש בנכס ובמסגרת ההתחשבנות תסולק תביעת הכתובה".

ביום 28.12.2021 התקיים דיון נוסף. האישה הופיעה, האיש לא הופיע ולא הודיע כל הודעה. משום כך בית הדין נתן החלטה:

"יש לראות בחומרה את היעדר ההתייצבות והדבר מקבל משנה תוקף בנסיבות התנהלות הנתבע לאורך ההליכים בינו ובין התובעת. לאחר שיקול דעת מוחלט כדלהלן:
1. ביה"ד ממנה את השמאית גב' אביגיל ביטון כמומחית מטעם ביה"ד לשם מתן חוו"ד שמאית בעניינה של דירת הצדדים ברח' [ב'] ב[א'].

2. הצדדים יישאו בשכר טרחתה של השמאית בחלקים שווים. ככל שהנתבע לא ישלם את חלקו בשכר הטרחה תעשה זאת התובעת וביה"ד ייתן החלטה מתאימה שתאפשר לאשה להיפרע ממנו באמצעות הוצל"פ.

3. בזהירות המתחייבת ניתן לקבוע שישנה עילה של ממש לתביעת הכתובה כפי שהדברים עולים מפרוטוקול הדיון מיום 2.6.2020. ביה"ד קובע דיון נוסף ליום י"ד אדר א' תשפ"ב (15.2.2022) בשעה 12.30. ככל שהנתבע לא יופיע ישקול ביה"ד ליתן פס"ד בהיעדרו".

ביום 15.2.2022 התקיים דיון נוסף. האישה הופיעה. האיש לא הופיע. האישה טענה כי לא פעלה בעניין חלוקת הדירה, ולא פנתה לשמאית וביקשה שלא לקדם את מכירת הדירה.

בית הדין נתן החלטה:

"בזהירות המתחייבת נבקש את תגובתו של האיש בתוך שלושה ימים. ככל שלא יתן תגובה בתוך שלושה ימים תינתן החלטה בהיעדרו".

ביום 9.1.2023 התקיים דיון נוסף אליו הופיעה האישה. האיש לא הופיע. בית הדין נתן החלטה:

"לדיון היום לא התייצב הנתבע, עיון במערכת מלמד שלא הוגשה כל בקשה לדחיית מועד דיון, לדברי התובעת הנתבע יודע מהדיון היום אך בחר שלא להתייצב לדיון. בנסיבות אלו אין מנוס מהכרעה בתביעת הכתובה לפי החומר שבתיק, הצדדים יגישו סיכומים לתיק עד ליום 10.2.2023 ולאחר הגשת הסיכומים יינתן פסק דין על פי החומר שבתיק. התובעת רשאית להגיש פסיקתא לתיק".

ביום 2.6.2023 הגישה ב"כ האישה סיכומים לתיק. האיש לא הגיש סיכומים.

דיון
בדיון בתביעת הכתובה טענה האישה, שהבעל בגד בה עם נשים אחרות. כהוכחה לכך, הזמינה האישה לעדות את אחת הנשים, ובית הדין שמע את העדה. האיש הכחיש, אולם לא טען כל טענה השוללת את זכאותה של האישה לכתובה.

בפני בית הדין שתי נקודות לדיון. הראשונה, מה משקל העדות שנשמעה בבית הדין. השניה, מוחזקותה של האישה בכתובה. מה הדין כאשר האישה תובעת כתובה, ומנגד האיש אינו מעלה כל טענה המפסידה לאישה את כתובתה.

מדד לחיוב כתובה
כשאנו באים לדון בחיוב כתובה, ידועים דברי הטור באבן העזר סימן קי"ח שקבע יסוד גדול שהמדד לגבי חיוב הכתובה הוא בעיקר מי הגורם לגירושין. אשה התובעת גירושין, והגירושין נגרמו בגללה אין לה כתובה, אבל אם האשה תבעה גירושין שנגרמו מחמת הבעל יש לה כתובה. הב"ש אה"ע סי' קנ"ד ס"ק כתב, שלדעת הרא"ש אשה התובעת גט מבעלה והבעל מגרשה מדעתו חייב גם בתוספת כתובה, אולם לדעת התוס' אין לחייב את הבעל בתוספת כתובה. בספרי האחרונים צידדו לסברה שמחייבת את הבעל בתוספת כתובה, גם כשהאשה תובעת גירושין אם סיבת הגירושין מחמת הבעל. כך כתב בספר פרי האדמה חלק ג' דף לו' בשם מהר"ר מזרחי, ובספר בית דוד להג"ר יוסף דוד משאלוניקי, ובשו"ת מטה יוסף(לר' יוסף נזיר) חלק ב' אה"ע סימן ה', ובספר חוק ומשפט לג"ר חיים טולדנו ז"ל. גם החזון איש אה"ע סי' סט ס"ק כ"ב כתב, שיש לקבוע שהבעל חייב בתוספת כתובה כשהגירושין הם מסיבתו. בנדון דידן, טוענת האישה שהאיש גרם לפירוק הבית כשבגד בה עם נשים אחרות.

משקל העדות
אף שבית הדין אינו יכול לקבל עדות אישה, כמו שכתבו הרמב"ם והרשב"א (הובאו דבריהם בב"י חושן משפט סי' ל"ה מחודשים אות א'), מ"מ כבירור עובדות יכול בית הדין לקבל עדות שכזו. כך מצינו בדברי המרדכי המובאים בדרכי משה (חושן משפט סימן לה סק"ג):

"וז"ל המרדכי סוף הלכות נדוי: אף על גב דמנדין בלא התראה, מכל מקום אין מנדין עד שיודע הדבר בעדים כשרים ובראיה גמורה כו'. ולי נראה, דאף על גב דאפשר דמדינא הנשים אינן נאמנות אפילו במקום שאין אנשים שכיחי כדברי הרמב"ם והרשב"א, מכל מקום תקנות קדמונים הם מרבינו תם ז"ל, כמו שכתב מהרי"ק שורש קע"ט, דאשה יחידה או קרוב או קטן נאמנים בענין הכאות או בזיון תלמיד חכם ובכל דבר קטטה שאין רגילים להיות עדים מזומנים בדבר זה ואין פנאי להזמינם, והוא הדין במסירות וכו'".

וכן פסק הרמ"א (שם סעיף י"ד) שבמקום שאין רגילים להיות עדים כשרים ונמצאים עדים שאינן כשרים ניתן לקבלם כעדים:

"וכל אלו הפסולים, פסולים אפילו במקום דלא שכיחא אנשים כשרים להעיד (הרשב"א בתשובה, והרמב"ם בפ"ח מהלכות נזקי ממון, וכן כתב הב"י). וכל זה מדינא, אבל יש אומרים דתקנת הקדמונים הוא דבמקום שאין אנשים רגילים להיות, כגון בבית הכנסת של נשים, או בשאר דבר אקראי שאשה רגילה ולא אנשים, כגון לומר שבגדים אלו לבשה אשה פלונית והן שלה, ואין רגילים אנשים לדקדק בזה, נשים נאמנות (תרומת הדשן סי' שנג, ואגודה פרק עשרה יוחסין). ולכן יש מי שכתב, דאפילו אשה יחידה או קרוב או קטן, נאמנים בענין הכאה ובזיון תלמיד חכם, או שאר קטטות ומסירות, לפי שאין דרך להזמין עדים כשרים לזה ואין פנאי להזמין (מהרי"ק שורש קעט, ומהר"ם מריזבורק וכלבו קטז), והוא שהתובע טוען ברי (מהרי"ק שורש צג)".

בנידון דידן, שאין מצויים עדים כשרים בשעה כזו יהיו כשרים לעדות גם עדים שאינם כשרים. בנוסף, אם בעדים שאינם כשרים עסקינן שהם כשרים להעיד במקום שאין רגילים להיות עדים כשרים, יתכן שגם בעלת הדבר עצמה שאיתה קיים האיש קשר אינטימי יכולה להעיד. נמצא שניתן לקבל את עדות העדה. בית הדין התרשם, שדברי אמת בפיה של העדה ויש לקבלם, וממילא יש רגלים לטענת האישה. נמצא שהאיש במעשיו גרם לפירוק הבית.

מוחזקות האישה בכתובתה
דבר פשוט וברור שאשה האוחזת שטר כתובה זכאית לגבותו לעת גירושין, כל עוד לא הוכח שאבדה את זכאותה. בנידון דידן, הצדדים התגרשו. לאישה היו טענות קשות כנגד האיש ואלה הוכחו. האישה אוחזת בשטר כתובה, הגישה תביעה מתאימה, נקבעו דיונים וניתן לאיש יומו לטעון שהאשה אינה זכאית לכתובה. בית הדין נהג במתינות ובאורך רוח רב, יתכן רב מדי. דא עקא, האיש תעתע בבית הדין. בחר שלא לשתף פעולה, לא העלה כל טענה בעניין אי זכאותה של האישה לכתובה, לא התייצב לדיונים ואף לא הגיש סיכומים.

בנסיבות אלו בית הדין מקבל את תביעת האישה, האיש חייב בכתובת האישה.

הכרעה
האיש חייב בכתובת האישה בסך מאה ואחד אלף (101,000) שקלים.

הרב אייל יוסף

חברי, הדיין המצוין הרה"ג אייל יוסף שליט"א, כתב פסק דינו בטוב טעם ודעת ואני מצטרף לפסק הדין.

הרב שלמה שטסמן-אב"ד

גם אני מצטרף לפסק דינו של חברי, הגאון הרב אייל יוסף שליט"א.

הרב עידו שחר

הוחלט כאמור.

מותר בפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים.


ניתן ביום כ"ג במרחשון התשפ"ד (07/11/2023)



עותק זה עשוי להכיל תיקוני ושינויי עריכה