בפני מקרה של סידור גט שבו עלינו לשלוח את הגט לאישה הנמצאת במאסר בחו"ל. השאלה היא האם מי שהתמנה לשליח שני של הבעל יכול לשמש גם כשליח וגם כעד.

רקע
מוצא הבעל והאשה, מקהילת "בני מנשה" מהודו.

בתחילה נישאו הצדדים זל"ז אזרחית ונולד להם בן. בהמשך, עברו הצדדים גיור בארץ ביום כ' סיון תשע"ד (18.6.2014) ע"י מערך הגיור. בו ביום נערכו להם חופה וקידושין ע"י דייני מערך הגיור.

הילד הגדול עבר גיור יחד עם הוריו. לאחר הגיור נולדו שני הילדים הנוספים -בת ובן.

ביום 17.1.2019 עזבה האישה את הארץ עם הבת וחזרה להודו כשהיא בהריון. שם נולד הבן הקטן.

בזמן שהיתה בהודו, האישה עברה על החוק, נתפסה ונשפטה ע"י בית המשפט בהודו, ונגזר עליה עונש מאסר שנים רבות בבית כלא.

ביום כג' אלול תשפ"ב (19.9.2022) הגיש הבעל ,שנשאר בארץ, תביעת גירושין וביקש לסדר גט שליחות. בית הדין העביר את הטיפול בתיק לרב אשר ארנטרוי מאגף העגונות בהנהלת בתי הדין.

ביום כ' תמוז תשפ"ג 9.7.2023 שלח הרב ארנטרוי הודעת עדכון לבית הדין ולפיה: "האשה מבני מנשה שחזרה להודו מרצה עונש מאסר בבית כלא בהודו. עד היום לא התאפשר לסדר גט שליחות כי לא נמצא שליח שיגיע לבית הכלא הממוקם הרחק ממקום יישוב. לאחר חג סוכות תשפ"ד מתוכננת נסיעה של הרב אליהו בירנבוים ממערך הגיור להודו . יש להזמין את הבעל לבית הדין לסידור גט שליחות".

ביום י"ב אב תשפ"ג 30.7.2023 הופיע הבעל לדיון, לאחר שהתברר כי האישה מסכימה להתגרש ומוותרת על כתובתה, בית הדין החל לסדר גט שליחות. הבעל מינה בפני ביה"ד את הרב אשר ארנטרוי לשליח הולכה. לאחר מכן מינה הרב אשר ארנטרוי בפני ביה"ד את הרב אליהו בירנבוים לשליח שני של הבעל להוליך את הגט ולמסור אותו לידי האישה הנמצאת בהודו. הגט נכתב ונחתם ועימו ההרשאות כמקובל. הגט נמסר לרב אליהו בירנבוים.

בין כסה לעשור תשפ"ד, הודיע השליח הרב בירנבוים לביה"ד בשיחת טלפון שלא ניתן יהיה למסור את הגט בפני שני עדים חוץ ממנו. למסירת הגט יוכל להצטרף אליו רק עוד יהודי אחד, כיון שבית הכלא נמצא במקום מרוחק מאוד ממקום יישוב ואין שם יהודים.

השאלות העומדות לדיון
לפנינו השאלה האם מי שהתמנה לשליח שני של הבעל יכול לשמש גם כשליח וגם כעד.

שאלה מקדימה שיש לדון בה, האם מסירת הגט צריכה להתבצע בפני בית דין ובפני שני עדים כנהוג בבתי הדין, או שמספיק למסור בפני שני עדים ואין צורך בבית דין.

א. מסירת הגט לאישה האם צריכה להיות בפני בית דין או מספיק בפני עדים
ראשית, יש לדון האם מסירת הגט צריכה להתבצע בפני בית דין ובפני שני עדים כנהוג בבתי הדין, או שמספיק למסור בפני שני עדים ואין צורך בבית דין.

בסדר הגט בשו"ע בסעיף ד' כתב מרן :

והרב רבינו עובדיה בפירוש המשנה בפרק ד' דבכורות (משנה ו') קרא תגר על הרבנים מסדרי הגט הנוטלים יותר מכדי שכר בטלה.

וכתב הרמ"א שם:

ולא נהגו כמותו, גם טעמו אינו כלום כי הוא מדמה דבר זה למה שאמרו הנוטל שכר לדון דיניו בטלין, ואינו ראיה כי סידור הגט אינו דין אלא לימוד בעלמא.

וכתב הפתחי תשובה בס"ק ח':

משמע דאין צריך בית דין של שלשה לסידור הגט ונתינתו. וכפשטות לשון הגמ' בב"ב קעד: ובעירובין כג. 'אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש'.

ועוד כתב הפתחי תשובה בשם תשובות ר' אליהו מזרחי שמדאורייתא מספיק שיהיה עד אחד בנתינת הגט מיד הבעל לאישה, אלא שנהגו למסור בפני שניים, ומ"מ א"צ למסור בפני בית דין של שלושה. עוד דן שם האם יכול למסור גט בלילה, שאם מסירת הגט היא דין כיצד התיר בשו"ע למסור גט בלילה בשעת הדחק הרי אין דנים בלילה. אלא ודאי, סידור הגט ומסירתו אינם דין ואין צריך לעשותם בפני שלושה.

מאידך, הרא"ם הביא את דעת הנודע ביהודה שמצריך שמסירת הגט מיד הבעל לאישה תהיה בפני שלושה. והביא לזה ראיה מרש"י בסנהדרין דף ב. ד"ה מיאונין שכתב:"ובשלושה בעינן דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון".

הפת"ש בסופו הביא דעת החתם סופר הסובר שמסירת הגט לאישה אינה צריכה להיות בפני שלושה, לעומת זאת, קבלת העדות של העדים וההחלטה כיצד לכתוב את שמות הבעל והאישה צריך שייעשו בשלושה.

מסיים הפת"ש שמן הדין מסירת גט אינה צריכה שלושה, אלא שלכתחילה יש להחמיר כדעת הנו"ב להצריך שלושה למסירת הגט.

בשו"ת יביע אומר (חלק ב' אה"ע סימן יג) דן בשאלה זו, והביא את דעת הרב חיד"א שלסידור גט א"צ שלשה וסגי בדיין אחד ובשני עדים. ובשם השואל ומשיב שכתב דדוקא בגט שליחות שצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם צריך שלושה, אבל מסירת גט מידו לידה א"צ שלושה. ובשם ספר נהר מצרים כתב שהמנהג ברוב תפוצות ישראל שהרב מסדר הגט עושה הכל ביחידי ודלא כהחתם סופר שהצריך שלושה לקבלת עדות העדים וההחלטה כיצד לכתוב שמות הבעל והאישה, וכל זה שלא כמו שכתב הנו"ב, ובסוף התשובה העלה להלכה שאין צורך למסור גט בפני שלושה וסגי בדיין אחד ובשני עדים.

נידון זה הובא בכמה פסקי דין, ובכולם עולה שמעיקר הדין א"צ בית דין של שלושה בשעה שמוסר הבעל את הגט ליד האשה וסגי בשני עדים, ולחומרא ראוי לסדר גט בפני שלושה. עיין בפסק דינו של האב"ד הרב אריאל אדרי בבית הדין אשקלון (תיק מספר 949250/2). עיין גם בפסק דינו של הדיין הרב אברהם הרוש בבית הדין באר שבע (תיק 1417679/2).

ב. מסירת גט שליחות לאישה האם צריכה להיות בפני שלושה או מספיק בפני עדים והשליח יצטרף
אחרי הודיע אותנו א-לוקים כי מעיקר הדין א"צ הבעל למסור גט לאשה בפני ב"ד של שלושה, יש לדון האם הדין הנ"ל קיים גם בשליח המוסר גט לאשה.

איתא בגמ' גיטין ה', ב':

בפני כמה נותנו לה (רש"י: "השליח - בפני כמה נותנו לה"), רבי יוחנן ורבי חנינא, חד אמר בפני שנים וחד אמר בפני שלושה. תסתיים דר' יוחנן הוא דאמר בפני שניים, דרבין בר רב חסדא אייתי גיטא לקמיה דר' יוחנן ואמר ליה זיל הב ליה באפי תרי ואימא להו בפני נכתב ובפני נחתם תסתיים.

הגמרא מנסה להבין את טעם מחלוקתם ומסיקה:

אלא הכא בהא קמיפלגי, דמר סבר כיון דאישה כשירה להביא את הגט זמנין דמייתא ליה איתתא וסמכי עלה, ואידך אשה מידע ידעי ולא סמכי עלה.

ופירש רש"י:

אי מכשרת בשנים, זמנין דמייתא ליה אישה וסמכינן עלה לאכשורי נמי בשנים ואשה לא חזיא לאצטרופי בהדייהו לתלתא.

רש"י מסביר שאמירת בפני נחתם ובפני נחתם צריכה להיעשות בפני שלשה. הסוברים שהשליח יכול למסור את הגט בפני שניים, הרי זה מפני שהשליח מצטרף איתם להיות שלישי. מאידך, הסוברים שצריך שלשה, חוששים שפעמים שאשה או קרוב שכשרים להביא גט ישמשו כשליחים והם אינם כשרים להצטרף לבית דין, לכן מלכתחילה ימסור השליח את הגט לפני שלשה ויאמר בפני נכתב ובפני נחתם, שלא יבואו לצרף אשה או קרוב בתור "שלישי".

מסיימת הגמרא:

תניא כוותיה דרבי יוחנן, המביא גט ממדינת הים ונתנו לה ולא אמר לה בפני נכתב ובפני נחתם וכו', כיצד יעשה, יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה בפני שנים ויאמר לה בפני נכתב ובפני נחתם.

הגמ' מביאה ראיה שההלכה כמאן דאמר ששליח יכול למסור הגט ליד האישה בפני שני עדים ואין צריך למסור בפני שלושה, ולא חוששים שאם יהיה השליח קרוב או אשה יצרפו אותו לשניים להיות בי"ד.

בטור אבן העזר סימן קמב כתב:

וכשנותנו ליד האישה כשמביאו ממדינת הים צריך שיתננו לה בפני שלשה שיהיו דיינים. אלא שאם הוא השליח ראוי לדון שאינו קרוב לא לאיש ולא לאישה מצטרף עם השניים. ואם לאו (שאינו כשר לדון כגון שהוא קרוב או אישה) צריך שלשה זולתו. וה"ר פרץ מחמיר וכתב אע"ג דקיימא לן כרבי יוחנן דאמר בפני שנים טוב ליתנו בפני שלשה שלא יבואו לטעות כשהשליח קרוב או אישה.

הב"י אות ד' ה' הביא את דעת הר"ן שכתב:

אם השליח מביא גט בארץ ישראל אינו צריך ליתנו בפני שלושה. ופשוט הוא, והכי דייק לשון רבינו שכתב כשמביאו ממדינת הים. מיהו בפני שניים לעולם צריך לכולי עלמא לכתחילה. ולדעת הרבה פוסקים אם עבר ומסרו שלא בעדים אינה מגורשת וכמ"ש בסימן קל"ג.

בשו"ע אה"ע סימן קמב סעיף ד' כתב:

במה דברים אמורים שנותנו לה בפני שנים כשאין השליח קרוב או פסול, אבל אם הוא קרוב או פסול צריך ליתנו בפני שלשה זולתו.

והרמ"א כתב:

וי"א דיש להחמיר אפילו אין השליח קרוב או פסול ליתנו לה בפני שלשה זולתו כדי שלא יבוא ליתנו לה בפני שנים אף כשהוא קרוב או פסול. וכן נוהגים. ויש מחמירים עוד ליטול שנים אחרים לעידי מסירה ולא יהיו קרובים לדיינים ולא לאיש ולא לאישה, גם השלשה היושבים לא יהיו קרובים לעידי הגט ולא לשליח.

נמצא שלדעת מרן השו"ע השליח המוסר הגט ליד האישה אינו צריך למסור בפני שלושה אלא מספיק שימסור את הגט לידי האישה בפני שני עדים. ואף הרמ"א שהביא להלכה את דעת רבנו פרץ שכתב להחמיר למסור גט שליחות בפני בית דין, כתב כן רק לחומרא.

נמצא שגם בגט שליחות אין השליח צריך למסור את הגט בפני שלושה, אלא מספיק בפני שני עדים.

פש גבן לברורי עיקר נידון דידן: האם השליח צריך למסור את הגט בפני שני עדים חוץ ממנו , או שעד אחד מצטרף לשליח וזה נקרא שמסר את הגט בפני שניים, ששליח נעשה עד.

ג. האם שליח נעשה עד
איתא בגמ' קידושין מג, א:

איתמר, רב אמר שליח נעשה עד, דבי רבי שילא אמרי אין שליח נעשה עד. רב אמר שליח נעשה עד אלומי קא מאלימנא למילתיה. דבי רבי שילא אמרי אין שליח נעשה עד כיון דאמר מר שלוחו של אדם כמותו הוה ליה כגופה.

מיתיבי, אמר לשלשה צאו וקדשו לי אישה, אחד שליח ושנים עדים דברי בית שמאי, ובית הלל אומרים כולם שלוחין הן ואין שליח נעשה עד. עד כאן לא פליגי אלא בשלשה אבל בשנים דברי הכל לא. הוא דאמר כי האי תנא דתניא רבי נתן אומר בית שמאי אומרים שליח ועד אחד ובית הלל אומרים שליח ושני עדים. ורב כבית שמאי, איפוך, ורב אחא בריה דרבא מתני איפכא, רב אמר אין שליח נעשה עד דבי רבי שילא אמרי שליח נעשה עד. והלכתא שליח נעשה עד.

לאחר שהגמ' פוסקת להלכה באופן כללי "ששליח נעשה עד", מוסיפה הגמ' שהדין ששליח נעשה עד קיים בין בדיני קידושין ובין בדיני גירושין ובין בדיני ממונות:

אמר רבא אמר רב נחמן אמר לשנים צאו וקדשו לי את האשה הן הן שלוחיו הן הן עדיו, וכן בגירושין וכן בדיני ממונות".

וברש"י (ד"ה וכן בגירושין) כתב: "אם שלח גט לאשתו ע"י שנים".

מפשט הגמ' משמע ששליח נעשה עד בכל הדינים בין בקידושין בין בגירושין ובין בדיני ממונות, ובגמ' לא משמע שיש חילוק בין הדינים, ובכל מצב שליח נעשה עד. אולם, מפשט רש"י שכתב וכן בגירושין "אם שלח גט לאשתו ע"י שנים", משמע שמפרש את הגמ' דדווקא אם מינה שני שלוחין, הן הן שלוחיו הן הן עדיו. לא כתוב מה הדין אם מינה שליח אחד, האם הוא מצטרף לעוד אחד.

הרמב"ם פרק ב' מהלכות גירושין הלכה ב' כתב:

אמר לשנים כתבו גט וחתמו ותנו לאשתי הרי אלו כותבים וחותמין ונותנים לה והן הן שלוחיו והן הן עדיו.

משמע כרש"י דדווקא שאמר לשניים כתבו גט ותנו לאשתי הן שלוחיו והן עדיו, אבל לא התייחס מה הדין במינה שליח אחד האם הוא יכול להיות מכלל השניים.

ובפרק ז' מהלכות אישות הלכה א' כתב הרמב"ם:

שליח שהביא גט ממקום למקום בארץ ישראל, אע"פ שלא ראה כתיבת הגט ולא ידע מי הם עדיו, אלא נתן לו הבעל גט ואמר לו תן גט זה לאשתי הרי זה נותנו לה בפני שניים

גם בהלכה ד' כתב הרמב"ם:

המביא גט ממקום למקום בארץ ישראל וחלה או נאנס משלחו ביד אחר, וכן השני אם חלה משלחו ביד אחר ואפילו מאה, ואין צריך עדים לחזור ולעשות שליח בפניהם, והאחרון שהגיע הגט לידו נותנו לה בפני שניים ותתגרש בו אע"פ שמת שליח ראשון.

משמע שנותן השליח את הגט ליד האישה בפני שניים, ולא התייחס אם השליח הוא מכלל השניים.

ד. מינוי שליח קבלה או מינוי שליח הולכה והבאה - אם המינוי צריך להיות בפני עדים
בטור אה"ע (סימן קמ"א סעיף ח') כתב לגבי שליח קבלה שעושה האישה:

כשהיא עושה שליח קבלה צריכה לעשותו בפני שני עדים וצריך השליח לקבל הגט בפני שנים.

ובסעיף ט' כתב:

וכתב בעל העיטור מה שצריך שנים על הקבלה דוקא כשאין השליח כשר אבל אם הוא כשר מצטרף עם עד אחד.

ובסעיף י"א כתב הטור:

ובשליח הובאה והולכה כתב הרמב"ם שאין צריך לעשותו בעדים, שאין מקום לעדים בשליחות זה אלא להודיע אמיתות הדבר, לפיכך אם הודו השליח והמשלח אין צריך עדים.

נמצא לגבי מינוי שליח קבלה, לדעת הטור יש לעשותו בפני שני עדים נוסף על השליח, ולדעת בעל העיטור אם היה השליח עד כשר שאינו קרוב או אישה, מספיק למנותו בפני עד אחד, והוא השליח מצטרף ונחשב כעד שני. ולגבי שליח הולכה והבאה אם השליח והמשלח מודים אין צורך במינוי בעדים.

ה. מסירת הגט מיד השליח לאישה - אם צריך שני עדים בנוסף לשליח
כתב הטור (שם) בשם הירושלמי:

אבל בירושלמי יש עשה שליח להוליך לה גט צריך להחזיקו בפני שנים ואין השליח משם השנים. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל הביאו לפסק הלכה ופירש אותו ואין השליח משם השנים שהרי הוא בא במקום הבעל עכ"ל הרא"ש. ויראה מלשונו דאפילו במקום אחד אינו עולה כיון שנתן טעם לדבר שהוא במקום הבעל.

הטור חולק על הרא"ש וכתב:

ונראה לי שעולה במקום אחד, שהירושלמי אינו אומר אלא שאינו במקום שנים אבל עולה במקום עד אחד, הילכך נראה שעולה במקום אחד, דהא קי"ל אמר לשנים גרשו את אשתי הן הן שלוחיו הן הן עדיו, הוא הדין נמי אמר לאחד עולה במקום אחד ואחר מצטרף עמו, וכן דייק לישנא דירושלמי דקאמר אינו עולה במקום שנים אבל במקום אחד עולה, וכן דקדק בעל העיטור לשון הירושלמי, וכן כתב רמב"ם ז"ל שהשליח הוא עד אחד. הילכך נראה שהוא עד אחד והשני שחתום עמו על השליחות צריך שתתקיים חתימתו קודם שיתן השליח הגט לאישה וכו'.

נמצא, שלדעת הרמב"ם שליח נעשה עד ויוכל למסור הגט בפני עד אחד נוסף ואין צורך בשני עדים. בדעת הירושלמי שכתב "צריך לעשותו שליח בפני שני עדים", ה"ה שמסירת הגט צריכה להיות בפני שניים. והוסיף הירושלמי וכתב "ואין השליח משם השניים", ובזה נחלקו הרא"ש, הטור ובעל העיטור. הרא"ש פירש דברי הירושלמי שאין השליח נעשה עד וצריך השליח למסור את הגט לידי האישה בפני שני עדים אחרים, ונתן טעם לדבר שהשליח במקום הבעל, וכמו שהבעל שנותן גט לאשתו צריך לתנו לה בפני שני עדים כך גם דינו של השליח. הטור חולק על הרא"ש וס"ל שכוונת הירושלמי שאין השליח נחשב כשני עדים, אבל ודאי שהשליח נחשב עד אחד ומספיק עוד עד אחד להצטרף עימו. כדעת הטור סובר גם העיטור שהשליח נעשה עד ומצטרף עם עוד עד נוסף.

הב"י באות ט' כתב שדעת הרא"ש לפרש את הירושלמי דכל היכא שבא השליח במקום בעל דבר אינו עולה לעד, ואם כן שליח קבלה שבא במקום האישה אינו עולה לעד וצריך שנים מלבדו, וה"ה לשליח הולכה שעומד במקום הבעל צריך שני עדים מלבדו, מה שאין כן דעת העיטור שהשליח, אם היה כשר, מצטרף עם עד אחד.

עוד הביא הב"י אות י"א את דעת הרשב"א שפירש שהירושלמי מדבר במקום שהגט צריך להתקיים בחותמיו, שם צריך השליח למסור את הגט ליד האישה בפני שני עדים חוץ ממנו, כדי שיהיו השליח ושני עדים כבית דין ויתקיימו חתימות העדים בפניהם, אולם במקום שאין צריך לקיים חתימות העדים, אלא רק למסור את הגט בפני שנים, ודאי שהשליח עולה, כלומר נחשב אחד מהשנים, דשליח נעשה עד.

נמצא שלדעת הרמב"ם, העיטור, הרשב"א והטור שליח נחשב כעד, וזה נגד דעת הרא"ש ששליח לא נחשב כעד.

בשו"ע אה"ע סימן קמא סעיף ח' פסק מרן:

כשהיא עושה שליח קבלה צריכה לעשותו בפני שני עדים וצריך לקבל הגט בפני שנים.

ובסעיף ט' פסק מרן השו"ע :

מה שצריך שני עדים על הקבלה, דוקא כשאין השליח כשר, אבל אם הוא כשר מצטרף עם עד אחד. ויש מי שנראה מדבריו שחולק על זה.

נמצא שלדעת מרן השו"ע מינוי שליח קבלה והוא הדין שליח להולכה (כדברי הרמ"א בסעיף ט'), וכן מסירת הגט יכולים להיעשות בפני אחד כאשר מדובר בשליח כשר לעדות שאינו קרוב ואינו אישה.

והנה הרמ"א (בסימן קמ"ב סעיף ד') כתב:

וי"א דיש להחמיר אפילו אין השליח קרוב או פסול ליתנו לה לפני שלשה זולתו כדי שלא יבוא ליתנו לה בפני שנים אף כשהוא קרוב או פסול. וכן נוהגים. ויש מחמירים עוד ליטול שנים אחרים לעידי מסירה ולא יהיו קרובים לדיינים ולא לאיש ולא לאישה, גם השלשה היושבים לא יהיו קרובים לעידי הגט ולא לשליח.

הרמ"א כתב כן לחומרא, ולדעת מרן הדין הוא שהשליח נעשה עד ומספיק למסור הגט בפני עד אחד.

הבית שמואל (סימן קמ"א ס"ק י"א) כתב:

וכן בשעה שמוסר (השליח) הגט ליד האישה די אם מוסר הגט לפני עד אחד. והחולקים הוא הרא"ש, וס"ל השליח הוא במקום הבעל או האישה, לכן אין מצרפים אותו כלל לא להעיד על שליחותו ולא בעת שמוסר לה את הגט, וצריכים שני עדים בעת שממנה אותו וכן בעת המסירה.

השו"ע (סימן קמ"ב, ד') דן בשליח המביא גט ממקום למקום בחו"ל או מחו"ל לארץ ישראל שצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם בפני שניים. כתב השו"ע דזה דווקא כשאין השליח קרוב או פסול, אבל אם קרוב או פסול צריך לתת הגט בפני שלושה. הבית שמואל (סעיף קטן ח') כתב על זה:

הא דמצרפים השליח לשניים, היינו דוקא להיות אחד מדייני קיום כשהוא אינו קרוב או פסול, אבל לעניין עדי מסירה, דאפילו בגט מקויים צריך למסור דוקא בפני שניים, בזה איתא פלוגתא אם מצרפים השליח כמו שכתבנו בסימן קמ"א.

נמצא שגם הב"ש מבין שהדין אם שליח נחשב כעד ומספיק שיצטרף אליו רק עוד עד אחד היכן שהוא כשר ולא צריך שניים חוץ מהשליח, הוא מחלוקת בעל העיטור והרא"ש. וממילא, נידוננו בשליח הולכה האם צריך למסור הגט לאישה בפני שניים, תלוי במחלוקת הרא"ש והעיטור.

בשו"ע אה"ע סימן קמא סעיף ט' הנ"ל הביא את מחלוקת בעל העיטור והרא"ש, וכתב את דברי בעל העיטור ב"סתם" ואת הרא"ש בשם "יש מי שנראה מדבריו". ידוע בכללי הפסיקה שכשמרן השו"ע כותב "סתם ויש" הלכה כסתם, א"כ נראה שדעת מרן השו"ע לפסוק כבעל העיטור ששליח כשר יכול להצטרף עם עוד עד למסור את הגט לידי האישה.

בערוך השולחן אה"ע סימן קמא אות יט הביא את מחלוקת בעל העיטור והרא"ש ובאות כב כתב שאף שדברי הרא"ש הם לחומרא, מכל מקום לכתחילה יש לעשות כדעת הרא"ש, והשליח ימסור לאישה את הגט בפני שני עדים. משמע מדבריו, שבשעת הדחק, אם לא ניתן למסור גט שליחות בפני שני עדים יכול השליח למסור את הגט לאישה בפני עד אחד והוא יצטרף עימו.

הכרעה
לדעת מרן השו"ע שליח נעשה עד, ומעיקר הדין שליח נחשב כעד ומצטרף עם עוד אחד למסור את הגט ליד האישה כשהוא כשר וכשלא צריך לקיים את הגט, ואין צורך למסור את הגט בפני שני עדים נוספים מלבד השליח, וכל שכן שא"צ למסור בפני ב"ד, ובוודאי שבשעת דחק כזו, יש לסמוך על הראשונים שעליהם נסמך מרן השו"ע.

בנידון דידן השליח כשר, אינו קרוב לאישה ולא צריך לקיים את הגט כיון שהוא שליח שני, ושליח ראשון כבר אמר בפני בית הדין "גט זה בפני נכתב ובפני נחתם". ודאי שאפשר לסמוך על דעת מרן השו"ע ודעות הראשונים שהשליח נחשב עד, ומספיק אם יצטרף אליו עוד עד אחד למסירת הגט ליד האישה.

כך הורה ביה"ד לשליח הבעל, שאם לא יתאפשר למסור את הגט בפני שני עדים, יוכל למסור את הגט בפני עד אחד נוסף בלבד כדין שליח נעשה עד.

ביום שלישי כ"ה אדר א' תשפ"ד הגיע מעשה בית דין חתום ע"י שליח הבעל הרב אליהו יהודה בן שלמה בירנבוים ועד שני הרב אריה יוסף בן אנשיל מרדכי הלוי בזה הנוסח:

איך שביום שלישי בשבת עשרים יום לירח שבט שנת חמשת אלפים ושבע מאות ושמנים וארבע לבריאת עולם מסר השליח הרב אליהו יהודה בן שלמה בירנבוים גט כריתות ששלח הבעל א' דמתקרי ב' הגר לאישה דמתקריא ל' הגיורת.

חתומים על המעשה בית דין השליח הרב אליהו יהודה בן שלמה בירנבוים ועד שני הרב אריה יוסף בן אנשיל מרדכי הלוי. בנוסף התקבלה בבית הדין עדות של השליח והעד בבית הדין ירושלים על מסירת הגט.

ה' יצילנו משגיאות ויראנו נפלאות וישמיענו בשורות טובות.

פסק דין זה מותר בפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים.

הרב אייל יוסף

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה