ביום א' בכסלו תשפ"ד (14.11.2023) ניתנה החלטת ביה"ד כדלהלן:

"לפני תביעה נוספת בעניין ניכור הורי, אחריות הורית, חלוקת זמני שהות וסנקציות על הפרות.

עיון מדוקדק בכתב התביעה מעלה כי לא נכללה בו כל התייחסות להפרותיו של התובע. נציין למשל להחלטתנו מתאריך 30/11/22.

ככל שיודיע התובע כי מעתה יפעל לפי מלוא החלטות העבר והעתיד של בית הדין וכן יתייחס להחלטה הנ"ל, יינתן לו סעד מכאן ולהבא תוך שמובהר כי בעניין הפרות עבר הדדיות בית הדין אמר את דברו.

אוסיף ואבהיר כי עניינם של הצדדים נידון רבות ולתובע אחריות משמעותית למציאות שנוצרה וכל ההחלטות ופסקי הדין בעינם עומדים.

כאמור לעיל ככל שיודיע התובע כנ"ל יידון העניין מכאן ולהבא בלבד.

ניסיון לגרור את בית הדין לדיון בהחלטות עבר לא ייענה. לעומת זאת פתיחת דף חדש תוך הבהרה כי החלטות בית הדין כולן יכובדו והתובע לא יוסיף לעשות דין לעצמו ייענה בגיוס מלוא משאבי בית הדין לטובת הקטין."

ביום 21.11.2023 הגיב התובע בסעיף 2 לתגובתו כדלהלן:

"המבקש מצהיר [כי] הוא בהחלט מעוניין "לפתוח דף חדש", לכבד את החלטות בית הדין ולא לעשות דין לעצמו, וכל שנותר לו הוא לבקש מבית הדין לוודא כי גם המשיבה תעשה כן, על אחת כמה וכמה מקום בו התנהלותו בעבר נבעה, רובה ככולה, מהפרות המשיבה את חלוקת זמני השהות שלו עם בנו."

בתאריך י"ג בטבת תשפ"ד (25.12.2023) התקיים דיון. מובהר כי הדברים התנהלו בהתאם לרוח החלטת ביה"ד הנ"ל מיום א' בכסלו תשפ"ד (14.11.2023). ביה"ד שאף לייסד התחלה של שיח חדש ובנייה מחודשת לכל הקשור לחידוש הקשר של האב עם בנו, תוך שיפור התקשורת בינו לבין הנתבעת. בסופו ניתנה החלטה אשר נחתמה ביום כ"א בטבת (02.01.2024), כדלהלן:

"התקיים דיון במעמד הצדדים וב"כ, בדיון עלה שהתובע כמעט ואינו נפגש עם בנו ותשובת הנתבעת הייתה שאין מניעה מבחינתה שהתובע יראה את הילד. עם זאת היא העלתה מספר חששות שיכולות להיות עם הרחבת המפגשים עם הילד וכמו כן האם מטילה את כובד המשקל באי ראיית הילד על הילד שאינו שמח במפגשים אלו עם האב.

יעויין מה שכתבתי בפס"ד תיק 1197864/14 תחת הכותרת ניתוח הנזקים לילד בניכור הורי ובחלק מהמגמות והתסמינים העולים בדברי הנתבעת הן לדאבון לב הסימנים המטרימים הקיימים בהליך ניכור הורי, ואף אם הם לא בכוונת מכוון ולא מתוך תכלית להגיע לזה לעיתים ניתן לומר שאנחנו שם.

איני רוצה לקבוע מסמרות בעניין זה, מאחר וקיימת הסכמה של הצדדים שמתחילים מהתחלה ומבלי לצפות לאחור ואף ביה"ד יעמוד בכלל זה.

אשר על כן כצעד מקדים אני מוסר מודעא לצדדים שכל עמלי בתיק זה יוקדש לצורך שיפור הקשר של האב עם בנו ובטוחני שהאם תתמסר לנקודה זו שכן בכלל הנזקים בניכור מהורי הוא הנזק הישיר לבן עצמו וכפי האמור בפס"ד הנזכר.

סבורני שהגיע העת להרחיב את הסדרי השהייה עם האב לפעמיים בשבוע ולקבוע ימים קבועים לצורך זה.

כמו כן בשלב זה ישנה הסכמה בין הצדדים שלא ניתן לאפשר לינה מבלי תשתית טיפולית מתאימה שתניח לפתחנו המלצות.

מסקנות :
א. יש להגיש לביה"ד ימים קבועים ושעות מוסכמות למפגש בין האב לבנו.
ב. להגיש שלושה מטפלים מומלצים לצורך תיאום הורי ובחינת מסוכנות של הצדדים."

ואכן, חרף אי הסכמתה של הנתבעת להוספת יום נוסף, ביה"ד קבע שהאב יזכה ליום נוסף. בנוסף, הפנה את הצדדים לטיפול במסגרת הרווחה לתיאום הורי כאמור בהחלטת ביה"ד מיום כ"ח בשבט תשפ"ד (07.02.2024) כדלהלן :

"לאחר העיון בתגובות הצדדים ובהסכמתם מוחלט כלהלן:
א. בנוסף לימי ג' שמתקיימים יתווסף יום נוסף להסדרי השהות של האב עם הקטין בימי א' בשבוע בין השעות 16:00-19:00.
ב. הצדדים מופנים למרכז הורים וילדים שבשירותי הרווחה לתיאום הורי.
ג. עותק החלטה זו תועבר למרכז הורים וילדים.
ד. התיק ייסגר מנהלתית וייפתח שוב ללא אגרה במידת הצורך."

הוגשה בקשה ביום 14.02.2024 ע"י ב"כ התובע לעיון מחדש בהחלטת ביה"ד הנ"ל מיום כ"ח בשבט תשפ"ד (07.02.2024).

על אף הבקשה הנ"ל הותיר ביה"ד את החלטתו הנ"ל בעינה.

בהודעה שניתנה לאחר מכן בתאריך 25.02.2024 מטעם הרווחה, הודיעה הרווחה לביה"ד כי האב מתנגד לשתף פעולה במסגרת התיאום ההורי שנשלח ע"י ביה"ד.

נוכח האמור, ובהתאם להודעת הרווחה, נראה כי התובע שוב עושה דין לעצמו ומחליט על דעת עצמו איזה החלטות לקבל ואיזה לדחות.

ביה"ד סבור כי לא ייתכן שתובע יבקש סעד מביה"ד בזמן שהוא לא מקיים את החלטותיו כפי המצופה.

כמו כן, לא ניתן לסייע בתופעת ניכור לדברי האב כאשר הוא זה שקובע את הכללים, והוא מנתח את המצב ומתאים לו פתרון ראוי לדעתו, והכל על פיו יישק דבר. במסגרת זו, תופעת הניכור כפי שסבור האב היא פרי התנהגותו של האב, ולכל הפחות אף עליו רובצת האחריות לבעיה שהוא עצמו מלין עליה – ואף בזה איני רוצה לקבוע מסמרות, אולם לא ניתן להתעלם מהתנהגות זו החוזרת על עצמה אין ספור פעמים בתיק זה, וכשהדברים אינם מסתדרים כפי דעתו כי אז הוא מלין על תופעת ניכור הורי חמורה.

ואכן כשביה"ד שלח לתיאום הורי, את הבעיה הזו עצמה ביה"ד רוצה לפתור, למנוע מצב שכל צד נוקט כדעתו והבנתו ובהתעלמות מוחלטת מרצון הצד השני ומטובת הילד.

על כן, בנסיבות אלה יש לסגור לאלתר את התיק ולדחות את בקשת התובע.

עם הודעת התובע על חידוש הקשר עם הרווחה והסכמה לשתף פעולה עם התיאום ההורי, ועם הודעת הרווחה על הסכמתו לשיתוף פעולה, ביה"ד ישקול את המשך צעדיו.

פסה"ד ניתן לפרסום בהשמטת פרטי הזיהוי של הצדדים.

ניתן ביום י"ט באדר א תשפ"ד (28/02/2024).

הרב אברהם הרוש – דיין
עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה