לפנינו תביעת האיש להתיר לו לשאת אישה על אשתו.

תביעה זו הוגשה ע"י האיש, לאחר שהתביעות הקודמות של הצדדים, הסתיימו בהחלטת בית הדין על גירושין. ואולם הדבר לא הגיע לידי מימוש, לאור חוסר שיתוף פעולה מוחלט מצד האישה, וכדלקמן.

השתלשלות העניינים
הצדדים נישאו זה לזה ביום ...... מנישואין אלו נולדו להם שני ילדים: מ' ילידת 1996 ונ' יליד 2001.

ההתדיינות המשפטית בבית הדין בין הצדדים החלה עוד בשנת 2014 - ע"י האישה.

בתאריך 15.05.2014 האישה הגישה תביעה לשלום בית.

בתאריך 7.14 עזב הבעל את דירת הצדדים.

לאחר עזיבת הבעל, הגישה האישה לביה"ד בתאריך 20.11.2014 תביעת כתובה, מזונות אישה, הוצאות מדור ומדור ייחודי.

בתביעתה השנייה טענה האישה (סעיף ב') כי מזה חודשים ארוכים שהבעל מתנער כליל מחובותיו כלפי אשתו מחובתו לזון ולפרנס אותה [...] ואף הגדיל לעשות וביקש כי כבוד בית המשפט לענייני משפחה יורה על פירוק השיתוף בבית הצדדים.

לטענתה, בשנים האחרונות משהו ביחסיהם של הצדדים נפגע - בעיקר התקשורת ביניהם (סעיף 9), והדבר בא על רקע חילוקי דעות בעניין חינוכו של הבן, אשר היה בעל קושי במסגרות (בעיקר קשיים התנהגותיים), ולדבריה זה גרם להתנהגותו הפוגעת של הבעל.

לטענתה, הדבר הביא לאווירה מתוחה בבית אשר השפיעה לרעה על שגרת חיי הילדים, עד שהבת עזבה את הבית ועברה להתגורר בימות השבוע בבית הסבא והסבתא, וזאת מגיל 16 לערך. הבת גם עברה ללמוד בתיכון בק'. גם הבן החל את שנת לימודיו בכתה ז' בבית הספר בק'. גם בשבתות לעיתים נשארו לשהות בבית הסבא והסבתא, ולעיתים חזרו לבית ההורים.

לדבריה, המשבר הגיע לשיאו עת החל האיש לדבר אל האישה בצורה בוטה ולהתעלם מצרכי הילד נ', ובמיוחד על רקע רצונו לעבור ללמוד בביה"ס בק', דבר שהביא להסלמה במריבות.

לדבריה, מספר חודשים קודם לכן פתח האיש בהליכים משפטיים בבית המשפט נגד האישה בתביעה לפירוק שיתוף ומשמורת משותפת לבן נ', ואילו האישה סבורה שיש מקום לשלום בית בעזרת ייעוץ מתאים.

דיונים והחלטות המותב הקודם
במסגרת ההליך בתביעת שלום בית של האישה, הופנו הצדדים (בהחלטה מיום 15.9.14) ליחידת הסיוע שעל יד בתי הדין, לשם בחינת כנות טענות האישה לשלום בית והאפשרות הריאלית להשיב השלום לביתם.

להלן נצטט מהחלטת ביה"ד:

בפנינו תביעת שלום בית של האישה. בבית המשפט פתח הבעל תיקים לפירוק שיתוף ותביעת משמורת.

האישה מפרטת תביעתה: אנו נשואים 19 שנה, לפני חודש הבעל עזב את הבית ועבר לגור אצל אימו. לנו 2 ילדים. הבעל פתח בהליכים משפטים בבית המשפט. במהלך התקופה היחסים היו בעליות וירידות. הכול התחיל בנובמבר כשהבעל ריסס בחומר מקקים את החדר, ודרש שאעזוב את הבית, ונסעתי עם הילד להוריי. אמי ואחותי התלוננו במשטרה עליו. לא ידעתי על כך. במשטרה סיפרתי את האמת. לאחר כמה ימים חזרתי הביתה. גם הילד חזר. התביעה בוטלה. בכל השנים אנו בטיפול פסיכולוגי עם הבן. מבקשת לשמור על האחדות והבית. אני מוכנה ללכת לייעוץ והכל כדי שנמשיך במערכת הזו. יש אהבה מצידי.

הבעל מגיב: אנחנו קרוב ל 4 שנים חיים לא טוב, היא נגעלת ממני ואני ממנה. לפני 4 שנים עברנו טיפול זוגי, עשרות פגישות, והסיכום היה שאין קצה חוט. האישה גידלה 8 ארנבים בבית למרות שהייתה לי בחילה מזה. הייתי בניתוח, והאישה לא ליוותה אותי.

האישה מגיבה: היו ארנב או שניים, הבעל לא אהב אותם, אך הוא הסכים בתחילה לכך. הילד קשור לארנבים. זה לא היה בשבילי אלא בשביל הילד. יש לו צרכים מיוחדים.

הבעל ממשיך: אין בית. האישה לא מתקשרת עם הילדה, והבת ביקשה לעזוב. היא גרה אצל הסבתא. גם הבן בכיתה ז' ביקש לעזוב את הבית.

ב"כ האישה מוסיף: האישה טענה שהבעל ריסס את הבית. האישה בקשה כבר אז שלום בית. זה לא צעד טקטי. הבעל דוחק אותנו להגיש איזון רכושי. האישה לא עובדת ותלויה בו. יש עליה חובות בר מצוה, הבעל לא מוכן לשלם. הבעל עובד בחברת חשמל. מבוקש צו למדור ספציפי. כן מבוקש שהצו יאסור לעשות כל פעולה נגד זכויות האישה. כן מבוקש הפניית הצדדים לטיפול לשיקום הנישואין. מבוקש לקבוע מזונות כסעד מכוח שלום בית. מגיבה ב"כ הבעל: האישה כתבה לבעל בעבר שהם מתגרשים. אלו היו מסרונים.

בית הדין עבר על המסרונים ולא מצא בהם בשלב זה ראיה מוחשית שהאישה אכן רוצה להתגרש.

מוסיפה ב"כ הבעל: האישה רצתה לעבור לק', הילד עבר והאישה פה. אין בית משותף, הילדים לא חיים בבית, ולכן אין מה לאחד. 5 שנים הצדדים חיים בנתק. בשבתות הם חיו עם הילדים בנפרד. טענת האישה היא טקטית, הם כבר שנים מדברים על פרידה. האישה מהנדסת חשמל. מונו שמאי ואקטואר בבית משפט, האקטואר מונה לבקשת האישה. אין סיכוי לשלום בית.

עם קבלת דו"ח עו"ס יחידת הסיוע החליט ביה"ד ביום 5.11.14 לסגור את התיק :"לאור האמור בדו"ח יחידת הסיוע כי אין בסיס לשלום בית, ולאור הסכסוך הקשה שהשתקף אף בהחלטת בית הדין מיום 15.9.14...".

במקביל, המשיך להתנהל ההליך בתביעת מזונות וכתובה של האישה.

במסגרת זו, התקיים דיון ביום כ"ד בניסן תשע"ה (13.04.2015) בפני מותב ביה"ד הראשון.

בדיון הבעל טען ע"י ב"כ לפטור עצמו ממזונותיה של האישה מהסיבות הנטענות בהליך שלום בית.

לדבריו, הצדדים פרודים 5 שנים ואין קשר זוגי ביניהם. אשמת הפירוד היא האישה. היא קבעה בענין חינוך הבן הצעיר למורת רוחו. עוד טען כי האישה מגדלת ארנבים בדירה באופן שהוא לא יכול לגור שם. עוד טען כי האישה אוגרת חפצים ישנים בצורה אובססיבית באופן המונע מגורים איתה בבית. לדבריו, לאחר שהתמלא הבית, החלה לאגור בבית הוריה ואף שכרה קונטיינר לשם כך. למרות הכשרתה המקצועית כמהנדסת חשמל היא אינה רוצה לעבוד. לטענתו, פסיקת מזונות תנציח את המצב.

לפנים משורת הדין הוא מעביר לה כל חודש 2,000 ש"ח מאז שעזב את הבית ושומר על זכותו לקזז זאת באיזון המשאבים.

ב"כ האישה השיבה כי הצדדים פרודים רק מהקיץ האחרון. היא לא הגישה תביעת גירושין אלא תביעה לשלום בית. לדבריה הבעל עזב את הבית באופן חד צדדי. ב"כ האישה מציינת כי לאישה היה תינוק שנפטר בדמי ימיו והיא נקלעה למשבר.

האישה אינה רוצה בגירושין ומאמינה ששלום בית הוא מעשי. תביעתה למזונות היא כורח המציאות ולנוכח העובדה שהיא אינה משתכרת ותלויה בו.

ביה"ד ציין כי אין בפניו תביעת גירושין. לדברי הבעל, לא הגיש תביעת גירושין בתקווה להסכמות.

בהחלטת ביה"ד לאחר הדיון, ניתנה סקירה על ההליך עד כה, ובכלל זה הליך תביעת האישה לשלום בית - שנסגר, והוחלט להפנות את הצדדים שוב ליחידת הסיוע שע"י ביה"ד. כך נכתב בהחלטת ביה"ד:

בית הדין כבר אמר את דברו באשר לסיכוי להשבת השלום לבית הצדדים, אולם נראה שהאישה לא מקבלת את הכרעת בית הדין, יתכן לשם השגת מטרה כספית ויתכן משום שאינה מסוגלת להבחין בעין מפוכחת בין המציאות העדכנית לבין הדמיון שבמוחה באשר להשבת השלום.

לשם קידום הליך נאות אף בתביעת המזונות, בית הדין מפנה את הצדדים ליחידת הסיוע של בית הדין, כדי שיבהירו לאישה את המצב בו היא מצויה באשר לקשר הזוגי שבין הצדדים, כולל דו"ח יח"ס שכבר ניתן והחלטות נוספות שבתיק, לשם הבהרת המצב לאשורו, כי התעקשות שאינה ריאלית, עלולה רק להזיק לה עצמה בראש ובראשונה.

בתאריך 14.05.2015 האיש הגיש כנגד האישה תביעה לגירושין.

בתביעה טען כי מזה כ- 6 שנים שיחסי הצדדים מעורערים, והדברים הגיעו עד כדי מצב קשה ובלתי הפיך. גם לדבריו הרקע הוא שאלת חינוכו של הבן נ', כאשר לדבריו האישה גילתה חוסר רצון ויכולת להציב לבן גבולות, נהגה באופן חד צדדי והחליטה החלטות שונות וקיצוניות בנוגע להוצאות כספיות הקשורות לבן. עוד לטענתו, האישה נהגה בבתם הבכורה באופן מפלה, דבר שלדבריו הביא לקרע עמוק ביחסיה עם הבת.

בנוסף לכך טוען האיש שהאישה החלה לפני כשנתיים שלש לגדל בביתם (4 חדרים ללא מרפסת) שמונה ארנבים שגרמו ללכלוך וצחנה קשים, והפריעו לו מאד, והתעלמה מכל בקשותיו להפסיק את הגידול בביתם. הדבר גם הביא לסכסוך עם השכנים שהזמינו פקח. ובנוסף לכך לדבריו החלה לאגור חפצים צעצועים לבנים באופן חריג וקיצוני, ולאחר שמילאה את כל בית הצדדים, החלה למלא חדר בבית הוריה. לאחר מכן שכרה קונטיינר בעלות חודשית, לצורך אגירת חפצים נוספים.

האיש טוען גם לפזרנות יתר של האישה שהביאה למצב שמצבם הכלכלי הידרדר נוכח ההוצאות הכבדות שהיא גורמת וכן שאינה עושה די למצוא מקום עבודה.

לדבריו, מזה כחמש שנים שאינם מתנהלים יחד כזוג וכל אחד מבלה וחי את חייו בנפרד. כמו כן בין הצדדים אין יחסי אישות כל השנים למעט במקרים בודדים. לדבריו, בשנת 2011 היו הצדדים ב-30 פגישות בטיפול זוגי אצל מטפל בתחנה לטיפול במשפחה, כשהמסקנה מהפגישות שאין "קצה חוט" לקשר בין הצדדים.

לדבריו, הבת מ' עברה ללמוד ולהתגורר בק' בבית הסבתא, וזאת בעקבות יחסיה העכורים עם האם והמצב השורר בבית הצדדים. לדבריו, לפני מספר חודשים, לאחר ויכוח סביב הארנבים, לקחה את הבן והארנבים ונסעה למשפחתה לק' ומשם שלחה לו הודעה שהיא רוצה בפירוד ופירוק שיתוף. לאחר מספר ימים חזרה, ואולם היא מסרבת להידבר ולהגיע להבנות בדרך מכובדת לצורך חתימת הסכם. בסיכומו של דבר האיש דורש גירושין.

בתאריך 08.07.2015 כותבת הגב' פאני וינבך, עו"ס יח"ס, שבהתאם להחלטת בית הדין נערכו מפגשים נפרדים לבני הזוג עם פסיכולוג יח"ס מר ירון קרסנטי. הבעל חזר על עמדתו הנחרצת להתגרש, ותיאר ניתוק בינו לבין האישה. האישה חזרה על עמדתה כי איננה מוכנה להתגרש. כן כתבה:

ההתרשמות היא כי מצבה מרמז על קושי נפשי גדול לשקול באופן מציאותי את האפשריות הריאליות עבורה. להערכתנו, יש מקום להפניית האישה לאבחון פסיכיאטרי אשר ייתן תמונה בהירה יותר באשר למצבה הנפשי.

בהחלטה מיום 9.7.15, בית הדין הפנה את האישה לאבחון פסיכיאטרי אצל הפסיכיאטר ד"ר ר"ו.

בתאריך 17.08.2015 עדכנה עו"ס יח"ס כי למרות שהאישה קיבלה ממנה וגם מהפסיכיאטר עצמו את כל הפרטים לתיאום פגישה עם הפסיכיאטר, 'נכון להיום בבדיקה עם הפסיכיאטר ו' לא פנתה לקביעת פגישה'.

ביה"ד קיים דיונים לצדדים בתאריכים: 27.03.2016, 01.02.2017, 05.06.2017, 09.05.2018, 22.10.2018, 23.12.2018, 26.07.2020 - אולם לאף אחד מהם האישה לא הופיעה, וכדלקמן:

בדיון שהתקיים ביום 27.03.2016. עלתה בקשת בני משפחתה של האישה למנות לה אפוטרופוס. ב"כ הבעל הלין על השתהות ההליך וביקש להטיל על האישה חיוב גט.

לאחר הדיון, לנוכח הפירוד מזה כשנתיים, התרשמות ביה"ד על העדר סיכוי לשלו"ב שבאה בהחלטותיו הקודמות, ובנסיבות היעדרותה של האישה מהדיון, החליט בית הדין כי הוא ישקול להורות כי על הצדדים להתגרש, ברם, ימתין עם המשך ההליך עד למינוי אפוטרופוס או החלטה אחרת ע"פ שיקול דעת בית הדין.

ואכן בהמשך, לאחר יומיים, ב-29.03.2016, עו"ד האיש שיגרה מכתב לבית הדין שהאיש רוצה בגירושין, וכי הוא מודע על האפשרות שירבוץ לפתחו תביעה לדמי הכתובה, וצירפה צילום של הכתובה.

בית הדין מינה עו"ד אברהם שטרן כאפוטרופוס לדין על האישה

נקבע דיון ליום ה' בשבט תשע"ז (01.02.2017), אליו הופיעו ב"כ הצדדים הבעל ואם האישה.

בדיון ב"כ האישה עדכן כי ב 11.16 הגיעו הצדדים לטיוטת הסכם ביחידת הסיוע שע"י בית המשפט, בהליכים שמתנהלים שם בעניין רכוש, משמורת ומזונות.

עוד טען כי אינו מצליח ליצור קשר עם האישה.

הובהר , כי בניגוד להתנהלותה בבית הדין הרבני, בדיונים בבית המשפט מופיעה האישה וטוענת שאינה רוצה בגירושין.

האישה הביאה חוו"ד רפואית באופן פרטי ולא פנתה לפסיכיאטר שמונה ע"י בית הדין. לשאלת בית הדין, אמה של האישה הצהירה כי אין לביתה, האישה, בעיה שכלית, אלא רק בעיה פסיכולוגית.

ב"כ האישה טען כי הבעל לא הוכיח את טענתו לגירושין. מאידך גיסא, הבעל ביקש, לנוכח העיכוב ואי שיתוף פעולה מצידה של האישה, לחייב אותה בגט לאלתר.

ביה"ד החליט לשקול לבטל את מינוי האפוטרופוס וביקש את תגובת האישה על המשך ההליך.

משלא התקבלה תגובת האישה, קבע בית הדין מועד דיון ליום י"א בסיון התשע"ז (05.06.2017) אליו תוזמן האישה, והתרה בה כי אי הופעתה לדיון עלולה להוביל לנקיטת צעדים כגון צו הבאה ע"י משטרת ישראל עם תנאי שחרור מחמירים או פסיקת הוצאות משפט.

לדיון הופיעו ב"כ הצדדים, הבעל ואם האישה, האישה לא הופיעה.

בדיון טען ב"כ האישה כי הוא עדיין לא מצליח ליצור קשר עם האישה וביקש זמן נוסף בכדי להביאה לדיון בפני ביה"ד. לדברי אם האישה ביתה בקשר איתה והיא יוצאת מהבית ומנהלת חיים רגילים, אך יש לה בעיה המונעת ממנה הופעה לדיונים והתנהלות בהליכים משפטיים.

הוחלט לקבוע דיון נוסף, אליו תוזמן האישה בצו הבאה ע"י משטרת ישראל, עם שחרור בהפקדת מזומן בסך 3,000 ש"ח.

הדיון התקיים ביום כ"ד באייר תשע"ח (09.05.2018), אליו הופיעו ב"כ הצדדים והבעל, האישה לא הופיעה.

בית הדין הציע לבעל וב"כ לבחון מתן היתר נישואין לבעל בנסיבות תיק זה.

נקבע דיון נוסף ליום י"ג במרחשון תשע"ט (22.10.2018). הופיעו ב"כ הצדדים והבעל, האישה לא הופיעה.

ביה"ד החליט לזמן את האישה לדיון הבא בצו הבאה ע"י משטרת ישראל, עם שחרור בהפקדת מזומן בסך 3,000 ש"ח, לשם הבטחת הופעתה.

בנוסף, החליט לחייב את האישה בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה בסך 1,000 ש"ח, בשל הטרחת המערכת לחינם, וכן בהוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח לטובת הבעל.

עד כאן תיעוד הדיונים במותבים הקודמים.

דיונים והחלטות במותב דידן
לאחר החלפת ההרכב, נקבע לצדדים דיון בתיק הגירושין במותב דידן ביום ט"ו בטבת התשע"ט (23.12.2018). לדיון הופיעו ב"כ הצדדים והבעל, האישה לא הופיעה.

מהמשטרה דווח כי לא הצליחה לבצע את צו ההבאה.

ב"כ האישה תיאר החמרה במצבה של האישה והעיר כי יתכן והיא לא תהיה כשירה לקבל את הגט. לדבריו, גם סנקציות וצווי הבאה לא יועילו. הוא ביקש המתנה נוספת במהלכה תטופל האישה טיפול תרופתי.

מדברי ב"כ האישה עולה כי אכן מסכים הוא לגירושין, אלא שברצונו לדחות ההחלטה עד ליום בו ימונה לאישה אפוטרופוס מטעם בית המשפט, שיוכל לגרום לה לטיפולים נדרשים. דבר שלא צלח עד עתה.

ב"כ הבעל עמד על כך שתוצא החלטה לחיוב בגירושין, וזאת לאור כל החומר הרב שבתיק.

בעקבות הדיון בית הדין החליט כי:"על האישה להתגרש בהקדם, בית הדין לא שוכנע כי ההמתנה תביא לתועלת".

כבר קבע בית הדין במותב קמא בהחלטתו לאחר שמיעת האישה, כי האישה מבינה כראוי את ההליך, ומשכך בית הדין בהרכב זה מחייבה להתגרש.

בו ביום צורפו נימוקים הלכתיים בהחלטה נוספת.

בהמשך ננקטו כנגד האישה מספר סנקציות הקבועות בחוק. ואולם כל זאת ללא הועיל.

הנה כי כן, בית הדין במותבים הקודמים השקיעו שעות רבות ודיונים רבים באורך רוח ובסבלנות מרובה, למצוא פתרון ראוי למבוי הסתום בו נמצאים הצדדים. גם מותב דידן שנכנס לעניין בשלב יותר מאוחר ניסה לקדם פתרון. ואולם כל המאמצים עלו בתוהו, וזאת לאור מצבה הנפשי הקשה של האישה שהביא לאי שיתוף הפעולה של האישה, עד שגם חדלה כליל מלהתייצב בדיוני בית הדין. גם קנסות והוצאת צווי הבאה באמצעות משטרת ישראל, לא הועילו בנידון.

ואכן לאור התמשכות הדברים ללא אופק של פתרון, באה תביעת האיש להיתר אישה שניה. ולהלן עיקרי נימוקי התביעה:

בסעיף 9 מובאת חוות דעת פסיכיאטר מתאריך 24.6.15. שם הוא כותב כי:

...מבדיקתה עולה הרושם כי מדובר באישה אשר סובלת ממהלך חיים המעיד על הפרעה פסיכיאטרית מתמשכת אשר לא הובחנה וטופלה. אך נתנה אותותיה במישור התפקודי, תעסוקתי, משפחתי, ובינאישי, עם החמרה גוברת בשנים האחרונות. ...להערכתי, ו' אינה מבינה את מהותו של הדיון המשפטי ואת אופן התנהלותו. אינה מבינה את התהליכים מול בעלה, ואת המשמעות של ההחלטות שיכולות להתקבל בעניין רכושה. ולכן אינה יכולה להשתתף בהליך המשפטי בצורה שתוביל להשגת טובתה או אפילו רצונה. כל זאת ככל על רקע ליקוי שכלי הנובע מהפרעה פסיכיאטרית...

גם דו"ח יח"ס מתאריך 8.7.2015 מלמד על קושי נפשי גדול, ומציע לשלוח לאבחון פסיכיאטרי. ואכן בית הדין בתאריך 9.7.2015 מפנה את האישה לאבחון אצל ד"ר ר"ו.

מונה אפוטרופוס לדין עו"ד רפאל עמר שהודיע ביום 10.07.2016 לבית המשפט כי האישה אינה משתתפת עמו פעולה.

כבר ביום 23.03.2017 ניתן בבית המשפט פסק דין בהסכמה הכולל את כל הנושא הרכושי ונושא הילדים.

למרות שבית הדין הוציא פסק הדין לגירושין הדבר לא בוצע בפועל. וזאת מחמת חוסר שיתוף פעולה של האישה, כאשר גם המשטרה לא מצליחה להביאה לדיונים.

ובהמשך התביעה מובא ציטוט מחוות דעת רפואית נוספת שניתנה ע"י ד"ר א"ג לפיה:

הגעתי למסקנה כי גב' ו' סובלת מתהליך סכיזופרניה פרנואידית, עם שיפוט ובוחן מציאות לקויים ונמצאת במצב פסיכוטי כרוני במשך תקופה ארוכה, עם מחשבות שווא של יחס ורדיפה, מתנגדת בתוקף לטיפול, אינה משתפת פעולה עם מוסדות מדינה (רווחה, משפט, בריאות), אינה מבינה את מהותו של הדיון המשפטי ואת אופן התנהלותו, אינה מבינה את התהליך מול בעלה ואת המשמעות של ההחלטות שיכולות להתקבל בעניין. וזאת על רקע הפרעה פסיכיאטרית
[...]
אני ממליצה לשקול את אשפוזה של ו' כדי לשפר את מצבה הנפשי והגופני ולאפשר לה חיים נורמטיביים.

ולסיכום התביעה מבקש האיש בשל העיגון הממושך לקבל היתר לאשת אישה שניה.

לתביעה צורפו מסמכים שונים וביניהם חוות הדעת של ד"ר א"ג, שבה היא מגוללת את ההיסטוריה הפסיכיאטרית החל מתאריך 24.06.2015 כשאובחנה אצל ד"ר ד"ד.

בפני ביה"ד התקיים דיון ביום ה' באב התש"פ (26.07.2020). הופיעו הבעל וב"כ וכן ב"כ האישה ואם האישה. האישה לא הופיעה.

לטענת ב"כ האישה תביעתו של הבעל להיתר לשאת אישה שניה היא בוסרית. לטענתו יש צורך מקדים במיצוי דרכי הטיפול האפשריות וההערכה באשר לשיפור עתידי של מצבה הקוגניטיבי. לדבריו, המשפחה מנסה לקבל אפוטרופסות בבית המשפט, דבר שיוכל לסייע בטיפול באישה.

ב"כ האישה התנה תנאים למתן היתר נישואין: השלשת גט, העברת הזכויות בדירה בהתאם למתווה הרכושי שהוסכם בבית המשפט, וביטול כל ההגבלות שהוטלו על האישה.

מנגד השיב ב"כ האיש כי בהסכם האישה קיבלה את זכויותיה הרבה מעבר, ובכל מקרה הזכויות יועברו רק לאחר קבלת הגט.

לדבריו, תגובת האפוטרופוס מבקשת לעגן את הבעל. אין כל פתח לשיפור במצבה של האישה. לא קרה שום דבר במשך כל השנים מאז חוות הדעת הפסיכיאטר בשנת 2015 שלא הצליחו להביא את האישה לטיפול. וגם נכון לעכשיו 'אין כל טיפול באופק'.

יש לפעול בכל המישורים כדי לשחרר את האיש מכבלי האיש מכבלי האישה'.

לשאלת בית הדין: יש מצב שהיא מקבלת גט? השיבה ב"כ האישה: "בית הדין הביא אותה בצווי הבאה וזה לא עזר, גם אני ניסיתי לפתוח הליך בבית המשפט לקבל סמכויות נרחבות ובית המשפט לא נעתר כי לא הייתה לי חוו"ד רפואית, כיום יש לי חוו"ד ואני מקווה שאקבל סמכויות".

אם האישה השיבה כי בתה במצב נפשי לא קל והיא לא תבוא לסידור גט.

דיון והכרעה
לאחר תיאור העובדות ותמצית ההליכים, נתבונן כיצד ראוי לדון בהאי דינא.

בני הזוג חיים בנתק מוחלט זה מזו זה מספר שנים. האישה חיה גם ב'נתק' מבית הדין, ואינה מופיעה כלל לדיונים. וזאת למרות כל צווי ההבאה והקנסות, ולדברי האפוטרופוס ה'נתק' אינו רק מבית הדין, כי לדבריו, לאור מצבה הקשה, היא גם מתנהגת כאילו היא מנותקת מהעולם, ולדוגמא אינה מוציאה דברי דואר מתיבת המכתבים וכו'.

כאמור, האישה לא התייצבה לדיונים בפני המותב דידן. ואולם בעיון בכל ההתנהלות בתיק במשך כל השנים, ועוד יותר ע"פ חוו"ד של הפסיכיאטרים, לדאבון הלב, ניתן לקבוע כי מצבה הנפשי קשה מאד, וזאת ע"פ מה שהצליחו במרוצת השנים לדובבה ולדובב את בני משפחתה. גם שיתוף הפעולה של האישה עצמה עם הפסיכיאטרים כמעט לא קיים. ועל טיפול של ממש, לעזור לה לתפקד באופן נורמאטיבי, לצערנו, בכלל לא היה על מה לדבר.

וכאן עלינו לשקול האם יש טעם בטענת האפוטרופוס שיש להמתין עוד עד שהמשפחה תזכה באפוטרופסות על האישה, ועד שהאישה תקבל טיפול מתאים, דבר שכיום היא מסרבת לקבל, ועד שהטיפול אכן יצלח ותוכל לנהל חיים נורמטיביים, ואז יש לקוות שאולי עדיין הצדדים יחפצו זה בזו, למרות המריבות הרבות, המשקעים הקשים והנתק הממושך כל השנים הרבות. כולי האי ואולי. כמדומה שהכול מבינים שקשה להעלות על הדעת מציאות שכזו, ובהחלט שאפשר לומר שאין זו אפשרות ריאלית.

ומעתה יש לדון בתביעת האיש על עיגונו זה שנים רבות ללא תוחלת וללא תכלית, כאשר האישה גם לא משתפת פעולה עם בית הדין, וכאשר ע"פ ההתרשמות של כולם וע"פ חוות הדעת הפסיכיאטריות מצבה הנפשי קשה מאד.

נתבונן בדברי רבותינו.

כתב בשו"ע (סימן א' סעיף י'):

רבינו גרשום החרים על הנושא אישה על אשתו. אבל ביבמה לא החרים וכן בארוסה. וכתב הרמ"א: אם אינו רוצה לכנוס אלא לפטור [...] ובמקום שאין הראשונה בת גירושין כגון שנשתטית או שהוא מן הדין לגרשה ואינה רוצה ליקח גט ממנו, יש להקל להתיר לו לישא אחרת.

ומקור הדברים משו"ת הרשב"א, הובאו דבריו בשו"ת מהרי"ק (שורש ק"א ענף ג'), והביא דבריהם הרמ"א בדרכי משה (ס"ק ח'), ותשובה זו נדפסה בשו"ת הרשב"א החדשות מכת"י (הוצאת מכון ירושלים, סימן קנ"ז) שלא עשה רבינו גרשום אלא לגדור בפני הפריצים וההוללים המעוללים בנשותיהם. והובא בקיצור גם בשו"ת הרשב"א (ח"ג סימן תמ"ו).

וכתב הב"ש (ס"ק כ"ג) בשם הכל בו (סימן קט"ז) דאין להתיר חרם דרבינו גרשום כי אם ע"פ מאה אנשים מג' קהילות מג' ארצות. והביא עוד שלדעת הד"מ (אות ט') אין צריכים לכך, כי כבר כלה זמן החרם ואינו אלא מנהג שנהגו להחמיר, וכאשר מן הדין לגרשה לא תיקן רבינו גרשום, וכמו שכתב ברמ"א (סימן קט"ו ס"ד).

ואולם דעת הב"ח (אות ו') ע"פ קבלה מגדולי העולם שצריכים כמה תנאים לדבר.
א. שיציעו את העניין לפני הגדולים שבדור. ויסכימו לדבר ההיתר מאה רבנים. (וכבר האריכו האחרונים בגדרם של דברים. ועיין בפ"ת (ס"ק ט"ו) ועוד).
ב. ישליש הבעל דמי הכתובה תוספתה והנדוניא בפני ב"ד. וע"ע בב"ח (סימן קי"ט אות ז').
ג. הבעל ייתן את הגט בידי שליח להולכה עד שתשתפה.
ד. ייחד לה בית בפני עצמה וישמרנה ממנהג הפקר.
ה. חייב במזונותיה.

עוד כתב השו"ע: ולא פשטה תקנתו בכל הארצות. וע"ז כתב הרמ"א שפשטה התקנה בארצות אשכנז. שהצדדים הם מבני אשכנז. (ואולם אצל רבים מהספרדים נוהג החתן לחייב את עצמו ולהישבע שבועה חמורה שלא יישא אישה שניה ללא היתר מבית הדין, ואז בית הדין צריך לדון האם הנסיבות מצדיקות את היתר ההתחייבות והשבועה).

עוד כתב השו"ע: ולא החרים אלא עד סוף האלף החמישי. וכתב הרמ"א: ומכל מקום בכל מדינות אלו עומד התקנה והמנהג במקומו וכו'. וע"ע בפ"ת (ס"ק י"ח) שהביא שאין הדברים מוסכמים על הכל.

וכתב הב"ש (ס"ק י"א) שמבואר במרדכי כתובות (סי' רצ"א) שהתקנה משום חשש קטטה, ולא משום דררא דאיסורא. ולכן כתב הדרכי משה (אות ט') שהיוצא מזה שאם יש פלוגתא בתקנה המיקל לא הפסיד, כי אין חשש איסור. ועכשיו לאחר האלף החמישי כבר כלה הזמן, ולכן אינו אלא מנהג שנהגו להחמיר, ולכן במקום ספיקא מעמידים על דין תורה. כלומר נחשב כקודם התקנה שהדבר היתר גמור.

וכבר כתב הגאון רע"א בשו"ת (תנינא סימן ע"ג ד"ה אולם להתיר) בהיתר נשתטית. וז"ל:

אולם להתיר ע"י ק"א רבנים כבר יצא הדבר להתיר מפי גדולי המורים. ודעת הרבה גאונים דא"צ התרה כלל וכו', דלא אסרו רק לישא אישה על אשתו, ואשתו היינו שמתנהג עמה באישות, אבל נשתטית דאינו יכול לנהוג עמה באישות, אינו בכלל זה וכו'.

כלומר שכאשר האישה הראשונה אינה מתפקדת כאישה מחמת שנשתטית, ממילא אין האיש והאישה מתפקדים כזוג, וא"כ אין פה את תקנת רגמ"ה.

ובהיתר הנשתטית יש לעיין מה גדר הדבר. האם צריכים שיהיה דווקא הג' דברים המנויים בגמ' חגיגה, או שדי שכך היא נחשבת כשוטה לעיני בני אדם. ונחלקו בזה רבותינו. ואכן בנידון דידן לרוב מצבה הנפשי הקשה, והנגזר מכך שיתוף הפעולה הדל של האישה, אף הבדיקה לא הייתה ממושכת כראוי במקרה זה, אלא שהוציאו את חוות הדעת ע"פ מה שבדקו אותה עד כמה שבדקו בזמנו, וכן ע"פ הקלטות שיחות של האישה עם קרובותיה, וע"פ עדות הקרובים שיש לה איתם קשר מסוים. ומסתבר מאד שדי בכך מבחינה הלכתית להיתר חדר"ג, כי מסתבר שגם בימים הקדמונים לא הייתה הבדיקה יותר יסודית מכך, וכמו שאנו רואים בספרות השו"ת הענפה בנושא כאוב זה, שדנו בדבר לאור ההתרשמות של הסביבה הקרובה לאישה.

וא"כ בנידון דידן, הרי שלאור מצבה הקשה, אכן נעשה ככל הניתן בנסיבות העניין לבדוק ולהתרשם מהתנהגותה, ואין דנין אפשר מאי אפשר ולהיפך, ובפרט שגם עצם הניתוק שלה מרוב ככל העולם החיצוני, כולל גורמי הרפואה שהביאו בני משפחתה, היכולים לנסות לשפר את מצבה, המה מעידים ללא ספק על עומק הקושי בהתמודדות הנפשית גם בנושאים האחרים.

וראה מה שכתב בשו"ת מנחת שי (ח"ב סי' כ"ח) שאין להתיר בנשתטית אא"כ אינה בת גירושין כדמשמע ברמ"א שכתב שאין הראשונה בת גירושין כגון שנשתטית. וזה מצב של חוסר הבנה כמעט מוחלט. ואולם כתב בשו"ת בית שלמה (סימן צ"ה) וז"ל:

וגם ברור בעיני שלענין להתיר חדר"ג לא בעינן שתגיע למדרגת שוטה לכל דיני התורה. אלא כיון שנטרפה דעתה באופן שא"א כלל לנהוג עמה מנהג אישות, מתירין לו חדר"ג. וכן משמע להדיא מדברי הנו"ב חיו"ד רס"י קמ"ו. עכ"ל.

וראה עוד בשו"ת דברי חיים להגה"ק מצאנז (ח"ב אה"ע סימן מ"א ד"ה ואם כי) שכתב וז"ל:

ואם כי ראיתי רב אחד חוכך בזה, כי לדעתו האישה אינה משתטית כפי דיני שוטה המבואר בשו"ע (יו"ד סי' א' סעיף ד'), ובאמת לפענ"ד אין שום מיחוש לזה, כי אם רק אינה ראויה לדור עם הבעל כדרך כל הארץ, והוא דבר נגד חוש בני אדם, יש כח ביד מאה רבנים להתיר, לאו דוקא בנשתטית כמו שראיתי איזה רבנים סוברים דרק בנשתטית התירו, ולא כן הוא כמבואר בתקנה המעותקת בתשובת מהר"מ [מרוטנברג] וכמו שנראה בשב יעקב (אבהע"ז סי' מ"ב) ובשו"ת ב"ח (סי' צ"ג).

הרי כי יש לנו שניים מגדולי הפוסקים בגאליציה הסוברים שדי בזה שאינה ראויה לדור עם הבעל כדרך כל הארץ, שאז אין את התקנה של רבינו גרשום ככל שהסכימו לכך מאה רבנים, כי זה היה תנאי בעיקר התקנה, ומסר זאת רבינו גרשום לחכמי הדור.

וכמ"ש הדברי חיים בהמשך דבריו (ד"ה ומשום הכי) וכן העלה עוד בתשובה אחרת (שם סימן מ"ב) ע"פ שו"ת הב"ח (סימן צ"ג) וז"ל:

שרבינו גרשום מאור הגולה שאסר לישא שתי נשים, וחש אולי ימצא איזה דבר גדול שאי אפשר למיתדר, ולכן נתן כח ביד מאה רבנים, באם יראו שהדבר אי אפשר לסבול יתירו. עכ"ל.

וכמדומה שהכל יסכימו שבהשתלשלות הדברים בנידון דידן שהפירוד ממושך מאד, והאישה במצב נפשי קשה, אי אפשר למיתדר בצוותא חדא.

ובשו"ת מהרש"ם (ח"א סימן כ"א) בתשובה להגה"ק רבי משה בן עמרם גרינוואלד מחוסט בעל שו"ת ערוגת הבושם, הביא את שאלת הערוגת הבושם, דסו"ס הואיל ואיכא פלוגתא דרבוותא האם צריכים את הג' סימנים דריש מסכת חגיגה או לא, הרי למ"ד דחרם דאורייתא, לכאורה צריכים לומר שהוי ספיקא דאורייתא לחומרא. ותירץ המהרש"ם ע"פ מה שכתב בספרו משפט שלום (קונטרס תיקון עולם לחו"מ סימן רל"א אות י"ט) באריכות שחרם דרבנו גרשום שנעשה רק לתקנה ולא למיגדר מילתא דאיסורא, ולכו"ע הוי רק דרבנן, וממילא אפשר להקל בפלוגתא, ואפשר שגם לדעת הדברי חיים שזה היה תנאי בעיקר התקנה, הרי אין כאן מקום לשאלה שצריכים להחמיר בכל ספק כספיקא דאורייתא.

וראה עוד בשו"ת אריה דבי עילאי (אבהע"ז סימן כ"ה) שאע"פ שבשו"ת נוב"י (מהוד"ק אבהע"ז סוף סי' ע"ז) העלה שהחרם שהחרים רבינו גרשום הוא בכלל איסור דאורייתא, חוזר בו מדבריו בתשובה יותר מאוחרת (מהדו"ת יו"ד סימן קמ"ו) וכותב בעצמו דחרם אינו מדאורייתא, אעפ"כ לא מכרעה כל כך, ולמעשה מסיק האריה דבי עילאי בסוף התשובה דגדר נשתטית שקבעו חז"ל אין צריכים את הסימנים דריש חגיגה, והפתרון הנכון הוא בהיתר מאה רבנים, וע"פ מה שהעלה בשו"ת נוב"י (מהדו"ק אבהע"ז סימן ג').

עוד מצאנו לאחד מגדולי פולין, הגאון רבי יהודה ליב גרויבארט בשו"ת חבלים בנעימים (ח"ב אבהע"ז סימן פ' ס"ק י"ד), שכתב וז"ל:

דבאמת אין צריכים לספק זה, דעיקר נראה אפילו אם נדע ברור דיכולה לשמור גיטה ועצמה וא"כ היא בת גירושין, מ"מ אם היא שוטה בשאר דברים ואינה בת דעת כראוי, ומסרבת לקבל את הגט או שאינה כאן ליתנו לה, יכול לישא אחרת עליה ואין בה חדר"ג. דהא דכתבו דלא תיקן רבינו גרשום בנשתטית, לאו דוקא בסימני שוטה שבחגיגה או מפני שאינה ראויה לקבל גט שביבמות, אלא תלוי אם מחמת שטותה אינה ראויה לדור עם בעל בכה"ג לא גזר רבינו גרשום.

וכתב בהמשך עוד וז"ל:

והדבר תלוי ע"פ אומדנת ב"ד אם אי אפשר לדור עם נשתטית זו לא שייך בה נישואים וה"ה דלא שייך בה חדר"ג וכמ"ש הרמב"ם פ"ט דעדות ה"י. ודבר זה לפי מה שיראה הדיין. וכן כתב הרא"ש כלל מ"ב בשם תלמידו רבינו יצחק דכיון דאמרינן דלא שייך נישואים בשוטה ה"ה דלית בה חדר"ג. עכ"ל. והביא ראיה מהגמ' ביבמות (דף קי"ב ע"ב) שלא תיקנו חז"ל נישואים באישה שוטה משום שאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת וזה אפילו ביודעת לשמור גיטה שאינה מאבדת חפצים, וה"ה הכא לגבי חדר"ג.

ועוד מצאנו בשו"ת אבן יקרה להגאון רבי בנימין אריה הכהן ווייס אב"ד טשרנוביץ (ח"ג סימן נ"ד ד"ה בכ"ז נלע"ד) המתנבא בסגנון דומה. שכתב וז"ל:

ומה שאין ידוע לנו בבירור אם היא שוטה גמורה, בוודאי אין זה מעכב חרם דרבנו גרשום, (ואדרבה דעת כמה גדולים דבשוטה אינה צריכה היתר כלל. ועיין בשו"ת דברי ריבות סימן רצ"ד), ואין ההיתר תלוי בשטות שלה, רק כל שיש טעם מבורר שאינו יכול לדור עמה מתירים לו החרם. וע"כ אם נראה לעין שאינו יכול לדור עמה מחמת מידותיה הגרועות שמנה כ"ת במכתבו, בוודאי יש להתיר חרם דרבנו גרשום במקום מצוה. עכ"ל.

הרי שגם האבן יקרה ס"ל שדי במה שיש טעם מבורר שאינו יכול לדור עמה.

עוד מצאנו להגאון רבי יעקב חיים זעליג גולדשלאג בספרו שו"ת ויחי יעקב (סימן ט' ס"ק כ"ח ד"ה עתה נדעה) כתב בתשובה שנדרש לכותבה מאת הגה"ק השפת אמת זי"ע [וכלשונו: שנכתב לי מק"ק גור מפי אדמ"ו הגה"צ שליט"א [מהרי"ל זצוק"ל] שתמה עלי שאיני מכניס עצמי בזה], שהעלה שתלוי הדבר האם יכול לדור עמה או לא. וכמו שכתב בתשובה אחרת (סימן י"ג ד"ה יקרת שלום) וז"ל:

ע"ד גדר שטותה שנשא ונתן כתה"ר בראש דבריו, הנה כבר העליתי בתשובתי במק"א בארוכה (בסימן ו') דבענין נשתטית שהתירו חכמים לנשואי אחרת, העיקר תלוי בדלא מיתדרא ליה בלחוד. ואין ענין לו לסימני שטות שבחגיגה. ומה שתלוי באינה בת גירושין דהיא בגדר מ"ש באהע"ז (סי' קי"ט ס"ה) העליתי שם דסימנא בעלמא יהבו להא מילתא דאינו יכול לדור עמה, לאשמועינן דבכה"ג מסתמא לא מיתדרא ליה, כיון שאינה יכולה לשמור את עצמה, א"כ איך יכול לסמוך עליה בשום ענין מאישות ושאר איסורים וכו'.

ובהמשך כתב וז"ל:

וכן משמע להדיא בתשובת דברי ריבות (סי' רצ"ד) לענין נשתטית דלא גזר ביה רגמ"ה כלל בכ"ש מיבמה, שכתב הנ"י בשם הריטב"א דלא גזר ביה רגמ"ה. וק"ו בנשתטית כי לא החרים אלא על הנושא על אשתו, ולזאת לא יקרא אישה, כי אינה אשתו. ואף שאסורה לעלמא זהו מכח קידושין הראשונים, אבל להחשיבה כאשתו לאסרו באחרת אין סברא כלל ע"ש.

ומביא ראיה ע"ז מדברי מהרי"ק (שורש ס"ג) לגבי מורדת וחד טעמא הוא וכלשון הזהב כן כתב בס' ג"פ (סי' קי"ט ס"ק ל"ג) בשם מוהרח"ש (סי' ל"ג) דאפילו להר"י מינץ דאוסר אפילו במקום מצוה, מ"מ בנשתטית שאינו יכול להתנהג עמה באישות, בכה"ג לא גזר רגמ"ה. ואפילו נשבע שלא ישא אחרת (כמנהג הספרדים) יש להקל דאדעתא דהכא לא נשבע וכו' עכ"ל. ובזה רצה ליישב מה שתמה בשו"ת הרי"מ (אבהע"ז סוף סי ל"ג) מדוע התירו בנשתטית ע"י ק' רבנים, ולא הצריכו להמתין י' שנים כמו במי שלא קיים עדיין פו"ר, דבנשתטית אינה קרואה כלל אישה.

וכן מצאנו בשו"ת מהר"ש ענגיל (ח"ד סימן ע"ד ס"ק ד') שכתב וז"ל:

ונהי שאין לה סימני שוטה, אפ"ה [אפשר] להתיר החדר"ג, [כי] אין צריכים דוקא שיהיה לה סימני שוטה גמור, וסגי באם אינה בר דעת כשאר הנשים, ואם עכ"פ לפי תהלוכות בני אדם אינה ראויה שידור עמה, מותר לישא אחרת. והא דבעי ק"ר כדי שיראו אם באמת אינה ראויה שידור עמה, אבל באמת לא בעי דוקא שיהיה לה סימני שוטה, וכמ"ש הב"ח דלאו דוקא בנשתטית מתירים לו החרם, רק בכל מקום שרואים טעם מבורר שאי אפשר לו לדור עמה, מתירים לו את החרם, וז"ב. עכ"ל.

גם בפתחי תשובה (שם ס"ק ט"ז) הביא תשובה מכת"י של הגאון רבי יצחק אייזיק חבר אב"ד טיקטין, שחקר באיזה דבר שטות דברו רבותינו להתיר. והעלה דלאו דווקא באותם סימנים שהוזכרו בש"ס, אלא ה"ה בכל שאר דברים מה שעושה דרך שטות, ודבר זה תלוי לפי ראות עיני בית הדין. ואכן תשובה זו נמצאת בספרו שו"ת בנין עולם (סימן ג' אות ב') שכתב וז"ל:

אבל בנידון דידן שבאנו לחקור בתקנת חדר"ג שנהגו להתיר בנשתטית, לענ"ד ודאי דלא בעינן שתהיה שוטה גמורה בד' סימנים הנזכרים בש"ס דווקא, ולא בשאר סימנים, דדין זה אינו מצד שהיא אינה בת גירושין מן התורה, אלא שראו חכמים שבלתי אפשר לדור עמה מצד שטותה בכמה דברים, הן במילי דעלמא שתכלה ממונו וכל אשר לו, ולא תהיה ראויה לגדל בנים ולהנהגת הבית, וגם לקטטות ומריבות עצומים כדרך השוטים הגדולים, ואין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת וכו'.

ובהמשך (אות ה') כתב עוד ע"פ הב"ש (סימן ע"ז ס"ק ו') בשם שו"ת מהר"א בן ששון ע"פ המבואר בשו"ע (סימן ע"ט ס"ב) אם ראה הבעל שהחולי ארוך, יכול לומר לה הרי כתובתך מונחת לך או רפאי עצמך מכתובתך או הריני מגרשך ונותן כתובה, שאף בזמן הזה שאינו יכול לגרש [בע"כ], בכה"ג יכול לומר שקים ליה כדעת מהר"א מזרחי שפטור ממזונותיה, כיון שהוא אנוס בתקנת רבינו גרשום שלא לגרש בע"כ.

הרי מצאנו שגדולי הפוסקים האחרונים נהגו לסמוך למעשה ולהתיר, ככל שהוברר לבית הדין שאין האיש יכול לדור עם אשתו מסיבות מוצדקות, וזאת מחמת הנהגתה הבלתי נסבלת לפי הבנת בני אדם.

וזאת מלבד הסיבה הנוספת שהאישה אינה מגיעה לבית הדין, ואינה משתפת פעולה עם בית הדין, שיש מקום בהלכה לומר שזה כגדר של עוברת על הדת, וזאת כמובן על הצד שאינה שוטה מוחלטת, וכמו שנראה מהדברים שנשמעו מב"כ הצדדים שנהגה ברכב, וגם רוצה כעת להמשיך לנהוג ברכב לבקר קרובים, אלמלא קיום הצוו האוסר זאת לעת עתה. כך שגם אם היא בגדר שוטה במובן שאי אפשר לדור עימה באופן סביר, עדיין יש לה שיקול דעת מסוים ואפשרות בחירה לעשות כך או כך, ובחירתה היא שלא לבוא לבית הדין, למרות כל הצווים והקנסות.

וכבר כתב בשו"ת דברי חיים (אבהע"ז סי' נ"א) שהמסרבת נגד בעלה לבוא לדין תורה להוציא מעיגונו, היא בכלל עוברת על הדת, שמכשילתו באיסור, ולכן היא יוצאת בלי כתובה, ואין צריכים לא התראת בי"ד וגם לא היתר ק"ר. והביאו בשו"ת ויחי יעקב (סימן ט"ו ד"ה וידוע דבכה"ג), וכן כתב מחותנו הגה"ק רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים מסיגעט - הייטב לב, בשו"ת אבני צדק (אבהע"ז סימן מ') שכתב וז"ל:

ובשגם גיסי הגאון אבד"ק זלאטשוב נ"י העיד בנו שחותנו הגאון החוות דעת ז"ל, עשה מעשה כך באישה שסירבה לעמוד עם בעלה לדין תורה, תיכף התיר לו [ל]עשות רצונו. וכן כתב לי ש"ב הרה"ג מסקאליט כי הרב הגאון בעל חוות דעת ז"ל והרה"ג מוהרא"ל אבד"ק סטאניסלאוו ז"ל [זקנו של הגאון בעל שו"ת "הרי בשמים" שנשא את שמו] ומו"ח הרה"ג מטאלטשווא [הגאון רבי משה דוד אשכנזי] נתוועדו יחדיו לדון באישה שמסרבת לעמוד לדין תורה, והתירו להבעל [לישא אישה אחרת] ואחריהם עוד מגדולי הדור, עכ"ל.

הרי לנו שישבו ונועדו יחדיו כל גדולי גאליציה המפורסמים בדורם, ובראשם בעל הנתיבות המשפט, והסכימו להיתר זה.

וכיוצא בזה כתב בשו"ת חלקת יואב (אבהע"ז סימן כ"ד) וז"ל: וחוץ מזה כיון שהיא מורדת ואינה רוצה לעמוד לדין תורה, מטעם זה לבד אין בה משום חדר"ג. והביא את מה שכתב בשו"ת דברי חיים על כך. וכן העלה ג"כ בשו"ת יג"ל יעקב (אבהע"ז סימו י"ט) לסמוך עליהם שאין כאן משום חדר"ג. וכן כתב בשו"ת תירוש ויצהר (סימן פ' וסימן פ"ב אות ד')

וגדולה מזו מצאנו בשו"ת חבצלת השרון (אבהע"ז סימן ו' ד"ה והנה על) שהק' ע"ד האחרונים שדנו אותה בכה"ג כדין העוברת על הדת, שהרי דין זה לכאורה אינו אלא בענייני פריצות או במכשלת את בעלה עצמו באיסורים, אבל לא בשאר איסורים שהיא עוברת בעצמה, אבל אינה מכשילה אותו בזה, (והם ביארו שעצם הדבר שהיא מעגנת אותו ואינה באה לדין תורה לברר כיצד להתקדם ולפתור את הבעיה, הרי היא גורמת לו להיכשל בכמה איסורים שונים מחמת שהוא שרוי בלא אישה, וזאת מהסיבה שאינו יכול לישא אישה אחרת, מחמת שהוא עגון לה). ואמנם להלכה למעשה כתב וז"ל: ואמנם נראה כיון דהדבר יצא מפי כמה גדולי אחרונים נ"ל דבנידון דידן וודאי יש לסמוך ע"ז. וביאר ע"פ דעת הפוסקים והרמ"א (חו"מ סימן כ"ו) שמי שהלך לערכאות והפסיד, ובא אח"כ לדון בדבר בדיני ישראל, שוב אין נזקקין לו. והביא שתמה התומים (שם) מה טעם הדבר. וכתב וז"ל: ומעתה נראה דזה טעמם של הפוסקים הנ"ל, דכל שמאס בדיני ישראל והלך בערכאותיהם, שוב אין ב"ד של ישראל מחויבים להזקק לו. דהתורה לא הטילה החיוב על הב"ד, כל שהוא עצמו בחר לו חוקי העכו"ם. ומסיק החבצלת השרון וז"ל:

מ"מ עכשיו דסירבה בדיני ישראל אין נזקקין לה. והוא לפי דעתי אינו עושה איסור, כיון דמ"ע. ואינו מחויב לדור איתה וליתן לה שכ"ו יוכל לישא אחרת. וליכא חשש קטטה דהא ידור רק עם השניה, והראשונה לא יכניס לביתו כלל. וכיון דכל תקנת ר"ג הוא רק משום קטטה, ולדבריו לא יעבור על הקטטה כלל שפיר נאמן ע"ע, כנלע"ד. עכ"ל.

כלומר, מלכתחילה אין כאן את תוקפה של תקנת רגמ"ה, כי תקנתו באה רק למי שהולך בתמים וראוי לסעד זה של מניעת הקטטה, ואולם היא בסירובה העיקש לבוא לבירור ראוי בבי"ד, במו ידיה קמה והוציאה את עצמה מכלל הראויים לתקנת רגמ"ה.

וכדברים האלה כתב בערך ש"י (חו"מ סימן כ"ו ד"ה אין נזקקין) לבאר הרמ"א הנ"ל ע"פ הגמ' גיטין (דף פ"ח ע"ב), כי בעיקרו של דבר אי אפשר כלל לדון בזמן הזה, שהרי אין לנו בזמן הזה דיינים סמוכים, אלא שאנו עושים שליחותם של קמאי [הקודמים לנו שהיו סמוכים] משום נעילת דלת. וכל זה נכון רק למי שאינו תובע בערכאות, משא"כ מי שתובע בערכאות, הרי ויתר על התקנה המיוחדת של שליחותם של הראשונים, ויפסיד. וכדאי' ברמ"א (סימן ס"ט ס"ד) די"א דאישה האומרת איני ניזונת ואיני עושה נתבטלה אצלה התקנה וכו'. והבאתי דבריו בעזה"י בקובץ כנסת ישראל לכבוד הג"ר עמרם זקס זצ"ל (אות י'). וע"פ דרכו אפשר לומר גם כאן שאם לא נתקנה תקנת חז"ל במי שאינו רוצה בכך, בין לגבי מזונות ובין לגבי כח בי"ד בזמן הזה לדון, גם רבינו גרשום לא החמיר לגזור יותר מתקנות חז"ל, וכן לא גזר על האיש, בשעה שהאישה אינה מכירה בסמכות בי"ד, ומסרבת באופן מוחלט לבוא לבי"ד.

ועוד בה שלישיה. בחתימת הספר שו"ת בית הלוי (ד"ה ובזה נעמוד) שבו המחבר נושא ונותן בתשובת זקנו מאור הגולה מוהר"ח מוואלאזין הנדפסת שם, שבא לבאר דעת זקנו מפני מה אומרים שאם זרק לה גט בעל כורחה אינו גט כלל. וכתב וז"ל:

דאע"ג דהתורה אמרה שמתגרשה בע"כ, מ"מ ס"ל דכל דבר הנעשה בשל חבירו שלא ברצונו בעי ב"ד לזה. וי"ל דגם רגמ"ה ס"ל כן. וכיון דבע"כ של האישה בעי ב"ד, הרי גם בלא תקנת רגמ"ה, תיקשה קושיית אביי שהקשה לר"י והא אנן הדיוטות אנן. וצ"ל דשליחותייהו דקמאי קעבדינן. אבל כיון שתיקן ר"ג שלא לגרש בע"כ וגזר על זה, ואסור לגרש בע"כ, אם כן אפילו גירשה בפני ב"ד בע"כ, מ"מ לא שייך לומר דשליחותייהו דקמאי קעבדי. כיון שאסור לעשות כן. עכ"ל.

כלומר, אמנם לב"ד יש כח גם לכפיית גט במקומות המתאימים, וזאת מכח שליחות קמאי, אבל אין זה להם כח בלתי מוגבל. הכח מוגבל רק למה שקמאי רצו להאציל כח. ולכן אם בגירושין בע"כ צריכים כח ב"ד, אין כח זה נאצל לב"ד בימינו, כאשר האיש עובר על תקנת רבינו גרשום. ולכן בכה"ג אין הגט גט אפילו בדיעבד.

וא"כ מסתבר מאד לומר שק"ו הדבר שכאשר האישה באופן עקבי מסרבת לבוא לדין תורה לא תוכל לקבל סעד מב"ד, כי בחרה להוציא את עצמה מתקנת רגמ"ה, וכמו שהעלה החבצלת השרון.

ולסיום יש מקום להביא בקיצור את דבריו הנפלאים של הגאון רבי משה נחום ירושלמסקי לגאון מהרש"ם מברעזאן, שנתבקש מאיתו להסכים להיתר נשתטית. וז"ל בספרו שו"ת באר משה (סימן ג' סס"ק א' וס"ק ב') :

דאין צריכים אריכות. כיון דבנידון כזה בלא"ה הסכימו הראשונים והאחרונים שלא גזר רגמ"ה בזה. ובהיותי בזה אנהירנין לעיינין להבין מנהג הגדולים מאז ועד עתה, כי כל אחד ואחד מפלפל בענין היתר נשתטית לחדש איזה דבר, הלא ההיתר כבר מפורש ויוצא מפי גדולי הפוסקים אשר מפיהם אנו חיים, א"כ מה צורך עוד הפלפול והחידוש בזה וכו'. אבל באמת מנהג ישראל ומכל שכן גדולי ישראל תורה היא וכו'.

וביאר בדרך האגדה באריכות וז"ל בסו"ד:

ואם כן נגד מה שנתמעט ע"י תקנה זו ריבוי התולדות הגשמיות, יתרבו כהנה וכהנה ע"י זה תולדות הרוחניות ע"י ריבוי החידושים מרבני דור ודורשיו בענין זה, ותתקרב הגאולה כאשר אמר ה' זכו אחישנה, עכ"ל ואכי"ר.

הרב משה שלום שור – דיין

ראינו את דברי חברנו הגר"מ שור שליט"א והננו מצטרפים לדבריו בהחלט.

הרב ישראל ד. רוזנטל – אב"ד         הרב ינון בוארון –דיין

לאור כל האמור קובע בית הדין:
האיש יוכל לשאת אישה שניה, ובלבד שיושלמו קודם לכך כל התנאים שבהתאם לתקנות הדיון (פרק כ' תקנה קע"ד), כדלהלן:
א. אישור עקרוני של כבוד הרה"ג דוד לאו שליט"א, הרב הראשי לישראל ונשיא בית הדין הרבני הגדול.
ב. הפקדת גט בבית הדין.
ג. השלשת דמי הכתובה ותוספת הכתובה בבית הדין.
ד. הסכמת מאה רבנים להיתר הנ"ל.

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום ג' במרחשוון תשפ"א (21/10/2020).

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה