ביום כ"א בשבט התשפ"ד, במותב שלושה דיינים, החליט בית הדין כדלקמן:



לאחר שמיעת דברי הצדדים ולאחר העיון במסמכים שבתיק ביה"ד קובע כי הבן [...] ת.ז. [...] רשאי לבוא בקהל ה' ולהינשא כדמו"י ויירשם שם אביו [פלוני] בכתובתו.

הבן [...] אסור בקרובות שתי הנשים [פלונית] בעלת הביצית, והפונדקאית [...].



ניתן ביום כ"א בשבט התשפ"ד (31/01/2024).


להלן אפרט את הנימוקים אשר הביאוני להחלטה זו. נימוקים אלו הם על דעתי בלבד.

רקע עובדתי
בפני אחד מבתי הדין הופיעו בני הזוג [פלוני] ו[פלונית] אשר נישאו כדמו"י ומבקשים היתר לקהל עבור בנם [...] שנולד בהליך פונדקאות. בהחלטה מיום כ"ד בתמוז תשפ"ג (13.7.2023) ביה"ד הנ"ל, באישור נשיא ביה"ד הגדול, העביר את הטיפול בתיק להרכב יוחסין בבית דין דנן פעיה"ק באר שבע.

לפנינו הופיעו הבעל [פלוני] אשר הצהיר שהזרע נלקח ממנו, והאשה [פלונית] הצהירה שעברה הליך של אַי וִי אֶף (IVF) לשאיבת ביציות בביה"ח [...] ואחרי הפריית הביצית בזרעו של בעלה במבחנה הוחדר העובר לרחמה של פונדקאית, והכל נעשה בפיקוח מלא – רפואי והלכתי כנדרש. וגם הציגו בפנינו את כל המסמכים הרפואיים התומכים בדבריהם. האשה הפונדקאית הינה אשת איש שומרת תורה ומצוות יחד עם בעלה. לשאלת ביה"ד מדוע בחרו דוקא באשת איש ולא בפנויה או גרושה ואלמנה, השיבו שקבלו היתר חריג לכך מרבם: "פעלנו לפי כל הכללים שהנחה אותנו הרב שלנו [...] שהיא תהיה אשה שומרת תורה ומצוות ושתפרוש מבעלה למשך שלושה חודשים וכך היה". כמו כן ציינו שהם מכירים את האשה הפונדקאית ואת בעלה כאנשים דתיים שומרים תורה ומצוות. הבעל הכיר באבהותו על הבן הנולד ונמסר לידיהם כחוק ונרשם בכל המסמכים הרשמיים כבנם.

אמנם כאמור עיקר בקשתם הוא להכשיר את הבן לבוא בקהל, אך בדיון הוסיפו לבקש כי ביה"ד יכיר בהם כהוריו הביולוגיים מבחינה הלכתית כשם שבית המשפט ומוסדות המדינה הכירו בהם כהוריו לכל דבר וענין.

א. תשובה: בפתח דברינו הננו להביע את עמדתנו כלפי היתרו החריג של הרב אשר התיר לבני הזוג אשת איש פונדקאית, ובלבד שתהיה שומרת תורה ומצות וגם תפרוש מבעלה ג"ח לפני החדרת העובר לרחמה, שההיגיון ההלכתי הפשוט והמקובל בקרב כל מורי ההוראה – להעדיף דווקא אשה פנויה כגון רווקה או גרושה ואלמנה שגם הם כמובן יהיו שומרי תו"מ. שכן באשה פנויה רוב כשרים אצלה ולכן נאמנת להכשיר את הולד לכתחילה לקהל כשאומרת מפלוני כשר נתעברתי ובפרט שגם הוא מודה לדבריה, כמפורש בסוגיא דראוה מעוברת (כתובות יג, ב) ונפסק בכל עמודי ההוראה. והטעם כיון שבלא דיבורה הולד כשר מהתורה מפני שרוב כשרים אצלה וגם חכמים "לא החמירו בו כלל שאם היו מחמירים בו לבוא בקהל לא הו"ל תקנה", כלשון הר"ן (שם) והמגיד משנה (הלכות איסו"ב פט"ו הי"ו), ע"ש. וגם הב"ש (אהע"ז סימן ד ס"ק לט) ראש המחמירים שלא להאמינה אפילו כשיש רוב כשרים אצלה, הרי שהוא עצמו סייג דבריו רק כשאי אפשר לבודקה, אבל כל שנבדקה ואמרה בפירוש לכשר נתעברתי כמו בנ"ד הרי זו נאמנת, ע"ש. משא"כ באשת איש אשר רוב פסולים אצלה, וגם שאר טעמים המבוארים בראשונים (שם) לא שייכים בה. וכבר הארכנו בזה בכמה מקומות, ואכה"ל.

ואמנם גם באשת איש מצינו שנאמנת להכשיר את הולד באופן שאין בעלה יכול להכחישה, כמבואר להדיא ברמב"ם (הלכות איסו"ב פט"ו הלכה יט): "אמר האב אינו בני או שהיה בעלה במדינת הים, הרי זה בחזקת ממזר. ואם אמרה מעכו"ם ועבד נתעברתי הרי הולד כשר, שאין הבעל יכול להכחישה בדבריה", ע"ש. וכל שכן בנדון דידן שטוענת בפירוש שלא נבעלה לאיש אלא נתעברה מביצית שהחדירו ברחמה מאשה [פלונית] ואשר הופרתה קודם לכן מזרעו של איש [פלוני], והם מודים לדבריה וגם בעלה לא זו בלבד שאינו מכחישה אלא ידע והסכים לכך ולשם כך פרש ממנה ג"ח, זאת ועוד שיש רגליים לדבר ממסמכים רפואיים מהימנים התומכים בכל דבריה.

ברם אכתי היא גופא אנו צריכים למודעי, שכן להבדיל מעכו"ם ועבד אשר קי"ל שאינם פוסלים את הולד מלבוא בקהל, הרי שהאשה פונדקאית החדירו לרחמה ביצית שהופרתה מזרעו של איש זר. ולדעת מקצת פוסקים לכאורה זה גרע טפי מביאת עכו"ם ועבד עד כדי חשש ממזרות של ממש, וכדלהלן.

ב. נודע בשערי ההלכה חקירת רבותינו האחרונים, האם פסול דממזר תלוי "בביאת האיסור", והיינו כיון שבא על אחד מט"ו עריות שחייבין עליהן כרת, הרי שבביאתו הטיל מום-זר בולד והו"ל ממזר. או"ד אין זה ענין כלל לעצם ביאת האיסור, אלא "ביחוס" תליא מילתא, והיינו כל שזרע זר נבלל בזרע של אשה ערוה, הולד הנוצר ממנו הוי ממזר. ונפק"מ בהפרייה מלאכותית – שלוקחים מזרעו של אדם זר ומפרים אותו בזרעה של אשת איש או שאר עריות ואח"כ מחדירים לרחמה, שאמנם אין כאן ביאת איסור אבל עכ"פ יש כאן תערובת של זרעים זרים היוצרים ממזרות. ולכאורה יש ראיה ממתני' דיבמות (מט, א) שאין ממזרות בלא ביאת איסור, דתנינן התם: "איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבוא דברי ר"ע, שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת, והלכה כדבריו". ומבואר בגמ' שם דשניהם למדוה מהא דכתיב לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו – וסמיך ליה לא יבוא ממזר בקהל ה', אלמא מהני הוי ממזר, עכת"ד. וש"מ שאין הולד ממזר אא"כ היתה יצירתו ע"י ביאת איסור – דומיא דאשת אביו שאין איסורה אלא בביאה דוקא, אבל כל שרק הטילו מזרעו לתוך רחמה של אשת אביו, פשוט שלא עבר על אזהרת אשת אב, וא"כ ה"ה לענין ממזרות – שאין בהזרעה מלאכותית כדי ליצור פסול דממזרות. אך יעויין בשו"ת מנחת שלמה (סימן צח) למרן הגרש"ז אוירבאך זצ"ל שדחה ראיה זו, שכן אפשר דסמיכות הפסוקים לא באו אלא כדי ללמדנו מהו שיעור גודל המרחק והזרות שבין האיש והאשה העושה אותם לשני מינים מחולקים – היוצרים ממזרות, אבל לעולם אין הדבר תלוי כלל בביאת האיסור. וע"ש שהוכיח בכמה ראיות, דבזרע האיסור לחוד תליא מילתא דממזרות, ולכן כל ולד הנוצר מזרע בלול של איש ואשה דלא תפסו בהו קידושין ואשר אם יבוא עליה כדרך כל אדם יתחייב כרת, הוא הנקרא ממזר, אף שהאשה עצמה לא נאסרה בכך לא לבעל ולא לבועל וגם לא נאסרה לכהן מדין זונה. וכן הוכיח מדברי החלקת יואב (או"ח סימן א ד"ה וראיתי), דנתעברה באמבטי וביאת היתר שקולין נינהו, דהא בכלאי בהמה פשוט הוא שאסור לרכוב ע"ג פרידה – בין אם הפרידה נולדה כדרכה או ע"י הזרעה מלאכותית, כיון דהתם ודאי לאו בביאת איסור תליא מילתא אלא רק בכלאים דתרי מינים תליא מילתא, והכי נמי לגבי ממזרות כל שהולד מורכב משני מינים זרים הוי ממזר. ועוד הוסיף להוכיח כן בכמה סברות גדולות, ובכללם: אשת איש שזינתה וכיבדה את ביתה באופן שנסתלק לגמרי כל הזרע שהטיל בה בביאתו, ואח"כ חזרה והכניסה את הזרע לתוך רחמה באופן מלאכותי, הרי ודאי דכ"ע מודים שהולד ממזר משום דאית ביה תרתי לריעותא – ביאת איסור וזרע פסול, הגם שבפועל נתעברה שלא כדרך ביאה, וא"כ מדוע שלא נאמר כן גם לגבי הזרעה מלאכותית שלא קדם לה ביאה כלל, עכת"ד. ושוב חזר להניף ידו בזה (בקובץ נועם עמ' קסה) ומסיק דהולד הוי ספק ממזר, כיון דפליגי בו האחרונים, ע"ש.

וגדולה מזו מבואר בספר בני אהובה על הרמב"ם (הלכות אישות פט"ו), שעצם הטלת זרע של איש זר לתוך רחמה של אשת איש אסור הוא מן התורה, דכתיב "לא תתן שכבתך לזרע" (ויקרא יח, כ) וש"מ דבזרע לחוד תליא מילתא, ולכן אפשר שהיא נאסרת נמי על בעלה ועל בעל הזרע אף שלא נתעברה מאותו הזרע, וכן ה"ה לגבי איסור זונה דכהן וכו', ע"ש. וכ"כ בשו"ת מערכי לב. וכן מבואר להדיא בשו"ת שבט הלוי (ח"ג סימן קעה). וכן העלה בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ה אהע"ז ס"ס י), שאין הדבר תלוי כלל בביאת איסור, ולכן כתב בפשיטות שאשת איש שקיבלה זרע מאיש אחר ע"י שפורפרת וילדה, הולד ממזר, ע"ש. וכ"כ בספר בר ליואי וספר מנחת יחיאל (הו"ד באוצר הפוסקים סימן א ס"ק מב), שהולד פסול לבוא בקהל, ע"ש.

אך לעומתם חזינן לגדולי האחרונים דס"ל דבביאת האיסור תליא מילתא – הן לענין זנות והן לענין ממזרות, ולכן כל שנולד הולד בלא ביאה כגון שנתעברה באמבטי או ע"י הזרעה מלאכותית, הולד כשר ואין האשה נאסרת על בעלה וכו'. וסמכו ידם ע"ד הסמ"ק בשם רבינו פרץ, והו"ד בב"ח (יו"ד סימן קצה) בזה"ל:

"מצאתי בהגהת סמ"ק ישן מההר"ר פרץ שכתב, אשה נדה יכולה לשכב אסדיני בעלה ונזהרות מסדינים ששכב עליהם איש אחר פן תתעבר מש"ז של אחר, ואמאי אינה חוששת פן תתעבר בנדותה מש"ז של בעלה ויהא הולד בן הנדה. והשיב, כיון שאין כאן ביאת איסור, הולד כשר לגמרי אפילו תתעבר מש"ז של אחר כי הלא בן סירא כשר היה. אלא דמש"ז של אחר קפדינן אהבחנה, גזירה שמא ישא אחותו מאביו" עכ"ל.

הרי מפורש בדבריו, דולד הנולד מזרעו של איש אחר ע"י אמבטי או בהזרעה מלאכותית, אין בו חשש של ממזרות מפני שאין כאן ביאת איסור. וכ"נ בדעת הב"ח עצמו ובדעת הט"ז (יו"ד סימן קצה ס"ק ז) שהעתיק דברי חמיו. וכ"נ בדעת הב"ש (סימן א ס"ק י) והמל"מ (הלכות אישות פט"ו הלכה ד) שהביאו דברי רבינו פרץ כמילתא דלית בה חולק, ע"ש.

וגם גדולי פוסקי זמנינו נמשכו לשיטה זו. כן היא דעת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל שו"ת אגר"מ (אהע"ז סימן עא ד"ה ודין), וז"ל:

"ומה שהביא שם (באוצה"פ) מספר מנחת יחיאל בשם ספר זכר לחגיגה שסובר דהולד מאבטי הוא ממזר משום דהא שהולד ממזר אינו משום הנאת ביאה, הם דברי הבל", ע"ש.

ובשו"ת חלקת יעקב (סימן נא) הוסיף בשם האגר"מ, שאין להתחשב כלל בסברת האומרים שהולד ממזר, והוא טעות, ע"ש. ושוב הניף האג"מ (ח"ב סימן יא) את ידו בזה, וכה הם דבריו הבהירים:

"הנה עצם הדין הוא דבר ברור ופשוט, שאיסורי עריות הם במעשה הביאה ואינו משום הזרע שיולדו מזה, ולכן אין שום חילוק בהאיסורים – בין ראויה להוליד ובין אינה ראויה להוליד כעקרה ואילונית... ומה שנעשה הולד ממזר הוא מקרא אחרינא, משום שהיא ערוה דחייבי כריתות וחייבי מיתת ב"ד כדאיתא ביבמות, אבל אם לא היתה בחיוב כרת ומיתת ב"ד לא היה הולד ממזר, וא"כ לא שייך כלל לומר שבשביל הזרע שתלד הוא האיסור. ומכיון שהאיסור הוא על מעשה הביאה, לא שייך האיסור על זריקת זרע לגוף האשה שלא בביאה – לא בעריות דקורבא ולא בערוה דאשת איש, וממילא ליכא ממזרות שהוא רק מצד מעשה הביאה, שרק בזה נאמר בקרא באיסור אשת אב. וכן פשוט שלא נאסרה לבעלה, כיון שלא היה מעשה ביאה", ע"ש.

וע"ע למרן היבי"א (ח"ח אהע"ז סימן כא אות ד), שהביא את מכלול הדעות בזה, והכריע שאף לדעת הסוברים שהוא ספק ממזר, מ"מ הואיל וס"מ מותר מן התורה, אפשר דבהא גם רבנן לא החמירו בו, כיון דהוי מילתא דלא שכיחא. והוסיף להעיד, בזה"ל:

"זכורני כי זה כעשרים שנה, בהיותי ביחד בביה"ד הגדול עם עמיתי הגרי"ש אלישיב והגר"ב זולטי דיברנו בזה, והיה פשוט לכולנו שגם אם קיבלה האשה זרע מאיש אחר וילדה, שאין הולד ממזר, מכיון שאין כאן ביאת איסור", ע"ש.

ועיין בקובץ תשובות (ח"ג סימן קצ). וכן היא דעת הגר"ש משאש זצ"ל (שו"ת שמש ומגן ח"ב אהע"ז סימן מב), שאין אשת איש נאסרת על בעלה מהטלת זרע של איש אחר ברחמה, ע"ש. ואם אינה נאסרת ודאי שהולד כשר. הרי לפנינו דעות רבים מגדולי הפוסקים, שאין לחוש כלל בהזרעה מלאכותית – הן לגבי איסור זנות, והן לענין חשש ממזרות.

ג. ולדידי חזי בס"ד שנדון דידן קיל טפי מהזרעה מלאכותית, שהרי שם מזריקים בהזרקה ישירה לתוך רחמה של אשת איש זרעו של איש זר, משא"כ לגבי א"א פונדקאית שאין מחדירים לרחמה את הזרע עצמו אלא ביצית שהופרתה מזרע בעלה (של בעלת הביצית) ולמעשה היא מקבלת לתוך רחמה "ביצית" ולא זרע. ואכן הרואה יראה בגוף תשובת כל הפוסקים המחמירים הנז"ל שלא דברו אלא בהטלת זרע של ממש לתוך רחמה של אשת איש, וגם כל הראיות שהביאו לדבריהם אינן ענין כלל להחדרת ביצית אלא בהטלת זרע של ממש. כגון הראיה שהביאו מבן סירא שנתעברה אמו באמבטי, או מהאזהרה שלא תשכב אשה על סדין שישן בו אחר פן תתעבר מזרעו, שאמנם הב"ח (שם) כתב בשם רבינו פרץ שאין חוששין לממזרות אלא גזירה שמא ישא אחותו מאביו, אולם יש שחששו פן יש ראשונים אחרים החולקים על סברא זו. וכן הראיות שהביא המנח"ש הן מדברי התוס', והן מכלאי בהמה שאסור הוא ד"ת אף בהזרעה לחוד ממין אחר, והן מאשת איש שזינתה ופלטה כל שכבת הזרע ואח"כ חזרה והכניסה את הזרע לתוך רחמה שודאי הולד ממזר הגם שלבסוף נתעברה מזרעו של אחר באופן מלאכותי. וכן הראיה שהביא בספר בן אהובה מהכתוב "לא שכבתך לזרע", וש"מ שעצם הטלת זרע של איש זר לתוך רחמה של אשת איש אסור הוא מהתורה. וכן שאר הראיות המפורשות שנמצאו בדברי המחמירים. הרי שבכולן מיירי בהטלת זרע של ממש לתוך רחמה של אשת איש ולא "בביצית" מופרית, וא"כ אין הנדון דומה לראיה וכשל עוזר ונפל עזור ועל כגון דא כבר אמרו שאין לך בו אלא חידושו. זאת ועוד, שלדעת הסוברים שבעל הביצית היא האֵם כפי שיבואר להלן, הרי שאין כאן חשש ממזרות כלל ועיקר, שכן בעלת הביצית היא אשתו של בעל הזרע והם הוריו לכל דבר וענין, וא"כ מאיזה צד נטיל עליו חשש של ממזרות! ולכן הקרוב אלי שגם המחמירים גבי הזרעה מלאכותית אפשר שלא היו מחמירים בנ"ד גבי אשת איש פונדקאית.

ועכ"פ לפנינו דעת רוב הפוסקים – ראשונים ואחרונים שהתירו את הולד לקהל לכתחילה אף בהזרעה מלאכותית, עד שהורו "שאין להתחשב כלל בסברת האומרים שהולד ממזר וטעות היא" (כלשון הח"י בשם האגר"מ). וכן יש לנו לקיים את עדותו של מרן פאר הדור בעל היבי"א שהעיד שבימי שבתו בביה"ד הגדול יחד עם הגרי"ש אליישיב והגר"ב ז'ולטי זצ"ל "שהיה פשוט לכולנו שאם קיבלה זרע מאיש אחר וילדה, שאין הולד ממזר". ודון מינה ואוקי באתרין שאין לנו להתחשב כלל בדעת המחמירים גבי הזרעה מלאכותית, שכן אפשר שגם הם עצמם מודים בנ"ד גבי אשת פונדקאית שאין לחוש לכשרות הבן, וכדפי'.

ועל כן ברור לענ"ד שהבן שלפנינו כשר הוא לבוא בקהל, וכל המערער אחריו הרי הוא כמטיל מום בקדשים שלא כדין.

ד. והשתא פש גבן לברר האם בני הזוג שלפנינו הם הוריו הביולוגיים של הבן. הנה לגבי הבעל פשוט וברור שהוא האב שהרי ודאי מזרעו הופרתה הביצית כפי שהצהיר בפנינו והכיר באבהותו וכן הוכח ע"פ מסמכי הרפואה התומכים בדבריו. ולכן ביה"ד קובע שהוא אביו של הבן שלפנינו ובבוא העת בע"ה ירשמו בכתובתו את שמו. אולם לגבי אשתו [פלונית] בעלת הביצית אין בידינו להכריע בדבר, שכן מעמדו האישי נתון במחלוקת גדולי הפוסקים האחרונים: יש הרואים בבעלת הביצית כאמו לכל דבר וענין, מפני שהיא הגורם העיקרי להריון ואין ברחם הפונדקאית אלא כלי קיבול להתפתחות העובר. ולעומתם יש הרואים ברחם הפונדקאית כאמו לכל דבר, שכן ממנה נוצרו איבריו ומשם ינק את חיותו וכמ"ש עובר ירך אמו (וכן להיפך). ואמנם אלו ואלו הביאו ראיות לדבריהם מסוגיות הש"ס והרמב"ם וכו', וגם הטו אליהם את דעת "רוב האחרונים". (עיין באורך תחומין ח"ה וחלק יח, קובץ ישורון חלק יא, נשמת אדם כרך ד אהע"ז סימן ה, וקובץ מיוחד "רץ כצבי" שהביא את מכלול הדעות בטעמם ונימוקם). מכל מקום, חברו כולם להורות דמידי דספיקא לא נפקא. ובפרט שבלאו הכי כבר הכירו בה במוסדות המדינה וגם נרשמה כאמו בכל המסמכים הרשמיים, ותנוח דעתה בזה לסמוך ע"ד הפוסקים הסוברים שהיא אמו מבלי להרהר אחריהם ותגדל את הבן כבנה לכל דבר וענין.

ה. ואולם חרף כל האמור, יש לנו לאסור את הבן שלפנינו בקרובות האשה הפונדקאית ובעלת הביצית [פלונית] ובעלה נותן הזרע, עפמ"ש הרמב"ם (הלכות איסו"ב פט"ו הלכה יד):

"פנויה שזנתה ואמרה בן זה בן פלוני הוא, אם אותו פלוני כשר הרי הבן כשר ואינה נאמנת להיות זה בנו של פלוני (לפטור את אשתו מן היבום ולקום לנחלה תחת אביו – מ"מ שם). ונראה לי, שחוששין לדבריה ויהיה הבן אסור בקרובות אותו פלוני מספק", עכ"ל.

ועיין במ"מ שם שציין "וסברא נכונה היא להחמיר עליו מספק". וכן הוא בתשובת הרי"ף (סימן לח והו"ד בקרית מלך שם). וכן מתבאר מדברי השיטה מקובצת (כתובות יג) בשם הגאונים, ע"ש. וכן מפורש בטוש"ע (סימן ד סעיף כו): "אבל חוששין לדבריה ואסור בקרובות אותו פלוני", וכן משמע מדברי הרמ"א שם. ואמנם הנוב"י (תניינא סימן א והו"ד בפ"ת שם ס"ק לב) מספקא ליה בזה וכתב, דהדבר צריך תלמוד אם חוששין לדבריה לאוסרו בקרובי אותו פלוני, ע"ש. מ"מ הרואה יראה בגוף דבריו, שלא הטיל ספק בזה אלא במקום שהוא מכחישה בפירוש ואומר שאינו בנו, אבל כל שאינו מכחישה בפירוש כגון שאינו כאן או שישנו כאן ומודה שבא עליה אבל אומר אולי זינתה גם עם אחרים, גם הנוב"י מודה שחוששין לדבריה לאוסרו בקרובותיו (וע"ע פ"ת שם ס"ק לח בשם תשובת רעק"א סימן קו). ופשוט שבנ"ד גם הנוב"י יודה שאסור הוא בקרובות כל ג' הצדדים אשר נטלו חלק בהליך הפונדקאי שלפנינו, שכן לא זו בלבד שאינם מכחישים זה את זה אלא אדרבה הצהירו כן בנחישות ואף תמכו דבריהם במסמכים מהימנים, וז"פ וברור.

מסקנה
מסקנא דדינא בהא נחתינא ובהא אסקינא, שהבן שלפנינו [...] הנולד לאשה פונדקאית מביצית האשה [פלונית] ומזרעו של בעלה [פלוני], מותר הוא לבוא בקהל. כמו כן אנו קובעים שבעל הזרע [פלוני] הוא אביו לכל דבר וענין, וכן ירשמו את שמו בכתובתו. ופשוט שאסור הוא בקרובות אביו בעל הזרע וגם יש לאוסרו בקרובות אשתו בעלת הביצית ובקרובות האשה הפונדקאית.

והנלענ"ד כתבתי, בעזרת צורי וגואלי, והשי"ת יצילנו משגיאות ויראנו בתורתו נפלאות, אמן.

נימוקים אלו ופסה"ד מיום כ"א בשבט תשפ"ד (31.1.2024) מותרים בפרסום בהשמטת פרטי הזיהוי.

ניתן ביום כ"ט בשבט תשפ"ד (08.02.2024).

הרב יהודה דרעי – ראב"ד