הוגש לפנינו ערעור על החלטת בית הדין האזורי בחיפה (הרכב א) מיום כ"ו בשבט התשפ"ד (5.2.24) שבמסקנתה נקבע: "סוף דבר: האיש ישלם לאישה 1,350 ש"ח, וזאת בתוך שלושים יום."

רקע
הצדדים נישאו בתשנ"ו (96) ולהם שלשה ילדים – כולם בגירים. בתשנ"ט (99) ניהלו הצדדים משפטים בנושא הגירושין, אולם חזרו לשלום בית ונולדה להם הבת [א'].

ביום כ"ג בטבת התשפ"ב (27.12.21) הגישה המערערת תביעה לגירושין ולתשלום כתובה בסך 1,000,018 ש"ח. העתק הכתובה בתיק.

בט"ז באדר התשפ"ג (9.3.23) התקיים דיון ובסיומו כתב בית הדין את ההחלטה דלהלן: "למעשה שני הצדדים מעוניינים להתגרש, ואכן ייקבע מועד לסידור גט. האישה עומדת על תביעתה לכתובה – ייקבע מועד להוכחות בעניין הכתובה."

הצדדים התגרשו בכ"ח בניסן התשפ"ג (19.4.23), ולאחר מכן נקבע מועד דיון בנושא הכתובה.

בכ"ד בתמוז התשפ"ג (13.7.23) הופיעו הצדדים בבית הדין, וכך נכתב בפרוטוקול הדיון:

הופיעו הצדדים ובאי כוחם.

באי כוח הצדדים: הסכמנו כי נגיש סיכומים וראיות ובית הדין יחליט, כך נחסוך את ההוכחות.

בהחלטת בית הדין מאותו היום נכתב:

הצדדים הסכימו על הגשת סיכומים.

באת כוח האישה תסכם ראשונה, בתוך ארבעים וחמישה יום מהיום. לאחר מכן תסכם באת כוח האיש, בתוך ארבעים וחמישה יום נוספים.

ואכן הצדדים הגישו סיכומים נרחבים לתיק בית הדין.

להלן נעתיק חלקים מהחלטת בית הדין – מושא הערעור:
להלן עיקרי טענות האישה:

א. האיש נקט כנגד האישה באלימות רגשית נפשית וכלכלית, ואף אלימות פיזית. ולכן האישה הגישה כנגדו מספר תלונות במשטרה.

ב. כן נהג האיש להכות את הילדים כאשר בכו.

ג. האיש היה כופה את עצמו עליה פיזית ומינית. והדבר קרה גם ביום הכיפורים, למרות שהאישה צמה.

ד. האיש התקשר לאישה ללא הרף, וגם היה מחטט בחפציה האישיים.

ה. האיש ביזה את האשה לעיני אחרים. ואף היה מעיר אותה משנתה כאשר האישה נרדמה לפניו.

ו. האיש מנע מהאישה לצאת מהבית. ולעיתים אף נהג לנעול אותה בביתם.

ז. האישה הינה אישה דעתנית, ולאור כך הצהירה והתריעה בפני האיש כי התנהלותו אינה לרוחה.

ח. כאמור כבר בשנת 1999 הצדדים ניהלו הליכי גירושין בבית הדין ובבית המשפט, ואולם האישה בחרה שלא לפרק את הנישואין, וזאת לאור הסכמת האיש לפנות לגורם טיפולי.

ט. האיש ניתק קשר עם הילדים הבוגרים. ומאידך פיתח תלות רגשית מוגברת בילדה הקטינה דאז [א'] שהוכרה בזמנו על ידי הרשויות כ'נערה בסיכון'. והאיש אף נהג להסיתה כנגד האישה.

י. מערכת היחסים שנרקמה בין האיש לבת הינה הרסנית לבת.

יא. לאחר שהאישה התלוננה במשטרה כנגד האיש, האיש הורחק מביתם. דבר שהביא לניכור הורי ולאלימות כנגד האישה.

האישה צירפה מסמך מטעם המחלקה לשירותים חברתיים בעיריית חיפה בכל הנוגע לבת. מהמסמך עולה כי כבר משנת 2016 הצדדים חיו בנפרד, אם כי תחת קורת גג אחת, ולאחר תלונת האישה כנגד האיש משנת 2017 האיש עזב את הבית.

ולהלן עיקרי טענות האיש:

א. מדובר באישה רעה המעלילה על האיש עלילות שווא.

ב. האישה סילקה מהבית את האיש בעלילות שווא.

ג. עוד קודם לכן סילקה מהבית את אימו, למרות שהבית כולו היה שייך לאם אשר ברוב טובה הרשתה לצדדים להתגורר בו.

ד. כל תלונות האישה כנגד האיש, למעשה נסגרו על ידי המשטרה מחוסר הוכחות.

ה. האישה דומיננטית, חזקה ושתלטנית, ו'עשתה תמיד מה שרצתה'. ואילו האיש שקט ישר ומסור למשפחתו.

ו. האישה אינה זכאית לכתובה. וזאת מהסיבות כדלהלן:

(א) האישה היא זו שיזמה את הגירושין, ולא האיש;

(ב) האישה הגישה תלונות שווא למשטרה כנגד האיש;

(ג) כמו כן האישה נקטה באלימות קשה כלפי האיש וביזתה אותו בקללות וניבול פה;

(ד) האישה סילקה אותו מביתם.

ז. האישה הפעילה אלימות קשה כנגד הבת [א'] שבחרה להתגורר אצל האיש. ואילו הבנים הבוגרים הוסתו בצורה קשה כנגד האיש.

ח. בית המשפט קבע לאור קביעת המשטרה וגורמי המקצוע כי לא מצאו אותות וסימנים לפגיעה הנטענת בבת.

במסגרת דיון והכרעה כתב בית הדין האזורי בין היתר כדלהלן:

התיק רווי וגדוש במלל רב ובמסמכים רבים, ואולם ראיות של ממש לכאן או לכאן בכל הנושא שלפנינו של חיוב הכתובה – כמעט אין.

נראה שהצדדים היו בשנים האחרונות פרודים זה מזו. בתחילה עדיין התגוררו הצדדים תחת קורת גג אחת, ואולם לאחר מכן האיש עזב את הבית. וזאת בעקבות תלונת האישה למשטרה כנגד האיש, שדבר אחד ברור לנו, שהתביעה לא הוכחה כנכונה. ולכן המשטרה סגרה את התיק מחוסר הוכחות.

האשה היא שהגישה את תביעת הגירושין והכתובה. ואולם למרות טענות קשות רבות לא הצליחה להוכיח דבר. ומאידך גיסא גם טענות האיש לא הוכחו.

נראה שחלק גדול מהמשבר שעבר על בני הזוג והביאם לפירוק המשפחה – מקורו במשבר סביב גידול הילדים, ובעיקר סביב הבת הקטינה [א'], ולא בכדי חלק לא מבוטל מכל הטענות והמענות הם סביב הבת [א'].

אמנם לעיתים יש מקום לתביעה של דמי הכתובה גם כאשר האשה היא שמגישה את התביעה לגירושין. וזאת כאשר מוכח שה'גירושין יצאו ממנו', כלומר: אומנם מבחינה פורמלית האישה הגישה את התביעה, ואולם האיש הוא שהביא אותה לכך. ואולם כאן לא הוכח שאלו פני הדברים.

לכן במקרה זה אין מקום לתשלום הכתובה.

עוד הוסיף בית הדין:

נראה כי המחלוקת הקשה והקוטבית בין בני הזוג הביאה את הצדדים להגדרה ההלכתית המתאימה לגירושין אלו, שהיא – לכל היותר, ואולי אפילו בדרך פשרה, וזאת בהעדר הוכחות של ממש – לא יותר מבני זוג ה'מורדים זה על זה'. כלומר: בסופו של דבר לא הוכח כי האיש הוא שאינו רוצה באשתו על לא דבר, ולכן חייב הוא בכתובתה. ומאידך גיסא גם אי אפשר לומר את ההפך, שהאישה נטשה את האיש לאנחות ללא סיבה [...]

כלומר בית הדין האזורי הגיע למסקנה שהמערערת לא הוכיחה שהגירושין 'יצאו ממנו', אולם מנגד גם טענות האיש לא הוכחו וייתכן "שאינו רוצה באשתו על לא דבר". ולמעשה הסיק בית הדין וקבע ששני הצדדים 'מורדים זה על זה', ועל כן, על פי רבנו ירוחם, המערערת מפסידה תוספת כתובתה.

לאחר מכן עמד בית הדין על שמדובר בנדון דידן בכתובה מוגזמת וסקר את הדעות בסוגיה זו.

למסקנה קבע בית הדין שמספק, שמא הגירושין 'יצאו ממנה' ובכהאי גוונא מפסידה את כל כתובתה, חייב האיש לשלם למערערת רק מחצית מעיקר כתובה – ממאתיים זוז דאורייתא.

טענות המערערת
המערערת טוענת:

מה עניין רבנו ירוחם לכאן, איך הגיע בית הדין האזורי למסקנת 'מורדים זה על זה'?

האישה טוענת על אלימות שלא הוכחה, והאיש טוען על תלונת שווא שלא הוכחה.

כלומר: בסופו של דבר לא הוכח כי האיש הוא שאינו רוצה באשתו על לא דבר, ולכן חייב הוא בכתובתה. ומאידך גיסא גם אי אפשר לומר את ההפך, שהאישה נטשה את האיש לאנחות ללא סיבה –

אם כך, כפי שפסק בית הדין האזורי, מספק, 'יחלוקו' על עיקר כתובה, כן יש לעשות 'יחלוקו' גם על תוספת כתובה.

תגובת המשיב
תגובת המשיב עולה מהפרוטוקול שלפנינו:

ב"כ המשיב: אני מייצגת את מרשי כבר שבע שנים, בתחילה בבית המשפט לענייני משפחה – ניתן שם פסק דין ארוך ואקריא משם משפט אחד:

לגבי אלימות, יובהר שהתובע מעולם לא הואשם בעקבות תלונות הנתבעת ולא ננקט נגדו הליך פלילי. יובהר שלא מצאו אותות וסימנים לגבי פגיעה הנטענת...

>היא גם אמרה 'שלום בית', ותבינו: האישה יזמה את ההליך. היו יחסים לא טובים והוא רצה לשמור על שלמות המשפחה. היא גם אמרה זאת בעבר וגם למשטרה אמרה שעשתה זאת בכעס.

לבית הדין האזורי הוגשו המון הוכחות והם עיינו בהוכחות של שני הצדדים. מי שיזם את נושא הסיכומים היו הם, וזה היה בהסכמה.

הפסק ניתן על סמך התרשמות וחומר רב שהם למדו ועיינו. על סמך זה ניתן פסק דין. אין שום טעם לחזור. והסכמנו...

יש משמעות להסכמה לא ניתן לערער על זה אחר כך. אם אתה רוצה לנהל הוכחות – אל תסכים.

בית הדין: אולי חשב בית הדין הרבני שהוא יכול להגיע למסקנות ועובדה שלא הגיע, הוא אמר: "אני לא יודע ממי 'יצאו הגירושין'."

ב"כ המשיב: הלקוח שלי בשבע השנים האחרונות היה מובטל ועבר ניתוח מוח מורכב ביותר, הוא עובד היום כמוקדן במשכורת מינימום ולא נשאר לו דבר.

בית הדין: אם אחרי סיכומים בית הדין הרבני לא מגיע למסקנה אולי נכון היה לשמוע שוב את הצדדים.

ב"כ המשיב: יש עוד טענות בפסק דין. הוא פסק דין ארוך ומקיף. היו שם טיעונים נוספים.

לא ראינו כאן טעות בהלכה או בעובדות. אגב, הערעור הוא מִחזור של אותן טענות שהיו בבית הדין האזורי ובבית המשפט לענייני משפחה, וזה נדחה כבר, אז מה יש להחזיר ולדון? זה עינוי דין לאדם. כמה אפשר? אם ידונו שוב לא יהיה שום דבר חדש. ונזכיר: רוב הטענות הן מלפני עשרים שנה ואחר כך הם חזרו לחיות יחד והביאו ילד. הטענה על אלימות הוכחשה על ידי הבת והתיק נסגר. נפסקו לאישה הוצאות. אז מה יש לדון להחזיר שוב?

בית הדין ניסה להציע לצדדים פשרה אולם באת כוח המשיב השיבה: "ללקוח שלי אין שקל לשלם. זה תיק של שבע שנים."

בא כוח המערערת ביקש להעביר את התיק להרכב אחר של בית הדין האזורי וטען שמאחר שההרכב כבר קבע בהחלטתו שהצדדים 'מורדים זה על זה' הרי שלפסיקה חדשה לא יבוא בית הדין באופן משוחרר ו'עביד איניש לאחזוקי דיבוריה'.

דיון והכרעה
עתה ניגש להכרעה:
מעיון בתיק זה עולה שנקבעו שלושה מועדי דיונים, אך בפועל התקיים דיון אחד קצר (הדיון השני): בדיון אחד לא היה הרכב, בשני נשמעו עמדות הצדדים ונכתב פרוטוקול קצר של כמה שורות על פני עמוד אחד, ובשלישי כל שנאמר הוא שסוכם על הגשת סיכומים.

בתקנות הדיון נקבעו סדרי הדין. בתקנה נ"ט נקבע:

הדיון מתנהל לפי סדר זה:
(א) טענות התובע והנתבע וחקירתם;
(ב) עדויות והוכחות;
(ג) סיכומי הצדדים, בעל פה או בכתב, לפי קביעת בית הדין.

התקנות מבוססות על פי שולחן ערוך חושן משפט הלכות דיינים (סימן יז ועוד).

ישנם כללים הלכתיים לגבי שמיעת הצדדים, חקירתם, קבלת עדויות וחקירת העדים, הכול נקבע כדי שבית הדין יוכל לרדת לחקר האמת וכדי לפסוק דין אמת לאמיתו.

בתקנות הדיון אין אִזכור שבבית הדין האזורי אפשר להוציא פסק דין אך ורק על פי הגשת סיכומים. אומנם ישנו בסיס הלכתי בדעת הריב"ש שאפשר לדון על פי כתבי טענות, אולם לא כך נקבע. זאת בניגוד לבית הדין הגדול שלגביו נקבע בתקנה קמ"ז(2) שאפשר להכריע בערעור על פי סיכומים בהסכמת הצדדים. וגם לגביו נכתב שם: "גם במקרה זה רשאי בית הדין להחליט בכל עת שיש לשמוע את בעלי הדין."

כפי הנראה, ההבדל בין בית הדין הגדול לבית הדין האזורי מתמקד בהבדל שבין ההליכים: צדדים הבאים לערער בבית הדין הגדול מופיעים לאחר שהעובדות בתיק התבררו בבית הדין האזורי לאחר שמיעתם, חקירתם וקבלת ראיותיהם. בדרך כלל הערעורים בפני בית הדין הגדול ממוקדים בטענות הלכתיות ומשפטיות או בטעויות הנראות לעין בשיקול הדעת או בבירור העובדות. מה שאין כן בבית הדין האזורי, האמון על בדיקת העובדות. לכן הוא אינו יכול לדלג על שלב חקירת הצדדים ושמיעת ראיותיהם.

אין ספק שבית הדין האזורי ביקש ללכת בדרך קצרה ולהכריע בהסכמת הצדדים על פי כתבי טענות בלבד. כמובן את כתבי הטענות כותבים ומגישים בדרך כלל אנשי מקצוע שמגמתם להצדיק את הלקוח שלהם, ועל כן יקשה עד מאוד להגיע לבירור העובדות לאשורן רק על פי קריאת כתבי הטענות, הסיכומים וההוכחות הכתובות המוגשות לתיק. אולם כאמור הצדדים הסכימו לכך. ייתכן שסבר בית הדין שהיות שמדובר בתביעת ממון, כתובה, על פי ההלכה יכולים הצדדים להסכים לכך שכן יכולים הם להתחייב ולקבל על עצמם התחייבויות ממונית.

מכל מקום בחושן משפט (סימן טו סעיפים ג–ה) ישנן הנחיות ברורות לחקור היטב היטב את הצדדים והעדים (במקרים מסוימים) – "כדרישה וחקירה של דיני נפשות" וברמ"א שם שיחקור "כל מה שאפשר" כדי להגיע לחקר האמת. ההלכה מבוססת על תשובת הרא"ש (כלל קז).

בנדון דידן בית הדין האזורי בהחלטתו כאמור חוזר שוב ושוב ומעלה את ספקותיו ממי 'יצאו הגירושין', גם במסקנתו לא הגיע בית הדין למסקנה חד־משמעית ממי יצאו הגירושין, הוא נשאר בספק.

משכך: למרות הצעתו שידון אך ורק על פי כתבי הטענות, משלא הגיע למסקנה על פיהם נכון היה שיזמן את הצדדים לשמוע ולנסות להבין מתוכם את האמת. במקרה שכזה מתבקש, שבית הדין יזמין את הצדדים ויחקור אותם היטב היטב במטרה להתרשם בצורה בלתי־אמצעית ולהגיע לבירור העובדות ולחקר האמת.

מדובר בתביעה כספית משמעותית – תשלום כתובה למערערת אחרי עשרות שנות נישואין.

לאור האמור, אין מנוס אלא להחזיר את התיק לבית הדין האזורי לדיון הוכחות. ייתכן שבדיון ההוכחות ניתן יהיה להגיע לבירור העובדות לאשורן.

מסקנות והוראות
לסיכום:
א. בית הדין מקבל את הערעור, מבטל את החלטת בית הדין האזורי מכ"ו בשבט התשפ"ד (5.2.24) ומחזיר את התיק לבית הדין האזורי לקיום דיון הוכחות.

ב. מאחר שהרכב בית הדין כבר פסק את פסקו, וכדי למנוע לזות שפתים – שיאמרו שבית הדין יחזיק בדיבורו ובפסק שפסק – בית הדין מחזיר את התיק להרכב אחר בבית הדין האזורי בחיפה, להרכב בראשות הרב דניאל אדרי, כדי שיקיים דיון הוכחות בתביעת המערערת לכתובתה.

ג. מאחר שההליך נמשך זמן רב, מבוקש ליתן קדימות לתיק זה.

ד. על המזכירות להשיב למערערת את דמי ההפקדה שהפקידה כתנאי לשמיעת הערעור על פי הנהלים המקובלים.

ה. בית הדין סוגר את התיק.

ו. פסק הדין מותר לפרסום לאחר השמטת פרטי הזיהוי של הצדדים.

ניתן ביום י"ט באייר התשפ"ד (27.5.2024).

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה