בפסק דין תמציתי מיום כ"ג בניסן תשפ"ד (01.05.2024) קבע בית הדין שהבעל חייב לגרש את אשתו, וציין שנימוקים יינתנו תוך 30 יום. נימוקים אלו באים להשלים את פסה"ד הנ"ל.

נציין מראש שהרכב הח"מ כבר כתב פס"ד מנומק בתיק 1273888/4 (פורסם) בנידון: "חיוב גט לבעל שנסע לחו"ל ולא חזר", ורוב רובם של הדברים שנכתבו באותו פס"ד שייכים גם בנידון זה. אין טעם לכפול את הדברים באריכות, וקחנו משם.

לכן, בנימוקים אלו נעמוד רק על ראשי הפרקים, כפי שהתבאר באריכות באותו פס"ד, ונרחיב קצת יותר ברקע העובדתי ובטענת הצדדים ובנימוקים נוספים השייכים במקרה שלפנינו.

רקע עובדתי
הצדדים נישאו כדמו"י בשנת תשע"ח (2018) ונולדו להם שני ילדים משותפים.

ביום 15.3.2021 עזבה האישה את בית הצדדים, ועברה עם הילדים למעון לנשים נפגעות אלימות ב[...], [שם שהתה עד סוף השנה, ולאחר מכן עברה לדירת מעבר ב[...]].

ביום 14.4.2021 הגיש הבעל תביעה לסעד דחוף של קיום מפגשים עם הילדים.

התקיים דיון ביום א' בסיון תשפ"א (12.05.2021) בנוכחות הצדדים וב"כ, ובו האישה וב"כ שללו חזרה לשלום בית.

ביום 23.11.2021 הגיש הבעל תביעה לשלום בית. נקבע דיון, אך לא התקיים כי לטענת הבעל לא הצליח לאתר את אשתו למסירת ההזמנה. (כאמור להלן, בזמן שהבעל "פתח" תיק שלום בית, הוא כבר היה בחו"ל, ואף אחד – כולל ב"כ הבעל – לא ידעו זאת).

ביום 18.7.2022 הגישה האישה תביעת גירושין, וכן בקשה לצו עיכוב יציאה, שהוצא עוד באותו יום.

ביום י"א באלול תשפ"ב (7.9.2022) התקיים דיון, בו לא הופיע הבעל. ב"כ הבעל מסר שהבעל ידע מהדין, אך אינו יודע היכן הבעל נמצא, ושהוא בדיכאון במצב נפשי קשה. לדברי האישה, הבעל-האבא לא רואה את הילדים מאז עברה למעון, וניסו ללא הצלחה להתקשר אליו. בדיון, האישה שוב הביעה את רצונה להתגרש ושללה אפשרות של חזרה לשלום בית.

ביום ח' בחשון תשפ"ג (02.11.2022) התקיים דיון נוסף, בו הופיעו ב"כ הצדדים והאישה בזום. ב"כ הבעל שוב מסר שאינו יודע היכן הבעל. ב"כ האישה בקשה מבית הדין לברר האם הוא בארץ. בית הדין ברר דרך אגף העגונות שהוא עזב את הארץ כבר ביום 15.5.2021 – כחודשיים לאחר שהאישה עזבה את בבית למעון, ו-3 ימים בלבד לאחר שהתקיים דיון בנוכחות שני הצדדים – ושוב לא חזר לארץ. (ככל שאלו העובדות, ולא הגיוני כי הבעל החליט לעזוב את הארץ "מהיום להיום", מסתבר כי הבעל ידע בדיון עצמו שהוא מתכנן לעזוב את הארץ ורימה אף את ב"כ באמירתו שהוא מעוניין בשלום בית. אף פתיחת תיק שלום בית על ידי הבעל בתאריך 23/11/2021, הייתה כאשר הבעל כבר היה בחו"ל כחצי שנה ואף אחד כולל ב"כ לא ידעו מכך. עניין זה, מעצים את חומרת התנהגותו של הבעל שגורם בפועל לעיגונה החמור של האישה וכפי שיפורט בהמשך). האישה אמרה שיש לבעל משפחה בארה"ב, ושקבלה כסף שנשלח מארה"ב.

בהחלטה מיום ט"ז בחשון תשפ"ג (10.11.2022) כתב בית הדין:

"במהלך הדיון התברר שהבעל נמצא בחו"ל כשנה וחצי, וכלל לא גילה על כך לב"כ. נראה שהבעל לא אמר אמת אף לרופאה המומחית לפסיכיאטריה, כי במסמך מצוין שהבעל לא כשיר להופיע לדיון עקב מצבו הרפואי וכלל לא צוין שהבעל לא יכול להתייצב לדיון כי הוא כלל לא בארץ. לאור האמור ובפרט עקב מצבו הרפואי של הבעל, ועל מנת למנוע את עיגון הצדדים ובפרט את עיגונה של האישה לזמן רב, על ב"כ הצדדים לשוחח ביניהם ולהגיע להסכמות בכל הנושאים השנויים במחלוקת, כולל העניינים התלויים ועומדים בביהמ"ש, ולהגיש בהקדם הסכם כולל."

התקיים דיון נוסף ביום 28.12.2022 (רובו בזום) בו שוחח בית הדין באריכות עם ב"כ הצדדים במגמה להגיע להסכמות בכל הנושאים השנויים במחלוקת. סוכם שב"כ הצדדים ישוחחו ביניהם במגמה להגיע להסכמות כוללות.

התקיים דיון נוסף ביום 21.2.2023, ובהחלטה למחרת הדיון נכתב:

"התקיים דיון שני ארוך באמצעות הזום...

הצדדים הגיעו להסכמות...

המחלוקת שנותרה בין הצדדים בשני הדיונים האחרונים, הינה לעניין שתי הדירות ב[ע'] וב[...]-ארה"ב...

יש לציין, כי ב"כ הבעל טוען שאין כלל סמכות שיפוטית לדון בדירה ב[ארה"ב].

לקראת סיום הדיון, הציע ב"כ הבעל...

ב"כ האישה דחו הצעה זאת על הסף.

בית הדין הציע...

ככל שהצדדים יגישו הסכם גירושין או שיסכימו להתגרש על פי העקרונות שהועלו במהלך הדיון, יוזמנו הצדדים לאישור ההסכמות ולברור שמות לצורך סידור הגט בחו"ל ושליחתו לישראל.

ככל שהצדדים או מי מהם יודיעו שאינם מעוניינים להגיע להסכם על פי ההצעה הנ"ל, לא יהיה מנוס מלהזמין את הצדדים לדיון בהרכב ג' דיינים, לבירור תביעת האישה להתגרש ולבקשתה לחייב את הבעל בגט, אך בית הדין סבור, שעקב הרגישות הרבה והנסיבות המיוחדות באופן חריג ביותר והחשש הגדול והכבד לעיגון ארוך זמן של שני הצדדים, כפי שהובהר באריכות במהלך הדיונים וכן בהחלטות, על ב"כ הצדדים לשקול היטב ובכובד ראש את "גודל האחריות המוטלת על כתפיהם", ולהגיע להסכמות ללא צורך בהתמשכות ובסרבול ההליכים.

מן הראוי להבהיר, שב"כ הבעל הודיע, שאם הצדדים יחתמו על ההסכם, הגט יסודר באופן מידי וללא תנאי."

בתגובה מיום 19.3.2023 (בתיק 4/) הודיעה ב"כ האישה שלאחר לבטים רבים האישה אינה מקבלת את ההצעה, ומבקשת להזמין את הצדדים ובאי כוחם לדיון בהרכב ג' דיינים לבירור תביעתה להתגרש ולבקשתה לחייב את הבעל בגט.

ביום 11.6.2023 הגיש ב"כ הבעל בקשה לסגירת תיק הגירושין, מכיוון שהאישה פנתה לבית הדין בארה"ב בעניין הגירושין, ולטענתו כפרה בכך בסמכות בית הדין בישראל.

בהחלטה מיום כ"ט בסיון תשפ"ג (18.06.2023) כתב בית הדין:

"...לאחר קבלת תגובות הצדדים, ולמרות כל האמור בהחלטות בית הדין ובהחלטה האחרונה, והמורכבות הרבה בתיק זה, וההזדמנות להגיע לפשרה הוגנת בקיום דיון נוסף ולמנוע את עיגון האישה, בחרה האישה להודיע, שאינה רוצה דיון נוסף למו"מ ומתנגדת לכל פשרה, על כן, בית הדין מחליט כדלהלן:
1. להזמין לדיון הוכחות ב-ג' דיינים בתביעת האישה להתגרש.
2. בית הדין נענה לבקשת ב"כ הבעל להשתחרר מייצוג."

ביום 19.6.2023 הגיש ב"כ הבעל סיכום ההליכים ועמדת הבעל לפי הסתכלותו.

בהחלטה מיום י"ג בתשרי תשפ"ד (28.09.2023) הבהיר בית הדין בעניין מתכונת הדיון:

"מן הראוי להבהיר כי פרט לדיון הראשון שבו נידונה תביעת הגירושין, ללא הבעל שכבר היה בחו"ל, כאשר אף ב"כ לא ידע מכך, שאר הדיונים התמקדו במו"מ בלבד שלצערנו לא צלח. דהיינו, אף הבעל הסכים להתגרש אך בתנאים שלא היו מקובלים על האישה. לאור האמור, הדיון הקרוב יתמקד אך ורק בתביעת האישה להתגרש. ככל שיהיו הסכמות, יגובש מתווה סידור גט שליחות. ככל שלא יהיו הסכמות להתגרש ללא תנאי, הדיון הקרוב יהיה דיון הוכחות בתביעת האישה להתגרש ולחייב את הבעל בגט. לצורך זאת, לא יהיה מנוס מלקיים את הדיון כאשר הבעל נוכח באמצעות תוכנת זום וב"כ הבעל נמצא באולם הדיונים בבית הדין."

התקיים דיון ביום א' בכסלו תשפ"ד (14.11.2023) בו הופיעו ב"כ הצדדים, אך האישה לא הופיעה, לדברי בא כוחה עקב מחלה, ואף לא ניתן היה לייצור קשר ראוי עם הבעל ולשמוע את עמדתו הברורה בעניין הגירושין. לכן נקבע דיון נוסף.

התקיים דיון ביום ט"ו בטבת תשפ"ד (27.12.2023), בו דבר בית הדין עם הבעל בטלפון. בדיון האישה חזרה על רצונה להתגרש. הבעל הביע את כמיהתו לילדים, ושהוא במצב נפשי גרוע וקשה לו לקבל החלטות. בהחלטה מיום כ' בטבת תשפ"ד (01.01.2024), סיכם בית הדין:

"א. לאחר דיון ארוך, הציע בית הדין כדלהלן:
1. הצדדים יתגרשו באופן מידי וללא תנאי, באמצעות סידור גט שליחות.
2. שני הצדדים ישתפו פעולה באופן מידי ומלא עם גורמי הרווחה, לצורך החזרת הקשר בין האב לקטינים בהקדם האפשרי ובתוך 6 חדשים לכל היותר.
על הצדדים להודיע תוך 10 ימים, אם מסכימים להצעה.

ב. ככל שאחד הצדדים יודיע שאין הסכמה להצעה הנ"ל, יוגשו תוך 21 יום סיכומים הדדיים בתביעת האישה להתגרש שיועברו לתגובת הצד השני תוך 10 ימים נוספים."

בהעדר כל תגובה מהבעל, הגישה ב"כ האישה סיכומים ביום 6.3.2024, בסופם ביקשה להטיל צווי הגבלה על הבעל ככל שלא יסודר הגט במועד שיקבע על ידי בית הדין. ביום 25.3.2024 הגישה בקשה נוספת למתן פס"ד, בהעדר כל תגובה מהבעל.

ביום כ"ג בניסן תשפ"ד (01.05.2024), בהעדר סיכומים מהבעל ושיתוף פעולה ממנו, נתן בית הדין את החלטתו התמציתית לחיוב גט, בה נקבע:

"לאחר העיון בכל החומר שבתיק, בפרוטוקולי הדיונים [...] בסיכומי האישה [...] ועקב הפירוד הממושך של כ-3 שנים, כאשר הבעל ברח לחו"ל ומקום הימצאו לא ידוע, ולאור הנימוקים שיינתנו בתוך 30 יום, בית הדין קובע כי על הצדדים להתגרש באופן מידי, והבעל חייב לגרש את אשתו.

להזמין את הצדדים להמשך הליכים לסידור גט שליחות מהבעל הנמצא בחו"ל שיימסר לאישה הנמצאת בארץ ישראל.

ככל שבדיון הקרוב, הבעל יסרב לסדר את הגט, יחליט בית הדין בהטלת סנקציות על בעל סרבן גט שחייב לגרש את אשתו ומסרב לכך.

ככל שהבעל יתעשת ויסכים למתווה שהוצע בתאריך כ' טבת תשפ"ד (1 בינוא' 2024), הצדדים יתגרשו על פי ההצעה הנ"ל."

נקבע דיון ליום י"ג באייר תשפ"ד (21.05.2024), אליו הגיעו ב"כ האישה, אך לא הצדדים. הבעל אף לא עדכן פרטי התקשרות.

טענות הצדדים
טענות האישה
בסיכומי ב"כ האישה מנתה את העילות לחיוב גט, לטענתה:
• אינו זן ואינו מפרנס, ואף בשנים שהיו יחד הבעל נהג באלימות כלכלית כלפי האישה.
• הבעל מונע עונתה של האישה כחלק מההשלכות הנובעות מעזיבתו לחו"ל.
• בני הזוג אינם רוצים זה בזו – עיגון.
• אלימות פיזית, מילולית, נפשית וכלכלית.
• עובר על דת.
• היעדר סיכוי לשלום בית.
• מאיס עלי.

טענות הבעל
כאמור, הבעל לא הגיש סיכומים, ואף לא הגיב בצורה ברורה בדיון לדרישת אשתו לגירושין, אלא חזר על כך שהוא במצב נפשי קשה, בעיקר עקב הפירוד מהילדים, וקשה לו לקבל החלטות, ורוצה קשר עם ילדיו. אמנם בדיון ביום ט"ו בטבת תשפ"ד (27.12.2023) הזכיר רצון כלשהו לשלום בית: "גם אחרי שהיא נעלמה עם הילדים עד היום לא כעסתי אני אוהב את אשתי בתחילת הדרך היו דיבורים בינינו להפגיש את הילדים פיזית ולנסות לחזור לשלום בית. אני מבין שאהבה זה לא בכוח. בהתחלה רציתי לנסות לא יודע למה ניסינו נעלמו לי החיים אני חי כמו איש מת אני לא מוכן להתגרש בלי ניסיון", אך לא הביע כל נכונות מעשית לחזור לארץ לאפשר הליך אפשרי כזה.

על אף מאמציו הרבים של בית הדין לדון אתו בזום, שיתף פעולה בצורה מינימאלית בלבד.

דיון
כאמור לעיל, מקרה מעין זה כבר נידון בפס"ד מנומק בתיק 1273888/4, וכבר התבאר שם באריכות. נחזור כעת רק על ראשי הפרקים ועיקרי הדברים.

א. קיום דיונים שלא בפני בעל דין
אמנם, במקרה שלפנינו, לא התקיים דיון בנוכחותו הפיזית של הבעל בתביעת הגירושין. אולם, ב"כ נוכח וייצג את הבעל כמעט לכל אורך הדרך. בנוסף, בית הדין איפשר לבעל לקיים דיונים באמצעות זום ושיחת טלפון, אלא שמטעמים שלו בחר לשתף פעולה רק באופן מינימאלי. בכל זאת, עקרי טענות האישה לגירושין הושמעו לאזניו של הבעל, ובית הדין קבל את תשובתו העיקרית לתביעת הגירושין. נצטט את סיום הפרק בנושא קיום דיונים שלא בנוכחותו הפיזית של הבעל מפסה"ד הנ"ל, בשינויים המתבקשים ובקצירת הלשון:

"בקבלת עדות על קידושי אישה, כל העולם הם בעלי דין [...] ודי בנוכחות בית הדין, שגם עליהם היא נאסרת, ונחשבים כבעלי דין. והוא הדין לעניין גירושין, שעל כל ישראל מוטלת החובה לאפרושי מאיסורא, שכולם בעלי דין לדקדק שלא יתירו אשת איש שלא כהוגן, וגם בזה די במקצת בעלי דין, שבפניהם ידון העניין [...]

יתירה מכך, עצם עגינותה של בת ישראל כשלעצמו הוא ענין כללי, ואינו נוגע לבעל דין פרטי בלבד, שמוטלת החובה על כלל ישראל להצילה מעגינותה (עיין "עזר משפט", עמ' שסא), ואף שהדין נוגע גם לבעל באופן פרטי, מ"מ העניין המרכזי הנידון נוגע לכלל.

והנה בנדו"ד, למרות שהבעל לא הופיע לדיוני בית הדין, הרי שטח טענותיו [...] באמצעות הזום. על כן, אם הצורך לדון בפני בעל דין הוא מצד שמיעת הטענות, אזי בית הדין ראה את הבעל ושמע את דבריו [...]. ובעניין הסתמכות על שמיעת הבעל באמצעות אמצעים טכנולוגיים, עיין בתשובת מהרש"ג (ח"ב אה"ע סימן רנ) שהקל בזמן מלחמה לסמוך על ציווי הבעל לסופר ולעדי הגט דרך הטלפון, דלא גרע מהמושלך בבור ומצווה לכתוב גט, עי"ש [...]

והנה בעניינא דנן, שניתן הן לראות את הבעל, הן לשמוע קולו בבירור, פשיטא שהדבר מועיל מצד הצורך בשמיעת בעל הדין בפני הדיינים, ואכמ"ל.

זאת ועוד, הרי הבעל ידע היטב על מועדי הדיונים, ואם סבור היה כי עליו לשטוח טענותיו ביתר הרחבה ובהירות, יכול היה להגיע ולטעון בפני הדיינים.

גם אם נאמר שעל בעל הדין לעמוד ממש בפני הדיינים מכוח גזירת הכתוב, הרי כבר הבאנו את דברי הב"ח וההולכים בשיטתו, שבדיעבד ניתן לדון אף שלא בפניו, ועל סמך זה נקבע הדבר בתקנות הדיון. מכל מקום, בנדו"ד דמיירי בעיגונא, נראה שגם החולקים על הב"ח יודו שניתן וצריך לדון בדבר אף שלא בפניו, וכעולה מדברי הרשב"ש.

נציין עוד כי בית הדין בעסקו בתביעה לחיוב בגט כמעט שלא עסק בטיב יחסי הצדדים קודם לפירוד, אלא בעיקר בעובדה הידועה לכל והיא שהבעל עזב את הארץ. לפיכך, אי נוכחותו של הבעל בדיונים, אינה מגרעת מיכולתו האבייקטיבית של בית הדין לדון בבקשה לחייב את הבעל בגט."

עקרונות אלו שייכים גם במקרה שלפנינו, ואף שבית הדין לא הצליח לחקור היטב את הבעל, בכל זאת שמע את עיקר טענותיו, וב"כ הבעל היה נוכח במעט בכל הדיונים, כאמור לעיל.

ב. כפיה על גט בבעל שברח

אף כאן נביא את סיכום הפרק בנושא זה מפסה"ד הנ"ל:
"לסיכום, מצינו בדעת הרא"ש, שנפסקה להלכה בשו"ע, כי מי שעוזב את אשתו והולך לארץ אחרת, כופין אותו לגרש. יש שביארו שכוונתו לכפייה על חיובו בעונה, וממילא אם מגרש מכח זה, אין בדבר עישוי על הגט. לעומתם, יש שביארו שהכפייה היא על הגט, מפני שמונע מהאישה כל ענייני האישות. לקמן נראה נפקא מינה בין הביאורים הנוגעת לנדו"ד."

נוסיף, שלעניין זה אין הבדל מהותי בין בעל ש"ברח" מהארץ בדרכים עקלקלות לאחר פתיחת תיק הגירושין, לבין בעל ש"יצא כדין" ובחר שלא לחזור. סוף סוף, המציאות הנוכחית היא של עיגון ופירוד מתמשך בין הצדדים. לכן, גם אם נכונה טענתו של ב"כ הבעל בבקשותיו מיום 16.3.2023 ומיום 24.5.2023 – שהבעל לא "ברח" מהארץ אלא "יצא כדין" – אין בכך להשליך על מסקנת פס"ד זה.

ג. בעל שברח לחו"ל לאחר שאשתו מרדה בו
בנדו"ד, כחודשיים קודם עזיבת הבעל את הארץ, האישה עברה לגור במעון לנשים נפגעי אלימות, בלא שבעלה ידע היכן היא. אם כן, היה מקום לטעון כי בכהאי גוונא אין להתייחס לבעל כמורד מענייני אישות, שהרי האישה היא זו שבתחילה מנעה את הבעל מכך, ועזיבתו את הארץ לא שינתה מאום. אולם, לטענת האישה עזבה את הבית עקב אלימות הבעל כלפיה. העובדה שהתקבלה למעון מהווה רגליים לדבר, בנוסף להתכתבויות והודעות שצירפה בסיכומים המורים על התנהלות כזו.

אך גם אם לא נתייחס לטענת האלימות, והיה מקום לדון את האישה כמורדת בעזיבת הבית המשותף, אין בכך לשנות מהאמור לעיל, כפי שהובא בפסה"ד הנ"ל:

"במקום בו יצא לארץ אחרת לתקופה ארוכה, אזי אף שהאישה החלה במרידה, מאחר שכעת המרידה היא הדדית, יש מקום לכופו בגט, ובהתבסס על שיטתו הידועה של רבינו ירוחם (ספר מישרים נתיב כג ח"ח) [...]

בהסתמך על כך כתב הגר"א לביא שליט"א (תיק ‏ 1022249/6) [...] כי אין חילוק בין מקרה בו הפירוד החל במרידת הבעל, שעזב לחו"ל, לבין מקום בו הפירוד החל בעטיה של האישה [...]

יוצא אפוא שגם אם האישה היא זו שהחלה במרידה, מאחר שעתה אף הבעל מורד בה, כופין את הבעל לגרשה.

הן אמנם שהבעל ציין בדיון הראשון כי מבחינתו היה עושה מאמץ עבור הילדים, אך נראה שדברים אלו הינם מהשפה ולחוץ. שהרי בעל שבאמת היה רוצה לנסות שלום בית, לא היה עוזב את אשתו וילדיו למשך שנה וחצי, וכלל אין נראה שמתכנן לחזור ארצה בקרוב.

נוסיף לכך את דבריו הידועים של הגר"ח פאלאג'י זצ"ל, בספרו חיים ושלום (ח"ב סי' קיב)
[...]
בנדו"ד כבר חלפו עברו להם קרוב לח"י חודשים בהם לא ראו איש את רעהו, ועוד טרם לכך, יותר מח"י חודשים בהם לא שרר השלום במעונם, על כן לדבריו ודאי שיש להפרידם."

ד. האם מי שמחייבין או כופין אותו לגרש יכול להתנות תנאים?
נדגיש שבנידו"ד שאר העניינים נידונים בביהמ"ש, וסמכות החוקית של בית הדין היא לגירושין בלבד, ולמזונות אישה, תיק שנפתח רק לאחרונה ביום 21.5.2024, לאחר פסה"ד התמציתי לחיוב גט. לטענת האישה הבעל מעכב את הגט כדי "לסחוט" ממנה הסכמה על הסכם שהוא לרעתו. אולם, ב"כ הבעל שולל כך.

ידועה שיטת המהרשד"ם (אבן העזר סו"ס מא) לפיה אם הבעל ניאות לגרש את אשתו, אך רוצה להתנות תנאי סביר, לא ניתן לכופו לגרש אלא אם יתקיים תנאו. אולם, לדברי האישה מדובר על וויתור של כחצי מיליון ש"ח מערך הבית בארה"ב, ועל פניו אי אפשר להחשיב זאת כתנאי "שנקל לקיים" שהזכיר המהרשד"ם. זאת בנוסף לכך שמדברי הרשב"א (הו"ד על ידי הב"י בבד"ה סימן קמג) נראה לכאורה שלא כדברי מהרשד"ם. עוד העלנו בפסה"ד הנ"ל לאור האמור בפד"ר (כרך כא, עמ' 181):

"דינו של המהרשד"ם אמור באותם שהוזכרו שכופין עליהם, שהאשמה אינה בבעל, אלא שיש לכוף על הגט מחמת מצבו, כגון בעל פוליפוס או מוכה שחין [...] לפי זה בנדו"ד בו סיבת החיוב הינה בגרמתו של הבעל, בשל בריחתו לחו"ל, יש מקום לומר שאף המהרשד"ם יודה שאינו רשאי להתנות תנאים.

"אמנם הדבר אינו מוכרח בדעת המהרשד"ם [...]

ונלע"ד להעלות הסתייגות נוספת בדבר שייכותה של שיטת המהרשד"ם בנדו"ד [...] אם נאמר שהכפייה אינה ישירה על הגט, אלא על חיובו במצוות עונה, הרי אפשר שדברי המהרשד"ם אינם נוגעים לכך, שהרי דיבר רק על תנאי בגט, שכשם שהמגרש ברצונו יכול להתנות תנאים בגט, כך גם המגרש בכפיה יכול להתנות תנאים בגט [...] אך כאשר הכפייה אינה ישירה על הגט, מנ"ל שיכול להתנות."

בנידו"ד שענייני הצדדים נידונים בביהמ"ש, וכבר כשנה וחצי שהצדדים אינם מצליחים להגיע להסכמה בעניין הדירות, אין טעם להמתין על מו"מ נוסף של הצדדים בעניין.

ה. כפייה או חיוב גט באמצעות שליח
בנדו"ד בו גילה ב"כ הבעל כבר מתחילת ההליך שבמידה ויהיה אישור מהבעל לסידור הגט אין מניעה מצידו משליחת הגט לאשתו מחו"ל לארץ ישראל, ניתן לסדר את הגט אף באמצעות שליח, בלא כל חשש לדברי העונג יו"ט (סימן קסח) בענין.

ו. טענות נוספות
נציין שבמקרה שלפנינו ישנן טענות נוספות, כפי שעולה מסיכומי האישה, שאם היו מתבררות כראוי וכדין, היו יכולות להצטרף לחייב את הבעל בגט, והן: טענות האישה לאלימות פיזית ונפשית, מצבו הנפשי של הבעל, עובר על דת, "ומאיס עלי". אולם, כיון שהדיון התמקד על עצם היעלמותו של הבעל מהארץ, טענות אלו לא נחקרו ולא התבררו בפן עובדתי במידה מספקת כדי שיהא אפשר לבסס עליהן את החיוב לגט, ואף ב"כ האישה העלתה אותן בעיקר בסיכומים.

לטענת האישה, עזבה את הבית המשותף עקב אלימות פיזית ונפשית של הבעל כלפיה. כאמור, נושא האלימות זה לא נידון בעומק בפנינו, מכיוון שעיקר הטיעון התמקד בעיגון האישה על ידי יציאת הבעל מהארץ בלא צפי לחזרתו.

אולם בסיכומי האישה היא צירפה מספר הודעות לדוגמא המורות על אלימות פיזית ונפשית של הבעל כלפי האישה, כולל איומים להאכילה בכוח עד שתקיא כדי שתעלה למשקל רצוי, ועל השפלתה בכינוי גנאי. אמנם הבעל הכחיש שהיה אלים כלפי אשתו, אך מתוך תוכן ההודעת נראה שאכן נהג אליה ביד קשה ובזלזול. חיוב גט עקב אלימות פיזית כבר נידון במספר פס"ד, וכן אלימות נפשית בתיק 016788168-21-1 ובתיק 284462/9, כפי שציינה ב"כ האישה בסיכומיה.

וראה בפס"ד מבית הדין בנתניה (תיק 966775/4) שחייבו את הבעל בגט בצירוף ג' סיבות:

"א) הבעל מונע מהאישה כל ענייני האישות.

ב) ההתעללות הנפשית שנקט הבעל כנגד האישה.

ג) מכיוון שכבר שנים רבות הצדדים חיים באותו בית בנפרד ואין שום סיכויים לשלום בית."

לטענת האישה שלוש סיבות אלו קיימות גם בנידו"ד: מניעת כל ענייני אישות עקב עזיבת הבעל לחו"ל, התעללות נפשית (וכפי שעולה לכאורה גם מתוך ההודעות), ופירוד שנים רבות ללא סיכוי לשלום בית.

בנוסף, הבעל חזר על כך מספר פעמים שהוא במצב נפשי ירוד, ואף הוצגה חו"ד פסיכיאטר שהוא סובל מדיכאון ארוך טווח ברמה חמורה. אמנם, נראה שהדיכאון החל בעיקר מניתוק הילדים ממנו ע"י עזיבת האישה, אך אין בכך לשנות את העובדה שבמצבו הנוכחי הוא סובל מהפרעה נפשית. אולם, מכיוון שאין הבעל בפנינו, ואף אינו משתף פעולה בזום, בית הדין אינו יכול לעמוד על דרגת ההפרעה הנפשית ואפשרות הטיפול בו, האם מדובר ברמת דיכאון שאינה מאפשרת חיי זוגיות תקניים או לא.

אולם, נדגיש שאין בכך להטיל ספק כלל בכשירות הבעל לתת גט, וכפי שכתב החתם סופר (אה"ע ח"ב סימן ב) בענין בעל מרה שחורה (דיכאון): "אם שואל כעניין כותב גט לאשתו".

עוד טענה האישה שמידי פעם הבעל כפה את אשתו לעשות עבורו מלאכה בשבת, על אף היותה שומרת אורח חיים דתי. לסיכומיה, צרפה תמונה ושקיים סרטון שצולם בשבת, תמונה בה הוא מוליך אותה עם מפוח לניקוי החצר, כשלטענתה מדובר בשבת 13.1.2021 ותוכל לספק סרטון על כך עם תיעוד התאריך מתוך מצלמת האבטחה. לטענתה, הנתבע גם אילץ את התובעת לענות לשיחות טלפון מאימו בתוך השבת. בנוסף דרש ממנה לשלוח הודעות מזלזלות ומבישות לאביה לסיפוק צרכיו.

כידוע, "עוברת על דת" מהווה עילה לחיוב גירושין על האישה, כאשר הבעל לא יכול לסמוך עליה בענייני הלכה של ניהול הבית, כמו כשרות וטהרת המשפחה. בסיכומי ב"כ האישה ציינה לפס"ד מבית הדין הגדול (תיק 1013673), שם יישמו את ענין "עובר על דת" גם כלפי הבעל, כחלק מהנימוקים לחייב אותו במתן גט, והזכירו את דברי הבית שמואל (סי' קטו ס"ק א) בשם השלטי גיבורים ש"אם הוא מכשיל אותה בדבר איסור [...] כופין אותו להוציאה וליתן גט". אולם, התנו בפסה"ד שם שלכך נדרשת התראה, כפי שנדרשת לחייב אישה בגט (אה"ע סימן קטו סעיף ד).

עוד ציינה ב"כ האישה פס"ד מבית הדין נתניה (תיק 467862/1) שדנו בבעל שאינו שומר שבת, וכתב שם הרה"ג שניאור פרדס שליט"א: "והנה, בעל מחלל שבת לעצמו, אינו נחשב לעובר על דת שכן אינו פוגע בסובבים אותו. אולם בנידון דנן שהבעל מכשיל בחילול שבת את ילדיו, הרי זו פגיעה בחיי המשפחה וניתן אולי להחשיבו כעובר על דת". וא"כ כ"ש כאשר כופה את אשתו לכך. אף עניין ההתראה, כלל לא רלוונטי במקרה שלפנינו, כי כל סיבת ההתראה, לאפשר לבעל לחזור בו מהתנהגותו הרעה ולהיות ככל האדם, אך במקרה שלפנינו, הבעל כלל לא נמצא בארץ ואין במי להתרות. (אם כי יש מקום לומר שהיא הנותנת, דכיון שהבעל בחו"ל גם אין חשש שימשיך להכשיל אותה, ואם יחזור, הרי ניתן להתרות בו.)

עוד העלתה ב"כ האישה טענת "מאיס עלי" והזכירה את הדיון ביום י"א באלול תשפ"ב (07.09.2022) בו שאל בית הדין את האישה את עמדתה בנוגע לבקשת הבעל לשלום בית, וענתה: "אני לא מעוניינת בכלל לחזור למקום שהייתי איתו (האישה בוכה). קשה לי לדבר על הדברים שעברתי". ובדיון ביום ט"ו בטבת תשפ"ד (27.12.2023) אמר בית הדין לבעל בטלפון: "אשתך לא שלא אוהבת אלא היא שונאת אותך, רק לשמוע אותך היא יכולה להתמוטט כאן". בהרבה פס"ד צרפו טענת "מאיס עלי" לחיוב גט, בפרט כאשר יש גם פירוד ארוך וגם מרידה הדדית. וכבר כתבנו בכמה פס"ד שגם שינאת האישה את האיש בכלל מאיסות היא, אלא שלא התברר בפנינו בפן העובדתי כפי הצורך שאכן מאיסות זו היא באמתלא מבוררת, כפי שהזכיר הרמ"א (אה"ע סי' עז סעיף ג).

א"כ ייתכן שיש עוד צירופים חשובים לחיוב הגט אילו היה צורך בכך, אך מכיוון שלא התקיים דיון מסודר בעניינים אלו, והבעל לא הגיש תגובה או סיכומים, קשה לסמוך רק על טענות אלו של האישה, ויש לבסס את עיקר החיוב על מה שהתבאר לעיל שהבעל עזב את הארץ ללא צפי לחזרתו.

מסקנה
כל האמור לעיל מהווה נימוקים לפסה"ד התמציתי מיום כ"ג בניסן תשפ"ד (01.05.2024) בו נכתב ש"בית הדין קובע כי על הצדדים להתגרש באופן מידי, והבעל חייב לגרש את אשתו".

פסה"ד ניתן לפרסום בהשמטת פרטי הזיהוי של הצדדים.

ניתן ביום כ' באייר התשפ"ד (28/05/2024).

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה