הובאו לעיוננו תגובות הצדדים להחלטת הבהרה של בית הדין האזורי ירושלים מיום כ"ו בסיוון תשפ"ד (2.7.2024) במענה להחלטתנו למתן הבהרה להחלטה נשואת הערעור.

בהחלטתנו נאמר:

לא עלה בידינו לברר [...] אם שאלת ההצמדה עלתה בדיון הראשון ונדחתה או שמא נותרה פתוחה ועלתה שוב ואם כן מה הנימוק לשינוי בעניין זה.

לאור האמור [...]

בית הדין פונה לבית הדין האזורי ירושלים להמציא לבית הדין הבהרה להחלטותיו הנ"ל כולל הפרוטוקולים עם הנמקת השינוי ככל שהיה בעמדתו והאם יש לכך השלכה על מתן הכרעה שונה.

יש להעביר עותק מפסק דין זה ופרוטוקול הדיון לבית הדין האזורי ירושלים.

מבוקש מבית הדין האזורי להמציא הבהרה בהקדם האפשרי בהרכב מלא.

ובהחלטת ההבהרה של בית הדין האזורי (ההדגשות לא במקור):

בית הדין מבהיר שמדובר באחד התיקים הקשים שהיו בבית הדין. דרכם של הצדדים למחזר טענות ולהעלות טענות שוב ושוב גם בעניינים שלכאורה הסתיימו.

כך גם במקרה זה: בית הדין דיבר בדיון שהתקיים במרץ 2023 על חוב בסך של מיליון ש"ח, וההבנה הייתה שהחוב הוא בלי הצמדה, שהרי הנושא לא דובר ולא עלה. אך ביולי 2023 העלה צד האיש פתאום את הטענה של הצמדה, ובית הדין נזקק להתייחס לזה והורה לצדדים לסכם את דבריהם בעניין זה, ולאחר שהוגשו סיכומים כתב בית הדין את החלטתו בעניין.

עד כאן החלטת ההבהרה.

הצדדים המציאו את תגובותיהם: המערער מבקש לקבל את הערעור, ואילו המשיבה מבקשת להותיר את החלטת בית הדין האזורי, מושא הערעור, על כנה לאור הבהרה זו.

לצורך מתן הכרעתנו נקדים את תמצית השתלשלות העובדות כמשתקף מהחומר שבתיקים.

באלול תשס"ו (9.06) נישאו הצדדים זה לזה כדת משה וישראל. לצדדים שלושה ילדים משותפים.

לצדדים נכס מקרקעין בבעלות משותפת במגרש דו־משפתחי במושב השיתופי [...]

הצדדים קיבלו מהורי המערער סך מיליון ש"ח הלוואה בשטר חוב עם הצמדה, לאחר מכן במהלך השנים 2010–2016 שילם אבי המערער כספים נוספים ישירות למוכרים בסך כללי של 4,042,951 ש"ח. הצדדים שילמו לאב סך 200,000 ש"ח, וכך נותר חוב לאב בסך 3.842,951 ש"ח.

יצוין כי סכום הכסף שהשלים אבי המערער למוכר המגרש, שניתן כהלוואה לטענת המערער, ניתן בידיעת הצדדים אולם ללא שטר חוב מהצדדים לאבי המערער.

בי"ב באדר א' תשפ"ב (13.2.22) הגיש המערער תביעה לגירושין שאליה כרך תביעת רכוש הכוללת פירוק שיתוף. בכ"א במרחשוון תשפ"ג (15.11.22) התגרשו הצדדים לאחר שחתמו על הסכם גירושין שניתן לו תוקף של פסק דין מיום כ"ו במרחשוון תשפ"ג (20.11.22) שבו הסמיכו את בית הדין לדון בחלוקת הרכוש לאחר סידור הגט.

בית הדין גיבש הסכם גירושין כדלהלן:

א. הצדדים יתגרשו זה מזה כהסכמתם.

ב. האישה מוחלת על כתובתה ותוספת כתובתה בכפוף לסידור הגט.

ג. הצדדים מסמיכים את בית הדין לדון בתביעה הרכושית לפי זכויות וחובות חוק יחסי ממון.

ד. מזונות ילדים, משמורת והסדרי שהות נידונים מחוץ לכותלי בית הדין.

הצדדים חתמו על הסכם הגירושין וקיבלו על עצמם בקניין את כל האמור בהסכם.

בח' שבט תשפ"ג (30.1.23) התקיים דיון ממצה בתביעות הרכוש של הצדדים ובו העלה בא כוח המערער את עניין ההצמדה לראשונה כמתועד בפרוטוקול הדיון (שורות 721–722) בהאי לישנא: "טו"ר גלר: הוא אומר שאם אין הליך רכושי יותר, וזהו זה. אם בית הדין אומר שאין הליך רכושי יותר, והוא רוצה את הסכום שלו עם ההצמדות..."

בהמשך (שורות 741–750 לפרוטוקול) הועלה שוב עניין חוב הצדדים לאבי המערער בסך מיליון ש"ח אולם ללא איזכור להצמדת הסכום בהאי לישנא:

בא כוח האיש: אבל הם צריכים להתחייב בקניין על מיליון השקלים שהם חייבים בו לאבא, שלא יהיה עוד פעם...

בית הדין: בני הזוג חייבים מיליון ש"ח לאבא. נקודה.

אכן יש לעמוד על כך: מדוע לא שב בא כוח המערער לדרוש הצמדה, ולפנינו נסביר.

בהמשך הדיון קיבלו הצדדים על עצמם את הסכם הפשרה שהציע בית הדין ובתאריך ט"ז בשבט תשפ"ג (7.2.23) הוציא בית הדין החלטה כדלהלן:

בדיון שהתקיים ביום ח' בשבט תשפ"ג (30.1.2023), שמע בית הדין את הצדדים ובאי כוחם וקיבל עדויות.

בית הדין הציע מתווה כמפורט בפרוטוקול הדיון, הצדדים הגיעו להסכמות במהלך הדיון וקיבלו בקניין את ההסכמות כמפורט בפרוטוקול הדיון.

על הצדדים להגיש את ההסכם המפורט בהתאם למפורט בפרוטוקול הדיון, לאישור בית הדין.

בו' באדר תשפ"ג (27.2.23) הגישה המשיבה בקשה בית הדין לקביעת מועד לדיון עקב אי־הסכמה עם המערער.

המשיבה צירפה לבקשתה טיוטת הסכם שערכה ואת השגות המערער עליה, בעמוד 2 ציינה את סכום החוב לאבי המערער, מיליון ש"ח. בסעיף זה של טיוטת ההסכם לא נמצאה כל השגה מצד המערער שלפיה יש להצמיד חוב זה בהתאם לשטר החוב שחתמו עליו הצדדים. והדבר 'אומר דָרשני'.

המערער הגיש תגובה לבקשת המשיבה ושוב לא הזכיר את בקשתו להצמדת החוב לאביו אלא טען טענות שונות.

הצדדים ביקשו מבית הדין את פרוטוקול הדיון ובית הדין נעתר לבקשתם והוציא החלטה בתאריך ח' באדר תשפ"ג (1.3.23) כדלהלן (ההדגשה לא במקור):

לאחר העיון בבקשת בא כוח התובע לשליחת הפרוטוקול הדיון לצדדים והבהרת אבי התובע, בית הדין מבהיר כי בדיון שהתקיים הציע בית הדין מתווה לפתרון המחלוקת הרכושית בין הצדדים.

הצדדים היו מיוצגים על ידי עורכי דין, והאב עם בנו יצאו להתייעצות ממושכת עם בא כוח הבן (התובע). גם האישה יצאה להתייעצות ממושכת עם בא כוחה.

הצדדים הסכימו למתווה שהציע בית הדין ואף קיבלו עליהם את המתווה בקניין המועיל, לאחר שהו\סביר להם בית הדין פעמים מספר את תוכן המתווה ומשמעויותיו.

רק בשל השעה המאוחרת בשל התארכות הדיון, ביקש בית הדין מבאי כוח הצדדים שיעלו על הכתב את ההסכמות וכן שיגיעו להסכמות בעניין המיטלטלין. לכן בית הדין דוחה את בקשת אבי התובע וקובע כי ההסכמות עליהם הגיעו הצדדים וקיבלו עליהם בקניין מחייב את כל הנוגעים בדבר ואין לסטות ממנו.

להלן המתווה:
א. שני הצדדים הסכימו כי בני הזוג חייבים סך של מיליון ש"ח לאבי האיש, והחוב ינוכה מתמורת הדירה.

ב. שני הצדדים והאב הסכימו כי סך של שני מיליון ש"ח מתמורת הדירה יופרש ויינתן לשלושת הילדים הקטינים של הצדדים בחשבון בנק שייפתח על שם הילדים או יופקד בתכנית חסכון על שמם.

ג. שני הצדדים הסכימו כי יתחלקו ביתרת תמורת הדירה בחלקים שווים.

לאור בקשות הצדדים לקבוע מועד לדיון נוסף בית הדין קבע מועד לדיון בתאריך כ"ט בתמוז תשפ"ג (18.7.23).

במהלך דיון זה הועלתה תביעת המערער להצמדת חוב הצדדים לאביו בהתאם לשטר החוב שעליו חתמו הצדדים. בית הדין הוציא החלטה שעל הצדדים להגיש סיכומים בתביעה זו של אבי המערער וכדלהלן (סעיף ד) להחלטה.

הצדדים יגישו לבית הדין בתוך שלושים יום סיכומים בתביעת האיש לחיוב האישה בדמי השימוש ראויים בגין מגורי האישה בדירת הצדדים, בתביעת אבי האיש להצמדת חוב ההלוואה שחייבים לו הצדדים וכן בתביעת הצדדים לחלוקת המיטלטלין. הצדדים מסמיכים את בית הדין לדון ולהכריע בתביעות לפי שיקול דעתו בדומה לסעיף 79א לחוק בתי המשפט.

ואכן הצדדים המציאו את סיכומיהם בתביעה זו ובית הדין הוציא את פסק הדין, מושא הערעור, שבו קיבל את עמדת המשיבה שבהתאם למתווה שהוסכם על הצדדים בבית הדין אין להצמיד חוב זה של מיליון ש"ח.

להלן עיקר נימוקי פסק הדין נשוא הערעור מיום ו' בתשרי תשפ"ד (21.9.23):

הצמדת החוב לאבי האיש

לצדדים יש דירה ב[...] לצורך בניית הדירה וכו' השקיע אבי האיש סך של קרוב לארבעה מיליון ש"ח. נכתב שטר חוב ב־2010 וכן שטר משכון.

לדברי האישה החוב נמחל ברבות השנים, והתנהגות הורי האיש הוכיחה זאת (כגון שרצתה לקחת משכנתא ולפרוע להורי האיש אך הם סירבו). לדברי האיש החוב שריר וקיים. בשטר החוב גם דובר על הצמדה של החוב.

בדיון שהתקיים בסוף ינואר 2023 הציע בית הדין הצעה שלפיה ימכרו הצדדים את הבית ומכספי התמורה יקבלו: אבי האיש סך של מיליון ש"ח וילדי הצדדים סך של שני מיליון ש"ח, ואת שאר התמורה יחלקו הצדדים שווה בשווה ביניהם. כל הצדדים קיבלו עליהם את הצעת בית הדין בסופו של יום.

בעקבות זאת נאמר בהחלטה של בית הדין מיום 1.3.23 כי:

א. שני הצדדים הסכימו כי בני הזוג חייבים סך של מיליון ש"ח לאבי האיש, והחוב ינוכה מתמורת הדירה.

ב. שני הצדדים והאב הסכימו כי סך של שני מיליון ש"ח מתמורת הדירה יופרש ויינתן לשלושת הילדים הקטינים של הצדדים בחשבון בנק שייפתח על שם הילדים או יופקד בתכנית חסכון על שמם.

ג. שני הצדדים הסכימו כי יתחלקו ביתרת תמורת הדירה בחלקים שווים.

יצוין כי בדיון שהתקיים בינואר דובר תוך כדי הדיון גם על הצמדות וכו':

בית הדין: אנחנו לא נשנה את ההצעה. האם אתם מקבלים את ההצעה כפי שהיא?

טו"ר גלר: הוא אומר שאם אין הליך רכושי יותר, וזהו זה. אם בית הדין אומר שאין הליך רכושי יותר, והוא רוצה את הסכום שלו עם ההצמדות...

כעת צד האיש טוענים כי אומנם אבי האיש מחל על הרבה מחובו ובמקום לקבל כארבעה מיליון הסכים לקבל רק מיליון ש"ח בפועל לידיו, אך הוא לא ויתר על ההצמדות, והוא זכאי לקבל את ההצמדות המגיעות לו כאמור בהסכם ההלוואה.

האישה טוענת שאין לנו אלא מה שהוסכם בלבד, מיליון ש"ח ותו לא.

אין ספק שהאישה צודקת: נושא ההצמדות עלה בדיון, ולמרות זאת הושמט בסופו של דבר מההסכם.

גם יצוין שהאישה השיגה על כל החוב, אלא שבסופו של דבר הביא בית הדין את הצדדים לפשרה מוסכמת, ופשרה זו אמורה הייתה לתת מענה לכלל מחלוקותיהם, ואם נקבל את דברי אבי האיש נמצא שנותר נושא לא פתור: הצמדת החוב השנויה במחלוקת בין הצדדים.

בהמשך הוסיף בית הדין נימוק נוסף בעצם אישור ההסכם בבית הדין שנתן לו תוקף של פסק דין.

עיקר טיעוני המערער הוא שבית הדין חזר בו מהמתווה, שלא ניתן לו תוקף של פסק דין, וקבע שמיליון ש"ח יושבו לאבי המערער, ושני מיליון לשלושת הילדים והיתרה תחולק בין הצדדים שווה בשווה.

לטענתו זו הסיבה שבית הדין בהחלטתו לאחר הדיון מחודש יולי ביקש את סיכומי הצדדים לתביעתו להצמדת חוב הצדדים לאבי המערער. אלא שבית הדין, לטענתו, קיבל עמדת המשיבה ללא שהתייחס לטיעוניו שבסיכומים.

עתה הגיעה עת ההכרעה בערעור.

פועל היוצא מהשתלשלות העניינם שהבאנו לעיל עד כה
א. בא כוח המערער אכן הזכיר את עניין ההצמדה כבר בדיון הראשון אולם בית הדין, בהצעתו לצדדים, קבע מתווה ללא הצמדה. יש להניח שבית הדין האזורי התרשם ממהלך הדיון שגם בא כוח המערער לא עמד על כך, וכמו שציטטנו מדבריו בהמשך הפרוטוקול, ולכן קבע מיליון ש"ח ללא הצמדה.

ב. כמו כן בטיוטת ההסכם שהמציאה המשיבה לבית הדין נכתב סך מיליון ש"ח, והמערער לא השיג על כך. בית הדין דנן מתרשם מעובדה זו שוויתר על ההצמדה.

זאת ועוד: המערער הגיש ערעור על החלטת בית הדין האזורי בעניין ההצמדה וטען שיש להצמיד את כל סכום החוב לאביו בסך שלושה מיליון ש"ח הכולל את סכום המתנה שנתן אביו לשלושת הילדים בסך שני מיליון ש"ח.

דרישה זו תמוהה ביותר שכן על סכום זה לא דובר כלל לא בשני הפרוטוקולים של הדיון ולא בהחלטות בית הדין.

בית הדין רואה זאת כניסיון הטעיה של בית הדין, שכן חוב מיליון ש"ח הוצמד בשטר חוב ועליו חתמו הצדדים ולא על כספים נוספים בסך כשלושה מיליון ש"ח שהעביר אבי המערער למוכר המגרש ולבסון הסכים להצעת בית הדין להעביר מהם לשלושת נכדיו ואת היתרה בסך מיליון ש"ח לבני הזוג כך שסכום מיליון ש"ח שדרש להשיב לו עומדים לדיון ולא מעבר לכך.

בית הדין דנן בקש הבהרה מבית הדין האזורי עקב טענת המערער שבית הדין חזר בו מהמתווה בעניין ההצמדה שלא דובר עליה במפורש ובקש מהצדדים סיכומים בטענתו לקבל הצמדה לסך החוב של מיליון ש"ח שעליו אין חולק שהוא הוצמד בשטר חוב גמור שעליו חתומים הצדדים ומדוע שלא יקבל אביו את המגיע לו מאחר ולטענתו האב לא הסכים לפשרה רק בתנאי שיקבל את המגיע לו הצמדה כפי שהתחייבו הצדדים בשטר הלוואה גמור.

ואכן בית הדין הבהיר לבית הדין דנן כדלהלן:

כך גם במקרה זה: בית הדין דיבר בדיון שהתקיים במרץ 2023 על חוב בסך של מיליון ש"ח, וההבנה הייתה שהחוב הוא בלי הצמדה, שהרי הנושא לא דובר ולא עלה. אך ביולי 2023 העלה צד האיש פתאום את הטענה של הצמדה, ובית הדין נזקק להתייחס לזה והורה לצדדים לסכם את דבריהם בעניין זה, ולאחר שהוגשו סיכומים כתב בית הדין את החלטתו בעניין.

כלומר: בית הדין האזורי הגיע למסקנתו בפסק הדין נשוא הערעור עקב שנושא ההצמדה לא עלה בדיון הראשון ורק בדיון האחרון שנערך לבקשת הצדדים עלה הנושא ובית הדין נזקק להתייחס לכך במסגרת המצאת סיכומים.

אכן בית הדין לא דק פורתא כשכתב שהנושא לא עלה כלל בדיון הראשון, שכן ציטטנו לעיל שבא כוח המערער העלה זאת במהלך הדיון, אלא שכפי הנראה מהמשך הפרוטוקול וויתר על כך ולכן בית הדין לא התייחס למה שאמר קודם לכן.

בנסיבות אלו, לבית הדין דנן אין סמכות להתערב בשיקולי התרשמות עובדתית של בית הדין ממהלך הדיון שנושא ההצמדה לא עמד בסופו של דבר ולכן כתב מה שכתב במתווה.

בין כך ובין כך המעיין בחומר שבתיקים וסדר השתלשלות העניינים יראה נכוחה שהמערער לא עמד על כך בטיוטת ההסכם שהמציאה המשיבה לבית הדין כאמור לעיל, ואף לא עמד על כך במהלך הדיון הראשון ובמתווה שהוצע בהחלטת בית הדין מיום ח' בשבט תשפ"ג (30.1.23) שציין לפרוטוקול הדיון שבו דובר על חוב בסך 'מיליון ש"ח, נקודה'.

הטשטוש שבו בוחר המערער בכתב הערעור בדורשו הצמדה לכל הסכום של שלושה מיליון ש"ח, העולה לסך של למעלה מחמש מאות אלף ש"ח, מצביע על גישה שאינה כנה של המערער לשערי בית הדין ועל ניסיון לקבל כספים שאינם מגיעים לו.

לזאת יש להוסיף את נימוקי פסק הדין מושא הערעור, שהמשיבה מצידה וויתרה על כספים שטענה שהביאה ממקורות משפחתה, ובית הדין הביא את הצדדים ובאי כוחם לפשרה לאחר משא־ומתן ארוך ומייגע כפי שחזינו מפרוטוקול הדיון.

טיבה של פשרה כידוע היא וויתורים הדדיים, וכפי הנראה אבי המערער שוויתר על שני מיליון נוספים לטובת נכדיו וויתר גם על ההצמדה של סך מיליון ש"ח שקיבלו הצדדים. משכך אין עילה מוצדקת להתערב בהסכם פשרה שנערך על ידי בית הדין האזורי שהכיר היטב את הצדדים ואת אבי המערער שנכח במהלך הדיון והבין שהמערער ואביו לא עמדו על דרישה חד־משמעית לחיוב הצמדה לסכום של מיליון ש"ח שקיבלו.

מעתה ברור לנו שהחלטת בית הדין מיום ח' באדר תשפ"ג (1.3.23) שניתנה סמוך ונראה לדיון שהתקיים בעניין מתווה ההסכם שהציע בית הדין מצביעה על התרשמות מוחלטת של בית הדין שקבע במתווה זה שהחוב שנטלו מאבי המערער בסך מיליון ש"ח ישולם ללא ריבית וכפי שציטטנו החלטה זו שבית הדין נתן לה תוקף של פסק דין כך שמחובת בית הדין לעמוד על המשמר שלא לתת יד לבא לשנותו.

נאמן בית הדין עלינו בהחלטה זו שאכן כך הסכימו הצדדים וקיבלו על עצמם בקניין לבצע מתווה זה ככתבו וכלשונו.

עם זאת. לא השתכנענו די שהמערער פעל בחוסר תום לב מובהק המצדיק חיוב בהוצאות משפט על פי כללי ההלכה שנפסקו בשולחן ערוך (חושן משפט סימן יד סעיף ה) ובנושאי כליו (שם), וכפי הנראה פעל בהתאם להבנתו.

מסקנות והוראות
לאור האמור פוסק בית הדין:
א. הערעור נדחה בהיעדר עילה מוצדקת להתערב בנימוקי פסק הדין נשוא הערעור ובפרט לאור החלטת הבהרה של בית הדין האזורי.
ב. אין צו להוצאות. על המזכירות להשיב את כספי הערעור למערער בהתאם לנהלים.
ג. בית הדין מורה על סגירת התיק.
ד. יש להעביר עותק מפסק דין זה לבית הדין האזורי ירושלים להמשך טיפול.
ה. ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום י"ז בתמוז התשפ"ד (23.7.2024).

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה