בפנינו תביעת התובעת להטלת צווי הגבלה על הבעל בגין סירובו לגרש.

נזכיר כי בפסק הדין שמיום 14.4.24 נקבע שהבעל חייב לגרש את אשתו. וכך נרשם בסיומו של פסק הדין:

מסקנה
א. הבעל חייב לגרש את אשתו.
ב. ייפתח תיק לסידור גט, והצדדים יוזמנו כמקובל ויתגרשו.
ג. במידה והבעל יסרב לגרש במועד הראשון שייקבע, האישה תהיה רשאית לפתוח תיק להטלת צווי הגבלה כנגד הבעל בהתאם לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה - 1995.
ד. שאר הסוגיות הפתוחות שבין הצדדים, כולל באשר לפן הרכושי, ידונו ויוכרעו לאחר הגט.

ונזכיר אף האמור בסיומה של החלטת בית הדין מיום 25.6.24:

ברם, כאמור, התקבלה בבית הדין החלטת בית הדין הגדול מהיום 25.6.24, המבטלת את החלטתו לעיכוב ביצוע שניתן ביום 23.4.24. כן נרשם שם "הערעור נדחה".

נזכיר כי אף בית הדין דנן דחה את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין שמיום 14.4.24 בהחלטה שמיום 18.6.24.

לאור האמור, ההליך יימשך לאור החלטות קודמות.

ייקבע מועד נוסף לסידור גט, למועד סמוך ביומנו של בית הדין.

ונזכיר אף האמור בהחלטת בית הדין מיום 30.6.24 לאור סירובו של הבעל לגרש את אשתו במועד שנקבע:

וזה המועד שנקבע להיום, לסידור גט, לאחר שהבקשות לעיכוב ביצוע פסק דין זה נדחו, הן על ידי בית הדין דנן והן על ידי בית הדין הגדול.

כיום, התובעת מבקשת להתגרש. הנתבע מגיב: אני בתוך 30 יום לערעור. הגשתי היום ערעור. הוא התקבל וקבעו לי דיון. לא סרקו טוב את הערעור – הוא בן 201 עמודים – והדיין חשב שלא הגשנו ערעור ונתקן זאת. בתי דין נותנים ל 30 יום. מדוע פה אצה הדרך? אני רוצה שלום בית ומחכה לערעור. הייתה החלטה של בית הדין הגדול לעיכוב ביצוע, הפקדתי 30 אלף ש"ח והגשתי עיכוב ביצוע. אין אפשרות שבית הדין הגדול לא ייתן לי עיכוב ביצוע. אם לא ייתן לי, אלך ישר לבג"ץ. אין שום אפשרות בעולם שבית הדין הגדול לא ייתן עיכוב ביצוע. אם לא ייתן לי עיכוב ביצוע, זה בג"ץ הכי פשוט שיש. לכן אני לא יכול לגרש היום. שבית הדין יכבד את התקנון.

בית הדין לא הסכים לשמוע מהבעל הסבריו באשר לשיק שלו שחזר בבית הדין הגדול. הובהר שעניין זה לא שיך לבית הדין דנן.

טוען ב"כ הנתבע: אין לי מה להוסיף.

הבעל מוסיף: אני רוצה לומר משהו לאשתי על שלום בית.

האישה לא רוצה לשמוע את הבעל.

בית הדין לא איפשר לבעל לדבר עם אשתו ישירות, הן בשל האמור בהרחבה בפסק הדין שמיום 14.4.24 והן משום סירובה של אשתו לשמוע אותו.

עד כאן עיקרי טענות הצדדים והתנהלות הדיון.

ובכן, נזכיר. בפסק הדין שמיום 14.4.24 נקבע שהבעל חייב לגרש את אשתו, וכך נרשם בסעיף ג לקראת סיומו:

במידה והבעל יסרב לגרש במועד הראשון שייקבע, האישה תהיה רשאית לפתוח תיק להטלת צווי הגבלה כנגד הבעל בהתאם לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה - 1995.

ולאור העובדה שהבעל לא מוכן לגרש את אשתו היום, התובעת רשאית לפתוח תיק להטלת צווי הגבלה כנגד הבעל, בהתאם לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה - 1995.

נזכיר כי הבקשות של הנתבע לעיכוב ביצוע פסק דין זה נדחו הן על ידי בית הדין דנן, והן על ידי בית הדין הגדול, לכן ההליך יימשך. כמובן שאם נקבל החלטה לעיכוב ביצוע מאת בית הדין הגדול, נכבד זאת.

ונזכיר אף האמור בהחלטת בית הדין מיום 1.7.24 לאור תיק שנפתח לצווי הגבלה כנגד הבעל:

ייקבע דיון בתביעת התובעת להטלת צווי הגבלה כנגד הבעל ועוד סעדים, בגין סירובו לגרש.

אם בית הדין יתקשה בקיום דיון, כפי שארע לצערנו בעבר, יתכן ובית הדין ידון בתביעה זו אף בלא לקיים דיון בנוכחות פיזית של הצדדים.

ונזכיר אף האמור בסיומה של החלטת בית הדין מיום 16.7.24:

עד כאן עיקרי טענות הצדדים ההדדיות.

ובכן – בניגוד לטענות ב"כ הבעל; "דרכיה דרכי נועם" ו"מראית פני הצדק" (ביטוים שהשתמש בהם ב"כ הבעל כנגד הטלת צווי הגבלה) – הם, שהבעל יגרש את אשתו ולא יעגן אותה!

לא נמצאו בטענות הבעל עילה מוצדקת שלא להטיל עליו את צווי הגבלה שבחוק כנגד סרבני גט. הבעל טוען שצווי הגבלה יפגעו בבריאותו. מלבד שלא הוכח כך, ולא נראה כך מהתנהלות התיק עד כה – הרי רשאי הבעל לגרש את אשתו ולא יוטלו עליו צווי הגבלה שיפגעו בבריאותו. הרי "המפתחות בידו". אף בטענות הבעל שהוא מסייע את אחיו, אין ממש כדי שלא להטיל את המגבלה של שלילת רישיון נהיגה. ראשית, האישה מכחישה שהבעל היה נוהג להסיע את אחיו שבמוסד; ואף אם כדבריו, יוכל להצטייד בנהג או מסייע לאחיו. לא מתקבל על הדעת שהמוסד בו מצוי אחיו לא יארגן לו הסעה, אם אחיו יזדקק לצאת לטיפול רפואי. זאת מלבד העובדה שכל שירותי רפואה ניתנים במסגרת מוסד רפואי של כל חוסה.

ונזכיר האמור בהחלטת בית הדין הגדול מיום 1.7.24, שם נרשם "אין מקום לעיכוב ביצוע. בית דין קמא ימשיך לטפל בתיק, וככל ויוטלו סנקציות, מן הסתם הם לא יופעלו לפני מועד הדיון ביום 17.7.24, כך שאין כל מקום לעיכוב ביצוע". כך שמבחינת בית דין זה, אין כל הצדקה לעצירת ההליך שבפנינו הנוגע לסירובו של הבעל לגרש את אשתו.

טענות הבעל באשר לאי ייצוגה של האישה, אין בהם ממש. האישה לא חייבת ליטול ייצוג משפטי בבית הדין, ורשאית להיעזר במי שלבה חפץ בהליך המשפטי שלה.

ובכן, לאחר עיון בהחלטות קודמות בתיק, ולאחר שמיעת עמדת שני הצדדים ועיון בהחלטות בית הדין הגדול שבתיק שאף לא נתנו עיכוב ביצוע, בית הדין אינו רואה עילה שלא להמשיך הלאה עם פסק הדין לגירושי הצדדים. ולאחר הפעלת שיקול הדעת, בית הדין מחליט להטיל על הנתבע את צווי ההגבלה בחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה - 1995, סעיפים 2 (א) 1-6 (איסור יציאה מהארץ, החזקת וחידוש דרכון, החזקת וחידוש רישיון נהיגה, התמנות במשרה, מניעת עיסוק במקצוע מוסדר, קביעת לקוח מוגבל במיוחד בבנק לפי חוק שקים ללא כיסוי).

ברם, צווי ההגבלה יכנסו לתוקפם רק לאחר החלטת בית הדין הגדול באשר לערעור. ככל והדיון יתקיים מחר במועדו (17.7.24) וללא דחיות מצד הבעל, וככל והערעור יידחה ופסק הדין לגירושי הצדדים יאושר, אזי צווי ההגבלה הנ"ל שהוטלו עתה ייכנסו לתוקפם אוטומטית מרגע מתן ההחלטה לדחיית הערעור. כמובן שאם הערעור יתקבל ופסק הדין לגירושין ידחה, נפעל כפי שיורה לנו בית הדין הגדול.

ייקבע מועד נוסף לסידור גט לאחר תום 30 יום מהיום, ואם עדיין הבעל יסרב לגרש, בית הדין יבחן אז את בקשות התובעת להגבלות נוספות על הבעל, כגון הרחקות דר"ת, מזונות מעוכבת, שיימינג ועוד, כאמור בבקשותיה דלעיל. אין ממש בטענות ב"כ הבעל כנגד מתן הרחקות דר"ת על פי דין. הדבר נפסק בהלכה, וכך מקובל לנהוג בבתי הדין מימים ימימה כנגד סרבני גט, ונרשם בפסקי דין רבים.

כך שכבר הוטלו צווי הגבלה כנגד הנתבע בגין סירובו לגרש את אשתו עד היום.

בית הדין הגדול לא סתר החלטה זו במסגרת הערעור של הבעל. הערעור על פסק הדין לגירושין נדחה.

ונזכיר אף האמור בהחלטת בית הדין מיום 24.7.24:

ובכן, נבהיר. בית הדין לא הטיל קנסות על הנתבע, אף שהוא חויב לא אחת בהוצאות משפט על חלק מההטרחות שהטריח את בית הדין לחינם (בדרך כלל לא חייבנו את הנתבע בכך, לפנים משורת הדין, אך הוא הגדיש את הסאה פעם אחר פעם). לא נמצאה עילה לבטל החלטות אלו, והן בתוקפן. ברם, לבית הדין הגדול סמכות לבטל כל החלטה של בית הדין דנן.

באשר לצו ההגבלה לשלילת רישיון נהיגה; ראו החלטת בית הדין המנומקת מיום 16.7.24 אף באשר לכך, ובית הדין עומד אחר האמור בה, ואף בית הדין הגדול לא סתר אותה בהחלטתו שנתנה לאחר החלטה זו. ברם, לבית הדין הגדול סמכות לבטל כל החלטה של בית הדין דנן.

באשר לבקשת הבעל להפנות אותם לטיפול זוגי; נזכיר האמור בהחלטת בית הדין מלפני ימים ספורים, מיום 22.7.24:

[...]
ובית דין זה מבליג פעם אחר פעם על התנהלות הנתבע בתיק זה, ובדרך כלל לא פוסק הוצאות משפט לפנים משורת הדין, אך הבעל "מושך את החבל" חזק מדי לצערנו.

סעיף ג לבקשת הבעל להפנות את הצדדים לטיפול זוגי – לאחר מתן פסק דין מנומק וחלוט לחיוב גט כנגדו שאושר אף על ידי בית הדין הגדול, לאחר שמיעת ערעורו של הבעל - מטריח לחינם את בית הדין, וכבר ניתנה התראה בהחלטה הקודמת המצוטטת מעלה, אך הבעל לא שת לבו לה.

משכך, בית הדין מחייב את הנתבע (המבקש שפרטיו מעלה) בהוצאות משפט נוספות בסך 300 (שלוש מאות) ש"ח לטובת אוצר המדינה, בשל הטרחת המערכת לחינם פעם נוספת ולאחר התראות רבות.

העתק החלטה זו יועבר למרכז לגביית קנסות, לגביה מיידית.

ונזכיר אף האמור בהחלטת בית הדין מיום 1.9.24:

ובכן, בקשת הבעל לפסיקת פיצויי גירושין לטובתו, נדחית על הסף. די לעיין בפסק הדין לגירושין מיום 14.6.24 בנסיבות הגירושין ובקשיים שמערים הבעל כלפיי אשתו, כולל היותו סרבן גט, כולל עיון בהחלטת בית הדין דנן בתיק 1210809/9 (התפרסמה, שפיצויי גירושין נפסקים רק במקרי קיצון ולטובת אישה), כדי לדחות על הסף את בקשת הבעל לפסיקת פיצוי גירושים כנגד האישה, לטובתו.

אף הבקשה לביטול פסיקת הוצאות שנפסקו כנגד הבעל על ידי בית דין זה, או השבת הערבות שהפקיד בבית הדין הגדול, נדחית על הסף, מהעדר כל הצדקה לכך.

כמובן שאין הדבר שייך אף לדין המהרשד"ם באשר להטלת תנאי בגט על ידי הבעל, וראו כל הסברות ושיטות החולקים בספר אורות המשפט חלק ג (מעמוד תי והלאה) מאת אב"ד הרכב זה, שהרי אף לשיטת של המהרשד"ם (ויש ראשונים החולקים עליו בכך), עסקינן רק בתנאי צודק, ורק בתנאי שקשור לעצם הגירושין, מה שאין כן בנידון דנן.

לבקשת הבעל לדון בחלוקת רכוש רק על פי דין תורה, תגיב האישה בדיון הקבוע ליום 5.9.24. במידה לא תושג הסכמה (לקבלת קנין לחלוקה על פי חוק יחסי ממון), קיימת אפשרות לסגירת התיק בבית הדין, וחלוקת הרכוש תבוצע כנראה על ידי בית המשפט. מסתבר שאז יסתמכו הם על הנתונים שכבר נאגרו בתיק בית הדין.

בדיון הקבוע ליום חמישי הקרוב 5.9.24, וככל והבעל יתמיד בסירובו לגרש, בית הדין ידון אף בהחרפת צווי הגבלה כנגד הבעל בהתאם לתיקון מס' 9 (התשפ"ד-2024), התיקון החדש, לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), תשנ"ה-1995, וככל והתובעת תבקש זאת.

בקשת הבעל לשלום בית, לאחר שניתן פסק דין לגירושין ובהיות הבעל סרבן גט, לא רלוונטית בעליל.

ונזכיר אף האמור בהחלטה הנוספת שמיום 1.9.24:

לבקשת המבקש לביטול צו הרחקה מיום 7.8.24; בדיון הקבוע לעוד מספר ימים (בתיק סידור גט, צווי הגבלה) ליום 5.9.24, בית הדין יואיל לדון אף בבקשה לביטול צו ההרחקה, ככל והמבקש יבחר להעלות זאת אז.

ונזכיר האמור בסיומה של החלטת בית הדין הנ"ל שמיום 7.8.24:

הצו הינו זמני למשך 30 יום. הצו ניתן במעמד צד אחד, המשיב רשאי להתייחס לצו; ככל שיבחר המשיב לעשות כן, בית הדין ישקול את צעדיו, לרבות האפשרות לקיום דיון במעמד הצדדים.

לא נוכל לבטל את הצו ללא שמיעת עמדת הצדדים בדיון זה.

בפתח הדיון היום ובהתיישב הצדדים במקומם, הבעל התלוצץ עם בא כוחו על בית הדין, והחל לחקות את הנוסח של החלטות בית הדין בזלזול מופגן. בית הדין העיר לו על כך, והבעל התנצל. בית הדין מכבד את כל הבאים בשעריו. מצופה שאף הבעל יכבד את המערכת בה הוא בעל דין, ולפחות לא יזלזל בה. די בהערה זו בשלב זה.

בפתח הדיון, נשאל הבעל האם הוא מוכן לגרש את אשתו, הבעל מגיב: יש לי טוען רבני.

הבעל התבקש להשיב בעצמו לשאלה זו, שהרי הוא זה שצריך לגרש, והוא מגיב: אני אוהב את אשתי, בחוק נרשם שלפני צו הגבלה יש הזדמנות להשמיע טענות. אני לא מתווכח. זה רק רגשות שלי. הסביבה שלי אומרים תן לה בעיטה, אך הלב שלי קשור אליה ולא מסוגל. רוצה להסביר למה לא מסוגל, טוען שזה כמו לא לנשום. אחרי חומר חדש שיש לי, אשתי נתנה עיניה ב-5 גברים, ולכן היא צריכה לחזור בתשובה, ולא אסורה לבעלה. שתחזור הביתה ובתשובה. לבי נתון לה, ואם אני נותן גט אני מכשיל אותה באשת איש. ולא אוכל לומר שזה ברצון. יש לי הצעה, הילדים לא רוצים פירוד ולא רוצה לעשות זאת בראש השנה, שנחכה עד לאחר החגים ונלך לטיפול לשלום בית.

בית הדין העיר כי הבעל, שלצערנו הולך סחור סחור כל ההליך, כבר חויב בעבר בהוצאות משפט על הגשת בקשתו ללכת לטיפול לאחר מתן פסק דין לגירושין (ראו החלטה המצוטטת מעלה), ומן הראוי היה לחייבו אף היום בהוצאות משפט בגין כך. ברם, לפנים משורת הדין לא ננהג כך.

הבעל התבקש שוב להשיב האם הוא מוכן לגרש את האישה כיום, ומגיב: אני רוצה לדבר.

הבעל הותרה בפסיקת הוצאות משפט אם לא ישיב תשובה ישירה לשאלה הפשוטה, האם הוא מוכן לגרש את האישה או לא.

הבעל ממשיך לדבר סחור סחור ולא מוכן להשיב האם מוכן לגרש את אשתו או לא. בשל כך חויב הבעל (המבקש שפרטיו מעלה) בסך 200 ש"ח הוצאות משפט לטובת אוצר המדינה בשל הטרחת בית הדין לחינם.

מוסיף ב"כ הבעל: יש לשקול ההחלטה מחדש על מורדים זה בזה. נציג עובדות חדשות.

הובהר לבא כוח הבעל כי בית הדין הגדול כבר דחה את ערעורו של הבעל, כך שלא נפתח שוב את ההחלטה לפסק דין לחיוב הבעל בגט בעילות המנויות שם, כאשר הערעור עליה כבר נדחה.

מוסיף ב"כ הבעל: יש רק חיוב ולא כפיה. האישה תבעה כתובה אך יש חיוב מטעם מאיס עלי.

הובהר שוב לבעל כי כבר נדחה ערעורו של הבעל אף לאחר טענות הבעל בבית הדין הגדול, וכל שכן אלו שיכול היה הבעל להעלות בפני בית הדין הגדול. כך שלא נשמע היום טענות מאת הבעל אודות פסק הדין לגירושין שיכול היה להעלותן בערעור. נסכים רק לשמוע טענות רלוונטיות שהתחדשו לאחר החלטת בית הדין הגדול; והותרה הבעל כי אם לא יהיו אלו טענות רלוונטיות העשויות להשפיע על שינוי פסק הדין, נפסוק הוצאות משפט כנגדו בשל הטרחת בית הדין לחינם. ראו להלן שם תוארה הטרחתו הרבה של הבעל את בית הדין לאורך כל ניהול התיק וניסיון למשיכת ההליך שלא בהוגנות, ולא נוכל לאפשר זאת עוד.

מעלה ב"כ הבעל טענה ראשונה: ביום 25.8 הגישה האישה בקשה שהדיון יתנהל לא על פי דין תורה. זו עובדה חדשה. לא ניתן לנהל הליך חיוב וכפיה כשאישה רוצה לדון בגזל.

בשלב זה הוטל על הבעל חיוב ב-500 ש"ח הוצאות משפט, לאור העלאת טענת סרק בדיון והטרחת בית הדין לחינם פעם אחר פעם, שהרי מה הקשר בין בקשת האישה לחלוקת רכוש על פי חוק (שספק אם תיענה בחיוב) – ואף לו הייתה עובדה חדשה - לבין פסק הדין לגירושין על כל נימוקיו?

שוב הותרה בא כוח הבעל כי על כל טענה שאינה רלוונטית, נחייב בהוצאות משפט נוספות.

טוען שוב בא כוח הבעל לביטול פסק הדין לגירושין: הגשנו עוד בקשה לתיק לפיצוי גירושין. בית הדין דחה זאת, אבל יש לתת משקל נגד לניסיון האישה לגזול מהאיש כסף שלא על פי דין תורה.

שוב הוטל על הבעל חיוב ב 500 ש"ח הוצאות משפט, לאור העלאת טענת סרק בדיון והטרחת בית הדין לחינם פעם אחר פעם, שהרי מה הקשר בין בקשתו של הבעל לפסיקת פיצוי גירושין לטובתו, לבין פסק הדין לגירושין על כל נימוקיו?

שוב הותרה ב"כ הבעל כי על כל טענה שאינה רלוונטית, נחייב בהוצאות משפט נוספות.

מוסיף ב"כ הבעל: האיש טען שהאישה יזמה את הפירוד, ומצא מכתבים שהיא רשמה לידידה ישראלי, ואין מורדים זה בזה. ולא מאיס עלי. אין בסיס הלכתי להרחקות דר"ת, אם עיניה נתנה באחר.

ומוסיף ב"כ הבעל: האישה יזמה את הפירוד כי העלימה מסמכים. הסכם שעשו הצדדים באשר לירושת הוריו של האיש. ולכן עיניה נתנה בממון, ואין טעם להרחקות דר"ת.

ומוסיף ב"כ הבעל: ר"ת בעצמו חילק בין נידוי להרחקות, ויש תשובת מהרי"ק בבית יוסף שהוא לא נענש ואנו נפרדים ממנו. הגבלה כזו שמגבילה את האיש לגמרי, זו כפיה. השו"ע לא פסק את הרחקות דר"ת והאיש ספרדי והרשב"א והחזו"א כתבו שלרשב"א אין הרחקות דר"ת. ומהריב"ל כתב שהרחקות חשובות כנידוי. והחזו"א מחמיר לדינא. גם החוק החדש שנתנו כלים לסנקציות, זה אמור להיות במסגרת ההלכה.

האישה עומדת על בקשתה להרחקות דר"ת, שימינג, ומוסיפה: אני רוצה לעשות עליו שימינג, וכן לפי התיקון החדש, יש לאיש 3 עמותות: שם משמעון, אורות שמעון, בית מדרש ובית הכנסת אור החיים. בעמותת שם משמעון הוא המנכ"ל וחותם על השקים. הוא מנהל את הכספים בעמותות ולכן יכול להחליף טו"ר כל חודשיים. הוא ממשיך למשוך שקים משם. אני דורשת מאסר, למה אני במאסר? מזונות מעוכבת, מבקשת 4195 ש"ח לחודש. אני עובדת היום במשרד החינוך, מרויחה 16 אלף ש"ח או 17 אלף ש"ח. ביקשתי קנס יומי על כל יום שאני מחכה. אני בבית כלא ובהמתנה.

מגיב ב"כ הבעל באשר למזונות מעוכבת: הכנסתה עלתה ל-17 אלף ש"ח ויש לה עוד עבודות. אין מזונות מעוכבת כשהיא מתפרנסת טוב. מציג נימוקים הלכתיים. היא מקבלת מהאיש כל חודש 4100 ש"ח. האישה אמרה שזה נכנס לה מהדירה, אך זה פירות נכסי מילוג, והוא נותן לה זאת כדי להוכיח רצינות לשלום בית. האיש יעמוד על כך להשיב כספי מתנה.

מוסיף ב"כ הבעל: קנס יומי ומאסר באים רק במקום שיש כפיה והדיון לא נקבע לכך. יש לי אישורים רפואיים ויש להתייחס אליהם לפני מתן צו, כן יש עוד 4 ילדים המתגוררים אצלו בבית והם תלויים בו.

מציג הבעל מסמכים רפואיים. הוצגו לעיון האישה.

הבעל טוען: יש לי אישור שאני לא יכול להיות במאסר כי אני צריך לעשות בדיקות רפואיות. שבית הדין יפנה למומחה מטעמו והוא יחליט.

ומוסיף הבעל: לפי סעיף 4 ב בתיקון החדש יש מצב בריאות והתלויים בו ואם פוגע בצד שלישי. אך לגבי עמותות, אני עובד שם, אני בקשר עם התורמים ומכניס שם הכנסות, ואם אני אצא לא אוכל לפעול שם, זה השלכות חמורות על העמותות. לא מדובר בסרבן גט. באשר לשיימינג, אני לא מתייחס לכך. אך יש לי תלמידים שעשו חוברת "רבם דקרו" ששם כל המכתבים המיניים והאינטימיים ושדוד עמרם שנגע בה, היא נתנה עיניה ב-5 גברים. זה יצא ב-10 אלפים עותקים, הם יוציאו זאת, אין לי שליטה על כך. אין לי קשר עם אנשים אלו, הם הכינו את החוברת 124 עמודים.

האישה מוסיפה: למרות הכול אני רוצה שיימינג. כך הבעל רוצה אותי, כשמאיים עלי בכך?

הבעל: אני לא רוצה את זה, והם לא שואלים אותי.

כמובן שמשפט זה אחרון של הבעל, אין לו משמעות. בהחלט בית הדין חש שהבעל מאיים על האישה, כביכול בסיוע תלמידיו, בהכפשת שמה ברבים בצד הנמוך ביותר (בצד המיני והאינטמי), כאשר כל חטאה הוא – שהיא רוצה להתגרש. בית הדין מוקיע התנהלות זו של הבעל. כמובן שתהא לכך השפעה בהמשך ניהול התיק.

עד כאן עיקרי טענות הצדדים ועיקרי התנהלות הדיון הנוכחי.

דיון והכרעה
ובכן, נזכיר שוב האמור בסיומה של החלטת בית הדין מיום 16.7.24:

ייקבע מועד נוסף לסידור גט לאחר תום 30 יום מהיום, ואם עדיין הבעל יסרב לגרש, בית הדין יבחן אז את בקשות התובעת להגבלות נוספות על הבעל כגון הרחקות דר"ת, מזונות מעוכבת, שיימינג ועוד, כאמור בבקשותיה דלעיל. אין ממש בטענות בא כוח הבעל כנגד מתן הרחקות דר"ת על פי דין. הדבר נפסק בהלכה וכך מקובל לנהוג בבתי הדין מימים ימימה כנגד סרבני גט, ונרשם בפסקי דין רבים.

ובכך עסקנו היום בין השאר.

הבעל מתמיד בסירובו שלא לגרש את אשתו, וממשיך לטעון טענות כזב כאילו הוא אוהב את אשתו (ראה באריכות פסק הדין לגירושין תיאור יחסי הצדדים ותיאור רצונו האמיתי של הבעל), מה שלא מונע ממנו לספר בדיון באותה נשימה שאשתו מנהלת קשר עם 5 גברים שונים, או לאיים על האישה בדיון ובפני בית הדין כי תלמידים שלו כבר הכינו כנגדה חוברת בת 124 עמודים, וכמתואר מעלה "יש לי תלמידים שעשו חוברת 'רבם דקרו' ששם כל המכתבים המיניים והאינטימיים ושדוד עמרם שנגע בה, נתנה עניה ב-5 גברים. זה יצא ב-10 אלפים עותקים, הם יוציאו זאת, אין לי שליטה על כך". כך מדבר בעל שרוצה את אשתו? לאורך כל הדרך הבעל ממשיך להתל בבית הדין שכביכול הוא רוצה את אשתו, ובכך מעגן ומצער אותה עוד ועוד. חבל שהבעל יטרח לומר בכל דיון או בכל כתביו עד כמה הוא אוהב את אשתו, שהרי בית הדין לא מאמין לכך, ורואה בכך טענות כזב ושקר הנועדות לצער עוד את אשתו.

הבעל מטריח את בית הדין ללא הרף תוך ניסיון למשיכת ההליך
לא יהיה מנוס מלחייב את הבעל בהוצאות משפט היום. ראשית, הבעל סירב שוב ושוב להשיב לשאלה האם הוא מוכן לגרש את אשתו היום או לא, וכדרכו הלך סחור סחור פעם אחר פעם, יתכן בניסיון למשוך את ההליך כמה שיותר, כפי שנהג לעשות בתיק זה עד כה. בנוסף, בא כוחו העלה טענות לסתירת פסק הדין לגירושין שניתן, טענות שלא היה בהן ממש, ואף שהותרה שאם יעלה טענת סרק הוא יחויב בהוצאות משפט הוא לא נמנע מלהעלות טענות סרק אלו ללא משמעות. לא נאפשר לבעל למשוך את ההליכים בתיק זה בטענות סרק או בכאלו המשרתים את מטרתו לכאורה למשיכת ההליכים בבית הדין עוד ועוד ובכך לצער את האישה.

נעיר כי בית דין זה משקיע רבות בניהול תיק זה, נתנו בו כבר 231 החלטות, שחלקן ארוכות ומפורטות (סה"כ מאות עמודי החלטות), שרובן נסובים סביב הערמת קושי והתחכמות מצד הבעל בהליך הגירושין; בתחילה בהתחמקות שיטתית שלו מקיום דיון הוכחות בתיק, ולאחר מכן בסרבנותו לגרש את אשתו. בית הדין נהג עד כה עם הבעל פעמים רבות לפנים משורת הדין, אף שהטריח אותנו המון בתיק זה לשווא.

וראו לדוגמה האמור בהחלטת בית הדין מיום 24.7.24:

ובכן, נבהיר. בית הדין לא הטיל קנסות על הנתבע, אף שהוא חויב לא אחת בהוצאות משפט על חלק מההטרחות שהטריח את בית הדין לחינם (בדרך כלל לא חייבנו את הנתבע בכך, לפנים משורת הדין, אך הוא הגדיש את הסאה פעם אחר פעם).
[...]
ובית דין זה מבליג פעם אחר פעם על התנהלות הנתבע בתיק זה, ובדרך כלל לא פוסק הוצאות משפט לפנים משורת הדין, אך הבעל "מושך את החבל" חזק מדי לצערנו.

והדברים מדברים בעד עצמם.

אך מעתה, לא נוכל להמשיך בדרך הוויתור. הבעל לא מתרשם מההתנהלות הוותרנית של בית הדין כלפיו, וממשיך להטריח אותנו שוב ושוב, כולל בדיון היום, כמתואר מעלה. מסתבר שמעתה ואילך לא ננהג עם הבעל לפנים משורת הדין, אלא רק לפי הדין.

הרחבת צווי הגבלה כנגד הבעל
תחילה נזכיר האמור בהחלטת בית הדין מיום 1.9.24:

בדיון הקבוע ליום חמישי הקרוב 5.9.24, וככל והבעל יתמיד בסירובו לגרש, בית הדין ידון אף בהחרפת צווי הגבלה כנגד הבעל בהתאם לתיקון מס' 9 (התשפ"ד-2024), התיקון החדש, לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), תשנ"ה-1995, וככל והתובעת תבקש זאת.

והצדדים העלו טענותיהם בדיון באשר לכך, כמתואר מעלה.

ובכן, לאחר שמיעת שני הצדדים באשר לכך ולאור ההחלטה המצוטטת מעלה שקבעה כי נדון היום אף בהרחבת צווי ההגבלה כנגד הבעל לפי תיקון 9 לחוק שאושר לאחרונה, ולאחר הפעלת שיקול הדעת, מוחלט להרחיב את צווי ההגבלה כנגד הבעל אף לפי תיקון 9 הנ"ל. נזכיר כי בתיקון 9 לחוק הנ"ל, בו יש פירוט לתפקידים ולפעולות שבית הדין יכול למנוע ממי שמעכב את הגירושין ושם נרשם בין השאר:

(6א) (א) לפתוח חשבון בגוף פיננסי מפוקח (בפסקה זו – חשבון) או לבצע כל פעולה בחשבון כאמור, בין לבדו ובין עם אחר, לרבות על ידי מיופה כוח בחשבון, או להיות מורשה או מיופה כוח בחשבון של אחר, ורשאי בית הדין להחריג פעולה או סוגי פעולות בחשבון (בפסקה זו – צו הקפאת חשבון).

(ב) על אף האמור בפסקת משנה (א), לא ייתן בית הדין הרבני צו הקפאת חשבון אלא בהתקיים התנאים האלה:

(1) הוא הביא בחשבון את הנזק שעלול להיגרם ממתן הצו למי שפסק הדין ניתן לזכותו, בין השאר בשל אי־תשלום חובות לצדדים שלישיים;

(2) היה בחשבון שותף – הוא נתן לו הזדמנות להשמיע את טענותיו ובחן את האפשרויות העומדות בפניו; לשם כך רשאי בית הדין לתת צו המורה לגוף פיננסי מפוקח למסור לבית הדין מידע שבידו בדבר שם בעלי החשבון, מורשי החתימה בחשבון, מספרי הזהות שלהם, מעניהם, מספרי טלפון ליצירת קשר עימם וכתובות דואר אלקטרוני שלהם.

(ג) על אף האמור בפסקת משנה (א), לא ייתן בית הדין הרבני צו הקפאת חשבון אם מי שנגדו ניתן הצו הוא מורשה חתימה באותו חשבון מכוח ייפוי כוח מתמשך או מכוח צו למינוי אפוטרופוס, בלבד.

(ד) ניתן צו הקפאת חשבון, לא יפעל הגוף הפיננסי המפוקח אלא בהתאם להוראות הצו שהומצא לו.

(ה) בפסקה זו –
"גוף פיננסי מפוקח" – כהגדרתו בחוק שירותי תשלום, התשע"ט–2019‏;

"ייפוי כוח מתמשך" ו־"צו למינוי אפוטרופוס" – כמשמעותם בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב–1962‏;

"שותף" – שותף או מורשה חתימה בחשבון, שאינו בעל דין בהליך שבו ניתן פסק הדין;

(6ב) לייסד תאגיד או להיות בעל עניין בתאגיד, לרבות באמצעות אחר; ואם השתתף מי שניתן נגדו הצו בייסוד תאגיד או היה בעל עניין בתאגיד – לתת הוראות לעניין הפסקת היותו בעל עניין בתאגיד; אין בהוראות לפי פסקה זו או בהפרתן כדי לגרוע מתוקפה של התאגדות או פעולה משפטית של תאגיד שבו היה מי שניתן נגדו הצו מייסד או בעל עניין כאמור; לעניין זה, "בעל עניין" – כהגדרתו בחוק ניירות ערך, התשכ"ח–1968‏, ולגבי תאגיד שאין לו הון מניות – חבר בתאגיד או חבר הוועד או ההנהלה של אותו תאגיד;

(6ג)  לכהן כנאמן או בתפקיד דומה בהקדש;

(6ד)  להשתמש בכרטיס חיוב, כהגדרתו בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א–1981; דין הגבלה לפי פסקה זו כדין סיום חוזה שירותי התשלום כלפי מי שניתן נגדו צו ההגבלה; לעניין זה, יראו את מועד סיום החוזה בתום יום העסקים שלאחר מועד קבלת צו ההגבלה בגוף הפיננסי המפוקח;

לאחר העיון, בית הדין מאשר כל ההגבלות המצוטטות מעלה כנגד הבעל (הנתבע בתיק). באשר לעמותות שלבעל יש שייכות להן (האישה הזכירה את שם העמותות, כאמור מעלה); הבעל לא יהיה מורשה חתימה ולא חבר ועד, באף אחת מעמותות אלו.

בכל טענות הבעל לא נמצאה עילה מוצדקת שלא לנהוג כך ולהרחיב את צווי ההגבלה. אם הבעל חושש שייפגעו העמותות שלו, כטענתו, אזי הוא מתכבד לגרש את אשתו שאותה הוא מעגן, ואז לא ייפגעו העמותות שלו.

בית הדין פונה למחלקה המשפטית בהנהלת בתי הדין למימוש בפועל של ההגבלות הנ"ל כנגד הבעל.

הרחקות דר"ת
לא נמצאה עילה בטענות הבעל ובא כוחו שלא להטיל על הבעל את הרחקות דר"ת. הבעל סרבן גט, מצער את אשתו לחינם, מעליל עליה שהיא בקשר עם 5 גברים זרים, וכבר ניתנה החלטה מפורטת לחיובו בגט.

דייני ישראל כבר כתבו בעבר פסקי דין המסבירים את החלת הרחקות דר"ת בפועל כיום, כולל על בעל ספרדי, ואין בכל הטענות שב"כ הבעל העלה היום כרשום מעלה כדי לסתור את המנהג הרווח בבתי הדין רבות בשנים.

במידה ולא תתקבל הודעת הבעל עד ליום שני 28.10.24 בשעה 12.00 בצהרים כי הוא מוכן לגרש את אשתו ללא תנאי, תינתן החלטה נפרדת להטלת הרחקות דר"ת כנגד הבעל, ובכפוף לבקשה מתאימה מאת מי מהצדדים. לא תינתן לבעל הזדמנות נוספת להביע דעתו בסוגיה זו בפני בית דין זה, שהרי לכך התקיים הדיון היום ודעתו נשמעה, וכבר הוחלט כאמור.

שיימינג
הבעל סרבן גט קשה. בית הדין מתרשם כי מבחינתו, הוא לא יגרש את אשתו לעולם, ככל והדבר תלוי בו, אף שאשתו מתחננת לכך ואף שניתן פסק דין לחיובו בגט.

בית הדין מאשר עקרונית את בקשת התובעת לשיימניג כנגד הבעל, והיא רשאית לפרסם את שמו ותמונתו ועצם היותו סרבן גט - בכל מדיה שתמצא לנכון. בית הדין אף מקווה כי בכך נביא למצב שמי ממכריו של הבעל ישכנע אותו לתת גט לאשתו.

ברם, הוראה זו אינה ליישום מיידי. בית הדין מאפשר לבעל להתעשת ולתת גט לאשתו לאלתר. במידה ולא תתקבל הודעת הבעל עד ליום שני 28.10.24 בשעה 12.00 בצהרים כי הוא מוכן לגרש את אשתו ללא תנאי, תהא רשאית האישה לממש אישור זה אף ללא מתן החלטה נוספת באשר לכך.

מתווה להמשך ההליך
במידה ולא תתקבל הודעת הבעל עד ליום שני 28.10.24 בשעה 12.00 בצהרים כי הוא מוכן לגרש את אשתו ללא תנאי, תהא רשאית האישה לחדש בקשה להטלת קנס על הבעל או מאסר.

בשלב זה אף לא נחייב את הבעל במזונות מעוכבת מחמתו, אף שלא נכריע שאין מקום לכך, ויתכן והדבר ייבחן שוב בהמשך הדרך.

אישורים רפואיים שהציג הבעל
הבעל הגיש בדיון אישורים רפואיים כדי לשכנע את בית הדין שלא להטיל עליו סנקציות שבחוק.

בית הדין עיין באישורים הרפואיים שהציג הבעל.

הראשון מאתמול 4.9.24 (לקראת הדיון...) מאת ד"ר גביש משערי צדק, שרשם שמומלצת הימנעות ממצבי לחץ "ובוודאי משהות בתנאי מעצר או מאסר לפחות בחצי שנה הקרובה", אך מסתבר שהרופא שרשם המלצה זו לא ידע שבפניו עומד סרבן גט קשה המתעלל באשתו באי מתן גט...

האישור השני שהציג הבעל, סיכום ביקור בנוירולוגיה שערי צדק, מיום 11.8.24, רשום באנגלית, ללא צירוף תרגום, אך בית הדין עשה לכך תרגום, ושם תואר מצבו הרפואי של הבעל.

האישור הנוסף הוא ממרפאת הלב שערי צדק, מיום 11.8.24, שם הומלץ בסיומו על טיפול תרופתי ודיאטת מעקב לחץ דם, פעילות גופנית לירידה במשקל.

אין באישורים אלו כדי שלא להטיל על הבעל – סרבן הגט – את הסנקציות הקבועות בחוק.

יגרש הבעל את אשתו, ואז לא יזדקק להמציא אישורים המונעים הטלת סנקציות לשיטתו...

ככלל, לאורך כל ניהול התיק, הבעל מעמיס בתיק זה אישורים רפואיים לרוב, כדי להצדיק את אי הופעתו לדיון – בשלב הראשון והארוך של ההליך – ועתה, כדי להמשיך לעגן את אשתו לחינם ולצער אותה כמה שיותר. בית הדין לא יאפשר לבעל לנהוג בדרך זו ולא ישתף פעולה עם כך. אם הבעל סבור שהמצב מלחיץ אותו ופוגע בבריאתו – אז שיגרש, ואז הלחץ יפוג בעזרת ה'.

חלוקת רכוש
נזכיר האמור במסגרת החלטת בית הדין מיום 1.9.24:

לבקשת הבעל לדון בחלוקת רכוש רק ע"פ דין תורה, תגיב האישה בדיון הקבוע ליום 5.9.24. במידה לא תושג הסכמה (לקבלת קנין לחלוקה ע"פ חוק יחסי ממון), קיימת אפשרות לסגירת התיק בבית הדין, וחלוקת הרכוש תבוצע כנראה ע"י בית המשפט. מסתבר שאז יסתמכו הם על הנתונים שכבר נאגרו בתיק בית הדין.

באשר לכך, האישה טוענת היום: אני רוצה לדון על פי חוק יחסי ממון בבית הדין. רוצה חלוקה שווה. רק עכשיו לאחר שנה וחצי הוא מעלה טענה לחלוקת רכוש על פי דין תורה. הוא לקח אותי לבית משפט ומאיים עלי עליכם בבג"ץ, אז למה עכשיו רוצה דין תורה? הוא פושטק ולא בן תורה.

מגיב ב"כ הבעל: ברור לאיש שבבית דין דנים על פי דין תורה. הוא רוצה דין תורה.

בית הדין הבהיר שיתכן ולא נוכל לדון בדין תורה והתיק ייסגר בבית הדין וידון בערכאה אחרת אם יפתח שם, שהרי לפי חוק נצרכת הסכמת שני הצדדים לדון בדין תורה.

זאת הודע לצדדים בדיון.

מוסיף ב"כ הבעל: הבעל ראה שד' נגע באישה.

ובכן, הבעל דורש לחלוק את הרכוש ע"פ דין תורה. כך שכתוצאה מכך לא מוכן לקבל בקניין לחלוק על פי חוק יחסי ממון. האישה דורשת לחלוק את הרכוש על פי חוק יחסי ממון.

באשר לכך מוחלט כך:
באשר לפן הרכושי ולתיק הרכושי הפתוח בפני בית הדין, בית הדין נאלץ למשוך ידיו מטיפול בתיק זה.

ידוע האמור בסעיף 13 (ב) לחוק יחסי ממון: "בענין שחוק זה דן בו, ינהג גם בית דין דתי לפי הוראות חוק זה, זולת אם הסכימו בעלי הדין לפני בית הדין להתדיין לפי הדין הדתי", כך שככל שאין הסכמה של שני הצדדים לדון בהנ"ל ע"פ דין תורה, אזי בית הדין לא יוכל לדון על פי דין תורה.

ואמנם, היה ניתן לרפא זאת במנהג המקובל בבתי הדין, שיקבלו שני הצדדים בקנין כי הרכוש יחולק על פי חוק יחסי ממון, ואז החלוקה בפועל לא תנגוד את דעת תורה, שהרי כל צד הקנה למשנהו את ההפרש שאינו זכאי לו על פי דין תורה, אולם נראה שהנתבע אינו מסכים לקבל קנין, כך שלמעשה לא נוכל לחלוק את הרכוש על פי חוק כשאין הסכמת מי מהצדדים לכך.

משכך, התיק לחלוקת רכוש שנפתח בבית הדין, ייסגר.

רשאים הצדדים לחדש תביעתם הרכושית בפני ערכאה אחרת.

נעיר שבית הדין מתרשם כי לכאורה הטעם שהבעל מבקש לדון על פי דין תורה אינו בשל היותו צדיק. הבעל סרבן גט. הבעל תבע את אשתו בבית משפט בתביעה כספית כמתואר באריכות בפסק הדין לגירושין. הבעל מאיים כל העת על בית הדין ועל האישה שיפנה לעתירה לבג"ץ. כך שבקשת הבעל לדון על פי דין תורה ולא על פי החוק אינה באה על רקע אהבתו לדין תורה ודבקותו בתורה והלכותיה, אלא כנראה הסיק הבעל לפתע שכך משתלם לו יותר בניהול התיק הרכושי. וראו עוד האמור להלן באשר לכך.

ברם, התיק לחלוקת רכוש נפתח על ידי התובעת כבר ביום 26.2.23, ועד עתה – חרף היות הבעל מיוצג על ידי לפחות 6 עורכי דין במהלך כל התקופה (בכל התיקים) וניהל הליך רכושי ארוך, לא ביקש הבעל חלוקת רכוש על פי דין תורה, אף שידע וידעו באי כוחו כי על פי חוק לא ניתן לחלוק את הרכוש על פי דין תורה בלא הסכמת הצד השני. אז מדוע הבעל הטריח אותנו ואת הצד השני בכך עד עתה? יתכן וגילה לפתע שהליך בבית הדין אינו מתנהל לשביעות רצונו?

כאמור, התיק לחלוקת רכוש מתנהל בבית הדין כבר כשנה וחצי, וניתנו בו כבר 47 החלטות. לא יתכן לקבל מצב בו נתבע בתיק יבחר את "תחנת היציאה" שלו מהתיק ושינוי זהות מערכת השיפוט שלא נוחה לו ברגע נתון זה, בטענה שנזכר עתה שהוא לא רוצה לחלוק על פי החוק אלא על פי דין תורה (ביודעו שבית הדין לא יכול לדון על פי דין תורה ללא הסכמת שני הצדדים), אף בהיותו מיוצג עם לפחות 6 מייצגים עד כה, שלבטח מכירים את לשון החוק.

בשיקולי רוחב ושיקולי טובת הציבור, איזה מסר אנו מעבירים לציבור בעלי הדין, אם הם רשאים לזנוח את התיק בטענה זו, ברגע שההליך המשפטי אינו לשביעות רצונם?

בית הדין השקיע בתיק זה מאמצים רבים, כולל מתן 47 החלטות והשקעת זמן מרובה. הדבר בא כמובן אף על חשבון טיפול בתיקים אחרים.

הבעל, שהטריח את בית הדין רבות לחינם בטיפול בתיק זה עד כה, ישלם הוצאות משפט לטובת אוצר המדינה בסך 50,000 (חמישים אלף) ש"ח. מסתבר שאף סך זה אינו מגלם את הטרחה המרובה שהשקיע בית הדין בניהול התיק.

לטובת התובעת לא פסקנו הוצאות משפט בגין כך, משלא נדרשנו לכך על ידה.

צו הרחקה
באשר לכך נזכיר האמור בהחלטת בית הדין מיום 7.8.24:
Click here to enter text.

הוגשה בקשת המבקשת למתן צו הגנה – הרחקה כנגד המשיב, בעלה.

לאחר עיון בבקשה והכרת נסיבות התיק (כולל העובדה שהצדדים פרודים כבר תקופה ממושכת והבעל מסרב לגרש את אשתו וכבר הוטלו עליו צווי הגבלה שבחוק לקיום פסקי דין של גירושין) ובהתאם לסעיף 2 (א) לחוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א-1991 ולאחר שיקול הדעת, בית הדין מחליט להיעתר למבוקש כדלהלן:

א. נאסר על המשיב להיכנס לדירה בה מתגוררת המבקשת או להימצא בתחום מרחק 50 מטרים מאותה דירה, והוא אף אם יש למשיב זכות כלשהי בה;

ב. נאסר על המשיב להיכנס למקום עבודתה של המשיבה או להימצא בתחום מרחק 50 מטרים ממקום עבודתה;

ג. נאסר על המשיב להטריד את המבקשת בכל דרך ובכל מקום, לרבות באמצעות הטלפון, הודעות כתובות והדומה;

ד. נאסר על המשיב לבלוש אחר המבקשת או להתחקות אחר מעשיה, בכל דרך שהיא, לרבות באמצעות מכשירי הקלטה או צילום.

בית הדין דוחה את בקשת המבקשת להורות על הפקדת נשקו של האיש, לאחר שלא הוכיחה כי בכוונת האיש לפגוע בה פיזית, או כל עילה אחרת המצדיקה זאת.

הצו הינו זמני למשך 30 יום. הצו ניתן במעמד צד אחד, המשיב רשאי להתייחס לצו; ככל שיבחר המשיב לעשות כן, בית הדין ישקול את צעדיו, לרבות האפשרות לקיום דיון במעמד הצדדים.

טוען ב"כ הבעל: הצו תכף יגמר אך זה נושא עקרוני. הוא בקשת סרק. החוק קבע תנאים לצו זה, אלימות, או אם יש לסכנה או התעללות נפשית. האישה רק הציגה מכתב ששלח לה הבעל, זו לא התעללות נפשית מתמשכת. האיש רצה לנחם אצל משפחת האישה. הצדדים לא מתקרבים. אין לו תכנית להתקרב לאזור שלה. אין לו תכנית להיכנס ולהתקרב לדירה שלה, אך אין לקבע זאת בהחלטה. זה ישמש את האישה בהכחשות כנגד האיש. האישה עובדת בב' במקום שהבעל עובר בו.

האישה מגיבה: הוא לא מפסיק לכתוב לי מכתבים, שלא יפנה אלי בשום דרך, אלא רק דרך הטוען הרבני. כן אני מפחדת ממנו.

מגיבה האישה לשאלת בית הדין: אני מוכנה לבטל את הצו, ואם הוא ישלח לי מייל נוסף, יינתן צו הרחקה.

מוסיף ב"כ הבעל: זה שהוא שולח מייל זה לא עילה לצו הרחקה.

ובכן, בשלב זה הצו (הפוקע בעוד יומיים) לא יחודש. הבעל ציער את האישה לאורך הדרך, הבעל סרבן גט, מצער אותה בהליכים משפטיים קשים, מאיים על אשתו בפני בית הדין בכך שתלמידיו מוציאים חוברת מפורטת מינית-אינטימית אודותיה; ולאור כל האמור, לבית הדין אף קיים חשש שינסה לפגוע בה בדרך זו או אחרת. כפי שסוכם עם התובעת, בית הדין ישקול את חידוש הצו במידה והבעל יפנה ישירות שוב לאישה, אף פעם אחת נוספת, או אם נסבור מהתנהלות נוספת שלו שהבעל מהוה סכנה מיידית כזו או אחרת לאישה.

העתק החלטה זו יועבר למרכז לגביית קנסות, לגביה מיידית מאת הבעל (המבקש שפרטיו מעלה) בסך 51,200 (חמישים ואחד אלף ומאתיים) ש"ח.

החלטה זו מותרת לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום ג' באלול התשפ"ד (06/09/2024).

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה