לפנינו ערעור על החלטות בית הדין האזורי בפתח תקווה (הרכב א) בתיק (אזורי) מס' 1423110/4.

השתלשלות בקשות הצדדים והחלטות בית הדין
ביום י"ד בכסלו תשפ"ד (27.11.2023) החליט בית הדין על פירוק השיתוף בדירת הצדדים ומינה שמאי להערכת שוויה. ביום כ"א בשבט תשפ"ד (31.1.2024) החליט בית הדין החלטה שלכאורה העדיפה את זכות האיש בדירה וכדלקמן:

לאחר העיון בבקשת האישה בית הדין מחליט:
א. הצדדים או מי מהם, ינסו לאתר רוכש פוטנציאלי מצד ג' אשר יציע מחיר גבוה יותר ממחיר השמאות, בתוך שישים יום מהיום.

ב. ככל שלא יאותר רוכש פוטנציאלי, תימכר הדירה לאיש אגב גירושין.

האישה ערערה על העדפת האיש על פניה בהחלטה זו, בית הדין הגדול ביקש את הבהרת בית הדין האזורי – מדוע הוא מעדיף את האיש על האשה, אך בשל כשל טכני לא התקבלה תשובת בית הדין האזורי אלא לאחר שינוי ההחלטות כפי שיובא להלן.

ביום כ"ו בשבט התשפ"ד (5.2.2024) הציעה האישה לבית הדין האזורי כי תקנה את הדירה בסכום העולה על הערכת השמאי ובעקבות כך ביקש בית הדין האזורי את תגובת האיש כדלהלן:

התקבלו בקשות האשה: "[...] אי לכך ולאור הצעת העישה, יתבקש כבוד בית הדין לקבוע כי האישה תרכוש את הבית לפי שווי של 3,000,000 ש"ח."

מבוקשת תגובת האיש בתוך שבעה ימים [...]

ביום ה' באדר א' התשפ"ד (14.2.2024) התקבלה הסכמת האיש לקניית האישה את הדירה בסכום זה וכדלהלן:

1. רצונה של האישה לרכוש את הדירה בסך של 3,000,000 ש"ח, בהצעה בלתי חוזרת, התקבל. בית הדין מתבקש ליתן החלטה המורה לאישה לחתום על הסכם מכר לרכישת הדירה תוך ארבעה־עשר יום מיום מתן ההחלטה.

2. יחד עם זאת במידה ויתברר כי האישה חוזרת בה מהצעתה ו/או כי אין ביכולתה לרכוש את הדירה בהתאם להצעתה, האיש ירכוש את הדירה בהתאם לרשום בחוות הדעת שהוגשה לבית הדין,

3. האישה גם לא תוכל לבקש חוות דעת חדשה במידה ויחלוף פרק זמן בין הודעתה על רצונה לרכוש את הדירה לבין חזרתה מההצעה לרכישת הדירה והדירה תימכר לאיש בהתאם לחוות הדעת.

4. יובהר כי הסכמתו של האיש מייתרת גם את הערעור שהוגש על ידי האישה לבית הדין הגדול שכן הסכמה זו שומרת על זכויותיה של האישה ואינה מקפחת אותן כפי שנטען על ידה בערעור.

לאחר הגשת הבקשה הקפיא בית הדין הגדול את הדיון בערעור עד להחלטת בית הדין האזורי.

ביום ט' באדר א' התשפ"ד (18.2.2024) אישר בית הדין האזורי את ההסכמה למכירת הדירה לאישה כדלהלן:

לאור הסכמות הצדדים, בית הדין מחליט:

א. הצדדים יחתמו על הסכם לרכישת חלקו של האיש בדירה אגב גירושין, בתוך ארבעה־עשר יום.

ב. לאחר החתימה על ההסכם הוא יוגש לאישור בית הדין.

ביום ל' באדר א' התשפ"ד (10.3.2024), לאחר בקשת האישה מבית הדין לאכוף את השלמת עסקת המכר, הודיע האיש כי הוא חוזר בו מהסכמתו למכירת הדירה לאישה, ורצונו בהתמחרות כדלהלן:

לאחר עיון מחדש בהצעת הרכישה של האישה ושקילת כל האפשרויות העומדות בפני האיש מודיע האיש לבית הדין כי הוא חזר בו מהסכמתו שהאישה תרכוש את הדירה במחיר של 3,000,000 ש"ח.

בכוונתו של האיש לרכוש את חלקה של האישה בדירה ולהמשיך ולגור שם יחד עם ילדיו כפי שהוא עושה כבר שנה וחצי. למיטב ידיעתו של האיש אין בכוונת האישה לגור בדירה ובכוונתה ככל הנראה לרכוש ולמכור, האיש מבקש לרכוש את חלקה של האישה בדירה בהתאם להצעת האישה.

היות וגם האישה מעוניינת לרכוש במחיר הזה והיות והאישה מלכתחילה רצתה להשיא את תמורת הדירה, מבוקש מבית הדין שהצדדים יערכו התמחרות על הדירה. כמו כן מבוקש שההתמחרות תיערך בפני בית הדין בכדי למנוע מחלוקות עתידיות.

יוער: אמנם בית הדין נתן החלטה לעניין רכישת הדירה על ידי האישה, אבל בית הדין גם נתן החלטה כי האיש יקנה את הדירה – החלטה ששונתה בעקבות בקשה של האישה. ולכן, ולו רק למראית העין, אין מניעה שבית הדין יקבל את הבקשה דנן שבסופו של יום מתחשבת גם ברצונה של האישה ובטובת הילדים שימשיכו לגדול בביתם ולא ינדדו לבית אחר.

האישה טענה כי אימה מכרה דירה לאור אישור בית הדין את קניית הדירה על ידה וייגרם לה נזק על ידי חזרתו של האיש ממה שהוסכם ואושר על ידי בית הדין. בית הדין שב ושאל את האיש על כך והאיש השיב כי בהצעת האישה ואישור בית הדין לא הודיעה האישה כי התמורה תהיה על ידי מכירת דירת אימה, וכי היא לא תינזק מפני שהיא לא מתכוונת לגור בדירה ובהתמחרות תקבל ערך יותר גבוה מהצעתה.

לאחר קבלת תגובת האישה לחזרתו מההסכמה והתנגדותה וקבלת תגובת האיש להתנגדותה, החליט בית הדין האזורי ביום י"א באדר ב' תשפ"ד (21.3.2024) לאשר את החזרה ללא הנמקה, וכדלהלן:

לאחר העיון בתגובת האיש בהתאם להחלטה מתאריך 15/3/24 בית הדין מחליט:

א. באי כוח הצדדים יבצעו התמחרות על רכישת הדירה בין הצדדים.

ב. לאחר ביצוע ההתמחרות ובהתאם לתוצאותיה, יוכן הסכם מכר שיוגש לאישור בית הדין.

ביום כ"ב בניסן התשפ"ד (30.4.2024) השיב בית הדין האזורי לבקשת ההבהרה מבית הדין הגדול על ההחלטה הראשונית, אך לא שם לב שההבהרה התבקשה על ההחלטה הראשונה ולא על ההחלטה האחרונה ותשובתו ניתנה לפי ההחלטה האחרונה. מכל מקום בית הדין האזורי השיב כדלהלן:

בית הדין האזורי מבהיר כי לא ניתנה העדפת מי מהצדדים על משנהו. כל שנקבע הוא כי הצדדים יבצעו התמחרות על מנת למקסם את ערך הנכס, הצד שיציע מחיר גבוה ממשנהו, ירכוש את חלקו של הצד השני בנכס.

טענות המערערת
האישה טוענת כי לאחר שהאיש הסכים בכתב ובית הדין אישר בהחלטה את קנייתה במחיר שנקבע, והוא מחיר השוק גם כיום, ולאחר שבא כוח האיש אף פנה אל בא כוחה להכין הסכם – אין זכות לאיש לחזור בו ולא לבית הדין לאשר את חזרתו, ובפרט משהאישה כבר פעלה על פי ההחלטה כשמייד לאחר אישורה נשלחה טיוטת הסכם מכר ונמכר נכס של אימה לצורך מימוש ההחלטה.

טענות המשיב
לעומת זאת טוען האיש כי כאשר יש לפני בית הדין הצעה חדשה – אפשר, לאחר שמיעת הצדדים, להחליט באופן שונה וכפי שלאחר הצעת האישה שינה את החלטתו. כך בפרט כשתהיה לצדדים תועלת בהעלאת מחיר הדירה. כאן, לטענתו, יש גם תועלת נוספת כיוון שהאישה לא מתכוונת לגור בדירה, וכך הוא והילדים לא יוצרכו לצאת מהדירה. עוד הוא טוען כי כיוון שמתחילה אישר בית הדין את מכירת הדירה לאיש ולאחר מכן לבקשת האישה שינה למכירת הדירה לאישה – אין מניעה לחזור ולאשר התמחרות. עוד טוען האיש כי האישה שמוכנה להצעת הדירה בשוק החופשי אינה מעוניינת בגוף הדירה למגורים אלא למכירתה במִקסום המחיר, בעוד הוא זקוק לדירה שהוא גר בה עם הילדים והיא סמוכה לבית הוריו.

דיון והכרעה
השאלה המרכזית העומדת לדיון לפנינו היא אם רשאי האיש לחזור בו לאחר שהוסכם בכתב ידי האיש לאפשר לאישה לקנות את הדירה במחיר מסוים ולאחר הפניית בית הדין את הצדדים לחתימה על הסכם לרכישת חלקו של האיש, במגמה שלאחר החתימה יוגש ההסכם לאישור בית הדין, ואם רשאי בית הדין לאשר את חזרתו.

לאחר העיון נראה כי אין בהסכמתו הראשונית של האיש להצעת האישה ובהפניית בית הדין לגיבוש הסכם, כדי להוות הסכם חתום בידי הצדדים, וודאי גם שהצעתה האישה גם לא אושרה ב בבית הדין. ונבאר את דברינו:

גם במכירה רגילה כאשר שני צדדים מסכימים על קניית דירה, גם אם עשו זאת בחילופי מכתבים או הודאות דואר אלקטרוני, הם יודעים כי ההסכמה הראשונית היא תחילת הדרך לגיבוש הסכם כולל על כל סעיפיו ותנאיו הרבים שפעמים רבות מפילים את ההסכם ומבטלים את ההסכמה. כדי ליצור הסכם מכירה מחייב על ההסכם להיות מגובש על כל תנאיו ושני הצדדים צריכים להסכים ולחתום על אותו מסמך. בהסכם הצריך אישור – ר ק לאחר מכן הוא מוגש לבית הדין לאישור. בדרך כלל גם ממליצים לצדדים שלא לחתום אפילו על 'זכרון דברים' חלקי כדי שלא להיות כבולים להסכמות חלקיות כשייתכן שלא יסכימו על שאר התנאים בהמשך.

במקרה שלפנינו שני הצדדים לא חתמו על הסכם אחד, אלא: האישה הציעה הצעת קנייה כללית הכוללת רק את מחיר הקנייה, והאיש הביע את הסכמתו לקנייתה במחיר זה, אך עם הסכמתו להצעת האישה הוסיף תנאים בהצעתו, כמו התנאי שאם לא תתממש הצעת האישה בזמן מוגבל הוא יוכל לקנות את חלקה במחיר השמאות שהייתה, שהוא מחיר נמוך בהרבה מהצעתה, וכן שלא תוכל לבקש שמאות עדכנית למרות הזמן שחלף. על תנאי זה עדיין לא השיבה האישה. כמו כן מסתבר שכמו בכל מכירה רגילה, ובוודאי במכירה בין שני צדדים המצויים בסכסוך, ייתכן שהיו מתגלעים גם סלעי מחלוקת נוספים כמו אופן ומועדי התשלום וכדו'. לכן יפה ציין בית הדין בהחלטתו רק את ההסכמות שניתנו והפנה את הצדדים לגיבוש הסכם כולל, בלי לכתוב שהוא מאשר את הסכמתם עד לאחר חתימה על הסכם, וכלשון בית הדין:

לאור הסכמות הצדדים, בית הדין מחליט:

א. הצדדים יחתמו על הסכם לרכישת חלקו של האיש בדירה אגב גירושין, בתוך ארבעה־עשר יום.

ב. לאחר החתימה על ההסכם הוא יוגש לאישור בית הדין.

משום כך אין לראות בדברי בית הדין אישור הסכם, וגם לא אישור ההסכמות החלקיות שהושגו עד עתה, מפני שלא נכון לאשר הסכמות חלקיות, ובפרט במקרה כשלפנינו, כשבשלב זה היה בית הדין מנוע מלאשר הסכמות אלו לפני אישור האישה את התנאי שהתנה האיש. לכן הפנה אותם בית הדין לגבש הסכם על כל סעיפיו, ורק לאחר מכן לבוא לבית הדין לאשרו בקניין ובהחלטה.

עיין גם בפסק דין מבית הדין הגדול בתיק 902774/6 שם הבהיר בית הדין כי כל עוד לא נכתב חוזה בין הצדדים, ואפילו היה זה באשמת הצד החוזר בו, אין זה נחשב שהמכירה אושרה.

נוסיף עוד: מכיוון שלא נעשה קניין בין הצדדים ולא שולם שום תשלום ולא נכתב שום מסמך משותף, יש לדון אם יש בחזרת האיש מהסכמתו (ככל שהאשה הייתה מסכימה לתנאיו) משום 'מחוסר אמנה' ו'שארית ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו כזב'?

והתשובה היא שכיוון שהאיש מציין סיבה מהותית המצדיקה, לדבריו, את חזרתו משהתברר לו, לכל הפחות 'למיטב ידיעתו', שהאישה לא מתכוונת לגור בדירה בעוד הוא כן מתכוון לגור בה, הרי שמותר לו לחזור בו.

בשותפים החולקים את הדירה בוודאי יש עדיפות קנייה למי שמעוניין לגור בדירה על פני מי שלא מעוניין לגור בדירה, וזאת לכל הפחות מדין 'ועשית הישר והטוב'. משום כך טען האיש בפנייתו אל בית הדין כי הסכמתו ניתנה בטעות כי הוא חשב שהאישה רוצה בדירה לגור בה בעצמה, ואילו עתה, 'למיטב ידיעתו', האישה מעוניינת לקנות את הדירה שלא כדי לגור בה, ולכן הוא חוזר בו מפני שהוא מעוניין להמשיך ולגור בדירה עם ילדי הצדדים הרגילים למגורים בה.

אומנם האיש הבין כי עליו להשוות את הצעתו להצעת האישה כדי שבית הדין יעדיף את זכותו על זכותה וכך עשה. יש לציין שבערעור האישה לבית הדין הגדול אין היא מכחישה טענה זו, שאינה מתכוונת לגור בדירה, אלא מבקשת לאשר את זכייתה או להפנות את הצדדים למכירה בשוק החופשי.

לאור האמור נדחית גם טענת המערערת כי היא נמצאת ניזוקה בשל 'חזרת' בית הדין מהחלטתו הקודמת לאחר שמיהרה למכור נכס של אימה כדי שתוכל לעמוד בהתחייבותה (ביום מתן ההחלטה, ט' באדר א' התשפ"ד – 18.2.2024, פורסם הנכס, וביום י"ט באדר א' – 28.2.2024 – נמכר): כאמור לעיל בית הדין לא 'החליט' דבר אלא ציטט את ההסכמות שהיו לפניו ושלח את הצדדים לגבש הסכם, לפיכך לא על בית הדין תלונת האישה.

גם כלפי האיש, ש'אישר' את זכייתה, קשה היה לבוא בטענת נזיקין מדין 'גרמי' גם לו הייתה האישה מצליחה להוכיח נזק ממשי: שהאישה הזדרזה למכור במהירות שאינה שכיחה (בתוך עשרה ימים מהפרסום), לפני שאישרה את התנאי שהגביל הלה ולפני שהחל המשא־ומתן על חוזה הרכישה בין באי כוח הצדדים. משכך הייתה אמורה לחשוש שקנייתה עדיין לא בטוחה. נזכיר גם את דעת הסוברים שטענת נזק של 'גרמי' קיימת רק ב'קום ועשה' וכשכוונתו להזיק, ו'בברי הזיקא'. וכאן: הנזק, ככל שהוא קיים נוצר, ב'שב ואל תעשה' וכשהמכירה (של נכס האם) לא הייתה ידועה לאיש, ולטענתו חזרתו נובעת מכך שהבין שהאישה לא מתכוונת לגור בדירה והוא דואג לעצמו ולטובת ילדי הצדדים. (בעניין גרמי ובאופני הפטור עיין פירוט השיטות בפד"ר נתניה מס' 1051005/1 מהגר"ש פרדס.)

לאור זאת אין לקבל את הערעור, והחלטות בית הדין נשארות על כנן.

מכל מקום לאור הגשת הערעור תחילה על העדפת האיש על האישה ללא נימוק, ולאחר מכן בשל חזרת האיש מהסכמתו, שגרמה להמשך הערעור ואפשר שגם גרמה נזק לאישה, אין מקום לחייב את האישה בהוצאות על הגשת ערעור זה.

בית הדין סוגר את התיק.

ההחלטה מותרת בפרסום בהשמטת פרטי הצדדים.

ניתן ביום כ"ד בסיוון התשפ"ד (30.6.2024).

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה