א) הצדדים נישאו בשנת 1967.

בשנת 1969 נרכש בית שגודלו כ-60 מ"ר. הבית המצוי במושב [...] בגוש [...] חלקה [...] מגרש [...]. הבית נקנה מקופ"ח בסך של 12,000 לירות.

עם קנייתו עברו הצדדים להתגורר בבית.

הורי הבעל, ר' ול' א', היו בעלי משק במושב [...] על פי חוזה חכירה שנערך בין הקק"ל ובינם בשנת 1938. חוזה החכירה היה על החלקות דלהלן:

גוש [...] חלקה [...]ו-[...]וגוש [...] חלקה [...].

בשנת 1980 פנו הורי הבעל למושב [...] להכיר ב[פלוני] ו[פלונית] אשתו כבנים ממשיכים. בקשתם התקבלה. הצדדים הוכרו כבנים ממשיכים.

ב-19/12/80 נחתם הסכם משולש בין מינהל מקרקעי ישראל, החוכרים - הורי הבעל- רפאל ו[פלונית] ומושב [...], ולפיו הסכים המנהל לצרף לנחלת החוכרים את מגרש [...] בגוש [...] (המגרש עליו בנוי בית הצדדים), וזאת בכדי לאפשר ל[פלונית] ו[פלוני], הצדדים שלפנינו, להקים יחידת דיור נוספת לצרכם.

בהמשך להסכם זה הרחיבו הצדדים את הבית והוסיפו לו עוד 100 מ"ר. הצדדים התגוררו בבית זה אחרי בנייתו.

ב) בשלב מסוים קשר התובע קשרים עם אשה אחרת, עזב את בית הצדדים והוליד ילדים מאשה זו.

בשנת תשמ"ז (1987) הגישה האשה תביעה לשלום בית ובה נכתב שהבעל עזב את הבית עקב קשריו עם אשה זרה.

הבעל הגיש תביעה נגדית לגירושין נגד האשה.

בתביעתו האשים את האשה בין שאר האשמותיו בקשרים עם גברים זרים. בכתב תביעתו כרך הבעל את עניני הרכוש, ודרש שהאשה תעזוב את הבית בו גרו הצדדים שלטענתו שייך לו ולא לה.

האשה עשתה כל טצדקי שבידה למנוע הדיון בתביעת הבעל ולא לאפשר לו להביא הוכחותיו, בין באי התייצבות לדיונים ובין בפניה לבג"צ שימנע מהבעל הבאת הוכחותיו על קשריה עם גברים זרים.

לאחר דיונים רבים שנערכו בערכאות שונות ובבית הדין, הוציא בית הדין בשנת תשנ"ד- 1994, פסק דין המחייב את האשה להתגרש ודוחה תביעתה לשלום בית (יש לציין שדייני הרכב בית הדין שנתן את פסק הדין, אינם מכהנים בנתניה כבר שנים רבות)

האשה סירבה במשך שנים להתגרש. לאחר מספר שנים פתח הבעל תיק תביעת גירושין חדש, וביקש להמשיך הטיפול בתיק זה. בסופו של דבר התגרשו הצדדים רק ב-י"ז שבט תשס"ג, 2003. בפסק דין שניתן במועד הגירושין נקבע, שבעניני הרכוש שבין בני הזוג, ידון בית הדין במועד מאוחר יותר.

ג) בשנת 1988 (אחרי שהוגשה תביעת גירושין לבית הדין) נפטר אביו של הבעל, וב-18/04/90 הוצא צו ירושה שבו נקבע שכל עזבונו יעבור ע"ש אשתו, ל' א'. על פי צו זה נהפכה האם,ל' א', לחוכרת היחידה במשק.

עם העברת המשק על שמה והפיכתה לחוכרת יחידה של הנחלה, ובגין הסכסוכים והפירוד ששרר בין הצדדים, הגישה אם הבעל תביעה לבית המשפט לסילוק ידה של האשה מהנחלה. לטענתה בכתב התביעה, מכיוון שהאשה מתגוררת בנכס כבת-רשות ללא תמורה, ומכיוון שפרצו סכסוכים בין בנה לכלתה ואין הם מתגוררים יחד, אין היא חפצה בהמשך שהותה של האשה בנכס.

בית משפט השלום בנתניה בפס"ד שניתן על ידי השופטת טלמור ב-05/09/93, דחה תביעת האם לסילוק יד, בפסק הדין נקבע שמכיוון:

"שהנתבעת ובעלה רכשו בהסכמת מינהל מקרקעי ישראל והמוסדות המישבים זכויות של ברי רשות בבנין הנוסף ובשטח שעליו הוא ניצב (אך לא במשק כולו) אשר אינן ניתנות לביטול חד צדדי על ידי התובעת. תביעת התובעת שהוגשה כנגד הנתבעת, נדחית".

בדיון הראשון שנערך בבית הדין בהרכבו המחודש, דיון שנערך ב-כ"ז אדר תשס"ב (07/03/02), העלתה האשה טענתה ולפיה, אחרי פסיקת בית המשפט, הדוחה תביעת האם לפינוי האשה, יש בפסיקה זו משום קביעה של בעלות במשק, ולפיכך מנוע בית הדין מליתן החלטתו בנושא הרכוש לאחר שבית המשפט נתן הכרעתו ונתן לאשה זכויות ברכוש.

במסגרת דיון זה, העלו ב"כ הצדדים טענותיהם אודות משמעות הפסיקה של בית המשפט וזכויות הצדדים בבית בפרט, ובכל המשק בכלל.

בית הדין קבע בעת הדיון שלבית הדין סמכות לדון בחלוקת הרכוש. ואלה הנימוקים שניתנו להחלטתנו ביום ח' ניסן תשס"ב (21/03/02):

(ב) בתחילת הדיון העלה ב"כ המשיבה [פלונית] טענה בענין חוסר סמכות של בית הדין לדון בנושא, היות וכבר בשנת 93 ניתן פסק דין בביהמ"ש ולפיו אין אפשרות לפנות את האשה מהדירה בה גרו הצדדים ב[...], לטענתו בפסק דין זה נפסק שהבית משותף ושייך לשני הצדדים.
(ג) ביה"ד החליט שהסמכות לדון בתביעת הרכוש נתונה לביה"ד, ביה"ד הודיע שהנימוקים ינתנו במועד מאוחר יותר.
(ד) ביה"ד קובע שפסק דינה של השופטת טלמור, אינו יכול לעמוד למכשול בשאלת סמכותו של ביה"ד לדון בזכויותיה של האשה בנחלת המשפחה ב[...].
פסק הדין האמור מתייחס ליחסים שבין אם הבעל לאשה, שהם הצדדים באותה תביעה לפיכך קביעותיו מחייבות אך ורק את הצדדים שהיו בעלי דין באותה תובענה. פסק דין זה אינו מחייב את הבעל שלא היה צד באותה תביעה, אף שיש לשער שתביעה זו הוגשה בהסכמתו ובודאי לא למורת רוחו.

(ה) התובענה היתה לסילוק ידה של האשה מן הנחלה והיא נדחתה, העובדה שתביעת האם נדחתה, אינה משליכה על השאלה אם לאשה יש או אין זכויות בנחלה, ככל שאלה נוגעים ליחסים שבינה ובין בעלה.
תתכן אפשרות שלגבי האם יש לאשה זכויות כי שילמה לה, ואם יבוא הבעל ויוכיח שהיו אלו כספים שלו הזכויות הללו שייכות לו.

(ו) ביה"ד בבואו לפסוק את פסק דינו יתייחס כמובן לקביעות העובדתיות שנקבעו באותו פסק דין בהסתמך על מסמכים או הודאות הצדדים, ביה"ד יצטרך להתייחס להסכם המשולש שנחתם בין מינהל מקרקעי ישראל, הורי הבעל ומושב [...]. כמו כן יתייחס ביה"ד לאישור המושב [...] שהוצג לתיק ביהמ"ש, ובו הוכרו האשה ובעלה כבנים ממשיכים של הורי הבעל וכדומה.
(ז) ביה"ד אינו כפוף לקביעות המשפטיות שנקבעו בפסק הדין, וביה"ד יקבע עמדתו המשפטית על פי הדין לפי העובדות שיתבררו בפניו".

עוד לפני מתן פסק הדין של בית המשפט, ב-18/12/92 כתבה אם הבעל צואה שבה נכתב כדלהלן:

2. הנני מצווה את כל זכויותי במשק מספר [...] ב[...] הידוע כחלקה [...]בגוש [...] וכן מגרש מספר [...] גוש [...] לבני [פלוני].
הסיבה לכך שאת זכויותי הנ"ל הנני מצווה לבני [פלוני] בלבד, היא משום שהוא "בן ממשיך" באותו משק וטיפל והרחיב אותו במשך כל השנים. ומאז היותו בן 8 סייע בפרנסת המשפחה ובעיקר נפל עליו הנטל כשחלה בעלי המנוח ר' א'] ז"ל".

אם הבעל נפטרה בשנת 2003, וב-09/02/04 הוציא הרשם לעניני ירושה צו קיום צואה על צואתה של האם.

ד) בדיון הנזכר לעיל (שנערך ב-07/03/02) שטחו ב"כ הצדדים טענותיהם לענין הרכוש.

ב"כ הבעל טען:

"הורי מרשי גרו בנחלה, יש להם זכויות בנחלה וזה כולל כמה זכויות, בית ונחלה חקלאית צמודה, וכחלק נוסף אמר המושב אתם יכולים לקבל עוד מגרש שנמצא בחלק אחר של המושב, לא צמוד לבית ואת כל זה יכול לקבל בן ממשיך וכאן קיבל [פלוני] כבן ממשיך, מה זה בן ממשיך?, בספר העוסק בנושא זה כתוב, שכל המושג הוא שעוסק בזכויות חברות ולא בזכויות ירושה ובעלות .
. . . . . . . . . . . . . . . . . . .
מדובר בזכויות חברות אבל לא בעלות וזכויות קניניות, המגרש הזה ניתן להפרדה כך שהיום אם אני אומר שאני רוצה חלוקה פרצלציה, אפשר לרשום על שם אחרים לא רק על שם בעל המשק.
. . . . . . . . . . . . . . . . . . .
יש אפשרות כזו (ששני הצדדים יהיו בעלים), ולכן אני מבקש לפני הכניסה לענין, לקבוע שחצי ודאי שלי, שביה"ד יראה, בד' 1 כתוב שמגרש זה נקנה מקופ"ח, כלומר שהמושב איפשר להעביר להורי [פלוני], ב- ד' ו' זו היתה התכתבות עם קופ"ח שם כתוב להעביר לידי [פלוני], הוריו כותבים שהבן הממשיך יהיו - [פלוני] והיא.
. . . . . . . . . . . . . . . . . . .
שניהם חברים, ועכשיו אחזור, שם נאמר שלפחות אחד או שנינו חברים ולכן אבקש למכור למרבה במחיר בהרחבה, ועל זה לא יכול להיות מחלוקת, בפועל שניהם חברים.
ב"ד: זה רשום בטאבו ?
בנ' : הנחלה רשומה בטאבו אבל ההרחבה רשומה במינהל בלבד.
ב"ד : מדוע כך?
גרוש : 3 חלקות נרשמו ואחד לא נרשם, כך נרשם, כך נהגו.
בנ' : לפחות בשלב זה אני מעמיד את הדברים כשותפים, ויש לחלק אבל אני רוצה לומר שבעצם הכל שלו, ואני רוצה להסביר את המשמעות .....
. . . . . . . . . . . . . . . . . . .
וכאן אני מתייחס ללשון טכני, אני נשאר בעל הבית, זה מן רשות כזו, הם קוראים לזה רשות משנה, אנו ההורים קיבלנו רשות ממינהל, החוזה היה בין ההורים והמינהל נספח ד/2, הם רק נתנו רשות ל[פלוני] ו[פלונית], ומדובר פה ברישום מדויק בשטח של 0.9 דונם, לכן ממילא אם נתנו רישום משנה ואז צריך לבחון מה זכויותיה כתוצאה מכך, והתשובה היא אפס, אם היתה אומרת שהכנסתי נכסי מילוג או צאן ברזל... בפסק הדין שכתבה השופטת בין האמא והכלה - כותבת השופטת שהם היו כבני רשות, זה לא חכירה, אמרה השופטת אם את האמא רוצה להעיף, את לא יכולה לתת לה להשקיע ואחר כך להעיף, אבל כאן מדובר בפיצוי אם האמא היתה באה לפצות הייתי אומר כולה שלי, אם האמא הרשתה לבנות בית... בנספח ז' האמא העבירה ב97 על שם הבן,היום גם ...
. . . . . . . . . . . . . . . . . . .
השופטת בעמוד 33 כן [...]אומרת שכל הזכויות מתייחסות להרחבה ולא למשק כולו, כלומר שגם השופטת דיברה רק על ההרחבה אחרי שנתנו לי מתנה ששמה רשיון אני טוען שההגדרה היא שנתנו להם זכות לבנות, יש פה בית של 160 מטר, אם טוענת שהשקיעה אז צריכה להביא ראיות, היא קיבלה רק זכות רשיון, אני טוען שאנו השקענו את כל הכסף, כל ההתכתבויות בבניה התייחסו ל[פלוני] ולכן אנו טוענים שאנו השקענו הכל, לה לא היה כסף.
. . . . . . . . . . . . . . . . . . .
הם נישאו ב-67 וממילא חוק יחסי ממון לא רלוונטי, האשה לא רצתה להתגרש למרות החיובים שהוציא ביה"ד, ואפילו אם הם שותפים, אז האשה חייבת לו שכ"ד, הרי מ-87 לא היה חייב לה מדור, כך שמגיע לי שכ"ד על מחצית הנכס.
ב"ד : אז למה חיכיתם עד היום ?
בנ' : הגשנו תביעה ב-87 וביה"ד לא הסכים לדון בנושא הרכוש עד שיתברר הגט".

לעומתו טען ב"כ האשה:

"מדובר במשק, בן ממשיך, הוגשה בקשה לפינוי האשה על ידי האמא בבית המשפט בנתניה.
. . . . . . . . . . . . . .
שם נפסק שאי אפשר הוציא מהבית ללא פיצויים.
. . . . . . . . . . . . . .
בלשון התביעה כתוב שהוא מבקש לקבוע שהבית שייך לו לבדו ובזה כבר ניתנה פסיקה.
. . . . . . . . . . . . . .
אנו רוצים חצי מכל המשק, ולא רק מהחלק ואטען על כך, אביא פרשנות.
. . . . . . . . . . . . . .
ההבטחה היא שלאחר 120 שלה, הבנים נכנסים".

לשאלת בית הדין מהו עונה לטענות ב"כ הבעל, אמר ב"כ האשה:

"אני טוען שהתשובה ניתנה על ידי השופטת טלמור בשנה 93, עמוד 38, התוצאה כי האשה ובעלה רכשו זכויות של בני רשות, גם להורים עצמם, אין בעלות רק בני רשות בבנין הנוסף, אשר אינם ניתנות לביטול חד צדדי של התובעת שהיא האמא, כלומר שלא ניתן לסלק ללא הסכמתה גם אם תתנו מיליון דולר.
. . . . . . . . . . . . . .
והשופטת מכריעה מי שילם לקופ"ח, עדותה של האשה נכונה, "קובעת אני שהבנין נרכש ב12,000 ל"י כאשר מחצית נרכש על ידי אביה של האשה.
. . . . . . . . . . . . . .
כאשר פסק הדין אומר בן ממשיך את אותם הורים, כאשר באים ההורים ואומרים אתם תהיו הממשיכים ואומרים, כדאי לכם להשקיע במשק שישביח כעסק, ואז באה האשה ואומרת זה דבר בטוח, אמנם האם העבירה לבן כי הם מסוכסכים, אבל אילולא הסיכסוך, ברור שהיה עובר על שם שני הצדדים, אבל כשבאים ההורים תמשיכו תשקיעו אתם תמשיכו, וגם כאשר חזרה לאחר ניתוח חזרה לחממות כי ידעה שזה המשק שלהם היא היתה בעצם חקלאית אזי יש פה נתינה, עכשיו באים ואומרים צאי מפה, אז אני אומר אתם רוצים להוציא אותה מכל המשק תנו לה פיצוי מכל המשק".

ה) בדיון זה התברר שעל המשק מוטלים חובות גבוהים. הבעל ביקש למכור הבית לצורך תשלום החובות ואחר כך ינתן חלקה של האשה. ב"כ האשה אמר שהמחלוקת בין הצדדים הינה לגבי גובה הפיצויים.

בית הדין ניסה לפשר בין הצדדים אך ללא הועיל.

ב"כ הגרוש ויתר על זכותו להגשת סיכומים ובית הדין קצב זמן לסיכומי הגרושה.

זמן קצר לאחר דיון זה הוגשה לביה"ד הודעת ב"כ האשה שז"ל:

1. הח"מ מתכבדת להודיע לבית הדין הנכבד כי ביום 05/05/02, במסגרת דיון שהתקיים בעניינם ב"משקם", הגיעו הצדדים להסכם המסיים את המחלוקת ביניהם.
מצ"ב פרוטוקול דיון מסומן א'.
2. בהתאם לאמור לעיל, יוגש בימים הקרובים הסכם מתאים לאישור כת"ר.
3. בנסיבות דלעיל, מתייתר הצורך בהגשת סיכומי הגרושה לתיק".

ההסכם אליו הגיעו הצדדים שהיה בו נסיון להגיע לפשרה בענין חובות המשק לאגודה ולבנק הפועלים, וכן לפתור את המחלוקת בין הצדדים בהסכם. היה כדלהלן:

"לאחר חילופי דברים בין ב"כ הצדדים, הוסכם ביניהם להגיע לידי הסדר של פשרה לפי העקרונות שלהלן:

1) עוה"ד מצליח ותובל יתמנו ככונסי נכסים של דירת המגורים שבה מתגוררת גב' [פלונית] ושל המגרש של כ-900 מטר שעליו בית המגורים.
2) בית המגורים והמגרש יפוצלו מהנחלה והזכויות של החלק הנ"ל המפוצל תמכרנה על ידי כונסי הנכסים על בסיס העובדה שבית המגורים יהיה פנוי והתמורה בניכוי התשלומים במינהל מקרקעי ישראל, וההוצאות תשמשנה בראש ובראשונה להחזר החובות של הנחלה (של מר [פלוני] וגב' [פלונית]). לאגודה ולבנק הפועלים וסך של 160,000$ ישולם לגב' [פלוני] כדי שתוכל לרכוש דיור חליפי. ואם תישאר יתרה מהמכירה, אזי היתרה תתחלק שווה בשווה בין מר [פלוני] לבין גב' [פלונית].
3) החובות לאגודה ולבנק הפועלים ישוערכו בהתאם לכללים הנהוגים במנהלה עד ליום התשלום בפועל ובהנחה שהם יפרעו תוך ארבעה חודשים מהיום. האגודה הסכימה לתת הנחת מזומן של 20% וביקשה שגם הבנק יתן הנחה כאמור, וזאת כדי לאפשר את ביצוע ההסדר.
4) ההסדר בין מר וגב' [פלונית] מבוסס על ההסכמה שההליך בפני בית הדין הרבני יבוטל בהנחה שההסדר שלעיל יבוצע. כדי להבטיח את הזכויות של גב' [פלונית] יוסכם בין הצדדים שההליך בפני בית הדין הרבני יוקפא בינתיים ועם ביצועו של הסכם זה, הוא יבוטל ובכך יגיעו ויוסדרו כל יחסי הממון שבין הצדדים ולא ישאר חוב של אף צד למשנהו"

.

בהתאם להסכמות אלו נערך גם הסכם פשרה שעליו חתמו הצדדים.

הסכם זה לא יצא בסופו של דבר לפועל, מכיוון שדמי ההסכמה שנדרשו על ידי המינהל לצורך פיצול הנחלה, היו גבוהים ולא היתה אפשרות שבסכומים שיתקבלו, יהיה בהם בכדי לכסות חובות המשק ומתן הסכום שנקבע בהסכם לאשה.

גם לאחר שההסכם לא יצא לפועל, לא הוגשו לבית הדין סיכומי הגרושה.

ו) ב-08/09/08, יותר משש שנים אחרי הדיון וההחלטה על הגשת סיכומים, הגיש הגרוש בקשה להשלמת פסק דין בענין רכוש הצדדים. מבקשתו עולה, שאחרי הדיון שנערך בבית הדין, ניסו הצדדים במשך מספר שנים להגיע להסכם, אך הדבר לא צלח בידם. ולפיכך ביקש הגרוש שבית הדין יקבע מועד נוסף לדיון.

הגרוש חזר על טענותיו ולפיהם הוא הבעלים של המשק ושל הבית בו מתגוררת האשה. הגרוש חוזר על תביעתו לקבלת שכר דירה בגין מגוריה של האשה בבית השייך לו.

בית הדין קבע מועד נוסף לדיון.

בדיון שנערך ב-י"ד כסלו תשס"ט (11/12/08), הופיעו הצדדים בלוית ב"כ. בדיון התברר שמאז הדיון הקודם נפטרה אמו של הבעל. לטענת הבעל, האם העבירה לו המשק ללא תמורה לפני פטירתה. מלבד זאת, כתבה צואה ובה נכתב שהיא מורישה לו את המשק. צואה זו אושרה על ידי הרשם לעניני ירושות.

ב"כ הצדדים שטחו טענותיהם וז"ל ב"כ הגרוש:

" . . . האיש היה טרוד במשק ולא היה לו כסף להמשיך ענין הרכוש, היו לו חובות, ב[...] יש משק גדול שהיה של הוריו, הוריו רצו לקבל חלקה עבור הזוג הצעיר (מציג הסכם) הוריו עשו הסכם זה עם המנהל, קנו צריף של קופ"ח וצירפו למשק הגדול של ההורים, בשנת 87 הוציאה האשה כנגד הבעל צו מניעה ולמעשה עד היום היא גרה בדירה ולא הוא, בית זה הוא רכש בכספו, הוריו נפטרו, הוא ירש את כל המשק והכל על שמו, אבל היא האשה נשארה, לפי לשונו תקועה בתוך המשק . . . מה שנשאר הוא שבית הדין יוציא צו מניעה כנגד האשה, הילדים בגרו והתחתנו, רק האשה נשארה שם, לדעתנו מיום הגשת התביעה מגיע לו שכר דירה, אנו מבקשים 1000 דולר כנגד מספר החודשים שהאשה שהתה בדירה, אנו מבקשים משנת תשמ"ז,הוא לא גר בדירה משנת תשמ"ז שאז הוצא צו מניעה נגד הבעל.
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
אין ספק שהוריו קנו החלקה וירש המשק כולו, נכון שהיתה תקופת זמן שההורים ביקשו רשות לבנות עבור בני הזוג אבל ודאי שלא נתנו מתנה, מתנה לא מתחלקת לא לפי החוק ולא לפי חזקת השיתוף, גם אם הייתי אומר שיש לכאורה חזקה".

לעומתו אמר ב"כ הגרושה:

" . . . חברי לא הזכיר נקודה מרכזית של מנהג בני המושבים שנקרא בן ממשיך, בשנת [...]חתמו הורי הגרוש לגבי משק [...] ב[...], בשנת 67 נישאו הצדדים ובשנת 69 הצדדים עברו לגור בבית שקנו מקופת חולים, לא צריף, כאשר השופטת טלמור כתבה שהורי הצדדים שילמו הכסף לבית בשנת 80 הגורמים הרלוונטיים, המינהל, ההורים, והישוב, נתנו רשות להרחבת הבית והצדדים הרחיבו מהכסף המשותף שלהם, וזה נאמר בפסק דין של טלמור שאכן בשנת 1980 הורי הגרוש פנו לגורמים המישבים להכיר בבני הזוג כ"בן ממשיך" בשנת 87 יש אישור מהישוב על הכרה שהיתה בעבר כבן ממשיך, כך שאפילו בפסק טלמור מדובר פה ב"בן ממשיך" גם הגרוש וגם הגרושה רשומים כבן ממשיך, בן ממשיך לפי תקנון המושבים זה כולל אשתו.
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
בהד: משהו השתנה משנת 2002 ? שם מפורט הכל, השאלה מה התחדש ?
בשנת 2003 אמא של הגרוש נפטרה, עד אותה תקופה ולמעשה עד היום, לא שונה סטטוס בן ממשיך, כלומר ששניהם רשומים כבן ממשיך, לדעתנו, ברגע שהאמא נפטרה כאשר האבא נפטר קודם, נתגבשו זכויות הגרוש והגרושה והאשה זכאית במחצית הזכויות של משק [...].

לשאלת ביה"ד מה היה מעמדם האישי של הצדדים בעת פטירת האם, ענה ב"כ הגרושה:

"גרושים, למעשה עם פטירת האמא הגיע זמן המימוש ולכן מפטירת האמא יש לה מחצית זכויות.
בהד: לאחר כל ההסברים, איזה סיבה יש שהאשה תמשיך לשבת בבית כאשר הבן מחוץ לבית.
כאשר לאשה מגיע מחצית מ- 30 דונם, כאשר האשה מחזיקה ב900 מטר מרובע הגרוש מחזיק בשתי דירות אחרות, הוא מחזיק בכל שאר היתר".

לשאלת בית הדין האם מסכימים לשלם דמי שכירות בתמורה לשימוש בבית, ענה ב"כ הגרושה:

"בכפוף לזה שהוא ישלם שכירות על מה שהוא מחזיק, הוא מחזיק ביותר אני מבקש לעשות השלמת טיעונים, אני מבקש שינתן לי זמן, שחברי ימציא לי נתונים, שימנו אקטואר או שימכרו הרכוש לצד , חברי אמר שמדובר על 10 דונם מרשתי אומרת שיש 30 דונם".

ז) בדיון זה עלתה שאלת מעמדה של הגרושה כבן ממשיך.

לשאלת בית הדין אם יש לגרושה דין בן ממשיך, ענה ב"כ הגרוש:

"התשובה היא - לא.
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
ב"ד : האם אין הגדרות מפורשות בחוק מה זה בן ממשיך ?
התשובה לא, ועד היום פסקי הדין חלוקים ביניהם ואין תקנות ברורות.
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
באשר לחלקה הנוספת שעליה נבנה הבית, ב-19.12.80 ביקשו מועד הכפר אישור עבור בני המשפחה של ההורים, כך קראו להם ומדובר על יחידת דיור בלבד, האיש הזה מעבד האדמות וכך הכירו אותו אנשי הכפר וברגע שהמשפחה התפרקה אז היא לא רלוונטית לענין, אמנם יושבת שם אבל אין לה שום זכויות, האמא נפטרה לפני כמה שנים ועד אז היו של האמא ורק אז הבשילו הדברים, היום למעשה גם אם מגיע לה, אין שום סיבה שתישאר בדירה".

לעומתו אמר ב"כ הגרושה:

"ממש לא נכון מה שחברי אומר.
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
חברי אמר שבן ממשיך מבחינת המערכת זה רק לגבי הבית, זה לא נכון עובדתית בשטח, המשק קיבל מניות מתנובה והיה צריך לחלק והועד אמר שלאשה יש זכויות וצריך לחלק לשניהם ובית המשפט יחליט איך צריך לחלק את זה והיתה פשרה היא קיבלה כ-20 אחוז והוא 80".

בתגובה אמר ב"כ הגרוש:

"אני אמרתי כך לחלק, כדי לא למשוך".

ע"ז ענה ב"כ הגרושה:

"מה שברור שההתיחסות אליה כאל בן ממשיך וזה לא שונה עד היום".

על פי בקשת ב"כ הגרושה, בית הדין קבע מועד להוכחותיה. בדיון זה נחקר הגרוש באריכות בדבר הכנסותיו וזכויותיו במשק. וז"ל הפרוטוקול:

"ג : יש לך לכאורה תצהיר שאתה מקבל כל המשק ויש לך צוואה, מה מנע ממך להעביר הכל.
ת : בעיקר זה בעיה כספית ואני לא יכול כשהיא יושבת במשק.
. . . . . . . . . . . . . .
ג : מתי עשיתם הרחבת בית המגורים, לא בית ההורים.
ת : לא זוכר, משהו בסביבות 75.
ג : עשיתם הרחבות מ60 מטר עד 160 מטר כל זמן שאתה לא ממשיך ?
ת : באגודה זה היה הבית שלנו, אין לזה משמעות כלפי חוץ, מגישים למחלקת הבניה אם זה עומד בקריטריונים אז מאשרים, לא הולכים לטאבו, זה עובר במחלקת הפיקוח של המועצה, דובר על זכויות לגור בבית.

לשאלה מהיכן הגיעו הכספים לקנית הבית ולשיפוץ ולטענת האשה שאביה נתן כספים להרחבת הבית, ענה הגרוש:

"ת : לא, בשיפוץ הבית נתן את הדוד שמש, אם יש טענה אחרת אני רוצה לראות את זה.
. . . . . . . . . . . . . .
ת : אבא שלי שילם 12,000 לירות לקופת חולים, נסעתי עם המזכיר לארלוזורוב קופת חולים ושם שילמתי הכסף".

עוד נשאל הגרוש על אמירותיו במכתביו ובמסמכיו שהאשה שותפה במשק. וז"ל הפרוטוקול:

"בעל: כתוב שם, אני רואה בה שותפה ואחראית לחוב כמוני ומכיון שיושבת בכח בבית מגורים שהינו רכוש משותף של שנינו.
ב"ד : הנה אתה כותב רכוש משותף לשנינו.
ת : אסביר, החובות שנצברו בגלל אשתי תפחו עד שהיינו צריכים להגיע להסדרי חובות ומכיון שהיא לא עבדה והיה צריך לשלם, רציתי לקחת הבית ולמכור אותו ולשלם החובות וזה לא יצא כי אי אפשר לפצל בית, כשהגענו למשקם היא התנגדה, אמרה החובות לא שלי, לא אשלם.
ב"ד : אבל אמרת שזה רכוש משותף.
ת : זה רכוש משותף שניתן לנו דרך האגודה, זה לא חיצוני, בסופו של דבר לקחתי הלוואה גדולה ושילמתי כל החוב, אחרת היו עוצרים אותי".

הצדדים הגישו סיכומיהם, ובהם חזרו על טענותיהם והגישו מסמכים שונים להצדיק טענותיהם.

ח) לכשנמצה טענותיהם, טענות הגרוש הם כדלהלן:

המשק היה שייך להוריו. הוא היורש של המשק. אין משמעות לעובדה שהאשה הוכרה כבן ממשיך לענין זכויותיה ברכוש. מלבד זאת, הבית בו גרו הצדדים נרכש בכספו, שופץ בכספו, ולאשה אין זכויות בבית זה. הצדדים נישאו לפני שנת 73, ולפיכך חלוקת הרכוש תהיה על פי חזקת השיתוף. לטענתו לא היה שיתוף בפועל, ולכן אין לאשה זכויות בבית, ומכיוון שהגרוש מנוע להכנס לבית החל משנת 87 והאשה משתמשת ברכושו, לפיכך עליה לשלם דמי שימוש, לטענתו, על כל הבית, ולכל הפחות על המחצית השייכת לו.

לעומתו טוען ב"כ הגרושה שמכיוון שהאשה הוכרה במעמד בן ממשיך, עם מות האם התגבשו זכויותיה של האשה והיא זכאית למחצית הזכויות בין במשק ובין בבית, ועל הגרוש לשלם לה מחצית הכנסות המשק במשך שנים.

והנה בכדי לעמוד על זכויות הצדדים במשק, יש לנו לברר תחילה זכויות ההורים במשק. האם היתה ביכולתם להקנות זכויותיהם למי מבני הזוג? האם בקביעת בן ממשיך יש משום הקניית זכויות? באם לא, האם היתה הקנית זכויות באופן אחר? באם לא הוקנו הזכויות בחיי ההורים, למי יועברו הזכויות אחר פטירתם? האם יש הבדל בזכויות לגבי כל חלק מחלקי המשק?

ט) תחילה יש לברר זכויות ההורים במשק.

נבהיר תחילה המציאות השוררת במושבי עובדים שאינה מציאות אחידה, וכפי שהבעלות על הדירות ובתים במדינת ישראל אינה אחידה. בבעלות על דירות ובתים ישנים ישנם שתי צורות בעלות:

1) בעלות גמורה על הקרקע ועל הבית והדירה שנבנו עליה.
2) הקרקעות הינן קרקעות מינהל, בעל הבית או הדירה הינו במעמד של חוכר הקרקע מהמינהל ומוקנות לו הזכויות בבנוי על גבי הקרקע.
במושבי עובדים ישנם מלבד הצורות הנ"ל, צורות נוספות.
3) הסוכנות היא החוכרת את הקרקע מהמינהל. המושב חוכר ממנה והוא חוכר משנה, והמושב מחכיר בחכירת משנה נוספת לכל אחד מחבריו בחוזה מיוחד הנקרא החוזה המרובע.
4) המושב (האגודה השיתופית) הוא החוכר את הקרקע מהמינהל והוא מחכיר בחכירות משנה לכל אחד מחבריו בחוזה מיוחד הנקרא חוזה המשולש (מינהל, מושב, מתישב) והחוזה הוא לשלוש שנים ומתחדש אוטומטית כל שלוש שנים.
5) יש מושבים שאין להם (לאגודה השיתופית) ולא לחברי המושב הסכם חכירה עם המינהל, ולפיכך מעמדם של חברי המושב הוא של בר רשות אם קיבלו הרשות ישירות מהמינהל, ובאם המושב קיבל הרשות ונותן הרשות למתישב, המתישב גם הוא בר רשות של בר רשות.

הזכויות הנזכרות לעיל הינם לגבי הבעלות הממונית על המשק, וזכויות ההורשה והמכירה של בעל המשק. וכפי הכללים וההגבלות הקיימות על מימוש זכות זו, ובעיקר באדמות שבעלותם היא של מינהל מקרקעי ישראל.

לקמן יתבארו זכויות בעלי המשק בכל אחת מהצורות הללו.

פן נוסף של מתישב הגר במושב עובדים הוא חברותו באגודה השיתופית. מטרתה של האגודה השיתופית היא לדאוג ולעזור לחבריה בין בדברים הנצרכים יום יום כגון: אספקת מים, שיווק המוצרים, מתן הלוואות וכו', וכפי שמפורט בסעיפים 3 ו-4 לתקנון האגודה (תקנון אגודת [...] צורף על ידי הצדדים לתיק ביה"ד). יש לציין שהאגודה במושב עובדים מספקת השירותים כפי שמספקת עירייה בערים ומועצה אזורית במועצות האזוריות. יש להדגיש שבעל משק או יורשו יכול לגור במשק ולעבדו במסגרת אפשרויותיו וכפי יכולתו, כאשר אי היותו חבר פירושה אי קבלת שירותי האגודה כסיוע בהלוואות, בשיווק, באספקה, מים וכו'. אך אין מניעה שיעשה בנחלתו כרצונו (על פי ההסכם) וכפי יכולתו.

לעומת זאת, התנאים לענין החברות באגודה נקבעו בסעיף 8 לתקנון, ובין התנאים המחייבים נצרך שהאדם יהיה בעל משק חקלאי ו/או בן זוגו, בן משפחה אחד של בעל המשק שנקבע כבן ממשיך, ו/או בן זוגו. וכן עובד ציבור (של האגודה) או בן זוגו. סעיף 29 לתקנון קובע העילות להוצאת חבר מהאגודה, כשאחת מהם היא שחדל להתקיים בו אחת מהסגולות הקשורות לחברות באגודה לפי סעיף 8. עם זאת החברות לא פוקעת אוטומטית אלא לאחר החלטה של האסיפה הכללית של האגודה.

העולה מהאמור לעיל. בעל משק יכול להיות חבר באגודה באם יתקיימו בו תנאי התקנון, ולפי הכללים שנקבעו. אך אין הוא מחויב להיות חבר באגודה. לעומת זאת חבר באגודה צריך להיות בעל משק, או בן ממשיך, דהיינו שעתיד לקבל את המשק. ובמקרה כזה יכול הבן הממשיך להיות חבר באגודה ולקבל שירותיהם, אף שלעת עתה אין בידו משק השייך לו.

י) ומן הכלל אל הפרט. הורי הגרוש חתמו על חוזה חכירות חקלאי עם הקק"ל בשנת 1938. חוזה זה הוא חוזה חכירה לדורות ובו נקבעו התנאים לחכירה, זכויות מחכירים וזכויות החוכר. חוזה זה הוא חוזה חכירה סטנדרטי שנעשה עם כל חוכרי הקק"ל באותה תקופה, כשאחרי קום המדינה מינהל מקרקעי ישראל נכנס בנעלי הקק"ל. ויש לנו לעיין בפרטי החוזה בכדי לקבוע זכויות ההורים בנחלה, ואופני העברת הזכויות מידם לידי אחר, וזאת בכדי לקבוע למי שייכים הזכויות בנחלה, לאור המסמכים שהוצגו בפנינו, בין על פי דין ובין על פי חוק.

דהנה בשו"ע (סימן ס"א סט"ו) פסק:

"מדקדקין לשון השטר ודנין על פי אותו דקדוק, ולא אמרינן האי גברא לא גמיר כוליה האי והיה סבור שהדין הוא בענין כך ומפני כך כתב באותו לשון".

וק"ו בחוזה חכירה מפורט, שביסודו הוא חוזה סטנדרטי עם תנאים קבועים שנחתם בין הקק"ל לחוכרים, שתנאי החוזה כולם הינם בדוקא ומגדירים זכויות החוכרים כפי שהוקנו להם על פי החוזה.

בחוזה זה נקבע שמאחר ובהתאם לתקנות הקק"ל, אדמתם אינה יכולה להימכר, כי היא נשארת קנין עולם של הקק"ל ולפיכך הם מחכירים בחוזה זה את האדמות בחכירה חקלאית. תוקף החוזה הינו ל-49 שנים, שאחריהם תהא זכות לחוכר, לחכור האדמות ל-49 שנים נוספות.

סעיף ג' בחוזה מדבר לגבי חידוש החכירה, מסדיר את הנוהל לחידוש החכירה, ובהם מחויבת הקק"ל להודיע לחוכר במכתב רשום על זכותו לחידוש החכירה. חובת החוכר להודיע לקק"ל תוך ששה חודשים מיום משלוח המכתב על רצונו בחידוש החכירה. באם לא יעשה כן, זכותם של הקק"ל להחכיר הנחלה לאחר או לנהוג בה כראות עיניהם. משמעות הדברים היא שבאם תוגש בקשה זו, חובת הקק"ל לחדש חוזה החכירות לשנים נוספות. גם אם לא תוגש הבקשה, זכותם של הקק"ל לנהוג כראות עיניהם, כשהדבר תלוי בשיקול דעתם בלבד.

יש לציין שסעיף מ"ג להסכם קובע:

"המונח החוכר בחוזה כולל את החוכר, יורשיו . . . או כל הבא במקומם . . . או רוכש זכויותיו".

חוזה זה מאפשר לחוכר להשתמש בכל הנמצא בנחלה כאדם העושה בתוך שלו, אך בהתאם לתנאים המפורטים בחוזה (דהיינו שהחכירה תהא חכירה חקלאית, ואכ"מ).

והנה הבסיס להתנהלות הקק"ל, ובעקבותיה מנהל מקרקעי ישראל שנכנס בנעלי הקק"ל אחרי קום המדינה, הוא באמור בתורה "והארץ לא תימכר לצמיתות", ודין היובל הקובע שהמוכר קרקע שיש לו בעלות עליה, תחזור הקרקע למוכר בשנת היובל.

יא) והנה לענין מוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג, שנינו בגיטין (מח, א') שלקונה יש זכות לקנין פירות (וכדאיתא בקרא כי מספר תבואות הוא מוכר לך), ונחלקו שם ר"י ור"ל אם קנין פירות כקנין הגוף או לא. והנפק"מ לענין הבאת ביכורים. ועיין שם בגיטין (מז, ב') בדין מוכר שדהו לפירות אם מביא ביכורים. והנה עצם מכירת הקרקע בזמן היובל אף שחוזרת לבעליה, מכירה זו היא מכירת קרקע לפירות וכבר העיר הרמב"ן בנימוקיו לתורה בפרשת בהר על הא דאיתא בקרא "ולא תונו איש את עמיתו", שהרי אין אונאה לקרקעות ועיי"ש מה שפירש. ועיין בחזקוני שפירש שבזמן שהיובל נוהג הרי זו מכירת מטלטלין כי מספר תבואות הוא מוכר לך, ולכן יש אונאה במכירת שדה בזמן היובל, ועיין ב"תורת משה" לחת"ס פ' בהר שם, ואכמ"ל.

והנה בין כך ובין כך אף שבזמן שהיובל נוהג והקרקע חוזרת לבעליה, קנינו של הקונה הוא קנין גוף לפירות ולא קנין פירות גרידא. דאי הוי מכירת הפירות גרידא ולא גוף הקרקע. הרי הפירות הם דבר שלא בא לעולם ולא מועיל קנין בהם. והנה פשוט מסברא שבקונה שדה בזמן היובל יכול למכור מה שהקנו לו לאחר. ועל כרחך שזכותו בקרקע לפירות היא דבר שיש בו ממש ויש לו זכות בעלות גמורה לענין מה שקנה.

ומטעם זה מפורש בקראי שהקונה שדה אחוזה יכול להקדישו, ואיתא בקראי שיש חילוק בין מקדיש שדה אחוזה למקדיש שדה מקנה. דמקדיש שדה אחוזה ופדאו אחר, חוזרת השדה ביובל ומתחלקת לכהנים כדאיתא בויקרא (כז, ט"ז-כ"א). אך במקדיש שדה מקנה ופדאו אחר, אין השדה מתחלקת לכהנים אלא חוזרת לבעלים. ובטעמה של הלכה זו מבואר בערכין (כו, ב) :

"שדה מקנה אינה יוצאה לכהנים ביובל, שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו".

ופרש"י שם "שקרקע זו לא היתה שלו אלא עד היובל", ורש"י בנימוקיו לתורה פירש "לפי שאינו יכול להקדישה אלא עד היובל. שהרי ביובל עתידה לצאת מידו ולשוב לבעלים". ועיין עוד בתוספות בערכין שם (ד"ה שדה) ואכמ"ל. ועכ"פ שמעינן שאף בשדה מקנה שנקנה לו רק לפירותיה, הויא שדה שלו לפירותיה, עד שיגיע היובל, והוי דבר שבא לעולם. ולפיכך יכול הוא להקדישה, ומשכך ברור שכיוון שיש לו בעלות לענין הקדש הוא הדין לכל מילי למוכרה ולהורישה.

ולפי זה הוא הדין בנידון דידן. בין אם נפרש שהסכם החכירות הוא קניית הקרקע לפירותיה ולכל שימושיה, והרי לכל הפחות קנינה כדין קונה קרקע בשעת היובל. ובין אם נאמר שזהו קנין הגוף לזמן (והנפק"מ בינייהו לענין הזכות לחפור בה בורות, שיחין ומערות. ולענין הבאת ביכורים, ועיין "מנחת חינוך" מצוה של"ט, ואכ"מ). ויותר נראה שבנידון דידן זה קנין הגוף לזמן של 49 שנים שעתיד להתחדש, וודאי שיש לחוכרים בעלות ממונית למכירה ולירושה גם על פי דין תורה. ועיין עוד בב"ב (סג, א') גבי בן לוי שמכר שדהו לישראל ואמר לו על מנת שמעשר ראשון שלו ושל בניו דאמרינן ששייר למקום המעשר ולהכי לא הוי דשלב"ל, ועיין בדף (קמח, א) במוכר שדהו לאחד ופירותיו לאחר, ומשמע שיש קנין גוף לפירות ובודאי חוזה החכירות, דינו כדין מקנה הקרקע לכל שימושיה וכפי שנקבע בחוזה, ולחוכר יש בעלות גמורה בקרקע זו. ולהכי לא תפקע בעלותו ללא קנין, ובמותו יעבור ליורשיו.

יב) והנה מכיוון שחוזה החכירה הינו לשם קיום משק חקלאי, סעיף י"ז להסכם קובע שהחוכר אינו רשאי להחזיק יותר מנחלה אחת, ובאם ירכוש או יירש נחלה נוספת, עליו למכור או להשיב אחת מהן. מטעם זה נקבע גם בסעיף י' לחוזה, שמזמן לזמן תערך הערכה האם שטח הנחלה עולה על הנחוץ למשק החקלאי, שאז זכות המחכיר לדרוש השבת החלק היותר לקק"ל.

במקרה כזה יקבל החוכר פיצויים על זכויותיו והשבחותיו בחלק המושב, כן נקבע בהסכם החכירות שלבני משפחת החוכר זכות ראשונית לחכירת הנחלה החדשה שהקק"ל תיצור מהחלק המושב אליה.

משמעותו של סעיף זה היא שיש הקפדה מצד המחכיר על שטח הנחלה, חוכר אינו יכול להחזיק בשתי נחלות. ומשכך לא יכול להיות שבכדי לעקוף את האיסור להחזיק בשתי נחלות, תוגדל הנחלה הראשונה של החוכר מעבר לנצרך להחזקת ולקיום יחידת משק (ועיין לקמן).

סעיף י"א להסכם אוסר חלוקת הנחלה בין הבעל לאשה שהם "החוכר", וכן אין אחד מהם רשאי להעביר, למכור או למשכן את חלקו בלבד. בהמשך לסעיף זה נקבעו בסעיף י"ד ההליכים לקביעת זכות החכירה אחרי גירושין בין שני בני זוג ששניהם היו "החוכר". וזאת מכיוון שאי אפשר לפצל הנחלה, ורק אחד מהם יוכל להשאר בעל זכות החכירה.

סעיפים י"ב ו-י"ג קובעים אופן העברת זכות החכירה (מכירה זכויות החוכר). עיקר ההוראות המוזכרות בסעיפים אלו והפרוצדורה שנקבעה, היא בכדי להבטיח שהחוכר החדש יוכל להחזיק משק, ויעמוד בתנאים הנצרכים להחזיק משק, במקום בו ממוקם המשק. בכל מקרה העברת זכות החכירה דורשת הודעה למחכיר הקק"ל, והסכמתו של המחכיר להעברה זו. ההסכמה תינתן באם יעמוד המועמד החדש לחכירה בתנאים הנצרכים לקבל משק לחכירה חקלאית על ידי הקק"ל.

סעיף ל' להסכם קובע שהחוכר יכול להחכיר את זכות החכירה בחכירת משקו, ורשאי לעשות זאת רק בהסכמת הקק"ל ובאם חוכר המשנה עומד בתנאים המאפשרים לו להיות חוכר.

סעיף ט"ו להסכם קובע, שלחוכר יהיו זכויות הירושה וזכות צוואה המוכרת על פי חוק במשק שחכר. התנאים בסעיף זה קובעים שהירושה בפועל תהיה רק ליורש אחד שראוי ומסוגל להחזיק בנחלה, והוא ישלם פיצויים לשאר היורשים על חלקם בנחלה.

באם לא יהיה יורש העומד בתנאים להחזקת נחלה, זכותו להעביר זכויותיו למי שעומד בתנאים להחזקת נחלה. באם לא ימציא אדם כזה, הנחלה תחזור למחכיר והמחכיר מחויב לשלם לו הפיצויים המגיעים בגין זכותו הממונית בנחלה.

יש לציין שהכללים המוזכרים בהסכם זה לגבי מכירת נחלה והורשתה, נקבעו בהמשך במסגרת חוק המקרקעין וחוק הירושה, ככללים המחייבים בבעלות על נחלות במושבים ואופן הורשת משק חקלאי. במקום שיש יותר מיורש אחד, שגם במקרה זה לא תפוצל הנחלה.

עכ"פ העולה מהאמור בחוזה, שלחוכרים יש זכות בעלות במשק, בתנאים מגבילים והגיוניים שהעמיד המחכיר לחוכרים, וזאת בכדי שהמשק יתנהל כפי היעוד שנקבע בהסכם החכירה. תנאים אלו אינם מפקיעים עכ"פ את זכויותיו הממוניות של החוכר במשק השייך לו.

יש לציין שבהסכם החכירה לא מוזכרת האפשרות של "בן ממשיך". מלוא הזכויות במשק שייכים לחוכר. אפשרות העברתם בחיי החוכר היא על ידי העברת זכות החכירה לאחר או מינוי חוכר משנה. לאחר הפטירה, הזכויות יועברו ליורשיו, כשבפועל רק יורש אחד יחזיק בנחלה והוא ישלם פיצויים לשאר היורשים על זכותם הממונית בעזבון (בנחלה).

והנה אין ספק שלהסכם זה יש תוקף גם על פי דין תורה, דכל מוכר או נותן יכול להתנות תנאים על המכר או על המתנה. וטעמא דמילתא הוא משום שיכול לשייר בקנינו, ומהאי טעמא מועיל מכר או מתנה, במתנה על מנת שהמקבל לא יקדיש. ועיין בזה בראשונים בנדרים (מ"ח) ובב"ב (קל"ד) ואכמ"ל. כמו כן יכול המוכר או הנותן להקנות או להתנות בתנאי וכפי שירצה.

ועיין בשו"ת הרא"ש (כלל פ"א) ונפסק בשו"ע (סי' רמא סע' י"א ושם ס"ט) ועיין עוד בחו"מ (סי' ר"ז ס"ה). והנה האחרונים הסתפקו במוכר לחבירו על מנת שלא ימכור לפלוני, ועבר ומכר, האם בכהאי גוונא שביטל התנאי התבטלה המכירה הראשונה או שמכיוון שלא חלה המכירה, לא עובר על התנאי ומשכך לא תתבטל המכירה, ואכמ"ל. ותנאים אלו הם כעין נידון דידן שהחוזה מגביל אופני המכירה ו/או הירושה. ועיין שו"ת חת"ס (ח' חו"מ סי' קלא) ואכמ"ל.

יג) והנה מכיוון שהתברר שההורים הם שהיו בעלי הזכויות במשק בין על פי דין ובין על פי חוק, זכויותיהם נרשמו גם בלשכת רישום המקרקעין כפי שרשום בנסח טאבו בלשכת רישום המקרקעין בנתניה בנסחים מספר 2159, 616 ו-617, שבהם נרשם שהבעלים על הקרקע הנמצאת בגוש [...] חלקה 39 ו-[...]ובגוש [...] חלקה [...]היא של הקק"ל, והחוכרים הינם רפאל [פלוני] ו[פלונית] (הורי הגרוש). בנסחי הטאבו אין הערת אזהרה כלשהי על זכותם של הצדדים בקרקעות אלו.

כפי שנכתב לעיל, הצדדים נישאו בשנת 67. לאחר נישואיהם גרו בנתניה.

בשנת 70 נקנה בית ששטחו היה 60 מ"ר שעמד בגוש [...] חלקה 10 מגרש 6, החוכר של מגרש זה הוא מושב [...]. הבית היה שייך לקופת חולים ובו התגורר רופא הכפר. בהתאם לבקשת מזכירות [...], הסכימה קופת חולים למכור הבית לגרוש, [פלוני], בתמורה לתשלום סך של 12,000 ל"י. במכתב של מחלקת הנכסים של קופ"ח מיום 09/08/70, מבוקש מסירת ההחזקה ל[פלוני], החזקה היתה על הבית בלבד ולא על כל החלקה עליה עמד הבית.

הצדדים נחלקו מה היה מקור הכספים לקניית הבית.

לטענת הגרוש, הבית נקנה מכספי הוריו בלבד.

לטענת הגרושה, המקור לכספים אלו היה חציו מכספי הורי הבעל וחציו מכספי הורי האשה.

לבית הדין לא הובאו ראיות לבירור עובדות אלו.

יש לציין שבפסק דינה של השופטת טלמור מיום 05/09/93, פסק דין שניתן בתביעת אם הגרוש לפנות את האשה (כמעמדה אז) מהבית, קובעת השופטת שנראית בעיניה גירסת האשה, ולפיה, דמי קניית הבית שולמו שוה בשוה על ידי הורי הבעל והורי האשה. אין בידינו לקבוע על סמך מה נקבעה התרשמות זו. אין מקום לדון, האם מבחינה הלכתית יש לסמוך על קביעה זו. אך נראה שלמעשה אין נפקא מינה בדבר כפי שיתבאר להלן.

לאחר כעשר שנים הרחיבו הצדדים את ביתם שהיה על מגרש זה והוסיפו עליו כ-100 מ"ר נוספים.

באותה תקופה הוגשה בקשת הורי הבעל לקבוע את הצדדים כבנים ממשיכים במושב [...].

ב-19/12/80, נחתם הסכם משולש שהצדדים לו הינם מינהל מקרקעי ישראל, הורי הבעל –[פלונית] ורפאל [פלוני] ומושב [...]. בהסכם זה נכתב שמכיוון שהמתיישב-החוכר מחזיק בנחלה הידועה במשק [...], והמתיישב ביקש להקים בנחלתו יחידת דיור שניה עבור בני משפחתו, [פלונית] ו[פלוני], שכפי שהתבאר הם נקבעו כבנים ממשיכים, ומאחר שהתברר שאין אפשרות להקים יחידת דיור שניה בתוך נחלתם המקורית, ולפיכך הסכים המינהל לצרף לנחלת ההורים את המגרש הידוע כמגרש 10/6 בגוש [...], לצורך הקמת יחידת דיור על חלקה זו.

משמעות הסכם זה הינה שהמגרש הנ"ל שהיה בחכירות [...] יוחכר בחכירת משנה להורי הבעל, ובכך יהפוך המגרש הנ"ל והבית הבנוי עליו, כחלק בלתי נפרד מנחלת ההורים וממשק [...]. בחוזה זה נקבע שכל הכללים וההגבלות שנקבעו בחוזה החכירה המקורי של ההורים, יחולו גם על מגרש זה ועל הבית שנבנה בו, וכל הנחלה תחשב כיחידה אחת ללא אפשרות פיצול.

אין ספק שמשמעות הסכם זה הינה שגם המגרש והבית שנבנה עליו, הפכו לחלק מהנחלה וחלק מרכוש ההורים, אלא שבהסכמת המינהל נקבע שבני הזוג שלפנינו שנקבעו כבנים ממשיכים, יהיו ברי רשות לבנות להם בית במגרש זה ולהתגורר בו. לשון ההסכם מוכיח שהחכירה נעשתה בין הורי הבעל, המינהל ומושב [...] ולהם זכות החכירה והבעלות.

עם זאת, אין ספק שהסכם זה קובע גם, שהצדדים הינם ברי רשות להקים בית ולהתגורר בו.

יד) כפי שכתבנו, הבית הורחב והוקם, ובו התגוררו הצדדים עד לעזיבת הבעל, ובו ממשיכה האשה להתגורר גם כיום, שנים רבות אחרי הפירוד ביניהם ושנים רבות אחרי הגירושין. הצדדים נחלקו ביניהם גם לגבי מקור הכספים שמהם נבנה והורחב הבית. לטענת הבעל, הכספים ששימשו למימון הבית היו מכספים השייכים לו, ומכספים אלו נערכו כל השיפוצים. הבעל הציג בפני בית הדין קבלות רבות לקבלנים ולבעלי מלאכה המוכיחים שהוא שילם ההוצאות. לעומתו אמרה האשה, שהבנין הורחב ונבנה מכספים משותפים ומכספים שהתקבלו מאביה.

יש לציין שאף שכל הקבלות רשומות על שם הבעל, אין זה בהכרח מהווה ראיה שהתשלום היה מכספים השייכים לו. שהרי ההשקעות והקבלות מוצאות על שם מי שמשלם אותם בפועל, ואין בזה בהכרח ראיה שמקור הכספים הינו מכספים השייכים לו.

עם זאת, נראה לומר שבין כך ובין כך מכיוון שמההסכם המשולש עולה שיחידת דיור זו נבנתה לשם מגורי [פלונית] ו[פלוני]. כמו כן האישור לבניית יחידת הדיור הנוספת לצורך הצדדים, היתה יכולה להעשות רק בעקבות הכרזתם כבנים ממשיכים.

דהנה בתקנון אגודת [...] נקבע אופן קבלת החברים לאגודה, וז"ל סעיף 11 לתקנון:

"לא תידון ברשויות האגודה בקשה להתקבל כחבר אגודה של אדם נשוי, אשר בן זוגו לא הגיש אף הוא, באותו זמן, בקשה להתקבל כחבר האגודה, כאשר בן זוג זה אף הוא אינו חבר באגודה".

הרי שתקנון האגודה קובע שהתנאים לקבלת חברות באגודה של אחד מבני הזוג, תלויה בהגשת בקשה כזו גם מצד בן זוגו, ושני בני הזוג יהיו חברים כאחד.

סעיף 24 קובע אופן קבלתו של בן ממשיך כחבר באגודה, כשהפרוצדורה לקבלתו של בן ממשיך כחבר באגודה היא קלה ומהירה יותר. ומעתה יש לומר שכמו שלגבי כל קבלת חבר באגודה התנאי הוא ששני בני הזוג יהיו חברי האגודה, הוא הדין נמי בבן ממשיך שהתנאי לקבלת חברותו באגודה תלויה בזה שגם אשתו תגיש בקשה וגם היא תהיה חברה באגודה.

העולה מכל האמור לעיל הוא, שהתנאי לאפשר לבני הזוג לבנות את ביתם בנחלה תלוי בקבלת שניהם כחברים באגודה בתור בנים ממשיכים, וממילא אחרי קבלתם כחברי האגודה יתאפשר להם להקים יחידת דיור נוספת לצורכם בנחלה. אמור מעתה, קביעת שני בני הזוג כברי רשות ובעלי זכות המגורים בבית, היא הנותנת להם רשות לבנות את הבית הנוסף בנחלה. ומעתה אין ספק ששני בני הזוג הם הרשומים כברי רשות של הבית, והזכויות שינתנו לברי הרשות בבית יהיו של שניהם.

טו) לפני שנמשיך לבאר זכויות הצדדים במשק חובה עלינו להגדיר מהו מעמדו של "בן ממשיך".

כפי שכתבנו לעיל, מעמדו של בן ממשיך מופיע בתקנון [...], מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, בפרק ב' תחת הכותרת "חברות באגודה".

סעיף 8 לתקנון מגדיר את סגולות הכשירות של אדם להתקבל לחברות באגודה.

סעיפים 10 עד 23 מפרטים התהליך להגשת בקשה וקבלת חברות באגודה של מאן דהוא החפץ להצטרף. תנאים אלו מצריכים תקופת מועמדות והחלטה של האספה הכללית לצורך קבלת מעמד של חבר האגודה.

סעיף 24 מגדיר את אופן קבלת בן ממשיך כחבר האגודה. מי שמוגדר כבן ממשיך והתמלאו בו התנאים להיות חבר באגודה (כאמור בסעיף 8), יתקבל באופן אוטומטי כחבר האגודה לאחר 45 יום מיום הגשת הבקשה, אלא אם כן תהיה התנגדות ועד ההנהלה שבמקרה זה תערך בוררות אם לקבלו כחבר באגודה.

יש לציין שתקנון אגודת [...] הנזכר לעיל, שאושר לרישום ב-30/11/83, מתבסס על מה שנקבע בתקנות האגודות השיתופיות (חברות) תשל"ג 1973. וז"ל התקנות:

(א) בתקנה זו, "בן ממשיך" – בן אחד בלבד, או בן מאומץ אחד, או נכד אחד של בעל משק, לרבות בן זוגו של בן ממשיך, המחזיק בעצמו או יחד עם הוריו מכח הסכם עם הוריו או מכח הירושה, במשק חקלאי, בתור בעלים, חוכר, חוכר משנה, או כבר-רשות של מוסד מיישב או של האגודה או מכח התחייבות בלתי חוזרת בכתב של הוריו, המעניקה לו שיתוף בזכות החזקה במשק יחד עם הוריו: לענין זה, "הורים" –לרבות אחד מהם במקרה שהשני חדל להיות בעל זכויות במשק החקלאי או שנפטר.
(ב) בן ממשיך הכשיר לחברות לפי תקנון האגודה יגיש לועד ההנהלה בקשה בכתב להתקבל כחבר לפי הנוסח שבתקנון האגודה, בצרוף מסמכים המוכיחים את היותו בן ממשיך.
. . . . . . . . . . . . . . . . . . .
(ח) תקנה זו תחול על אגודה שסווגה על ידי הרשם כמושב עובדים".

ובתקנות אגודת [...] נכתב כדלהלן:

על אף האמור בסעיפים 21-13, כולל, של תקנון זה, יהיו ההליכים לקבלתו של ב ן מ מ ש י ך כחבר האגודה כמפורט להלן:

(1) בן ממשיך יכול להגיש בקשה להתקבל כחבר האגודה, אם נתמלאו לגביו התנאים הבאים:
(2)

(א) נתמלאו בו כל סגולות הכשירות לחברות באגודה, המפורטות בסעיף 8 של תקנון זה.
(ב) הוא מחזיק, בעצמו או יחד עם ה ו ר י ו מכח הסכם או מכח ירושה ב י ח י ד ת מ ש ק ח ק ל א י ת בישוב [...] בתורת חוכר-משנה או בר-רשות של ה מ ו ס ד המיישב או של האגודה.
(3) בן ממשיך, שנתמלאו בו התנאים האמורים סעיף 24 (1) לעיל, יגיש בקשתו להתקבל חבר האגודה לועד ההנהלה".

אין ספק שהמושג "בן ממשיך" הוא יציר התקנות הנ"ל, תקנות המדברות על קביעת מסגרת היחסים שבין הבן הממשיך ובין האגודה ואופן הצטרפותו אליה. אין בעצם קביעתו של אדם כבן ממשיך בכדי להצביע בהכרח על זכויות ממוניות שיש לבן ממשיך, ודבר זה דינו להבחן לגופו בכל מקרה ומקרה.

כפי שנכתב בתקנה, בן ממשיך יכול להיות:
א. מחזיק במשק מכח הסכם עם הוריו. ההסכם יכול להיות לענין:
(1) בעלות.
(2) חוכר משנה.
(3) בר רשות.
ב. מחזיק במשק מכח ירושה.
ג. התחייבות בלתי חוזרת בכתב של ההורים, המעניקה לו שיתוף בזכות החזקה במשק עם הוריו.
הסכם עם הוריו יכולה להיות גם באחת משתי צורות:

1. העברת המשק מיידית על שם הבן (במקרה שההורים יכולים להעביר ע"ש הבן).
2. הסכם להעביר לאחר זמן או לאחר פטירת ההורים.
מחזיק מכח הירושה הינו באחת משני פנים, ירושה או צוואה. אך בשניהם הבעלות תעבור רק לאחר פטירת הורים.

בכדי לקבוע שלבן ממשיך יש בעלות ממונית במשק של הוריו, צריכה להיות הוכחה שההורים הקנו לו מה שהיו יכולים להקנות (ובאם היו יכולים להקנות), ולחילופין המחכירים, הקק"ל, או החוכר, ההורים או המושב, הקנו חכירות משנה לבן הממשיך.

הנוהג והמצב החוקי שנקבע בפסיקה האזרחית תואר במאמרה של פרופ' סמדר אוטולנגי "ההסדרים המשפטיים בנוגע לירושת משק במושב עובדים", מאמר שהתפרסם ב"עיוני משפט" ט' (תשמ"ג-מ"ד). המסקנות אליהן הגיע הפרופ' הנ"ל במאמר זה מהווים בפועל את התשתית של הפסיקה האזרחית, וכפי שנקבע בתיק קוגלמס- קוגלמס ע"א מס' 5136/91, ובתיק סטגמן בוריק ע"א 1372/95, ובפסקי דין רבים של הערכאות השונות. וכפי שצירף ב"כ הגרוש לתיק בעת הגשת התביעה ובסיכומיו.

והנה מאחר שמעמד זה של בן ממשיך, יצירתו בתקנות האגודות השיתופיות, ונובע ממנהג בני המושבים בקביעת התנאים לחברות באגודה, אין אפשרות לקבוע שהכרזתו של אדם כבן ממשיך נותנת לו על פי דין תורה תוקף מעבר למה שנקבע בפסיקה ובמנהג העולם. ולפיכך יש לקבוע בכל מקרה לגופו, האם נעשה קנין או האם עברו זכויות ממוניות באופן אחר לבן הממשיך, על ידי בעל זכויות הרשאי לעשות כן, ועל פי זה תקבע זכותו הממונית על פי דין.

טז) ואחרי אריכות דברינו נעבור מן הכלל אל הפרט, בתביעה המונחת בפנינו.

כפי שכתבנו לעיל, בשנת 1980 נקבעו הצדדים כבנים ממשיכים, בהמשך לקביעה זו ועל פי ההסכם המשולש שנתן להם אפשרות לבנות את ביתם, הרחיבו הצדדים את ביתם. כעבור מספר לא רב של שנים התערערו היחסים בין הצדדים, ובשנת 87 הגיש הבעל תביעת גירושין לבית הדין שבמסגרתה עתר לסילוק ידה של אשתו מהבית אותו בנו הצדדים ובו מתגוררת האשה.

ב-23/10/88 נתנו הורי הבעל יפוי כח להגשת תביעה בשמם לסילוק ידה של האשה מהבית בו היא מתגוררת.

מספר ימים אחרי כן ב-15/11/88, נפטר אבי הבעל.

ב-18/04/90, הוצא צו ירושה בעזבון האב, ועל פיו עובר כל עזבונו על שם האם. על פי צו הירושה נהייתה האם החוכרת ובעלת הזכויות במשק ב[...].

בשנת 90 הגישה האם תביעה לסילוק ידה של האשה מהבית.

בשנת 93 ניתן פסק דינה של השופטת טלמור הדוחה תביעתה של האם.

כפי שכתבנו בהחלטתנו מיום ח' ניסן תשס"ז (21/03/07), פסק הדין מתייחס ליחסים שבין אם הבעל לאשה, ולפיכך הם מחייבים רק צדדים אלו. פסק דיננו מתייחס לזכויות השייכות לצדדים שלפנינו (הגרוש והגרושה) במשק ובבית, וכפי שקבענו בהחלטתנו אז, בית הדין יתייחס לקביעות העובדתיות העולות מפסק הדין המגלות את המציאות. אך אין הוא מחויב בהכרח לקביעות המשפטיות שנקבעו בפסק דין זה.

אחרי מתן פסק הדין החלה האם בהליך שמטרתו העברת זכויותיה בנחלה על שם הבן. יש לציין שבטופס המכיל את פרטי הנכס, מדובר בחלקים שבגוש 8310 ו-[...] בלבד. במסגרת הליך זה ניתן ביום 01/09/97 אישור של יו"ר האגודה של [...] ולפיו, האגודה מסכימה להעברת כל הזכויות במשק [...] לבן, [פלוני]. בתיק אין אישור של הקק"ל להעברת זכויות, אך בין כך ובין כך נראה שההליך לא הושלם. ולפיכך לא הועברו זכויות האם בחייה לידי הבן.

ב-18/12/90, כתבה האם צואה שבה היא מעבירה את כל זכויותיה במשק [...] ובמגרש עליו בנוי הבית, לבנה, [פלוני] בלבד. משום שהוא הבן הממשיך והוא טיפל ועבד במשק מילדותו.

אחרי פטירת האם הוציא הרשם לעניני ירושה ב-09/02/04, צו קיום צואה.

עתה נבוא לברר העולה להלכה.

כפי שכתבנו לעיל, אין ספק שהנחלה היתה שייכת להורי הבעל. אין ספק שאחרי פטירת האב עברה הנחלה על שם האם בלבד, כפי שנקבע בחוזה החכירה וכפי שנקבע בצו הירושה שהוצא אחרי פטירת האם. אין כאן המקום לדון באם יש תוקף הלכתי לצו ירושה זה, ומסתבר שיש לו תוקף הלכתי, שהרי מתנאי החכירה הוא שאחר פטירת אחד מבני הזוג, יעבור חלקו למשנהו, ויש לדמות דין זה לאומר נכסי לפלוני ואחריו לאלמוני עיין ב"ב (קלז). וק"ו בהסכם שבו נקבע נכסי לפלוני ולפלונית ולאחר מיתת הפלוני יהיו נכסיו לפלונית בלבד שבזה זוכה בכל הנכס. ומלבד זאת ודאי שבכה"ג יש לילך אחר המנהג. וכדכתב ה"תרומת הדשן" (סימן שמ"ב).

אך גם אם לא יהיה תוקף לצו הירושה על פי דין תורה, הרי על פי דין תורה בכל מקרה הבן הוא היורש, ואכמ"ל.

והנה אחרי פטירת האם, אין ספק שהיורש אותה על פי דין תורה הוא הבן. ומשכך אף אם לא היתה צואה, הוא היורש. וק"ו בנידון דידן שנכתבה צואה שהזכויות במשק יהיו שייכות לבן שהוא יהיה הזוכה בזכויות האם במשק.

יז) והנה תביעת האשה לזכויות במשק הינה בגלל שמונתה כבן ממשיך, ולדבריה מעמד זה מקנה לה זכויות במשק אחרי פטירת שני ההורים. כפי שכתבנו לעיל, מעמד בן ממשיך הינו רק לענין חברות באגודה. אין במעמד זה בכדי להקנות זכויות משפטיות בנכס. בנידון דידן לא הוכיחה האשה שהבעלות על המשק הועברה לה, בין כחוכרת ראשונה ובין כחוכרת משנה. נסח הטאבו מוכיח שלא נעשתה העברת זכויות שהרי הוא רשום על שם ההורים. (אף שהוצא צו ירושה בעזבון האב, והנכס לא הועבר בפועל על שם האם, אין זה גורע מזכויותיה ומבעלותה על הנכס).

כמו כן אף שבשנת 87 עברו 49 שנים ממועד החכירה הראשון, הרי זכותם של החוכרים היתה לחדש חוזה החכירה לדורות והמינהל היה מחויב לחתום איתם על חוזה המשך חכירה כפי שכתבנו לעיל (אות י').

והנה אין ספק שבנידון דידן נעשו ההליכים לחידוש החכירה וכפי העולה ממכתב מינהל מקרקעי ישראל ל[פלוני] מיום 08/10/02 (מכתב שצורף לסיכומי האשה), ובו נכתבו ההליכים הנצרכים לצורך חידוש החוזה, ואכמ"ל.

אין ספק שאחרי ביצוע והמצאת כל המסמכים הנדרשים במכתב זה, שאין ספק שביכולתו של הגרוש היה להמציאם ובפרט אחרי שפרע חובו למשקם ועל פי הסכם החכירה שבו המושג חוכר כולל גם את יורשו, חודש חוזה החכירה, בין עם אֵם הבעל ובין עם הגרוש היורשה על פי דין ועל פי חוק.

מכיוון שאין מסמך המעיד על העברת זכות החכירה לצדדים שלפנינו, אין לנו אלא טענת האשה שההורים הבטיחו שהמשק יעבור על שם בני הזוג אחרי פטירתם, ולדברי הגרושה מכיוון שההורים לא חזרו מבקשתם לבטל מהאשה את מעמדה כבן ממשיך, ממילא עם פטירתם התגבשו זכויותיה.


להמשך פסק הדין לחץ כאן