לפני ביה"ד תביעת הבעל לחייב את אשתו להתגרש.

נקדים קודם את הרקע לתביעה שלפנינו. התיק שלפנינו, בראשית דרכו, התנהל בפני ביה"ד באשדוד. שם נפסק ע"י דיין יחיד, שהאשה חייבת לקבל גט. וסודר בין הצדדים הסכם המסדיר את כל הענינים הרכושיים שביניהם. ההסכם אושר וקיבל תוקף פסק דין. ביה"ד באשדוד זימן את הצדדים לשם סידור גט, אך האשה סרבה להתגרש, ודרשה לשנות את ההסכם. בקשת האשה נדחתה ע"י ביה"ד באשדוד והאשה הגישה ערעור לביה"ד הגדול בירושלים.

הערעור נסב על שני ענינים. הראשון-לבטל את חיוב הגט. והשני לבטל את הסכם הממון בכל פרטיו.

בענין חיוב הגט, ביה"ד הגדול פסק פה אחד, שחיוב הגט שניתן במעמד דיין יחיד - אינו תקף עפ"י ההלכה ולא עפ"י החוק. ולענין הסכם הממון נפסק ברוב דעות שההסכם קיים גם בלא סידור הגט בפועל.

התיק הוחזר לביה"ד באשדוד ע"מ לשוב ולדון בשלושה בענין חיוב הגט והמסתעף ממנו. אך ביה"ד באשדוד החליט להסתלק מתיק זה, כפי שמפורט בהחלטתו והתיק הופנה לבה"ד ברחובות, ע"י כב' נשיא ביה"ד הגדול.

ביה"ד קיים דיונים רבים, ארוכים וממצים, בהם נמצאה טענתו של הבעל לחייב את אשתו בגט, כחסרת כל בסיס. הבעל לא טען על האשה שום טענה שמחמתה יש לחייב את האשה בגט.

ואדרבא, לפנינו נגלתה תמונה חדשה. הבעל נתן עיניו באחרת, אשה בשם [אלמונית], וגמר אומר בדעתו, לגרש את אשתו הישנה כדי לפנות מקום לחיות עם "ידידתו" החדשה. וזוהי לדעתנו, הסיבה העיקרית שגרמה לסכסוך בין בני הזוג. אמנם, הבעל ניסה להסביר ולתרץ, שהאשה אינה אלא "שוכרת" תמימה, ששכרה את חדר השינה הזוגי שבביתו. אך גרסתו של הבעל נמצאה בלתי אמינה ובלתי סבירה - בלשון המעטה. כפי שמבואר ומפורט בנימוקים.

לאור זאת, נחלקו דעות הדיינים. לדעת המיעוט, ההסכם כולו, בטל. כל ההסכם בטעות יסודו, כי אם היתה האשה יודעת שיש לו אשה אחרת הקבועה לו, ודאי לא היתה חותמת על הסכם כזה.

ולדעת הרוב, לא ברור שניתן עתה לבטל את ההסכם כולו. אך בכ"ז ברור, שעדיין האשה לא הפסידה את זכויותיה כאשה, ובכלל זה, מזונותיה ומדורה, כתובתה ותוספת כתובתה. וזאת משום שאין על האשה חיוב להתגרש. ולאור כל האמור בנימוקים. ע"ש.

מכח כל האמור למעלה אנו פוסקים כדלקמן:
א. האשה אינה חייבת להתגרש מבעלה.
ב. הבעל חייב בכל חיובי בעל לאשתו, כולל מזונותיה ורפואתה ומדורה, כתובתה ותוספת כתובתה.
ג. הבעל ישלם לאשתו- כמזונות זמניים סך 1500 ש"ח לחודש. חוב התשלום יחול על הבעל מתאריך כ' אייר תשס"ג 22/5/03.
ד. קובעים מועד לדיון מעמיק למזונות קבועים בתאריך י"ג בחשון תשס"ה 28.10.04 (לאחר הפגרה).
נימוקי הדיינים מצורפים לפסק הדין.

(-) הרב נחום גורטלר אב"ד (-) הרב שמן - דיין (-) הרב ציון אשכנזי - דיין


נימוקים לפסק דין
הרב נחום גורטלר, אב"ד:
בפני ביה"ד תביעת הבעל לחייב את אשתו להתגרש ע"פ הסכם גירושין שנערך ביניהם בתאריך 7.3.01 ואושר ע"י ביה"ד באשדוד. בתאריך כ"ג ניסן תשס"א 16.4.01.

בעבר נקבע לצדדים מועד לסידור גט ואולם האשה סרבה להתגרש. על פי ההסכם הנ"ל. תביעת הבעל לחייב את אשתו להתגרש נידונה בביה"ד באשדוד בפני דיין יחיד וניתן שם פס"ד בדיין יחיד המחייב את האשה להתגרש.

על פס"ד הוגש ערעור וביה"ד הגדול ביטל את פסה"ד המחייב את האשה להתגרש. בעקבות ביטול פסה"ד ביה"ד הגדול העביר את תיקי הצדדים לביה"ד ברחובות שיפסוק בתביעות הצדדים.

בדיונים שהתקיימו בביה"ד טען הבעל שהסכסוך ביניהם נמשך שנים האשה הפסיקה לבשל ולהכין לי אוכל והפסיקה לחיות עמי אמרה לך לאכול בחוץ היא דחקה בי להתגרש. לא סבלה אותי ואמרה תלך להתגרש. מאחר והילדים היו לנגד עיני משכתי עד אוגוסט 2000. לאחר שאמרה שלא רוצה בי ואלך מהבית ואז הזמינה משטרה להרחיקני מהבית ומאז 2000 יש סכסוך. עוד הוסיף הבעל וטען מאז 10 שנים אין יחסי אישות וגם שעשיתי את זה היה כמו עם קרש וממש שלא היה כלום וכו'.

האשה הכחישה את טענות הבעל וטענה שחיו בשלום והיו יחסי אישות ביניהם עד שנכנסה אשה זרה המאהבת של הבעל.

האשה טענה שערכה הסכם גרושין עם בעלה בסוברה שהם אינם מסתדרים ואין דרך אחרת אלא להתגרש. לטענתה בעלה כפה עליה את הסכם גרושין שקפח את זכויותיה.

בשנת 2001 התברר לאשה כי הסיבה שהיחסים נתערערו בינה לבין בעלה היא אשה זרה בשם [אלמונית] שהבעל הכיר אותה בשנת 1998 מחמתה הוא החל להעדר מהבית כשלש פעמים בשבוע. באותה תקופה טען הבעל שהוא נעדר לצורכי עבודה.

אולם מאוחר יותר התברר לאשה שסיבת העדרותו של הבעל היה האשה הזרה שהבעל היה חי עמה בימי העדרות מהבית. עוד התברר לה כי לבעלה נולד ילד מאשה זו בשנת 1999 אולם הילד לא נרשם בתעודת הזהות של בעלי כנראה כדי להסתיר עובדה זו כל עוד לא סיים את התהליך של הגרושין עמי.

אני הורחקתי מהבית ומאוחר יותר בשנת 2001 כשנשיא ביה"ד הגדול הרב לאו התיר לי לחזור הביתה באתי לראות את ביתי גיליתי כי אשה זרה גרה בבית שלי ולה ילד קטן שקורא לבעלי אבא.

בשלב זה התברר לי כי בעלי גרם לכך שיהיה סכסוך קשה ביני ובינו כדי שימאס לי לחיות עמו ושארצה להתגרש, אח"כ אילץ אותי להגיע להסכם גרושין שקיפח אותי ביותר.

האשה טענה שהיתה רוצה לחזור לבעלה ולחיות עמו ולגדל יחד את הילדים אבל המציאות שיש לבעלי אשה זרה שחי עמה מונעת אפשרות לש"ב. ומאחר ובעלי אשם במצב שהגענו הוא אינו יכול לחייבני שאקבל גט וגם לא הפסדתי את זכויותי על פי דין, דהיינו עדיין מגיע לי מזונות וכתובה ופיצוי שגרם למצב שלא אוכל לחיות עמו.

בתביעה שלפנינו ביה"ד צריך להכריע איזו גרסה נכונה גרסת הבעל או גרסת האשה. במדה וגרסת הבעל תמצא אמינה ביה"ד יחייב את האשה בגט וביה"ד יקבע שהסכם הגרושין תקף אולם במדה ותמצא שגרסת האשה נכונה ביה"ד ידחה את תביעת הבעל לגרושין ומאידך ביה"ד יקבע שהאשה לא הפסידה מזונותיה ובעלה חייב לזונה מהתאריך שהאשה תבעה מזונות ממנו.

מאחר והשאלה האם לבעל היתה מאהבת תקופה ארוכה לפני שהצדדים הגישו לביה"ד בקשה להתגרש היא אשר תקבע האם הבעל צודק בתביעתו לחייב את אשתו להתגרש ומאחר ושאלה זו תקבע גם האם האשה הפסידה את מזונותיה וכתובתה על כן נתמקד בשאלה זו וננסה לברר באם על פי החומר שבתיק דהיינו תסקיר לשכת הרווחה וכן מחקירת הבעל והאשה בפני ביה"ד אפשר להסיק מסקנה ברורה בענין.

מאחר והפרוטוקולים נכתבו בכתב היד וכתב יד זה אינו קריא לכל ומאחר ויש סבירות גדולה שנגד פסה"ד של ביה"ד יוגש ערעור ע"כ נעתיק כאן קטעים מהפרוטוקולים הנוגעים לשאלה דלעיל.

בפרוטוקול הדיון שנערך בביה"ד בתאריך כ"ו סיון תשס"ג בעמוד 4 נכתב:
ב"כ האשה מבקש רק לשאול הבעל שתי שאלות ש. ראית התסקיר ת. כן ש. מקובל עליך ת. לא נכון שאשה נכנסה לחיי. השכרתי הדירה ביוני 2000 מתקן 2001 ואין לי שום עסק עם אשה זו. ש. איך משלמת לך ת. עשתה לי העברה בנקאית כל שלשה חדשים 450 דולר לחודש זה חמשה חדרים וחדר שינה שלי נעול ש. משתמשת במטבח ת. כן יש כניסה אחת לבית אני יושן לפעמים בחדר שלי ש. האשה עובדת ת. היא עושה עבודות יצירה ומשתכרת מזה לא יודע ממה חיה ש. יצאת עמה למסעדות ת.לא ש. לבתי מלון ת.לא ביה"ד שואל שוב יצאת עמה לבתי מלון או מסעדה ת. לא אולי נתקלנו אבל אני לא ישבתי עמה במסעדה בשולחן אחד ש. של מי הילד השני ת. מהיכן אני יודע? לא שאלתי ש. ומי האבא של הילד הראשון ת. לא יודע ש. היא גרה בביתך ואתה לא יודע ת. לא יודע היא שכרה הדירה ש. מי משלם בעבור חשמל ת.אני משלם חשמל וארנונה כי שכרה חלק מהבית וזה 300 ש"ח לחודשיים וארנונה 500 ש"ח לחודשיים מסביר לביה"ד כי ילדיו שלו גרים בבית הזה בת בגיל 21 ובנים בני 18 ו-14 גרים בחדרים שלהם. בתשובה לביה"ד כשאני לא בבית אני משאיר לה כסף שיאכלו אצל אחי במסעדה וגם הבת שלי מנהלת מסעדה ומכינה אוכל לילדי.

ב"כ האשה: אבקש צו למשרד הפנים לגבי הילד. וכן לחקור את האשה ואת העו"ס.

ב"כ הבעל: אני שואל מאיזה זכות מבקש זאת.

ביה"ד: אנו רוצים לגמור התיק בשלימות ונקבע מועד לשמיעת שני עדים האשה והעו"ס.

ב"כ האשה: אני שומר זכות להזמין עד נוסף ביה"ד מועד לדיון למשך שעתיים יום חמישי ב' באב תשס"ג 31.7.2003 בשעה 10.30 ואז יסכם ב"כ האשה לאחר שמיעת העדים.

ב"כ הבעל אני מבקש שבאם יוכח במשרד הפנים שהבן לא של בעלה הרי עליה למשוך את כל טענותיה. עד כאן לשון הפרוטוקול בתאריך הנ"ל.

מהאמור בפרוטוקולים ומתסקיר לשכת הרווחה עולה כי ביוני 2001 נכנסה אשה זרה לגור בביתם של בני הזוג (תקופה קצרה לפני כן שכר הבעל לאשתו דירה בבת- ים ואשתו עברה לגור בדירה השכורה) כאשר הבעל עם ילדיו המשיכו לגור בבית.

בחקירת הבעל בבית הדין בתאריך כ"ו סיון תשס"ג טען הבעל כי מעמדה של האשה הזרה ששמה [אלמונית] שנכנסה לגור בבית היה רק של שוכרת ששכרה את הבית למטרה לגור שם עם שני ילדיה. לטענתו לו לא היה שום קשר עם אשה זו. ברם מהאמור בתסקיר לשכת הרווחה ומחקירת העו"ס עולה כי אשה זו לא היתה שוכרת תמימה. העו"ס ביקרה בבית במטרה לראות את הקשר בין ילדי הצדדים עם האשה שנכנסה לגור בבית. לטענתה הבעל הציג אשה זו כידידה שלו או כחברה שלו. לדברי העו"ס היא לא בדקה יותר מה הקשר של הבעל עם [אלמונית] כיון שלא היה לה מנדט לכך.

ועתה נבדוק האם גרסת הבעל ש[אלמונית] נכנסה לבית רק כשוכרת תמימה. לטענת הבעל תחילה השכיר ל[אלמונית] את כל הוילה ב-2000 ש"ח. לפי התוכנית הוא היה אמור לעזוב את הבית ולעבור לגור לבת ים אולם מאוחר יותר החליט להשאר ולגור בבית עם [אלמונית]. ומחמת השינוי הזה שהוא יהיה שותף לשוכרת ויגור בחלק מהוילה הסכים פלוני הבעל לקחת על עצמו את תשלום החשמל שעלותו 300 ש"ח לחודשיים וכן את תשלום הארנונה שעלותו 500 ש"ח לחודשיים.

בעיון בגרסת הבעל מתברר שהיא אינה אמינה כלל ומהטעמים הבאים:
א. סכום שכר דירה שנקבע שהשוכרת תשלם עבור הוילה בעלת 5 חדרים בבנין שתי קומות עם מטבח יקר היה זול במיוחד, ובהתחשב שהוילה היתה גם מרוהטת.

ב. כאשר הבעל החליט להשאר לגור בוילה עם שלשת ילדיו המחיר שהיה ראוי שהוא יפחית בגין שינוי זה הוא מחצית מהשכר שנקבע שהשוכרת תשלם עבור כל הוילה. כי מעתה היא השתמשה בוילה למגוריה ועם שני ילדיה ואילו המשכיר הבעל נשאר לגור שם עם שלשת ילדיו. ואולם למעשה הסכום שהופחת לאשה היה רק 400 ש"ח. ועל כן נראה כי כל ההסכם שנערך עם השוכרת נעשה רק למראית העין כדי לתת נימוק מה עשתה [אלמונית] בבית הבעל.

ג. לוילה היתה כניסה אחת והאשה וילדיה והבעל וילדיו גרו בוילה והשתמשו בכל החדרים בשוה במטבח בחדרי השרותים וכו' ואשה זרה שקצת מכבדת עצמה אינה נכנסת לגור לבית עם אדם זר. (הבעל טען כי הוא היה לן בסלון והאשה וילדיה התגוררו בקומה השניה תאור זה של חלוקת המגורים בוילה אינו מקובל עלי כלל.)

נוסף ע"כ גבר שמכבד את עצמו וגר בבית עם ילדיו בתקופה שאשתו אם ילדיו עוזבת את הבית מחמת סכסוך אינו מכניס לבית אשה זרה שתגור ותשתמש במטבח ובשרותים כאשר אין למשכיר ולשוכר חדרי שרותים ומטבח נפרדים.

ד. בית כזה שגרים בו שני מבוגרים וחמישה ילדים דורש נקיון והחזקה שותפת של הבית ואנשים זרים שאין ביניהם קשר לעולם לא יסתדרו ויחלקו ביניהם את עבודות הבית. ומאחר ולטענת הבעל הם גרו והשתמשו יחד במטבח ובשרותים דבר זה מלמד שהבעל הכיר אשה זו והכניסה לבית כדי לחיות עמה במקום אשתו.

ה. בסעף 18 לחוזה נכתב במדה ואחד הצדדים יפר את חוזה השכירות מתחייב הצד המפר לשלם סכום בסך 50,000 ש"ח וכו'. לטענת הבעל סעיף זה נכתב כדי להבטיח שהשוכרת לא תפגע במטבח היקר שבוילה. אחרי כן טען הבעל שהשוכרת רשמה על שמו מחצית מהמכונית שלה כדי להבטיח קיום הסעיף הנ"ל.מאוד תמוה ששוכרת זרה תרשום מחצית רכב השייך לה ע"ש המשכיר כדי להבטיח סעיף בחוזה. הדרך כדי להבטיח ערבות כעין משכון שהמשכיר יוכל לגבות ממנו את התחייבות השוכר היא ע"י הטלת עיקול אולם לא על ידי העברת בעלות. ובנוסף ע"כ אין סעיף בחוזה המבטיח את השוכרת שבתום השכירות יחזיר המשכיר מחצית הרכב לשוכרת. הדבר מוכיח מעל לכל ספק ש[אלמונית] היתה פילגש של בעל שהוא והיא החליטו לחיות חיים משותפים בוילה של הצדדים. ובתור שכזו היא גם טיפלה בילדי הצדדים ושמשה כעקרת הבית לכל דבר.

ו. לקראת הדיון השני בבית הדין הבעל הודיע כי [אלמונית] עזבה את הוילה ועברה לגור למקום אחר שאינו יודע היכן הוא. ברם בכל פעם שב"כ של האשה דרש שביה"ד יאפשר לו ולעוד אנשים להכנס לוילה ולהוכח שאמנם [אלמונית] עזבה את הוילה וכן כאשר בקש ב"כ האשה לבדוק שהבעל אינו ממשיך לגור עם [אלמונית] באותו חדר, תשובת הבעל היתה צעקנית ואגרסיבית ומאיימת שלא יתן לשום אדם שיכנס לביתו. נעיר כאן שגם תגובת עורך דינו היתה דומה הם עמדו בתוקף שלא ירשו ביקור בוילה.

בנוסף על האמור לעיל ביום ו' שבט תשס"ד 09.1.04 הביא ב"כ האשה עד חוקר לביה"ד שהעיד את הדברים הבאים.
א. כאשר ביקרתי בסמוך לבית הבעל ראיתי שהיתה שם אשה שלפי התאורים שקיבלתי היא מתאימה לדמותה של [אלמונית] והיא עסקה בנקיון הבית וטפלה בבית כמו כל עקרת בית.
הבעל השיב לדברי החוקר הללו כי באותה תקופה עבר ניתוח טחורים והעסיק בביתו עוזרת לחודש ימים והוסיף ואמר בזמן שאני בריא אז בתי מנקה הבית. (הבעל לא נימק מדוע אחרי הניתוח לא נקתה הבת את הבית כפי שהיתה עושה כרגיל).

ב. החוקר העיד כי בחצר ביתו של התובע הבעל פלוני הסתובב ילד קטן כבן חמש שנים שקרא לו אבא.

ג. החוקר העיד שלא יכל להמשיך במעקב ובחקירה כיון שהבעל ואשתו היו חשדנים האשה נכנסה מיד כשראתה אותו. והבעל שהבחין בו אמר לו אני יודע בשביל מה באת לכאן איים עליו שיעזוב את המקום, והחוקר אמר שהוא לא רצה להתעמת עמו. מכל הנ"ל עולה כי גרסת הנתבעת נכונה ולאור האמור לעיל נראה שסדר הארועים בין הצדדים היה כדלהלן: בשנת 1998 הכיר הבעל את [אלמונית] ויצר עמה קשר ונהג לגור בביתה שלשה ימים בשבוע באותה תקופה נימק הבעל את העדרו מהבית בכך שהוא עסוק בעבודתו. בשנת 1999 נולד ל[אלמונית] בן מפלוני הבעל. הבעל החליט להסתיר דבר זה וע"כ הילד לא נרשם במסמכים על שמו.

בשלב זה החליט הבעל לפעול להתגרש מאשתו הבעל החל להתנהג בבית באופן שימאס לאשתו לחיות עמו ולפי התנהגות הבעל בבית הדין (שהיתה בוטה והרבה פעמים כשלא מצא חן בעיניו שביה"ד מאפשר לב"כ האשה להביא ראיות לטענות האשה התפרץ באגרסיביות ובצעקות). ניתן לתאר שלאחר תקופה קצרה נמאס לאשה לחיות עם בעלה.
כבר בדיון הראשון בביה"ד באשדוד שנערך בא' כסלו תשס"א 28.11.00 כשהאשה השיבה לבקשת הבעל להתגרש כך היא אמרה "איני רואה שום טעם לחיות עם הבעל הזה הוא בהמה מתנהג בצורה ברברית בפני הסביבה ואני ממש מתביישת מכך ואין סיכוי לחיות עמו", ולטענת הבעל שהחליט להתגרש כיון שהאשה מורדת אינה רוצה לחיות עמו חיי אישות השיב ב"כ האשה: "הבעל נוהג להעדר מהבית הרבה, וטוען הבעל שהיא מורדת כאשר היא בבית והוא יותר בחוץ".

הרי שכבר בדיון הראשון שנערך לאישור הסכם הגרושין האשה טענה את הטענות שטוענת היום שהבעל גרם לגרושין אולם באותה שעה לא היו בידיה האינפורמציה מדוע הבעל החל להתנהג בצורה בלתי נסבלת.

באותו דיון אמר ב"כ האשה "התובע הוא זה שמאס בנתבעת וכדי לכפות עליה גרושין בתנאים מקפחים ירד לחייה בכל דרך אפשרית ויש שכנים שיכולים להעיד.גם בדיונים בביה"ד טענה האשה שאם בעלה היה עוזב את האשה שחי עמה והיה משלים עמה וחי עמה כבראשונה היתה מסכימה לחזור לחיות עמו ולגדל ילדיה. מכל הנ"ל עולים הדברים הבאים:

א. לבעל אין ולא היתה עילת גרושין נגד האשה ואי אפשר לחייב את האשה להתגרש.

ב. הסכם הגרושין שאושר בביה"ד באשדוד בדיון א' כסלו תשס"א 28.11.00 בטל כיוון שהאשה הטעתה ע"י בעלה היא סברה שהיא צריכה להתגרש משום שאינה יכולה להסתדר עם בעלה ולמעשה סיבת הגרושין היתה אשה זרה שהבעל הכיר והחליט לנטוש את אשת נעוריו לטובתה ועל כן נקט באמצעים שהביאו שאשת נעוריו תקבל החלטה שאין היא יכולה לחיות עמו יותר.

ואבהיר יותר את הדברים האשה בסוברה שאין היא יכולה להסתדר עם בעלה הסכימה להתגרש ולקחת רק את מחצית הדירה שהיתה רשומה על שמה ולוותר על כתובתה ומזונותיה. ולמעשה אם האשה היתה יודעת שהסיבה שבעלה נקט בהתנהגות בלתי נסבלת כלפיה היתה העובדה שיש לו אשה אחרת שילדה לו ילד והוא החל להתנהג כלפיה בצורה שימאס לה לחיות עמו כדי שיוכל להפטר ממנה האשה לא היתה מסכימה להתגרש ללא פיצוי מתאים וללא הסדר כספי שיאפשר לה להסתדר באופן נאות אחרי גירושיה ובודאי שלא היתה מוותרת על מזונותיה עד לתקופה שתוכל להסתדר בכוחות עצמה.

ועיין בעין יצחק ח"ב סימן ל"ז שהאריך שם באדם שהטעו אותו לתת גט לאשתו ופסק שהגט בטל.

וע"ע במאמר שכתבתי אומד דעת לביטול מקח והתחייבות (פרסם בשורת הדין ח"ג מעמוד רמ"ו) ובמיוחד בפרקים י' י"א שם ביארתי שבמתנה אמרינן אומד דעת לביטול מקח. גם כאן הויתור של האשה על מזונותיה וכתובתה ופיצוי המגיע לה על שבעלה לקח לו אשה אחרת וגרם שאשתו שתאלץ להפרד מילדיה ומביתה הוי כמתנה ואמרינן אומד דעת לביטול מקח. ובנוסף לכך הרמ"א בחו"מ סימן ר"ז סעיף ד' פסק שבמתנה דברים שבלב הוו דברים ומכל הנ"ל נ"ל שהסכם הגרושין שהאשה חתמה עליו בטל ומבוטל.

ג. לאור האמור לעיל האשה לא הפסידה מזונותיה מהתאריך שתבעה עד שיוסדר גט בינה לבין בעלה.

ד. ברור שבמצב שנוצר כיום הצדדים לא יחזרו לחיות בשלום ברם ביה"ד יקבע שעל הצדדים להתגרש רק לאחר שביה"ד ישית על הבעל סכום כסף לפיצוי על כך שפגע באשת נעוריו ואילץ אותה לעזוב את ביתה וילדיה ולהתגרש.

(-) הרב נחום גורטלר - אב"ד



נימוקים לפסק – דין
הרב אברהם שמן – דיין:
בפני ביה"ד תביעת הבעל לחייב את אשתו בקבלת גיטה וזאת לאור העובדה שהצדדים ערכו הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין ואף הערעור עליו נדחה.

מהעובדות שהתבררו בפנינו עולה
א. הצדדים התדיינו בפני דיין יחיד בביה"ד באשדוד והביעו הסכמתם לאישור הסכם וכן הסכימו להתגרש.
ב. ביה"ד בדיין יחיד אישר ההסכם וחייב את האשה להתגרש וזאת לאור התרשמותו שרצון האשה להתגרש כן ואמיתי. ורק ענייני הרכוש הם הגורמים לאי הרצון להתגרש.
ג. על פסיקתו של ביה"ד הוגש ערעור- וביה"ד הגדול בראשות הרה"ג ישראל לאו, הגיע למסקנה:

1. שההסכם בתוקף וזאת לאור העובדה שההסכם בוצע בחלקו ואין חזרה.
2. עכ"ז נחלקו באם יש להשאיר את צו המניעה - הנובע מההסכם- על כנו ונפסק כדעת הרוב שגם צו המניעה שנגד האשה ישאר על כנו.
3. כמו כן הוחלט פה אחד שפסק - הדין המחייב את האשה להתגרש אין לו תוקף מחייב ולאור זאת הוחלט להחזיר לביה"ד האזורי לדיון באם יש לחייב האשה להתגרש ולאור התנגדות אחד מן הצדדים לחזור להתדיין בביה"ד האזורי באשדוד הוחלט ע"י נשיא ביה"ד הגדול שההרכב שידון בתביעת הבעל לחייב את אשתו הוא ההרכב שבביה"ד ברחובות.

א. לאחר שהצדדים התדיינו בביה"ד והוגשו סיכומים ע"י שני הצדדים מתברר לביה"ד שטענות הבעל לחייב את אשתו אינם מבוססות בלשון המעטה וטענותיו שהאשה עשתה כישופים וכדומה לא הוכחו בביה"ד ואף אם נקבל את טענותיו אינם טענות המחייבות אשה להתגרש כמו כן טענותיו של ב"כ הבעל שכיון שיש צו מניעה נגד האשה לא להיכנס לדירת מגורי הבעל וע"כ יש לחייב את האשה לקבל גיטה לדעתי טענה זו אין לה מקום שכל צו המניעה נובע מתוך ההסכם שנערך בין הצדדים ולא מתוך פסק- דין ומה שב"כ הבעל טען שזה קיבל תוקף צו משפטי אינה טענה כיון שאינו נובע מחיוב האשה להתגרש אלא מכוח הסכם כאמור- אף שקיבל תוקף של פס"ד בביה"ד באשדוד ובביה"ד הגדול- והלא והבעל ברצותו יכול לקבלה חזרה באותו בית או במקום מגורים אחרים וע"כ אין מקום לקבל טענות שאין מחייבות כנ"ל.
ב. ביה"ד השתכנע מהדיונים שנערכו בפניו שהגירושין נובעים מרצונו של הבעל לבנות חיים חדשים עם אשה אשר אהב, אחר שזנח אשת נעוריו וכבר האריך האב"ד הרה"ג נ. גורטלר בנימוקיו לסתור אחת לאחת את כל הכחשותיו הנמרצות של הבעל בפני ביה"ד.

לאור כל הנ"ל לדעתי יש לפסוק כאמור להלן:
א. דוחים את תביעת הבעל לחייב את האשה בגירושין.
ב. האשה לא הפסידה מזונותיה ויש לחייב הבעל במזונותיה.
ג. עכ"ז לאור המשטמה שהבעל רוכש כנגד האשה, ביה"ד סבור שיש מקום על הצדדים לערוך הסכם גירושין שבו יכלל סכום פיצויים נאות לאשה כפיצוי על כתובתה, ואז ביה"ד יזמין הצדדים לג"פ בהסכמתם.
ד. ההסכם שהצדדים ערכו וקיבל תוקף של פסק - דין בביה"ד באשדוד ואושר ע"י ביה"ד הגדול בתוקפו.
(-) הרב אברהם שמן - דיין


נ י מ ו ק י ם
הרב ציון אשכנזי – דיין:
אני מצטרף לדברי עמיתי הגאונים שליט"א שאין שום עילה לחייב את האשה בגט. ואדרבא, בדיונים שהתקיימו בפנינו, התברר, שלבעל יש "ידידה" חדשה, שמיד עם הרחקת האשה מן הדירה המשותפת "שכרה" את חדר השינה הזוגי בבית הצדדים. נטען גם ע"י האשה שלבעל יש ילד מן ה"ידידה". דבריה נתמכו גם בעדות חוקר פרטי שהיה במקום, והעיד ששמע שהילד הנ"ל קורא לבעל, אבא.

ניכרים הדברים, שהבעל נתן עיניו וליבו באחרת. וזהו הגורם לריב ומדון שהיה מנת חלקם בתקופות שקודם הפירוד. כמו שכבר כתב בארוכה כב' האב"ד הגר"נ גורטלר שליט"א וכמו שהאריך להוכיח ב"כ האשה עו"ד סילבר. ואין צורך להרחיב בדברים שכבר נכתבו.

לפי זה ברור, כפועל יוצא מן האמור למעלה, שהאשה לא הפסידה את כל זכויותיה כאשה. עד שתתגרש, ובכלל זה מזונותיה, מדורה ורפואתה וכתובתה.

אלא שהיה מקום לומר,שבמקרה שלפנינו, הפסידה האשה את זכויותיה כאשה שהרי לצדדים הסכם גרושין מאושר, בו חלקו הצדדים את רכושם המשותף ובמסגרת זו, ויתרה האשה על מזונותיה וכתובתה ותוספת כתובתה.

אך כשתעיין בהסכם היטב, אתה תחזה, שאין הדברים כן, ועדיין זכאית האשה במזונותיה וכתובתה וכל זכויותיה, שהרי בסעיף 24 להסכם נאמר כך "האשה מוותרת על מזונותיה, כתובתה ותוספת כתובתה, וזאת בעקבות פסק הדין לחיוב בגרושין מיום 28/11/00". הרי לפניך, שהותנה במפורש שויתור האשה בכל הזכויות הוא רק מחמת שהיא מחוייבת להתגרש. וכיון שעתה נגלה לעיננו, שאין שום חיוב גט על האשה, הרי ממילא, בטלה מעיקרא גם מחילתה על זכויותיה. וחזר הדבר לראשיתו, שהאשה זכאית לכל זכויותיה.

אמנם עדיין יש מקום לדחות ולומר, שהאשה שהפסידה, וויתורה בהסכם שריר וקיים. וזאת משום, שהוגש ערעור לביה"ד הגדול בירושלים. הערעור הוגש ע"י האשה, ונסב על שני ענינים. א. על חיוב הגט שפסק ביה"ד באשדוד. ב. האשה דרשה לבטל את ההסכם.

ביה"ד הגדול פסק פה אחד, שחיוב הגט שפסק ביה"ד אשדוד במעמד דיין יחיד, אינו תקף, לא מבחינה הלכתית ולא מבחינה חוקית, דלענין חיוב גט לא מועיל הסכמת בעלי הדין לדיון במעמד דיין יחיד. התיק הופנה לביה"ד האזורי ברחובות ע"מ לפסוק בשלושה -לגופם של דברים- האם האשה חייבת להתגרש.

ולענין ביטול ההסכם, טענה האשה, שכפי האמור בהסכם להדיא, תוקף וחלות ההסכם תלוי ועומד בביצוע הגט, וכל עוד שלא בוצעו הגרושין בפועל, אין להסכם כל תוקף. מאידך, טען הבעל, שההסכם שריר וקיים, כיון שבצוע הגט מתעכב ע"י האשה לצורך הפקת רווחים רכושיים מסירובה להתגרש.

בענין זה נחלקו הדיעות בביה"ד הגדול. הגרי"מ לאו שליט"א והגר"ש דיכובסקי שליט"א קיבלו את טענת הבעל, שההסכם קיים, היות וההסכם בוצע בחלקו הגדול, בזה גילו הצדדים את דעתם, שהם מסכימים לביצוע ההסכם גם בטרם סודר הגט. הצדדים חפצים בגרושין, והגט אינו מתבצע בגלל חילוקי דיעות רכושיים. בנסיבות אלו, כאשר ההסכם בוצע בפועל, ושני הצדדים מעונינים בגרושין, אין החזרה מן ההסכם מבטלת את האמור בו, גם אם עדיין לא בוצע הגט.

מאידך, לדעת הגר"א שרמן שליט"א, יש לקבל את טענת האשה, שההסכם אינו חל כל עוד לא סודר גט בפועל. ולדעתו, גם אם הגט לא בוצע באשמת האשה, עדיין אין בזה כדי לשלול את זכותה הקנינית להתגורר בדירה הרשומה על שמה. ונפסק כדעת הרוב, שההסכם קיים גם קודם סידור הגט.

אך גם לפי האמור, נראה לענ"ד, דלא הפסידה האשה את מזונותיה ושאר זכויותיה. משום דיש להבחין בין סעיפים בהסכם שנתלו בביצוע הגט. לבין דברים, שנתלו בפסק הדין המחייב את האשה בגט. דנהי דלדעת הרוב, כיון שהגט בוצע בחלקו הגדול קודם הגרושין מהווה הוכחה שלדעתם יש לקיים את ההסכם גם בלא הגרושין בפועל. כי מכיון שביצעו ההסכם קודם, גילו דעתם, שהתנאי הזה שיבוצע הגט בפועל, אינו תנאי הכרחי, וחפצים בקיום ההסכם גם בלא תנאי זה. ומחלו על קיום התנאי.

שונה הדבר, לענין הסעיפים שנתלו בחיוב הגט. דכיון שמפורש בהסכם שלא חל סעיף זה רק מחמת חיוב הגרושין, הרי מרגע שנפסק שאין שום חיוב גט על האשה, סעיף זה בטל מעיקרו. כי לא היה שום גילוי דעת מצידם שחפצים בקיום סעיף זה גם בלא חיוב גט. ולכן, סעיף זה יונק את כל חיותו מחיוב הגט, ובהעדר חיוב להתגרש פקע סעיף זה.

וכיון דבסעיף 24 להסכם מבואר, שהאשה ויתרה על מזונותיה, כתובתה ותוספת כתובתה בעקבות פסק הדין לחיוב הגרושין. וכיון שבטל החיוב, חזר הדין לעיקרו, וככל אשה היא זכאית למזונותיה וכתובתה.

דברינו אלה, נתמכים אף בהחלטתו של כב' אב"ד אשדוד הגאון הרב יקותיאל כהן שליט"א שאינו יכול לדון בנושא מזונות האשה וזה לשונו שם "שאכן נושא המזונות, כרוך והוא כתוצאה מהחלטתו של ביה"ד האזורי בעבר, שלפיה חייב האשה גרושין, וממילא התוצאה, שאין חיוב מזונות מצד הבעל לאשה. ועל כך נתקבל ערעור ביה"ד הגדול לבטל את חיוב הגרושין... לכן אין ביה"ד האזורי אשדוד יכול לדון בנושא מזונות האשה". (החלטה מיום ב' תמוז תשס"ב 12.6.02).

הרי לפניך, שלדעת האב"ד שערך את ההסכם ואישרו, אם נפסק שאין חיוב גרושין, הרי שממילא חזר הדין לקדמותו, שהאשה זכאית למזונותיה. וברור.

יתירה מזאת, לדעת האב"ד הגר"נ גורטלר שליט"א, יש לבטל את ההסכם כולו מעיקרו, דודאי כל מה שהסכימה להסכם זה, זה רק מחמת שלא ידעה שיש לו אשה אחרת המיוחדת לו, ושנולד לו בן ממנה. אבל לו הייתה יודעת את זה, אדעתא דהכי, לא הייתה יוצאת בלא לקחת את מלוא זכויותיה המגיעות לה. דודאי קודם לכן לא ידעה שיש לו אשה קבועה, שהרי לא טענה זאת בדיונים שהתנהלו בביה"ד באשדוד ובביה"ד הגדול, ורק עתה נגלה לעיניה דבר זה. בכהאי גוונא, אומדנא דמוכח, דדעתא דהרי לו הייתה מסכימה לחתום על הסכם זה ולוותר על זכויותיה, כדי למהר ולשחררו כדי לאפשר לו למסד את אהבתו החדשה בנשואין. ולכן, כל הסכם זה, בטעות יסודו, ובטל מעיקרו. ידיעה זו שיש לו אשה אחרת, לא עלתה בדיונים בביה"ד באשדוד ובביה"ד הגדול, ולכן הם אשרו את ההסכם. אבל עתה שנתגלה לעיננו האמת לאשורה, ההסכם בטל מעיקרו. וכו"ע יודו בזה. כך דעתו של הרב גורטלר שליט"א.

לענ"ד, אין לפנינו אומדנא המוכחת דיה, כדי לבטל הסכם שנחתם ע"י הצדדים ואושר בשני ערכאות. דשמא גם אם הייתה יודעת כל זאת הייתה מסכימה להסכם זה. שהרי כפי שכתבנו, לפי ההסכם, עדיין זכאית האשה בכל זכויותיה כאשה, מזונות כתובה ותוספת כתובה. ועבור חלקה בדירה, קיבלה האשה סך 40.000$ , שהוא שווי מחצית הדירה לאחר כיסוי החובות (ע"פ הודאת האשה בביה"ד באשדוד כפי שנכתב בפסק הדין של ביה"ד באשדוד מתאריך כ"ג ניסן תשס"א 16.4.01). וא"כ, הרי ההסכם הוגן, ומי יתקע לנו כף, שבודאי הגמור לו הייתה יודעת שיש לו אחרת, לא הייתה מסכימה להיפרד ע"פ הסכם זה. והרי הדבר פשוט, שאין לבטל מעשה גמור ע"פ אומדנא, אלא א"כ האומדנא מוכחת. וכבר כתב בגינת ורדים חו"מ כלל ג' סי' ל"ח בזה"ל "מפני שהאומדנא היא השורש והעיקר הגדול לכל דיני נדרים והקדש, בנו עליו כל הפוסקים וכל הגאונים ופסקו עליה בכל השאלות שנשאלו עליהם... אמנם אין לעשות השערות שאינם בטוחות ומסופקות, וצריך להתיישב הרבה כשדנים ע"פ אומדנא". עכ"ל. ונראה, שנידון שלפנינו לא הגיע לבהירות כ"כ. והנלענ"ד כתבתי.

לאור האמור לעיל נלענ"ד לפסוק כדלהלן:
א. האשה אינה חייבת להתגרש.
ב. הבעל חייב בכל חיוביו כבעל לאשתו ובכלל זה מזונותיה וכתובתה ותוספת כתובתה.
(-) הרב ציון אשכנזי – דיין