בפנינו תביעת הבעל לגירושין ותביעת האשה לשלום בית.

הצדדים פרודים שנתיים וחצי.

בית הדין עדכן את הצדדים על שינוי מותב בית הדין, והצדדים הביעו הסכמתם לדון מאותה נקודה בה הופסקו הדיונים ע"י ההרכב הקודם.

כמו כן, בית הדין עבר על כל החומר שבתיק.

בית הדין נתן לב"כ הצדדים את האפשרות לסכם את עיקרי טענות הצדדים וכן להציג את עמדתם בתיק זה.

ב"כ הבעל מסכמת את עמדת הבעל: הבעל פתח תביעת גירושין כרוכה. האשה בקשה לקנות סמכות בכריכה בבית המשפט. הבעל הסכים לכך. האשה הגישה לבית הדין תביעת כתובה ולאחר מכן תביעה לשלום בית. תביעות האשה בבית המשפט נמחקו עקב אי שיתוף פעולה של האשה. כיום התיקים סגורים בבית המשפט. לטענתה, בכל דיון שהתקיים האשה משחקת משחק שונה. בבית המשפט ברור שהאשה מתגרשת, אך בבית הדין דורשת שלום בית. לדבריה, היה שלב שהבעל הסכים לחזור הביתה אך הוא סולק מהבית ע"י האשה בטענות של אלימות. טוענת כי הצדדים נשלחו ליועץ נישואין וחוות דעתו ברורה (תובא להלן). מבקשת להוציא פסק דין המחייב את האשה בגט. עוד מוסיפה כי קיימת הסתה של הילדים כנגד הבעל.

ב"כ האשה מסכם את עמדת האשה וטוען כי בפני בית הדין מונחות תביעות האשה לשלום בית, מדור ספציפי ומזונות, ומלין על כך שעדיין לא התקבלה בהם החלטה. מבקש החלטה למדור ספציפי. טוען כי התביעה למדור ספציפי היא כבר מיום 31.1.10 (תביעה שהוגשה ע"י האשה) וכן קיימת בקשה מתוקנת מתאריך מאוחר יותר (7.10.10) הכוללת גם תביעה למזונות. מבקש החלטות בתביעות האשה הנ"ל.

לגופו של ענין טוען ב"כ האשה כי האשה תמיד רצתה שלום בית, למעט פרוטוקול אחד שכתב בית הדין שהם מקבלים את הסכמת הצדדים להתגרש. לדבריו, אמירה זו נכתבה בטעות, משום שלא היתה כוונה מצד האשה בשום שלב להסכמה לגירושין.

כבר בשלב זה בית הדין מעיר כי בהחלטת בית הדין מיום 8.9.09 נאמר כי קיימת הסכמה עקרונית להתגרש וכן נאמר כי בית הדין מאשר את הסכמת הצדדים להתגרש, כך שיהיה קשה לטעון שבית הדין לא התרשם נכון מעמדת האשה. כן אמור גם בפרוטוקול הדיון מיום 1.2.10, בו נאמר ע"י בית הדין כי האשה הסכימה בעבר להתגרש. ועוד הוסיפה האשה עצמה (בפרוטוקול הנ"ל): "עבר הרבה זמן שהוא מחוץ לבית ואני פוחדת ולא רוצה, ואני נאלצת להתגרש", רק הוסיפה שהיא לא מוותרת על כתובתה. ואכן בהחלטת בית הדין (סעיף א) נאמר כי בית הדין מאשר את הסכמת הצדדים להתגרש. ואכן הצדדים יצאו לערוך הסכם עוד באותו היום, אלא שחזרו לאחר מכן וטענו כי נחוץ להם פרק זמן של שבועיים לעריכת ההסכם. בנוסף, בפני בית הדין מונחת הודעת שני הצדדים (הודעה משותפת) מיום 1.2.10 כי הצדדים החלו במשא ומתן על מנת להגיע להסכם כולל והצדדים יודיעו לבית הדין על מועד אפשרי לאישור ההסכם.

הרי שניכר בעליל שאף האשה סברה כי יש ללכת לגירושין בנסיבות הענין, מה שמעלה חשש כבד אודות כנות תביעתה כיום לשלום בית.

הלכך, אמירת ב"כ הבעל כי "אמירה זו נכתבה בטעות, משום שלא היתה כוונה מצד האשה בשום שלב להסכמה לגירושין", היא תמוהה, בלשון המעטה!

ברם ב"כ האשה טוען כי בית הדין עצמו בהרכבו הקודם הפנה את הצדדים בהחלטה מאוחרת יותר לייעוץ נישואין, משמע שבית הדין שינה את דעתו או שהבין שלא היתה הסכמה לגירושין.

על כך יש להשיב כי עובדה זו אינה משנה את המציאות כי בעבר אף האשה הבינה כי פני הצדדים לגירושין, ועובדה זו לכשעצמה מורה כי יחסי הצדדים לא היו טובים בלשון המעטה, עובדה המחזקת את ההנחה שתובא להלן כי הסיכוי להשבת השלום הביתה אינו קיים עוד.

לשם השלמת התמונה נוסיף עוד כי אף האשה פתחה תיק גירושין, עוד בשנת 2007, בטענות של בגידת הבעל ואי קיום יחסי אישות, וכן בתאריך 22.12.09 פתחה האשה תביעת כתובה בה נאמר (סעיף 20) "מתבקש כב' בית הדין להזמין את הנתבע לדיון ולחייבו לשלם לאשה את כתובתה באם הצדדים יתגרשו", מה שמרחיק עוד יותר את הכנות שבטענתה היום כי היא כל כך אוהבת את הבעל ורוצה שלום בית.

כל העובדות המוצגות לעיל מעלות ספק רק בכנות תביעת האשה לשלום בית, ואף התעקשותה בענין צו למדור ספציפי מעלה חשש כבד כי פניה לעבר ה"בית" ולא לשלום שיהיה יצוק לתוכו.

במהלך הדיון האחרון שהתקיים, בית הדין בדק עם האשה מדוע היא מסרבת להתגרש למרות שניכר בעליל שאין סיכוי לשלום בית בין הצדדים, לאור הפירוד הממושך, לאור חוות דעתו של יועץ הנישואין (שתתואר להלן) ולאור הליכים המשפטיים הממושכים שבין הצדדים. האשה משיבה כי היא אוהבת את הבעל. כן מעלה טענה שהבעל היה עם אשה זרה. בית הדין מבהיר לאשה כי ע"פ כל החומר שבתיק כולל חוות דעתו של היועץ אין סיכוי לשלום בית בין הצדדים וכדאי שהאשה תשכיל להיפרד בגט מבעלה.

ב"כ האשה טוען כי לא נעשה ניסיון אמיתי לשלום בית ולא ניתן מדור ספציפי לאשה. לטענתו, לאחר שהאשה תקבל מדור ספציפי, יגברו הסיכויים להשבת השלום לבית. לעמדתו, עצם העובדה שהאשה לא זכתה מבית הדין עד היום למתן צו למדור ספציפי, היא הסיבה העיקרית לכך שהשלום עוד לא שב הביתה.

הבעל טוען כי אינו רואה סיכוי לשלום בית. באשר לטענות האשה כי היה לו קשר עם אשה זרה, הבעל מודה כי אכן בשנת 2000 היתה לו מעידה והיה לו קשר עם אשה אחרת (כאמור אף בפרוטוקולים קודמים), אך לאחר מכן חיו יחדיו 8 שנים ומאז לא היה עם אשה אחרת.

בית הדין שוחח עם ב"כ הצדדים ביחידות, ללא הצדדים עצמם, ע"פ הסכמתם. בית הדין בדק עם ב"כ הצדדים אפשרויות שונות.

עד כאן הובאו העובדות בתיק זה. מעתה תובא הכרעת הדין.

שלום בית
לאור הנתונים שבתיק, אלו שפורטו לעיל ואלו שיפורטו להלן, בית הדין סבור כי אין מקום לשלום בית בתיק זה.

בית הדין הפנה את הצדדים ליועץ הנישואין הרב אברהם גמליאל, וכך כתב היועץ בהודעתו לבית הדין מיום 24.1.11: "הפערים שהתגלו היו עצומים מנשוא... החשדנות ההדדית שכל אחד הפגין ... לא הותירו מקום לשום גישור או בסיס משותף לצקת עליו התחלה משותפת. מבלי להיכנס לאבחונים מניסיוני הקליני, טובתו של כל אחד מהם באמת זה להגיע להסכם גירושין מוסכם, דבר שאינני רואה אותו בר ביצוע. לצערי נראה שבני הזוג ימשיכו לחיות בנפרד כפי שהם חיים היום וימשיכו להתכתש בבית הדין".

בית הדין מציין כי דבריו הנחרצים מדברים בעד עצמם, עד כמה הנתק עמוק וחריף - עד כדי שאף הפירוד נעשה קשה יותר ויותר. במציאות זאת, חידוש הקשר אינו בר ביצוע כלל, וכל הדיבורים אודות שלום בית, טובים אולי על נייר הפרוטוקול, אך אינם ישימים במציאות הכואבת בה מצויים הצדדים. כן יהיה קשה להאמין לדברי האשה בדבר "אהבתה" את הבעל, לאור הניכור הקשה המתואר בדברי היועץ.

בנוסף, בדיון שנערך, אף בית הדין עצמו התרשם במפגשו עם הצדדים כי אכן אין סיכוי לשלום בית בין הצדדים, לאור האיבה והניכור שבין הצדדים שהשתקפו במהלך הדיון כולו.

כאמור לעיל, ממהלך הדברים בתיק עולה שתביעתה של האשה לשלום בית אינה כנה.

משכך, תביעת האשה לשלום בית, נדחית.

גירושין
בנסיבות הענין המתוארות לעיל ולאור הפירוד הממושך שבין הצדדים, בית הדין סבור כי על הצדדים להתגרש, ויפה שעה אחת קודם.

על הבעל לפתוח תיק לסידור גט.

בית הדין סבור כי קיים בסיס לניהול משא ומתן בין הצדדים באמצעות באי כוחם. על הצדדים לנהל משא ומתן אינטנסיבי בתוך 30 יום לשם הגעה להסכם גירושין כולל.

יש לדווח לבית הדין בתום התקופה אודות ההתפתחויות.

במידה ויושג ההסכם המיוחל, הצדדים רשאים להופיע בבית הדין בכל בוקר בשעה 8.45 לשם אישור ההסכם או הסכמתם, ללא צורך בזימון נוסף.

מזונות
כמובן שהפנית הצדדים לגירושין ודחיית תביעת האשה לשלום בית, בין השאר מכח הטענה כי תביעתה אינה כנה, מובילים למסקנה כי אין מקום לתביעת מזונות מצד האשה, אף אם עדיין טענת שלום בית בגרונה.

בנוסף, האשה משתכרת 3400 ש''ח לחודש, כפי הצהרת ב"כ האשה בדיון מיום 13.12.10, שורה 43 (אף שטען שהיא אינה מסתדרת עם סך זה).

מדור ספציפי
לאור האמור, גם אין מקום לתביעת האשה למדור ספציפי.

ונבאר.

כבר מקובל בבתי הדין כי צו למדור ספציפי ניתן רק כאשר קיים סיכוי לשלום בית, אולם במידה ולא קיים סיכוי ממשי לשלום, אין מקום למתן הצו המבוקש. עמדה זו היא בניגוד לטענותיו של ב"כ האשה כי המדור הספציפי לאשה יקרב את הצדדים לשלום. בית הדין סבור כי מתן מדור ספציפי לאשה עשוי להגשים מחצית ממשאלת ב"כ האשה לשלום בית - עשוי (או שמא עלול) להגשים את ה"בית", אך ודאי שאת ה"שלום" הוא לא יקרב, וקרוב לודאי שאף ירחיק, בנסיבות העניין.

בענין זה, זכותה של אשה למדור ספציפי במקרים אלו או אחרים, דן הרב אוריאל לביא שליט"א, אב"ד צפת טבריה, בספרו עטרת דבורה, חלק א עמוד 206 והלאה. בסוף דבריו הזכיר את שני הנימוקים המקובלים למתן מדור ספציפי - מטעמי הגנת שלום הבית ומטעם אי פירוק השותפות נגד רצון השותף, והוכיח באריכות כי לא ניתן להסתמך על טעמים אלו כדי להצדיק מתן מדור ספציפי לאשה. לדבריו שם, מסגרת הדיון בשאלת המדור הספציפי היא רק בשאלת חיוב הבעל במזונות אשתו והגדרת חיובו. אבל כאשר כבר נתפרדה החבילה, דהיינו אפס הסיכוי לשלום, אין בעצם היותם שותפים למנוע את פירוק השיתוף במדור המשותף (זאת משום הסברא שבכגון זה ניתן לכפות חלוקה בדרך של גוד או איגוד, בטענה שעד עכשיו יכולתי לסבול וכעת איני יכול יותר להמשיך בשותפות, ולא כפי הסברא הפשוטה המובאת לעיל). כן אין להיתלות בטענה שהמדור הספציפי יחזיר את השלום לבית, כאשר אין יסוד סביר להניח שכך אכן יקרה בפועל (וכן משום שאין אנו נוקטים באמצעי כפיה כדי להחזיר את הבעל הביתה, ופעולה כעין זו מתפרשת ככפיה לכך).
בענין זה, ראה שורת הדין יז, עמוד שנ, שם הביאו בית הדין הגדול ציטוט מדברי הגר"ש דייכובסקי שליט"א בפס"ד אחר שכתב: "אילו היה סיכוי ממשי לנישואין, הייתי שוקל שימוש באמצעי השהייה, כמו מדור ספציפי, על מנת לתת סיכוי להצלת המשפחה, מה אעשה ואין סיכוי ריאלי לכך".

וראה גם פס"ד אחר של כב' הגר"ש דייכובסקי שליט"א (תיק מספר 7978) שכתב כך: "לי שמורה זכות ראשונים לפני יותר משתי עשרות שנים, בשימוש במונח ובקביעה של זכאות למדור ספציפי וכו'. בתקופה מאוחרת יותר הגבלתי את השימוש בזכות זאת למקרים בהם לא אבדה התקווה לחידוש הקשר בין הצדדים. כתבתי שבמקרים של מות הנישואין לא הייתי משתמש בזה".

הרי שבנסיבות דידן, שאפסו הסיכויים לשלום בית, האשה אינה זכאית לצו למדור ספציפי.

לא נעלמה מעינינו החלטת בית הדין הגדול (תיק מספר 8479) שם קבעו הג"ר חגי איזירר והג"ר אברהם שרמן שליט"א כי המצב של חוסר סיכוי לשלום בית אינו עוקר את הזכות לשלום בית ואת הזכויות הנלוות לכך, כזכות למזונות, למדור ומדור ספציפי.
ברם, במצב בו אין הוכחות שהבעל חי עם אחרת ואין ביסוס לטענת האשה על כך, והוראת בית הדין לצדדים להתגרש נובעת מכח העובדה כי אין סיכוי לשלום בית ואף תביעת האשה לשלום בית נראית לא כנה, כמובהר לעיל, נראה כי אף לשיטתם אין מקום לפסיקת מדור ספציפי לאשה.
וראה גם פס"ד ביה"ד נתניה (תיק מספר 2518) שנטו לומר כך, שכאשר השאיפה היא לסידור גט, אין מקום למתן מדור ספציפי לאשה, אף לשיטת בית הדין הגדול בהחלטתו הנ"ל.

לשם חידוד הענין נוסיף את ההבהרה דלקמן:
כמוזכר בהחלטת בית הדין בתיק אחר, קיימים שני יסודות הלכתיים עליהם נסמכת זכותה של אשה למדור ספציפי: האחד, מכח חובת המדור של הבעל לאשתו כחלק אינטגרלי מחיובו במזונות אשתו. זכות זו נקבעת לפי רמתו הכלכלית של הבעל, מהדין הידוע "עולה עמו ואינה יורדת" (וכבר פסק הרמב"ם: "וכן המדור - לפי עושרו"). היסוד השני לחיוב בעל במדור ספציפי לאשתו הוא מכח זכותה של האשה כשותף למנוע את פירוק השותפות במקרים מסויימים.
למעשה ישנו יסוד נוסף העשוי להביא להחלטת בית דין להעניק לאשה זכות במדור ספציפי, והוא - הפעלת לחץ על הבעל כדי שיאות לחזור לאשתו לחיים של שלום ושיתוף, דהיינו אמצעי הנועד להשיב את שלום הבית לקדמותו.
להבדיל משני הנימוקים הראשונים שהובאו, נימוק זה אינו יכול לעמוד בכוחות עצמו בכל מקרה. נימוק זה יכול לשמש רק באשר בית הדין משוכנעים כי עדיין קיים סיכוי מסויים שהשלום יחזור לבית. אולם, במידה ובית הדין סבור כי השלום כבר מהם והלאה, אין להשתמש בנימוק זה כדי לאפשר לאשה לתפוס לחינם בבית המשותף.
אולם, על פניו היה מקום לומר כי שני הנימוקים הראשונים תקפים גם בכגון זה, שהרי אף אם הסיכוי לשלום קלוש או אינו קיים, עדיין חייב הבעל במזונות אשתו וממילא חייב במדורה, וכן עדיין האשה מוגדרת כשותפה בבית, ואין לפרק את השיתוף נגד רצונה.
ברם, בכגון נידון דידן, שבית הדין סבור כי התביעה לשלום בית אינה כנה ובעקבות זאת הורה לצדדים להתגרש, ממילא אין כבר מקום לחייב את הבעל במזונות ובמדור לאשה, כאשר נראה שאף האשה אינה חפצה בו, זאת למרות דבקותה בטענת שלום בית שבגרונה.
לאור האמור, יש להורות כך:

א. בית הדין סבור כי אין מקום לשלום בית בתיק זה ואין כנות בתביעת האשה לשלום בית.

ב. תביעת האשה לשלום בית נדחית.

ג. על הצדדים להתגרש, ויפה שעה אחת קודם.

ד. על הבעל לפתוח תיק לסידור גט.

ה. על הצדדים לנהל משא ומתן באמצעות באי כוחם לשם הגעה להסכם גירושין ראוי. יש לנהל משא ומתן אינטנסיבי בתוך 30 יום לשם הגעה להסכם כולל.

ו. יש לדווח לבית הדין בתום התקופה אודות ההתפתחויות.

ז. הבעל פטור ממזונות אשתו.

ח. אין מקום לפסיקת מדור ספציפי לאשה.

(-) יצחק אושינסקי, דיין



לאור האמור, נפסק כך:
א. בית הדין סבור כי אין מקום לשלום בית בתיק זה ואין כנות בתביעת האשה לשלום בית.

ב. תביעת האשה לשלום בית נדחית.

ג. על הצדדים להתגרש, ויפה שעה אחת קודם.

ד. על הבעל לפתוח תיק לסידור גט.

ה. על הצדדים לנהל משא ומתן באמצעות באי כוחם לשם הגעה להסכם גירושין ראוי. יש לנהל משא ומתן אינטנסיבי בתוך 30 יום לשם הגעה להסכם כולל.

ו. יש לדווח לבית הדין בתום התקופה אודות ההתפתחויות.

ז. הבעל פטור ממזונות אשתו.

ח. אין מקום לפסיקת מדור ספציפי לאשה.


ניתן ביום כ"ז בסיון התשע"א
(29/06/2011)
הרב מיכאל בלייכר - אב"ד
הרב יצחק אושינסקי - דיין
הרב ישראל דב רוזנטל - דיין