הצדדים התגרשו זמ"ז.
עובר לגירושין ערכו הצדדים הסכם גירושין מיום כ"ו אדר א' תשס"ה (7/3/2005) שאושר וקיבל תוקף של פס"ד ע"י ביה"ד באותו יום.

בהסכם הגירושין הוסכם ע"י הצדדים כמופיע להלן:
ב. האשה נשארת בדירה הנמצאת ב[...] על כל תכולתה חוץ מחפציו האישיים של הבעל, וכן הבעל נותן את חלקו בדירה הנ"ל לאשה ומתחייב להעביר את כל זכויותיו בדירה על שמה של האשה. כל תשלומי המשכנתא שעל הדירה האשה מתחייבת לשלמם.
ג. הבעל יעזוב את הדירה קודם למתן הגט.
ד. 1. חשבון משותף של הזוג אשר נמצא בבנק המזרחי אשר בסניף פרדס כץ שמספרו...... יעברו לאחריות האשה והיא זו שתהא אחראית לשלם את החוב הנמצא בו.
2. בעת העברת הדירה על שם האשה יחתום הבעל על העברת זכויותיו בטאבו לזכות האשה.
3. כל האמור לעיל (סעיף ב) יתקיים בתנאי שהאשה תדאג להמציא ערבים למשכנתא אשר על הדירה אשר יבואו במקום הערב החתום האב אשר הינו אבי הבעל, במידה ולא תמציא האשה ערבים, תוך חודשיים מיום מתן הגט, יתבטל סעיף ב', והדירה תימכר לכל המרבה במחיר, ובתמורה שתתקבל לאחר תשלום כל החובות הרובצות על הדירה, תתחלק שווה בשווה בין הצדדים.
4. ביה"ד ימנה כונס נכסים למכירת הדירה ע"י דרישת כל צד.
...
ז. שני הצדדים נותנים בזה סמכות לביה"ד הרבני לדון בכל הסכסוכים שיתהוו בניהם לאחר סידור הגט בנושא רכושם".

לפני ביה"ד עומדת תביעת הבעל לשעבר כי עד היום לא הוחלף הערב (אביו) והאשה לא עשתה את המוטל עליה לפי סעיף ד3 בהסכם, וע"כ ע"פ סעיף ד3 יש למכור את הדירה ולחלק את התמורה בין הצדדים שווה בשווה.
ב"כ האשה טען לפני ביה"ד כי לביה"ד אין סמכות לדון בתביעת הבעל, לטענתו המקרה שלפנינו דומה למקרה שמופיע בפס"ד י' בג"ץ 8638/03 סימה אמירנ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (פורסם בנבו, 6.4.2006, להלן – פרשת אמיר), וע"כ תביעת הבעל צריכה להיות מוגשת לביהמ"ש לע"מ.

כמו"כ טוען כי האשה כן עמדה על המופיע בסעיף ד3 להסכם, האשה היתה בבנק מיד לאחר הגירושין, מלכתחילה היה ידוע כי הערב שהיה אמור להחליף את הבעל הוא אבי האשה, אלא שהבעל ואבי הבעל לא שיתפו פעולה בהחלפת הערב.

ב"כ הבעל טענה כי החלפת ערב אינה מצריכה הסכמה או שיתוף פעולה מצד הבעל או אבי הבעל, ועל האשה היה מוטל להסדיר את נושא הערבות, כמו"כ נטען שהבנק לא היה מוכן לקבל את אבי האשה כערב וע"כ האשה לא עמדה על מה שהוטל עליה לבצע ע"פ ההסכם וע"כ יש למכור את הדירה ולחלק את התמורה בין הצדדים.

הוסכם כי ראשית כל, ביה"ד יחליט בנושא הסמכות, ובאם יחליט ביה"ד שהסמכות נתונה לביה"ד, יחליט ביה"ד בעניין הגשת מסמכים ע"י הצדדים וכן הגשת סיכומים.

בנושא הסמכות:
פסק הדין בפרשת סימה אמיר חזר, בין היתר, על הקביעה המשפטית היסודית לפיה מחזיק בית הדין בסמכות שיפוט ראשונית מכוח סמכות שנקנתה כדין, כל עוד לא ניתן באותו ענין פסק דין סופי ובלתי מותנה:

"...כן נתונה סמכות טבועה לערכאה השיפוטית, ולבית הדין בכלל זה, להמשיך ולהחזיק בידיה סמכות שיפוט לגבי נושא התלוי ועומד מלפניה עד לסיומו של ההליך. כל עוד לא ניתן פסק דין סופי, נמשכת סמכות השיפוט עד אשר תסיים ערכאת השיפוט את מלאכתה. משניתן פסק דין סופי ובלתי מותנה, תמה המלאכה" (פרשת סימה אמיר, פיסקה 14).

על מנת להיוודע אם פסק הדין סיים את הסכסוך בפסק דין סופי ובלתי מותנה, יש לקרוא את פסק הדין ולבחון את הוראותיו. לענין זה, הסכם גירושין שניתן לו תוקף של פסק דין, כמוהו ככל פסק דין אחר.

במקרה דנן, כפי שניתן להיווכח מתוכנו של ההסכם, הותנה במפורש כי העברת הזכויות בדירה מן הבעל אל האשה, תלויה בפעולות שעל האשה לנקוט תוך פרקי זמן שהוגדרו בהסכם. כן הוסכם, כי אם האשה לא תצליח לפעול כאמור שם, תימכר הדירה וכי כל צד יהיה רשאי לפנות לבית הדין ולבקש מינויו של כונס נכסים. עוד הוסכם במפורש, כי בית הדין ידון לאחר הגט בכל הסכסוכים הקשורים לחלוקת הרכוש. המסקנה המתבקשת היא, כי פסק הדין שנתן תוקף להסכם חלוקת הרכוש לא סיים את הסכסוך שבין הצדדים לענין אופן חלוקת רכוש הצדדים שנכרך בגירושין.

משמע, כי ההסכם לענין הזכויות בדירה, כמוהו כמו כל פסק דין לפירוק שיתוף בדירת בני זוג, אשר בו קובע בית הדין מנגנון מדורג לענין חלוקת זכויות הצדדים בנכס. במלים אחרות: פסק הדין שנתן תוקף להסכם שבין הצדדים, קבע בד בבד, כי מלאכתו של בית הדין טרם הסתיימה, וכי לשם חלוקת הזכויות בפועל עשוי בית הדין להידרש בעתיד להתדיינויות נוספות בין הצדדים, לרבות מינוי כונס נכסים.

סמכותו של בית הדין הרבני למנות כונס נכסים לצורך ביצוע פסק דין שניתן על ידו, הינה סמכות ראשונית המעוגנת בסעיף 7ד לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956. סמכות ראשונית זו קיימת, ככל שמתעורר צורך במינוי כונס נכסים, אף כאשר בית הדין, וכן כאשר צדדים בהסכם גירושין, כלל לא נתנו דעתם מראש לאפשרות כי צורך זה יידרש בעתיד. על אחת כמה וכמה, כאשר הצדדים בעצמם ראו בכך מראש כאפשרות סבירה וציינו זאת במפורש בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין.

לאור הנ"ל מחליט ביה"ד כדלהלן:

א. הסמכות בעניין התביעה הנ"ל נתונה לביה"ד.

ב. הצדדים יגישו לביה"ד מסמכים ע"מ להוכיח את טענותיהם עם העתק לצד שכנגד, ולאחר שביה"ד יקבל את הערות הצדדים על המסמכים, ביה"ד יחליט על הגשת סיכומים קצרים ע"י באי כח הצדדים.

ניתן ביום י"א באייר התשע"א
(15/05/2011)
הרב נחום פרובר - אב"ד
הרב בנימין אטיאס - דיין
הרב יצחק הדאיה - דיין