לפנינו ערעור על פס"ד של ביה"ד האזורי בפתח תקוה מיום כ"ז בסיון התש"ע (09/06/2010) בתיק 205421/3 שבו נפסק כי האשה תעביר דמי שימוש ראויים סך 153,443 ₪ עבור מגוריה בדירת הצדדים מיום הגירושין 16/09/03 ועד לתאריך 26/03/09.

האשה מערערת על פסה"ד בטיעונים כדלהלן:

א- האשה היתה מעוניינת למכור את הדירה סמוך לגירושין ולהתחלק בתמורה והבעל הוא זה שיצר סחבת ועיכב את המכירה ובגללו נאלצו להשאר בדירה למשך כל התקופה הנ"ל. ומשכך אין לחייבה בשכ"ד.

ב- בהסכם הראשון שנחתם בביה"ד בתאריך 15/9/03 התחייב הבעל לשלם מזונות לאשה לאחר הגירושין למשך שנתיים עד שלוש ולטענתם בכלל חיוב המזונות נכלל גם מדור וא"כ אינה מחויבת בשכ"ד עבור מדור למשך השנתיים הראשונות.

ג- לבעל היו חפצים אישיים שהשאיר בדירה באותה תקופה וא"כ יש לקזז את שווי שכ"ד של אותם חפצים .

ד- הערכת השמאי לאותה תקופה נעשתה לאחר עליית המחירים ואינה משקפת את המחיר האמיתי לכל אותם השנים.

ה- עוד מערערת האשה על גובה המזונות למשך שנתיים שלאחר הגירושין שביה"ד האזורי קבע סך 2000 ₪ ולטענתה מגיע לה יותר מדין עולה עמו.

ו- ובנוסף מבקשת המערערת להעריך את זכותה במוניטין של החנות שמחציתה מגיע לה.

לאחר העיון בחומר שבתיק עולה שחלק מהטענות חוזרות על עצמן פעם שניה ושלישית הן בביה"ד האזורי והן בביה"ד הגדול.

ונתייחס לטענות לפי הסדר:
א - טענת האשה שלא היא אשמה בסחבת במכירת הדירה אלא הבעל, כבר נטענה בפני ביה"ד הגדול ובתאריך 10/3/08 קבע שאין מקום לשינוי וכך נכתב בפסק דין "בענין שכ"ד ראוי אכן המערערת מתגוררת בדירת הצדדים לו יהי שהאמת כדבריה שהיא אינה מעכבת את מכירת הדירה, הרי סוף סוף היא מתגוררת ונהנת מחלקו של הבעל לשעבר והוא זכאי לקבל על כך החזר. א"כ טענה זו נטענה ונדחתה בביה"ד הגדול ואין מקום להעלותו שוב.

ב - טענת האשה שבהתחייבות הבעל למזונות לאחר הגירושין נכלל גם מדורה של האשה ומשו"כ יש להפחית את חיוב שכ"ד למשך שנתיים אלו.

יש לדחות טענה זו כמבואר בשו"ע חו"מ סי' ס' סע' ג' במי שמתחייב לזון את חברו כתב הרמ"א בשם תשובת הרשב"א "ואין מלבושים בכלל מזונות אלא א"כ אמר אזון ואפרנס ומלבושים הוא בכלל פרנסה" עכ"ל.

ומדור הוא בכלל כסות כמבואר באבע"ז סי' ע' וא"כ אין בכלל חיוב המזונות שנקבע ביום הגירושין אלא מזונות בלבד ולא מדור וכסות וכדו'. כמו"כ יש לציין שכך הנוהג המקובל ביום בהסכמים שאם רוצים לכלול חיוב מדור כותבים זאת במפורש ואין זה נכלל במזונות.

ג - הטענה אודות החפצים שהשאיר הבעל באותה תקופה בדירה ביה"ד האזורי בפס"ד מתאריך 9/6/10 שדן בבקשת האשה להבהרה לפס"ד מתאריך 8/10/07 תמה על דרך התנהלותו של ב"כ האשה שמבקש לפתוח מחדש פס"ד שמזמן הפך להיות חלוט.

וכותב שם שהעובדה שחפציו של הבעל נותרו בדירה הייתה ידועה לאשה וב"כ כבר מיום מתן פסה"ד (היינו מתאריך 8/10/07) ומדוע המתינו שנתיים וחצי עד להעלאת טענה זו בהקשר לחפציו של הבעל ובנוסף נכתב שם בפסה"ד שהמדובר בכמה שקיות אשפה שבהם בגדים ישנים ומשומשים. שלא סביר לדרוש ע"כ שכ"ד מה גם שבחלק מחפצי הבעל היינו מכשירי חשמל ורהיטים האשה השתמשה לטענת הבעל ובנוסף גם לאשה היו חפצים בחנות שהבעל שילם לבדו את דמי השכירות, כך שיש לקזז את שני הדברים. טענת האשה שהבעל הסכים לשלם שכ"ד - בדיון בביה"ד הגדול טען ב"כ הבעל שהמדובר על מכשירי חשמל והריהוט ולא על שקיות הבגדים ונראה משו"כ לדחות גם טענה זו.

ד - בענין השומא של ערך שכה"ד לאותם שנים, בפסה"ד של ביה"ד האזורי פ"ת מתאריך 9/6/10 נאמר שב"כ האשה לא יכל לבקש לשום את שכה"ד לכל שנה בנפרד אלא א"כ ביה"ד היה מחליט שכך תערך השומא.

יש על ביה"ד האזורי להבהיר את החלטתו בעניין השומא באיזה דרך נעשתה השומא מהם הנימוקים לדרך זו והאם אין כאן הפסד לאשה כפי טענתה שהיתה עליית מחירים.

ה - ערעור האשה על גובה המזונות שחויב המשיב לפי הסכם הגירושין סך 2000 ₪ כבר נטענה בערעור בביה"ד הגדול הנ"ל וערעורה נדחה כמפורט בפסה"ד הנ"ל.

ו - לעניין טענת המוניטין כותב ביה"ד האיזורי הנ"ל שהאשה לא היתה מוכנה לקבל את כל החנות עם המוניטין שלה תמורת 2000 דולר וגם כיום יכולה לרכוש את חלקו של הבעל תמורת מאה אלף ₪. ולהשאר עם המוניטין וסירוב האשה מוכיח מה באמת שווי המוניטין של החנות.

ובנוסף שסוג המצלמות האנלוגיות בהם התעסקו כבר חלף ועבר מן העולם וכולם עברו למצלמות דיגיטליים בהם אין לצדדים שום נסיון. ומשום כך אין לקבל את התביעה בעניין המוניטין.

לסיכום:

מכל האמור נראה לדחות את כל טענות האשה. למעט טענה בדבר שומת ערך השכ"ד שכבוד ביה"ד האזורי יבהיר וינמק את אופן ודרך השומא שנעשתה.

(-) ציון אלגרבלי

אני מצטרף לדברי הגר"צ אלגרבלי שליט"א
(-) בנימין בארי

ניתן ביום ב' באדר ב התשע"א
(08/03/2011)

הרב בנימין בארי - אב"ד
הרב ציון אלגרבלי - דיין
הרב ציון בוארון - דיין