בפנינו תביעת האשה לשלום-בית.

ב"כ הבעל ביקש למחוק התביעה על הסף מחוסר סמכות, בטענה שהאשה אינה יהודיה אלא הודית בת הדת ההינדית.

לדברי ב"כ הבעל מטרת ההליכים המשפטיים שמנהלת האשה אינם אלא לצורך הארכת שהייתה בארץ שלא כחוק ועל מנת למנוע את גירושה.

האשה צירפה לכתב תביעתה אשור מבית הכנסת בית-אל מרבנדה שבהודו על כך שכביכול התגיירה ביום 27.10.02 ונישאה על ידם ביום 3.11.02 כאשר קדמו לכך נישואים אזרחיים ביום 1.11.02.

בדיון בפנינו מתשובות האשה לביה"ד נתברר כי האשה שהתה בארץ כמטפלת למשפחה תימנית וכאן הכירה את הבעל. לדבריה, הורי הבעל הציעו לה לנסוע להודו להתגייר ולהתחתן שם ולחזור ארצה עם תעודת עולה.

לדבריה לא קיבלה כל הדרכה לפני הגיור. כל ידיעותיה על יהדות הינן ממה שראתה במשפחה אצלם עבדה.

במהלך הטבילה נכחו רק הבלנית והחזן ולא נדרשה לומר דבר פרט ל"שמע ישראל". לשאלת ביה"ד ענתה כי לא עשתה כל הכנות קודם הטבילה שנערכה באותו יום בו נישאו.

מאז הטבילה ביום הנישואין לא הלכה יותר למקוה והודתה שנענתה לבקשות בעלה לחמם לו מים בשבת. מעיון בכתובתה עולה כי עורכי הנישואין אינם בקיאים בטיב קידושין והכתובה נכתבה שלא כדין.

ביה"ד העיר לה על כך שבהיותה בארץ, יכלה לו רצתה לעבור את הליכי הגיור והנישואין כדמו"י באמצעות הגורמים המוסמכים לכך בארץ.

העולה מהאמור שלא היה בי"ד לגיור ולא קבלת מצוות בפני ביה"ד.

לאור האמור אין ביה"ד מאשר את הליכי הגיור כביכול של האשה וממילא לא ניתן לאשר את נישואיה כדמו"י. לפיכך ביה"ד דוחה תביעת האשה לשלום בית.

נוסיף ונאמר כי בקשת העליה של האשה נדחתה ע"י הסוכנות היהודית בנימוק שהליך הגיור שעברה אינו מוכר על ידי הרבנות בישראל.

כמו"כ הבעל הגיש לביה"מש העליון בקשה לקביעת שיפוט בענין התרת נישואין, וביום י"ח כסלו תשס"ה 1.12.04 נתנה החלטה לקבלת חוו"ד ביה"ד הגדול ע"פ הקבוע בחוק התרת נישואין.

גם תביעתה של האשה למזונות נמחקה בהחלטה של ביהמ"ש לעניני משפחה מיום 2.11.04 ושם בין היתר נקבע: "...רצונה של התובעת לעשות שימוש בנישואין אזרחיים עם הנתבע כדי לאפשר לעצמה את המשך השהות בארץ באופן חוקי"

כאמור לעיל ביה"ד דוחה את בקשת האשה לשלום בית.

ניתן ביום י"ד בשבט תשס"ה ( 24.01.2005).

(-) שמואל פופוביץ - אב"ד         (-) משה אוחנונה - דיין          (-) דוד מלכא - דיין