בפני ביה"ד תביעת פלוני לבטל את הסכם הגרושין, מחמת שתי טענות:

א. התובע פלוני התחייב בהסכם הגרושין לתת לאשתו לשעבר 400,000 ₪ וזאת מהכסף שיקבל ממכירת נחלה שהיתה על שמו. ברם הוא אמנם מכר את הנחלה, אולם מאוחר יותר הוגשו נגדו תביעות שמהם עולה שחלק מהנחלה שהוא מכר לא היתה שלו, אלא שהוא פלש לשטחים השייכים למשק [...].
התביעות שהגשו נגדו גרמו לו נזק גדול, כיון שקונה הנחלה לא העביר את שאר הכספים שהיה חייב להעביר, ובנוסף לכך עיקל את הכספים שכבר שילם, ובשלב זה לא ידוע כיצד תסתיים עסקה זו, כיון שקונה הנחלה עומד להגיש נגדו תביעות.
לטענת התובע אם היה יודע מראש שדברים אלו יקרו, הוא לא היה מתחייב לגרושתו את הסכום שהתחייב לה בהסכם הגרושין.

ב. בהסכם הגרושין נקבע שב"כ האשה עו"ד הילה גורן תהיה נאמנת על הכספים שיתקבלו מכירת הנחלה, וזאת כדי להבטיח שאשתו לשעבר פלונית תקבל את הסכום שנקבע לה בהסכם הגרושין.
בפועל פלונית קיבלה את הסכום שנקבע לה בהסכם הגרושין, ולאור זאת ב"כ האשה עו"ד הילה גורן היתה צריכה לגרוע את שמה מחשבון הנאמנות, אולם בפועל היא לא עשתה כן, דבר שגרם נזק גדול לתובע פלוני כיון שלא יכל למשוך מחשבון הנאמנות את הסכומים שהפקיד הקונה בחשבון הנאמנות.

לטענות הנ"ל השיבה ב"כ האשה:

א. ביה"ד צריך לדחות את התביעה לביטול הסכם הגרושין כיון שהתביעה של משק [...] נגדו בגין פלישתו לקרקעות המשק [...] היתה ידועה לתובע לפני עריכת הסכם הגרושין, ובעת עריכת החוזה עם הקונה הוא היה צריך לידע אותם על כך.
הסכום שנקבע בהסכם הגרושין שהנתבעת תקבל מנכסי התובע, נקבע בהתחשב בשווי נכסי התובע, ובהתחשב בתביעות שהיה לנתבעת כנגד התובע שהעלתה אותם בדיונים בתביעת הגרושין ובתביעה לחלוקת הרכוש. התובע לקח את כל הרכוש וקצב לנתבעת את הסכום שנקבע בהסכם הגרושין, ועל כן אין לשנות או לבטל את הסכם הגרושין.

ב. לטענת התובע שב"כ האשה עו"ד הילה גורן היתה צריכה לגרוע את שמה כנאמנת לאחר שהנתבעת קיבלה את הסכום שנקבע לה בהסכם הגרושין, השיבה עו"ד גורן שאמנם היא ביקשה לגרוע את שמה מחשבון הנאמנות, אלא שב"כ הקונה מנע זאת ממנה, כיון שהיא היתה נאמנת בהסכם המכר, שהמכר יקויים כאמור בחוזה וכן יקויימו כל סעיפי החוזה ובכללם תשלומי פיצויים בגין אי עמידת המוכר או הקונה באמור בחוזה, ומאחר והוגשו תביעות ע"י משק [...] בטענה שחלק מהנחלה שהקונה רכש אינו שייכים למוכר, הרי שהיא היתה חייבת להמשיך ולהיות נאמנת על הכספים שהופקדו בחשבון הנאמנות, עד לבירור התביעות שבין הקונה למוכר, או עד שהצדדים לעסקה יסכימו שהיא תגרע את חתימתה בחשבון הנאמנות.

לאחר העיון בטענות הצדדים ביה"ד דוחה את התביעות שהגיש התובע ומהטעמים הבאים:

הסכום שנקבע בהסכם הגרושין שהנתבעת תקבל מנכסי התובע, נקבע בהתחשב בשווי נכסי התובע, ובהתחשב בתביעות שהיו לנתבעת כנגד התובע (מזונות כתובה חובות ועוד) שהעלתה אותם בדיונים בתביעת הגרושין ובתביעה לחלוקת הרכוש. התובע לקח את כל הרכוש וקצב לנתבעת את הסכום שנקבע בהסכם הגרושין. לא היו התנייות בהסכם הגרושין שאם התובע יקבל סכום קטן ממה שהוא ציפה שיקבל עבור הנחלה, הרי שהסכום שתקבל הנתבעת יקטן, וכן התובע לא התנה בהסכם הגרושין שבמידה ויתעוררו קשיים במכירת הנחלה הרי שתהיה לו הזכות לדרוש את ביטול הסכם הגרושין. על כן הסכם הגרושין תקף.

מר פלוני טען שזכותו לדרוש את ביטול התחייבותו בהסכם הגרושין כיון שהתחייבותו נעשתה בטעות שאם היה יודע את הקשיים שיהיו לו ואת התביעות שיוגשו נגדו במכירת הנחלה הרי שלא היה מתחייב לאשתו לשעבר הסכום שהתחייב לה בהסכם הגרושין.

הנה כאשר דנים אם אפשר לבטל מקח או התחייבות מחמת אומד דעת, יש להבחין בין התחייבות שנעשתה מחמת מקח שהמתחייב קיבל תמורה עבור התחייבותו, לבין התחייבות שנעשתה כמתנה שהמתחייב לא קיבל תמורה עבור התחייבות.

בהתחייבות שנעשתה מחמת מתנה שהמתחייב לא קיבל תמורה עבור התחייבותו, שם יש פעמים שניתן לבטל ההתחייבות מחמת שאומדים דעת המתחייב שאם היה יודע שיקרה דבר זה בעתיד שיפסיד ממונו הרי שלא היה מתחייב.

אולם בהתחייבות שנעשתה מחמת מקח שהמתחייב קיבל תמורה עבור התחייבותו, אי אפשר לבטל ההתחייבות מחמת אומד דעת שאם המתחייב היה יודע שיקרה דבר בעתיד כגון שיפסיד ממון הרי שלא היה מתחייב. וענין זה וכלליו ביארתי בהרחבה בספרי בכורי גשן ח"א סי' ל"ח עיין שם.

במקרה שלנו ההתחייבות לא היתה התחייבות של מתנה, כיון שלפני שנעשתה ההתחייבות היו לנתבעת תביעות כנגד התובע התביעות היו של חלוקת רכוש כתובה מזונות ותשלום חובות. הנתבע הסכים להתחייב לתובעת את אשר התחייב תמורת ביטול תביעותיה נגדו, והיות והתובע קיבל תמורה עבור התחייבותו אין הוא יכול לדרוש את ביטול ההתחייבות מחמת תביעות שהגשו נגדו במכירת הנחלה אחרי ההתחייבות.

בהתחייבות שנעשתה מחמת שהמתחייב קיבל דבר בתמורה, יש שני צדדים לעסקה, ולא ניתן לבטל ההתחייבות מחמת שאנו אומדים דעתו של צד אחד שאם היה יודע שיתבעוהו בעתיד הרי שלא היה מתחייב, שאנו צריכים לאמוד גם דעתו של הצד השני שהרי הוא נתן דבר תמורת ההתחייבות.

ונבהיר הדבר במקרה שלנו אם התובע בזמן ההתחייבות היה מבקש להכניס תנאי בהסכם, שאם תהיה תביעה נגדו במכירת הנחלה הרי שהוא לא מתחייב דבר לנתבעת, הרי יתכן שהנתבעת היתה מתנגדת להכנסת התנאי זה בהסכם הגרושין, והיתה טוענת אם תכניס תנאי זה להסכם איני מוכנה לבטל את התביעות שיש לי נגדך, ויש לי סיכוי שאזכה בדין ואקבל סכום גדול בהרבה ממה שהנך רוצה להתחייב לי. ועל כן כשנעשתה התחייבות תמורת קבלת דבר בתמורה לא ניתן לבטל ההתחייבות מחמת אומד דעת של צד אחד ולומר שהתחייבותו נעשתה בטעות, שאם היה יודע שיפסיד ממון בעתיד הרי שלא היה מתחייב.

הדברים שכתבתי לעיל נכונים שבעתיים משום שעתה האשה מוחזקת, כיון שהסכום שהתובע התחייב לה הוא כבר בידה.

לפי האמור לעיל לא ניתן לבטל את התחייבות התובע בהסכם הגרושין.

ביה"ד דוחה גם את תביעת התובע נגד ב"כ האשה עו"ד הילה גורן שתפצה אותו משום שגרמה לו נזק בכך שלא גרעה את חתימתה מחשבון הנאמנות, תשובתה של ב"כ האשה כפי שנכתבה בסיכומים, וכפי שתומצתה לעיל מקובלת על ביה"ד, שמחמת טענותיה היא לא היתה יכולה לגרוע את חתימתה מחשבון הנאמנות עד לתאריך שעשתה זאת.

בפני ביה"ד תביעת הנתבעת וב"כ לחייב את התובע בהוצאות שהיו להן בעקבות התביעות שהגיש התובע וכאמור לעיל.

הדיונים בתביעות שהזכרו בפס"ד זה החלו לידון בפני החתום מטה כדיין יחיד בפגרה, וזאת מחמת הדחיפות שהתובע דרש שתביעתו תידון באופן מידי. הסכמתי לשמוע את התביעות ללא הרכב מחמת שסברתי שיש הצדקה שהתביעה תשמע באופן מידי וסברתי שאוכל להביא את הצדדים להסכמות שימנעו נזקים לצדדים.

סיבה נוספת שהחתום מטה הסכים לדון בתביעות לבדו הוא משום שהצדדים הסמיכו את החתום מטה לבדו כדיין יחיד לאשר את הסכם הגרושין שנכתב בפרוטוקול הדיון בתאריך 28.12.2009 .

גם בדיון שהתקיים בביה"ד לאחר הפגרה בכ"א כסלו תשע"א לא היה הרכב שיכל לשמוע את התביעות ואת תשובת הנתבעות, ולכן שמעתי את הצדדים לבדי (הדיון נערך בשעה מאוחרת והפרוטוקול נכתב בכתב ידי).

במקרה זה היה ראוי לדון ולחייב את הנתבע שישלם הוצאות לנתבעת ולב"כ, אולם על פי הדין קביעת הוצאות במקרה זה צריכה להעשות רק ע"י הרכב של שלשה דיינים, וכאמור לא היו שלשה דיינים ששמעו את טענות הצדדים בתביעות שהיו ביניהם ועל אין אני מנוע מלחייב הוצאות.

ניתן ביום כ"ב בתמוז התשע"א
(24/07/2011)
הרב נחום שמואל גורטלר - אב"ד