בפנינו בקשת אשה אלמנה, שהוגשה במסגרת תיק בקשה למתן צו ירושה, לבטל פסק דין שנתן תוקף להסכם בינה לבין הורי בעלה בדבר חלוקת עזבון בעלה המנוח. תוך כדי הדיון בבקשת האלמנה, הגיש אבי המנוח בקשה למתן פסק הדין הצהרתי על ביטול הנישואין שנערכו בין בני הזוג. הדיונים בשתי הבקשות התקיימו במאוחד.

העובדות הצריכות לענייננו
[פלוני] ז"ל, יליד י"א אלול תשל"ב (21.8.1972) (להלן – המנוח או הבעל), ו[פלונית], ילידת 1964 (להלן – האלמנה או האשה) נישאו זל"ז כדמו"י בתאריך כ"ו טבת תשס"ב (10.1.2002). הם היו נשואים כארבע וחצי שנים, עד למותו בטרם עת של המנוח ביום ג' בתשרי תשס"ז (25.9.2006) בתאונת עבודה, במקום עבודתו במפעל [כ"מ]. בני הזוג התגוררו יחדיו ברח' [כ"ס] באשדוד, בדירה אשר הזכויות בה רשומות על שם הורי המנוח.

ביום 14.12.2006 הוגשה על ידי מר [אלמוני], אבי המנוח, בקשה למתן צו ירושה על עזבון המנוח. בבקשה נמסר כי המוריש לא השאיר אחריו צוואה, וכי יורשי המנוח כולם בגירים והם אלמנתו ושני הוריו.

ביום א' בניסן תשס"ז (20.4.2007) התייצבו הורי המנוח, אלמנתו, בני משפחה נוספים וכן עד ששמו [נ' פ'] בבית הדין. כמקובל בדיונים בתיקי ירושה בהסכמה, התקיים הדיון בפני מותב דן יחיד, של הרה"ג אברהם עטייה שליט"א. הצדדים הגישו לביה"ד מסמך הסכמות שסומן ע"י ביה"ד באות א'. וזה לשונו של המסמך:

"כ"ו אדר תשס"ז
16 במרס 2007
לכבוד
בית הדין הרבני האזורי
אשדוד
א.נ.,
הנדון: הסכמות צדדים למתן צו ירושה
אנו החתומים מטה: [פלונית] ת"ז[...] מ[רח' כ"ס] אשדוד.
[אלמונית] ת"ז [...] ממושב [ב"ח].
[אלמוני] ת"ז [...] ממושב [ב"ח].
הגענו להסכמות למתן צו ירושה של המנוח [פלוני] ת"ז [...] מאשדוד.
לפי החלוקה המוסכמת שלהלן:
1. כל יתרות הכספים ישארו בידי האלמנה [פלונית].
2. כל תכולת הדירה ב[כ"ס] באשדוד ישארו בידי האלמנה [פלונית].
3. כל הכספים שיתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי ישארו בידי האלמנה [פלונית].
4. ל[פלונית] ניתנת זכות מגורים בדירה ב[כ"ס] השייכת ל[אלמונית] ו[אלמוני] ממושב [ב"ח] לכל תקופת אלמנותה, ללא תשלום שכר דירה. באם תפנה את הדירה זכותה לקבל את שכר הדירה עבור הנכס במשך 5 שנים מיום הפינוי.
5. כספים שיתקבלו מחברת הביטוח של [כ"מ] (המפעל המעסיק) יחולקו לאחר תשלום הוצאות המשפט (אגרות, ושכ"ט עו"ד) בין הצדדים כאשר 500,000 ₪ ראשונים ישולמו לאלמנה [פלונית]. כל סכום נוסף שיתקבל יחולק בין האלמנה [פלונית] לבין ההורים [אלמונית] ו[אלמוני] שווה בשווה.
דוגמאות:
1. במידה וגובה הפיצוי יהיה 500,000 ₪ – כולו שייך ל[פלונית].
2. במידה והפיצוי יהיה בסכום של 1500000 ₪, מיליון ₪ יהיו שייכים ל[פלונית] ויתרה 500,000 ש"ח שייכים ל[אלמונית] ו[אלמוני].
6. הנכס ב[מושב ב"ח] בגוש [...] בחלקה [...] מגרש [...] יועבר לבעלות ההורים: [אלמונית] ו[אלמוני].
ולראיה באנו על החתום:
(-) [פלונית] (-) [אלמונית] (-) [אלמוני]"

במהלך הדיון התברר לבית הדין כי האלמנה זקוקה לחליצה. בית הדין הפנה את האלמנה לפתוח תיק חליצה. לאחר חילופי דברים עם בית הדין התחייבו הורי המנוח בפני בית הדין, והתחייבותם נרשמה בפרוטוקול, כי תיערך חליצה כדין ע"י אחי המנוח. הורי המנוח והאלמנה חתמו על פרוטוקול בית הדין בו צויינה הגשת ההסכמות בענין הירושה והתחייבות הורי המנוח לעריכת החליצה. בהחלטה בתיק הירושה באותו יום קבע בית הדין כי הטיפול בתיק הירושה יימשך לאחר הופעת אחי המנוח בפני בית הדין ולאחר שיחתמו על הסכמות הצדדים שהוגשו לתיק בית הדין. בו ביום התקיים דיון בתיק החליצה ובסיומו החליט בית הדין, וזאת לצורך היערכות לביצוע החליצה, כי על האלמנה ואחי המנוח להופיע בבית הדין ביום ח' ניסן תשס"ז (27.3.2007). בשולי ההחלטה נרשם על ידי הדיין, הרה"ג אברהם עטייה: "לתשומת לב! באותו יום לטפל גם בתיק [הירושה] כמבואר שם בהחלטה".
ביום ט' ניסן תשס"ז (28.3.2007) הופיעו בפני בית הדין כל הגורמים הקשורים לחליצה. נערכה חליצה כדת וכדין, וניתן פסק דין בתיק החליצה המאשר עובדה זו והמתיר לאלמנה להינשא לכל מי שתרצה חוץ מכהן, כדין. בתיק הירושה ניתן פסק דין באותו יום, ט' ניסן תשס"ז (28.3.2007), על ידי הדיין הרה"ג אברהם עטייה שטיפל בתיק, ושם נאמר:

"א. ביה"ד נותן תוקף פס"ד להסכמה האמורה.
ב. קבלו סמכות דיין יחיד."

עקב עיכובים מינהליים במזכירות בית הדין ופגרת הפסח, הוקלדו פסקי הדין הנ"ל, בשני התיקים, באיחור. ע"פ מערכת המחשב של בית הדין, פסק הדין בתיק החליצה שוחרר למסירה רק ביום 18.4.2007. פסק הדין בתיק הירושה שוחרר ביום 19.4.2007.

והנה, בטרם נמסר פסק הדין בענין הירושה, הגישה האלמנה ביום 18.4.2007 בתיק הירושה בקשה, וזו לשונה:

"אני החתומה מטה אלמנת המנוח [פלוני] מבקשת לעצור ולהקפיא את מתן צו הירושה שנחתם ב[י]ני לבין ההורים של המנוח עד להודעה מצד [פלונית] או מיופה כחה בתודה!
בכבוד רב ובברכה
[פלונית]"

.
הבקשה הובאה בפני הדיין הרה"ג אברהם עטייה, אשר החליט ביום ה' אייר תשס"ז (20.4.2007) להורות על עיכוב משלוח פסק הדין לצדדים ועל פניה להנהלת בתי הדין הרבניים על מנת לקבל חוות דעת משפטית, האם בית הדין יכול לעכב את פסק הדין עד לקיום דיון בהרכב מלא.

וכך נכתב בחוות דעתו של עו"ד הרב שמעון יעקבי, היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, שהשיב לבית הדין ביום י"ג אייר תשס"ז (1.5.2007):

"1. בית הדין נתן תוקף של פסק דין להסכם בדבר חלוקת עזבון המנוח, שהותיר אחריו אלמנה הזקוקה לחליצה והורים. האלמנה קיבלה חליצה. כחודש לאחר מתן תוקף של פסק דין להסכם בין האלמנה להורי המנוח, בקשה האלמנה להקפיא את פסק הדין. בית הדין הורה לעכב את משלוח פסק הדין וביקש לדעת האם ביכולתו להקפיא את פסק הדין עד לדיון בהרכב מלא.
2. כללי הדיון לענין בקשה לביטול פסק דין מפורטים בפרק י"ד לתקנות הדיון ("סתירת הדין ודיון מחדש") ובעיקר בסעיף קכ"ט וק"ל לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים – התשנ"ג.
3. בהנחה שבקשה לביטול פסק דין מגלה עילה (היינו: מצויות בה טענות עובדתיות או משפטיות שאם יתבררו כנכונות, יבטל בית הדין את פסק הדין, ובפרט אם נחה דעתו של בית הדין כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה התומכות בביטול פסק הדין), מוסמך בית הדין – אף בשלב הגשת הבקשה – לעכב את ביצוע פסק הדין עד לבירור. לענין זה ראו גם והשוו: סעיף 7ג לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956.
4. ברם, במקרה זה מדובר בבקשה סתמית "לעצור ולהקפיא את מתן צו הירושה", ללא כל הסבר – לא עובדתי ולא משפטי, וקשה להלום שמכוחה בלבד יעוכב פסק דין שניתן ודאי לאחר מחשבה ושיקול דעת על פי הנסיבות שקדמו והתבררו לבית הדין עובר למתן פסק הדין.
5. כמו כן, על מנת שבית הדין יוכל לדון בבקשה יש צורך בפתיחת תיק ובתשלום אגרה.
6. עצתי היא איפוא, שבית הדין יודיע למבקשת שעליה להגיש, תוך פתיחת תיק מתאים, בקשה מפורטת ומנומקת בתוך 7 ימים, ולא – תימחק הבקשה. היה ותוגש בקשה כאמור, ישקול בית הדין את דרך הטיפול בהתאם לתקנות ולדין."

בית הדין אימץ את חוות הדעת, ובהחלטה מיום י"ט אייר תשס"ז (7.5.2007), ניתנו למבקשת הוראות בהתאם.

ביום 16.5.2007 הגיש ב"כ האלמנה, עו"ד שמואל כהן קדוש, "בקשה לביטול פסק דין לאישור הסכם חלוקת עיזבון", אשר בה נכתב:

"1. לפני כ-4.5 שנים נישאו המבקשת והמנוח [פלוני] ז"ל, בנו של המשיב.
2. למרבה הטרגדיה והצער כ-4 שנים לאחר הנישואין ובעיצומם של טיפולי פוריות רפואיים שעברו בני הזוג לצורך הבאת ילדים לעולם אירע למבקשת אסון נורא שבו בעלה המנוח נהרג בתאונת עבודה טראגית אשר הותירה את המשיבה אלמנה צעירה לבדה.
3. כשלושה חודשים לאחר פטירת המנוח ובעת שהמבקשת-האלמנה היתה עטופה ומכונסת ביגונה, באסונה ובאובדנה הגיש המשיב לבית הדין הנכבד בקשה למתן צו ירושה בעניינו של המנוח וזאת מבלי ליידע כלל את המבקשת. בקשתו זאת, נדחתה ונקבע כי על המבקשת בתור אלמנתו של המנוח ליתן תצהיר לתמיכה בבקשה.
4. המשיב הכין תצהיר ובערב שבת מספר שעות לפני כניסת השבת תוך הצגת מצגות שוא והעלמת עובדות ונתונים בסיסיים ותוך לחץ כבד שאם המבקשת לא תחתום על המסמכים היא לא תוכל לקבל עזרה מהביטוח הלאומי החתים המשיב את המבקשת על התצהיר והבקשה שאליו צורף "כבדרך אגב" הסכם שהתברר למבקשת בדיעבד כהסכם לחלוקת עיזבון (להלן: "ההסכם") ובו היא מוותרת הלכה למעשה על החלק הארי של העיזבון המגיע לה כדין.
5. יצויין כי המבקשת לא היתה מיוצגת על ידי עו"ד ואילו המשיב הודרך כל העת ע"י קרוב משפחתם שהינו עורך דין.
6. בהסכם זה הביאו המשיב את המבקשת לוותר שלא מדעת על רכוש שהיה מגיע לה עפ"י כל דין, מחד גיסא ומאידך גיסא, הציג מצג שווא שכאילו הוא ורעייתו מוותר על זכויות בעיזבון שממילא לא היה מגיע להם והיה מלכתחילה מגיע למבקשת.
7. בין לבין ניתן למבקשת להבין כי הליך החליצה ע"י אחיו של המנוח תלוי בהסכמתה למתן הצו.
8. ההסכם הזה הינו, הלכה למעשה, הסגת גבולה של האלמנה, עשיקתה ורמיסת זכויותיה הכלכליות לאחר שחוותה אובדן נורא של בן זוג שהיה לה למשענת.
9. יצויין כי המבקשת התייתמה מאביה בהיותה בגיל רך בשנים ואובדן זה של אביה השפיע עליה קשות כאשר אובדנו של בעלה המנוח בתאונה הטראגית, שמעצם טיבעו, היווה ומהווה מכה קשה שניחתה בפתע על המבקשת פתח אצלה פצעים ישנים שנראה היה שנרפאו עם השנים, הפצעים של אובדן אביה בגיל צעיר.
10. עוד יצויין כי המבקשת מאובחנת מזה שנים רבות כסובלת מפיגור שכלי ולוקה בליקויים קשים ביותר בתחום הקוגניטיבי דבר המונע ממנה להבין על מה היא חתמה וגורם לכך שתאמין לכל אדם ובוודאי למשיב שהיה אבי בעלה.
11. על רקע המצב הזה ותוך ניצול קשה של מצבה הנפשי, הרפואי והפסיכיאטרי של המבקשת הוחתמה המבקשת שלא מדעת ותוך מתן אמון עיוור במשיב על ההסכם שעשק אותה ושניצל אותה, הלכה למעשה, מעיקר זכויותיה ורק עם קבלת הייעוץ המשפטי הנכון היא הבינה כי היא הולכה שולל באמצעות ניצול מצבה הנפשי הקשה.
לאור כל האמור לעיל, מבוקש להיעתר לבקשה ולבטל את פסק הדין ואת ההסכם תוך קביעת מועד לדיון מחודש בבקשה לצו הירושה ולמנוע בכך מעשה שהינו עושק האלמנה."

כפי שנראה בבירור מתוך הבקשה שצוטטה לעיל, לא העלה ב"כ האלמנה טענות נגד סמכות בית הדין, כי אם נגד תוקפם של ההסכם ופסק הדין שאישרו. בית הדין התבקש במפורש לקבוע "מועד לדיון מחודש בבקשה לצו הירושה".

ביום 15.7.2007 התקבלה בבית הדין מאת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה במשרד האפוטרופוס הכללי במחוז באר שבע והדרום, תגובה לבקשה לביטול פסק דין לאישור הסכם חלוקת עיזבון. בתגובה נאמר בין היתר:

"5. בבקשה זו אשר הוגשה על ידי המבקשת טוען בין היתר ב"כ המבקשת כי היא סובלת מפיגור שכלי ולוקה בקשיים חמורים בתחום הקוגניטיבי.
6. כמו כן, לבקשת משרדנו הומצאה למשרדנו חוות דעת פסיכיאטרית לגבי המבקשת אשר נערכה ע"י ד"ר [מ' ז'] כאשר בסיכום חוות הדעת נאמר כי המבקשת זקוקה למינוי אפוטרופוס על רכושה וגופה.
7. בבקשה לצו ירושה כפי שהוגשה לבית הדין ועותק הימנה הומצא למשרדנו, הוצהר כי כל היורשים קרי: האשה, האם ואב המנוח הינם בגירים ועל סמך הצהרה זו ביסס ב"כ היועץ המשפטי לממשלה את תגובתו מתאריך 15/01/07, לפיה הוא אינו מתערב בבקשה.
8. אם אכן המבקשת סובלת מפיגור שכלי וזקוקה למינוי אפוטרופוס על גופה ורכושה, אזי פסק הדין נתן בית הדין הנכבד בעניין חלוקת העיזבון ו/או צו ירושה אם אכן ניתנו, נשען על העובדות שהיו בפניו דאז ועתה לכאורה כי עובדות אלו היו מוטעות לעניין מצבה של המבקשת.
9. בנסיבות אלו הסכמתה של המבקשת לשיפוט בית הדין הנכבד בעניין מתן צו ירושה ו/או הסכם חלוקת העיזבון הנדרשים על פי סעיף 155 (א) לחוק הירושה, התשכ"ה 1965 (להלן: "החוק") לא הייתה תקפה שכן עקב מצבה זקוקה היא לאפוטרופוס על גופה ורכושה אשר ימונה על ידי בית המשפט לענייני משפחה.
10. כמו כן בהתאם לסעיף 155(ג) לחוק גם אם בית הדין הנכבד יהא מוסמך לדון בבקשה אזי זכויות הירושה של בת הזוג לא יפחתו מהמגיע לה על פי חוק הירושה.
11. בנסיבות אלו יתבקש בית הדין הנכבד להורות על עיכוב ביצועו של צו הירושה ו/או הסכם חלוקת העיזבון אם אכן ניתן בבית הדין הנכבד וכן להמציא למשרדנו את החלטת בית הדין הנכבד."

דיון ראשון בבקשה לביטול פסק הדין שנתן תוקף להסכמות הצדדים בענין הירושה, התקיים ביום י"ב חשון תשס"ה (24.10.2007). עו"ד כהן קדוש טען בשם האלמנה כי הסכם חלוקת העזבון פוגע "על פניו", כלשונו, בזכויות האלמנה ויש בידיו "מסמך לגבי כשרותה של האלמנה והיות שחתמה בזמן שלא היתה במצב שיכולה לחתום". לאחר התייחסות של ב"כ אבי המנוח, הוסיף ב"כ האלמנה "שאם האלמנה לא היתה כשרה לחתום הרי שגם הסכמתה לטיפול ביה"ד לא היתה תקפה". על כך הגיב ב"כ אבי המנוח, כי אם אין לאלמנה כשירות לחתום, "כיצד חתמה על יפוי כח לעו"ד קדוש ליצגה". עוד טען, כי לפי חוות הדעת הפסיכיאטרית שקיבל מעו"ד קדוש מדובר בפיגור שכלי קל וכי ההסכם נכתב ע"י אבי המנוח בנוכחות אם ואח האלמנה ואח"כ נחתם על ידה, ולדבריו "אין בירושה רכוש או בית ורק זכות תביעה של התאונה, ותמורת זה נתן האב מגורים לאלמנה בדירה". על כך השיב ב"כ האלמנה כי היא לא היתה צריכה לוותר על זכותה לגימלה חודשית ופיצוי וכן לא על הנכס במושב מושב [ב"ח] שרשום על שם המנוח. באשר לחוות הדעת הרפואית ביקש ב"כ אבי המנוח כי ימונה רופא מטעם בית הדין אשר יתן חוות דעת שתכלול התייחסות לעבר. ב"כ האלמנה הסכים לכך.

במהלך הדיון הצליח בית הדין להביא את הצדדים להסכם פשרה שפרטיו לא נרשמו בפרוטוקול. בהחלטה שניתנה נאמר: "ב"כ הצדדים יגישו הסכם לאישור ביה"ד לפי הסיכום שהושג ע"י ביה"ד, וביה"ד יתן פס"ד בהתאם". עיקרה של הפשרה היתה כי הדירה בה מתגוררת האלמנה, הרשומה על שם הורי המנוח, תועבר לבעלותה המלאה ויתר פרטי ההסכם יישארו בעינם. פרטים נוספים אודות תוכנו של הסכם הפשרה מנקודת מבטו של אבי המנוח, ניתן ללמוד מהודעה שנמסרה ע"י ב"כ אבי המנוח ביום 4.12.2007, כפי שתפורט להלן.

ביום 25.11.2007 חזר ב"כ היועץ המשפטי לממשלה ופנה לבית הדין. הפעם ביקש במפורש לבטל את צו הירושה ו/או הסכם חלוקת העזבון ולסגור את תיק בית הדין. בבקשה חזר ב"כ היועץ המשפטי לממשלה על הנימוקים שהובאו בתגובתו דלעיל, והוסיף כי טרם ניתן צו מינוי אפוטרופוס על גופה ורכושה של האלמנה וטרם הוגשה בקשה לענין זה לבית המשפט לעניני משפחה. חרף זאת, וללא שניתן הסבר נוסף, נטען ע"י ב"כ היועמ"ש לממשלה כי בית הדין לא היה מוסמך לדון בבקשה למתן צו ירושה וכפועל יוצא מכך דין פסק הדין ו/או הסכם חלוקת העזבון להתבטל. בית הדין הורה לב"כ הצדדים להגיב על בקשת היועץ המשפטי לממשלה.

ביום 4.12.2007 הגיש ב"כ אבי המנוח את תגובתו, שעיקרה הוא כי בהעדר כל ראיה ממשית להיותה של האלמנה פסולת-דין, אין יסוד לטענת ב"כ היועמ"ש לממשלה כי לא היה תוקף להסכמת האלמנה לסמכות ביה"ד, "ואשר על כן מתבקש ביה"ד ליתן פס"ד כהסכמת הצדדים בפני ביה"ד, בקנין, ביום י"ב חשוון תשס"ח (24/11/07) לנוסח הרצו"ב". לתגובה צורפה הודעה בלשון זו:

"הודעה לביה"ד מטעם המשיב 1
1. בישיבת ביה"ד מיום י"ב חשון התשס"ח הצדדים הגיעו להסכמות דלהלן:
א. הבקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום ט' ניסן תשס"ז, לפיו אושר הסכם שנחתם בין המבקשת למשיב 1 (להלן: ההסכם) תידחה, בכפוף לאמור להלן.
ב. המבקשת מצהירה כי חתמה על ההסכם אשר אושר ע"י ביה"ד ביום ט' ניסן תשס"ז מתוך הסכמה וללא כל לחץ וכי חתמה על ההסכם זה לאחר שתוכנו הוסבר לה והבינה את משמעותו והסכימה לו.
ג. בהמלצת ביה"ד הסכימו הצדדים כי ההסכם ישונה כך שהמבקשת תהיה הבעלים של הדירה ברחוב [כ"ס], אשדוד, הידועה כחלקה [...] בגוש [...] (להלן: הדירה) אך הזכויות תרשמנה ע"ש המבקשת רק לאחר שיינתן פס"ד סופי וחלוט בתביעות הנזיקין אשר תוגשנה, הן ע"י העזבון והן ע"י האלמנה המבקשת, (להלן: האלמנה) כנגד המעביד של המנוח וכנגד כל מי שאחראי למות המנוח.
2. אשר על כן מתבקש ביה"ד ליתן צו כדלהלן:
א. יורשי עזבון המנוח [פלוני] ז"ל, ת.ז [...] (להלן: המנוח) הנם הורי [אלמוני], ת.ז [...] ו[אלמונית] ת.ז [...] (להלן: [אלמוני] ו[אלמונית]).
ב. דירת מגורי המנוח הידועה כחלקה [...] בגוש [...], הרשומה ע"ש [אלמוני] ו[אלמונית], תירשם ע"ש האלמנה כל ההוצאות והמסים הכרוכים בהעברת הבעלות ע"ש האלמנה יחולו על האלמנה. הזכויות תרשמנה בפועל ע"ש האלמנה רק לאחר מתן פס"ד סופי בתביעות העיזבון והאלמנה לפיצויים מהמעביד.
ג. הבית הרשום במשרדי מ.מ.י ע"ש המנוח בתיק מס' [...] והידוע כחלקה [...] בגוש [...] ירשם בשווה ע"ש [אלמוני] ו[אלמונית], הוצאות רשום הבית ע"ש [אלמוני] ו[אלמונית] יחולו על [אלמוני] ו[אלמונית].
ד. מכל סכום שיפסק בתביעת הפיצויים, הן בפסק הדין לאלמנה והן בפסק הדין לעיזבון, לאחר כל תשלום הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד תקבל האלמנה סך של 500,000 ₪ ואלו הסכומים העודפים על סך -500,000 ₪, יחולקו כך שהאלמנה תקבל מחציתם והמחצית האחרת תחולק שווה בשווה בין [אלמוני] ו[אלמונית].
3. בית הדין מתבקש ליתן צו כאמור בבקשה זו התואמת את הסכמת הצדדים מיום י"ב חשוון תשס"ח."

למרות הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים בפני בית הדין וכנראה לנוכח עמדת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, השיב ב"כ האלמנה ביום 7.1.2008, בלשון זו:

"לאור תגובת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה מבקש הח"מ להודיע לבית הדין הנכבד כי ההסכמה מיום י"ב חשון התשס"ח אין לה תוקף ואין מנוס אלא לסגור את התיק המתנהל בפני בית הדין הנכבד מחוסר סמכות כמפורט בתגובתו של ב"כ היועמ"ש".

ב"כ האלמנה הגיש לבית הדין חוות דעת פסיכיאטרית של ד"ר [מ' ז'] מיום 14.5.2007. לאחר דברי הקדמה בהם פורט הבסיס לחוות הדעת, פרטי הזיהוי ותולדות עבר, נכתב:

"בדיקה פסיכיארית וקוגניטיבית:
מסודרת בהופעתה החיצונית, רגועה מבחינה פסיכומוטורית, משתפת פעולה בשיחה, אך לעתים מתבלבלת בפרטים, אינה זוכרת תאריכים. המודע צלול, ההתמצאות בזמן ובסיטואציה חלקית. אפקט מעט דיספורי, מצומצם. חשיבה איטית, קונקרטית ביותר. אוצר המילים דל מאוד, הידע הכללי ברמה נמוכה מאד (אינה יודעת מי ראש הממשלה, לא מתמצאת במצב מדיני ופוליטי). קיימות בעיות קשות באינטגרציה ובהפשטה. אינה מסוגלת להגדיר – מה משותף בין הפרטים ומה שוני. לא מסוגלת לפרש פתגמים ולהסביר את משמעותם. קיימים לקויים קשים ביותר בקריאה – קוראת משפט עם מ' רב של טעויות, לא מצליחה להבין את משמעותן של רוב המילים ולא מסוגלת לחבר בין המילים: לא שולטת בחשבון אלמנטרי (לא ידעה: 100-7, 5+7).
בחלק הביצוע מצליחה יותר לעומת התחום המילולי. ביצעה בהצלחה משימות פשוטות. אין עדות לביטוים פסיכוטיים, זיכרון וריכוז ירודים, שיפוט חברותי פגום. רצון ויוזמה ירודים ביותר, חסרת תובנה למצבה הנפשי.
לסיכום:
מדובר באשה, ילידת 1964, אלמנה ללא ילדים, שמאובחנת מזה שנים כסובלת מפיגור שכלי. בבדיקה קוגניטיבית בולטים ליקוים קשים ביותר בתחום המילולי, ביכולת אינטגרציה ובחשיבה אבסטרקטית. אינה שולטת בחשבון אלמנטרי, בקריאה ובכתיבה. קיימת עדיפות בתפקוד ביצועי, דבר, שאיפשר, קרוב לוודאי, הסתגלות מסוימת ותפקוד יום יומי במהלך השנים. יחד עם זאת הנ"ל אינה מתמצאת כלל בנושאים כספיים, לא מסוגלת לדאוג לצרכיה האישיים, זקוקה לעזרה ותמיכה בדברים אלמנטריים. קיימת פגיעה ניכרת בשיפוט החברתי. זקוקה למינוי אפוטרופוס על רכושה ועל הגוף. מבחינת מצבה הקוגנטיבי והתפקודי, הנ"ל מתאימה לקריטריונים של פסולת-דין."

ביום י"ז בטבת תשס"ח (26.12.2007) מינה בית הדין את ד"ר [א' ר'], מומחה לפסיכיאטריה כללית ומשפטית, כמומחה מטעם בית הדין, לבדוק את האלמנה ולהגיש לבית הדין חוות דעת מקצועית בכל הקשור לטענות שהועלו מטעמה לביטול פסק הדין שאישר את הסכם חלוקת העזבון. למרבה הצער, האלמנה לא נבדקה ע"י המומחה, חרף החלטה נוספת של בית הדין מיום כ"ז ניסן תשס"ט (21.4.2009) בה נאמר כי "אי התייצבות המבקשת לבדיקה אצל המומחה, עשויה או עלולה להשפיע על פסק הדין שינתן על ידי בית הדין".

ביום 13.5.2008 הגישו הורי המנוח לבית הדין "בקשה לביטול נישואין מחמת מקח טעות". בבקשה נטען, כי אם האלמנה עומדת על טענתה כי היא לא היתה כשירה לחתום על כתב ההסכמות וכי היא חולה במחלת נפש כלשהי, הרי שיש לבטל את הנישואין מחמת מקח טעות. מדובר בבעיה רפואית שדרך בני אדם להקפיד עליה ולכן היא נחשבת כמום. על פי הנטען, האלמנה הסתירה מן המנוח את מצבה הרפואי וכן הסתירה את גילה האמיתי, כאשר רק בדיעבד התברר כי היא מבוגרת מן המנוח בשמונה שנים. לטענת ב"כ הורי המנוח, עובדות אלו התבררו לאור חוות הדעת הרפואית שהומצאו לאחרונה ע"י ב"כ האלמנה.

רק ביום 28.9.2008 הוגשה לבית המשפט לעניני משפחה באשדוד על ידי אחי האלמנה, [ב' ג'] ו[י' ג'], "בקשה למינוי אפוטרופוס לגוף ורכוש וסעדים נוספים". בנימוקי הבקשה נכתב, בין היתר, כי ביום 25.09.2006, כתוצאה מתאונה עבודה טרגית, נפטר בעלה של החסויה מר [פלוני]. בני הזוג היו נשואים כ-4.5 שנים. לאחר פטירתו של בעלה של החסויה, ביום 14.12.2006 הוגשה בקשה לצו ירושה לבית הדין האזורי באשדוד ועל סמך הצהרה זו וללא ידיעת מכלול העובדות, ביסס ב"כ היועמ"ש את תגובתו, מיום 15.01.2007 לפיה הוא אינו מתערב בבקשה. ביום 16.03.2007 או בסמוך לכך נחתם ההסכם ולאחר מכן הוגש לאישור ביה"ד הרבני האזורי באשדוד. ביום 18.04.2007 או בסמוך לכך ולאחר שמשפחתה של החסויה גילתה כי ההסכם מקפח מאוד את החסויה, הגישה החסויה, בעזרת המבקשים, בקשה לעצור ולהקפיא את מתן צו הירושה. כן צויין כי אבי המנוח הגיש לבית הדין בקשה לביטול הנישואין מחמת מקח טעות. נטען כי החסויה זקוקה לאפוטרופוס על גופה ורכושה, וכי שני המבקשים שהם אחיה הביולוגיים מוכנים להתמנות כאפוטרופוסים.

ביום 28.11.2008 הוגשה לבית המשפט לעניני משפחה תסקיר פקידת סעד לענין חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. נאמר שם בין היתר:

"מצבה התפקודי כיום:
[פלונית] בחורה חביבה ולבבית, נראית צעירה מכפי גילה, מסודרת בהופעתה, ממעטת ביצירת קשר עין. מתגוררת בגפה, מתקיימת מקצבת נכות של הביטוח הלאומי ונתמכת כלכלית באופן קבוע ע"י בני משפחתה.
בשנת 1985 נערכה ל[פלונית] בדיקה פסיכולוגית ע"י משרד הרווחה בה נמצאה מתפקדת ברמה של פיגור שכלי קל כאשר התחום הביצועי עולה על התחום המילולי, אוצר המילים שלה היה דל וכך גם הידע הכללי. בציוריה עלה כי היא מזוהה עם דמויות ילדותיות ובלתי מגובשות. עוד עלה כי [פלונית] מרגישה עצמה דחויה וחסרת אונים, סובלת מחוסר בטחון עצמי ודימוי עצמי נמוך מאוד. קיים קושי רב בשליטה על דחפים פנימיים אשר גורמים לה חרדה ודיכאון.
בהמלצות הבדיקה נכתב כי ניראה שקיים פוטנציאל גבוה יותר ממה שבא לידי ביטוי והתפקוד הירוד נובע מסביבה דלה והגנת יתר של בני משפחתה.
בשנת 2007 עברה [פלונית] בדיקה פסיכיאטרית אצל ד"ר [מ' ז'], מומחה בפסיכיאטריה לצורך בדיקת הצורך במינוי אפוטרופוס עבורה.
מבדיקתה עולה כי בולטים אצלה ליקויים קשים ביותר בתחום המילולי, ביכולת אינטגרציה ובחשיבה אבסטרקטית. חשיבתה איטית וקונקרטית ביותר. [פלונית] אינה שולטת בחשבון בסיסי, בקריאה ובכתיבה. מתקשה בהבנת הנקרא, קוראת עם טעויות רבות. תפקודה הביצועי גבוה יותר וניכר כי "אומנה" לכך בשנים האחרונות. אינה יודעת לעשות שימוש בכסף ולדאוג לענייניה האישיים והבסיסיים ונעזרת בבני משפחתה לכך. קיימת פגיעה ניכרת בשיפוט החברתי, זיכרון וריכוז ירודים, רצון ויוזמה ירודים והיא חסרת תובנה לגבי מצבה הנפשי. [פלונית] משתפת פעולה בשיחה אך מתבלבלת בפרטים, אינה מתמצאת בזמנים ובתאריכים. הידע הכללי שלה מצומצם ביותר והיא אינה יודעת פרטים בסיסיים כמו מיהו ראש הממשלה וכו'. לאור כל זאת קבע הפסיכיאטר כי [פלונית] זקוקה לאפוטרופוס על גופה ורכושה ומבחינה קוגניטיבית ותפקודית מתאימה להגדרה של "פסולת-דין".
מבחינה תפקודית, [פלונית] אינה עובדת מזה מספר שנים. כאשר שאלתי אותה אם היתה רוצה לצאת לעבוד שוב ענתה כי רוצה אך יש לה בית לדאוג לו – מי יבשל, יכבס וכו'. [פלונית] כאמור מתגוררת בגפה ומנהלת אורח חיים עצמאי באופן חלקי. [פלונית] מסודרת בהופעתה, מקיימת אורח חיים דתי. מאז מות בעלה ממעטת לצאת מהבית. דירתה נקיה ומסודרת, היא יודעת לבשל, לכבס ולנקות. מסוגלת לנסוע בתחבורה ציבורית בסביבתה המוכרת. [פלונית] יודעת לקנות במכולת קניות קטנות ובסיסיות. כאשר נזקקת לפריטים רבים, מתלווה אליה אחד מאחיה לקניות בסופרמרקט והוא שמשלם מטעמה עבור הקניה. את ימיה מעבירה בניקיון הבית וסידורו בעיקר. את השבתות מבלה בבית אימה עד לשעות הצהריים של שבת אז יוצאת לשיעור תורה ומשם שבה לביתה.
את ענייניה הכספיים מנהלים באופן קבוע אחיה המבקשים וכן כל קשר אחר עם סוכנויות הקהילה – בנקים, קופת חולים, ביטוח לאומי וכו'. [פלונית] אינה יודעת לנהל את ענייניה לבד וזקוקה לסיוע וליווי צמוד בכך.
התרשמתי כי [פלונית] מנסה בכל כוחה להוכיח לי כי מסתדרת לבד ולא זקוקה כלל לעזרה אך בפועל הדברים מתנהלים בליווי צמוד של אחיה ושל אימה. כאשר הסברתי לה את הליך מינוי האפוטרופוס עבורה אמרה כי מסכימה למינוי והתרשמתי כי מבינה חלקית את העניין.
הקשר של המבקשים לחסוי:
מהתרשמותי ומהתרשמות הגורמים המטפלים, ניכר כי לאורך השנים [פלונית] הייתה מטופלת ע"י בני משפחתה על הצד הטוב ביותר ומקבלת מענה על כל צרכיה על אף שמספר שנים היא מתגוררת בנפרד מבני משפחתה.
[פלונית] אהובה ומקובלת על כל בני משפחתה והדאגה לה ניכרת בכל מעשיהם כלפיה. שני אחיה, [י' ג'] ו[ב' ג'], מעורבים בחייה באופן אינטנסיבי וניראה כי הם חוד החנית של המשפחה. הם מביעים דאגה רבה למצבה, חוששים מניצולה בעקבות הדיון המתנהל כעת ובכלל, דואגים לכל מחסורה וממלאים את כל מבוקשה. ניראה כי לאורך השנים הייתה המשפחה עסוקה בלחפש עבור [פלונית] את הטיפול המתאים והמסגרות המתאימות על מנת להיטיב עם מצבה ולשפר את תפקודה. [פלונית] נמצאת בראש מעייניהם של המבקשים ואני מתרשמת כי דאגתם לה אמתית ותשרוד את מהלך השנים הבאות.
לסיכום:
מדובר בבחורה בת 44 כיום, אלמנה, אשר מתפקדת ברמה של פיגור שכלי קל. מתגוררת בגפה ומנהלת אורח חיים עצמאי באופן חלקי ביותר בסיוע ותמיכה צמודים של בני משפחתה ובעיקר של המבקשים.
בבית הדין הרבני מתנהל דיון סביב צו ירושה שם עלתה העובדה כי ניראה ש[פלונית] זקוקה לאפוטרופוס על גופה ורכושה.
בבדיקה של פסיכיאטר מומחה משנת 2007 נימצא כי [פלונית] זקוקה לאפוטרופוס על גופה ורכושה ואף מתאימה להגדרה של "פסולת-דין".
שני אחיה של [פלונית], מר [ב' ג'] ומר [י' ג'] מבקשים לקבל מינוי זה. נראה כי הם מעורבים רבות בחייה של [פלונית], דואגים לה לכל מחסורה ומביעים דאגה רבה לכל הקשור בה. ללא תמיכתם, [פלונית] לא הייתה יכולה לגור בגפה.
לאור כל זאת, הנני ממליצה על מינויים של המבקשים על פי בקשתם."

ב"כ היועץ המשפטי לממשלה במשרד הרווחה והשירותים החברתיים, הגישה ביום י"ב בכסלו תשס"ט (9.12.2008 לבית המשפט לעניני משפחה, את תגובתה לבקשה למינוי אפוטרופוס. וכך נכתב שם:

"1. הריני מאשרת את קבלת העתק הבקשה על נספחיה, לרבות תצהיר המבקשים, הסכמות בני המשפחה, חוות דעת פסיכיאטרית מיום 14/05/07 וכן תסקיר פקידת סעד מיום 25/11/08.
2. מהעיון במסמכים האמורים עולה כי מינוי אפוטרופוס של קבע על גופה ורכושה של החסויה יהא לטובתה וכי המבקשים דואגים לכל מחסורי החסויה וכך עשו מאז ומתמיד, כאשר טובתה בראש מעייניהם.
3. לאור האמור, אין מצדנו התנגדות למינוי המבקשים כאפוטרופוסים של קבע, ביחד ולחוד על גופה ורכושה של החסויה."

ואכן ביום 9.12.2008 ניתן צו מינוי אפוטרופוס לפיו התמנו אחי האשה, [ב' ג'] ו[י' ג'], ביחד ולחוד, לאפוטרופוסים על גופה ורכושה של האלמנה.
לבקשת ב"כ האלמנה נתן בית הדין ביום כ"ג תמוז תשס"ט (15.7.2009) צו המחייב את אבי המנוח לגלות לבית הדין את כל הרכוש של המנוח או הרשום על שמו. בהתאם לכך נמסרה לבית הדין הודעת אבי המנוח ביום 11.10.2009, ולפיה:

"א. אין לתובע מידע באשר לזכויות ו/או כספים המגיעים למנוח.
ב. למנוח לא היה רכוש על שמו ומעולם לא רכש מאום.
ג. הנכס היחידי אשר היה רשום על שמו היה הנכס במושב מושב [ב"ח] והידוע כגוש [...] חלקה [...] מגרש [...].
ד. נכס זה נרכש על ידי הוריו של המנוח כחמש שנים טרם נישואיו ושולם על ידם במלואו, נבנה מכספם ובזיעת אפם. במידה וביה"ד ידרוש יוצגו מסמכים וראיות לכך.
ה. הנכס נרשם על שם הבן המנוח פורמאלית היות ובעיתו זו הייתה דרישה של המנהל לרשום המגרש על שם של אחד הבנים שכן ההורים לא יכלו להחזיק בנחלה ובמגרש בעת ובעונה אחת.
ו. אין למנוח זכות, יד ו/או רגל בנכס. הוא אף הוחתם בזמנו על ידי הוריו בפני שני עדים כי הוא מייפה את כוחם לפעול בכנס הנ"ל בכל עת ובכל זמן כפי שימצאו לנכון לפעול. מצ"ב ייפוי הכח וסימנו א'.
ז. מעבר לכך לא יודע התובע על כספים ו/או זכויות המגיעים למנוח.
ח. ידוע לתובע כי כאשר נישאו המנוח והנתבעת הם פתחו חשבון בבנק [...] באשדוד אשר סגרו לאחר מכן ופתחו חשבון בבנק [...]. בחשבון זה היו כספים בסכומים של עשרות אלפי שקלים מכספי המתנות לחתונה. ביה"ד מתבקש ליתן צו הדדי בעניין לגלות מה אירע עימם והיכן כספים אלו." (ההדגשות במקור)

וזה לשונו של יפוי הכח שצורף להודעה:

"א' בניסן תשנ"ז
8 אפריל 1997
יפוי כח בלתי חוזר
אני החתום מטה [פלוני], מס' ת"ז [...], ממושב [ב"ח], ממנה ומייפה בזאת את כוחם ביחד ולחוד – של הורי:
[אלמונית], מס' ת"ז [...]
[אלמוני], מס' ת"ז [...]
לפעול בשמי, בכל דבר וענין הקשור למגרש בגוש [...], חלקה [...], תת חלקה [...].
אין לי ולא יהיו לי כל טענות ותביעות בגין פעולתם, כפי שימצאו לנכון לפעול בכל זמן.
חתימתי זאת ניתנת מרצוני החופשי ובנוכחות:
[נ' פ']: (-)
[י' ר']: (-)
[פלוני]: (-) "

בית הדין קיים כמה וכמה דיוני הוכחות, במסגרתם העידו ונחקרו האלמנה, ד"ר [מ' ז'], אחי האלמנה שמונו כאפוטרופוסים עליה, מר [נ' פ'] החתום כעד על יפוי הכח שנתן המנוח להוריו בקשר לנכס במושב מושב [ב"ח], וכן מר [ד' ד'] שהעיד על הכרותו עם המנוח. בהחלטה מיום כ"ז באייר התש"ע (11.5.2010) ניתנה לב"כ האלמנה האפשרות לחקור בדיון קרוב את הורי המנוח על טענותיהם והצהרותיהם, אך אפשרות זו כלל לא נוצלה.

ד"ר [מ' ז'] הודה בחקירתו בבית הדין כי הוגש נגדו כתב אישום בגין מתן שתי חוות דעת פסיכיאטריות כוזבות. באת-כח הורי המנוח הגישה לבית הדין את גזר הדין שניתן בעניינו בבית משפט השלום בראשון-לציון בתיק ת"פ 2673-08 מ.י. פרקליטות מחוז מרכז נ' [מ' ז'] מיום 15.11.2010. על פי האמור שם, נתן ד"ר [מ' ז'] ביום 26.8.07 חוות דעת כוזבת לאחד, [...], והנחה אותו כיצד להתנהג בפני ועדה רפואית במוסד לביטוח לאומי. בגין עבירה זו הורשע ד"ר [מ' ז'] בעבירה של מתן תעודה כוזבת, סיוע לנסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים. במקרה אחר, נתן ד"ר [מ' ז'] חוות דעת לאחד, [...], המציגה מצג כוזב כי הוחמר מצבו הנפשי בעקבות תאונת דרכים. בגין עבירה זו הורשע ד"ר [מ' ז'] בעבירה של מרמה והפרת אמונים. בית המשפט קבע כי דבק במעשיו של ד"ר [מ' ז'] פגם מוסרי ויש בהם קלון. נגזרו על ד"ר [מ' ז'] מאסר בפועל של חמישה חודשים שירוצו בעבודת שירות, מאסר על תנאי למשך ששה חודשים וקנס בסך 15,000 ₪.

בהתאם להחלטת בית הדין הגישו ב"כ הצדדים את סיכומי טענותיהם, ולהלן יפורטו עיקרי טענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם.

סיכום טענות הורי המנוח
ראשית, נטען ע"י ב"כ הורי המנוח, כי בית הדין מוסמך לדון בירושת המנוח בהתאם להסכמת הצדדים. לענין זה תוארה השתלשלות העניינים המלמדת על הקניית הסמכות לבית הדין.

עם פטירת המנוח ביקשה האלמנה לקבל זכויות מן המוסד לביטוח לאומי – קיצבת שאירים וכיו"ב. לשם כך נתבקשה היא להמציא צו ירושה. אחיה של הנתבעת [י' ג'] פנה לאבי המנוח והודיע לו את הדבר. הצדדים נפגשו בבית הורי הנתבעת באשדוד וסוכם ביניהם כי תוגש בקשה מוסכמת לביה"ד הרבני האזורי באשדוד למתן צו ירושה בהסכמה כאשר נוסח ההסכמה היה כי אבי המנוח שרכש דירה עבור בנו ייתן לנתבעת לגור בבית עד תום ימי אלמנותה, הכספים שהיו בחשבון העו"ש של הצדדים יוותרו לה כמו גם תכולת הדירה. הכספים שיתקבלו מהמל"ל יישארו בידי האלמנה וכן היה מנגנון לחלוקת כספי הפיצויים במידה ויינתנו עקב מותו של המנוח מהמעסיק ו/או חברת הביטוח וכיו"ב כמבואר בסעיף 5 להסכמות. ההסכמות נוסחו בכתב במעמד פגישת הצדדים בבית הורי הנתבעת. הצדדים נדברו בינותם כי אבי המנוח ידפיס את תוכן ההסכמות כפי שנוסחו על ידם ויגישו בעת הדיון לביה"ד במסגרת הבקשה למתן צו ירושה וכך נעשה. בפגישה נכחו אם הנתבעת, הנתבעת, אחותה [י'] ואחיה [י' ג'] ו[ב' ג']. ביום א' של השבוע לאחר מכן הגיע אבי המנוח לביה"ד הרבני באשדוד להגיש בקשה למתן הצו על פי ההסכמות שנוסחו. נפתחה בקשה, שולמה אגרה בגינה ונקבע דיון לאישור ההסכמות ומתן צו ירושה.

ביום א' ניסן ס"ז (20.3.07), התייצבו הצדדים וביה"ד אישר ההסכמות וסימנם באות א' אך השהה את מתן התוקף של פסק דין עד לביצוע החליצה. הצדדים שהתייצבו היו אבי המנוח, אימו, העד [נ' פ'], הנתבעת [פלונית] ואחיה [י' ג'] אשר ביקשו ליתן תוקף להסכמות ולקבל צו ירושה. לשאלת ביה"ד התברר כי למנוח היה אחים נוספים ונוכח זאת היה צורך בביצוע חליצה הלכתית. ביה"ד לא אישר את ההסכמות באותו מועד טרם תבוצע חליצה. לטקס החליצה התייצבה הנתבעת [פלונית], שני אחיה [י' ג'] ו[ב' ג'], אבי המנוח ואימו ואחי המנוח שניהם. הנתבעת הבינה את מהות הטקס כפי שהוסברה לה על ידי ביה"ד, לא העלתה בדל טענה בדבר אי כשרותה לבצע מהלכים אלו היא או מי מטעמה, לא הביעה התנגדות להליך אישור ההסכמות ובעצם ביה"ד רכש סמכות מלאה מכח הבקשה שהוגשה בהסכמה ורצון הצדדים להתדיין בפני ביה"ד ולאשר ההסכמות. בתום החליצה נתן ביה"ד תוקף להסכמות הצדדים כפי שנוסחו מיום 16.3.07 ועקב קצר במחשבים לא הופק פרוטוקול, אישור ההסכמות וצו הירושה. ביה"ד הודיע לצדדים כי הצו יישלח אליהם בדואר. במקום פסק דין התקבלה בקשת האלמנה 'לעצור ולהקפיא את צו הירושה'. הבקשה הוגשה ונחתמה על ידי האשה עצמה. יום למחרת הוגש בצירוף עם הבקשה ייפוי כח של עוה"ד שמואל כהן קדוש שנחתם על ידי הנתבעת שטענה כי אינה מבינה בדברים אלו. בבקשת עו"ד קדוש לא נטען מאומה כנגד סמכות ביה"ד לדון בין הצדדים בתיק הירושה, לא נטען מאומה לעניין פסק דינו של ביה"ד שניתן בסמכות, ובעצם הגשת הבקשה על ידה לביה"ד הכפיפה עצמה לסמכותו וביקשה להתדיין בפניו.

מגוף הבקשה עולה כי האשה סובלת מפיגור שכלי שנים רבות. לא נטען ולא הוכח כי היה מצב חדש או התפרצות של הפיגור אשר גרמו לאשה להבין אחרת את מה שהבינה בפני ביה"ד ואישרה בפניו. עוה"ד קדוש הבהיר כי לאחר שניתן לה ייעוץ משפטי הבינה היא כי הולכה שולל. בכך יש כדי להודות כי ביכולת האלמנה להבין שעה שהיא מקבלת ייעוץ משפטי או אחר. בעניין דידן לא הובא בדל ראיה על ידי האשה כי לא קיבלה ייעוץ משפטי, או כי נמנעה ממנה האפשרות לעשות כן. ברי כי ביה"ד לא היה נותן חלילה יד לכפיית ההסכמות על האשה ולאשרן בכפייה וביתר שאת שעה שחלילה היה נטען כי מתנים את החליצה במתן ההסכמות. נהפוך הוא כדי להבטיח את זכויותיה דחה ביה"ד את הדיון והורה להפקיד ערבויות לשם הבטחת התייצבות אחי המנוח לשם ביצוע החליצה. רק לאחר מכן בירר ביה"ד הנכבד את מהות ההסכמות, הקריא את תוכנן ולאחר שהצדדים אישרו בפניו כי אלו הן ההסכמות שנחתמו בינותם, אושרו ההסכמות וקיבלו תוקף של פסק דין. משנפתח הדיון בשאלת כשירותה של האלמנה לפעולות משפטיות, הגיש אבי המנוח הגיש בקשה להכרזה על בטלות הנישואין ופקיעתם מחמת מקח טעות נוכח הנסיבות שנתבררו ומשנחשפו הנתונים על ידי האשה ואשר הוסתרו מהבעל ומבני משפחתו באשר לגילה ומצבה הרפואי.

באשר לשאלת כשירותה המשפטית של האלמנה, טוענת ב"כ הורי המנוח כי בעת חתימת ההסכמות [16.3.07], בעת אישור ההסכמות [20.3.07], בעת ביצוע החליצה [28.3.07] וכן בעת מתן תוקף להסכמות של פסק דין [28.3.07] עבור דרך הגשת בקשתה הסתמית להקפאה ביום [18.4.07] וכלה בבקשה שהוגשה על ידי עוה"ד קדוש ביום [16.5.07] ולאחר מכן בהתדיינות בביה"ד לא היתה האלמנה פסולת-דין או חסויה ועד עצם היום הזה היא לא הוכרזה כפסולת-דין.

רק משנוכחו אחי האשה כי לא יהא בידם לשכנע את ביה"ד לבטל את פסק הדין, פנו הם במהלך חד צדדי אל בית המשפט לענייני משפחה בבקשה למינוי אפוטרופוס לאלמנה, בטענה כי היא זקוקה לעזרה בתפקוד היומיומי וכי אינה מסוגלת לדאוג לעצמה. אלא שהאחים לא הצביעו על שום שינוי במצבה המנטלי של האשה המצדיק את המינוי. גם ד"ר [מ' ז'] לא קבע שהאשה הינה פסולת-דין ולא כפר ביכולתה להחליט החלטות כאלו או אחרות ו/או להבין מה מדברים איתה כפי שנטען בבקשה על ידי עו"ד קדוש. לא זו אף זו ד"ר [מ' ז'] הצהיר והעיד בפני ביה"ד כי מינוי אפוטרופוס לא פוטר את החסוי מאחריות משפטית עד שיוכרז כפסול-דין (ראה פרוטוקול ביה"ד מיום ט' תמוז התשס"ט 1.7.09 ואשר הודפס ביום 12.10.09 עמוד 9-10 שורות 239-240). במקרה דנא האשה לא הוכרזה פסולת-דין מעולם לפיכך פעולותיה לדון בהסכמות, לקבלן, לחתום עליהן ולאשרן בפני ביה"ד, כשרות, שרירות וקיימות.

ההכרזה על האשה כחסויה ביום 9.12.08, אינה מפקיעה את כושרה ויכולתה לקבל החלטות כאלו ואחרות ולא מפקיעה את כשרותן המשפטית של החלטותיה ו/או הסכמותיה ו/או התחייבויותיה שניתנו קודם לכן.

אם האשה כשרה היתה להינשא בהיותה במצבה והבינה את משמעות הליך הנישואין ואף ביקשה לממש את זכות ההורות שלה באמצעות טיפולים במכון להפריה חוץ גופית, אין כל סיבה שכעת בעת צאתה מן הנישואין במועד החליצה עקב התאלמנותה תטען היא כי היא לא כשרה לבצע פעולות כאלו ואחרות.

לטענת ב"כ הורי המנוח אין ליתן משקל לחוות דעתו של ד"ר [מ' ז'] אשר הודה כי נחשד במתן אבחון כוזב בשל מצב נפשי של לקוח וכי מתנהל נגדו הליך משפטי בשל כך (פרוטוקול ביה"ד מיום ט' בתמוז התשס"ט ואשר הודפס ביום 12.10.09 עמוד 9-10 שורות 220-221 וכן שורה 214 בעמוד 8-10). ד"ר [מ' ז'] לא הצליח להסביר מדוע אשה שמצויה במצב של פיגור שכלי קל מנעוריה זקוקה כעת דווקא לאחר התאלמנותה למינוי אפוטרופוס והסתפק בתשובה לביה"ד כי לא שאל בעניין (שם, עמוד 8-10 שורות 212-213). עוד הודה הוא כי לא ביצע בדיקה אובייקטיבית לגבי תפקודה היומיומי והסתמך על דברי בני משפחתה (שם, שורות 197-198), כאשר ממצאיו בפרק הסיכום לחוות דעתו כי האשה לא מתמצאת בנושאים כספיים, לא מסוגלת לדאוג לצרכיה האישיים וזקוקה לעזרה ותמיכה בדברים אלמנטאריים סתרו לחלוטין את אשר הוצהר על ידי האשה עצמה בפני ביה"ד כי היא ניהלה את משק הבית מיום נישואיה לבדה וכי היה לה חשבון בנק אף לפני נישואיה וכי עבדה וקיבלה משכורת.

האשה ידעה להסביר לשם מה היתה צריכה צ'קים ידעה לומר מה עשו עם מתנות החתונה, הצהירה כי ביצעה טיפולי פוריות וכי היתה צריכה לחתום על מסמכים רבים, תיארה את אופי הטיפול וכיו"ב (פרוטוקול ביה"ד מיום כ"ט תשרי תשס"ט 28.10.08, עמוד 4 שורות 24 עד 62 וכן עמוד 5 שורות 1-46). לא עלה מדבריה כי היא זקוקה לעזרה ותמיכה בדברים אלמנטריים. נהפוך הוא הוברר כי היא דואגת ודאגה לעצמה בעבר. הוכח היא היתה מנהלת את חשבון הבנק שלה, חותמת על המחאות, מבצעת קניות, בישולים וניהלה את משק ביתה בדרגה שהתאימה לה. האשה הודתה כי חתמה על ההסכמות בבית אימה וכן בביה"ד וכי אחיה היו עימה בעת חתימתה על המסמכים (שם, עמוד 7 שורות 5-10). האשה הודתה כי אבי המנוח לא הכריח אותה לחתום על ההסכמות ואף הסבירה מה פירוש 'הכריח' (שם, עמוד 6 שורות 21-31), הסבירה כי ידעה במה היה מדובר ונקבה בעניין הדירה וכי הסכימה למה שדובר וסוכם (שם, שורות 33-53).

מצד שני, אם ב"כ האשה טוען כי האלמנה היתה כשירה "סובייקטיבית" כהגדרתו להיכנס בברית הנישואין אזי ממילא כשירה היא סובייקטיבית ואובייקטיבית לצאת מהם. אם האשה אינה כשירה, אזי דין התביעה למקח טעות להתקבל והנישואין בטלים מדעיקרא.

נוכח העובדה כי האשה היתה כשירה להביע דעתה והסכמתה – דין צו הירושה ופסק הדין שניתן על ידי ביה"ד הנכבד מיום ט' ניסן תשס"ז לעמוד בעינו.

באשר לטענות האשה בדבר העדר סמכות עניינית לדון בתיק, יש לדחות טענות אלו מחמת השיהוי הרב שנקטה האשה עד שהעלתה אותה וכן לגופו של עניין. בעצם ההתדיינות מטעם האשה בביה"ד מספר דיונים הביעה היא הסכמתה במעשה ובכתב לסמכות ביה"ד הרבני. לא ייתכן כי צד מכפיף עצמו לסמכות ביה"ד וכשלא נוח לא ו/או כשמבין הוא כי צפוי לו הפסד מבקש הוא להפקיע את סמכות ביה"ד. המדובר הוא בחוסר תם לב והיעדר ניקיון כפיים והאשה מנועה ומושתקת מלהעלות טענות אלו בשלב זה של הדיון (ע"א 311/76 פסיה כליפא לבית קריצר נ' משה (מואיז) פרץ לא (1) 397, 399; בג"צ 573/77 אדם ז"ק נ' בית-הדין הרבני האזורי פ"ד לב(1), 281, 289; בג"צ 181/81 [אלמונית] מור נ' בית הדין הרבני האזורי, חיפה לז (3) 94, 101). הטענה בדבר חוסר סמכות עניינית הועלתה לראשונה רק ביום 12.11.08 על ידי בא כח האשה מטעם הסיוע המשפטי. גם במקרה דנא, טענת חוסר הסמכות הועלתה רק לאחר שהוחלף עורך דין מטעם הסיוע המשפטי וזאת לאחר שהיו יותר מחמש הזדמנויות לאשה לעשות כן כפי שיפורט להלן: הזדמנות ראשונה, בבקשה למתן צו ירושה; הזדמנות שנייה, בבקשה לקיום חליצה; הזדמנות שלישית, בבקשה להקפאת ההליכים מטעם האשה מיום 18.4.07; הזדמנות רביעית, בבקשה לביטול פסק הדין על ידי עוה"ד שמואל קדוש מיום 16.5.07; הזדמנות חמישית ושישית בדיונים שהתקיימו לאחר מכן בפני ביה"ד; הזדמנות שביעית בדיון שהתקיים בבקשה להכרזה על מקח טעות מיום 28.10.08.

לאור אלו, טוענת ב"כ הורי המנוח כי על בית הדין לפסוק כי הסמכות לדון בתיק זה נתונה לו מכח הסכמת הצדדים והיא איננה ניתנת להפקעה, זאת מכח הבקשה למתן צו ירושה שהוגשה בהסכמה על ידי הצדדים, מכח ההופעה המשותפת והבקשה מביה"ד לאשר את ההסכמות וכן מכח בקשת האשה להתדיין ולנהל ההליך בביה"ד והופעותיה בהמשך. נוכח היות האשה כשירה בהתאם להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות כפי שבואר לעיל, פסק הדין – צו הירושה – בעינו עומד ועל ביה"ד הנכבד לשחררו לצדדים שכן לא היתה עילה חוקית בדין לעכבו ו/או לבטלו. אם האשה איננה כשירה, לאור טענות בא כוחה בעניין מצבה הנפשי ולאור הודאתה לגבי העובדה כי הסתירה מהמנוח את מצבה, דין תביעת האב למקח טעות בשם המנוח להתקבל על כל המשתמע מכך.

סיכום טענות האלמנה
בסיכומים מטעם האלמנה, נטען ע"י באת-כוחה, כי בית הדין נדרש לדון בשלוש סוגיות: א. האם הסמכות העניינית נתונה לבית הדין; ב. האם יש תוקף לפסק הדין שאישר "ההסכמות בין היורשים"; ג. האם ניתן לבטל נישואי האשה והמנוח בטענת "מקח טעות".

לשאלה, האם הסמכות העניינית נתונה לבית הדין, נטען מטעם האלמנה כי לבית הדין הרבני לא נתונה הסמכות העניינית ומשכך מנוע הוא מדיון בתיק זה וזאת בשל כמה טעמים. הבקשה למתן צו ירושה לא עמדה בכללי הפרוצדורה המחייבים להמציא את הבקשה לידי האלמנה וכן לפרסם את דבר הבקשה. כמו כן האלמנה לא חתמה מעולם על הסכמתה למתן צו הירושה כנדרש לפי סעיף 9 לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג 1953 וסעיף 155 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965. כמו כן בנסיבות הענין היה על בית הדין להורות על מינוי אפוטרופוס לשם קבלת הסכמת האלמנה למתן סמכות, ואף לא ניתנה הסכמה לקיום הדיון בפני דיין יחיד. עוד נטען אף שהתקיימו שיחות בין האלמנה לבין הורי המנוח אודות עזבונו של המנוח, ההסכם עליו הוחתמה האלמנה אינו משקף את השיחות. הורי המנוח ניצלו את היעדר בינתה של האשה, את העובדה כי מתאבלת היא על בעלה, את המצב הדיכאוני בו הייתה שרויה על מנת "לגנוב בעורמה את רכושה". ב"כ האלמנה מוסיפה וטוענת כי חוות הדעת הפסיכיאטרית אינה מותירה ספק שהאלמנה הינה פסולת-דין, ובנסיבות אלו מונו אחי האשה כאפוטרופסיים על גופה ורכושה. חוות הדעת של הפסיכיאטר לא נסתרה, ועל כן משלא ניתנה חוות דעת נוספת חזקה על חוות הדעת הרפואית המצויה בתיק כמשקפת את מצבה של האשה. גם שירותי הרווחה קבעו כי האשה סובלת מפיגור שכלי ויש להכריז לא רק חסויה כי אם פסולת-דין. יוצא איפוא כי האשה סובלת מפיגור שכלי, מוכרת כחסויה ומצבה הרפואי עולה בקנה אחד עם פסולת-דין ולאור האמור לא היה באפשרות האשה ליתן את הסכמתה לעניין סמכותו של בית הדין וזה אינו בר סמכות לדון בעניינה ככל שהדבר הוא בעניין ירושה.

לשאלה, האם יש תוקף לפסק הדין שאישר "ההסכמות בין היורשים", נטען מטעם האלמנה כי סעיף 9 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 קובע כי פעולותיו של פסול-דין, חרף העובדה כי הצד שכנגד "לא ידע" אודות העובדה כי הוא פסול-דין יבוטלו שעה שאלו פוגעות ברכושו. סעיף 155(ג) לחוק הירושה מוסיף וקובע כי לא יהיה באפשרותו של כבוד בית הדין הרבני לגרוע מזכויותיו של פסול-דין אלא להורות על קבלת חלקו על פי חוק הירושה. האשה לוקה בפיגור שכלי ומצבה הרפואי עולה בקנה אחד עם פסולת-דין. הורי המנוח ניצלו את מצבה הרפואי של האשה והחתימו אותה על מסמך שמטרתו אחת והיא לגרוע מזכויותיה כאשת המנוח. הורי המנוח שללו את זכאותה של האשה לרשת את בעלה שכן לבעל נכס מקרקעין במושב בן חרות שלאשה זכאות לרשת אותו. "ההסכמות" לכאורה בין האשה להורי המנוח מעניקים לאשה את אשר מגיע לה על פי דין ובנוסף אפשרות להתגורר בדירה באשדוד כל עוד היא אלמנה. בתמורה "מעניקה" האשה לידי הורי המנוח נכס במושב [ב"ח] אשר ערכו מוערך בכ-4,000,000 ש"ח. מאחר ולא היה בידי האשה האפשרות המשפטית לחתום על מסמך אשר הנו "הסכמות בין יורשים" ומאחר והורי המנוח הציגו מצג שווא והחתימו את האשה בעורמה ותוך ניצול מצבה על מסמך אשר האשה חשבה כי מיועד הוא לאפשר לה לקבל זכויותיה בביטוח לאומי, יש להורות על ביטול המסמך, ומשמבוטל המסמך מבוטל פסק הדין המאשר אותו.

באשר לשאלה, האם ניתן לבטל נישואי האשה והמנוח בטענת "מקח טעות", משיבה באת-כוח האלמנה כי משהבינו הורי המנוח כי מצבה הרפואי של האשה מוגדר כפיגור שכלי הגישו אלו תביעה בגין ביטול נישואי המנוח בטענת מקח טעות. הרמב"ם קבע כי טענת מומים מהווים נימוקים אובייקטיביים לזכות הבעל בקבלת גט. זוהי זכות הנתונה לבעל ולא ליורשיו שכן אין לדעת האם הבעל ידע אודות המומים או לא. באת כוח האלמנה טוענת כי מצבה הרפואי הינו מצב שאין ביכולתה להסתירו שכן עסקינן בהתנהגות העולה בקנה אחד עם פיגור של ממש, התנהגות שאין ולא היה ביכולתה להסתיר. הבעל ז"ל ידע גם ידע אודות מצבה של האשה ובחר להיוותר עימה נוכח אהבתו העזה כלפיה. כך, חרף העובדה כי האשה אף לא הרתה לבעל במשך 4 שנים זה לא חשב ולו לרגע להגיש תביעת גירושין. מדובר במומים נגלים ולא חלילה במומים נסתרים והבעל ז"ל ידע אודותיהם, אלא שהורי הבעל, בעזות מצח שאין כמותה, ועל מנת לגרוע מהאלמנה לרשת את בעלה החליטו כי המנוח לא ידע אודות המומים ולו ידע לא היה נישא לאשה ועל כן יש להורות על ביטול הקידושין. אבל המנוח הכיר את האשה, ידע אודותיה, אהב אותה ובחר להינשא לה. לא די בכך כי אם הותיר להיות נשוי לה חרף העובדה כי לא הרתה – עד כדי כך הייתה עזה האהבה. זאת ועוד: אף אם הנישואים היו בטלים כי אז הייתה זכאית לרשת את המנוח מכוח היותה יודעה בציבור שלו וכי אז ממילא אין הסמכות נתונה לכבוד בית הדין הרבני.

באת-כוח האלמנה מבקשת כי בית הדין יורה שהסמכות השיפוטית אינה נתונה לו נוכח היעדר הסכמת כל הנוגעים בדבר למתן סמכות שיפוט, ויבוטל פסק הדין המאשר את ההסכמות לכאורה של הצדדים. כן מתבקש בית הדין לדחות תביעת ההורים בדבר "מקח טעות". בשולי הדברים מבקשת באת-כוח האלמנה לאפשר לה להמציא תוך 60 יום אסמכתא בדבר היותה פסולת-דין. לשם כך נקטה באת-כוח האלמנה הליך נוסף בבית המשפט לעניני משפחה.

דיון
המנוח ז"ל והאלמנה תח' היו בני זוג בעלי צרכים מיוחדים, ונראה כי בחיים המשותפים שביניהם הם הצליחו ליצור תא משפחתי מיוחד, תוך קיום קשרים טובים עם משפחות המוצא שלהם. נראה גם שמשפחות בני הזוג קיימו ביניהן קשרים סבירים תוך ששתי המשפחות פועלות ביניהן באופן ידידותי ומשפחתי. המנוח נפטר בתאונה טרגית ובני המשפחות נפגשו על מנת לסכם ביניהם כיצד לפעול בכל הקשור לעזבון המנוח. המפגש נערך בבית אם האלמנה, כשהאלמנה נמצאת שם עם בני משפחתה בסביבה חמה ותומכת. במפגש נכחו אחי האלמנה, אשר מונו בשלב מאוחר יותר לאפוטרופוסיה. סיכום הדברים הועלה על הכתב ע"י אבי המנוח בנוכחות כל בני המשפחה, ונחתם בידי הורי המנוח והאלמנה. בני המשפחה הגיעו לבית הדין בהסכמה הדדית ובקשו לאשר את חלוקת עזבון המנוח בהתאם להסכם שביניהם. משהודיע בית הדין כי יש צורך לערוך חליצה, הוסדר הענין בהסכמה הדדית עם אח המנוח, ללא שום שהיות. ביום בו בוצעה החליצה נתן בית הדין שני פסקי דין: האחד, הקובע כי האלמנה מותרת להינשא לכל מי שתרצה חוץ מכהן; השני, הנותן תוקף של פסק דין להסכם בדבר חלוקת העזבון. עקב עיכובים מינהליים שאינם קשורים לבעל הדין, התאחרו הקלדת פסקי הדין ומסירתם לנוגעים בדבר. רק בשלב זה התגלע הריב.

הטיפול בפרשה שבפנינו מצריך רגישות מיוחדת. מדובר באלמנה בעלת מעמד מיוחד. מצד אחד, יש צורך לדון בכובד ראש, בטענות בדבר כשירותה המשפטית והשלכת הכשירות המשפטית על הסכמותיה, הן לענין סמכות בית הדין והן לענין תוקף ההסכם לחלוקת העזבון שעליה חתמה. הפער הקיים לגבי זכויות אלמנה בעזבון בעלה בין דין התורה לבין חוק המדינה, מחייב אותנו, לאור מעמדה המיוחד של האלמנה וגבולות הסמכות החוקית של בית הדין, לבדוק את זכויותיה במשנה זהירות, כדי שלא נקפח כל זכות שעשויה לעמוד לטובת האלמנה שבפנינו.

על פי דין תורה, אין אשה יורשת את בעלה אך היא זכאית למזונות מן העזבון ולמדור בבית בעלה במשך כל ימי אלמנותה. היא זכאית כמו כן לכתובתה, אך אלמנה התובעת כתובתה מפסידה זכותה למזונות. כמו כן, אלמנה שחלצה אינה זכאית עוד למזונות אף בטרם ששולמה לה כתובתה (שו"ת ריב"ש סימן שג). במקרה דנן, היורש על פי דין תורה, הוא אבי המנוח. ברם, נעשה הסכם בין יורשי המנוח לפי החוק, קרי: אבי המנוח, אם המנוח והאלמנה. מבחינה הלכתית, הסכם מסוג זה, שנעשה לאחר מות המוריש, גובר על הזכויות להן זכאי יורש מעיקר דין תורה. לפיכך, אם ייקבע בסופו של דיוננו, כי הסכם חלוקת העזבון בפרשה זו הינו בר תוקף מבחינה חוקית, כי אז מיניה וביה ניתן יהיה להכריז על תקפותו מבחינה הלכתית. על פי החוק האזרחי, מוריש שהותיר אחריו אלמנה והורים בלבד, זכאית האלמנה למחצית העזבון ולמזונות לתקופה מוגבלת וכתובתה מתקזזת מחלקה בעזבון, ואילו הורי המנוח זכאים למחצית העזבון.

מצד שני, לא ניתן להתעלם מן החליצה שנערכה לאלמנה. מדובר בחליצה שבוצעה ללא קשיים מיוחדים על רקע הסכם מפורש בכתב שהסדיר את חלוקת עזבון המנוח ואשר קיבל תוקף של פסק דין. אמנם לא מצאנו בסיס ממשי לטענת ב"כ האלמנה, כי "ניתן למבקשת להבין כי הליך החליצה ע"י אחיו של המנוח תלוי בהסכמתה למתן הצו", אך יש לשער שלולא ההסכם המפורש לענין העזבון, לא היתה החליצה נערכת בתאריך שבו נערכה. יתכן כי קרובי המנוח היו מבקשים לקשור במידה זו או אחרת את הסדר החליצה עם חלוקת העזבון. אכן, אין זה ברור כי בקשה כאמור היתה מתקבלת, אך ברור שהיה מתעורר צורך לקיים דיון בנושא, לשמוע טענות, לנסות להביא את הצדדים לידי הסכם, ובהעדר הסכם – לשמוע ראיות ולתת פסק דין. בקשת האלמנה באמצעות אפוטרופוסיה – שהיו נוכחים וליוו בהסכמה גמורה את האלמנה בכל הנקודות הקריטיות הקשורות לפרשה – לאיין את כל ההסכמות שניתנו על ידה בלי לתת מענה לעובדה שהטענות הועלו רק לאחר שטכס החליצה בוצע כדת וכדין, מעמידה את הורי המנוח בעמדת נחיתות הן מבחינה דיונית והן מבחינה מהותית, ואף מעלה שאלה בדבר תום ליבם של אחי האשה ששימשו אפוטרופוסים למעשה אף בטרם מונו באופן רשמי ע"י בית המשפט.

בטרם נעבור לדיון מפורט בשאלות המשפטיות הטעונות הכרעה, נודיע כי יש בדעתנו לדחות את טענות ב"כ הורי המנוח ותביעתם להכריז על בטלות הנישואין של המנוח עם האלמנה. בהמשך הדברים ננמק זאת, אך רואים אנו להביע כבר עתה את הסתייגותנו מן הטענות שהועלו בתביעה. דומה כי התביעה לבטלות הנישואין הועלתה רק כדי להמחיש את טענות ההגנה של הורי המנוח מפני תביעת האלמנה לביטול הסכם חלוקת העזבון, אך לא מתוך הכרה אמיתית בצדקת התביעה. התביעה לבטלות הנישואין אינה מכבדת את המנוח ז"ל ואת הוריו לאוי"ט, היא היתה מיותרת מלכתחילה ויש להצטער על העלאתה.

נבקש לציין כי רק בעת כתיבת פסק דין זה, שמנו לב כי הצדדים לא עסקו בטענותיהם בשאלת זכות האלמנה לכתובה. מדין "פתח פיך לאילם" (שולחן ערוך, חושן משפט יז, ט), אנו רואים לנכון להעלות זאת. על פי הוראתנו, ביקש המזכיר הראשי של בית הדין ממשרד הרבנות באשדוד לקבל עותק של כתובת בני הזוג, והוא אכן הועבר אלינו. מתברר כי סך כתובת האלמנה עומד על 100,000 ₪. מאחר ובעלי הדין לא טענו בפנינו בנקודה זו, נתייחס לכך באופן חלקי בלבד ובסיומו של פסק הדין ניתן הוראות באשר להמשך הדיון בשאלה זו.

שלושה המה המעגלים המשפטיים הסובבים את הפרשה דנן. הראשון, דיני הירושה; השני, דיני הכשרות המשפטית והאפוטרופסות בהיבטי חוק והלכה; השלישי, דיני החוזים. נדון בהם כסדרם. אחר כך נדון במצבה המנטלי של האלמנה ובנושא החליצה והזכות לכתובה, ולאחר מכן נפנה להכרעת הדין.


מעגל דיני הירושה
תחילה וראש לדיוננו הם דיני הירושה. סעיף 155 לחוק הירושה, התשכ"ה-1955, קובע:

"שיפוט בתי דין דתיים
155. (א) על אף האמור בסעיפים 66(א) ו-151 מוסמך בית הדין הדתי שהיה לו שיפוט בעניני המעמד האישי של המוריש, לתת צו ירושה וצו קיום צוואה ולקבוע זכויות למזונות מן העזבון, אם כל הצדדים הנוגעים בדבר לפי חוק זה הביעו בכתב הסכמתם לכך.
(א1) נתן בית הדין צו ירושה או צו קיום צוואה לפי סעיף זה, יועבר העתק הצו לרשם לעניני ירושה לשם רישום לפי סעיף 73ד.
(ב) היה בין הצדדים הנוגעים בדבר לפי חוק זה קטין, פסול-דין או נעדר שאין לו אפוטרופוס, רשאי בית הדין הדתי למנות לו אפוטרופוס לענין מתן הסכמה לשיפוט בית הדין הדתי ולענין ייצוגו לפניו.
(ג) בענין שהובא בפני בית דין דתי בהתאם לסעיף קטן (א) מוסמך בית הדין הדתי, על אף האמור בסעיף 148, לנהוג לפי הדין הדתי הנוהג בו, ובלבד שאם היה בין הצדדים קטין או מי שהוכרז פסול-דין, לא יהיו זכויות הירושה שלו, אם על פי דין ואם על פי צוואה, וזכויותיו למזונות מן העזבון פחותות ממה שהיו לפי חוק זה.
(ד) בענין שהובא לפני בית דין דתי בהתאם לסעיף קטן (א), מוסמך בית הדין הדתי גם למנות מנהל עזבון ולחלק נכסי העזבון, ויחולו סימנים א' עד ה' לפרק הששי, למעט סעיפים 105 ו-106, ובכל מקום בסימנים אלה שמדובר בבית המשפט יראו כאילו מדובר בבית דין דתי.
(ה) סעיף-קטן (א) אינו בא לפגוע בסעיף 4 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953.
(ו) בסעיף זה "בית-דין דתי" – בית-דין רבני, בית-דין שרעי, בית-דין של עדה נוצרית ובית-דין דרוזי."

סעיף 155 הנ"ל, כולל דין פרוצדורלי ודין מהותי. עניינם של סעיפים קטנים (א) ו-(ב) הוא פרוצדורלי בעיקרו. הוא מסדיר את דרך הקניית סמכות השיפוט לבית הדין הדתי. ע"פ סעיף קטן (א) צריכה להינתן הסכמה בכתב של הנוגעים בדבר לסמכות בית הדין על מנת שזה יתן צו ירושה וצו קיום צו צוואה ועל מנת שיקבע זכויות למזונות מן העזבון. סעיף קטן (ב) מסמיך את בית הדין למנות אפוטרופוס לקטין, פסול-דין או נעדר שאין לו אפוטרופוס, לצורך מתן הסכמה לשיפוט בית הדין הדתי ולענין ייצוגו לפניו.