בפנינו תביעת האשה לכתובתה.

הצדדים נישאו בתאריך 8.1982.

הכתובה בסך 500,000 שקל ישן.

הצדדים גרושים כבר מתאריך 11.6.08.

דיון קודם התקיים ביום 29.6.11.

בדיון הנ"ל, בית הדין עדכן את הצדדים בשינוי מותב בית הדין. הצדדים הסכימו להמשיך ולדון בפני מותב בית הדין הנוכחי.

לשם קבלת התמונה הכללית בתיק זה, נצטט מתוך החלטת בית הדין הקודמת מיום 29.6.11:

"האשה דורשת כתובתה בסך 529,500 ש''ח. בית הדין מעיר לאשה וב"כ כי הסכום שהאשה תובעת היום בהתאם לכתב התביעה (הסך הנ"ל), אינו הסך שהאשה תבעה בעבר, תביעה שעמדה על 86,000 ש''ח בלבד. בית הדין מזכיר לאשה וב"כ כי בפרוטוקול הדיון מיום 4.3.09 האשה תבעה כתובתה כולל חישוב ההצמדה בסך 86,000 ש''ח. בית הדין מציין כי גם בכתב התביעה לכתובה מיום 15.10.07 תבעה האשה כתובה בסך 86,500 ש''ח.

ב"כ האשה טוענת כי התביעה הקודמת היתה ללא חישוב של רואה חשבון, אך כיום התביעה היא ע"פ חישוב רואה חשבון שהצמיד נכון להיום.

בית הדין דוחה טענה זו, כאשר לא מסתבר כי לאחר שנתיים ימים בלבד סך הכתובה השתנה במידה כה דרסטית.

ב"כ הבעל (=לשעבר, וכן יש לתקן להלן) טוען כי ההסכמה לגירושין והותרת תביעת הכתובה לאחר הגט (כפי שהציע הוא עצמו בהודעתו לבית הדין בעבר) היתה אך ורק על בסיס תביעת הכתובה בסך 86,000 ש''ח שדרשה האשה בעבר. בית הדין מקבל עיקרון טענה זו.

ברמה העקרונית, הבעל מוכן לתת פיצוי מסויים לאשה. ב"כ הבעל טוען כי קיימת הידברות בין הצדדים באשר למתן פיצוי לאשה בגין כתובתה אך התובעת מחליפה באי כח ולכן לא מתקדם התיק. מדגיש כי יש נכונות מצד הבעל להגיע לפשרה.

בית הדין מזכיר לבעל כי בעבר הוא כבר הסכים לשלם 65,000 ש''ח לכתובת האשה. ב"כ הבעל מאשר נתון זה.

בית הדין סבור כי סוגיית פיצוי לאשה בגין כתובתה יכול להיפתר בנקל באמצעות ניהול משא ומתן ענייני בין הצדדים. בית הדין סבור כי טווח תשלום הכתובה לאשה נע פחות או יותר בין תביעת האשה המקורית מיום 15.10.07 ובין הסכמת ב"כ הבעל המתוארת לעיל, כך שטווח המחלוקת הינו די מצומצם, ולא נראית לעין כל סיבה שהעניין לא יפתר במסגרת משא ומתן מכובד.

בית הדין סבור כי בעקבות חוות דעת האקטואר באופציה השניה, שהאשה תעביר לבעל 90,294 ש''ח מיידי (בהפחתת הקיזוז האמור שם), יש לתת את הפיצוי לאשה במסגרת קיזוז מחלקו הנ"ל של הבעל ויתכן אף בתוספת מסויימת לאשה או קיזוז ממקור אחר מחובתה של האשה לבעל במסגרת דו"ח זה.

על הצדדים לדווח לבית הדין בתוך 30 יום אודות התקדמות המשא ומתן שביניהם, כולל ההסכמות שהושגו".

ברם, למרות האמור ולמרות הפער המצומצם בין עמדות הצדדים, כפי האמור בהחלטה הנ"ל, ביום 8.8.11 התקבלה הודעתה של ב"כ האשה בה נאמר כי הצדדים לא הצליחו להגיע להבנות, וכי האשה עומדת על תביעתה המקורית לכתובה בסך של כחצי מליון ש''ח. את תביעתה הנ"ל מצדיקה בעובדה כי בהתאם לאיזון המשאבים, על האשה להעביר לבעל לשעבר (הנתבע) כחצי מליון ש''ח. לאור זאת דורשת פסיקת פיצוי מעבר לסך הכתובה הבסיסי עד לגובה הסך האמור, ונסמכת דרישתה על טענתה כי הבעל בגד באשתו וגרם לעצם הגירושין. כן מבקשת קיום דיון נוסף.

בהחלטת בית הדין מיום ח' אב תשע"א 8.8.11, נכתב כדלהלן (ע"י דיין יחיד):

"בקשת ב"כ האשה לקביעת דיון הוקראה. בית הדין מצר על העובדה כי לא הושגה ההסכמה המיוחלת למרות המתווה שהוצע בהחלטת בית הדין מיום 29.6.11 וההפרש הלא גדול בין עמדות הצדדים, כפי המשתקף מהחלטת בית הדין הנ"ל. ברם, משלא הושגה ההסכמה, בית הדין יעיין ויוציא החלטתו בהקדם בפסיקת הכתובה".

טרם הכרעת הדין נוסיף כמה נתונים השייכים לתיק זה והנוגעים לעצם ההחלטה בפסיקת הכתובה.

תיק הגירושין נפתח ע"י האשה ביום 15.10.07 בטענות אלימות כנגד הבעל. במסגרת תביעה זו דרשה האשה גם פסיקת כתובה בסך 86,435 ש''ח, שזהו חישוב ההצמדה לשיטתה (שהרי הכתובה היא בשקלים ישנים). במסגרת תביעה זו לא דרשה פיצוי בנוסף לסך הכתובה הבסיסי.

לאור בקשה שהתקבלה בתיק להותרת הכרעת הכתובה לאחר הגט, הוציא בית הדין החלטה ביום 28.4.08 הקובעת כי הצדדים רשאים לפתוח תיק לסידור הגט, וקבע כי סוגיית הכתובה תידון לאחר הגט.

החלטה נוספת יצאה בשנת 2009 הקובעת כי באשר להכרעת סך הכתובה, בית הדין ממתין לפסיקת בית המשפט בענין הרכוש.

לאחר פסיקת בית המשפט בו חוייבה האשה לשלם לבעל (לשעבר) כחצי מליון ש''ח במסגרת איזון המשאבים וע"פ חוות דעת אקטואר, פנתה האשה לבית הדין ביום 9.5.09 בדרישת פיצוי בסך של 529,500 ש''ח מלבד תביעת הכתובה הבסיסית.

לאור תביעה זו, התקיים הדיון הנ"ל ביום 29.6.11.

הכרעת הדין
בית הדין דבק בעמדתו שהוצגה בהחלטה יום 29.6.11, ולא יסטה מהגבולות שהוצגו ונומקו בתיאור הפער שבין עמדות שני הצדדים.

הקביעה וההחלטה הנ"ל הינה חלוטה, לאחר שלא הוגש עליה ערעור במועדו.

בפני בית הדין לא הוצגו עד כה עילות לאי זכאותה של האשה לכתובתה, ואף מעבר לכך, הבעל וב"כ מצהירים כי קיימת נכונות מצידם לתת פיצוי לאשה, כאמור בהחלטה קודמת.

באשר לדרישה לפסיקת פיצוי לאשה מעבר לכתובתה, בנסיבות שלפנינו בית הדין אינו מקבל תביעה זו.

ונבאר.
ראשית, בני הזוג כבר גרושים, ובכגון זה יש הסוברים שאין פוסקים לאשה פיצוי מעבר לדמי כתובתה. הסברא לכך היא כי מנהג בתי הדין לפיצוי כתובה נועד בעיקר כדי לשדל ולשכנע את האשה להתגרש, אך אין לו מקום לאחר שהצדדים כבר התגרשו. וראה פד"ר ד (עמוד 372) שכתבו כך:

"דרישת התובעת לפיצויים בשלב זה אינה במקום. לפצויים אין מקור ממשי בדין וקיים רק נוהג לתת לפעמים כאלה לשם סדור האשה לאחר הגרושין, לפי ראות עיני הדיינים. אך בנ"ד שבו כבר התגרשו הצדדים מזמן אין מקום לדבר על פצויים".

כן ראה גם בספר שורת הדין (כרך י עמוד קל), במאמרו של הגר"א שרמן שליט"א בענין פיצוי לאשה, שם חילק בין כמה סוגי פיצויי גירושין, והביא את פסקו של הגר"יש אלישיב שליט"א בענין זה:

"פניתי לכבוד מרן הגאון הרב י.ש. אלישיב שליט"א לשמוע דעתו ביחס לפיצוי גירושין, והשיב לי שכאשר מדובר בפיצויים שמטרתם להביא את האשה להסכים להתגרש, יש מקום לחייב את הבעל ליתן לאשה בנוסף לכתובתה תוספת כפיצויים (זה מתאים לסוג א' של פיצויי גירושין כפי שנתבאר לעיל). אולם תביעת פיצויים המתבססת על זכויות ממוניות הקשורות לתרומתה של האשה לממון ורכוש הבעל בחיים המשותפים (זה מתאים לסוג ב' של פיצויים בשעת גירושין כפי שנתבאר לעיל), קבע מרן שליט"א שאין לנהוג כך בבתי הדין לחייב הבעל בתביעת פיצוים מסוג זה. עמדה זו משתקפת גם מכמה פסקי דין של בית הדין הגדול שכבוד מרן הרב שליט"א היה יו"ר ההרכב או חבר בהרכב (עי' פד"ר ח"ו עמוד 257, פד"ר ח"ז עמוד 111, פד"ר ח"ח עמוד 36 ופד"ר ח"ט עמוד 65)".

ואמנם, אם היתה האשה מתגרשת על סמך עובדה שדובר מראש שישנו סיכוי שתקבל פיצוי גבוה ע"פ שיקול דעת בית הדין, היה מקום לומר שפיצוים אלו נפסקים עתה לשם מטרת הגירושין והסכמת האשה לגט לאור הסיכוי להשגת הפיצוי הנ"ל. ברם, לא כך אלו פני הדברים בתיק שלפנינו, כאשר במסגרת ההחלטה על פסיקת כתובה לאחר הגט ע"י בית הדין, לא עמדה בפני בית הדין תביעת פיצוי, כאמור לעיל, וממילא אין בסיס לקבוע כי הותרת פסיקת הכתובה לאחר הגט כללה ציפיה מצד האשה לקבלת פיצוי מעבר לדמי הכתובה שדרשה. הטענה המושמעת עתה שמגיע לאשה פיצוי גבוה בגין הסך הגבוה שעליה להעביר לבעל במסגרת איזון המשאבים, זו טענה חדשה שלא עלתה עד כה (הנסמכת על נתונים חדשים, פסיקת בית המשפט באיזון המשאבים), כך שאין להכלילה במסגרת הסכמת האשה להתגרש.

ואמנם, ידוע שיש שחלקו על ההנחה הנ"ל וסברו שיש מקום לפסוק פיצויים לאשה אף לאחר הגט, אם הנסיבות מצדיקות זאת, כגון שמוכח שהבעל הוא שגרם להרס מערכת הנישואין (משום הסברא שנוהג הפיצוי אינו בא רק לשם שיכנוע האשה להתגרש, אלא כמתן פיצוי לאשה על חיי הנישואין שכשלו באשמת הבעל), ברם, בנסיבות דידן, שדובר כמה פעמים על סך מסויים אותו דרשה האשה בגין כתובתה (כאשר סך זה בתביעה המקורית לא כלל תביעת פיצוי, כאמור לעיל ואף בדיון שהתקיים בשלב מאוחר יותר ביום 4.3.09 דרשה האשה סך זה ולא מעבר לכך), ועל סמך זה הסכים הבעל להותיר את ההכרעה לפסיקת הכתובה לבית הדין לאחר הגט, בסוברו שמעבר לכך לא יפסקו לאשה תשלומים בגין חיי הנישואין (כפי שטען בדיון הקודם), לא יהיה נכון עתה לחייב את הבעל בפיצויים לאשה מעבר לסך הכתובה שייקבע ע"פ שיקול דעת בית הדין כפשרה לכתובה כתחליף להצמדה, וכפי המקובל.

ועוד נוסיף ונאמר. באשר לתביעת האשה למתן פיצוי מעבר לסך הכתובה, כאמור בבקשתה האחרונה מיום 8.8.11, בית הדין אינו נעתר לכך, כאמור, זאת גם משום שבתביעת הגירושין שנפתחה ע"י האשה ביום 15.10.07 דרשה האשה רק פסיקת כתובה בסך 86,435 ש''ח, שזהו חישוב ההצמדה לשיטתה (שהרי הכתובה היא בשקלים ישנים), כאשר במסגרת תביעה זו לא דרשה פיצוי בנוסף לסך הכתובה הבסיסי. תביעת הפיצוי נולדה רק לאחר שהתברר לאשה כי במסגרת איזון המשאבים היא אמורה להעביר לבעל סך של כחצי מליון ש''ח, וכפי האמור לעיל, לא היה זה בכלל תביעת הכתובה שנשארה לפסיקת בית הדין לאחר הגט.

ועוד נוסיף. בבקשתה האחרונה מיום 8.8.11 דורשת האשה פסיקת פיצוי בגין בגידתו של הבעל, לטענתה, אשר הולידה לפירוק התא המשפחתי. על כך יש להשיב כי תיק הגירושין נפתח ע"י האשה ביום 15.10.07 בטענות אלימות כנגד הבעל ולא הוזכרה בו עילת הבגידה. כך שלטעון כיום כי בגידת הבעל, לטענתה, היא זו שגרמה לפירוק הבית, זו טענה המוכחשת לכאורה ע"י כתב התביעה הנ"ל.

הלכה למעשה
לאור האמור, בית הדין קובע כי הפיצוי לאשה בגין כתובתה יעמוד על סך 80,000 ש''ח, שזהו קרוב לסך המרבי אותו תבעה האשה בכתב התביעה המקורי לכתובה מיום 15.10.07, ואשר בגינו ועל פיו הסכים הבעל להותיר את הכרעת הכתובה לאחר הגט, כפי המפורט לעיל.

קביעה זו המסתמכת על שיקול דעתו של בית הדין מדין פשרה, כפי שמקובל לפסוק בכתובה אשר הסך הנקוב בה אינו במטבעות הקיימות כיום ונדרשת הכרעה של פשרה בשאלת ההצמדה. אין כאן המקום להאריך בשיטות הפוסקים השונות בשאלת הצמדת כתובה, כאשר יש שסברו שיש להצמיד את הסך במלואו, יש שסברו להצמיד לדולר ויש שסברו שאין להצמיד כלל. ברם, הדעה הרווחת היא כי יש לפשר בדרך זו או אחרת, כאשר גובה ההצמדה נתון לשיקול דעת בית הדין, לאור הנסיבות העומדות לפניו, כאשר בין השאר נלקח בחשבון מצבו הכלכלי של הבעל. בנסיבות דידן, בית הדין מחליט כי סך תביעת האשה המקורי הוא סך הפשרה שנקבעת ע"י בית הדין.

פסיקה זו מתחשבת גם בסך הגבוה אותו אמורה האשה להעביר לבעל במסגרת איזון המשאבים.

במישור המעשי, האשה רשאית לקזז סך זה מתוך סך האיזון האמור להשתלם לבעל מיידית, בהתאם לחוות דעת האקטואר באופציה ראשונה. במידה ובגין קיזוזים אחרים, הסך הנ"ל (התשלום הראשון ע"פ האופציה הראשונה) נמוך מיתרת התשלום הראשון הנ"ל, תהיה רשאית האשה לקזז את ההפרש מהפירעון הבא שעליה לשלם לבעל במסגרת תשלומי האיזון.

לאור האמור, בית הדין קובע כי הפיצוי לאשה בגין כתובתה יעמוד על סך 80,000 ש''ח, ובהתאם לתנאים שפורטו לעיל.

ניתן ביום כ"א באב התשע"א
(21/08/2011)
הרב מיכאל בלייכר - אב"ד
הרב יצחק אושינסקי – דיין
הרב ישראל דב רוזנטל – דיין