לפנינו תביעת האשה גב' [פלונית] מבעלה מר [פלוני] להשית על הבעל חיוב של שלושת אלפים ₪ לחודש בגין מזונות מעוכבת.

התביעה מיום כ"ב חשון תש"ע 12/11/09, והיא מתבססת על סירובו של הבעל לתת גט בהתאם להחלטת בית הדין מיום ב' סיון תשס"ט 25/05/09.

בהחלטה זו נקבע כי על הצדדים להתגרש. לדבריה, הבעל מסרב לתת גט בשל רצונו לסחוט מהאשה זכויות בדירה הרשומה על שמה אותם הוא תבע בביהמ"ש האזרחי.

ביום הגשת התביעה האשה השתכרה כשלושת אלפים ₪ לחודש מעבודתה כגננת שילוב. שכרו החודשי של הבעל הוא למעלה מתשעת אלפים ₪ נטו, מעבודתו כהנדסאי חשמל.

מאז אוגוסט 2010 האשה אינה עובדת בגין החמרה במצבה הבריאותי.

עמדת הבעל וב"כ כי אין מקום להיעתר לתביעה זו מהטיעונים הבאים:

א. החלטת בית הדין כי על הצדדים להתגרש הינה בגדר המלצה בלבד. ואין לחייבו במזונות מעוכבת כאשר אין חיוב גט. מצרף פסקי דין בערעורים אזרחיים כאסמכתא לעמדתו.

ב. החלטת בית הדין מתבססת על כך שהאשה חולה והמשך ההליכים עשוי לפגוע בבריאותה הרופפת. לדבריו, אין זה נכון. האשה מקיימת פעילות ספורטיבית הכוללת רכיבה על סוסים, ואין כל קשר בין מחלת ה"קרוהן" עמה היא מתמודדת מזה כעשרים שנה להמשך ההליכים.

ג. האשה יוצרת קשר עם גברים זרים באמצעות האינטרנט, ומשכך הפסידה מזונותיה.

ד. האשה תבעה מזונותיה ומזונות הילדים בבית המשפט, שם נפסקו לה 3000 ₪ לחודש בעבור הילדים, ותשע מאות ₪ לחודש בעבורה, כך שאין לשתי ערכאות לפסוק מזונות בעבור האשה.

ע"כ תקציר טיעוני הצדדים וב"כ הרלוונטיים.

בטרם אביע עמדתי בתביעה זו מוצא אני חובה לציין את העובדה שבתביעות הצדדים (תביעת גירושין של האשה ותביעה לשלום בית של הבעל) שראשיתם החלה לפני כשלוש שנים, השקיע בית הדין מאמצים כבירים על מנת לסיים את ההליך באמצעות פשרה הוגנת אך ללא הצלחה. התיקים הלכו ותפחו בחומר רב, והגיעה העת ללבן שאלה זו ולהכריע בה.

התמונה הנפרסת בפני מהחומר הרב שהומצא ע"י הצדדים וב"כ, כי האשה וב"כ הפעילו על בית הדין לחץ שיפעל בנחרצות יתירה בעת מתן החלטתו לאור מצבה הבריאותי הרופף של האשה ויטה כובד משקלו בהתאם לכך בבואו להכריע בתביעה זו.

מאידך, הבעל וב"כ הפעילו על בית הדין לחץ נגדי שיפעל לצמצם ולהדחיק את הנתון הבריאותי בעת מתן החלטתו ולא יתן לו כל משקל, בבואו להכריע בתביעה זו.

שקלתי עמדתי בזהירות ובמתינות, על מנת לתת את המשקל הראוי לנתון זה.

נדרשתי לשקלל במאזני הפלס מכלול מרכיבים שהיוו את בסיס תביעות הגירושין ושלום הבית עם רכיב זה ולתת לו את האיזון הנכון לדעתי, ביודעי ובראותי כי נושא כאוב זה משמש את הצדדים ככלי ניגוח במלחמה אותה הם מנהלים.

לאחר העיון בחומר שבתיקים ולאחר שיקול הדעת הנדרש הגעתי למסקנה כדלהלן:

א. הצדדים חייבים להתגרש.

ב. על האשה וב"כ להמציא לבית הדין כתב התחייבות ובו פניה לביהמ"ש שלא יתחשב בביצוע הגט בבואו להכריע בתביעת הבעל לביטול ההסכם.

ג. עם קבלת כתב ההתחייבות יוציא בית הדין החלטה לפיה ייקבע מועד חדש לסידור גט.

ד. במדה והבעל יסרב לתת גט במועד זה, בית הדין יחייבו לשלם לאשה סך אלף ₪ לחודש בגין מזונות מעוכבת החל מיום 1/09/010 ועד להודעה אחרת של בית הדין.

ה. באשר לתביעת האשה וב"כ לכתובה, על הבעל וב"כ להמציא אסמכתאות הלכתיות באם הוא עומד על כך שהאשה הפסידה כתובתה.

ו. עם זאת, מן הראוי היה לסיים תביעה זו בהסכמת הבעל להתגרש לאלתר.

להלן נימוקיי.

בקצירת האומר, אציין את השתלשלות העניינים עד הלום כפי שעולה מהחומר שהצטבר בתיקים והרלוונטי למתן החלטתי.

לצורך הבנת החלטת בית הדין נשוא התביעה שניתנה לפני כשנתיים בה קבע בית הדין, כי על הצדדים להתגרש, אציין תקציר עובדתי כרקע להבנה נכונה של ההחלטה.

א. בתאריך 1/05/08 פתחה האשה תיק תביעה לגירושין.

ב. בתביעה טענה, כי הבעל נהג אלימות כלפיה עד כי שביהמ"ש הוציא כנגדו צו מניעה שנמשך עד היום.

ג. בשנת 2006 חתמו הצדדים על הסכם ובו נאמר כי הדירה שייכת לאשה. הסכם זה אושר בבית משפט בתאריך 10.03.06.

ד. בתאריך 22.07.08, הגיש הבעל לביהמ"ש תובענה לביטול ההסכם בטענה שנכפה עליו והושג במרמה.

הליכים בביהמ"ש בתביעה זו מתקיימים עד כה ללא שנתקבלה הכרעה. (עם סיום כתיבת פסק הדין התקבל פסק דין של בית המשפט ובו דחה את תביעת הבעל לביטול ההסכם).

ה. בין הצדדים אין יחסי אישות כשנה עוד קודם פתיחת תיק התביעה לגירושין (ראה פרוטוקול מיום 29/06/08). כלומר, כארבע שנים עד היום.

ו. בתאריך 08.02.08 ניתן ע"י בית המשפט צו הרחקה לבקשת האשה, שהוארך בהסכמת הבעל וב"כ.

ז. הצדדים היו בייעוץ נישואין קודם לכן שלא צלח.

ח. הצדדים מנהלים חשבונות נפרדים בבנק מיום 11/01/09 (ראה פרוטוקול מיום 25/03/09).

ט. בית הדין קיים מספר דיונים ובהן נשמעו עדויות מטעם האשה וב"כ ביום 25/05/09.

י. בית הדין הפנה את הצדדים לטיפול זוגי אצל הגב' ל.מ. שלא עלה יפה.

יא. הצדדים וב"כ המציאו הצעותיהם להסכם גירושין אולם היה קיים פער עצום. האשה הסכימה לשלם לבעל כפשרה מאה אלף ₪ בעבור חלקו בדירה. הבעל דרש ארבע מאות אלף ₪.

יב. הדיונים שהתקיימו, היו רוויי מתח וכאוס, ולוו באקורדים צורמים שכמותם נתקל בית הדין רק לעתים נדירות, ראה פרוטוקול מיום 25/05/09.

יג. הצדדים הסכימו עקרונית להתגרש. הבעל בקש ארכה לסידור הגט לאחר חגיגת הבר מצוה של בנם המשותף.

מכלול הנסיבות הללו הביא את בית הדין להחלטה נשוא התביעה (מיום ב' סיון תשס"ט 25/05/09) שעיקרה "בית הדין ער לחובתו לעשות כל השתדלות כדי לקיים שלום בית, אולם בנסיבות הללו בו בית הדין משוכנע שהסיכויים לשלום בית אפסו, האשה התרחקה מבעלה רגשית ופיזית ואין סיכוי שתהיה שותפה לתהליך טיפול זוגי או כל דבר אחר אשר יקרב אותה אל בעלה". כאן ציטט בית הדין קטע מפסק דין של בית הדין הגדול בראשות הראשל"צ והרה"ר לישראל הרה"ג מ. אליהו זצ"ל ובו נאמר: "אין כאן אשמה חד צדדית אלא קביעת עובדה שחיי הנישואין הגיעו לקיצן ואין טעם לעסוק בהחייאה מלאכותית לפגרים מתים. פסק דין זה אינו חיוב חד צדדי שבו צד אחד נאשם אלא תיאור המציאות הכואבת והמסקנה הבלתי נמנעת. זכותו וחובתו של בית הדין להוציא פסק דין לגירושין כאשר כלו כל הקיצין גם אם לא ניתן להאשים ספציפית צד זה או אחר".

בית הדין דנן הוסיף פיסקה בזה"ל "בנדוננו ניתן להוסיף גם את העובדה שהמשך ההליכים ונסיונות שלום בית עשויים לפגוע חלילה בבריאותה של האשה שאינה בקו הבריאות בלאו הכי".

כלומר, בית הדין בהחלטתו הנ"ל הגיע למסקנה שעל הצדדים להתגרש לאחר שבחן מכלול מרכיבים והם:

א. חוות דעת של יועצת הנישואין.

ב. בית הדין שוכנע שהסיכויים לשלום בית אפסו כתוצאה מהתרחקות רגשית ופיזית של האשה מבעלה במשך כשנה וחצי.

ג. בנוסף, צירף את הנתון העובדתי בו התרשם שהמשך ההליכים עשוי לפגוע בבריאותה של האשה.

החלטה זו בנסיבות הללו אינה בגדר המלצה גרידא ויש בה הוראה לצדדים להתגרש מתוקף סמכותו של בית הדין להביע עמדתו הנחרצת כאשר כלו כל הקיצין וכפי שציין לפסק דין של בית הדין הגדול.

החלטה זו שרירה וקיימת, ובית הדין חזר עליה ביתר שאת כתשעה חודשים לאחר מכן, כאשר במהלך תקופה זו נעשו מאמצים כבירים של בית הדין לקרב בין עמדות הצדדים וב"כ תוך כדי הקדשה מזמנו של חבר בית הדין הגר"א מייזלס שליט"א למען מטרה זו.

המאמצים לא צלחו אולם לבית הדין היתה הזדמנות לעקוב מקרוב אחר רצונם האמיתי של הצדדים ולהיווכח בצורה שאינה משתמעת לשני פנים שבין הצדדים קיים רצון להתגרש. התהום שנפערה ביניהם במהלך תקופה זו התרחבה ונוצר מצב בו הצדדים אינם מעוניינים זה בזה. אבן הנגף לסיום ההליך בסידור גט נעוץ בדרישתו של הבעל לקבל זכויות בדירה בסכום מסוים אליו מתנגדת האשה בכל תוקף.

דרישה זו השפיעה על עמדתו שאין לסדר גט כל עוד לא הסתיימו ההליכים בבית המשפט האזרחי בתביעתו לביטול ההסכם מתוך כוונה שהאשה תתגמש בעמדתה.

מנגד, האשה אינה מוכנה לפשרה מעבר למאה אלף ₪ ומתבצרת בעמדתה להתגרש לאלתר.

בתאריך כ"ג חשון תש"ע 12/11/09 התקיים דיון נוסף לאור סירובו של הבעל להתגרש, במהלך הדיון הביעו הבעל וב"כ הסכמתם להתגרש אולם התנו זאת בהתגמשות האשה בעמדתה לסיום ההליך בהסכם גירושין כולל. לדבריהם, סידור הגט לאלתר עשוי להשפיע לרעה על סיכויו של הבעל לזכות בתביעה שהגיש בבית המשפט.

בית הדין שאל לפשר הקשר שיש בין ההליך בבית המשפט לסידור הגט, אולם לא קיבל תשובה ברורה.

האשה וב"כ הציעו להמציא לביהמ"ש תצהיר לפיו הם מבקשים שסידור הגט לא יילקח בשיקולי ביהמ"ש.

עוד טענו כי יצירת הקשר של הבעל וב"כ לתביעת הגירושין נועדה כדי ללחוץ על האשה ולסחוט ממנה כספים שאינם מגיעים לבעל.

בהחלטת בית הדין מאותו יום חזר בית הדין על החלטתו המנומקת נשוא התביעה.

בהחלטה זו ציין בית הדין כי מיום מתן ההחלטה הנ"ל גברו המשקעים בין הצדדים מפלס האיבה עלה והסיכוי לשלום בית הלך והתרחק.

בית הדין דחה את דרישת הבעל וב"כ להמתין עם סידור הגט עד שיגיעו לפשרה וכן דרישתו לחייב את האשה וב"כ להגיע עמו לפשרה בנמקו זאת כי דרישה זו אינה ריאלית ואין בה הצדקה ולדעת בית הדין המשך ההתגוששות במסגרת המו"מ עשויה להחריף את המצב הקשה בלאו הכי עקב משבר האימון והמתח הרב השורר ביחסים ביניהם ויוביל להקצנת עמדותיהם, עוד נאמר בהחלטה זו: "בית הדין לא קיבל מהבעל וב"כ הסבר המניח את דעתו לקשר שבין ביצוע הגט לשיקולים שינחו את ביהמ"ש בבואו להכריע בתביעתו של הבעל לביטול ההסכם. כך שבבוא בית הדין לשקול בפלס מאזני הצדק ולהכריע בשאלה האם לקבל את עמדת האשה לסידור גט לאלתר דבר העשוי לפגוע בבריאותה, הרי שההכרעה ברורה ומחייבת למנוע צד העשוי להשפיע לרעה על בריאות האשה, בו ביום האשה וב"כ פתחו תיק תביעה למזונות מעוכבת נשוא התביעה"

בתאריך 1/03/010 התקבלה בבית הדין הודעה דחופה של ב"כ הבעל הקודמת עוה"ד נ.ג. ובו היא מודיעה לבית הדין כי היא נאלצה להפסיק את הייצוג של הבעל בתיק זה על רקע מחלוקת בינה לבין הלקוח.

בתאריך 17/03/010 התקבלה בבית הדין בקשה דחופה של ב"כ הבעל הנוכחי עוה"ד מ. גדרון ובה בקש הארכת מועד למשך 30 יום להגשת תגובה בעניין בקשת האשה וב"כ לחיובו במזונות מעוכבת.

בבקשה זו ציין כי הגיש ערעור לבית הדין הרבני הגדול על החלטות בית הדין עד כה. וכן בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטות של בית הדין. בקשה זו נדחתה ע"י בית הדין הגדול עפ"י תקנה קל"ב (2) שיש לפנות בבקשה שכזו קודם לבית הדין שפסק, בתאריך 23/05/010 (כחדשיים לאחר בקשתו הקודמת) התקבל בבית הדין מונולוג של ב"כ הבעל ובו הוא מודיע כי הוא עומד להגיש בקשה מבית הדין לביטול החלטותיו. לחילופין לכתוב שההחלטות ניתנו על בסיס עובדות שלא היו ולא נבראו. בהמשך המונולוג מתייחס הוא בציניות ובלעג למאמצים שהשקיע בית הדין בתיק זה. ראה סעיפים 18-33.

בתאריך הנ"ל התקיים דיון מהותי ומעמיק ובמהלכו השמיעו הבעל וב"כ את השגתם על החלטת בית הדין שעל הצדדים להתגרש.

הבעל וב"כ דרשו שבית הדין ימנה רופא מומחה למחלה ממנה סובלת האשה ויקבע האם ההליכים המשפטיים או הניסיונות של הבעל לשלום בית משפיעים על מחלתה.

לדברי ב"כ הבעל, במידה ואכן יוכח בחוו"ד המומחה שיש השפעה, הרי שהוא ידאג לכך שהבעל יסכים להתגרש.

האשה וב"כ הסכימו בתנאי שהבעל יממן הוצאות המומחה וישא בהוצאות משפט על סך עשרת אלפים ₪ באם יתברר כדבריהם.

בית הדין בהחלטתו ניאות לקבל בקשה זו של הבעל ומינה את הרופא ד"ר א. ג. שיבדוק, האם המתחים שהאשה חווה בעקבות החיים המשותפים עם בעלה או עקב ההתדיינות הממושכת בערכאות השונות גורמת להחמרה במחלה ממנה היא סובלת, לחילופין, לבחון האם חלה הרעה פיזיולוגית במהלך השנתיים האחרונות במחלתה של האשה.

הבעל סירב לשתף פעולה עם הרופא בתואנות שונות, תחת זאת הגיש בקשה לעיון מחדש בהחלטת בית הדין הנ"ל.

בתאריך ג' תמוז תש"ע 15/06/010 הוציא בית הדין החלטה נוספת ובה דחה את בקשת הבעל וב"כ.

בהחלטה זו נימק בית הדין החלטתו כי החלטת בית הדין מיום ב' סיון תשס"ט 25/05/09 לפיה קבע כי על הצדדים להתגרש מבוססת על התרשמות בית הדין ממצבה הבריאותי של האשה ומכך שהסיכויים לשלום בית אפסו:

"החלטה זו שניתנה לפני למעלה משנה מקבלת חיזוק משמעותי מההליכים המשפטיים שהתנהלו בין הצדדים במשך השנה שחלפה וכפי שבית הדין חזה במו עיניו שכל הניסיונות שנעשו על ידו כדי להביא לפשרה לא צלחו.

לדעת בית הדין, הדבר מצביע על הקרע העמוק שנוצר בין הצדדים תוצאה ישירה של הריחוק הרגשי והפיזי אותו ציין בית הדין בהחלטתו הנ"ל לאחר שהתרשם כך גם במהלך הדיונים שהתקיימו ומהחומר שבתיק.

עם זאת, ניאות בית הדין לבקשתו של הבעל וב"כ בדיון האחרון לבדוק את האלמנט הבריאותי של האשה שצויין בהחלטת בית הדין ולבססו עובדתית.

לאור בקשה זו הפנה בית הדין את האשה לרופא מומחה.

הבעל מסרב לשתף פעולה ולבית הדין מתעורר חשש שהבעל מעוניין לחזור בו מעילה אחרת. יתכן חסרון כיס למימון הבדיקה.

בנסיבות הללו לא מוצא בית הדין בבקשת הבעל וב"כ עילות שיש בהן כדי לשנות החלטתו מיום 23/05/010 ואשר על כן הבקשה נדחית"

מיום מתן החלטה זו המציא הבעל וב"כ תגובתו לבקשות האשה וב"כ לחייבו במזונות מעוכבת וכתובה (ראה תגובה מיום 19/07/010 ומיום 22/08/010).

הבעל וב"כ חוזר על טיעוניו המרכזיים לפיהן החלטת בית הדין כי על הצדדים להתגרש אינה מבוססת עובדתית ובטעות יסודה וכן על כך שאינה אלא המלצה בלבד. כך שאין מקום להעתר לבקשת האשה וב"כ.

בתאריך י"ז מר חשון תשע"א 25/10/010 התקיים דיון נוסף בתביעה זו, האשה לא הופיעה לדיון זה, לדברי באת כחה, האשה לא הופיעה בגין מחלתה שהכבידה, המציאה אישור רפואי.

ב"כ הבעל בקש שלא להתייחס לאישור הרפואי שאינו בתוקף וטען שהאשה מוליכה את בית הדין שולל בהציגה מצג שווא על מצבה הרפואי.

האשה וב"כ שוב בקשו מבית הדין לחייב את הבעל בכתובה ומזונות מעוכבת לאור סירובו של הבעל לתת גט.

בהחלטת בית הדין מאותו יום שב בית הדין על עמדתו הידועה וקבע מתווה למתן החלטה בתביעות האשה.

נציין קטע מהחלטה זו.

"עמדת בית הדין, לאור סירובו של הבעל לכבד החלטת בית הדין הנ"ל וכן סירובו לבחון את טענותיו באשר למצב בריאותה על ידי המומחה שקבע בית הדין בהחלטתו מיום י' סיון תש"ע 23.05.010, בה ניתנה לו ההזדמנות לבחון את הטענות שהעלה, יש למצות עמו את הדין בכל הקשור להבטחת הטיפול הרפואי החיוני לאשה וכן לחייבו בהוצאות משפט על סך אלף ₪, בהתאם להחלטת בית הדין מיום 11.01.09 סעיף ו'.

בית הדין סבור שהצדדים מיצו את ההליכים בבית הדין, בית הדין בהחלטתו המנומקת מיום 25.05.09 לא התבסס על מצבה הרפואי של האשה בלבד, כפי שטען הבעל וב"כ אלא התחשב אף בחוות הדעת של היועצת אליה הופנו הצדדים וכן התרשמות בית הדין לחוסר הסיכוי לשלום בית, מאחר שלא ניתן לצקת תוכן מעשי. לדעת בית הדין התברר גם מתוך דברי הבעל וב"כ כי אבן הנגף לסיום ההליך הינו תביעת הבעל לביטול ההסכם המתנהלת בבית המשפט מספר שנים ואינה בסמכות בית הדין.

בנסיבות המורכבות לתיק זה הגיע בית הדין למסקנה שעדיף להגיע להסכמה רחבה שתחסוך מהצדדים עימותים והתגוששויות דיוניות מיותרות, בהתאם לכך נעשו מאמצים כבירים ע"י בית הדין להוביל את הצדדים וב"כ להסכמות וכפי שהביע זאת בית הדין בהחלטתו מיום 12.11.09.

מני אז חלף זמן רב , בית הדין נתן לבעל וב"כ הזדמנות להוכיח את טיעוניו במסגרת בדיקת רופא מומחה, הבעל לא הסכים בטענה שאין לו כסף למימון הבדיקה ולא נותר לבית הדין אלא לדון בתביעות האשה שנקבעו להיום.

בית הדין דוחה את עמדת הבעל וב"כ שהחלטת בית הדין ניתנה על בסיס נתונים שאינם נכונים. כאמור, בית הדין בהחלטתו שעל הצדדים להתגרש לא הסתמך בנימוקיו אך ורק על מצבה הבריאותי של האשה מה גם שלבעל היתה אפשרות לערער על החלטה זו.

כמו כן דוחה בית הדין את הטענה שלאשה לא מגיע מזונות מעוכבת בגין קשריה עם גברים זרים, מאחר ולא הוכחה עובדה זו והאשה מכחישה.

אמנם מדפי האינטרנט שהמציא הבעל עולה כי האשה מבקשת ליצור קשר אבל לא הוכח שנוצר קשר כל שהוא עם גבר זר.

עם זאת בית הדין ינקוט בזהירות המתבקשת והראויה בהתחשב בכל המרכיבים לתיק זה ויחייב את הבעל בשלב זה בהוצאות הרפואיות של האשה וכן הוצאות משפט.

לאור האמור מחליט בית הדין כדלהלן:
א. על הבעל לשלם לאשה סך אלף ₪ הוצאות משפט וזאת בתוך 30 יום.
ב. על הבעל לשלם לאשה סך 1250 ₪ הוצאות רפואיות של בדיקת ההדמיה.
ג. באשר לתשלומים נוספים של תרופות, על האשה וב"כ להמציא לבית הדין קבלות מקוריות וכן אישור מקורי מקופת החולים שהתרופות הללו הינם חיוניות ואינם על חשבון הקופה עם עותק לתגובת הצד השני.
ד. באשר לתביעת האשה לחייב את הבעל במזונות בגין מעוכבת וכתובה, על האשה להמציא הבית תוצאות בדיקת ההדמיה שערכה, בתוך שבעה ימים ובית הדין יתן דעתו לאחר שיבדוק את התוצאות עם מומחים בתחום זה.
ה. עם זאת בית הדין קורא לבעל להתעשת ולכבד החלטת בית הדין להתגרש. לבעל תנתן הזדמנות נוספת לכבד החלטה זו ולהמציא לבית הדין תשובתו בתוך שלושה ימים.

ובאם יסכים הבעל לכבד החלטת בית הדין יבוטל חיובו בסך אלף ₪ כאמור בסעיף א' להחלטה זו, וכן בית הדין ישקול באופן חיובי לפוטרו מתביעת האשה למזונות מעוכבת וכתובה" עכ"ל ההחלטה."

כאמור, בית הדין התחשב עם הבעל ונקט משנה זהירות לפני מתן החלטתו. תחת זאת עמד הבעל בסירובו לתת גט והערים קשיים לחיובו בהוצאות רפואיות וטען שהאשה מבקשת לרוששו בהוצאות שאינן חיוניות או שניתן לקבל עליהן החזר.

לבית הדין נותר רושם שהמשך המצב הקיים הינו בלתי אפשרי. הצדדים ימשיכו במלחמת התשה נוספת סביב נושא זה, מלחמה זו, תעצים את אש המחלוקת ביניהם ותלבה את גובה הלהבות ללא שיהיה ניתן לכבותן.

בית הדין הגיע למסקנה חד משמעית ש"לב הבעיה" בין הצדדים נוצרה בעת חתימתם על הסכם ממון ותביעתו של הבעל לביטולו. במאורע זה יש לראות את שורש הבעיה שבעקבותיו נוצר משבר אימון קשה בין הצדדים שהפסיקו לקיים יחסים ביניהם באותה תקופה כנראה על רקע המשבר שפרץ ביניהם, והויכוחים סביב נושא זה היוו את הגורם העיקרי לחוסר הרצון שלהם לחיות יחד כבעבר.

מסקנה זו מקבלת חיזוק משמעותי מהעיון בכתב התביעה של הבעל בבית המשפט, כתב ההגנה של האשה, סיכומי הצדדים וב"כ. וכן תסקירי שירותי הרווחה מאותה תקופה.

לדעת בית הדין, תביעת האשה לגירושין הינה תוצאה ישירה של אותו משבר שפרץ ביניהם שנתיים קודם לכן, שאת אותותיו אנו רואים בבית הדין בהתנהגות הקשה והחשדנית של הצדדים האחד כלפי משנהו. בהתנהגות זו של הצדדים והטענות הקשות יש לראות התנהגות של מרידה זה בזה, גם אם הבעל בתחילת הדרך בקש שלום בית.

בקשה זו של הבעל שהיתה כאמור נחלת העבר, אין בה ממש לאור הנסיבות העובדתיות המתוארות עד כה, ואין בה להקהות מכוונת מרידה לאור טענותיו הקשות כלפי האשה.

נבהיר דברינו.

בהסכם הגירושין שנחתם ע"י הצדדים עוד בשנת 2006, הסכימו הצדדים על אופן חלוקת הדירה וזכויות הבעל ממקום עבודתו במידה וייפרדו. הבנת הרקע לחתימת הצדדים על הסכם זה יתן לדעתי מענה קרוב לאמת בהבנת שורש הסכסוך.

גירסת הבעל כפי שטען בכתב התביעה לבית המשפט, כי הנתבעת אישרה בחקירתה כי החליטה לעשות הסכם ממון לאחר שהיתה הסלמה ביחסו כלפיה.

בסיכומיו הוסיף "כחודש לאחר שנכנס לבית החדש (דצמבר 2007) הודיעה האשה על רצונה להתגרש"

"באחד הריבים בחודש ינואר 2008 אמר לה הבעל בלהט הויכוח ביטוי בעיראקית שמשמעותו הסתחרר ראשך".

גירסת האשה כפי שמופיעה בסיכומיה לבית המשפט,"מאז שאחותו התגרשה הסלים הבעל את התנהגותו לאשה, הייתי מתחננת בפניו כי ישב לידי ויעניק לי מגע כמו חיבוק וליטוף, אולם הבעל סירב וטען כי ממילא התרגל לפורנוגרפיה באינטרנט". טיעון זה חזר על עצמו בתביעתה לגירושין בתסקיר שירותי הרווחה מיום 21.01.09 עמוד 2, וכן במהלך הדיונים. הבעל טען שהיא מנעה ממנו.

עוד טענה האשה כי בעת חתימתם על ההסכם לא היתה לה כוונה להתגרש למרות ההסלמה בהתנהגות הבעל כלפיה ועשתה מאמץ לשקם את מערכת היחסים ביניהם באמצעות מטפלת משפחתית גב' א. נ.

האשה בקשה בבית המשפט להסיר את החסיון במידע המצוי בידי המטפלת על מנת לאפשר לה להוכיח את גרסתה, הבעל סירב.

בית המשפט קבע בהחלטתו מיום 22.02.2011, שסירובו של הבעל להסרת החסיון משמש כראייה נגדו. עוד נקבע כי הסרת החסיון היתה יכולה לחשוף ולגלות האם בשלב הטיפול היו פני הצדדים לפירוד ולא היה נסיון לשיקום מצד האשה... כטענת הבעל, או שמא היו נסיונות מצד האשה לשיקום מערכת היחסים כשם שטוענת האשה.

גם לבית הדין היה עשוי מידע שכזה לשפוך אור על המניעים לגירושין, אולם סירובו זה של הבעל, מצטרף לסירובו בבית הדין לבחון את טענתו כלפי החלטת בית הדין בעניין מצבה הבריאותי של האשה כפי שבא כחו בקש בדיון ויש לכך משקל הלכתי לערעור אמינות גרסתו.

בית המשפט סבר בנסיבות הללו, שהרעיון של חתימה על הסכם הממון הגיע לאחר קשיים במערכת הזוגית, ולא מתוך מצב לפיו האשה גמלה בלבה להחתים את הבעל על הסכם ממון להשתמש בו... ואז לממש את רצונה להתגרש.

גם שופטת בית המשפט המחוזי הגב' ש. שטמר הגיעה למסקנה שהבעל מודע לכך שאין סיכוי לשלום בית ומאמציו לחזור הביתה הינם על רקע רצונו לשמור על זכויותיו הקנייניות... או על מנת להציק לאשתו כדי לקבל תנאים נוחים יותר בגירושין ובניסיונו לבטל את הסכם הממון. הדברים הללו נאמרו במתן החלטתה לצו מניעה.

גם מהעיון בתסקיר שירותי הרווחה עולה כי הסכם הממון שנחתם בא על רקע סכסוכים והיווה את הגורם העיקרי למשבר האימון הקשה שפרץ בין הצדדים וההתדרדרות ביחסים במערכת הזוגית שבעטיו תבעה האשה גירושין, נציין קטעים רלוונטיים מהתסקירים שניתנו לבית המשפט על רקע בקשת האשה למתן צו הרחקה.

בתסקיר מיום 13.09.08 נאמר "לדברי בני הזוג מערכת היחסים בין בני הזוג התדרדרה בתקופה האחרונה... המתח בבית גבר מאד היו מריבות קולניות ובשלב מסויים [פלונית] (האשה) עברה לישון בחדר נפרד בגין מתח זה... לא התרשמתי מאדם אלים, אך התייחסותו ל[פלונית] בתקופת שיא המתח אמנם היתה מאיימת". לסיכום נאמר "האשה חשה מאויימת, שני בני הזוג תמימי דעים שפניהם מועדים לפירוק התא המשפחתי, נמצאים בתהליך גישור"

בתסקיר נוסף כארבעה חדשים לאחר מכן נאמר "כאמור בני הזוג פנו לתהליך גישור, במטרה לפרק את התא המשפחתי, תהליך הגישור לא צלח"

בפרק נוסף בו הובאו עמדות הצדדים הביעה האשה חרדה מהאפשרות שהבעל יחזור הביתה וציינה את החוויות הקשות שעברה עם הילדים מהתנהגותו של הבעל שהטיח בה קללות ואיומים.

בעמדת הבעל, הודה הבעל, שהפגיעה בו הרגשית ותחושת הבגידה הובילו אותו לאמירות קשות ובוטות כלפי האשה וצר לו על כך. "כיום משלים עם רעיון הגירושין... מביע רצון לזרז את תהליך הגישור כדי לסיים את היחסים".

גם מחוות דעתה של המטפלת הזוגית אליה הופנו הצדדים עולה מסקנה זו וכפי שציינה בחוות דעתה מיום 10.05.09 "התרשמתי שהבעל פגוע רגשית בעקבות הליך הגירושין אותו יזמה האשה וכן קיים תסכול רב סביב הנושא הכלכלי שלדעת הבעל נעשה בחוסר תום לב ופגע בהליך האימון ביניהם", ובמסקנתה כתבה שלא ניתן לקיים הליך משותף לשיקום בין בני הזוג.

הארכתי במובאות מאנשי מקצוע ובתי המשפט שעסקו ביחסים בין בני הזוג והגיעו למסקנה הבלתי נמנעת שמערכת הנישואין של הצדדים נפגעה קשות בעקבות משבר האימון שנוצר ביניהם עם חתימתם על הסכם הממון עוד בשנת 2006 ובאה על רקע קשיים בחיים המשותפים ואי יכולתם להתגבר על הסכסוכים ביניהם. מערכת יחסים זו הגיעה לסיומה מבלי להצביע על מי מהצדדים כאשם בגורם במשבר שנוצר וכפי שציטט בית הדין דנן (בהחלטתו מיום 25.05.09) את פסק בית הדין הגדול.

לפנינו הודאת הצדדים שהיו קשיים אמיתיים ביניהם עוד קודם לחתימתם על ההסכם שהלכו וגברו לאחר מכן ואף הגיע לשלבים בו הצדדים הפכו לאויבים זל"ז וכפי שהתרשם בית הדין ממהלך הדיונים והגיע למסקנה שעל הצדדים להתגרש.

מסקנה זו מתבקשת מאליה למקרא החומר בתיקים והנובעת מכך שיש לראות בהתנהגות הצדדים כמורדים זב"ז לכל הפחות בנוגע לחיובם בגט, כמבואר ברבינו ירוחם (ראה בעניין זה בספר עטרת דבורה ח"ב סימן פ"ט, לאב"ד צפת-טבריה הגר"א לביא שליט"א שהאריך להביא את הדיעות השונות בפדרי"ם בביאור דברי רי"ו ומסקנתו, וראה עוד להראשל"צ ונשיא בית הדין הגדול הגרש"מ עמר שליט"א שהרחיב על כך בפד"ר כרך כ').

הדברים שהיו נכונים ליום מתן החלטת בית הדין לפני כשנתיים נכונים שבעתיים לאור התנהגות והתנהלות הבעל בתקופה זו שחלפה ומקבלים משמעות חזקה יותר ואמיתית המשקפת היטיב את המצב שנוצר בנסיבות המתוארות לעיל.

לסיכום:
א. עמדת הבעל וב"כ לפיו החלטת בית הדין כי על הצדדים להתגרש הינה בגדר המלצה ואין לחייבו במזונות מעוכבת, נדחית. החלטת בית הדין מחייבת את הצדדים להתגרש.

ב. עמדת הבעל וב"כ שבית הדין ביסס את החלטתו הנ"ל על מידע מוטעה שהאשה חולה, נדחית. בית הדין כבר דחה עמדתו ובקשתו לעיון חוזר בגין טענה זו בהחלטתו המנומקת מיום ג' תמוז תש"ע 15.06.10 וזאת לאחר שנתן לבעל הזדמנות לבחון טיעון זה ע"י רופא מומחה והוא סירב.

ג. טיעון הבעל וב"כ שהאשה יוצרת קשר עם גברים זרים באמצעות האינטרנט ומשכך הפסידה מזונותיה, נדחית. בית הדין כבר דחה טיעון זה בהיעדר ביסוס עובדתי ראה החלטתו מיום י"ז מרחשון תשע"א 25.10.10.

ד. טיעון הבעל וב"כ שהאשה תבעה מזונותיה בבית המשפט ולכן יש לדחות את בקשתה למזונות בגין מעוכבת להנשא, נדחית. בית המשפט לא קבע כלל מזונות לאשה בהחלטתו מיום 22.02.2011 וגם לא בהחלטה קודמת, וחייב את הבעל במדור לילדים בלבד, ע"י השתתפות בתשלום המשכנתא.

נציין שהאשה אינה עובדת כבר מחודש אוגוסט השנה בעקבות הרעה במצב הבריאותי שלה ואשפוזה בבית החולים בתקופה האחרונה.

דלגתי על המצב הבריאתי הרופף של האשה שמהחומר המצורף עולה בבירור שחלה הרעה במצבה, שלדברי האשה נגרם בעקבות המתח שנוצר מההליכים הדיוניים, או שאין קשר ביניהם כדברי הבעל.

לדעתי, עמדת הבעל מושפעת מהיחס האמיתי שלו כלפי אשתו. הדבר מעיד על חוסר רגישות והבנה של הבעל למצבה של האשה ולשינויים שהתחוללו במצבה הבריאותי בתקופה האחרונה, ומכאן גם מאבקו על כל תשלום שנדרש ממנו לתרופות ובדיקות שהיא זקוקה. די לי בכך כדי לאמת את המסקנה אליה הגיע בית הדין בהחלטותיו.

עם זאת, סבורני שבשלב זה יש לחייב את הבעל במזונות מעוכבת רק מיום שפסקה לעבוד, וזאת לאור מחלוקת הפוסקים האם שייכים מעשה ידי האשה לבעל בתקופת חיובו בגט וכן בהתחשב בעובדה שהבין שהחלטת בית הדין הינה בגדר המלצה גרידא שאינה מחייבת אותו בגט.

תקוותי, שעם מתן פסק הדין בתביעתו של הבעל לביטול ההסכם, יתעשת הבעל וייאות לכבד החלטות בית הדין לתת גט במועד שייקבע.

לאור האמור, הגעתי למסקנה האמורה בריש החלטתי.

ניתן ביום ט"ו באדר ב התשע"א
(21/03/2011)
הרב מימון נהרי - אב"ד


עברתי בעיון על מש"כ באריכות ידידי אב"ד הגר"מ נהרי שליט"א.

אינני יכול להסכים עמו שיש לחייב את הבעל במתן גט, ובודאי שלא ניתן להגדיר את הבעל כמורד מהנימוקים דלקמן:

א. לאורך כל הדיונים שהתפרסו על פני מספר שנים, לא הומצאו כל עילות הלכתיות ע"י האשה וב"כ לחייב את הבעל בגט. וביה"ד בהחלטתו מיום 29/6/08 קבע שעל האשה וב"כ להמציא הוכחות לביסוס גירסתה לפיה ניתן לחייב את הבעל במתן גט.

ב. הבעל פתח תיק לתביעת שלום בית ואף ביה"ד התרשם שתביעת הבעל לשלו"ב היא אכן כנה, כפי שציין בהחלטתו מיום 25/5/09.

ג. מתסקיר שירותי הרווחה מיום 23/9/08 עולה שרצונו של הבעל היה לשמור על התא המשפחתי.

ד. אף אנוכי הקדשתי תשומת לב מירבית בשיחות אישיות עם הצדדים וב"כ בלשכת ביה"ד והתרשמותי היתה שלבעל קשה לקבל את פירוק התא המשפחתי למרות שכבר היה מוכן לשמוע על אפשרות הגירושין, אבל העדיף להאמין שעדיין ניתן לתקן את מערכת הנישואין.

ה. לא ניתן להתעלם מעובדה מאוד בולטת שתופסת מקום מאוד מרכזי לאורך כל הדיונים בתביעה והיא, שהאשה סובלת ממחלת מעיים הנקראת "קרוהן" או בכינויה הרפואי "איליאיטיס" מצב בריאותה של האשה היה מאוד בולט בהופעתה לדיונים בין כתלי ביה"ד. וכן זה בא לידי ביטוי כמעט בכל המסמכים המצויים בתיק התביעה. גם אב"ד בהחלטתו הנוכחית נתן לעובדה זו משקל מסויים בהכרעתו.

ו. חובה לומר שיש כאן מינוף רב מדי של נושא מחלת האשה כדי לקדם את תביעת הגירושין. ברור וידוע שכל אדם הסובל ממחלה ואין זה משנה סוג המחלה, כאשר הוא מצוי בתקופה של מתחים נפשיים יש להם השפעה מסויימת על מהלך המחלה. מה שמוגדר כהשפעה פסיכוסומאטית. מחלת "הקרוהן" אינה שונה מכל מחלה אחרת במובן הזה. כך שהמתח בו נתונה האשה כתוצאה מהדיונים ללא ספק יש להם השפעה כלשהי על המחלה, אבל זה אינו פאקטור ספציפי במחלת "הקרוהן". (דברים אלה נכתבים לאחר שקיימתי בירור עם מומחה גאסטרו).

ז. אולם עם כל האמור לעיל אני מסכים שנישואין אלו הגיעו לסוף דרכם. מאחר והמציאות חזקה מכל דבר אחר. והזמן הממושך שהצדדים חיים בנפרד ובחלק מהזמן ניתנו צוי מניעה כנגד הבעל, כך שנוצרה מציאות של מיני גירושין בלתי פורמלית. לנתונים מציאותיים אלה יש דינמיקה משלהם, ולכן בודאי אף הבעל מבין כיום שאין מנוס מלפרק את מסגרת הנישואין הרשמית כאשר היא ריקה מתוכן מעשי והגיע העת להתחיל פרק חדש בחיים, ויפה שעת אחת קודם.

לפיכך אין סיבה ואין צורך לחבוט בבעל ע"י חיוב מזונות מעוכבת.

לאור האמור מסקנותי כדלהלן:

א. מצווה על הצדדים להתגרש בהקדם.

ב. תביעת האשה וב"כ לחיוב מזונות מעוכבת נדחית.
הרב אברהם מייזלס - דיין


עיינתי בדברי ידידי ורעי הגר"א מייזלס שליט"א, ומוצא אני לנכון צורך חיוני להתייחס לדבריו בקצרה.

חלוק אני על דבריו עובדתית והלכתית כדלהלן:

א. עובדתית. החלטת בית הדין מיום ב' סיוון תשס"ט 25.05.09 לפיה על הצדדים להתגרש, מבוססת כאמור בנימוקיה על מכלול מרכיבים שעמדו בפנינו לפני כשלוש שנים. בנימוקיו ציטט בית הדין פסק דין של בית הדין הגדול ובו נאמר במפורש...פסק דין זה אינו חיוב חד צדדי שבו צד אחד נאשם, אלא תיאור המציאות הכואבת והמסקנה הבלתי נמנעת. זכותו וחובתו של בית הדין להוציא פסק דין לגירושין כאשר כלו כל הקיצין גם אם לא ניתן להאשים ספציפית צד זה או אחר"

התנסחות ברורה ובהירה שאין חיוב חד צדדי, פועל היוצא ממנה שיש חיוב על הצדדים להתגרש.

על החלטה זו חתמו שלושת חברי ההרכב ולא הוגש עליה ערעור.

מני אז חלפו קרוב לשלוש שנים תקופה לא קצרה, שבמהלכה נעשו ניסיונות כבירים מצד בית הדין להגיע להסכמה רחבה עם הצדדים, דבר שלא צלח וזכה ליחס ציני של ב"כ הבעל.

בתקופה זו הטיב בית הדין להכיר את כל צדדי המטבע של הבעיה והוציא מספר החלטות המחזקות את ההחלטה הראשונה, ואף דחה את בקשת הבעל וב"כ לשנות את החלטתו.

בית הדין היה מוכן ללכת לקראת הבעל וב"כ לבחון את טיעוניו באשר למדת השפעת המחלה על ההליכים הדיוניים ואף הפנה את האשה לבדיקה אצל רופא מומחה, אך הבעל חזר בו וטרפד בדיקה זו בתואנות שונות.

היחסים בין הצדדים התדרדרו במהלך תקופה זו עד כדי כך שכל דרישה מהבעל לתשלום הוצאות רפואיות נתקל בקשיים והפך למלחמת התשה נוספת.

התנהגות הבעל בתקופה זו הראתה את מה שנתגלה בתסקירי שירותי הרווחה שנכתבו לפני למעלה משלוש שנים ובהן נאמר שבני הזוג פנו לתהליך גישור במטרה לפרק את התא המשפחתי. מה צריך יותר מאמירה ברורה שכזו שנכתבה ע"י אנשי מקצוע אובייקטיביים כדי להיווכח שהצדדים מורדים זב"ז וחל עליהם דינו של רבינו ירוחם. המעיין היטיב בתסקירים ובפסקי הדין של השופטות שאת המשפטים הרלוונטיים ציטטתי בהחלטתי לפני כחודש, יראה נכוחה עד כמה התרשמות בית הדין היתה נכונה. וכבר ציינתי בנימוקיי לפדרי"ם הרבים שדשו בדברי רבינו ירוחם והובאו בספר עטרת דבורה. אציין בנוסף גם לספר עיונים במשפט לגר"ש שאנן שליט"א אב"ד תל אביב סימן כ"ח שהאריך בזה ולמסקנתו יש לתת למקרה דנן דין מורדים זב"ז.

זאת ועוד, טענת האשה וב"כ כבר בראשית התביעה יש בה משום טענת מאיס עלי, שכן היא טוענת "הנתבע מאוס לאחר תקופה ארוכה שניסתה לקרבו לחיקה" (ראה כתב תביעה וכך עולה גם מהתסקירים) כך שיש נימוק נוסף לחייב גט לדעת כמה פוסקים, גם אם טענה זו לא הוכחה כאמתלאה המבוררת לבית הדין. לעניין זה, ראה פד"ר כרך י"ט עמודים 274-281, וכרך כ' עמודים 198-203, ובהרחבה בקונטרס הבירורים לגר"א הורוביץ זצ"ל שהביא באורך רב את הדעות בנושא זה סימנים א' ב' ואכמ"ל.

לזאת יש להוסיף כסניף גם את דברי הגר"ח פלאגי המפורסמים בספרו החיים והשלום שכאשר בית הדין רואה פירוד ממושך במשך י"ח חודש ללא סיכוי לשלום בית, מחובתו לעשות הכל לשחרר את הצדדים מעגינותם, קל וחומר כאשר הפירוד נמשך כשלוש שנים כמו בנדוננו, ומלווה במריבות שהפכו למלחמות עד כדי שהצדדים נראים כאויבים זל"ז, שמוטל על בית הדין לעשות הכל על מנת לשכנע את הצדדים ולמנוע את עיגונם.

בית הדין נקט בכל הצעדים הנדרשים על מנת לפשר בין הצדדים, הפנה אותם למטפלת זוגית לסייע בידם לשקם את מערכת הנישואין, אולם היא העלתה חרס במאמציה לשקם את המערכת הזוגית, בגין משבר האימון הקשה שפרץ בין הצדדים עוד קודם חתימתם על הסכם הממון בשנת 2006, המשיך הלאה במאמציו להוביל את הצדדים להסכמה רחבה ככל האפשר ללא הצלחה.

בנסיבות הללו, לבית הדין לא נותרה ברירה אלא לפעול בהתאם על מנת שהבעל יתכבד לתת גט כפי שציווה עליו בית הדין בהחלטותיו הרבות שנחתמו ע"י שלושת חברי ההרכב, וכפי שציין ידידי ורעי בהחלטתו מיום ט"ו אלול תש"ע 25.08.2011 סעיף ג', "שאין לכרוך בין סידור הגט לרכוש הנידון בערכאה אחרת ועל הצדדים לסדר גט בהקדם כפי שאף זה הובהר מספר פעמים ע"י בית הדין".

החלטה זו באה כמענה לתגובת הבעל וב"כ .

מני החלטה זו של ידידי, חלפו להם עוד שבעה חדשים. הבעל ממשיך בסירובו לתת גט כפי שקבע בית הדין ולא ברורה לי בנסיבות הללו, מסקנתו של ידידי שאין סיבה ואין צורך "לחבוט" בבעל ע"י חיוב מזונות מעוכבת.

בהחלטתי נקטתי משנה זהירות ולא חייבתי את הבעל בסכום גבוה כפי שבקשו האשה וב"כ, וזאת מתוך תקוה והתחשבות בנסיבות המורכבות לתיק זה ובעיקר ציפייה שהבעל יואיל לכבד החלטות בית הדין.

סכום של אלף ₪ לחודש לבעל המשתכר כעשרת אלפים ₪ לחודש, אין בה משום כפייה, יש בה משום התראה והתרעה לבעל שהגיעה העת להתעשת ולעשות חשבון נפש עם עצמו פן יינקטו נגדו צעדים משמעותיים יותר וכפי שהורה לנו הנשר הגדול הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשניות את הדרך הראויה לדיין בבואו לפסוק את הדין לאחר שנהג בדרכי הפשרה ראה שם בד"ה "וכאשר השלים... כללו של דבר צריך השופט להיות כרופא הבקי, כי הרופא הבקי כל זמן שהוא יכול ואפשר לו לרפות במיני מזון לא ירפא ע"י סמים, ואם יראה שהמחלה כבדה מכדי לרפותה במיני מזון אז מרפא בסמים קרובים למזונות ... ואם ראה שהחולי כבד יותר ושדברים אלו לא יתגברו עליו וירפאוהו ישתמש בסמים יותר חזקים וכו'"

צעדתי בעקבותיו. השתדלנו בכל מיני דרכים לקרב בין הצדדים במשך תקופה של קרוב לשלוש שנים. עתה הגיעה השעה לנקוט בצעדים מדודים כדברי הרמב"ם על מנת להביא את הבעל לכבד החלטות בית הדין.

איני רואה דרך אחרת לאחר שמיצינו את כל האפשרויות הנ"ל לשכנע את הבעל באמצעות ההחלטה שכתב ידידי, שמצווה על הצדדים להתגרש בהקדם תוך כדי דחיית בקשת האשה וב"כ להשית עליו חיוב כספי בגין מזונות מעוכבת.

החלטה זו לדעתי, יש בה משום נסיגה מהחלטות קודמות, אין לה ערך מעשי לבעל שהגיע למידת סירוב שכזו למרות ההחלטות הרבות שניתנו ע"י בית הדין, והיא עשויה לשמש כקטליזטור לבעל להמשיך את מלחמתו עם האשה עמה הוא פרוד מזה כשלוש שנים.

ב. הלכתית. החלטתי לחייב את הבעל בסכום של אלף ₪ לחודש בלבד, בנסיבות בהן הוא משתכר כעשרת אלפים ₪ לחודש ובתקופה בה היא אינה משתכרת, ולאור כל הנימוקים שהזכרנו, יש לה בסיס הלכתי רחב, מדברי מרן הרה"ר לישראל הגרא"י הרצוג בספרו שו"ת היכל יצחק אבן העזר חלק א' סימן ב'. לא אאריך בציטוטים מדבריו המאלפים, שכן הזמן קצר ואיני מעוניין בעיכוב הוצאת פסק הדין, אך אציין לעיין היטב בסעיפים ט"ו-כ"ב לתשובה זו, משם שאבתי את נימוקי החלטתי, ומשם הגעתי למסקנתי בהתאם לפסקו לאחר שבחן את הנושא מההיבט ההלכתי.

לסיכום. סבור אני, שהחלטה ללא שיניים בנסיבות האמורות למקרה זה, הינה חסרת ערך, עשויה להנציח את המצב הקשה הקיים ואף להחריפו.
הרב מימון נהרי - אב"ד


לאור האמור, אנו פוסקים:

א. הצדדים חייבים להתגרש.
ב.
ג. על האשה וב"כ להמציא לבית הדין כתב התחייבות ובו פניה לביהמ"ש שלא יתחשב בביצוע הגט בבואו להכריע בתביעת הבעל לביטול ההסכם.
ד.
ה. עם קבלת כתב ההתחייבות יוציא בית הדין החלטה לפיה ייקבע מועד חדש לסידור גט.
ו.
ז. במדה והבעל יסרב לתת גט במועד זה, בית הדין יחייבו לשלם לאשה סך אלף ₪ לחודש בגין מזונות מעוכבת החל מיום 1/09/10 ועד להודעה אחרת של בית הדין.
ח.
ט. באשר לתביעת האשה וב"כ לכתובה, על הבעל וב"כ להמציא אסמכתאות הלכתיות באם הוא עומד על כך שהאשה הפסידה כתובתה.
י.
יא. עם זאת, מן הראוי היה לסיים תביעה זו בהסכמת הבעל להתגרש לאלתר.
יב.
יג. האמור בסעיפים א.ב.ג.ד. ניתן לדעת הרוב.
יד.
טו. דעת המיעוט: א) מצווה על הצדדים להתגרש בהקדם. ב) תביעת האשה וב"כ למזונות מעוכבת נדחית.
טז.
ניתן ביום כ"ד באדר ב התשע"א
(30/03/2011)

הרב מימון נהרי - אב"ד
הרב יוסף יגודה - דיין
הרב אברהם מייזלס - דיין