בקשת התובעת לעיקול דמי כתובתה לאור פסק הדין שניתן בתאריך כ"ה בתמוז, 27/7, ומחשש הברחה מצדו של המשיב.

בפסק הדין האמור קבלנו את תביעת התובעת וחייבנו את הנתבע בתשלום מלוא כתובתה. מעיון במסמכים שבתיק נמצא כי סכום הכתובה עומד על 180,000 ₪.

מאחר והנתבע חויב בתשלום כתובה - אנו מוציאים בזאת צו עיקול לטובת התובעת לעיקול כספים בשיעור זה - מהכספים שנמצאים בידי כונסי הנכסים; כספים שנתקבלו ממכירת הדירה המשותפת.

עם זאת, הוצאתו של צו העיקול מותנה וכפוף בפתיחתו של תיק לסידור גט על ידי התובעת – תוך בקשה לקביעת מועד לסידור גט. במידה והתובעת לא תפתח תיק שכזה בתוך 14 יום – נשקול את ביטולו של צו העיקול הזה.

נימוקינו בקצרה:
חוב הכתובה שונה במהותו מחוב רגיל. כלל הוא ש"לא ניתנה כתובה להיגבות מחיים". כלומר בתקופת הנישואין לחלוטין לא קיים דין גבייה בכתובה והרי זה כחוב שאינו מיועד לגביה - בשונה מכל חוב שגם בתוך זמן ההלוואה קיים בו דין גביה והחוב מיועד להיגבות בזמן שנקבע. ראה ב"טורי זהב" אבן העזר סימן צ"ג סעיף א' וב"חלקת מחוקק" סימן צ' ס"ק מ"ז ובביאור הגר"א שם ס"ק מ"ח. וראה עוד בפד"ר חלק ב' עמוד 65 ואילך.

אשר על כן, רק במצב שהאישה עומדת להתגרש יש לראות כאן כהגעת זמן הגבייה של הכתובה – ראה בשו"ת מהר"י לבית הלוי סימן ט"ז – "...דהרי לגירושין עומדת לפי הנראה ממעשיו ... הוה ליה (=הרי זה) כאילו הגיע זמן הגביה... דהוה ליה כאילו ביאר בפירוש בפיו ובשפתיו שהוא עומד לגרשה... דמקרי (=שנחשב הדבר) כאילו הגיע זמנו... ולא שייך כלל בנידון דידן דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים...".

כלומר נדרש גילוי דעת מפורש להתגרש בכדי שנראה כאן את חוב הכתובה ככזה שעומד לפני גביה.

אשר על כן, לא נראה לנו כי די בהגשתו של כתב תביעת הגירושין על ידי התובעת לפני למעלה משנה, כמציאות עכשווית של רצון להתגרש כעת. כפי האמור, רק במציאות שכזו יש לראות את חוב הכתובה כעומד לפני גביה.

בלשון אחר. אין בפסק דין שניתן לטובת האישה - חלוט ככל שיהיה - יצירת מצב של "עומדת להתגרש" כדי שנראה בשטר הכתובה כמי שעומד להיגבות. לשם כך נדרשת תביעה ורצון מפורש מצידה של האישה להתגרש בפועל לאחר קבלתו של פסק הדין. עינינו הרואות כי במקרים רבים גם לאחר שניתן פסק דין לגירושין - אין הזוֹכָה או הזוֹכֶה בו ממהר להתגרש בפועל, מסיבות שונות ומגוונות. לפיכך, אין די בחיוב הלכתי כנגד הבעל שמחייב אותו במתן גט אלא נדרשת תביעה ורצון לביצוע הגירושין בפועל.

גילוי רצונה הַכֵּן של התובעת להתגרש בפועל – יבוא לידי ביטוי רק בפתיחתו תיק לסידור גט תוך בקשה לקביעת מועד לשם כך.

עם זאת, צו העיקול ניתן כעת מאחר ואין אנו מפקפקים ברצונה העקרוני של התובעת להתגרש; התובעת היא זו שהגישה את תביעת הגירושין, והיא זו שהסכימה לביצוע פירוק שיתוף בפועל בדירת המגורים באמצעות הערכאה האזרחית. לדבריה, גם קיים כאן חשש הברחה מצידו של הנתבע מאחר ואין כסף נזיל אחר.

מוצא דבר:
1. בנסיבות אלה אנו מוציאים בזאת צו עיקול על סך של 180,000 ₪ מהכספים שנמצאים בידי כונסי הנכסים.
2. על התובעת לפתוח תיק לסידור גט תוך בקשה לקביעת מועד לח"ש כהכנה לסידור הגט.
3. במידה וסעיף 2 לא יקוים בתוך 14 יום – נשקול מחדש את צדקת הוצאתו של צו העיקול כאמור בסעיף 1.

ניתן ביום י"ט באלול התשע"א
(18/09/2011)

הרב אריאל ינאי - דיין