בפנינו תביעת האשה למזונות אשה מעוכבת, מאחר והבעל מסרב ליתן גט וברח לחו"ל.

בית הדין שמע את טענות ומענות הצדדים.

הצדדים נישאו בשנת 2008 ולהם ילדה ילידת 2009. הצדדים חיו בארה"ב ובאו ארצה להנשא ומיד לאחר החתונה חזרו הצדדים לארה"ב שם חיו.

הבעל והאשה שניהם ישראלים במקורם, עברו בשלב מסויים להתגורר בארצות הברית, ושם נולדה בתם.

במהלך חופשה בישראל החליטו הצדדים להתגרש ופתחו בהליכים. זמן קצר לאחר מכן שב הבעל לארצות הברית ואילו האשה נותרה בישראל יחד עם הילדה. לאחר שחלף המועד שבו אמורות היו השתיים לפי התכנון לשוב לארצות הברית והאשה והילדה לא שבו, פתח הבעל בהליכים להחזרת הילדה לארצות הברית לפי אמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים.

בית המשפט לענייני משפחה הורה על החזרת הילדה לארצות הברית וערעורה של האשה לבית המשפט המחוזי נידחה בעיקרו, למעט לעניין תנאי החזרה.

האשה וב"כ הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, ובית המשפט העליון דן בבקשה כבערעור והחליט לקבל את הערעור וקבע שאין מקום להורות על החזרת הילדה לארצות הברית והילדה תישאר בארץ ישראל עם אמה.

הבעל, לאורך כל הדרך בבקשותיו לבית הדין לביטול צו עיכוב היציאה כנגדו וכנגד הבת, הצהיר – וכך גם בא-כוחו - שהבעל מוכן ליתן את הגט לאשתו ללא כל תנאי.

גם במכתב שהופנה לבית הדין מהרב אבידן אלקין רבו של הבעל מארה"ב הקהילה היהודית שאיליה השתייכו הצדדים, כתב "הפניה הראשונה שבאה לידי בנושא הגירושין באה מ[פלוני] עצמו, בחודש ינואר הלועזי לפני כחצי שנה. [פלוני] בישר לי דרך הטלפון שהוא בעצמו כבר היה מוכן להעלות את נושא הגירושין לדיון, למרות ש[פלונית] התנגדה, בין דברים אחרים זכור לי בפירוש שהוא ציין את הפער הדתי ביניהם לדוגמא, שקשה לה מאוד עם נושא שמירת השבת שלו, אע"פ שהיא בעצמה לא שמרה".

עוד כתב בעמוד 2 "היא (האשה) הודתה בפני שאפילו הדיבור על הגירושין לא בא ביוזמתה ושהיא מצידה הייתה מוכנה לעבוד על שיקום הנישואין ומעדיפה שימשיכו לעבוד על זה ביחד מאשר לפרק את כל החבילה".

אין ספק לבית הדין על פי מכתבו של הרב אלקין, שהבעל הוא זה אשר הגה את רעיון של סיום מערכת הנישואין וחיי הזוגיות ולהתגרש.

גם בדיון מתאריך י"א כסלו התשע"א 18.11.2010 טען הבעל וב"כ שהוא מוכן ליתן גט וכמו כן הבעל יתייצב ליתן גט בכל עת שיידרש. כמובא בפרוטוקול:

ב"כ הבעל: נשאר רק את ענין הגט, ומרשי יתייצב כאן בכל עת שיידרש.

בית הדין: את הגט נוכל לבצע היום.

ב"כ האשה: יש גם כתובה.

בית הדין: מה כתוב בכתובה.

ב"כ האשה: אין לי את הכתובה כאן.

בית הדין: כמה כתוב בכתובה?

הבעל: אני מיד ישיב, אבל אני רוצה לדבר. התחלתי הליך של שלום בית אצל הרב שלי.

בית הדין: היום אנחנו עוסקים בנושא ביטול העיכוב. אתה מוכן לתת גט היום?

הבעל: כן, אבל איך אבטיח שהיא לא תברח לי מהחובות שאני תובע אותה בארה"ב.

בית הדין: הבעל מוזהר שנימת הדיבור התוקפנית אינה מקובלת על בית הדין. עליו להעלות את טענותיו באופן ענייני. על הבעל לדעת שהאשה מתכוונת לתבוע כתובה ואת זה אנחנו חייבים להודיע לפני הגט [...].

ב"כ הבעל: למה ערבות כספית? זה דבר שצץ ועלה רק עכשו. אני מוכן להביא ערב שהבעל יתייצב לדיונים בתוך התראה של 3 חדשים. יש את נושא אמנת האג. אם הילדה תישאר בארה"ב, הכל יהיה שם. אם הילדה תהיה כאן, הבעל יהיה כאן. לנו אין בעיה לתת את הגט ללא תנאי וללא הגבלות. לגבי הטבעת, היא ניתנה בארה"ב ושם הסמכות לדון בכך.

ואף בהחלטת בית הדין מאותו היום צויין כי בית הדין השקיע מאמץ מיוחד על מנת להסדיר היום גט פיטורין ולאפשר לבעל לצאת חזרה לארה"ב. קיימת הסכמה עקרונית של הצדדים להתגרש כאשר ברור לשני הצדדים כי נושא הילדה תלוי ועומד בהחלטה שיפוטית באשר לאמנת האג.

אף בערעור שהגיש הבעל לבית הדין הגדול מיום ד' שבט התשע"א 9.1.2011 טען הבעל שמוכן ליתן את הגט לאשה לאלתר. כמו כן ב"כ טען "מרשי הסכים לתת גט, אז לשם מה ערבות? והבעל טען "כל הזמן טענה האשה שחוששת שתישאר עגונה, מוכן לתת לה גט הרגע".

יש לציין שאכן חששה של האשה אומת והבעל ניצל פירצה וברח לחו"ל והשאיר את אשתו כאן כעגונה.

בדיון מיום כו' בשבט תשע"א 31.1.2011 ניתנה החלטה "בעניין עיכוב היציאה כנגד המבקש בית הדין קבע למחר בבוקר בשעה 8.30 סידור גט, לאור הסכמת המבקש".

בתאריך כז' בשבט תשע"א 1.2.2011 הופיעו הצדדים לסידור גט.

נעשה בירור שמות והגט אף נכתב. רגע לפני מסירת הגט לאשה חזר בו הבעל. במהלך סידור הגט טען הבעל שהאשה בגדה בו ויש לו חוקר על כך.

התקיים דיון באותו יום לאור סירובו של הבעל ליתן גט:

בית הדין: למה אתה לא מוכן לתת גט?

הבעל: במהלך הגט נודע לי שהוגש ערעור לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט בענין אמנת האג, כאשר ביום חמישי יש לי כרטיסי טיסה. לאור זאת, אני מבקש מבית הדין לדחות את הענין עד אשר תהיה החלטה. אני נמצא כאן היום ללא עו"ד.

בית הדין: מה זה קשור לערעור בענין הילדה. אתם צריכים להתגרש.

הבעל: כי אם בית המשפט יכריע שהילדה נשארת בארץ, אצטרך לשקול את השיקולים שלי. הוצאתי 3,000$ על כרטיסים.

בית הדין: אז אתה משתמש בילדה כנשק.

הבעל: ממש לא. אני רוצה לדעת היכן עומדים הדברים [...].

בית הדין: אתה מוכן לתת את הגט עכשו?

הבעל: אני מוכן לתת את הגט אבל אני רוצה לבוא עם העו"ד ולטעון את טיעוני. כרגע אני לא מוכן לתת גט.

על אף הצהרותיו של הבעל ליתן גט לאשה, לדעת בית הדין ברח הבעל מהארץ, ואף הובהר לבעל שצו העיכוב כנגדו אינו מבוטל ואף נכתב כן בהחלטה.

הצדדים הופיעו לסידור הגט ואף הגט נכתב אך הבעל סירב למסור את הגט מאחר ונודע לו שהוגש ערעור לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט בענין אמנת האג, כאשר ביום חמישי יש לו כרטיסי טיסה. לאור זאת, ומבקש מבית הדין לדחות את העניין עד אשר תהיה החלטה. וטען הבעל שהוא נמצא כאן היום ללא עו"ד.

בהחלטת בית הדין נאמר:

א. הצדדים הוזמנו היום לסידור גט, אולם הבעל חזר בו מהסכמתו שנתן אתמול בבית הדין, מאחר ונודע היום שהוגש ערעור לבית המשפט העליון בנושא יציאת הקטינה מהארץ, ולכן מבקש להמתין לתוצאות הערעור.

ב. לצדדים נקבע דיון לשבוע הבא בנושא הכתובה.

ג. לאור האמור, בית הדין אינו מסיר את צו עיכוב היציאה כנגד הבעל.

בתאריך 8.3.2011 בית הדין קיבל הודעה דחופה מב"כ האשה שהבעל ברח מהארץ, וזאת על אף שבית הדין הורה לו שיש עיכוב יציאה כנגדו ובית הדין אינו מסיר את צו העיכוב כנגדו כל זמן שהוא לא נותן את הגט לאשתו. כמו כן ב"כ האשה שלחה הודעה כתובה על בריחת הבעל מהארץ בבדיקה עם משטרת הגבולות אכן הבעל יצא מהארץ, בית הדין רואה בחומרה רבה את מעשה בריחתו של הבעל מהארץ ורואה בזאת כבזיון בית הדין עם כל המשתמע מכך, ואף אם הצו שכנגדו הסתיים הרי יש החלטה המורה שהצו כנגדו לא מבוטל והוא בתוקף. ולא היה לו לנצל זאת. מאחר והבעל ברח בית הדין הורה להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד הבעל והערב. וזו לשון ההחלטה.

"קבלנו הודעה טלפונית בהולה מב"כ האשה, כי האשה הודיעה לה שהבעל ברח מהארץ, והיא תגיש הודעה בכתב בתוך ימים ספורים בענין זה.

עד להגשת הבקשה, בית הדין מוציא צו עיכוב יציאה עדכני כנגד הבעל [פלוני] וכנגד אביו [...] שחתם על ערבות שקיבלה תוקף של פסק דין בתאריך כ"ו בשבט תשע"א 31.1.2011 והסכים להיות מעוכב יציאה כל עוד בנו שוהה בחו"ל.

באשר להפעלת הערבות ושאר הסעדים המתבקשים לצורך המשך הטיפול בתיק זה, בית הדין יתייחס לכך לאחר שתוגש בקשה בכתב מאת ב"כ האשה.

אין ספק לבית הדין שהבעל אין רצונו באשה ואין רצונו אף בשלום בית.

הבעל מתעמר באשה ומעגן את האשה ללא כל סיבה. הצהרתו של הבעל לשלום בית אינה כנה – אין תיק לשלום בית, הבעל טוען שהאשה בגדה בו עם גבר זר ואף יש לו דו"ח חוקר בענין זה.

כמו כן הבעל וב"כ הצהירו לפרוטוקול כמה וכמה פעמים שהבעל מוכן ליתן גט ואף ללא כל תנאי, כמו כן הצהיר הבעל בפני בית הדין הגדול שאין לו כל בעיה ליתן גט לאלתר ואם כל הסיבה של האשה מחשש עגינות "אני מוכן ליתן לה גט כעת".

ואם לא די בכך הבעל ניהל מערכת משפטית קשה כנגד האשה בכדי להחזיר את הילדה לחו"ל בהתאם להאמנת האג, מטעם שהאשה חטפה את הילדה וזאת, גם אם האשה תשאר בארץ. לא ניתן לטעון כי מה שעשה, הוא בכדי לגרום לחץ על האשה שגם היא תחזור אליו לחו"ל. טענה זאת לא תוכל להטען או לקבלה מאחר והבעל וב"כ הצהירו מספר פעמים שהבעל אין רצונו באשה ומוכן לגרשה לאלתר.

ואם לא די בכך הצדדים עצמם היו במעמד סידור הגט ונעשה בירור שמות והגט נכתב, לפני המסירה טען הבעל שיש לו דו"ח חוקר שהאשה בוגדת בו עם גבר זר.

וכשהגיע זמן מסירת הגט חזר בו הבעל ולא הסכים ליתן גט לאשתו בטענה שהגישה ערעור על ההחלטה להחזיר את הבת לחו"ל.

בית הדין נתן החלטה שכל עוד הבעל לא נותן גט לאשתו צו עיכוב היציאה מהארץ כנגדו לא יבוטל והודע לבעל. הצו פג תוקפו וב"כ האשה לא הגישה בקשה להארכת הצו, אך הבעל ניצל פירצה זאת וברח לחו"ל אף שידע ונאמר לו מספר פעמים וניתנה החלטה שכל עוד הבעל אינו נותן גט, צו עיכוב היציאה מהארץ בתוקף ולא יבוטל.

בעל שמעוניין באשתו או רוצה שלום בית היעלה על הדעת שישאיר את אשתו ויברח, ולא יצור איתה קשר הלא אם באמת כנה דרישתו לשלום בית היה נשאר בארץ ומנהל מערכה לשלום בית, ופותח תביעה ומדבר אל ליבה של האשה אולי תיאות לשלום בית. דבר זה מראה והוא כמאה עדים שאין רצונו של הבעל באשה כלל.

הבעל מעונין לעגן את אשתו אך ורק אולי להתיש אותה כדי שתפסיק את התביעות כנגדו, אולי בכך ירוויח בתביעה רכושית כמה שיותר.

בתאריך12.7.2011 ניתנה החלטה ע"י בית המשפט העליון שאין מקום להורות על החזרת הקטינה על פי האמנת האג, והילדה תישאר בארץ.

משכך כל היסוד של הבעל שהיה בנוי על החזרת הבת לחו"ל נפל, והילדה נשארת בארץ ועליו ליתן את הגט לאלתר.

משכך בית הדין מחייב את הבעל לגרש את אשתו.

עוד יש לומר במעשה בריחתו של הבעל מהארץ הוא מורד באשתו על פי מה שכתב מרן בסימן ע"ז סעיף א' "המורד על אשתו ואמר הריני זן ומפרנס אבל איני בא עליה מפני ששנאתיה מוסיפין לה על כתובתה משקל ל"ו שעורים של כסף בכל שבוע וישב ולא ישמש כל זמן שתרצה היא לישב ואע"פ שכתובתה הולכת ונוספת הרי הוא עובר בלא תעשה שנאמר לא יגרע, ואם היא רוצה כופין אותו מיד להוציא וליתן כתובתה". מקור דברי מרן הם במשנה ובגמרא כתובות דף ס"ג ע"ב, ולדידן דקייימא לן מורדת מתשמיש אף מורד, הוא מתשמיש.

הבעל אינו מעוניין באשתו כפי שכבר כתבנו והוכחנו לעיל, לאור האמור מתקיים בבעל מה שכתב מרן דין מורד כמובא בסימן ע"ז, ועוד האשה דורשת ותובעת גט, לכן יש מקום אף לכוף את הבעל שיוציא ואף יתן כתובה.

עוד יש לדון כאשר האשה מעוניינת לעלות לארץ ישראל ואילו הבעל רוצה להישאר בחו"ל אם יש לכפות את האשה. כאשר האשה אינה מעוניינת לגור בחו"ל ורוצה להשתקע בישראל.

במשנה כתובות דף ק"י עמוד ב': "הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין הכל מעלין לירושלים ואין הכל מוציאין אחד האנשים ואחד הנשים וכו'".

בגמרא שם מובאת ברייתא "ת"ר הוא אומר לעלות והיא אומרת שלא לעלות כופין אותה לעלות ואם לאו תצא בלא כתובה, היא אומרת לעלות והוא אומר שלא לעלות כופין אותו לעלות ואם לאו יוציא ויתן כתובה וכו".

יש לדון אם בזמן הזה יש מצוה לעלות לארץ ישראל, כתב בפתחי תשובה סימן ע"ה אות ו' בשם המעיל צדקה סימן כ"ו הנה הרמב"ן, מנה מצוה זו בכלל מצות מקרא דוירשתם אותה וישבתם בה, וכי היא שקולה נגד כל המצוות (כמובא בספרי). וגם תה"ד בפסקיו סימן פ"ח הפליג בה, איברא התוספות בכתובות דף ק"י עמוד ב' ד"ה הוא אומר כתבו "אינו נוהג בזמן הזה דאיכא סכנת דרכים והיה אומר רבינו חיים, דעכשיו אינו מצוה לדור בארץ ישראל, כי יש כמה מצוות התלויות בארץ, וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם, ולעמוד עליהם". אמנם, מהרי"ט ח"ב יו"ד בתשובה סימן כ"ח ובחידושיו לכתובות, הוכיח דאיזה תלמיד טועה כתבו על שם התוס', ולאו דסמכא היא כלל והדין עמו וכ"כ בעל נתיבת המשפט. ואם כן כל הזמנים שוים לקיום מצוה זו וכן מבואר מכל הפוסקים ראשונים ואחרונים וכו'. ע.כ.

וכתב בפני יהושע שם תנו רבנן לעולם ידור אדם בארץ ישראל שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכו', טעמו מבואר לפי שבחו"ל אפשר שיטנו ליבו שהעולם מתנהג ע"פ המזלות ח"ו, מה שאין כן, מי שדר בארץ ישראל שהוא בלתי לה' לבדו, כדכתיב ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. וא"כ, ודאי אין בליבו אלא אחד, שאין לו להשען כי אם על אבינו שבשמים, ותיקון כל העובדות לשם המיוחד כן נ"ל ועיין בתשובה להרשב"א סימן קל"ד. ע.כ.

ועיין עוד בענין זה אם יש מצוה בזמן הזה לעלות לארץ ישראל באריכות בשורת הדין ח"ו עמוד רנ"ט והלאה במאמרו של הרה"ג דוד לבנון שליט"א.

עיין עוד בפד"ר חלק ה עמוד 48 והלאה מה שכתבו בעניין זה וז"ל "ועיין עוד בדברי מהרי"ט צהלון, בסימן ה', אחרי שכתב, שיכול להתנות, כמו בירושה, כפי שהבאנו לעיל, - כתב עוד:,,, שוב כתבתי בתשובה אחרת היפך מזה, דאפילו כתוב בפירוש, הדירה בחו"ל, יכול לכופה לעלות לארץ ישראל, ולא דמי לירושה, דהוי דבר שבממון,

והיינו שבתשובה האחרת כתב, שאפילו אם היו בחו"ל, וכתב בכתובה שהדירה בחו"ל, יכול להעלותה לא"י, ואין התנאי מועיל.

ובדרך זו, מצינו למבי"ט, בשו"ת חלק א' סימן קל"ט, אשר נשאל, על ראובן שנדר שאם יהיה לו כך וכך, שידור בצפת תוב"ב, ועתה נתקיים הדבר, ואביו ואמו אינם מניחים אותו ללכת לדור לשם, וג"כ אשתו אינה רוצה לדור שם, וטוענת שכתוב בכתובה, שלא יוציאנה לדור בשום מקום אחר, גם כיבוד אב ואם גדול - אם חל הנדר, ואם יוכל לעשות התרה, והשיב על זה המבי"ט:,,, חייב לקיים נדרו,,, ומה שבא בשאלה שגם אשתו אינו רוצה וטוענת שכתוב בכתובתה שלא יוציאנה לדור בשום מקום אחר, אפשר לומר שאין כוונת לשום מקום אחר לחו"ל ולא לא"י, שלא יתנו על מה שכתוב בתורה, ואף אם היינו אומרים שהכוונה היתה גם לא"י, ויהיה התנאי חל בכולל דבר המותר, שהוא חו"ל, עם דבר האסור, תנאי שלא לעלות לא"י, אפ"ה לא יועיל לה תנאי זה, אלא לענין שלא תפסיד כתובתה,,, דהא דתניא כופין, אבית דין משמע דקאי, מדלא קתני כופה אותה אלא כופין, ונראה טעמא דכופין אותה בי"ד, אע"ג דאין כופין לכל ענין ישיבת ארץ ישראל, אף אם התנו שלא לעלות לא"י, אין התנאי מועיל, אלא מצד מי שעומד בחו"ל, שיעלה לא"י, משום דהוי כמצוה שמתן שכרה בצדה שאין כופין, וגם שלב כל אדם נוקפו אם יוכל להתפרנס בה,,, ולכן אין כופין ואפ"ה זה, שאומר לעלות, ואין לבו נוקפו, והיא אינה רוצה, כופין אותה,,, וגם אם היא רוצה לעלות, והוא אינו רוצה,,, כיון שהיא רוצה יתן לה כתובה והכא שהתנה כופין אותה בית דין,,, שהתנאי אינה מועיל לה אלא לגבי בעלה, שאינו יכול לכופה, לא לגבי בית דין,

הרי מדבריו, שלענין ארץ ישראל, אין תנאי מועיל, משום שתנאי יכול להועיל רק, בחיובים ההדדיים בין הבעל והאשה, שכל אחד מהם רשאי לותר לחברו, משא"כ, לענין ישיבת ארץ ישראל, אף אם התנו שלא לעלות לא"י, אין התנאי מועיל, אלא מצד החיובים שהתחייבו אחד לשני, אבל מצד המצוה, אין התנאי מועיל.

ועיין עוד בשו"ת מהרי"ט חלק א' סימן רמ"ה, לענין שבועה שלא לעלות לא"י, וכתב שם, וכשהוא מצוה, וכופה אותה אין השבועה חלה. ועיין בכנה"ג סימן ע"ח הגהות בית יוסף אות ל"ב, הכותב, שהמהרי"ט סובר כרמב"ן, במנין המצות מצוה ד', שמנה כמצוה לישב בא"י, עיי"ש.

אולם, יש החולקים בדבר, וסוברים שתנאי מועיל, ועיין בשו"ת הרדב"ז חלק א' סימן תל"ח ועיין בתשובת מהר"מ גלאנטי סימן מ"ד (אך גם דבריו שם, הם לענין תנאי, שלא יעלה לא"י, ולא להוציא מא"י לחו"ל, ואפשר כי גם מהר"מ גלאנטי סובר, שיש הבדל בין תנאי שלא לעלות מחו"ל לא"י, לבין תנאי להוציא מא"י לחו"ל, וכפי שנתבאר לעיל, לשיטת מהרי"ט צהלון), ועיין בהפלאה בכתובות שם /דף ק"י ע"ב/; ובקונטרס אחרון, הלכות כתובות סימן ע"ח סעיף ד', לענין, לצאת מארץ ישראל לחו"ל מה שכתב על זה. עכ"ל הפד"ר.

מרן פסק בשו"ע סימן ע"ה סעיף ד' "אמרה היא לעלות והוא אינו רוצה, יוציא ויתן כתובה", אם כן כשהאשה רוצה לעלות והבעל אינו רוצה נפסק להלכה וכן דעת כל הראשונים שהבעל יוציא יתן גט לאשה וכן יתן את הכתובה.

ויש לדון כאשר אמרו רבנן "יוציא", האם כופין את הבעל לגרש בעל כרחו כשהבעל אינו רוצה לעלות לארץ ישראל, עיין בזה בטור ובבית יוסף סימן קנ"ד סעיף כא שהביאו בזה מחלוקת ראשונים. ומרן פסק בשו"ע סימן קנ"ד סעיף כ"א וז"ל "כל אלו שאמרו להוציא כופין אפילו בשוטין וי"א שכל מי שלא נאמר בו בתלמוד בפירוש, כופין להוציא אלא יוציא בלבד אין כופין בשוטים אלא אומרים לו, חכמים חייבוך להוציא, ואם לא תוציא מותר לקרותך עבריין. וכתב הרמ"א וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא ראוי להחמיר שלא לכוף בשוטים שלא יהא הגט מעושה". ולפי הכלל שבידינו כאשר מרן כותב סתם ואח"כ י"א הלכה כסתם. וכמ"ש בשו"ת הרמ"ע מפאנו סימן צ"ז, וכן כתבו האחרונים. וא"כ לדעת מרן כשאמרו להוציא, הכוונה אפילו בשוטין, ובמקרה דידן יש לומר שאף לדעת הרמ"א כופין ואין לחשוש לגט מעושה היות ובעל זה כפי שהבאנו לעיל יש לו דין מורד ובמורד לכו"ע כופין כמובא בשו"ע סימן ע"ז סעיף א'. אמנם אין אנו בשלב זה כופין את הבעל אך חיוב גט ודאי נחייב.

אמנם לא ניתן היום להכריע בנושא הכתובה מאחר וב"כ הבעל טען בדיון בתאריך 9.2.2011 לגבי הכתובה, אני רוצה להשלים טיעונים. בית הדין השיב שלא מתקדמים היום בנושא הכתובה. יתקיים עוד דיון, לאחר קבלת תוצאות ערכאת הערעור.

בגמרא כתובות דף צ"ז עמוד ב' "לאתויי מגורשת ואינה מגורשת כדרבי זירא דאמר ר' זירא כל מקום שאמרו מגורשת ואינה מגורשת בעל חייב במזונותיה" ופירש רש"י שם "כדברי זירא ואשמעינן מתניתין דדווקא בחייו משום שמעוכבת בשבילו להנשא אבל לאחר מיתה לא דדלמא גרושין הוו ואין לה מזונות דמספיקא לא מפקינן ממונא" ע.כ. וכ"כ הרי"ף שם וז"ל "כל מקום שאמרו מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה וה"מ בחיי בעלה אבל אחר מיתת בעלה לא" ופירש הר"ן שם והני מילי בחיי בעלה משום שמעוכבת בשבילו להנשא. גם הריטב"א שם כתב ואשמועינן מתניתין דדווקא בחייו איתא לדרבי זירא לפי שמעוכבת בשבילו מלהנשא.

וכן בגמרא בבא בתרא דף מ"ז עמוד ב' כתב הרשב"ם מגורשת ואינה מגורשת חייב במזונותיה דאכתי אגידא גביה.

מכל הראשונים שהבאנו לעיל רואים אנו כל זמן שהאשה עדיין אגידה גביה ומעוכבת להנשא, ודווקא שמעוכבת מחמתו להנשא חייב במזונותיה. מזונות אלו שחייב הבעל לשלם, אינם מצד תנאי כתובה כמו לגבי אלמנה שניזונית רק מכח תנאי הכתובה, אלא היות והבעל מעכב את האשה להנשא, ועדיין קשורה אליו ואינה יכולה להנשא לאדם אחר שהיה יכול לפרנס אותה, לכן חייב הבעל לזון את "אשתו".

המהרי"ט בח"א סימן קי"ג כתב כאשר האשה תובעת גירושין בטענה שבעלה נכפה, לענין כפיה על הגט יש לחוש שמא אין כופין לגרש על פי הדין והוי גט מעושה אבל לענין מזונות כתב לחייבו וז"ל "ומזונות נמי נראה דיש לה כל זמן שאינו מוציאה בגט, שהרי גדולה מזו אמרו בפ"ק דמציעא כל מקום שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה אע"פ שנתן לה כתובתה, כל זמן שהיא מעוכבת מלינשא מחמתו".

ובשו"ת פרי צדיק סימן י"א בענין איש שנסתמא בשתי עיניו והאשה מרדה בו וטענה מאיס עלי, אם כופין אותו להוציא, והביא מ"ש הטור סימן קנ"ד, האיש שנולדו בו מומין גדולים כגון נסמית עינו וכו' אין כופין אותו להוציא בד"א בעין אחת אבל בשתי עיניו כופין אותו להוציא וליתן כתובה וכתב הב"י שכ"פ הראש בפסקיו כתובות ע"ז ע"א וכו'... וסיים ולכן נלע"ד שאין להקל בזה כלל, כי מאוד החמירו הפוסקים בדין כפיה לגט ושומר נפשו ירחק ממנה כבורח מן הנחש וח"ו להעלות על הדעת לכופו בכל שום צד ואופן של כפייה כלל, אפילו בנסתמו ב' עיניו כי מי יקל ראשו בענין חמור כזה. ומיהו לענין עיקר כתובה כופין אותו ליתן לה, שלא החמירו אלא שלא לכופו לתת גט, וכן לענין המזונות חייב להעלות לה מזונות כל זמן שאינו פוטרה בגט שהרי מצידו מעוכבת היא מלהנשא לאחר, לפיכך צריך להעלות לה מזונות ואפשר שמתוך כך יתרצה ליתן לה גט. עכת"ד.

ובשו"ת ויאמר יצחק להרה"ג מהרי בן וואליד זצ"ל חאהע"ז סימן קכ"ו כתב שאפילו נתנה אמתלא לדבריה כל שעמדה בדין ונפסק דינה שאיבדה כתובתה, איבדה ג"כ המזונות מאחר שנפסק חבל האישות שביניהם... וההיא דהרב פרי צדיק בבעל שנסתתמו ב' עיניו שחייב במזונות התם ה"ט משום שלסברת הרא"ש וסיעתו כופין להוציא אלא דלחומרא חשש הרב בדין כפייה משום חשש גט מעושה, ולפיכך חייבו בכתובה וכו'.. ומש"ה כתב שכל עוד שלא גירש והיא מעוכבת מצדו חייב במזונותיה דלא מורדא מקרייא משא"כ במורדת דמאיס עלי אפילו באה מחמת טענה יודה הרב שאין לה מזונות. ע"ש. ועיין עוד בעניין זה בשו"ת יביע אומר ח"ה סימן י"ד למורינו הרב הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א מה שכתב והאריך כיד ה' הטובה עליו בענין זה אמנם שם העלה שאין ליתן לה מזונות אבל זה מצד שכל העיכוב הוא מחמתה. עיי"ש.

המורם מכל, שחיוב המזונות הוא מכח זה דאגידא בה והאשה מעוכבת מלהנשא, וזאת דווקא כאשר הבעל הוא העילה למצב זה, משא"כ כאשר האשה מעכבת אין לחייב את הבעל במזונות, ועיין עוד בשורת הדין ח"ד עמוד ע"ג במאמרו של הרה"ג אוריאל לביא.

בית הדין שמע את טענות ומענות הצדדים, ורמת החיים אשר לה הורגלו הצדדים, כמו כן בית הדין רושם לפניו את הודעת הרב אלקין במכתבו לבית הדין שלא החסיר מהאשה דבר וחיו ברמה גבוהה מאוד, אמנם האשה עובדת ומרוויחה סך של 3500-4000 ש''ח ואין ספק לבית הדין שסכום זה לא מספיק לאשה למחייתה ולשכירות דירה והוצאות הדירה. האשה ביקשה השלמה ל-10000 ש''ח. לדעת בית הדין זה סכום גבוה מאוד על אף העובדה שהאשה עולה עמו ואינה יורדת עמו נראה לבית הדין לחייבו בסכום נמוך יותר המספיק למחייתה בכבוד.

ולכן בנידון דידן שהבעל הוא המעכב את הגירושין, בית הדין חייב את הבעל ליתן גט, משכך יש לחייב את הבעל במזונות האשה מדין מעוכבת בסך של 2500 ש"ח לחודש החל מתאריך 1.2.2011 יום סידור הגט שהבעל סירב ליתן על אף שכבר ניכתב ונחתם, על אף שבמועד זה הבעל עדיין לא חוייב בגט יש לומר שההסכמה של הבעל ליתן גט לאשה וחזרתו ממתן הגט ובריחה מהארץ, ועוד שעל הצדדים להתגרש דינם כדין חיוב גט שעל הבעל ליתן לאשה, ומשכך יש לחייבו מזונות מיום 1.2.2011 מועד סידור הגט. ועיין עוד באריכות בנושא זה בשו"ת שמע שלמה של הגאון הראשל"צ הרב משה שלמה עמר שליט"א חלק ב' אבן העזר סימן יט', ומה שכתב שם בשם הישועות יעקב והעלה שהעיקר בחיוב מזונות במעוכבת הוא משום קנס.

אמנם יש לדון עוד אם מזונות אשה מעוכבת להנשא זה מהדין או מצד קנס ומה הדין כאשר האשה עובדת ומרוויחה שהרי מעשי ידיה כנגד מזונותיה ועיין בפד"ר ח"י עמוד 306 מה שכתב בזה. ועיין עוד בשו"ת שמע שלמה של הגאון הראשל"צ הרב משה שלמה עמר שליט"א חלק ב' אבן העזר סימן יט'.

(-) דניאל אדרי - אב"ד



ראיתי מה שכתב כבוד אב"ד הרב דניאל אדרי בטוב טעם ודעת. גם אני מצטרף עמו למסקנה לחייב את הבעל בתשלום מזונות האשה מדין מעוכבת להינשא מחמתו.

בגמ' כתובות צז. מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה פרש"י הטעם משום מעוכבת על ידו מלהינשא. בשו"ע אה"ע סי' צג' סעי' ב' פסק מרן כדברי הגמ'.

בפת"ש אה"ע סי' צג' סק' ב' הביא בשם הישועות יעקב שחיוב הבעל במזונות אשתו כשהוא מעכב הגירושין והיא מעוכבת להינשא מחמתו הוא מחמת קנס.

בישועות יעקב הנ"ל הסתפק באשה שאמרה שלא בפני בעלה שהתגרשה ואח"כ בא בעלה ומכחישה דאז אסורה להינשא ואח"כ באו עדים שהתגרשה או שבעלה בעצמו הודה שגירשה אי נימא שחייב במזונותיה משום שעל ידו היתה מעוכבת מלהינשא. והראה פנים לכל צד וסיים והעיקר נראה לי דחייב במזונותיה ע"ש.

מזה יש ללמוד שחיוב מזונות מעוכבת הוא דין מיוחד שחייבו לבעל כדי שלא יעגנה דאי אפשר לומר שהוא חייב מעצם הדין של חיוב מזונות אשתו עד שיגרשנה שהרי בדינו של הישועות יעקב התברר שהיתה גרושה ובכ"ז חייבו את הבעל במזונות כיון שבשקר עכבה מלהינשא וחייבוהו במזונות למפרע על כורחך שחיוב זה הוא מדין קנס ולא חיוב מזונות רגיל.

בפד"ר חלק י' עמ' 294 חייבו מזונות למעוכבת מדין קנס גם כשהאשה עובדת ומעשי ידיה לעצמה וסמכו בזה על רבנו אליהו מזרחי בתשובה ע"ע בדברי הראשל"צ הגאון הרב שלמה עמאר שליט"א בשו"ת שמע שלמה חלק ב' אה"ע סי' יט' בענין זה.

ע"ע בפד"ר ג' עמ' 44 שחייבו מזונות מעוכבת מדין קנס גם לאשה שזנתה על בעלה ובעלה סירב לגרש.

אומנם בפד"ר חלק טו' כתבו לדחות סברה זו והעלו שחיוב מזונות מעוכבת בדין מגורשת ואינה מגורשת אינו משום קנס אלא זו הלכה בדין מזונות כל זמן דאגידא ביה.

מ"מ עיין בשו"ת שמע שלמה למרן הראשל"צ הרב שלמה משה עמאר חלק ב' אה"ע סי' יט' אות ב' שדחה דבריהם והעלה שהעיקר בחיוב מזונות במעוכבת הוא משום קנס.

ע"ע בדבריו שם שלמד מדברי הישועות יעקב שרק אחרי שהתברר שבשקר עיכבה מלהינשא חייבו אותו למפרע על הזמן שעיכבה וממילא נשמע שכל דין מזונות מעוכבת הוא משום קנס כדי שלא יעגן את אשתו.

בנ"ד כתב כבוד אב"ד "משכך יש לחייב את הבעל במזונות האשה מדין מעוכבת בסך של 2500 ש"ח לחודש החל מתאריך 1.2.2011 יום סידור הגט שהבעל סירב ליתן על אף שכבר ניכתב ונחתם".

לכאורה יש לדון הואיל ולא היה בתאריך 1.2.11 עדיין פס"ד לחיוב גט אלא היתה זו הסכמת הצדדים להתגרש והבעל חזר בו ברגע האחרון האם אפשר לחייב במזונות מעוכבת למפרע מתאריך זה או רק מזמן פסק דין זה שבו ניתן פסק דין לחיוב גט או לכל היותר מיום התביעה.

י"ל ע"פ הנ"ל שחיוב מזונות מעוכבת הוא משום קנס כדי שהבעל יגרש את אשתו ולא יעגן אותה אפשר לחייבו גם למפרע מזמן הסכמת הצדדים להתגרש שכן אפשר ללמוד מדברי הישועות יעקב שחייב במזונות מעוכבת גם כשלא היו נשואים כלל אלא היו גרושים ולא היה שום חיוב על הבעל לגרש רק עכבה מלהינשא בטענה שלא גרשה ואח"כ הודה ששיקר. גם מדברי הראשל"צ אפשר להבין שלומד מדברי הישועות יעקב שחייב במזונות מעוכבת למפרע.

נמצא שאם אנו דנים מזונות מעוכבת מדין קנס הרי שאין צורך לחייב במזונות רק היכן שיש פס"ד לחיוב בגט אלא כל שבית הדין מתרשם שאין מקום לנישואין הללו והוציא פסק דין שעל הצדדים להתגרש או שהגיעו עם הצדדים להסכמה להתגרש אם הבעל מעכב הגירושין אפשר לחייבו במזונות מאותו זמן.

ע"ע בפסק דין מזונות מעוכבת תיק מס' 579005/1 מבית הדין חיפה שגם שם דנו במקרה דומה וחייבו מזונות מעוכבת למפרע מזמן פסק הדין הראשון שעל הצדדים להתגרש על אף שלא היה עדיין פסק דין לחיוב גט.

בנ"ד כבר כתב כבוד אב"ד את השתלשלות האירועים בתיק הנ"ל שבתחילה הגיע בית הדין עם הצדדים להסכמה להתגרש ובפרוטוקול מיום 5.7.10 נכתב בית הדין ממליץ לצדדים לשאת ולתת ביניהם כדי להגיע להבנות ולהסכמות שיהיו מקובלות על שניהם על מנת להתגרש ואף הוזמנו לסידור גט ביום 1.2.11 ואף נכתב הגט אלא שהבעל סירב ליתנו לאשה, אין לומר שהבעל חזר בו מהסכמתו ליתן גט כיון שרוצה שלום בית כיון שטענת שלום בית כזו אינה כנה ולאור השתלשלות האירועים ודאי כוונת הבעל לעגן את האשה. עכשו העלה כבוד אב"ד שיש לחייב את הבעל לגרש את אשתו הן משום מורד והן משום מצות ישוב א"י שיד האשה על העליונה והוא מעכב את הגירושין לכן יש לחייבו במזונות מעוכבת מדין קנס. והואיל ואנו דנים לחייב את הבעל בגט ובמזונות מעוכבת מדין קנס הרי שאפשר לחייבו למפרע מיום שהורה לו בית הדין להתגרש.

לענ"ד יש לחייב את הבעל במזונות מעוכבת ואף אפשר לחייבו מתאריך 1.2.11 יום כתיבת הגט.

(-) אייל יוסף - דיין



דיון בקביעת מקום המגורים
בפס"ד כתב חברנו כבוד אב"ד "שבמעשה בריחתו של הבעל מהארץ הוא מורד באשתו".

אומנם אין הדבר פשוט ויש לדון מהו מקום המגורים המחייב של בני הזוג, שפועל יוצא ממנו פוגע מדובר בילדי הארץ שחיו בחו"ל לפני החתונה באו לא"י להתחתן וחזרו לחו"ל.

לשאלת ביה"ד האם היתה להם כוונה להגר לארה"ב ענתה האשה (פרוטוקול מה 5/7/10) לפני כן גרנו שם עקב הלמודים שלי. התחתנו וחזרו לסיים את הלמודים. גרנו בניו ג'רסי בשכירות.

חזרנו לארץ לפסח השנה במטרה להשאר בארץ... הוא יצא מהארץ בעקבות הסכם גרושין שעשינו בביה"ד בטבריה.

אמנם ב"כ הבעל טען באותו דיון "הטענה שהתכוונו להשאר בארץ היא לא נכונה כי היה לה כרטיס חזור... הם באו לביקור בארץ".

נמצא שקיימת הכחשה בין הצדדים לגבי מקום המגורים הקבוע ובנוסף שנראה שדברי ב"כ הבעל נוטים יותר אל האמת שהרי באמצע שנה בד"כ לא עוזבים מקום מגורים, מה גם שבאו לחופשת פסח זמן שמקובל לבקר, ולפי התכנון היו אמורים לחזור לחו"ל.

לכאורה הדבר פשוט שידה על העליונה וכפי שפסק מרן בשו"ע סימן עה, ד "אמרה היא לעלות והוא אינו רוצה יוציא ויתן כתובה".

אומנם בנדוננו מדובר שסוכם בין בני הזוג שיגורו בחו"ל. אלא שיש הכחשה ביניהם האם תם הזמן ועליהם לחזור לארץ או שמא עדיין אמורים להמשיך לגור בחו"ל בשל למודי האשה ועבודת הבעל.

ואכן קיימת מח' בפוסקים במקום שהיה תנאי שמקום המגורים יהיה בחו"ל האם מועיל וכפי שהביא באריכות האב"ד.

נמצא שהבעל יכול לטעון קים לי כפוסקים שאין היא יכולה לחייבו לעלות לא"י וע"כ אינו נחשב כמורד עם כל ההשלכות הנובעות מכך.

אולם נראה שגם לפוסקים הסוברים שתנאי מועיל בנד"ד ונקבל את דברי ב"כ הבעל שדובר להמשיך לגור בחו"ל הרי אין עדות וגם לא נאמר שהיה תנאי מפורש בשעת הנשואין שיגורו בחו"ל וע"כ גם לדברי הבעל יש לפרש המגורים בחו"ל כהסכמה ומחילה של האשה על זכותה לעלות לא"י.

וע' בפד"ר ח' עמוד 27 שכתבו "ובזה נראה דלכ"ע יכולה אח"כ לחזור מויתוריה ולעמוד על זכותה להעלותו לא"י או לעיר ישראל".

הם הביאו ראיה מדברי המהרי"ט צהלון בסימן רז. מדובר שם בנשאו בצפת והלכו לדמשק, האשה חזרה לצפת והבעל תובע שתחזור לדמשק ובין הנמוקים כתב שם "זאת ועוד דבעלית א"י אינו יכול לטעון כיון שיצאה עמי מחלה, דיכולה לומר לא מחלתי אלא כל אותן הימים ועתה אני רוצה לשכון כבוד בא"י".

מלבד זאת היה מקום לדון בדבר זה אם הבעל היה טוען שרוצה לחיות אתה ולספק כל צרכיה אם תבוא אליו.

בפועל אינו טוען זאת וברח ואינו יוצר קשר וכפי שעולה מהפרוטוקולים אינו חפץ באשה.

ע"כ נראה לענ"ד שבמצב זה יפים דברי ר' ירוחם במישרים נתיב כג ח"ח שכתב "שאשה שאמרה לא בעינא ליה יתן לי גט וכתובה והוא אומר אנא נמי לא בעינא לך אבל איני רוצה ליתן גט מסתברא שאין דנין אותה במורדת להפסידה כלום מעיקר כתובה ונדוניא אלא מיהו משהינן לה תריסר ירחי אגיטא דילמא הדרי בהו ולאחר שנה כופין אותו לגרש וכו'".

וכפי שנראה מסקירת האב"ד זה המצב השורר בין בני הזוג וע"כ יש מקום לחייב את הבעל בגט.

זמן החלת מזונות מעוכבת
לדעתי יש לחייב את הבעל.במזונות מדין מעוכבת רק לאחר מתן פס"ד לחיוב גט ולא למפרע משום שיסוד החיוב מדין קנס על סירובו לקיים את הוראת ביה"ד ועיגון האישה.

בנד"ד לא ניתן פס"ד לגירושין אלא היתה החלטה של הצדדים להתגרש, ובזמן מעמד מסירת הגט חזר בו הבעל, לכן יש לחייבו במזונות ממתן פס"ד זה באם יסרב לגרש.

לסיכום, יש לחייבו במזונות מעוכבת ממתן פס"ד זה.

(-) דוד בר שלטון – דיין

מסקנות:
א. בית הדין מחייב את הבעל ליתן גט לאשתו.

ב. הבעל חייב לשלם לאשה סך של 2500 ש"ח לחודש מזונות אשה, מדין מעוכבת להנשא מחמתו, מתאריך 1.2.2011. תשלום מזונות אלו יקוזז מהערבות שאבי הבעל התחייב. כמו כן רשאית האשה וב"כ לפעול בכל ערכאה בכדי לגבות מהערב [...] את הסכום של 100,000 ש''ח כפי שהתחייב.

ג. לדעת המיעוט יש לחייב את הבעל במזונות החל מיום מתן פסק הדין.

ד. באם האשה וב"כ גבו כסף זה יש להכניסו לחשבון נאמנות ע"י ב"כ האשה וממנו יש לגבות את מזונות האשה, ובאם יחוייב הבעל בתביעת רכוש יש לגבות מחשבון זה, וזאת רק בהוראת בית הדין.

ה. באשר לתביעת הכתובה בית הדין יקיים דיון במועד הדיון הקבוע בתיק הרכוש, 26.9.2011.

בית הדין מחייב את הבעל להופיע לדיון. אם הבעל לא יופיע, בית הדין ישקול להוציא החלטה לביטול שרותים קונסולריים ע"פ סעיף 4א לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956, בכפוף לפתיחת תיק מתאים.
ניתן ביום ח' באלול התשע"א
(07/09/2011)

הרב דניאל אדרי - אב"ד
הרב אייל יוסף - דיין
הרב דוד בר שלטון - דיין