בפנינו תביעת גירושין בה נכרכו עניני רכוש, של אשה יהודיה נגד בעלה היהודי, אליו נישאה כדמו"י בטורקיה בשנת 1975, והתגרשה ממנו בגירושין אזרחיים שם בשנת 1993. הצדדים הינם אזרחי טורקיה ואינם אזרחי ישראל.

לטענת האשה, קיימות זיקות מספיקות של הצדדים לישראל על מנת להקנות לבית הדין סמכות לדון בתביעת הגירושין והרכוש. לדבריה, יש לצדדים משפחה רחבה בישראל, רכוש רב הכולל חשבונות בנקים, עסקים וכיו"ב, והם הרבו להגיע לישראל הן לביקורים משפחתיים והן לצורכי עסקים. לדבריה, לבעל נכסי מקרקעין בכל רחבי העולם, ובין היתר בטורקיה, מצרים, ערב הסעודית, טוניס, מרוקו ובמדינות רבות באירופה, ושוויו של רכוש זה הוא כ-150 מיליון דולר ארה"ב, מתוכו מגיע לה מחצית. התובעת טוענת, בין היתר, כי הגישה תביעת גירושין אזרחית בטורקיה לאחר שהבעל מאס בה ולקח תחתיה אשה נכריה מצרפת, ותוך שהוא מכה, מאיים ומתעלל בה, גירש את התובעת מן הבית. עד הגשת התביעה בפני בית הדין בישראל סרב הבעל לתת לה גט פיטורין כדמו"י, למרות שניסתה לקבל ממנו גט שלוש פעמים בבית הדין בטורקיה. האשה טוענת כי החליטה להשתקע בישראל, ותוך כדי הדיונים הגישה לבית הדין צילום של אשרת עליה שקיבלה מן הקונסוליה הישראלית באיסטמבול. ב"כ האשה מוסיף כי הבעל הכיר בסמכות הבינלאומית של בתי המשפט לישראל לאור הליך רכושי שהתנהל בין הצדדים בבית המשפט לעניני משפחה בתל אביב, ולכן הוא מנוע מלטעון נגד סמכות בית הדין הרבני בכל הקשור לתביעות המונחות בפנינו.

ב"כ הבעל משיב, כי האשה עושה ככל יכולתה לסלף את העובדות הנכונות, האמיתיות והרלבנטיות לענייננו, וזאת כדי להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבע. הצדדים התגרשו בגירושין אזרחיים וסופיים בשנת 1993. התובעת קיבלה במשך השנים שלאחר הגירושין כספים רבים מן הנתבע לפנים משורת הדין ומתוך רצונו הכן וטוב ליבו של הנתבע, שרצה ששתי הבנות המשותפות לו ולתובעת לא תיפגענה מפזרנותה ובזבזנותה של התובעת. הנתבע מעולם לא סרב לתת לנתבעת גט פיטורין כדמו"י וכראיה לכך הוא מפנה למכתב של הרב יצחק חליבה, הרב הראשי לטורקיה, שהודיע לבית הדין ביום 19.1.09 כי הבעל מוכן לתת לאשה גט פיטורין. במכתב נוסף של הרב חליבה נמסר כי פנה טלפונית אל האשה (כנראה במועד הנ"ל או בסמוך אליו) והודיע לה על נכונות הבעל לתת לה גט, והיא השיבה שיש לה תביעות כלפיו ואינה מוכנה להתגרש בבית הדין בטורקיה. מכך יש להסיק, לטענת ב"כ הבעל, כי תביעת הגירושין של האשה אינה כנה. היא עשתה שימוש לרעה בהליכי בית הדין בכך שעתרה וקיבלה מבית הדין צווי עיקול זמניים על חשבונו של הנתבע בבנק בישראל, על סמך הצהרותיה הכוזבות ותוך הטעיית בית הדין.

ב"כ שני הצדדים מפנים לפסק הדין של בית המשפט העליון בג"ץ 2123/08 פלוני נ' פלונית (2008) ([פורסם בנבו], להלן - פרשת פלוני), וכל אחד מהם מנסה ללמוד הימנו את הנוח לעניינו.

בדיון שהתקיים בפנינו ביום כ"ה שבט תשס"ט (19.2.09) הצענו כי הצדדים יתגרשו ולאחר הגט נמשיך לדון בשאלת הרכוש, כולל באשר לסמכותנו לדון בכך. לטענת ב"כ האשה הנכונות הנוכחית לתת גט כפי שהוצהרה על ידי הבעל היא אך תחבולה, אך ב"כ האשה הביע נכונות לביצוע גט שליחות בכפוף לשמירת הסמכות של בית הדין בישראל להמשיך ולדון בענין הרכוש. לעומת זאת ב"כ הבעל עמד על טענתו לחוסר סמכות, וטען כי האשה יכולה היתה לקבל את הגט בטורקיה שם היתה עד יומיים לפני הדיון האמור.

עד כאן עיקרים בלבד של טענות ומענות הצדדים, ככל שהן דרושות לצורך החלטה זו.

על פי החומר שבפנינו ניתן להתרשם כי הצדדים מסכימים כיום באופן עקרוני להתגרש, כאשר המחלוקת העיקרית היא היכן יבוצעו הגירושין והאם ימשיך בית הדין בישראל לדון בענין הרכוש.

האשה מעוניינת בשניים: להתגרש ולהמשיך את הדיון בענין הרכוש בבית הדין. נראה כי מעבר לחשש שיש תחבולה מצד הבעל ובסופו של דבר הוא לא יתן לה גט בטורקיה, היא חוששת כי אם הגט יבוצע בטורקיה יאבד בית הדין הרבני בישראל את הסמכות לדון בענין הרכוש שכרכה בגירושין. הבעל מצהיר כי הוא מוכן להתגרש בטורקיה בלבד ואינו מסכים לסמכות בית הדין, הן בענין הגירושין והן בענין הרכוש.

מעיון בפסק הדין בפרשת פלוני, נראה כי ההכרעה בשאלת סמכות בית הדין בענין הגירושין פשוטה יחסית, אך מורכבת ולא פשוטה בענין כריכת הרכוש.

בנסיבות הענין, והן על מנת לפתור את בעיית העגינות והן על מנת להסתייע בהתנהגות הצדדים בכל הקשור ליישום החלטה זו - כדי שייקל על בית הדן בהכרעה בשאלת סמכות בית הדין לדון בענין הרכוש - נראה לבית הדין שיש לפצל את ההכרעה בשאלת הסמכות לשני שלבים.

הגירושין שבין הצדדים ייתכנו באחת משלוש הדרכים דלקמן:
א. שני הצדדים יגיעו לבית הדין בישראל, והגט יסודר ויימסר מיד הבעל לידי האשה בבית הדין בישראל.
ב. ייערך גט שליחות בבית הדין בטורקיה ויישלח לישראל והאשה תקבל את הגט בבית הדין בישראל.
ג. שני הצדדים יגיעו לבית הדין בטורקיה, והגט יסודר ויימסר מיד הבעל לידי האשה בבית הדין בטורקיה.

אם הגט יבוצע לפי האפשרות הראשונה, מתוך כוונה שבית הדין ידון בענין הרכוש לרבות בשאלת הסמכות, אין חשש לאיבוד סמכותו של בית הדין בענין הרכוש, אם היא קיימת בידיו לפני סידור הגט (ראו והשוו: בג"ץ 6378/04 גיליאן שרעבי נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פורסם בנבו).

כך גם לגבי האפשרות השניה, מאחר והגט עצמו יימסר בישראל, וממילא משמעות הדבר כי הצדדים התגרשו בישראל.

חשש ייתכן לגבי האפשרות השלישית, שבו לא ניתן לומר כי הצדדים התגרשו בישראל. ואולם ניתן להפיג חשש זה אם יינתן קודם הגט על ידי בית הדין בישראל פסק דין לגירושין המורה כי הצדדים יתגרשו וכי ביצוע הגט כולו ייערך בבית הדין בטורקיה ובית הדין בישראל יכריע לאחר הגט לגבי סמכותו לדון בענין הרכוש. במקרה שכזה בית הדין בטורקיה ישמש כעין "ידא אריכתא" של בית הדין בישראל לענין סידור הגט. כידוע, סמכות בית הדין להכריע בעניני רכוש שנכרכו בגירושין תלויים בפסק דין לגירושין שניתן על ידי בית הדין ולא בביצוע הגט בפועל (בג"ץ 82 / 635 בתיה וינברג נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב יפו לז (4) 253, 258, פיסקה 6, והאסמכתאות שם). לכן נראה שיישום אפשרות זו אינו פוגע בזכויות הדיוניות של הצדדים - לא של האשה ולא של הבעל. נציין עוד, כי ב"כ הצדדים יכולים להגיע להסכמה דיונית כאמור, שיינתן לה תוקף של החלטה בד בבד עם מתן פסק דין לגירושין כאמור.

בתוך החומר שבתיק נמצא כי לאשה תביעה ביחס לכתובתה. נבהיר כי על פני הדברים יש מקום לטענה שאף במקרה שאין בית הדין מוסמך לדון בתביעה רכושית שנכרכה בגירושין, מוסמך הוא לדון בתביעה לכתובה ופיצויי גירושין, כ"ענין של גירושין" עצמו (ראו והשוו: בג"ץ 76/57 צ'רניחובסקי נ' יו"ר ההוצל"פ, בימ"ש השלום, רחובות, פ"ד יא 706). יחד עם זאת, יובהר כי זכויות אשה אלו, ככל שהן קיימות, מושפעות מזכויות שקיבלה או לא קיבלה על פי הדין האזרחי. מאחר והצדדים לא פרטו טענותיהם לענין זה, לא נחליט בכך.

לאור האמור, אנו מחליטים:
א. בית הדין מוסמך לדון בתביעת הגירושין של האשה, לאור הזיקות של הצדדים לישראל.
ב. ב"כ הצדדים יודיעו לבית הדין תוך 15 יום, ועדיף בהודעה מוסכמת, איזו מבין שלוש האפשרויות שצויינו לעיל עדיפה עליהם. לא הגיעו לידי הסכמה, תוגשנה הודעות נפרדות.
ג. לאחר שהגט יבוצע, יחליט בית הדין לגבי סמכותו לדון בענין הרכוש.
ד. היה ולא יבוצע הגט תוך חודשיים מהיום, תוגש הודעה על ידי המעוניין בדבר, ובית הדין יחליט לגבי דרך המשך הטיפול בתיק.

ניתן ביום ו' אייר תשס"ט (30/04/2009)
(-) הרב יצחק אלמליח, אב"ד
(-) הרב שלמה תם, דיין
(-) הרב יצחק מרוה, דיין