הנידון שלפנינו הוא תביעת האשה לתשלום כתובתה.

בהחלטת ביה"ד מיום י"ט באייר תשע"א 25/03/11 נאמר:

א. מאשרים הסכמתם להתגרש וניתן לפתוח תיק לסידור גט.

ב. בענין תביעת האשה לתשלום כתובתה יתן ביה"ד החלטה לאחר סידור הגט על פי החומר שבתיק.

הצדדים התגרשו ביום י"ז סיון תשע"א. וביה"ד צריך להוציא החלטה בענין הכתובה.

האשה תובעת כתובתה בסך 180,000 ₪. לטענתה הבעל בגד בה עם אשה זרה. עוד לפני שהגישה תביעה לפירוק השיתוף בבית המשפט ולכן מבקשת תשלום כתובתה, וכן פיצוי על הנזק שנגרם לה.

לטענת הבעל הם חיו בזמן האחרון בסכסוכים, והאשה עסקה בכישופים והוא התרה בה שתפסיק לעסוק בזה, והיא המשיכה לעסוק בזה, אבל רק לאחר שהאשה הגישה תביעה לפירוק שיתוף אז הוא בגד באשתו וחי עם אשה זרה.

שני הצדדים הסכימו בדיון שהתקיים ביום ט"ז אדר תש"ע 02/03/10 שביה"ד יפנה אותם לבדיקת פוליגרף. והחלטת ביה"ד בענין הכתובה תינתן על פי תוצאות הבדיקה והחומר שבתיק.

הצדדים נבדקו במכון הורוביץ. ב"כ האשה הגיש הערות על תשובות הפוליגרף, והמכון השיב על הערות.

וביה"ד ביום 10/2/11 החליט לקבל את החוו"ד של המכון.

החוו"ד של המכון היא:

א. [פלונית] דוברת אמת בהכחישה שקיימה יחסי מין עם גבר זר מיום נישואיה.

ב. דוברת שקר בהכחישה כי במהלך נישואיה ל[פלוני] ביצעה כשפים בבית.

ג. דוברת שקר בהכחישה כי סרבה לבקשות בעלה להפסיק לעשן ולעשות כישופים בבית.

ד. דוברת שקר בהכחישה כי במהלך נישואיה ל[פלוני] היו מקרים שסירבה לבקשתו להכין לו אוכל.

לגבי הבעל [פלוני]:
א. דובר אמת בהכחישו כי קיים יחסי מין עם גברת [...] לפני יולי 2007, כש[פלונית] ביקשה לפרק את השותפות.

ב. דובר שקר בהכחישו שקיים יחסי מין עם אשה בתקופה שחלפה בין תום הטיפול בקליניקת און לתחילת שנת 2008

ג. הנבדק דובר אמת בהכחישו כי אשתו [פלונית] המשיכה לבשל ולכבס לו עד מועד עזיבתו את הבית.

עד כאן התשובות שנוגעות לדיון בענין הכתובה.

יש לציין כאן את החלטת ביה"ד בתאריך כ"א סיון תשס"ח 24.06.2008 שבה נאמר: "מהראוי שב"כ הצדדים יסייעו בידי מרשיהם לגבש הסכם נאות שיהא בו ביטוי לפיצוי האשה".

מהחומר שבתיק עולה כי ביה"ד אכן התרשם כי כיון שהבעל פתח בחיים חדשים עם אשה זרה בהיותו נשוי לאשתו מגיע לאשה פיצויים וכן עבור שעברה טיפולי הפריה בגלל בעיות של הבעל.

אולם יש לדון האם מגיע לאשה כתובה, כיון שהבעל נמצא דובר אמת שלא קיים יחסי מין עם אשה זרה רק אחר שהאשה הגישה תביעה לפירוק השיתוף בבית המשפט.

אולם אף שלא קיים יחסי מין, אבל יכול להיות שאכן פזל לעבר אשה זרה וזה העלה את כעסה של האשה.

ולכן הטענה שהיו מקרים שלא הכינה לו אוכל אין בזה סיבה להפסיד את כתובתה.

אולם יש לדון מצד הטענה שהיא ביצעה פעולות כשפים בבית ובעלה ביקש ממנה להפסיק לעשן ולעשות כישופים בבית והיא המשיכה בזה, ויש לדון האם זה סיבה להפסיד את כתובתה.

אולם לא מצינו בש"ס ובפוסקים שאשה שמתעסקת בכשפים מפסידה כתובתה.

אולם אחר העיון נראה שאשה שמתעסקת בכישופים יש צד גדול להפסידה כתובתה.

דהנה במסכת כתובות דף ע"ב ע"א, תנן, ואלו יוצאות שלא בכתובה, העוברת על דת משה ויהודית, ואיזו היא דת משה, וכו' ונודרת ואינה מקיימת דאמר מר בעון נדרים בנים בתים וכו' עיי"ש.

וכן פסק הטור באה"ע סימן קט"ו וז"ל, הנודרת ואינה מקיימת תצא בלא כתובה, דבעון נדרים בנים מתים.

וכתב הב"י, וז"ל, וכתב בתשובת הר"מ שבסוף תשובת הרשב"א, שאם הביאה עדים שהוא עובר על החרם, אינו יכול להוציאה בלא כתובה דהאיך יוציאנה, משום דבעון נדרים בנים מתים, כיון דההוא גברא לא בעי בני, מאחר שהוא עובר על החרם, עיי"ש.

וכן פסק השו"ע סימן קט"ו סעיף ג', וז"ל, הנודרת ואינה מקיימת תצא בלא כתובה.

וכתב החלקת מחוקק ס"ק ו' וז"ל, אע"פ שבשאר עבירות אינה מפסדת כתובתה, בנדרים ושבועות וחרם, שמפני זה בניה מתים על כן יכול להוציאה בלא כתובה, ועל כן נסתפק מהרא"י בכתביו אם האשה אינה בת בנים, אם יכול להפסידה כתובתה מטעם אף שאינה בת בנים אולי היה מתרחש ליה נס, עכ"ל.

וכתב הרמ"א וז"ל: אבל אם היא מביאה עדים שגם הוא עובר על נדרים ושבועה וחרם לא איבדה כתובתה, אף אם היא עוברת, (בתשובות מימוניות ובתשובות הרשב"א). וכתב החלקת מחוקק בס"ק ז', וז"ל, שגם הוא עובר, דהא ההוא גברא לא בעי בנים, ואפשר דהוא הדין אם הוא עובר שאר עבירות שהעונש עליהם שבנים מתים כדאיתא בגמרא, גם כן אין יכול להוציאה מטעם הנ"ל, דהא הוא אינו מקפיד בעונש מיתת הבנים, אבל אם הוא חשוד על השבועה והיא עוברת על דת בשאר דברים מפסדת כתובתה, עכ"ל.

וכן כתב הבית שמואל בס"ק ז' עיי"ש.

והנה אשה שמתעסקת בכשפים לא מצינו בפוסקים שמפסדת כתובתה. אולם אחר העיון נראה שיש צד גדול שמפסדת כתובתה.

דבספר המידות לאדמו"ר הקדוש רבי נחמן מברסלב זצוק"ל, בענין בנים אות פו כתב וז"ל, אשה שעוסקת בכשפים, בניה מתים, ונעשית אלמנה, עכ"ל.

ובמראה מקומות לגאון הצדיק רבי נחמן זצ"ל אב"ד דטשהרין, כתב מהנביא ישעיה פרק מ"ו פסוק ט', "שכול ואלמן כתמם באו עליך ברב כשפיך וגו'", הרי שכול הבנים והאלמנות, באו עליך ברוב כשפיך.

ובמראה מקומות מהגאון הצדיק רבי צדוק הכהן זצ"ל, מביא מקור מהגמרא סוטה כ"ב ע"א, אלמנה וקטן שלא כלו חדשיו הרי אלו מבלי עולם וכו' כגון יוחני בת רטיבי, ופרש"י שהיתה עוסקת בכשפים עיי"ש. ומוכח מהסוגיא דבעון כישופים מתים הבנים.

וכיון שמצינו שבעון נדרים שבנים מתים, יכולים להוציאה בלא כתובה, ולכן לכאורה ה"ה בעון כישופים שמצינו בספר המידות שבניה מתים, ונעשית אלמנה, הרי תצא בלא כתובה. אולם כיון שלא מפורש זה בחז"ל שבעון כשפים בנים מתים יש לדון באם יש להפסיד כתובתה על זה.

אולם מדברי המהרא"י בסימן ס"ח שהובא בדרכי משה ובח"מ ובב"ש, שכתב בזמן הזה צריך דקדוק היטב להוציא אשה בלא כתובה מחמת שעוברת על נדרים דרבים מקילים בנדרים, עכ"ל.

רואים שתלוי במה שהאנשים מקילים או מחמירים בזה. וכיום האנשים רובם מפחדים מכשפים ואינם מתעסקים בזה. לכן נראה שיש צד גדול להפסיד את כתובתה, כיון שהאנשים רגילים שמפחדים מכשפים ולכן נראה שכיון שהוא התרה בה שתפסיק להתעסק בכשפים והיא המשיכה בזה אינו חייב לשלם לה כתובתה.

ועיין בבית שמואל ס"ק י"ז שדן שם האם צריך התראה בעוברת על דת משה, או שמפסידה כתובתה אפילו בלא התראה, וכן דן שם האם צריך התראה שתפסיד כתובתה או אם מתרה בה שלא תעשה עוד כך גם מפסידה כתובתה.

ולכן נראה לעשות כאן פשרה, גם מפני שלא מצינו בפוסקים מפורש, שבעון כשפים מפסידה כתובה, וכן מפני ספק הב"ש שיתכן שצריך התראה ושמא צריך התראה שתפסיד כתובתה, וכאן לא היה התראה רק שלא תמשיך לעסוק בכשפים.

וכיון שסכום הכתובה הוא 180000 ₪, היה נראה לעשות פשרה שישלם לה סך 90,000 ₪, ובדיון בפני ביה"ד ביום ט"ז אדר תש"ע 02/03/10 טען ב"כ הבעל, כי הבעל העביר לאשה בחלוקת הרכוש בערך 60,000 ₪ יותר, ויש להפחית הסכום הזה מ – 90,000 ₪, ויש להעמיד את סכום הכתובה והפיצוי על סך 30,000 ₪, ויש לשלם זה בתשלומים חודשים של 1,000 ₪ לחודש למשך 30 חודשים.



ניתן ביום ח' באלול התשע"א
(07/09/2011)

הרב יצחק שמואל גמזו - אב"ד
הרב מיכאל בלייכר - דיין
הרב מאיר קאהן - דיין