ענינה של החלטה זו היא, בבקשת המבקש כי בית הדין יקבע את סמכותו לדון בגרושין ובכל הכרוך בהם.
תיאור העובדות:
הצדדים נישאו זה לזה בתאריך 21/8/87 ומנשואי הצדדים נולדו להם שלוש בנות משותפות. למשיבה אלו נישואיה השניים, ויש לה בת נוספת מנישואיה הקודמים.

נישואי הצדדים לא עלו יפה, והבעל הגיש לבית הדין תביעת גרושין בתאריך 2/10/11. לאחר מכן, בתאריך 7/11/12 הגיש ב"כ הבעל לבית הדין כתב תביעה מתוקן. בכתב התביעה המתוקן הוא מבקש מבית הדין לדון בכל הכרוך לגרושין, לרבות חלוקת הרכוש המפורט בכתב התביעה, הזכויות הסוציאליות של הצדדים, וכן תביעה למשמורת הבת הקטינה.

לאחר שהוגשו תביעות המבקש לבית הדין, הגישה המשיבה בתאריך 10/11/11 בבית המשפט לענייני משפחה תביעה למזונות אשה וקטינה, וכן תביעה למשמורת. בתאריך 15/11/11 הגישה המשיבה גם תביעה רכושית לבית המשפט לענייני משפחה.

הצדדים הוזמנו והופיעו בבית הדין בתאריך 21/11/11, אך ב"כ המשיבה טענה בפתח הדיון, כי לבית הדין אין סמכות לדון במכלול התביעות שהוגשו לבית המשפט, וסמכות בית הדין מצטמצמת רק לעניין הגרושין. לדבריה, תביעת הגרושין הראשונה שהגיש הבעל אינה כרוכה כלל, רק לאחר מכן הגיש על ידי בא כוחו תביעת גרושין מתוקנת.

ב"כ המבקש טען כי האשה הגישה לבית המשפט את התביעות רק לאחר שכבר הוגשו התביעות המתוקנות לבית הדין, ואף לא טרחה לציין זאת בפני בית המשפט, בכך נהגה ב"כ המשיבה בחוסר תום לב, ואין בכך כדי לסתור את סמכות בית הדין.
דיון:
כבר קבע בית המשפט העליון בפרשת פלמן (בג"ץ 8497/00 פלמן נ' פלמן, פ''ד נז(2) 118) כי על מנת שתצמח סמכות ייחודית לבית הדין הרבני לדון בעניינים שנכרכו בתביעת גירושין, צריך להתקיים 'המבחן המשולש' לפיו: א. תביעת הגרושין כנה, ב. הכריכה נעשתה כדין, ג. הכריכה היא כריכה כנה. וראה עוד בע"א 118/80 גבעולי נ' גבעולי , פ''ד לד(4) 155.

בשלב ההכרעה בשאלת כנות תביעת הגירושין, אין בית הדין צריך לנקוט עמדה אודות הסיכויים של התביעה להתקבל, כל שעל בית הדין להכריע הוא רק אם תביעת הגירושין מגלה עילה לגרושין.

מהעיון בכתב התביעה שהגיש ב"כ הבעל, ומפירוט מערכת היחסים העכורה שבין בני הזוג, התרשם בית הדין כי טענות המבקש, אם יוכחו, מהוות עילת גרושין. אף האשה הבינה כי נישואי הצדדים עלו על שרטון, ולכך הגישה לבית הדין בתאריך 25/10/11 תביעה לחיוב התובע בדמי כתובתה.

לא זו אף זו, העיון בכתבי התביעה שהגישה האשה לבית המשפט, מלמד על קרע וסכסוך עמוק בין הצדדים. האשה מטיחה האשמות קשות בבעלה, ובכללן התנהגותו האלימה, פיזית ומילולית, עד כדי כך שבעקבות אלימות זאת אף ניסתה לשים קץ לחייה.

בקשתה של האישה למתן צו הרחקה שנידונה בבית המשפט, מלמדת אף היא על חומרת המשבר בין הצדדים. בנסיבות אלו, אין ספק שתביעת הגירושין הינה כנה.

גם כריכת הרכוש לתביעת הגרושין הינה כריכה בכנות וכדין. העיון בכתב התביעה חושף פרטים רבים בדבר רכושם של הצדדים, זכויותיהם וחובותיהם, וכן פרטים בדבר הכנסותיו של הבעל בצרוף תלוש השכר. כתב התביעה כמו גם הבקשה למשמורת שהגיש הבעל לבית הדין, מצביע על רצונו של הבעל שכל הנושאים שנכרכו לתביעות ידונו בפני בית הדין הרבני. נמצא שב"כ הבעל בכתב התביעה המתוקן כרך את התביעות כדין.

אף אם נניח שלבעל יש רכוש נוסף שלא נחשף בכתב התביעה, ופירוט הרכוש שבכתב התביעה לוקה בחסר, אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לשלול את היות הכריכה כנה. בשורה ארוכה של פסקי דין מבית המשפט העליון נקבע, שאי פירוט מלוא הנכסים, אין בו הכרח כדי לשלול את כנות הכריכה.

דוגמא לכך היא בר"ע 621/00 פרץ שאול נ' פרץ רותי (פורסם במאגרים המשפטיים), שם הובאו דברי הנשיא שמגר שקבע את הדברים הבאים :

"אינני מקבל גם את הטענה כי הכנות אשר בכריכה תבחן לפי השאלה אם מי שתובע את הגירושין הביא בכתב התביעה פירוט מלא וממצה של כל רכושו. פירוט כאמור יכול וידרש במהלך הדיונים, אך אין לקבוע ככלל שהוא חייב להיות מובא במלואו ובאופן ממצה בתוך התובענה דווקא."

וראה עוד ע"א 1565/94 מנדלברג נ' מנדלברג מתאריך 1/4/96 (פורסם במאגרים המשפטיים) וע"א 617/78 יחזקאל נ' יחזקאל, לג(1) 69, וכהנה רבות. נמצא שלכל הדעות גם אם ישנם עניינים נוספים שעשויים לעולות לדיון בחלוקת הרכוש, העדר פירוטם אינו פוגע בסמכות בית הדין ועניין זה יוכל לבוא על תיקונו במהלך הדיון.

גם שאלת כנות הכריכה היא שאלה הנבחנת בנסיבות התביעה. כבר נקבע בבג"צ 5747/03 פלוני נ' פלונית, פ''ד נח(5) 776, שהכרעה בשאלת כנות הכריכה תעשה על פי מכלול הנסיבות האופפות את התביעה, תוך בחינת מניעיו של מבקש הכריכה, בשאלה האם הוא מבקש אך לסכל פניה לערכאה אזרחית, או שמא הוא אכן מעוניין בקיום התדיינות צודקת יעילה ומעשית בעניין הכרוך.

במקרה אשר לפנינו, לאחר בחינת נסיבות המקרה קובע בית הדין, כי אכן הבעל עמד במבחן הכריכה על כל מרכיביו, והכריכה נעשתה כדין ובכנות.

אף שהתביעה שהגיש הבעל עצמו לא היתה כרוכה, מכל מקום כתב התביעה המתוקן שהגיש בא כוחו השלים את תביעת הבעל. וכן יש ללמוד בתקנה ל"ב מתקנות הדיון, הקובעת כדלקמן:
"במהלך המשפט רשאי התובע להגיש תביעת אגב היינו תביעה הקשורה לתביעה העיקרית או שיש לה יחס אליה".
ברור הדבר כי הוספת תביעות או טענות בכתב קודם שנפתח הדיון, קלות ופשוטות בהרבה מאשר הוספת טענות בתוך מהלך הדיון. לפיכך רשאי בעל הדין להוסיף ולטעון כפי שיחפוץ. ובכלל זה להגיש כתבי טענות מתוקנים, לטעון לחזור ולטעון. לכרוך ולחזור ולכרוך, כל עוד אישר זאת בית הדין. בית הדין אינו חי מפי כתבי הטענות, עם כל חשיבותם, אלא מפיהם של בעלי הדין.

גם תקנה ס"ה מתקנות הדיון קובעת:

"מצא בית-הדין שיש אי-התאמה בין כתב-התביעה ובין טענות התובע שבעל-פה, רשאי הוא לקבל את הטענות שבעל-פה או לדחות את שמיעת המשפט כדי לאפשר לתובע לתקן את כתב-תביעתו ולשולחו לצד השני או לבטל את התביעה".

נמצא שכל ענינו של כתב תביעה איננו אלא כאקט טכני בלבד. מעין הכנה לקראת הדיון המתקרב, ותו לא. גם לפי ההלכה יש לקבל אך ורק טענות אשר נטענות במעמד שני הצדדים המתדיינים. ראה עוד בפסק דין של בית הרבני בתל אביב מתאריך א' תמוז תשס"ז (תיק מספר 1350-21-1) ופסק דין של בית הדין הרבני בנתניה מתאריך כז' תשרי תשס"ט (תיק מספר 3437-21-1).

משכך הם פני הדברים, ברור שכתב התביעה המתוקן, שהוגש עוד לפני הדיון, ולפני שהוגשה תביעת האשה לבית המשפט למשפחה, כוחו יפה להקנות לבית הדין את סמכות הדיון לדון בכל העניינים הכרוכים בו.

בסעיף 3 של חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין תשי"ג- 1953), נקבע: "הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה אם על ידי האיש, יהיה לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג."
לאור האמור נקבע בע"א 617/78 יחזקאל נ' יחזקאל, דלעיל:

על פי הוראה זו, סמכותו היחודית של בית הדין הרבני קמה מזמן שהוגשה התביעה, אם הכריכה היתה כדין. (ההדגשה במקור).

נמצא, שמאחר והתביעה שהוגשה לבית הדין קדמה לתביעה שהגישה המשיבה לבית המשפט למשפחה, לפיכך סמכות הדיון בגרושין ובכל הכרוך אליהם מסורה לבית הדין.

זאת ועוד, כבר קבע בית הדין הגדול (בתיק 1700-21-1) שאף כאשר הוגשו התביעות בו זמנית לשתי ערכאות שונות, סמכות הדיון מסורה לבית הדין הרבני. מאחר והסמכות של בית המשפט לענייני משפחה היא סמכות שיורית, לעומת הסמכות של בית הדין לדון בעניינים שנכרכו בתביעת גירושין, בהתאם לתנאי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, שהיא סמכות ייחודית.

על פי כללי פרשנות משפטית מקובלים, כאשר על עניין מסוים שולטות שתי הוראות חוק, הנראות כסותרות, ההוראה ספציפית גוברת על ההוראה הכללית. לפיכך, כאשר קיימת התנגשות בין סמכות בית הדין הרבני לבין סמכות בית המשפט לענייני משפחה בשל שתי תביעות שהוגשו בו בעת, גוברת הוראת סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, שהינה הוראה ספציפית, לפיה הכריכה בתביעת הגירושין מקנה את הסמכות לבית הדין הרבני.

קל וחומר בנדון זה, כאשר ברור מהנתונים שלפני בית הדין, כי תביעת ב"כ הבעל לבית הדין קדמה בשלושה ימים לפחות להגשת התביעה לבית המשפט לענייני משפחה. ומעתה קמה וגם נצבה לבית הדין הרבני סמכות שיפוט ייחודית, לדון בגרושין ובכל הכרוך בהן.

לפיכך מחליט בית הדין:
א. סמכות הדיון מסורה לבית הדין לדון בכל התביעות הכרוכות בגרושין.
ב. על המזכירות לקבוע מועד לדיון בכל הנושאים.
ג. הצדדים קבלו סמכות דיין יחיד.

ניתן ביום כ"ה במרחשון התשע"ב
(22/11/2011)
הרב אברהם מאיר שלוש – דיין