לפנינו בקשת הבעל להטלת צווי הגבלה על האשה בשל סירובה לקבל גט. התיק התנהל במשך תקופה ממושכת אצל הרכב אחר והועבר לטיפולנו בתקופה האחרונה עפ"י החלטת כבוד ראש אבות בית הדין של ת"א.

במסגרת הליך הגירושין של הצדדים מתנהלות 'מלחמות עולם' בכל החזיתות ובכל הערכאות, ובפני בית הדין אף תלויה ועומדת בקשת הבעל לפסיקה הצהרתית בדבר בטלות הנישואין.

טובי וחשובי עורכי הדין במדינת ישראל בתחום המעמד האישי מעורבים והיו מעורבים בתיק אשר לפנינו, ואנו יכולים לקבוע חד משמעית שמאבק יצרי ומדמם שכזה, לא ראינו.

ביום ט' אלול תשע"א (8.9.2011) נתן בית הדין החלטה במסגרתה קבע כדלקמן:

"ביום י"ט תמוז תשע"א (21.7.2011) נתן כבוד ביה"ד הגדול החלטה בעניינם של הצדדים.

בית הדין הגדול דחה את ערעורה של האשה "בשים לב שהמדובר בבית מלא זבחי ריב ומדון... באופן שנראה מהערעור שהצגת התביעה לשלו"ב הוא בבחינת תומה ותחתיה ערמה על מנת להגיע להישגים כספיים".

ביה"ד הרבני הגדול גם קבע נחרצות : "...ויש לשים קץ לפרשה עגומה זו ויפה שעה אחת קודמת, אחרת אחרית מצב זה מי ישורנו וכל סחבת במתן גט מובילה למדרון תלול ועכור מהפח אל הפחת".

אנו מוצאים לנכון לציין שגם התרשמותנו החד משמעית שסירובה של האישה להתגרש מונע משיקולים שאינם ענייניים ומרצון 'למקסם' הישגים כספיים וכלכליים.

בנסיבות אלו מורה ביה"ד למזכירות ביה"ד לקבוע מועד מוקדם לסידור גט בין הצדדים – בכפוף לפתיחת תיק מתאים לסידור גט על ידי מי מהצדדים."

לצדדים נקבע מועד לסידור גט ליום י"ג אלול תשע"א (12.9.2011). האישה לא התייצבה לסידור גט, ובנסיבות אלו, חויבה בהוצאות משפט בסך 1000 ש"ח.

ביום כ"ח אלול תשע"א (27.9.2011) קיים בית הדין דיון בבקשת הבעל להטלת צווי הגבלה על האישה בשל סירובה לקבל גט. במסגרת הדיון השמיעו ב"כ הצדדים את טענותיהם וטיעוניהם. בסופו של הדיון הורה בית הדין להגיש סיכומים קצרים – ואלו אכן הגיעו לשולחנו.

ב"כ הבעל טוען בסיכומיו שביה"ד הרבני הגדול פסק על חיוב הצדדים להתגרש, ואף שלטענתו הצדדים כלל אינם נשואים, יש לסדר גט באופן מיידי על מנת לסיים את פרשת הנישואין.

ב"כ הבעל טוען שהמצב נורא ואיום, שכן לאחרונה העלילה האשה על האיש עלילה נוספת בדבר מעשים מגונים שעשה כביכול בבת המשותפת.

מנגד, ב"כ האשה מבקש שלא להטיל על האשה צווי הגבלה ומבסס את בקשתו על טענות מהותיות כמו גם על טענות בדבר העדר סמכות בית הדין לדון בבקשה.

ביה"ד דוחה את טענות ב"כ האשה ואף מביע פליאה על חלק מהן.
א. התיק הועבר לטיפולנו על פי דין ובמסגרת התקנות. אין ביה"ד הכתובת לטרוניות על החלטת מי מהצדדים לבקשת העברת התיק אלינו. בית הדין מוצא לנכון להעיר שהניסיון מלמד שטרוניות אלו הן, על דרך כלל, מפלט מהתמודדות עם עובדות החיים כמו גם עם המציאות שהמלינים יצרו בעצמם.

ב. הטענה שאין לביה"ד סמכות לדון בצווי הגבלה כל עוד לא יקבע ביה"ד כי הצדדים נשואים הנה מפליאה במיוחד. אין ספק שהצדדים רשומים כזוג נשוי ובנסיבות אלו יש לנו סמכות לדון בתביעת גירושין ואף במתן צווי הגבלה. יתכן שבשלב מאוחר יותר יקבע בית הדין כי הנישואין בטלים רטרואקטיבית. אך כל עוד לא נקבע אחרת, הרי שמדובר בזוג נשוי, אם כי כבר עכשיו צפות על פניהן, לפחות לכאורה, ספקות בדבר תקפות הנישואין.

כפי שהתרשם בית הדין, המניע העיקרי שמאחורי מלחמות החורמה שמנהלים הצדדים הוא למעשה מריבה על ממון, כפי הנראה על ממון רב, ולשם כך - כל האמצעים כשרים בעיניהם. לדעת בית הדין, זהו פשר רצונה של האשה להמשיך ולהיות נשואה לגבר בו היא נלחמת באמצעים מקובלים ובאמצעים שאינם מקובלים. זהו המניע של הבעל בתביעתו לקביעה הצהרתית שהנישואין בטלים, עקב פגמים חמורים שלטענתו חלו בסידור החופה והקידושין.

אף אם נקבל את תביעת הבעל לקביעה הצהרתית שהנישואין בטלים (ויודגש - בשלב זה אין לנו עדיין דעה בכך), הרי שבכל מקרה יהיה צריך לסדר גט לחומרא לצדדים, וזאת בשל חומרת איסור אשת איש. בנסיבות אלו, ולנוכח פסיקת בית הדין הגדול, קובע בית הדין שאין להמתין לפסיקה בדבר תוקף הנישואין (שעשויות להיות לה בנסיבות העניין משמעויות כלכליות גדולות) ויש להתיר את קשר הנישואין ע"י ג"פ כדמו"י, מוקדם ככל האפשר.

ג. הטענה שהאשה מעוניינת בשלום בית תמוהה ומקוממת במיוחד.

בית הדין הרבני הגדול דחה מכל וכל את דברי האשה בדבר 'שלום בית' וקבע כי מדובר בבית מלא זבחי ריב ומדון, וכי תביעת 'שלום הבית' אינה אלא תומה ותחתיה ערמה, על מנת להגיע להישגים כספיים. זוהי התרשמותנו החד משמעית.

ד. טענה מפליאה נוספת של ב"כ האשה, הנה שעפ"י ההלכה אין ראוי לכפות את האשה לקבל גט ושלמצער יש להעדיף מתן היתר נישואין.

נוכח קביעותיו החד משמעיות של ביה"ד הרבני הגדול– תמונת המצב ברורה, הצדדים חייבים להתגרש והאשה חייבת לקבל את הגט. אין גם כל ספק שרבינו גרשום מאור הגולה לא אסר לגרש אשה בעל כרחה במקרה מעין זה. רוב רובם של הפוסקים סבורים שבמקום שהדין נותן שהאשה חייבת לקבל גט אפשר לכפותה על כך בכל מיני כפייה, ואף במקום שניתן לפתור את עגינותו של הבעל באמצעות היתר נישואין (עיין שו"ת דברי חיים ח"א אה"ע סימן נ'; רעק"א בגליון שו"ע אה"ע סימן קי"ז אות ד'; פת"ש אה"ע סימן קי"ז ס"ק ה' בשם תשובת נודע יהודה. בספר "עטרת דבורה" להגר"א לביא שליט"א אב"ד טבריה-צפת, בסימן נ"ז הרחיב בזה והביא פוסקים רבים נוספים הסבורים כך).

זאת ועוד, ככל שאנו עוסקי בסנקציות שהם בגדר הרחקות דר"ת הדברים אף יותר פשוטים, שכן כתבו פוסקים רבים, שיש לנהוג בהרחקות דר"ת כנגד האשה, באותם מקרים בהם נוהגים כן כנגד הבעל (עיין שו"ת מהר"ם מלובלין סימן א' ושו"ת דברי חיים ח"א אה"ע סימן נ"א).
הרב שלמה שטסמן – דיין

אני מסכים למה שכתב חברי הדיין הרב שלמה שטסמן שליט"א.
בנוסף על האמור, ברצוני להתייחס אל הטענות שטען ב"כ האשה.
א. תחילה טען שאין דחיפות ויש מקום לבירורים נוספים. לדבריו, חיוב הגט מבוסס על שיטת רבינו ירוחם הידועה, ושיטת ר' ירוחם זו אינה מוסכמת על הכל, ולכן לטענתו יש להעדיף להתיר אשה שניה על פני כפיית גט.

שלב בירור העובדות כבר מאחורינו. לבית הדין ברור כי האשה אינה אומרת אמת שהיא רוצה בשלום בית, וכל זה בלשון המעטה. אשה שנלחמת בכל כוחה ע"מ להשפיל את בעלה, לפגוע בו ולהרחיקו מעליה, כפי שהתברר במהלך הדיונים והחומר שבתיק, אין ספק ואפילו קל שבקלים שהיא אינה רוצה שלום.

ב. כשברור לביה"ד מעל לכל ספק סביר שאין אמת בטענת האשה, אין מקום "למשוך" בדיונים, ואין ביה"ד יכול לשמש "כלי משחית" בידי בעל דין כדי להתיש את יריבו במשך שנים.

ג. אין כאן שאלה של סמכות. ביה"ד מוסמך לדון גם בנישואין אזרחיים, וכן בנישואין של עולי ברית המועצות ואתיופיה, שפעמים רבות יש ספק אם נישאו כדמו"י, כיון שהם רשומים כנשואים או מוחזקים כנשואים.

ד. כשיש ספק בקידושין הדבר מקים עילה נוספת לחיוב בגט, כפי שקובע שו"ת ר' בצלאל אשכנזי סי' ו ד"ה והלכך (באמצעו וסוף ד"ה הנ"ל בקדושי ספק אף כופים את הבעל בשוטים), וכן הוא בבית שמואל סימן לט ס"ק ז, שו"ת בית הלוי ח"ג סי' ד אות ג, ובפד"ר א עמ' 38, וזה להיפך מטענת ב"כ האשה.

ה. ב"כ האשה העלה טענה שאין לחייבה להתגרש כיון שהדבר יכול לגרום לאשה להפסד שתיאסר בקרובותיו. ביה"ד מעיר כי המקור לדין זה הוא האשה האומרת התקדשתי והבעל מכחיש שקידשה, ונותן אמתלה לדבריו שאינו רוצה לגרש כדי שלא ייאסר בקרובותיה, כי אז אין כופים אותו לגרש, כמבואר בסי' מח סעיף ו, ועיין אוצר הפוסקים סי' א אות סז ב (עמ' 20- 21). אולם כל עוד אין הפסד, אפילו לגבי איש, כופים אותו – עיין בית שמואל סימן מב ס"ק ח. בנדון שלפנינו אין ויכוח שהאשה אסורה בקרובותיו שהרי היא אומרת לפנינו נתקדשתי.

ו. על פי דין תורה ניתן לגרש את האשה, אלא שהאשה מתגוננת תחת מטרית חדר"ג, שבודאי בכהאי גוונא לא תיקן.

ז. אין לפנינו שאלה האם יש לכוף פיזית את האשה ולתחוב גט לתוך ידה, שבה דנו האחרונים, וכיוצא שדנו בבעיות שונות העלולות להתעורר בכך, ומשום כך העלו שמא עדיף לתת התר לשאת אשה שניה. אולם שלפנינו כאן השאלה היא האם לחייב את האשה בקבלת גט בדרך המקובלת.

ח. עוד נוסיף לגבי הטענה שהעלה ב"כ האשה, שכיון שיש ספק האם חלו בכלל הנישואין, יש על כן תחילה לברר זאת ורק לאחר מכן את כפיית הגט.

יש להשיב לדבריו: כי גם אם סופו של דבר יפסוק ביה"ד כי אין הבעל זקוק לגט כל עיקר, כיון שלטענתו לא היה נשוי לאשה זו מעולם, האשה עדיין לא תוכל להינשא ללא גט כיון שלדבריה היא נשואה.
הרב חיים שלמה שאנן – אב"ד

סוף דבר, אנו מחליטים להיעתר לבקשת הבעל להטיל צווי הגבלה על האשה. במטרה להביא לקיום החלטת ביה"ד הרבני הגדול אשר קבע שיש להביא לסיום מהיר של מערכת הנישואין.

בהתאם לסמכותנו עפ"י חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה-1995, אנו מחליטים להטיל על האשה צוי הגבלה כאמור בסעיף 2(2) ו-2(6) לחוק, ולפגוע בזכויות כדלקמן:

לקבל או להחזיק רישיון נהיגה.

לפתוח או להחזיק חשבון בנק או למשוך שקים מחשבון בנק בדרך של קביעה כי האשה היא לקוח מוגבל מיוחד כמשמעותו בחוק שקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981.

תוקף הגבלות אלו למשך שנה.

מזכירות בית הדין תשלח החלטה זו ללשכת כבוד נשיא בית הדין הרבני הגדול לשם מתן אישורו.

ניתן ביום כ' במרחשון התשע"ב
(17/11/2011)

הרב חיים שלמה שאנן - אב"ד
הרב מרדכי מזרחי בר אור - דיין
הרב שלמה שטסמן - דיין