בפנינו תביעת האם להעברת משמורת. לצדדים שתי בנות, בת 4 ובת 8. הילדות במשמורת האב כבר מ-16.1.11, מאז שהצדדים נפרדו סופית ולאור החלטת בית הדין מהמועד הנ"ל.

בהחלטתו מיום 20.7.11, קבע בית הדין כי בשלב זה משמורת הבנות תישאר אצל האב, כפי המלצת שירותי הרווחה בתסקירם האחרון מיום 19.7.11. ברם, בית הדין קבע דיון נוסף לבירור וליבון הסוגיה. זאת לאור ההסתייגויות וההערות שעלו ע"י ב"כ האשה בדיון הקודם.

לדיון זה זומנו פקידת הסעד ממקום מגורי האב ופקידת הסעד ממקום מגורי האם. בפתח הדיון הצדדים הצהירו כי הסדרי הראיה מתקיימים כסדרם. תחילה עלתה להעיד פקידת הסעד המטפלת באב ובילדות. נשאלה מספר שאלות ע"י ב"כ שני הצדדים. להלן פרטים מרכזיים מתיאור המצב ופתרונות האפשריים, מזווית ראייתה של פקידת הסעד:

א. האם בתהליך התחזקות נפשית. מקבלת טיפולי העצמה ועובדת על עצמה. האם עובדת במשרה חלקית וזהו שינוי לטובה מהמצב שהיה בעבר. ברמה ההורית, אין מספיק אינדיקציה על כשירותה של האם לתפקוד הורי עצמאי. כיום היא מתגוררת עם אביה ואחיה הבוגרים, לכן לא היה ניתן לבדוק את תפקודה ההורי באופן עצמאי.
ב. לגבי הבנות, נראה כי חל שיפור במצבן. הבת הגדולה, יש הפחתה של הסימפטום הבעייתיים שהיו לה, מתפקדת טוב בבית הספר, טוענת כי "בית הספר הוא אי של שפיות עבורה". הבת מקבלת כיום טיפול פסיכולוגי, וכי היא עצמה פגשה אותה לפני כשבועיים.
ג. הבת הקטנה, ילדה שמחה, לפי תיאורי הגננת, לא באו אצלה לידי ביטוי הסימפטומים הקשים שהיו לאחותה הגדולה. למעשה האחות הגדולה תומכת באחותה הקטנה.
ד. למרות כל זאת, טוענת העובדת הסוציאלית, כי בשירותי הרווחה עדיין מודאגים מהעימות הממושך שבין ההורים, שאינו מגיע לסיומו, ושבעקבותיו הם אינם מצליחים להגיע להסכמות. עקב המצב, הבת הגדולה עצובה ומנסה "לשמור" על ההורים.
ה. למעשה, פקידת הסעד עדיין עומדת על המלצתה, שהמשמורת הזמנית תהיה אצל האב. לטענתה זו דעת המומחים אצלם במחלקת הרווחה.
ו. באשר לאב, מתארת פקידת הסעד, כי הן מרגישות באופן כללי טוב אצל האב, ומקבלות תחושת ביטחון אצלו. הבנות מקבלות מהאב מענה לצרכיהן, יש להם סדר יום מובנה והתפקוד ההורי שלו טוב. האב מפתח את כישוריהן החברתיים, מקבל הדרכה הורית, משתף פעולה ואף פתוח לקבל ביקורת. אמנם התקשורת בין ההורים אינה טובה ויש ביניהם עוינות, אך בפועל, לאור ההדרכה ההורית שמקבל האב, הוא עושה צעדים ליצירת תקשורת בין הבנות לאם. האב התקין תוכנת 'סקייפ', מגלה גמישות לבקשות האם לשינוי הסדרי ראיה. פקידת הסעד אינה סבורה שהאב מנסה למחוק אם האם מתודעת הבנות.
ז. עוד טוענת פקידת הסעד, כי בזמן בו ההורים היו יחד, המצב בבית היה קשה, ובהימשך מצב זה הבנות היו עשויות להידרש לאשפוז פסיכולוגי.

בית הדין בחן עם פקידת הסעד המטפלת באב את האפשרות למשמורת משותפת:

א. באשר לאפשרות למשמורת משותפת, לדעתה, אם האם תעבור לאזור מגורי האב, הם לא יפסלו הורות משותפת. לטענתה, הדבר עשוי להיות אף טוב יותר מהמצב הקיים כיום.
ב. המצב הנוכחי בו הבנות שוהות במשמורת מרוחקת גיאוגרפית מהאם, אינו טוב להן, אך משמורת יחידנית אצל האם, לעת עתה, יותר לא טובה. האם אמנם אינה פסולה מלהחזיק בבנות, אך קיימת עדיפות למשמורת אצל האב.
ג. פקידת הסעד הצהירה שהיא לא מטפלת באם עצמה, אלא רק מקבלת דיווחים אודותיה.
ד. לשאלת ב"כ האם, היא משיבה, כי פקידת הסעד ממקום מגורי האם אינה פקידת הסעד בתיק זה, וזאת משום שהבנות אינן מתגוררות בתחום אזור אחריותה. אולם גם היא פקידת סעד בתוארה והיא זו שמטפלת באם.
ה. כפקידת הסעד המטפלת בתיק, היא אוספת את האינפורמציה מכל הגורמים השונים ומשלבת אותן בתסקיר, לאחר עיבוד ושקלול.
ו. פקידת הסעד מבהירה, כי בסיכום ועדת התסקירים נקבע כי הקונפליקט הלא פתור משפיע על המשמורת והסדרי ראיה, וכל זמן שהנושא הכלכלי לא ייפתר, אין מקום לעשות שינוי בשאלת המשמורת.
ז. עוד מבהירה פקידת הסעד כי למנהלת יחידת הרווחה במקום מגורי האב, אין כל קשר לתיק של הצדדים, וזאת משום שהיא גרה בשכנות למשפחת האב.
ח. לדבריה, אמנם מנהלת היחידה השתתפה בוועדה הקודמת בעניינם, אך לא ניהלה את הועדה. ועדה זו דנה בטובת הבנות ומצבן, ושקלה להוציא את הבנות למקלט חירום, אולם לבסוף הוחלט שלא להוציאן מהבית, ולהעדיף את יציאתם לסירוגין של ההורים מהבית. על פי הסדר זה, כל הורה יהיה חצי שבוע בבית, למשך חודש, ובזמן זה ייבדקו מסוגלותן ההוריות. בתחילה בדיקת זו לא נערכה, לאור סירובה של האם לשתף פעולה. אולם בהמשך הסכימה האם לשתף פעולה, ונערכה בדיקת מסוגלות הורית.
ט. כן טוענת פקידת הסעד, כי קיים קשר הדוק בין הסכסוך הלא-פתור לבין מצבן של הילדות. במידה והסכסוך היה מסתיים והזוג היה מתגרש, מצבן של הבנות היה משתפר.
י. באשר למקום מגוריה הנוכחי של האם, היא תיארה כי הילדות דווחו מספר פעמים אודות התנהגות אישית לא ראויה וחריגה כלפיהן מצד אחי האם המבוגרים, ומצב של חוסר גבולות בבית, וסיכמה כי באופן כללי הבנות אינן מרגישות מוגנות בבית האם.
יא. ההורות של האב באה לידי ביטוי גם ברמה כמותית יותר, ממה שתיאר ב"כ האשה, וכך גם באיכות הקשר של האב עם מוסדות חינוך וחברות של הילדות. היא מוסיפה, כי בפעמים בהם ישנו צורך דחוף להגיע אל בנות, האב עוזב את מקום עבודתו ומגיע אליהן מיד. לדעתה, המשמורת של האב עדיפה על פני זו של האם, אף שיש לאם יותר זמן פנוי.
יב. לדבריה, כיום היא אינה יכולה להמליץ להעביר את הבנות לאם.
יג. כן היא טוענת, כי הבנות הסתגלו למקומות בהן נמצאות, ומצבן השתפר.
יד. בנוגע לשאלת ב"כ האב, מה תהינה להערכתה התוצאה של עקירת הבנות מהמסגרות שלהן במקום מגורי האב, היא משיבה, כי מקום מגורי האב בטוח עבור הבנות. במיוחד לגבי הבת הגדולה, מסגרת בית הספר טובה לה, ומהווה עבורה "אי של שפיות", כאמור לעיל. לתפיסתה, אם יש לילד שקט, הוא יכול להסתגל לכל מקום. אך במצב הנתון שאין לילדות שקט, עקירה כזו רק תחמיר את מצבן.
טו. לשאלת ב"כ האב האם יש ביטחון שהאם תכבד את החלטות בית הדין ותכיר במקומו ההורי של האב, אם הבנות יהיו אצלה, השיבה, כי אין לה מספיק מידע כדי להשיב על כך.
טז. לדברי פקידת הסעד, היא מקבלת ידיעות על הסתות מצד האם כנגד האב. ושמעה זאת גם מהעו"ס שמטפלת באב. מאידך גיסא, היא אינה מבחינה בהסתות כנגד האם מצד האב. בפגישה האחרונה עם הבנות, אמרה לה אחת הבנות שהאם מבטיחה להן שהן יעברו להתגורר אצלה.
יז. לשאלה האם ניתן להמליץ על משמורת משותפת, כאשר יש נתק ומחלוקות עמוקים בין ההורים, משיבה פקידת הסעד, כי עצם המשמורת המשותפת לפעמים מרגיעה. הניסיון שלה עם כך הוא חיובי, אך זה כאשר יש שיתוף פעולה בין ההורים. יתכן, כי אם הם יגורו בסמיכות ויקבלו עזרה מקצועית לכיבוד השני, הדבר יהיה טוב לילדות.

כן הופיעה בפני בית הדין פקידת סעד ציון ממקום מגורי האם ועו"ס התומכת בה. כאמור, הנ"ל אינה משמשת פקידת סעד בתיק זה, שהבנות אינן מתגוררות באזור עבודתה. גם פקידת הסעד הזו נשאלה מספר שאלות ע"י ב"כ שני הצדדים.

ואלו תיאוריה והמלצותיה:

א. מכירה את האם ויש לה עמה קשר רצוף, ופעמים שהאם הייתה זו שיזמה פגישות עמה. היא פגשה גם את הבנות בבית משפחת האם, ופגשה גם את האב פעמים, בישיבות המשותפות.
ב. לטענתה, מצבה של האם משתפר, והיא בתהליך של התחזקות. היא מתארת כי בתחילה היתה האם מגיעה אליה מפוזרת במחשבה, בוכה ועסוקה במאבקיה, אך כיום היא מדברת יותר על עצמה ועל תוכניותיה לעתיד. יש לאם כיום סיפוק רב מעבודתה, דבר אשר גם מעצים אותה.
ג. הילדה הגדולה נראית מאוד מסכנה. המאבק בין ההורים לקח לה את הילדות, וזו חשה כי "הכל על הכתפיים שלה".
ד. ההורים ממשיכים לנהל מלחמה קשה, ולא מאפשרים הורות של זה אצל זה. יש לה תחושה שהאב אינו מאפשר לבנות מספיק קשר עם האם, אך מבהירה כי אין לה לכך כל נתון עובדתי. בכל מקרה אין הסתה ישירה מצידו.
ה. בשלב זה האם מתקדמת בקצב שלה, ויתכן כי בעתיד האם תוכל להתגורר לבדה עם הילדות.
ו. לטענתה, אם המשמורת של הבנות תהיה אצל האם, היא לא תשמור על מקומו ההורי של האב. לדעתה עדיפה משמורת משותפת באזור מגורים משותף, על פני משמורת יחידנית גם אצל האב.
ז. טוענת כי בישיבה המשותפת בה פגשה את האב, האב שידר עוינות כנגד האם. האב אף לא טורח לתת לבנות קו של טלפון, והתקשורת עם האם עוברת רק דרכו.
ח. עם כל זאת, בתנאים של היום, האם לא תתפקד כראוי כהורה במקום מגורי האב, משום תחושות האשמה שהיא מטילה שם על כל הנוגעים בדבר.
ט. לטענתה, שירותי הרווחה מחכים שהאם תתחזק, כדי לשקול את האפשרות שהבנות יחזרו להיות עמה.
י. לדעתה, אין ספק שאיחוד האם עם הבנות יתרום לחיזוקה של האם. עם זאת ייתכן כי היא תיצוק נתק עם האב.
יא. ב"כ האב שואל אותה באשר להמלצתה למשמורת הבנות, ומשיבה שאין לה אפשרות כיום לתת ברורה על כך, משום שאינה מלווה את המקרה.
יב. היא יודעת על האב, מתוך מצבן של הבנות.
יג. באשר להמלצת שירותי הרווחה במקום מגורי האב על משמורת זמנית אצל האב, היא טוענת, כי לדעתה צריך להוציא את הילדות ממשמורת שני ההורים ולהעבירם לפנימיה, משום הסכסוך הקשה בו מצויים שני הורים.
יד. בפגישות עמה, האם מלינה כי אינה רואה מספיק את הבנות, וטוענת כי הבת הקטנה כרוכה אחריה.
טו. לדבריה, האם מערבת את הקטינות בסכסוך, כמו האב.
טז. עוד מתארת פקידת הסעד, כי האם גרה בבית פרטי אצל הוריה, כל אחד בקומה אחרת. לאם יש יחידת דיור למעלה עם חדר שינה לבנות והמטבח משותף לכולם. עם זאת, הודיעה לה האם שאם הבנות יעברו אליה, היא תשכור דירה לעצמה.
יז. באשר לקשר הקיים בין האם לבנותיה, טוענת האם שגם התקשור דרך ה'סקייפ' נעשה רק באמצעות הטלפון הנייד של האב. לדבריה, אם יהיה לאב טלפון קווי, יהיה ניתן לקיים קשר ישיר עם הבנות. לטענת האם, בנייד יש ניתוקים בשיחה, והילדה מאבדת את הסבלנות במהלך השיחה. בית הדין רושם לפניו הצהרה זו של האם, שהושמעה ע"י פקידת הסעד.

בית הדין רואה בדברי פקידת הסעד מסר ישיר ותקיף כלפי הורים, כי עליהם לסיים במהרה ביניהם את הסכסוך, וכי המצב כיום כה חמור, עד כדי המלצתה שיש לנתק את הילדות ממשמורת הוריהן ולהעבירן למסגרת אחרת, שם יזכו לשקט הנפשי לו הן כה זקוקות.

עד כאן תוארו בפירוט המלצותיהן של פקידות הסעד שהזמנו לדיון האחרון.
עתה נעבור לניתוח המצב והסקת מסקנות.

הגשת סיכומים
באשר לבקשת ב"כ האם להגשת סיכומים טרם מתן החלטה בשאלת המשמורת, בית הדין אינו נעתר לבקשה זו. בית הדין סבור כי בשאלת המשמורת, התמונה מבוררת ביותר בעיני בית הדין, ועליו להוציא החלטה בנדון. סיכומים נדרשים בדרך כלל בשאלות בהם התמונה מורכבת ואינה ברורה דיה, אך נסיבות תיק זה ברורות היטב לבית הדין.

בנוסף, עיכוב פסק דין בשאלת משמורת אינו טוב, בלשון המעטה, לא להורים ולא לילדיהם. טובתם של ההורים, וילדיהם המושפעים מהמצב, היא, כי שאלת המשמורת תקבל מענה מיידי, ולא יוותרו זמן רב ללא מענה, עד להגשת סיכומים. חוסר הודאות במצב הקיים, משפיע לרעה ומגביר את המתח בין שני ההורים, דבר אשר משפיע ישירות על הבנות.

בנוסף, סיכום הטענות בעל פה כבר הוצג ע"י שני הצדדים בדיון האחרון, ואף בזה שקדם לו. אין כל הצדקה להותיר את שאלת המשמורת פתוחה לעוד כחודש וחצי, לפחות.

משכך, נוציא החלטתנו בענין המשמורת כבר עתה.

משמורת הבנות אצל האם
עתה נדון לגופו של ענין. מכל האמור עד כה, אין ספק כי טובתן של הבנות לא נשמרת במלואה בנתונים הנוכחיים. מחד גיסא, אין ספק כי באופן טבעי הבנות צריכות לגדול ולהתבגר במחיצת אמן ובחברתה, כהלכה הידועה "בנות אצל האם לעולם" (שו"ע אבן העזר, פב, ז). אף אם האב היה מספק להן כל מחסורן, עדיין קרבתן אל האם ממלאת אצלן מקום חשוב יותר מזו אשר הן מקבלות כיום מהאב. ברם, ע״פ חוות דעתן המקצועית של שתי פקידות הסעד אשר השתתפו בדיון האחרון, עדיין לא בשלה השעה להעברת המשמורת אל האם. שתי פקידות הסעד טוענות כי האם עדיין אינה מתאימה להיות המשמורנית לבנות, או בשל חוסר יכולתה לגדל את הילדות או בשל החשש שמא תמחק את האב מתודעתן של הבנות, ולא תאפשר לאב ולבנותיו קשר הולם ותקין. יש לציין כי לדעת פקידת הסעד שבמקום מגורי האשה, שני ההורים אינם מתאימים להיות בעלי המשמורת על הבנות, בשל הסכסוך העמוק בו הם מצויים, אשר משפיע מאוד לרעה על הבנות. ברם, בית הדין אינו נוטה להרחיק לכת ביישום המלצה זו.

בנסיבות תיק זה, למרות הלכה הנ"ל שהזכירה אף האם עצמה בדיון האחרון, כי בת אצל האם לעולם, לא נוכל בשלב זה להעביר המשמורת אל האם. דין זה האמור לעיל נקבע בעיקר בהתאם לטובת הבנות, ובנסיבות תיק זה, לאור האמור והמפורט לעיל, בית הדין סבור כי טובתן הנוכחית של הבנות אינה להיות אצל אמן.

ונבסס הענין על כמה מקורות הלכתיים:

ככלל, הדיון בדבר החזקת ילדים אינו נסוב סביב "זכות האב" או "זכות האם", אלא סביב "טובת הילדים".

וכן כתב המהרשד"ם (חלק אה"ע, סימן קכג):

"כללא דמילתא, כי כל זכות שאמרו 'הבת אצל האם לעולם', בזכותה דברו ולא בזכות האם, וכן בבן עד שש, בזכות הבן דברו ולא בזכות האם, דבן עד שש בצוותא דאימיה ניחא ליה. א"כ כל שיראה לאב או לאפוטרופוס שהוא חוב לבן או לבת, הרשות בידם, שיכולם לומר לאם 'מה שאמרו שהבת אצלך לא אמרו אלא בזכות הבת, והנה אנו רואים שחוב הוא לה שתעמוד אצלך'".

המהרשד"ם הסיק באופן ברור, כי הדבר שעומד לנגד עינינו היא טובת הילד בלבד, ולא טובת הוריו של הילד. עוד הוסיף שם המהרשד"ם:

"אלא ע"כ יש לך לומר שחכמים דברו על הסתם. אמנם אם יראה בעין שתקנת הבת אינה להניחה אצל אמה, ודאי ואין ספק שיש כח לביה"ד לראות על תקנתה".

וכן כתב המבי"ט (בשו"ת, ח"ב סימן סב):

"למדנו מכאן שתגדל הבת אצל אמה שתלמד לה אומנות נשים וצניעות דרך נשים, וא"כ אפי' נתרצית האם לתתן לאב, חייב [האב] להחזירן כשתרצה היא להחזירן לביתה, כי מה שאמרו הבת אצל אמה, לא בשביל קירוב ואהבת האם לבת יותר מן האב נגעו בה, אלא לתיקון הבת שתלמוד דרך נשים עם אמה, כדאמר, וא"כ מה לי שנתרצית לתתה לו אז וחזרה ונתרצית לקחתה אצלה, או שהיתה אצלה מקודם".

משמורת הילדים אינה נקבעת ע"פ הקשר שבין הילד להורה, אלא טובת הילד גרידא היא המנחה בקבלת ההחלטה. כן מצויין להלכה גם בתיק (אזורי ירושלים) תשיד/252 (התשט"ו, 1955), פד"ר א' 65, 66, שם כתבו במסקנות:

"החזקת הילדים איננה שאלה של זכות האב או זכות האם, כי אם טובת הילדים והיא הקובעת, ולכן אם ביה"ד רואה שטובת הבן הוא שיהיה אצל האם גם לאחר גיל שש, משאירים אותו ברשות האם והאב חייב במזונותיו".

וראה עוד בתיק (אזורי רחובות) טו/64 (תשט"ו, 1955), פד"ר א' 173, 177-176, שם עסקו בעניינו של אב, בעל המשמורת על הילד, המעוניין לצאת לחו"ל לתקופה מוגבלת והאם מסרבת לכך בטענה שהדבר ירחיק ממנה את הילד למשך אותה תקופה, ונדונה שם בין השאר שאלת טובת הילד מול טובת ההורה, וכך כתבו:

"ועוד, בשעה שעומדת לפנינו השאלה מה להעדיף, את זכויות האם או טובת הילד, ודאי שטובת הילד קודמת. ובעובדה שלפנינו יש מקום לחשוש שהעברת הילד מטפול האב לטפול האם ואח"כ שוב לטפול האב, ישפיע לרעה על יציבותו הנפשית של הילד, דבר זה משמש איפוא נימוק נוסף לא להוציא את הילד מידי האב למשך חדשי העדרו מן הארץ".

ועי' גם בערעור (בי"ד גדול) תשיט/170 (התש"ך, 1960), פד"ר ג 353, 358, שם כתבו כך:

"אולם לפי האמת אין כאן כלל מקום לטענת אונס על הסכמתה וכו', דכל הנדון הוא אך ורק מה שהוא לטובת הבת, ואם בנדון דידן טובת הבת היא שתהיה זמן של ששת החדשים הנזכרים לעיל אצל האב, כפי שקבע ביה"ד בפסה"ד המעורער, לא צריכים כלל להסכמת האם, ויכול ביה"ד הדן בדבר לקבוע כך אף נגד הסכמתה. ולהיפך, אם טובת הבת היתה דורשת שתהא אצל האם אף בששת החדשים האלה, לא היה משנה הדבר אף אם היתה מודה שנתנה הסכמתה מרצון שתהא אצל האב אם אח"כ מסכימה לקבלה לרשותה, שכל דין מקום החזקת הילדים איננה שאלה של זכות האם או זכות האב אלא טובת הילד קובעת".

ועי' עוד בערעור (בי"ד גדול) תש"ם/182 (תשמ"א, 1981), פד"ר יא, 366, 368, שם סיכמו את הדברים, וכתבו בין השאר:

"כעת נחזי אנן אם יש ממש בנימוקים אלו של המערערת. כלל גדול הוא בהלכה היהודית מדור דור, ויסוד מוסד הוא בבתי הדין בארץ ישראל כי כל שיקול והחלטה בנוגע לקביעת מקום החזקת הילדים חייב להתבסס על מה שהוא טוב יותר לילדים, כמו שהביא הרמ"א באבן העזר סי' פ"ב סעיף ז' בשם מהר"ם פאדוואה: דווקא שנראה לבי"ד שטוב לבת להיות עם אמה. אבל אם נראה להם שטוב לה יותר לישב עם בית אביה, אין האם יכולה לכוף שתהי' עמה".

וסיכמו ביחס לנידון שלפניהם:

"ברור איפוא שגם ביה"ד האזורי בת"א כל שיקוליו הוחלטותיו בקביעת מקום ההחזקה של הילדים מבוססים על מה שנראה בעיניהם שזהו טובתם של הילדים, ללא כל שיקול אחר, באשר זוהי ההלכה של תורת ישראל, וכן נהגו בתי הדין ומורי הוראה בכל דור ודור, לשקוד על תקנת הילדים וטובתם בלבד, וזהו שעומד תמיד לנגד עיני בתי הדין בישראל".

כך אנו נוהגים גם בתיק זה.

משמורת משותפת
בית הדין כבר רמז בהחלטתו הקודמת על אפשרות למתן משמורת משותפת, במידה וההורים יגורו בסמיכות מקום זה לזה. אף בדיון האחרון לובנה לעומק סוגיה זו, והמסקנות שעלו הן כי אם יגורו ההורים באזור משותף, יהיה הדבר לתועלת ולברכה לשתי הבנות.

ברם בנסיבות הקיימות, בהם האב אינו מסכים לעקור דירתו לאזור מגורי האם, והאם אינה מסכימה לעקור לאזור מגורי האב, הדבר אינו אפשרי. בית הדין אף התרשם כי אכן מעבר דירה לאזור אחר לא יהיה טוב לכתחילה עבור שני ההורים. האם חשה כי היא מתחזקת ומקבלת תמיכה באזור מגוריה הנוכחיים, באזור עבודתה ובסמיכות למשפחתה, ואף האב חש כי אזור עבודתו מקנה לו תמיכה ומשענת. גם לגבי הבנות העריכה פקידת הסעד, כי במצבן הנוכחי לא טוב יהיה להן לעקור ממקום מגוריהן.

קביעת משמורת זמנית אצל האב
בד בבד עם כך, בית הדין אינו רואה במשמורת הבנות אצל האב כדבר אידיאלי, כאמור. גם שעות עבודתו המתמשכות הגורמות להימצאותן של הבנות בחברת שמרטפיות או משפחות של חברותיהם, אינו טוב עבור הילדות, הזקוקות לפינה קבועה ושקטה משלהן, לשם משחק או הכנת שיעורי בית. כן זקוקות הן ליותר קשר אישי עם הוריהן, ככל חברותיהן.

ברם, בנסיבות הקיימות, נראה כי אין אפשרות אחרת העדיפה יותר מאשר הותרת המשמורת לעת עתה בידי האב. בשלב זה, בית הדין אינו מעוניין לפגוע בשגרת יומן של הבנות ע"י העתקתן למקום אחר. בית הדין סבור כי בנתונים הקיימים, שמירת "הסטאטוס קוו" היא הדרך הראויה ללכת בה עתה.

משכך, בית הדין קובע כי בשלב זה, המשמורת הזמנית של האב תימשך.

ברם, בית הדין ישוב ויבחן את שאלת משמורת הבנות בעוד מספר חודשים, לאחר חג הפסח, כדי לאפשר את התארגנות הבנות לקראת פתיחת שנת הלימודים הבאה.

לאור האמור, יש לקבוע דיון נוסף לאחר פגרת הפסח.

בית הדין מורה כי פקידת הסעד ממקום מגורי האב, תכין תסקיר משלים שיתקבל בבית הדין מיד לאחר חג הפסח, תוך ציון עמדתה באשר לסוגיית המשמורת.

בנוסף, בית הדין מורה כי פקידת הסעד ממקום מגורי האם, תציג מצבה של האם, מיד לאחר חג הפסח.

תגבור הקשר ומניעת הסתה
נוסיף נקודה חשובה אשר בית הדין רואה מקום לציינה. במהלך הדיון התרשם בית הדין כי האב מפגין עוינות רבה כלפי האם. לא ניכר כי הוא מסייע למלא את מקומה כאם בחייהן של הבנות. אף הסתייגותו העיקשת והבלתי ניתנת להבנה מרכישת טלפון קווי לנוחיות הקשר בין האם לבנות, מצביע על האמור לעיל. טענות האב שרכישת קו טלפון היא הוצאה יקרה עבורו, וכי אם הוא ירכוש קו טלפון הוא יוריד חוג אחד מהבנות, אינם מתאימות לאב משמורן על בנות, האמור לשמור בכל כוחו על הקשר של הבנות עם אמן. בית הדין היה מצפה כי האב יצהיר ביוזמתו שהוא יעשה כל מאמץ כדי לרכוש טלפון קווי, וכל שכן שלא יתנגד לכך. בית הדין מעריך כי הטעם העיקרי לסירובו לרכישת המכשיר הנ"ל הוא רצונו לשלוט בקשר שבין הבנות לאם, כדי שכל השיחות יעבורו דרך מכשיר הטלפון הנייד שלו. לא מקובל עלינו שהאם תצטרך לעמוד כעני בפתח, כדי לבקש לשוחח עם בנותיה. גם מכשיר ה'סקייפ' שרכש האב, שאינו יכול להיות מתופעל ע"י הבנות בכוחות עצמן, אין בו מענה לשמירת קשר בלתי אמצעי בין הבנות לאמן. בנוסף, בית הדין מבין ומזדהה עם טענת האם כי קשה לבנות לשוחח עמה בטלפון הנייד, כאשר ידוע כי השיחה בטלפון הקוי נוחה יותר לילדים, וכ"ש לילדים בגיל הרך, אשר סבלנותם לשיחות ארוכות נמוכה גם כך.

לאור האמור, בית הדין מחייב את האב לרכוש מכשיר טלפון קווי, בתוך 14 יום, לשם מתן אפשרות לשיחות ישירות בין האם לבנותיה. אי קיום הנ״ל עלול להשליך על התרשמותנו לגבי יכולתו לשמש הורה משמורן.

מאידך, בית הדין מתרה באם שלא להסית לדבר בפני הבנות בגנותו של האב. כך גם יוכל האב להיות סמוך ובטוח כי בעת שהוא אינו מצוי בבית, לא נגרם כל נזק נפשי לילדות או נזק לקיום הקשר הטוב שבינו לבין בנותיו.

למותר לציין כי התראה זו הינה אף כלפי האב, במתכונתה הנ"ל.

בית הדין קובע כי האם רשאית לשוחח עם הבנות בכל שעות היום, כמה פעמים שתמצא לנכון, ובלבד שהדבר לא יפגע בשגרת יומן של הבנות או בשגרת יומו של אביהן.

בית הדין יראה בחומרה ניסיון של אחד מהצדדים להפר את האמור לעיל או לנסות להתחכם כדי להפר את ההחלטה הנ״ל, ויתחשב בעת קביעת המשמורת העתידית.

בית הדין פונה לשני ההורים להפנים את העובדה כי קיים הורה נוסף, ולהעביר מסר חד משמעי לבנות כי נוכחותו של ההורה השני הינה טבעית בחייהן. כמדומה שהשינוי לטובה בשלוותן של הבנות עקב כך יתרחש באופן מיידי.

גירושין וסיום הסכסוך
בנוסף, בית הדין עומד על החלטתו מיום 20.7.11 ומורה לשני ההורים לקיימה ככתבה וכלשונה. בית הדין סבור כי בנסיבות הנוכחיות, הצעת הפשרה המוסכמת שתוארה בהחלטה הנ"ל, הינה מתקבלת על הדעת ומשרתת את האינטרס של שני הצדדים. אין צורך לנסות להשיג הישגים נוספים לאחר ההסכמה הנ"ל. יש להתרכז במזעור הסכסוך ולא בהעצמתו!!

בית הדין מצטרף לעמדתן של שתי פקידות הסעד כי סיום הסכסוך בין ההורים יקל מאוד על התפתחותן התקינה של הבנות ושלמותן הנפשית. בית הדין כבר הדגיש ענין זה בהחלטתו מהתאריך הנ"ל.

בית הדין מוסיף וקובע כי התמשכות המצב הקיים, כסכסוך שאינו פתור, עלול להמיט נזק בלתי הפיך על הבנות, אשר בטובתן שני ההורים כה חפצים. מניסיון העבר, על שני הצדדים להפנים את העובדה כי ילדים הגדלים בצל משבר קשה בין הוריהם, נוטים לפתח כעסים וטינה בדרגה זו או אחרת כלפי הוריהם בעת שעומדים על דעתם, והדבר עלול להשפיע על התפתחותן התקינה והתייצבותן בתוך מסגרות מקובלות. בית הדין מפציר בשני ההורים לשקול נתון זה בתשומת לב.

יש להמציא העתק החלטה זו לשתי פקידות הסעד שהופיעו לדיון האחרון.

פקידות הסעד מתבקשות להבהיר לשני ההורים את המסרים שבהחלטה זו ואת משמעויותיהם, ולפעול ככל יכולתן כדי לסייע לצדדים בדרך שימצאו לנכון לסיום הסכסוך ביניהם, בהתאם להחלטת בית הדין מהתאריך הנ"ל.

ניתן ביום כ"ו במרחשון התשע"ב
(23/11/2011)