|
ב"ה
בית הדין הגדול
| ||||
| בפני כבוד הדיינים: | ||||
|
הרב אברהם שרמן הרב ציון בוארון הרב ציון אלגרבלי |
אב בית דין דיין דיין |
תיק מספר: | 808557/1 | |
| תאריך: |
ד במרחשון התשע"ב
01/11/2011 | |||
| תובע |
הועד הכללי כנסת ישראל
בא כוח התובע עו"ד רפאל שטוב | |||
| נתבעות |
בית הרב
בא כוח הנתבעות עו"ד אשר רוט | |||
| הנדון: | תביעה כספית/בוררות | |||
| נושא הדיון: | קדש הועד הכללי נ'' בית הרב | |||
פסק דין
הופיעו בפנינו הצדדים וב"כ בערעור על פסק דינו של ביה"ד האזורי בירושלים מיום כ"א טבת תשס"ח 30/12/2007 בו קבע בזה"ל:
לפני שניגש לדיון בערעור ובתשובת המשיבים ובפסק הדין יש להעלות את העובדות ההיסטוריות הקשורות לנכס ולמקום שנקרא "בית הרב", שעליו ובעניינו ניתן פסה"ד של ביה"ד האזורי והערעור עליו, וכן טענות הצדדים שעוסקות ומתייחסות להגדרתו כהקדש ובמטרות וביעודים למענם הוקדש.
בית הרב נבנה כקומה שניה מעל להקדש "בית דוד" שנתרם במקור (בשנת 1873) על ידי הרב דוד ראיס לצורך עניי ירושלים. הקדש "בית דוד" כלל כעשר דירות שהוקדשו למגורי עניים מעדת האשכנזים, וכן כלל את הקרקע שהבתים עומדים עליה, אשר אותה רכש ר' דוד ראיס מהרה"ג מאיר אוירבך. מעל לדירות נבנה גם בית הכנסת שנקרא בשם "בית הכנסת של ר' דוד יאנובר", אלא שרוב הגג נותר פנוי.
כשלושים שנה לאחר מכן (בשנת 1902) החליט 'הועד הכללי' להעביר את משרדיו למקום ולשם כך הוסיף חדרים בקומה השניה.
בשנת 1921 פנה הנדיב הרי פישל ז"ל אל ראשי הישוב וביקש לבנות מקום מגורים ראוי עבור מרן הרא"י הכהן קוק זצ"ל, שכיהן אז כרב הראשי האשכנזי. בישיבה שהתקיימה, הציעו ראשי 'הועד הכללי' כי בית זה יוקם על הגג של הקדש "בית דוד".
נערך חוזה בין מר הרי פישל לבין הועד הכללי, ובו מפורטים התחייבויות הצדדים כדלהלן בחוזה:
כתב חוזה
מר פישל מצידו התחייב לשלם סך 1500 פאונד ומאידך הועד התחייב לדאוג לבניה ולהשלים סכומי כסף חסרים ככל שידרשו, בפועל דאג מר פישל עצמו להשלים את רוב הכספים שעדיין נצרכו לבניה.
בנוסף לבניית הדירה עבור הרב, שופץ בית הכנסת הישן והוצמד לדירת המגורים, עבור שימושו של הרב קוק.
מתוך החוזה שנערך ראוי לצטט את הסעיפים הבאים:
למעשה הדברים גלשו במהרה לעיקר הטענות הנטענות בפנינו כעת, היינו לדעת הנתבע הרב רענן וישיבת מרכז הרב – אין זכות לתובעים לטעון, שכן אינם בעלי דברים בתיק מאחר וההקדש שנוצר על ידי הרי פישל הינו במהותו הקדש חדש שנועד לטובת הרב הראשי, ולחילופין לטובת הרב קוק באופן אישי, ולחילופין לטובת השימוש התורני שיעשה הרב הראשי במקום מבחינת בית הרב בצורה כוללת.
מאידך נטען על ידי התובעים, כי מעולם לא הופקעו זכויות הועד הכללי במקום שכן אין כאן הקדש חדש כלל אלא רק מקום מגורים לטובת הרב הראשי (לירושלים), ומאחר ואין הרב הראשי חפץ לגור במקום הרי שיכול הועד הכללי להשתמש במקום לטובת ענייו.
על ידי התובעים הובאה רשימה אשר מתארת את ההוצאות שהיו לועד הכללי בקשר לנכס. ברשימה מצוינים רישומי תיקונים שנעשו ביחס למקווה שבבית הרב, וכן בנוגע להקמת הסוכה שם. כמו כן הובאו ראיות לכך שהועד הכללי שילם את חשבונות הארנונה של הנכס הכוללות גם את בית הרב.
לעומת כן, טוענים הנתבעים, כי חשבונות אלו מקורם עוד בחיי הרב קוק ואז השתלמו לא מכוח היות הועד הכללי אפוטרופוס ומטפל בעניין הנכסים, אלא מכוח היותו של הועד משלם את משכורתו ומטפל בעניניו של הרב זצ"ל. יצוין כי טענות אלו אינן נכונות לגבי תשלומי הארנונה.
על ידי בית הדין נשאלה השאלה, מדוע שייווצר על ידי הועד הכללי הקדש חדש, ומה תמורה קיבל בעניין. ועל כך השיבו הנתבעים, כי ביצירת הקדש חדש זה פתר הועד הכללי את בעיית מגוריו של הרב שהיתה מוטל עליהם .
כתוצאה מחילופי משמרות בבית הדין וממסמוס ההליכים על ידי הנתבעים, לא ניתן פסק דין על ידי בית הדין הדוחה או מאשר את תביעת הועד הכללי.
בפועל היה המקום בשימושה של ישיבת מרכז הרב עד למעבר למשכן הישיבה בקרית משה, ומאז ועד היום נעשה במקום שימוש על ידי עמותת בית הרב. כיום יש במקום שחזור של דירתו של הרב ומתקיימים בו פעילויות חינוכיות. בית הכנסת משמש מדי פעם לתפילות ולשיעורי תורה, אם כי יש לציין כי לא מדובר בבית כנסת שהינו פעיל באופן קבוע, לא ללימוד תורה ולא לתפילות.
בשנת תשמ"ח הוגש לבית הדין האזורי בירושלים בהרכב הרבנים משאש, קוליץ ובצרי, בקשה מטעם הועד הכללי לאשר עסקת אחוזים על המגרש הצמוד להקדש 'דוד ראיס', ואשר הוצמד בחוזה המקורי שבין הרי פישל והועד הכללי, לשימושו הבלעדי של בית הרב.
בהחלטה שניתנה על ידי בית הדין 12.5.88 נקבע כי בית הדין מאשר את עסקת הבניה המבוקשת:
החלטה
על החלטה זו הגישה עמותת בית הרב בקשה לשינוי החלטה , נימוקי הבקשה דומים במהותם לטענות שנטענו בפנינו, וכך נטען על ידי המבקשים, כי על ידי החוזה שבין הרי פישל והועד הכללי נוצר הקדש חדש, ועל כן אין לועד הכללי מעמד במקום.
בית הדין לא קיבל את טענות המבקשים, וכך בהחלטה מתאריך ה' באב תשנ"ב, קבע בית הדין כי אינו רואה יסוד לבטל את ההחלטה האמורה:
החלטה
יש מקום לציין כי מעיון ברישומים שעל גבי התיק המקורי מתשי"ג, נראה כי תיק זה עמד לנגד עיניהם של הדיינים במועד ההחלטה של תשנ"ב.
משנת 2000 והלאה הוגשו על ידי הועד הכללי תביעות לסילוק יד כנגד עמותת בית הרב, לדברי הועד הכללי בית הרב כלול בכלל 'הקדש דוד ראיז', וכדין הקומה הראשונה כן דינה של הקומה השניה. שכן ברור שלמרות שהדירה נבנתה לצורך שימושו של הרב הראשי, לא הוחרגה מההקדש הקיים שהינו בניהולו של הועד הכללי.
לעומת זאת נטען על ידי עמותת בית הרב, כי בית הרב הוחרג מההקדש הקיים, וזאת בהסכמת הועד הכללי ובמשותף עם התורם מר הרי פישל, ובכך הוחל עליו הקדש חדש שאינו קשור לועד הכללי. משכך, טוענת הנתבעת, אין לועד הכללי זכות טיעון, וברור כי אם לא ניתן לממש את מטרת ההקדש המלאה, היינו מגורי הרב הראשי, ראוי להשתמש במקום לצורך הפצת משנתו של הרב קוק.
התביעה הגיעה לידי הכרעה בפסק דינו של בית הדין האזורי מיום ה-30.12.07 שקבע כדלהלן:
ומכאן מסיק בית הדין לגבי השימוש הראוי במקום:
לאחר שמיעת הצדדים וב"כ, ועיון בכל החומר הרב שכונס ע"י הצדדים וב"כ, קביעתו של ביה"ד האזורי בפסה"ד נשוא הערעור, שיש לראות את כתב החוזה שנערך בין הנהלת הועד הכללי כנסת ישראל והנדיב ר' ישראל אהרן ב"ר נחמן המכונה הרי פישל, כ"שטר הקדש" של הקדש חדש המכונה הקדש הרי פישל – צריכה עיון רב.
ראשית, הסכם חוזה זה לא נושא אישור של מוסד משפטי כל שהוא, בין רבני ובין משפטי אחר, וכן הוא גם לא זכה לדיון בפני פורום המאשר את ההסכם, בין כזכות במקרקעין ובין כהקדש על פי דין, אשר מקבל את אישורו ע"י בית הדין הממונה על ההקדשות.
גם אם נקבל את הקביעה שהרי פישל התכוון להקים בכך "הקדש החדש", מתעוררת השאלה, מה כוחו וסמכותו של הרי פישל להקדיש עבור "בית הרב" חלקים נכבדים מדירת בית הרב וביהכ"נ והחצר שהוקצתה בסמוך.
נזכיר, כי דירת בית הרב נבנתה על גבי גג השייך להקדש ר' דוד ראי"ז "בית דוד". גם ביהכ"נ וביהמ"ד הסמוכים לבית הרב אשר הפכו לימים למקום ישיבת מרכז הרב, שייכים להקדש ר' דוד ראי"ז, וייעודם של הקדש וביהכ"נ נקבעו לצורכי עניי הקהילה האשכנזית. נובע מכך, שאין ולא היה להרי פישל כל בעלות או סמכות להקדיש דבר שאינו שלו, או מעמד כאפוטרופוס ולהקדיש ולשנות את יעודי הקרקע, הגג ובית הכנסת. הדבר היחיד שהיה להרי פישל בעלות ויכולת לקבוע את מטרתו ויעודו, הם הכספים שתרם עבור בנין בית הרב ועבור שיפוץ ביהכ"נ. זכותו של הרי פישל בכספים שתרם הינו כזכותו של כל תורם התורם כספים להקדש המנוהל על ידי נאמני ההקדש, שבמקרה דנן הם נציגי הועד כלל כנסת ישראל. במקרה זה, נאמני ההקדש קבלו על עצמם, במסגרת ההסכם על החוזה, להוסיף להקדש ר' דוד ראי"ז עוד מטרות ויעוד, שהם בנית בית מגורי מרן הרא"י הכהן קוק זצ"ל, כרבה הראשי האשכנזי של ירושלים, לו ולכל הרבנים הראשיים האשכנזים שיבואו לאחריו. כך גם לגבי ביהכ"נ שהוקדש ע"י ר' דוד ראי"ז לטובת העניים המתגוררים בדירות 'הקדש בית דוד', תרומתו של הרי פישל הוסיפה לו יעוד, והיא שישמש לכבוד מרן הרב זצ"ל לעבודתו בקודש לתורה ותפילה והעמדת תלמידים הרבה. על כן, אין לראות את התורם הרי פישל כיוצר הקדש עצמאי, וודאי שאין לו כל מעמד בהחלטה על שנוי היעודים בהקדש ראי"ז. הדבר עולה מפורשות גם מהחוזה שכרת הרי פישל עם נאמני הועד הכללי כנסת ישראל, הממנה אותם להוציא אל הפועל את בנית בית הרב ושיפוץ ביהכנ"ס וכמי שאחראים להגשים את ייעודם לשמש כדירה, מקום תפילה ובית מדרש לתלמידי מרן הרב זצ"ל.
לאור האמור, אין לפנינו לא מקדיש ולא שטר הקדש שאושר ע"י כל גורם חוקי או דתי הלכתי ברור, וממילא גם אין כאן הקדש חדש ועצמאי המנותק מ"הקדש ר' דוד ראי"ז בית דוד".
יצויין, שגם בלוח ההנצחה לתרומתו של הרי פישל אין כל ביטוי לכך שתרומתו יוצרת הקדש חדש ועצמאי, אלא היא מצטרפת אל ההקדש הקיים. תרומה של הרי פישל הטילה על נאמני ההקדש להוסיף להקדש את היעודים הנזכרים לעיל ולהגשימם, וכפי שעולה מהמסמכים שהוצגו בפנינו ע"י ב"כ הועד הכללי. נאמני ההקדש אכן מלאו בפועל ובנאמנות אחר תפקיד זה. כפי שעולה נוסח לוח ההנצחה דלהלן:
בית הרב
יש לציין ולהדגיש, שעמותת בית הרב עוסקת בקיום מקום הנצחה למורשת בית מרן הרא"י הכהן קוק זצ"ל ומרכז להפצת אורו ומשנתו של מרן הרב זצ"ל, בקדושה ובטהרה. אולם יעוד זה, חשוב ככל שיהיה, כלל לא הוזכר בחוזה שבין הועד הכללי והרי פישל, והרי פישל לא הקדיש את הכספים הרבים שתרם, אלא רק על מנת שייעדו אותם למטרת בנין בית ודירה למרן הרב זצ"ל כרב ראשי אשכנזי של ירושלים ולרבנים הראשיים שיבואו אחריו, וכן שביהכ"נ ישמש ליד הרב הראשי כבית מדרש לתורה ותפילה. על כן לא ברור איזה מעמד יש לעמותת בית הרב בכל הנוגע ליעודי הקדש ראי"ז, אשר חלק ממנו מיועד לשמש דירת מגורים לרב הראשי האשכנזי לירושלים, וכן בית מדרש ובית כנסת, במידה והרב אכן יתגורר בו.
המסקנה היא, שכל מתחם בית הרב הוא חלק מ"הקדש ראי"ז בית דוד" ונאמני הועד הכללי הם האפוטרופוסים על הקדש זה, והאחראים להגשמת מטרות ההקדש למען עניי הקהילה האשכנזית בירושלים עיה"ק. דייני ביה"ד הרבני לירושלים עיה"ק עוררו את השאלה, כיצד יכלו נאמני הועד הכללי, במסגרת החוזה בין הועד הכללי והרי פישל, לשנות עת יעוד ההקדש כהקדש לטובת עניי ירושלים, ולייעד את מתחם בית הרב (שכולל את מגרש ההקדש, הגג והחצר) ואת ביהכ"נ למטרת דירה לרב הראשי האשכנזי, מרן הרא"י הכהן קוק זצ"ל.
האפוטרופסים תפקידם לשמור על ישום מטרות ההקדש המקוריות בדייקנות, ואין להם כל סמכות לשנות את מטרתו וייעודו. רק בי"ד הוא המוסמך, בנסיבות מיוחדות, לשנות את ייעודי ההקדש.
בספר של ר' יוסף ריבלין, "בנין יוסף" (דברי זיכרון מאת גדולי ירושלים לדמותו של ראש בוני ירושלים), מובא שמרן הרא"י הכהן קוק זצ"ל שימש גם כנשיא הוועד הכללי, ועל כן ברור שהחוזה שנערך באותה העת בין הועד הכללי והרי פישל להקמת "בית הרב", היה על דעתו ובהסכמתו. היה ידוע לרב זצ"ל שייעודי ומטרות הקדש ריא"ז בנאמנות הועד הכללי הם לצרכי מדור וכלכלה לעניי הקהילה האשכנזית, ואף על פי כן נתן הסכמתו לשינוי ייעוד הקדש בית דוד. ומצאנו שלגדול הדור ישנה סמכות ומעמד מיוחד למתן הוראות לנאמני ההקדש בנפרד מבי"ד. זאת כפי שעולה מדביר הרמ"א בשלחן ערוך, חו"מ סי' רצ סע' א, אשר הכריע בעניין האפוטרופסים של עניים כדברי הרא"ש כלל פ"ה סימנים ה-ו. נושא סמכות גדול הדור לתת הוראות לנאמני ההקדש ואף לשנות ייעודו נתברר בהרחבה בפסק דין תיק מס' 994/שס, ולהלן הפס"ד בנידון:
הרא"ש הרמ"א השו"ע המהרשד"ם והכנה"ג וכו', יצקו את יסודות ההלכה לקביעת מעמדם של גדולי הדור כאביהם של יתומים, של עניים ושל הקדשות עבור כל הדור כולו. זאת כאשר הדור או הקהל והצבור רואים בהם כגדולים משכמם ולמעלה, מעל לדור, וממנים אותם להיות האפוטרופסים ושלוחים לדאוג בענייניהם וטובתם הן בתחום החומרי והן בתחום הרוחני, כל תחום בגדרי ההלכה המתאימים לו.
לאור האמור, בנדון שבפנינו הלכות אלו קובעות לענ"ד את מעמדו של מו"ר מרן הגרי"ש אלישיב עמוד ההוראה ופוסק הדור שליט"א, שהדור רואה בו כאביהם של יתומים עניים והקדשות. כל הקהל והצבור, ששייך לועד הכללי הכולל בתוכו את כל יוצאי רבות מקהילות ליטא ורוסיה וחלק מיוצאי פולין, ודאי רואים בו כמורם ורבם וכגדול הדור וממילא הוא אביהם והאפוטרופוס של כל הנזקקים ותלויים בהקדשות של הועד הכללי. ונ"ל ברור דגם בתי הדין להקדשות של ירושלים שעסקו בעבר בעניני הועד הכללי והקדשות שלו ראו במרן הרב שליט"א כאחד מגדולי הדור שההלכה קובעת את מעמדם כאפוטרופסים של ההקדשות. וכך יש לפרש את התנהגותם של האפוטרופסים הרב יהודה שטרסברג שליט"א, הגר"א גרבוז שליט"א ואחרים שקבלו את הוראתו וחוו"ד להמתין לברור ערעורם על פסקי הדין של ביה"ד האזורי להקדשות, ועד אז לא לפעול בעניני ההקדש. אין אפוטרופסים אלו יכולים או רשאים ואין הדבר מסור כלל להם להכריע בין הוראותיו של מרן הרב שליט"א להוראת ביה"ד האזורי להקדשות, כשהם מנוגדות זה לזה. וכאשר הוגשו הערעורים בפני ביה"ד הגדול הוא שממונה לדון ולהכריע בדבר.
ואם ישאל השואל ויאמר, דהרא"ש והרמ"א חדשו בענין מעמדם של גדולי ישראל כאביהם של יתומים (או הקדש), רק כאשר אין בי"ד קבוע שנתמנה ע"י בני העיר, אבל כאשר יש בי"ד קבוע שנתמנה, הרי שאז הצבור הם הממונים היחידים ויש לראותם כאפוטרופסים, ולגדולי הדור אין כלל מעמד לקבוע בעניניהם של היתומים. שהרי יש כבר בי"ד להקדשות בפועל לעניניהם, ולפי"ז גם בנדון דנן, שקיים ביה"ד להקדשות, היה מקום לומר לכאורה שרק הוא מהוה אביהם של יתומים, ואף גדולי הדור רואים בהם כאפוטרופסים בפועל. אולם המאירי (בבית הבחירה למס' גיטין דף ל"ז ע"א) כתב ביחס להלכה שהיתומים אין צריכים פרוזבול, וז"ל:
וכן כתב המהרשד"ם (בשו"ת ח' חו"מ סי' תל"ד) בבאור דברי הרמב"ם פי' הל' נחלות וז"ל:
ונראה להבין את הוראתו של מרן הרב שליט"א לאותם אפוטרופסים שלא יפעלו ע"פ פסק דינו של ביה"ד האזורי להקדשות, ובקש שפסק דינם יתברר בביה"ד הגדול, מתוך שהוא רואה עצמו כאבי הנזקקים והתלויים בהקדש "הועד הכלל" ושעליו מוטל להשגיח הדרך היותר טוב וישר להקדש, ואין הוא אומר שהקולר תלוי על ביה"ד האזורי להקדשות. ונראה שאין הבדל בין מציאות שקיים אפוטרופוס שמונה על אבי יתומים (או מקדיש) שבי"ד עומד במינוי ואחריות כלפיהם, למציאות שביה"ד להקדשות הוא בפועל אבי היתומים (או ההקדש) שגדולי הדור מעמדם נשאר כממונים ואחראים לעניני היתומים או ההקדש, שכן האחריות לטובת היתומים וההקדש נשארת הן על מי שאפוטרופוס בפועל והן למי שהוא אפוטרופוס בכח.
לאור המציאות שהובררה לנו, שאמנם כבוד מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א הורה למספר אפוטרופסים של הועד הכללי שלא לפעול ע"פ החלטות ביה"ד האזורי להקדשות כל עוד לא יתברר ערעורם בפני ביה"ד הגדול, ודאי שאין כל סתירה להנהגה זו מהנהגתו של מרן הרב שליט"א ביושבו על מדין, שנזהר מאוד שלא לחוות דעה על סמך שמיעת טענות צד אחד שלא בפני הצד השני. ובודאי שאין כל סתירה להנהגה זו מדברי השו"ע בחו"מ סמ' י"ג סעיף ו', שצוטטו ע"י אותם אפוטרופוסים וב"כ. ההסבר לדבר נראה לענ"ד כפי שנאמר לעיל, שלבית הדין ישנם שני תפקידים אשר הוא ממונה עליהם:
א. בית דין שופט בין בעלי דין בדברי ריבות שבין אדם לחברו או בין איש לאשתו.
ב. כבי"ד שממונה מטעם הצבור, עליו להיות אביהם של יתומים קטנים חרשים, עניים הקדשות, ושאר הנמצאים בתוך הקהל שאינם יכולים ושאין מי שדואג לענייניהם. ביה"ד הוא הממונה ושליח הצבור לעסוק ולדון בענייניהם, הן בתחום החומרי והן בתחום הרוחני.
בתי הדין שעוסקים בהקדשות כל עיסוקם נובע מהאחריות והדאגה שמוטלת עליהם לטובת ההקדש והנהנים ממנו. גם כאשר ביה"ד דן באפוטרופסים שנתמנו ע"י, ובמריבות וחלוקי דעות שיש בין אפוטרופסים שונים, אין זה דיון ומשפט בין שני בעלי דין, אלא כל מגמתו של בית הדין הוא לראות ולשמוע מן הטענות מהי טובת ההקדש. ומבחינה מסוימת יש להגדיר את ביה"ד כמי שאחראי על ברור טובת ההקדש ויישום טובתו. וכל פעולותיו בדין בעניני הקדשות המטרה שמירת טובת ההקדש, והברור שהוא עורך ונהול ושמיעת צדדים הם אמצעים להשגת מטרה זו. מה שאין כן בבי"ד אזרחי, שמטרת המשפט לשפוט צדק בין הצדדים. כן כתב הגר"א גולדשמידט זצ"ל בפסה"ד של ביה"ד הרבני הגדול פורסם בפד"ר כרך ב' עמוד 35, לגבי השאלה האם ביה"ד להקדשות דן גם כאשר לא הוגשה תביעה בפניו וז"ל:
מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, מכח מעמדו כאביהם של יתומים ועניים והקדשות, התייחס וחיווה דעתו לאפוטרופסים (המערערים) בענין ההקדש הועד הכללי, מתוך אחריות ודאגה מרובים לטובתו וזכותו של ההקדש, שכל שנות קיומו היה נתון לפקוחם של גדולי חכמי התורה והרבנים של ירושלים עיה"ק, ובניהולם של אנשי תורה ומעשה, יראי שמים נקיי כפים ומסורים, שהיו מקובלים ונאמנים על אותם חכמי וגדולי התורה, ועל קהילות הקודש שהיו קשורים לכוללים של הועד הכללי. מתוך גדולת ראייתו יחידה בדור, ושקול דעתו דעת תורה צרופים, ראה שיש להגן על ההקדש הועד הכללי ולשמור על טובתו בזה שפסק דין (נשוא הערעור) של ביה"ד האזורי להקדשות לקביעת ההנהלה ומנויי האפוטרופסים שנקבעו בו, חייבים לעבור בדיקה מחודשים ע"י ביה"ד הגדול לערעורים.
אין כל ספק שכאשר כבוד מרן הרב שליט"א ישב בדין בבי"ד השופט בין בעלי דין, שפסק את דינם ע"פ דרך צדק המשפט סדר הדין והלכות הדיינים (כולל אותם הלכות שהזכיר הגר"א שיינפלד והאפוטרופסים המבקשים), להוציא משפטם ע"פ דרכי הצדק והיושר.
לאור האמור י"ל בעניין שינוי ייעוד הקדש ראי"ז בית דוד ולהשתמש בו למטרת בנית בית לרב הראשי לירושלים עיה"ק תובב"א, שנעשה על דעת מרן הרב זצ"ל, שהוא גדול הדור בירושלים עיה"ק.
בסכומי ב"כ המשיבים הועלתה השאלה איך הסכים הרב קוק זצ"ל למעול בהקדש שהוקדש לעניים בלבד הרי לא יעלה על הדעת לכלול את הרב קוק זצ"ל תחת קטגוריה של עניי ירושלים!
התשובה לכך ברורה, בקובץ המסמכים שהוצג לפנינו ע"י ב"כ המערערים בנספח ד-1 בסיכום אסיפת ישיבת ועד הנאמנים של נאמני הועד הכללי מתאריך כ"ה אדר תרע"ט, נזכר ענין מטרת התאחדותם של כל ראשי ונבחרי הכוללות לחטיבה אחת, שנקראה הועד הכללי כנסת ישראל, להגן על יישובינו הדתי ולחזק הישוב וקיומו ולתמיכת העניים, וכל שאלות ציבוריות וכלליות שיהיו מוצעים ונחתכים ע"י ועד המועצה. באסיפה זו העלו את הצורך הציבורי של מינוי רב ראשי לקהילות הישוב בירושלים עיה"ק ופנייתם להרב הגאון רא"י קוק שליט"א, הרב דיפו אולי יאות לענוד לראשו עטרת הרבנות לעיה"ק. פניתם נתקבלה ומסרו שקרובים הימים כי יופיע הרב קוק לעיה"ק לכהן פאר בכתב הרבנות, ויכולים אנו לקוות כי בעז"ה יתרומם קרן ישובינו הדתי. כפי שמתואר במכתבו של יו"ר ועד הנאמנים של הועד הכללי הגרא"ד רוזנטל זצ"ל. מיד לאחר מינויו והכרזתו של מרן הרא"י הכהן קוק זצ"ל כאב"ד הראשי של קהילות אשכנזיות בירושלים עיה"ק, ראו נאמני הועד הכללי כנציגי הצבור לפעול לבנית בית מגורים מתאים לכבוד מרן הרב זצ"ל, כרב ראשי למקהלת האשכנזים בירושלים עיה"ק. הבית שיוחד לכך, לא הוקדש באופן אישי למרן הרב זצ"ל, אלא יועד באופן כללי כבית מגורים לרב הראשי לירושלים, אשר באותה העת היה מרן הרב קוק זצ"ל. הסכמתו כנשיא הועד הכללי ליעד את המקום למגוריו כרב ראשי נבעה מראייתו את הכלל והצורך והחשיבות הציבוריות הרבה שיש לבניית מקום מגורים מתאים לרב הראשי. מקום אשר בו יוכל למלא את תפקידו בקודש להנהגה הרוחנית של הצבור והקהילות האשכנזיות בירושלים. יש להדגיש שפעילות נאמני הועד הכללי כנסת ישראל בענין הקמת בית מגורים לרב הראשי האשכנזי לירושלים נבעה מהיותם נציגי הצבור והקהילות בעניני קיומם הרוחני המקביל לפעילותם כנאמני ההקדש ר' דוד ראי"ז למען ולתמיכת עניי הקהילה. מרן הרא"יה קוק זצ"ל שמש כנשיא הוועד הכללי כנסת ישראל לעניין שני התפקידים שמלאו נאמני הועד הכללי, ומכח סמכותו זו והיותו גדול הדור ונשיא הועד הכללי, בלא אינטרס אישי או טובת הנאה אישית של מרן הרב זצ"ל, הסכים לשנות מיעוד הקדש ראי"ז לעניי הקהילה ליעוד הצבורי הנכבד והנעלה שבנית מקום מתאים למשכנו וביתו של הרב הראשי למילוי תפקידו בקודש בתורה ותפילה. כפי שהעלו ב"כ המערערים בטענתם שהקמת בית דירה לרב הראשי לירושלים במסגרת הקדש ריא"ז (בית דוד) מחזק את מטרות ההקדש, שהם לטובת עניי ירושלים שכן הדבר יעודד תורמים ליתן ולתרום לטובת ההקדש ריא"ז שחלק מהגשמת יעודיו הוא מקום משכן לרב הראשי לירושלים מרן הראי"ה קוק זצ"ל לעבודתו בקודש בהנהגת קהילת ירושלים והקמת מקום בימ"ד וביכ"נ לעבודתו בקודש לתורה ולתפילה. ואמנם בספר בנין יוסף, מביא ר"י ריבלין מסמך בו פונה הרה"ר קוק זצ"ל לקהילות יהודיות בגולה להרים תרומה לוועד הכללי שתומך וממלא צרכי עניי ירושלים. וכן מוזכרת שם תרומתו הרוחנית הגדולה והשפעת הקודש שתהיה לו על עניי הקדש בית דוד ושאר עניי קהילות ירושלים. [בנמוקים המצורפים יורחב הביאור בנקודות אלו].
הרי ששינוי היעוד בהקדש הריא"ז לא פגע ביעודו העיקרי של ההקדש אלא אדרבא חיזק אותו ואפשר לראות זאת כהמשך הגשמת יעוד ההקדש לטובת עניי ירושלים.
מאז הסתלקותו של מרן הרב זצ"ל הקדש ריא"ז ומתחם בית הרב אינם מגשימים את ייעודם. גם ישיבת מרכז הרב שהוקמה התפתחה וגדלה לישיבה המרכזית ושכנה במתחם בית הרב לא היה בזה ממימוש יעוד הקדש ריא"ז לטובת עניים, וגם לא למשכן לרב הראשי לירושלים, כפי שנאמר בחוזה שבין הוועד הכללי. אמנם המצאות הישיבה בביה"כ ובית מדרש הסמוכים לבית הרב הגשימה את החזון המופלא של מרן הרב זצ"ל, שהמקום יהיה ישיבה גדולה ומרכזית, אך חזון זה לא מוזכר כיעוד ההקדש ומתחם בית הרב.
מאוחר יותר, לאחר שישיבת מרכז הרב עברה למשכנה הגדול והמפואר בשכונת קרית משה ובמקום נשארו רק כולל האברכים של הישיבה ומכון הלכה ברורה, היה בזה הגשמת ייעודו של ההקדש כבית בכנסת ובית המדרש למקום תורה ותפילה מזה שנים רבות. ואמנם עד היום הזה משמש המקום משכן לאגודת ועמותת בית הרב להפצת אור תורתו של מרן הרא"ה קוק זצ"ל.
למרות חשיבותו הרבה של העלאת דמותו המופלאה והמקודשת של מרן הראי"ה זצ"ל והפצת אור תורתו לעם היושב בציון ולאומה כולה, אין דבר זה מגשים ומיישם את מטרות ההקדש ראי"ז ומטרות מתחם בית הרב, כפי שהוזכרו בשטר ההקדש ובחוזה שבין הוועד הכללי כנסת ישראל והרי פישל, ע"מ שמקום זה ימשיך וימלא את יעודו ופעולותיו החשובות. אנו, חברי ביה"ד הגדול כבי"ד הממונה על ההקדשות, המוסמכים במצבים מיוחדים לשנות את יעודי ההקדש, רואים בחשיבות העליונה להמשך פעולתה של עמותת בית הרב במקום מתחם בית הרב, מקום מגוריו ופעולתו בקודש כרבה הראשי של ירושלים עיה"ק, הרב הראשי לארץ ישראל, בו נתגשם חזונו הגדולה להקמת הישיבה המרכזית ישיבת מרכז הרב. מקום זה הוא מקום הראוי והמתאים ביותר להעלאת דמותו המופלאה והמקודשת ולהפצת תורתו.
על כן ימשיך "בית הרב" השוכן ב"הקדש ריא"ז בית דוד" להוות מקום לפעולת עמותת בית הרב. ע"מ שלא יהיה בכך שינוי מטרות ראי"ז בית דוד, העמותה תשלם שכר שימוש ראוי ומתאים לקופת עניי ירושלים שע"י הוועד הכללי. יצויין, כפי שעולה ממסמכים שהוצגו בפנינו, לעמותה יש הכנסות מתשלום דמי כניסה ליחידים ולקבוצות שמגיעות לבית הרב, וכן ממכירת תמונות של מרן הראי"ה קוק זצ"ל ומרן הרצי"ה קוק זצ"ל ופריטים נוספים שנמכרים שם.
קביעת גובה שכר השימוש והמדור יקבע ע"י ועדה מיוחדת שתורכב משני נציגים מהועד הכללי ונציג של העמותה.
נציגי הועד הכללי ונציג העמותה יפעלו ויפקחו על פעולות עמותת בית הרב במתחם בית הרב.
על הוועדה הממונה לדאוג שבכל חלקי בית הרב תשמר התנהגות המתאימה לקדושת המקום לאור דמותו של מרן הרב זצ"ל בקדושה ובטהרה. כ"כ תדאג הוועדה הממונה שקדושת ביה"כ וביה"מ ישמרו כדת וכדין. יש לדאוג שתחזור לביהמ"ד וביהכ"נ קביעות של לימוד תורה, וזאת באמצעות כולל אברכים שיקבע את לימודו בבית המדרש של בית הרב, ומקום ישיבת מרכז הרב, לרוחו וחזונו הגדול של מרן הראי"ה קוק והמשך לרוח ישיבת מרכז הרב.
כ"כ ידאגו להודיע בציבור את עובדת קיומו של ביה"כ במקום מרכזי כ"כ בירושלים לתפילות בציבור. זאת להביא לכך שהמקום ישמש את אנשי את הסביבה והעוברים במרכז העיר, לתפילות מנחה וערבית.
הוועד הממונה יקבע את גובה שכר השימוש הראוי שתשלם העמותה לקופת עניי כולל הוועד הכללי כנסת ישראל. על הוועד הכללי למנות את הוועד הממונה בהקדם, ולהודיע לביה"ד ע"מ לקבל את אשורו למינוי הועד הכללי באמצעות הוועדה הממונה ודווח תוך שנה על אופן התנהלות בית הרב שנקבעה ע"י בית הדין הגדול.
לסיכום ניתן לקבוע כדלהלן.
א. מתחם בית הרב הוא חלק מהקדש ראי"ז, בית דוד, ונאמני הועד הכללי הם האפוטרופסים על הקדש זה להגשמת מטרותיו למען עניי הקהילות האשכנזיות, והגשמת יעודו ומטרות כל חלקי מתחם בית הרב, לבית לרב הראשי האשכנזי לירושלים וביהכ"נ וביהמ"ד לתורה ותפילה.
ב. שינוי יעודי הקדש ראי"ז מטובת עניי העיר להקמת בית לרב הראשי האשכנזי נעשו על דעת מרן הרא"י הכהן קוק זצ"ל, שהיה נשיא הועד הכללי.
ג. סמכותו של מרן הרא"י הכהן קוק זצ"ל לשינוי יעודי ההקדש מתבססת על סמכותו הייחודית של גדול הדור למתן הוראות להקדש ואף לשנות יעודי ההקדש.
ד. שינוי יעודי ההקדש להקמת בית לרב הראשי לירושלים מרן הרא"י הכהן קוק זצ"ל בהקדש, תרם לחיזוק ומימוש יעודי ההקדש לטובת עניי העיר. מרן הרב זצ"ל פנה לראשי כוללים וקהילות בחו"ל לתמוך ולתרום לטובת עניי "הקדש הראי"ז בית דוד".
ה. פעילות עמותת "בית הרב" במתחם, לא היה בה עד היום הגשמת יעודי הקדש ראי"ז לטובת עניי ירושלים ואף לא הגשמת יעוד המקום למגורי הרב הראשי האשכנזי לירושלים עיה"ק. יעוד אשר נתחדש בתרומתו של הר"י פישל להקמת "בית הרב", ואין בחוזה שבין הועד הכללי והרי פישל כל אזכור שמייעד אותו למקום להעלאת דמותו המקודש, והפצת תורתו של מרן הרב זצ"ל.
ו. בית הדין הגדול, כממונה על ההקדשות, משתמש בסמכותו המיוחדת לשנות את יעוד מתחם בית הרב, ומייעד אותו כמקום הראוי ביותר להפצת אור תורתו והעלאת דמותו. כן מיעד אותו בית הדין למקום קביעת ביהמ"ד ללמוד קבוע של אברכים הממשיכים לעסוק במשנתו ותורתו של מרן הרב זצ"ל. עוד קובע בית הדין, כי יש לחדש את קביעות התפילות במקום. עמותת בית הרב היא הממונה להגשים יעודים אלו.
הזכות שניתנת לעמותת בית הרב להשתמש בהקדש, היא זכות שימוש בלבד, ולא נתינת לה כל בעלות או זכות לקבוע ולהתערב בענייני הבעלות של ההקדש הכללי במתחם "בית הרב", כגון בענייני שעבוד בניה ומכירה וכו'.
ז. ע"מ ששנוי יעוד זה לא יפגע ביעודי הקדש ראי"ז לטובת עניי הועד הכללי, תשלם העמותה שכר שימוש חדשי שיינתן לועד הכללי לטובת קופת עניי הועד הכללי בקהילה האשכנזית בירושלים עיה"ק.
ח. יש להקים ועד ממונה מטעם הועד הכללי שימנה שלושה חברים – שנים מהם יתמנו מנאמני הועד הכללי ואחד ימונה מטעם העמותה. עליהם יהיה לקבוע את גובה סכום שכר השימוש החודשי שיוכנס לקופת עניי הועד הכללי.
ט. נציגי הועד הממונה יפעלו ויפקחו על פעולות עמותת בית הרב במתחם בית הרב.
י. על הועד הממונה לדאוג שבכל חלקי בית הרב תשמר התנהגות המתאימה לקדושת המקום לאור דמותו של מרן הרב זצ"ל בקדושה ובטהרה.
יא. על הועד הממונה לדאוג שקדושת ביהכ"נ וביהמ"ד ישמרו כדת וכדין. יש לפעול ולדאוג שתחזור לביהמ"ד וביהכ"נ קביעות של לימוד תורה וזאת באמצעות כולל אברכים שיקבע את לימודו בבית המדרש שבמתחם "בית הרב", מקום ששכנה הישיבה המרכזית ישיבת מרכז הרב. למודם ימשיך את רוח חזונו הגדול של מרן הראי"ה קוק.
יב. הועדה הממונה ידאג להודיע ולפרסם בציבור את עובדת קיומו של ביהכ"נ במקום מרכזי כ"כ בירושלים, לשם תפילות בציבור, עד כמה שניתן, כולל אפשרות שהמקום ישמש את אנשי הסביבה והעובדים במרכז העיר לתפילות מנחה וערבית.
יג. הועד הממונה יקבע את גובה שכר השימוש הראוי שתתן העמותה לטובת קופת עניי כולל הועד הכללי כנסת ישראל.
יד. על הועד הכללי למנות את הועד הממונה על מתחם בית הרב בהקדם ולדווח לביה"ד ע"מ שייתן לו את אשורו למנויי הועד הממונה.
טו. על הועד הכללי לדווח באמצעות הועדה הממונה ועמותת בית הרב על קיום הוראת בי"ד ועל אופן התנהלות עמותת בית הרב כפי שנקבע ע"י ביה"ד הגדול.
נימוקים נוספים ואסמכתאות הלכתיות מצורפים.
ד' בחשון תשע"ב (01.11.11)
הרב אברהם שרמן
נימוקים ואסמכתאות הלכתיות
המסקנה היא, שמתחם בית הרב הוא חלק מהקדש ר' דוד ראי"ז (בית דוד). נאמני הועד הכללי הם האפוטרופסים על הקדש זה, ומתפקידם הוא להגשים גם את מטרותיו למען עניי הקהילה האשכנזית בירושלים כולל, וכן גם להגשים את היעודים והמטרות של כלל חלקי מתחם בית הרב, כדי שישמשו לבית ומשכן לרב הראשי האשכנזי לירושלים וביהכ"נ וביהמ"ד לתורה ותפילה.
כפי שהובא לעיל, קביעה זו נפסקה ע"י ביה"ד הרבני בירושלים בראשות הרבנים הראשיים של ירושלים הגר"ש משש זצ"ל והגר"י קוליץ זצ"ל. בקשת עמותת בית הרב מביה"ד הרבני בירושלים שיבטל קביעה זו נדחתה ע"י בית הדין הרבני, בראשות הרה"ר האשכנזי לירושלים הגר"י קוליץ זצ"ל. תמוה שנעלמה מביה"ד שדן בפס"ד נשוא הערעור, קביעה ופסיקה חד-משמעית זו. גם הרישום במרשם המקרקעין, שסמכותו הוא מכוח חוק המדינה, קובע שהועד הכללי רשום בטאבו כאפוטרופסים של כל הקדש ר' דוד ראי"ז ומתחם בית הרב שנבנה על גבי הקדש בית דוד הנ"ל.
פסיקת ביה"ד הרבני בירושלים בראשות הרבנים הראשים לירושלים סותרת לחוו"ד של הגאון ראש הישיבה והרה"ר הרב אברהם אלקנה שפירא זצ"ל, שנמצאת במכתב ששלח לביה"ד הרבני האזורי בירושלים באלול תשס"ז, בו קבע "שהועד הכללי אינו בעל בית על בית הרב".
לאור פסיקת הרבנים הראשיים, ולאור הנימוקים שהובאו לעיל, לא ברורה לי על אילו יסודות הלכתיים השתית ראש הישיבה והרה"ר קביעתו זו. יש להדגיש שאין בפסיקת הרבנים הראשים לירושלים ולא בפסיקתנו, קביעה שהועד הכללי הוא הבעלים על המקום. הקביעה היא רק שיש לראותם כנאמנים ואפוטרופסים על הקדש זה וכל חלקיו, וכממונים להגשמת ייעודיהם, ובתור שכאילו הם הממונים והאחראים שההקדש על כל חלקיו יגשים את היעודים שנקבעו לו.
מתעוררת אם כן השאלה, מהו הבסיס ההלכתי להתנהלותם של נאמני הועד הכללי לשינוי ביעוד ומטרות ההקדש, כפי שנקבע בשטר ההקדש לטובת עניי ירושלים.
אחד העקרונות הבסיסים בדיני הקדשות, הוא שעל הנאמנים והאפוטרופוסים עליו, לפעול באופן מדוייק לקיום מטרת ההקדש ורצונן המקדיש. אין הם רשאים לשנות מ"צדקה לצדקה", ולפגוע בכך במטרה ממטרות ההקדש ורצון המקדיש. זאת כפי שכתב הרשב"א (שו"ת הרשב"א ח"ז סי' תמ"ט, ושם סי' קמ"ו ובח"ה רס"ט הובא בב"י ס"ס רנ"ט):
בערעור על פסק דין שנשמע בפני בית הדין הגדול, בהרכב הגאונים הרב א' גולדשמידט זצ"ל, הרב ש"ש קרליץ זצ"ל והרב י"ס פיטוסי זצ"ל (הובא בפד"ר ב' עמודים 18-40), דן בית הדין הגדול בשאלה באילו חלקים רשאי בי"ד לשנות משטר ההקדש ובאילו חלקים אינו רשאי. בית הדין כתב בעניין זה (שם, עמוד 38):
את הקביעה שביה"ד ג"כ אינו רשאי לשנות את מטרת ההקדש, יש להסביר ע"פ דברי הרשב"א שם בתשובתו שפסק שבני העיר וכן ז' טובי העיר שיש לראותם כממונים על עניני עניי העיר, אינם רשאים לשנות את מטרת ההקדש כפי שגילה דעתו המקדיש ואם שנו הם גוזלים את העניים. לפי"ז ביה"ד שפועל כאפוטרופוס שואב את כוחו מכך שהצבור רואים בו כ"אפוטרופוס-על" בכל אותם ענייני הצבור שאין מי שיהיה אחראי להם, כיתומים, עניים, הקדשות, וחרש שוטה וקטן. משום כך, יש לראות את ביה"ד כשלוחי הצבור, וכשם שהצבור או נבחריו וז' טובי העיר אין בכוחם לשנות שמטרת ידעת המקדיש, כך גם בי"ד אין בכוחו לשנות את מטרת ההקדש כפי שקבע אותה המקדיש, ובזה שוה דין בי"ד לדין הצבור או נבחריו.
ע"פ עקרון וחוקת ההקדש הנ"ל ניתן להבין כיצד פעלו נאמני הועד הכללי בהסכמתו ואישורו של הרא"י הכהן קוק זצ"ל, הרב הראשי ונשיא הועד הכללי, ושינו מייעודיו המקוריים של הקדש ראי"ז (בית דוד), כמשמש לטובת עניי ירושלים, לבית ומשכן לרב הראשי האשכנזי לירושלים.
לעיל הבאנו את טענת ב"כ המערערים שהקמת בית דירה לרב הראשי לירושלים במסגרת הקדש ראי"ז (בית דוד) מחזק את מטרות ההקדש שהם לטובת עניי ירושלים, שכן הדבר יעודד ליתן ולתרום לטובת הקדש ראי"ז, ומכך כמובן ייהנו עניי ירושלים. על כן י"ל דאמנם אסור לשנות ממטרות הקדש כאשר השנוי פוגע וסותר למטרה למענה הוקדש, אבל שינוי שבא לחזק את מטרת ההקדש, עליו לא נאמרה ההלכה שאין רשות גם לבי"ד לשנות מיעודי ההקדש שנקבעו ע"י המקדיש.
כפי שהסביר ביה"ד הגדול, שדבריו הובאו לעיל, מטרת ההקדש ההסדרים והתקנות הם לתכלית אחת בלבד, לשמש לעזר לבצוע מטרת ההקדש.
ההבחנה שבין שינוי במטרת ההקדש – שלגביה גם לבי"ד אין סמכות לשנות, לבין שינוי בדרכים ובאמצעים להשגת המטרה – שבזה יש בכוח בי"ד לשנות, מסבירה גם כיצד בפסק דין עיזבון בליליוס פד"ר א' הנ"ל פוסק בי"ד ירושלים שלא ניתן לשנות בשטר ההקדש ממטרות הנקדש ואילו בפסקי דין של אותו בי"ד ירושלים בהרכב אותם דיינם גאונים שינה ביה"ד בכללי ניהול ההקדש (פורסם בקובץ בשערי בית הדין ההקדשות ומוסדות צבור הוצאת אוצר הפוסקים, בפרק צדקה וחסד עמודים 273-276). כידוע הרבה בתים בירושלים הוקדשו עבור הכוללים שבה כדי שיגורו בהם עניים, ובשנים כתיקונם נהגו עפ"י רוב לתת לעניי כל כולל וכולל דירה לגור בה למשך שלוש שנים בחליפות, ע"פ גורל. בפסק דין זה נשאל ביה"ד ע"י הנהלות הכוללים החשובים בירושלים, הועד הכללי כנסת ישראל לצדקת רבי מאיר בעל הנס ירושלים כולל וואהלין כולל בוקובינא וכו', כיצד הם יכולים לפעול לאחר חקיקת חוק הגנת הדייר, הקובע שלא ניתן להוציא דייר מדירתו. משום שמאז נשארו כל אותם עניים-אברכים לגור זמן רב מעבר לשלוש שנים, ובכך מקפחים את יתר העניים הרשאים להנות מנכסי ההקדש. ביה"ד השיב להם:
א. כי יש לתת רשות להנהלות הכוללים הנ"ל לגבות שכ"ד לפי ערך שכ"ד שמשלמים עבור דירות כגון אלו, מהדיירים שכבר עבר הזמן שזכו לגור בהם בחינם.
ב. על הנהלת הכוללים להקים קרן מיוחדת משכ"ד שיגבו שתשמש עזר בשכ"ד לעניים אחרים שיעלה בגורלם לזכות בכך.
בהחלטתו זו שינה למעשה ביה"ד מהוראות המקדיש, בכך שהעניים ייהנו מנכסי ההקדש, ולכאורה היה מקום לשאול מי התיר לביה"ד לשנות את שטר ההקדש בניגוד לרצון המקדיש.
ההסבר לכך מצוי, כאמור, בהבחנה שהבחין ביה"ד הגדול בפסה"ד הנ"ל [פד"ר ב' שנכתב ע"י הגר"א גולדשמידט זצ"ל ונמצא בספרו עזר משפט סי' ל (א)]. בפסק הדין להנהלות הכוללים ביה"ד לא שינה דבר במטרת ההקדש, אלא רק באמצעים והדרכים להגשמת מטרת ההקדש. מטרת ההקדש בדירות אלו היתה ליתן לעניי הכולל פתרון לבעית הדיור, ובעקבות השינויים שיצר חוק הגנת הדייר, היה צורך לשנות ולהתאים את התנאים שנקבעו ע"י הכולל. אולם, נכסי ההקדש המשיכו לתת פתרון למצוקת הדיור של המשפחות העניות, אם במתן מגורים בדירות ואם במתן שכ"ד שנגבה משכה"ד ששלמו המשפחות וניתנו למשפחות אחרות לצורך תשלום שכ"ד עבור דיורם. משא"כ בפסק הדין בעיזבון בליליוס בשם האפטרופסים שינו את מטרת ההקדש ופירות כספי נכסי ההקדש לא ניתנו לעניים כנאמר בצוואה ובמקום זה הושקעו בבניית המתיבתא, דבר שלא נמצא במטרת הצוואה וההקדש.
עדין יש מקום לטעות שבפסה"ד של ביה"ד לירושלים הנ"ל, השינוי נועד רק לתכלית אחד לשמש לעזר לבצוע מטרת ההקדש. אולם בנדוננו, הקדשת מתחם בית הרב שנקבעה בחוזה שבין הועד הכללי להרי פישל, קבעה יעוד חדש, שהוא הקמת בית למשכן הרב הראשי לירושלים, דבר שאינו נמצא כלל ביעודים שנקבעו בשטר ההקדש. אמנם היעוד לעניים לא נפגע והגשמת היעוד לבית הרב מחזק את טובתם, אך זאת רק באופן עקיף. וכאן מתעוררת השאלה האם ניתן לשנות להוסיף יעוד חדש ונוסף שאינו קשור במהותו ליעוד העיקרי.
בספר בשערי בית הדין הקדשות ומוסדות ציבור ח"ג, בחלק ישיבות סימן נ"ח שעוסק בשינוי מעות יתומים לתלמוד תורה, מביא כבוד הג' הרב נחום רוטשטיין שליט"א הוראה שנתן הגרי"ז מבריסק זצ"ל להקים במוסד של יתומים ישיבה לבני תורה ובני עליה שאינם יתומים ואינם עזובים. ההסבר שניתן לכך, הוא שאין בהוראה זו שינוי יעוד בנין המוסד יתומים ליעוד של תלמוד תורה, וזאת מהטעם שהחזקת ישיבה במוסד הוא לטובת בית היתומים, ובכך משרה הדבר רוח תורה לאלו הנמצאים ומושך גם אחרים. וכמו שמחזיקים לטובת היתומים מלמדים וכיו"ב שאינם יתומים, כן יש להחזיק לטובת ישיבה של בני תורה ומני אז הונהג להחזיק ישיבה על חשבון מוסד היתומים גם לתלמידים שאינם יתומים ואינם עזובים.
הרי שמרן הרב מבריסק זצ"ל התיר להקים ישיבה לצורך ת"ת בבנין בית היתומים שהוקדש לטובת היתומים והעזובים, ובזה יש שינוי יעוד מטובת היתומים לטובת למוד תורה לתלמידים שאינם יתומים למרות שייעודיו אלו שונים ורק מחמת שהימצאות הישיבה בתוך בית היתומים תהיה לה השפעה רוחנית של רוח תורה ליתומים הנמצאים ואף להשפיע עליהם להיכנס לישיבה ללמוד תורה. שנוי יעוד זה יש בו תועלת ליעוד העיקרי של הבית, ועל כן אין לראות בשנוי זה כסותר ליעוד שלמענו הוקדש המקום.
[עיין בדברי הגר"נ רוטשטיין שליט"א שהאריך והעלה טעמים נוספים ושיטות פוסקים שבגינן ניתן היה לשנות מיעוד ליתומים לתלמוד תורה].
לאור זאת, גם בנדונינו ניתן לשנות יעוד להקדש ולהוסיף לו יעוד נוסף שלא היה בשטר ההקדש, משום שיעוד הנוסף מהוה חיזוק ליעוד ההקדש אע"פ שאינו דומה לו במהותו.
כן יש להוסיף שחבור ויעוד ביהכ"נ סמוך לבית הרב לעבודת הקודש של מרן הרב זצ"ל לתפילה ולתורה אינו סותר ליעוד שיעד המקדיש ר' דוד ראי"ז את בנית בית הכנסת של הקומה השניה לטובת עניים שגרו במתחם בית דוד לתפילתם, ואדרבא המצאותו של מרן הרב זצ"ל ועבודת הקודש בתפילה ובתורה שקיים בביהכ"נ השרתה רוח של קודש ורוח של תורה לבאים העניים ושאר תושבי ירושלים דאז, להתפלל וללמוד באותו ביכנ"ס. לעצם מגוריו של מרן הרב זצ"ל במתחם הקדש ראי"ז (בית דוד) בבית הרב, היתה השפעת קודש של תורה ועבודת ה'.
דמותו הקדושה והטהורה היתה לדיירי הקדש העניים מקור להתעלות בעבודת ה', כך שמגוריו של הרב במתחם ההקדש תרמו רבות לא רק בתחום החומרי בעידוד לתרומות לקופת עניי ההקדש, אלא השפיעו מבחינה רוחנית על עניי ההקדש השראה לקדושה ועבודת ה'.
עצם הקמת הישיבה המרכזית "מרכז הרב" במתחם ההקדש תרם להצטרפות בני משפחות עניי ההקדש שבכל הקהילות האשכנזיות בירושלים עיה"ק ללמוד תורה בישיבה.
לאחר הסתלקותו של מרן הרב זצ"ל לגובהי מרומים, ומעברה של ישיבת מרכז הרב למשכנה בשכונת קריית משה, הוקם ברבות השנים בבית הרב ביהכ"נ וביהמ"ד מקום הנצחה למורשת בית מרן הרב זצ"ל ומרכז להפצת אור משנתו ותורתו שהופעל ע"י אגודת בית הרב, שלימים הפכה לעמותת "בית הרב". דבר זה לא נקבע ולא נזכר כלל לא ביעודי הקדש ר' דוד ראי"ז בית דוד לא וגם הוזכר כלל בחוזה שבין הועד הכללי והרי פישל. בחוזה נקבע שתרומתו של הרי פישל לבנין בית הרב ושפוץ ביה"כ, יעדה את המקום להיות בית דירה לרב ראשי אשכנזי של ירושלים ולרבנים הראשיים האשכנזים שיבואו אחריו, ובית הכנסת ישמש ליד הרב הראשי כבית מדרש לתורה ותפילה. אולם אין כל זכר ליעוד ההקדש להנצחת מורשת מרן הרב זצ"ל והפצת אור תורתו. אילו הרבנים הראשיים האשכנזים לירושלים היו רוצים לממש את יעוד בית הרב למקום משכנם, לא היתה קיימת כל אפשרות שהמקום ישמש להנצחת מורשת בית מרן הרב זצ"ל, ומרכז להפצת תורתו ומשנתו.
במכתב ששלח ראש הישיבה והרב הראשי לישראל הגאון הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ"ל לבית הדין הרבני בירושלים קובע כבוד ראש הישיבה והרה"ר זצ"ל בזה"ל:
העולה מהאמור, שיוזמי הקמת הבית ובית המדרש שבמתחם בית הרב קבעו בחוזה את יעוד בית הרב ובית המדרש מוקדשים לצמיתות לרב הראשי האשכנזי לעדת האשכנזים. אין בדברים אלו כל קביעה שבית הרב ובית המדרש ישמשו באופן אישי את מרן הרב זצ"ל, לביתו, לישיבתו לתורתו ומשנתו בעבר בהוה ובעתיד, שכן לאחר הסתלקותו לגנזי מרומים נשאר יעודי מתחם בית הרב לרב הראשי האשכנזי לירושלים בלי כל קשר לישיבת מרכז הרב ובודאי לא לקביעת מקום להנצחת אור תורתו ומשנתו.
לפי"ז לא ברורה לי קביעתו של כבוד ראש הישיבה והרה"ר זצ"ל שיוזמי הקמת בית מרן הרב זצ"ל הועד הכללי הרי פישל ורעייתו ייחדו וקבעו שהמקום יהיה גם בעתיד לעולם מקום להפצת תורתו והנצחת דמותו הטהורה והקדושה.
לאור האמור, פעולתה והימצאותה של עמותת בית הרב אינה מגשימה שום יעוד מיעודי הקדש ראי"ז ומתחם בית הרב שנמצא בו ,לא טובת עניי הקדש ראי"ז הועד הכללי ולא בית ומשכן לרב הראשי האשכנזי.
למרות כל האמור, כפי שכתבנו בגוף פסה"ד, לאחר שראינו את החשיבות העליונה להעלאת דמותו המופלאה והמקודשת והפצת תורתו לכלל ישראל ולעם היושב בציון, החלטתנו להשתמש בסמכותנו כבית דין הגדול וכשלוחי הצבור, ולשנות את יעוד הקדש ראי"ז בית הרב ולאפשר לעמותת בית הרב להמשיך את פעילותה החשובה, וזאת בכפוף לתנאים שנכתבו בסכום פסק הדין. תנאי מרכזי לשינוי היעוד הוא, שהעמותה תשלם שכר דמי שימוש ראויים ומתאימים לטובת קופת עניי הקדש הועד הכללי כנסת ישראל, ובכך שנוי יעוד זה לא יפגע בעניי הקדש וימשיך להתקיים בזה הגשמת המטרה ויעוד המרכז והעיקרי של הקדש ר' דוד ראי"ז בית דוד.
חיוב השכ"ד ודמי שמוש נקבע על בסיס העקרון ופסק הדין של ביה"ד בירושלים בהרכב הגאונים הרב י' עדס זצ"ל, מרן הרב י"ש אלישיב שליט"א והרב בצלאל זולטי זצ"ל, שניתן לכל הנהלות כוללי ירושלים.
הרב אברהם שרמן
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנוגע לדין ודברים שבין הועד הכללי "כנסת ישראל " לעמותת בית הרב, בנוגע לזכות השימוש והבעלות על ביתו של הרב קוק זצ"ל והידוע היום בתור "בית הרב"
בית הרב נבנה כקומה שניה מעל להקדש "בית דוד" שנתרם במקור (בשנת 1873) על ידי הרב דוד ראיס לצורך עניי ירושלים. ההקדש כלל כעשרה דירות, שנקבע כי יגורו בהם עניים לעדת האשכנזים, וכן כלל את הקרקע שהבתים עומדים עליה ואשר אותה רכש ר' דוד ראיס מהרה"ג מאיר אוירבך.
מעל לדירות נבנה גם בית הכנסת שנקרא בשם "בית הכנסת של ר' דוד יאנובר" אלא שרוב הגג נותר פנוי.
כשלושים שנה לאחר מכן (שנת 1902) החליט הועד הכללי להעביר את משרדיו למקום, ולשם כך הוסיף חדרים בקומה השניה.
בשנת 1921 פנה הנדיב הרי פישל ז"ל אל ראשי הישוב וביקש מהם לבנות מקום מגורים ראוי עבור הרב קוק, שכיהן כרב הראשי האשכנזי. בישיבה שהתקיימה הציעו ראשי הועד הכללי כי בית זה יוקם על הגג של הקדש "בית דוד".
נערך חוזה בין מר הרי פישל לבין הועד הכללי ובו מפורטים התחייבויות הצדדים, מר פישל מצידו התחייב לשלם סך 1,500 פאונד, ומאידך הועד התחייב לדאוג לבניה ולהשלים סכומי כסף חסרים ככל שידרשו. בפועל דאג מר פישל עצמו להשלים את רוב הכספים שעדיין נצרכו לבניה.
בנוסף לבניית הדירה עבור הרב שופץ בית הכנסת הישן והוצמד לדירת המגורים עבור שימושו של הרב קוק.
מתוך החוזה שנערך ראוי לחזור ולצטט את הסעיפים הבאים:
כל עוד גר הרב בדירה, נעשה שימוש בבית הכנסת כבית מדרש עבור תלמידי הרב.לאחר פטירת הרב (בשנת 1936) התגורר במקום חתנו של הרב, הרב רענן קוק, אלא שכבר אז נטען על ידי הועד הכללי כי המקום שייך להם. כפי העולה מכתב תביעה משנת תשי"ג, שהוגש בפנינו, ובו תבע הרב רענן קוק להצהיר בבית הדין כי אין לו זכויות בנכס.
בהמשך שימש המקום כמשכן לישיבת מרכז הרב עד למעבר לקרית משה, ומאז ועד היום נעשה בו שימוש על ידי עמותת בית הרב, כיום יש במקום שחזור של דירתו של הרב ומתקיימים בו פעילויות חינוכיות. בית הכנסת משמש כיום לתפילות ולשיעורי תורה, אם כי יש לציין שאין המדובר בבית כנסת פעיל לגמרי.
משנת 2000 והלאה הוגשו על ידי הועד הכללי תביעות לסילוק יד כנגד עמותת בית הרב. לדברי הועד הכללי בית הרב כלול בכלל הקדש דוד ראיז, וכדין הקומה הראשונה כן דינה של הקומה השניה ,שכן ברור שלמרות שהדירה נבנתה לצורך שימושו של הרב הראשי לא הוחרגה מההקדש הקיים שהינו בניהולו של הועד הכללי.
לעומת זאת נטען על ידי עמותת בית הרב, כי בית הרב הוחרג מההקדש הקיים, בהסכמת הועד הכללי ובמשותף עם התורם מר הרי פישל, וכך הוחל עליו הקדש חדש שאינו קשור לועד הכללי. משכך, אין לועד הכללי זכות טיעון. לדברי הנתבעת, ברור כי אם לא ניתן לממש את מטרת ההקדש המלאה, היינו מגורי הרב הראשי, ראוי להשתמש במקום לצורך הפצת משנתו של הרב קוק.
התביעה הגיעה לידי הכרעה בפסק דינו של בית הדין האזורי מיום ה-30.12.07 שקבע כדלהלן:
משמע הועד הכללי הסכים להועיד מקום זה לא רק לבית מדרש לתורה ולתפילה אלא גם לבית מגורי הרב זצ"ל
ומכאן מסיק בית הדין לגבי השימוש הראוי במקום:
השימוש והחזקה בבנין היו לאורך השנים בשימוש הישיבה הנ"ל לתורה ולתפילה כפי רצון הנדיב ז"ל, ואילו הועד הכללי היתה להם חזקה להתפלל שם בשבתות ובחגים ובימים הנוראים בלבד.
אולם כאשר ישיבת מרכז הרב עברה למשכנה החדש, מצד אחד יש לדאוג לכך שהמקום ימשיך לשמש לבית מדרש לתורה ולתפילה... ומצד שני יש מקום לקיים במקום הנצחה למורשת "בית הרב" ומרכז להפצת אורו ומשנתו של הרב קוק זצ"ל בקדושה ובטהרה. ולפיכך בית הדין דוחה את הבקשה לפינוי.
בית הדין ממשיך וקובע בדרך פשרה:
כי להשגת מטרות אלו יש להקים הנהלה המורכבת משלושה חברים נציג מטעם הועד הכללי ושני נציגים מטעם עמותת בית הרב.
על פסק דין זה של בית הדין האזורי הוגש ערעור בפנינו, בו נטען על ידי בא כוח התובעים, כי פסק הדין מתבסס על מכתב שנשלח על ידי הרב שאר ישוב כהן, וכי דבר זה נעשה למרות שהתנגד לקבלת מכתב זה ללא האפשרות לחקור את הרב שאר ישוב. משכך קבע בית הדין הגדול בהחלטה מיום ה30.6.08 כי יש להחזיר את התיק לבית הדין האזורי כדי שבא הכוח יוכל לטעון את טענותיו כלפי המכתב הנ"ל.
בפסק דין שניתן ביום ה- 2.2.09 קבע בית הדין האזורי כי אין מקום לשינויו של פסק הדין האמור
ולגופם של דברים:
לדברי התובעים הקמת בית הרב על גבי הקדש דוד ראיז מוכיחה כי מדובר בתוספת בניה של ההקדש ודינו שווה להקדש המקורי, נכון הוא שהכספים נתרמו על ידי הרי פישל למטרה מסוימת ומוגדרת, אולם אין בכך כדי להפקיע את ממעמדה של התובעת כאפוטרופוס על נכסי ההקדש הישנים והחדשים כאחד.
דבר זה נכון הוא שבעתיים לגבי בית הכנסת שכבר היה קיים בשעת בניית בית הרב, והרי בית כנסת זה היה בניהול הועד הכללי, ומניין לנו לומר שהוא הפסיק להיות בניהולו של הועד.
בא כוח התובעים מציין כי לאורך כל השנים נעשה שימוש בבית הכנסת על ידי הועד הכללי וכי גם המיסים והארנונה שולמו על ידי הועד הכללי.
בא הכוח מוסיף ומציין, כי ברור ששימוש במקום כמוזיאון אינו ממלא את מטרותיו של ההקדש, ומשכך אין לאפשר לעמותת בית הרב להחזיק במקום.
לדברי הנתבעים, יש לקבל את קביעת בית הדין, כי התורם הרי פישל בהסכמת הועד הכללי יצרו הקדש חדש שאינו קשור להקדש דוד ראיס הנמצא בקומה הראשונה. מטרת הקדש חדש זה מוגדרת לצורך שימושו של הרב הראשי, משכך יצא הבנין מניהולו של הועד הכללי, שכן מעולם לא הוסכם על ידי יוצרי ההקדש כי הועד הכללי הינו אפוטרופוס על ניהול המקום. משכך אין לועד הכללי זכות טיעון כלל ועיקר שכן לו אין שום זיקה לנכס.
מוסיפים הנתבעים וטוענים כי ברור שהשימוש הראוי לבית הרב, במידה ולא ניתן לקיים את היעוד המקורי שנקבע לצורך מגוריו של הרב הראשי, הוא הנחלת מורשתו של הרב קוק בבית נבנה לשמו, ומשכך יש לאפשר להם להמשיך בפעילותם במקום.
הנתבעים הביאו את מכתבו של הגר"א שפירא לבית הדין, הכותב כי ברור שיוזמי הקמת הבנין עשו זאת לשם ביתו ישיבתו ותורתו של הרב קוק זצ"ל. ומוסיף בצורה ברורה כי:
ויצויין גם שבפס"ד של הרה"ג בשעתו ביושבם על מדין בבקשות שונות מהוועד הכללי, בין היתר בנוגע לחצר הצמודה לבית הרב, שהיא חלק אינטגראלי ממנו, ראו את ההקדש כקומפלקס שלם שלא ניתן לפצלו לבעלויות שונות.
יחד עם האמור, בשים לב שהכספים נתרמו לבית הרב ולשיפוץ בית כנסת שישמש כבית תורה ותפלה ברוח תורת הרב, לא ניתן היום לשנות את ייעודו למטרות שאינן חופפות את תורת הרב וערכיו. לכן מכיוון שהמצב נכון להיום אינו יכול לשמש כמקום משכן לרב הראשי, יש לפחות לשמר בית מדרשו לתורת הרב ולמקום תפילה ברוח המקום, כולל אפשרות להפוך חלק ממנו כבית היוצר למסרים חינוכיים לצבור הרחב לערכי תורת הרב. לכן לשם כך יש להרכיב את העמותה המנהלת בית הרב אתרי רכשי כשהמגמה תהיה שנציג אחד מהועד הכללי יכהן כחבר העמותה, אם בעמותה ישנם 3 חברים, אחרת ביה"ד האזורי ישקול הרחבת הייצוג. יצוין כי ביה"ד האזורי ידון בכל בקשה שאיננה חורגת מרוח תורת הרב ומרוח המקום, כפי שהתנהל בשעתו בחיי הרב. כמו כן, מכיוון שראשיתו של ההקדש היה הקדש עניים, יש ליעד חלק מהרווחים של העמותה לעניים, בשים לב שיסודו של ההקדש הוא הקדש עניים. לכן יש ליעד לפחות 25 אחוז מהרווחים לטובת עניים, שלגביהם תחליט העמותה הנ"ל, ובכך יאפשר לנו בשופי לשנות יעוד שלא במתכונת החופפת ליעודי הרב זצ"ל.
במידת הצורך ינתנו נימוקים נוספים.
הרב ציון אלגרבלי
אני מסכים לדעתם של עמיתי ככל אשר כתבו.
מאידך בענין התשלום עבור השימוש במתחם בית הרב, סבורני שקביעת דמי שימוש ראויים הינה פרקטית יותר מאשר קביעת אחוזים מסוימים ברווחים שעניין זה הוא בעייתי ביותר ופתח לסכסוכים תמידיים בדבר הבדיקה והחישוב וכו', וע"כ אני מצטרף בזה לדעתו של הגר"א שרמן בדבר קביעת דמי שימוש ראויים ע"י הועד הממונה.
הרב ציון בוארון
בהתאם לאמור, לענין תשלום השכר עבור השימוש שתשלם עמותת בית הרב להקדש הועד הכללי, נפסק כדעת הרוב.
ניתן ביום ד' במרחשון התשע"ב
(01/11/2011)
"...אך בעיקרון יש לשמור על המקום לפעול על המשך מורשתו של הרב קוק זצ"ל והבעלות על המקום היא של בית הרב אשר ישמש הקדש להמשך בית הרב ובהתאם לאמור לעיל ועליהם לתת דו"ח על פעולתם כפי המקובל בהקדשות תחת פיקוח ביה"ד".בפסיקה זו מקבל ביה"ד האזורי את עמדת ב"כ המשיבים (כפי שהוצגה בפסק הדין נשוא הערעור, שהקומה הנוספת היינו בית הרב, היא הקדש חדש לחלוטין ומעולם לא נמסר לתובעים 'הקדש הועד הכללי כנסת ישראל' אפוטרופסות על בית הרב שהוא הוקדש לצמיתות לבית הרב בלבד, ואין לועד הכללי שום מעמד, לכך וע"פ דין תורה תופס ההקדש באופן זה, ולכן יש לקבוע כי בית הרב הוא הקדש ולמטרת המשך מורשת הרב ותורתו כפי שהדברים מתנהלים כיום.
לפני שניגש לדיון בערעור ובתשובת המשיבים ובפסק הדין יש להעלות את העובדות ההיסטוריות הקשורות לנכס ולמקום שנקרא "בית הרב", שעליו ובעניינו ניתן פסה"ד של ביה"ד האזורי והערעור עליו, וכן טענות הצדדים שעוסקות ומתייחסות להגדרתו כהקדש ובמטרות וביעודים למענם הוקדש.
בית הרב נבנה כקומה שניה מעל להקדש "בית דוד" שנתרם במקור (בשנת 1873) על ידי הרב דוד ראיס לצורך עניי ירושלים. הקדש "בית דוד" כלל כעשר דירות שהוקדשו למגורי עניים מעדת האשכנזים, וכן כלל את הקרקע שהבתים עומדים עליה, אשר אותה רכש ר' דוד ראיס מהרה"ג מאיר אוירבך. מעל לדירות נבנה גם בית הכנסת שנקרא בשם "בית הכנסת של ר' דוד יאנובר", אלא שרוב הגג נותר פנוי.
כשלושים שנה לאחר מכן (בשנת 1902) החליט 'הועד הכללי' להעביר את משרדיו למקום ולשם כך הוסיף חדרים בקומה השניה.
בשנת 1921 פנה הנדיב הרי פישל ז"ל אל ראשי הישוב וביקש לבנות מקום מגורים ראוי עבור מרן הרא"י הכהן קוק זצ"ל, שכיהן אז כרב הראשי האשכנזי. בישיבה שהתקיימה, הציעו ראשי 'הועד הכללי' כי בית זה יוקם על הגג של הקדש "בית דוד".
נערך חוזה בין מר הרי פישל לבין הועד הכללי, ובו מפורטים התחייבויות הצדדים כדלהלן בחוזה:
שהוסכם ונגמר בין הנהלת "ועד הכללי כנסת ישראל" ובין הנדיבים היקרים ה"ה הגבירים הנכבדים הר' ישראל אהרון ב"ר נחמן נ"י המכונה הרי פישל ורעיתו הכבודה מרת חיה שיינא ב"ר שמעון תחי', בנוגע לבנין בית-דירה למושב הרב הראשי של עדת האשכנזים הי"ו בעיה"ק ת"ו.
א. הנדיבים הנ"ל שיחיו, מנדבים למטרה זו סך אלף וחמש מאות ספונד, ויופקד בבנק ויוצא רק נגד חשבונות הקבלן, מאושרים מהנהלת הועד.
ב. הבית יבנה ע"י ועד הכללי כנסת ישראל על גבי הבתים של חצר "בית דוד" במערבו.
ג. שער הכניסה לבית הרב יהיה במגרש הפנוי מאחורי החצר שיוקדש גם הוא לבית, וישמש בתור גן נטוע עצים מלפניו.
ד. הבית יבנה עפ"י תכנית שתערך ע"י אדרכל ויוצע לפני הנדיבים לאישור.
ה. המגרש הפנוי מאחורי חצר "בית דוד" במערבו יוגדר סביב בגדר עם שער כניסה שעליו יוחק שם הנדיב מר הרי פישל למזכרת נצח וגם באנגלית.
ו. הועד מתחייב להשיג את הסכום אשר אולי יחסר להקמת הבית, עודף על הסך הנ"ל שמנדבים הנדיבים הנ"ל שיחיו.
ז. בבנין הזה תהיה סוכה מיוחדת בעד בית הרב וגם מקוה קטנה.
ח. עיקר מטרת המנדב נ"י, שיהיה בית מדרש קבוע לתורה ולתפלה וגם עזרת נשים קטנה, ואשר בבית המדרש הזה יזכרו בשבת מברכים את שמות הנדיבים ומשפחתם. ולאחר מאה שנה ישמרו הזכיות בקדיש, למוד השנה, תפלת אנא וקדיש דרבנן, מלא רחמים ושמירת היאהר"צ עד ביאת הגואל בב"א.
ט. בבית מדרש זה, יהיה תלוי לוח זכרון /למבד מה שיוחק על אבן שיש בקיר הבית חוצה פרשת צדקת הנדיב/ שעליו יכתב כי הבית הזה נבנה ע"י הנדיבים הנ"ז שיחיו. והוא מוקדש לאמיתות לשם בית הרב הראשי לעדת האשכנזים הי"ו ולא ימכר ולא יגאל בשום אופן בעולם כלל וכלל.
כל פרשת הענין יאושר וירשם גם בספרי הקונסוליה האמריקנית פעה"ק ת"ו. כל האמור מלד"ז נעשה ונגמר בהסכם שני הצדדים, ובעה"ח ביום שהוכפל בו כי טוב, ה' לחדש מנחם אב שנת תפא"ר לפ"ק, פעיה"ק ירושלים ת"ו.
מר פישל מצידו התחייב לשלם סך 1500 פאונד ומאידך הועד התחייב לדאוג לבניה ולהשלים סכומי כסף חסרים ככל שידרשו, בפועל דאג מר פישל עצמו להשלים את רוב הכספים שעדיין נצרכו לבניה.
בנוסף לבניית הדירה עבור הרב, שופץ בית הכנסת הישן והוצמד לדירת המגורים, עבור שימושו של הרב קוק.
מתוך החוזה שנערך ראוי לצטט את הסעיפים הבאים:
ח. עיקר מטרת המנדב נ"י שיהיה בית מדרש קבוע לתורה ולתפילה וגם עזרת נשים קטנה ואשר בבית המדרש הזה יזכרו בשבת מברכים את שמות הנדיבים ומשפחתם. ולאחר מאה שנה ישמרו הזכיות בקדיש, למוד משנה תפילת אנא, וקדיש דרבנן מלא רחמים ושמירת היהאר"צ עד ביאת גואל צדקבפועל כל עוד גר הרב בדירה, נעשה שימוש בבית הכנסת כבית מדרש עבור תלמידי הרב. למעשה הפך בית הכנסת ובית המדרש למקום האכסניה לישיבת מרכז הרב, לאחר פטירת הרב (בשנת 1936) התגורר בדירתו של הרב חתנו הרב רענן קוק, אלא שכבר אז נטען על ידי 'הועד הכללי' כי המקום שייך להם וכך הוגש על ידם בשנת תשי"ג תביעה לבית הדין הרבני, ובו נתבע הרב רענן קוק להצהיר בבית הדין כי אין לו זכויות בנכס.
ט. בבית מדרש זה יהיה תלוי לוח זכרון מלבד מה שיוחק על אבן שיש בקיר הבית חוצה, פרשת צדקת הנדיב שעליו יכתב הבית הזה נבנה על ידי הנדיבים הנ"ז, והוא מוקדש לצמיתות לשם בית הרב הראשי לעדת האשכנזים הי"ו ולא ימכר ולא יגאל בשום אופן שבעולם כלל וכלל.
למעשה הדברים גלשו במהרה לעיקר הטענות הנטענות בפנינו כעת, היינו לדעת הנתבע הרב רענן וישיבת מרכז הרב – אין זכות לתובעים לטעון, שכן אינם בעלי דברים בתיק מאחר וההקדש שנוצר על ידי הרי פישל הינו במהותו הקדש חדש שנועד לטובת הרב הראשי, ולחילופין לטובת הרב קוק באופן אישי, ולחילופין לטובת השימוש התורני שיעשה הרב הראשי במקום מבחינת בית הרב בצורה כוללת.
מאידך נטען על ידי התובעים, כי מעולם לא הופקעו זכויות הועד הכללי במקום שכן אין כאן הקדש חדש כלל אלא רק מקום מגורים לטובת הרב הראשי (לירושלים), ומאחר ואין הרב הראשי חפץ לגור במקום הרי שיכול הועד הכללי להשתמש במקום לטובת ענייו.
על ידי התובעים הובאה רשימה אשר מתארת את ההוצאות שהיו לועד הכללי בקשר לנכס. ברשימה מצוינים רישומי תיקונים שנעשו ביחס למקווה שבבית הרב, וכן בנוגע להקמת הסוכה שם. כמו כן הובאו ראיות לכך שהועד הכללי שילם את חשבונות הארנונה של הנכס הכוללות גם את בית הרב.
לעומת כן, טוענים הנתבעים, כי חשבונות אלו מקורם עוד בחיי הרב קוק ואז השתלמו לא מכוח היות הועד הכללי אפוטרופוס ומטפל בעניין הנכסים, אלא מכוח היותו של הועד משלם את משכורתו ומטפל בעניניו של הרב זצ"ל. יצוין כי טענות אלו אינן נכונות לגבי תשלומי הארנונה.
על ידי בית הדין נשאלה השאלה, מדוע שייווצר על ידי הועד הכללי הקדש חדש, ומה תמורה קיבל בעניין. ועל כך השיבו הנתבעים, כי ביצירת הקדש חדש זה פתר הועד הכללי את בעיית מגוריו של הרב שהיתה מוטל עליהם .
כתוצאה מחילופי משמרות בבית הדין וממסמוס ההליכים על ידי הנתבעים, לא ניתן פסק דין על ידי בית הדין הדוחה או מאשר את תביעת הועד הכללי.
בפועל היה המקום בשימושה של ישיבת מרכז הרב עד למעבר למשכן הישיבה בקרית משה, ומאז ועד היום נעשה במקום שימוש על ידי עמותת בית הרב. כיום יש במקום שחזור של דירתו של הרב ומתקיימים בו פעילויות חינוכיות. בית הכנסת משמש מדי פעם לתפילות ולשיעורי תורה, אם כי יש לציין כי לא מדובר בבית כנסת שהינו פעיל באופן קבוע, לא ללימוד תורה ולא לתפילות.
בשנת תשמ"ח הוגש לבית הדין האזורי בירושלים בהרכב הרבנים משאש, קוליץ ובצרי, בקשה מטעם הועד הכללי לאשר עסקת אחוזים על המגרש הצמוד להקדש 'דוד ראיס', ואשר הוצמד בחוזה המקורי שבין הרי פישל והועד הכללי, לשימושו הבלעדי של בית הרב.
בהחלטה שניתנה על ידי בית הדין 12.5.88 נקבע כי בית הדין מאשר את עסקת הבניה המבוקשת:
מאשרים עיסקה אחוזים לבניה בגוש 30050 חלקה 21 ומסירת 55% מהבנין בחכירה לקבלן ו/או לפקודתו כפי שאושרה ביום ו' בטבת תשמ"ח בפרוטוקול הועד הכללי.
ש. משאש י. קוליץ ע. בצרי
על החלטה זו הגישה עמותת בית הרב בקשה לשינוי החלטה , נימוקי הבקשה דומים במהותם לטענות שנטענו בפנינו, וכך נטען על ידי המבקשים, כי על ידי החוזה שבין הרי פישל והועד הכללי נוצר הקדש חדש, ועל כן אין לועד הכללי מעמד במקום.
בית הדין לא קיבל את טענות המבקשים, וכך בהחלטה מתאריך ה' באב תשנ"ב, קבע בית הדין כי אינו רואה יסוד לבטל את ההחלטה האמורה:
ביה"ד אינו רואה יסוד לבטל או לשנות את ההחלטה שניתנה על ידו ביום ו' בניסן התשמ"ח, בתיק מח/3144.
ע. בצרי י. קוליץ ש. משאש
יש מקום לציין כי מעיון ברישומים שעל גבי התיק המקורי מתשי"ג, נראה כי תיק זה עמד לנגד עיניהם של הדיינים במועד ההחלטה של תשנ"ב.
משנת 2000 והלאה הוגשו על ידי הועד הכללי תביעות לסילוק יד כנגד עמותת בית הרב, לדברי הועד הכללי בית הרב כלול בכלל 'הקדש דוד ראיז', וכדין הקומה הראשונה כן דינה של הקומה השניה. שכן ברור שלמרות שהדירה נבנתה לצורך שימושו של הרב הראשי, לא הוחרגה מההקדש הקיים שהינו בניהולו של הועד הכללי.
לעומת זאת נטען על ידי עמותת בית הרב, כי בית הרב הוחרג מההקדש הקיים, וזאת בהסכמת הועד הכללי ובמשותף עם התורם מר הרי פישל, ובכך הוחל עליו הקדש חדש שאינו קשור לועד הכללי. משכך, טוענת הנתבעת, אין לועד הכללי זכות טיעון, וברור כי אם לא ניתן לממש את מטרת ההקדש המלאה, היינו מגורי הרב הראשי, ראוי להשתמש במקום לצורך הפצת משנתו של הרב קוק.
התביעה הגיעה לידי הכרעה בפסק דינו של בית הדין האזורי מיום ה-30.12.07 שקבע כדלהלן:
"יש לדחות את טענת התובעת, כי התורם, אשר תרם את עיקר הבית ויזם את הקמתו של הבית לתורה ולתפילה ולבית מגוריו של הרב הינו תורם ככל התורמים, ודאי שיש לתורם הרי פישל מעמד מיוחד לאור החוזה בפרט לאור הנאמר בו מפורשות כי:
'הבית הזה נבנה על ידי הנדיבים הנ"ז והוא מוקדש לצמיתות לשם בית הרב הראשי לעדת האשכנזים ולא ימכר ולא יגאל בשום אופן שבעולם כלל וכלל'.
משמע הועד הכללי הסכים להועיד מקום זה לא רק לבית מדרש לתורה ולתפילה אלא גם לבית מגורי הרב זצ"ל.
ומכאן מסיק בית הדין לגבי השימוש הראוי במקום:
"השימוש והחזקה בבנין היו לאורך השנים בשימוש הישיבה הנ"ל לתורה ולתפילה כפי רצון הנדיב ז"ל, ואילו הועד הכללי היתה להם חזקה להתפלל שם בשבתות ובחגים ובימים הנוראים בלבד.העולה מהאמור בפסה"ד הוא, שביה"ד רואה את המתחם המכונה "בית הרב", כמפורט בכתב החוזה שנערך בין הנהלת 'הועד הכללי כנסת ישראל' ובין הנדיב ר' ישראל אהרן (הרי פישל ורעיתו) כהקדש חדש שנפרד מהקדש ר' דוד ראי"ז ("בית דוד"). כאמור, הקדש "בית דוד" כלל את עשר הדירות שיועדו לעניים, החצר שבתוכו ושסביבו, ובית הכנסת שנבנה על גג בתי הדירות. דירת כבוד מרן הרא"יה קוק ושיפוץ ביהכ"נ ובית המדרש, שנבנו בקומה השניה, והחצר שהוקצתה ע"פ החוזה לבית הרב – הוקדשו ע"י התורם הר"י פישל באופן שיקנה לו מעמד מיוחד לאור הנאמר בחוזה כי, "הבית נבנה ע"י הנדיבים הנז' והוא מוקדש לצמיתות לשם בית הרב הראשי לעדת האשכנזים ולא ימכר ולא יגאל בשום אופן בעולם כלל וכלל". מעמדו המיוחד של הר"י פישל בחוזה לא היה כשל תורם רגיל שתורם כספו להקדש קיים, אלא יש לראותו כמקדיש שהקדיש את בית הרב וביהכ"נ, אשר נבנה ושופץ מכספי תרומתו. בפועל ביה"ד רואה את החוזה שבין הועד הכללי ובין הרי פישל כ"שטר הקדש" לכל דבר, שבו המקדיש הינו הרי פישל. כתוצאה מכך ביה"ד אינו מכיר בנאמני הקדש ר' דוד ראי"ז הנהלת הועד הכללי, כשייכים וממונים על הקדש זה ואין להם מעמד לתבוע את עמותת בית הרב ודוחה את בקשת הפינוי וכן התביעה הקדש לתשלום שכ"ד.
אולם כאשר ישיבת מרכז הרב עברה למשכנה החדש, מצד אחד יש לדאוג לכך שהמקום ימשיך לשמש לבית מדרש לתורה ולתפילה... ומצד שני יש מקום לקיים במקום הנצחה למורשת "בית הרב" ומרכז להפצת אורו ומשנתו של הרב קוק זצ"ל בקדושה ובטהרה. ולפיכך בית הדין דוחה את הבקשה לפינוי".
לאחר שמיעת הצדדים וב"כ, ועיון בכל החומר הרב שכונס ע"י הצדדים וב"כ, קביעתו של ביה"ד האזורי בפסה"ד נשוא הערעור, שיש לראות את כתב החוזה שנערך בין הנהלת הועד הכללי כנסת ישראל והנדיב ר' ישראל אהרן ב"ר נחמן המכונה הרי פישל, כ"שטר הקדש" של הקדש חדש המכונה הקדש הרי פישל – צריכה עיון רב.
ראשית, הסכם חוזה זה לא נושא אישור של מוסד משפטי כל שהוא, בין רבני ובין משפטי אחר, וכן הוא גם לא זכה לדיון בפני פורום המאשר את ההסכם, בין כזכות במקרקעין ובין כהקדש על פי דין, אשר מקבל את אישורו ע"י בית הדין הממונה על ההקדשות.
גם אם נקבל את הקביעה שהרי פישל התכוון להקים בכך "הקדש החדש", מתעוררת השאלה, מה כוחו וסמכותו של הרי פישל להקדיש עבור "בית הרב" חלקים נכבדים מדירת בית הרב וביהכ"נ והחצר שהוקצתה בסמוך.
נזכיר, כי דירת בית הרב נבנתה על גבי גג השייך להקדש ר' דוד ראי"ז "בית דוד". גם ביהכ"נ וביהמ"ד הסמוכים לבית הרב אשר הפכו לימים למקום ישיבת מרכז הרב, שייכים להקדש ר' דוד ראי"ז, וייעודם של הקדש וביהכ"נ נקבעו לצורכי עניי הקהילה האשכנזית. נובע מכך, שאין ולא היה להרי פישל כל בעלות או סמכות להקדיש דבר שאינו שלו, או מעמד כאפוטרופוס ולהקדיש ולשנות את יעודי הקרקע, הגג ובית הכנסת. הדבר היחיד שהיה להרי פישל בעלות ויכולת לקבוע את מטרתו ויעודו, הם הכספים שתרם עבור בנין בית הרב ועבור שיפוץ ביהכ"נ. זכותו של הרי פישל בכספים שתרם הינו כזכותו של כל תורם התורם כספים להקדש המנוהל על ידי נאמני ההקדש, שבמקרה דנן הם נציגי הועד כלל כנסת ישראל. במקרה זה, נאמני ההקדש קבלו על עצמם, במסגרת ההסכם על החוזה, להוסיף להקדש ר' דוד ראי"ז עוד מטרות ויעוד, שהם בנית בית מגורי מרן הרא"י הכהן קוק זצ"ל, כרבה הראשי האשכנזי של ירושלים, לו ולכל הרבנים הראשיים האשכנזים שיבואו לאחריו. כך גם לגבי ביהכ"נ שהוקדש ע"י ר' דוד ראי"ז לטובת העניים המתגוררים בדירות 'הקדש בית דוד', תרומתו של הרי פישל הוסיפה לו יעוד, והיא שישמש לכבוד מרן הרב זצ"ל לעבודתו בקודש לתורה ותפילה והעמדת תלמידים הרבה. על כן, אין לראות את התורם הרי פישל כיוצר הקדש עצמאי, וודאי שאין לו כל מעמד בהחלטה על שנוי היעודים בהקדש ראי"ז. הדבר עולה מפורשות גם מהחוזה שכרת הרי פישל עם נאמני הועד הכללי כנסת ישראל, הממנה אותם להוציא אל הפועל את בנית בית הרב ושיפוץ ביהכנ"ס וכמי שאחראים להגשים את ייעודם לשמש כדירה, מקום תפילה ובית מדרש לתלמידי מרן הרב זצ"ל.
לאור האמור, אין לפנינו לא מקדיש ולא שטר הקדש שאושר ע"י כל גורם חוקי או דתי הלכתי ברור, וממילא גם אין כאן הקדש חדש ועצמאי המנותק מ"הקדש ר' דוד ראי"ז בית דוד".
יצויין, שגם בלוח ההנצחה לתרומתו של הרי פישל אין כל ביטוי לכך שתרומתו יוצרת הקדש חדש ועצמאי, אלא היא מצטרפת אל ההקדש הקיים. תרומה של הרי פישל הטילה על נאמני ההקדש להוסיף להקדש את היעודים הנזכרים לעיל ולהגשימם, וכפי שעולה מהמסמכים שהוצגו בפנינו ע"י ב"כ הועד הכללי. נאמני ההקדש אכן מלאו בפועל ובנאמנות אחר תפקיד זה. כפי שעולה נוסח לוח ההנצחה דלהלן:
נבנה והוקם מנדבת הגביר המרומם הנדיב היקר והנכבד המפורסם בצדקת פזרונו במהור"ר ישראל אהרן ב"ר נחמן המכונה הרי פישל הי"ו ורעיתו הגבירה הנדיבה והנכבדה מרת חיה שיינא ב"ר שמעון תחי' מעי"ת נויארק על נחלת בית דוד אשר בועד הכללי כנסת ישראל יכב"ץ ... בית דירה להרב הראשי לעדת האשכנזים הי"ו בעיה"ק ירושלים ת"ו יאריך ה' ימיהם ושנותיהם בטוב ובנעימים וצדקתם תעמוד לעד ויזכו לראות בנחמת ציון ובבנין ירושלים וביאת גואל צדר בבי"א נגמר בחודש טבת שנת התרפ"ג.
יש לציין ולהדגיש, שעמותת בית הרב עוסקת בקיום מקום הנצחה למורשת בית מרן הרא"י הכהן קוק זצ"ל ומרכז להפצת אורו ומשנתו של מרן הרב זצ"ל, בקדושה ובטהרה. אולם יעוד זה, חשוב ככל שיהיה, כלל לא הוזכר בחוזה שבין הועד הכללי והרי פישל, והרי פישל לא הקדיש את הכספים הרבים שתרם, אלא רק על מנת שייעדו אותם למטרת בנין בית ודירה למרן הרב זצ"ל כרב ראשי אשכנזי של ירושלים ולרבנים הראשיים שיבואו אחריו, וכן שביהכ"נ ישמש ליד הרב הראשי כבית מדרש לתורה ותפילה. על כן לא ברור איזה מעמד יש לעמותת בית הרב בכל הנוגע ליעודי הקדש ראי"ז, אשר חלק ממנו מיועד לשמש דירת מגורים לרב הראשי האשכנזי לירושלים, וכן בית מדרש ובית כנסת, במידה והרב אכן יתגורר בו.
המסקנה היא, שכל מתחם בית הרב הוא חלק מ"הקדש ראי"ז בית דוד" ונאמני הועד הכללי הם האפוטרופוסים על הקדש זה, והאחראים להגשמת מטרות ההקדש למען עניי הקהילה האשכנזית בירושלים עיה"ק. דייני ביה"ד הרבני לירושלים עיה"ק עוררו את השאלה, כיצד יכלו נאמני הועד הכללי, במסגרת החוזה בין הועד הכללי והרי פישל, לשנות עת יעוד ההקדש כהקדש לטובת עניי ירושלים, ולייעד את מתחם בית הרב (שכולל את מגרש ההקדש, הגג והחצר) ואת ביהכ"נ למטרת דירה לרב הראשי האשכנזי, מרן הרא"י הכהן קוק זצ"ל.
האפוטרופסים תפקידם לשמור על ישום מטרות ההקדש המקוריות בדייקנות, ואין להם כל סמכות לשנות את מטרתו וייעודו. רק בי"ד הוא המוסמך, בנסיבות מיוחדות, לשנות את ייעודי ההקדש.
בספר של ר' יוסף ריבלין, "בנין יוסף" (דברי זיכרון מאת גדולי ירושלים לדמותו של ראש בוני ירושלים), מובא שמרן הרא"י הכהן קוק זצ"ל שימש גם כנשיא הוועד הכללי, ועל כן ברור שהחוזה שנערך באותה העת בין הועד הכללי והרי פישל להקמת "בית הרב", היה על דעתו ובהסכמתו. היה ידוע לרב זצ"ל שייעודי ומטרות הקדש ריא"ז בנאמנות הועד הכללי הם לצרכי מדור וכלכלה לעניי הקהילה האשכנזית, ואף על פי כן נתן הסכמתו לשינוי ייעוד הקדש בית דוד. ומצאנו שלגדול הדור ישנה סמכות ומעמד מיוחד למתן הוראות לנאמני ההקדש בנפרד מבי"ד. זאת כפי שעולה מדביר הרמ"א בשלחן ערוך, חו"מ סי' רצ סע' א, אשר הכריע בעניין האפוטרופסים של עניים כדברי הרא"ש כלל פ"ה סימנים ה-ו. נושא סמכות גדול הדור לתת הוראות לנאמני ההקדש ואף לשנות ייעודו נתברר בהרחבה בפסק דין תיק מס' 994/שס, ולהלן הפס"ד בנידון:
"על מנת לדון בבקשת עכוב הבצוע של המבקש ראיתי חובה לבדוק עם מי האמת העובדתית בנדון. האם עם המבקש, שטען שפעל ע"פ הוראת מרן הרב שליט"א, או עם ביה"ד האזורי להקדשות שקבע שמרן הרב שליט"א לא הורה דבר למבקש או לאפוטרפוסים אחרים. פניתי לאחד הרבנים ממקורבי בית הרב שליט"א שיבדוק אצל מרן הרב שליט"א האם הורה למבקש ולאפורופסים אחרים שלא לפעול ע"פ החלטות ביה"ד האזורי עד שיתברר הערעור על החלטותיו בבית הדין הגדול, והרב מרן שליט"א אישר את דברי המבקש ושאכן הורה לו ולעוד אפוטרופסים מהועד הכללי שלא לפעול ע"פ החלטות ביה"ד להקדשות עד שיתברר הערעור בפני ביה"ד הגדול. גם ממכתבו של הגר"י אפרתי נאמן בית הרב שליט"א שכתב להגר"א גרבוז שליט"א מכ"א תמוז תש"ס בזה"ל, "זאת ועוד למרן שליט"א השקפה ברורה על המתחייב להעשות כהלכה בועד הכללי ומשום כך שלח את הרב א' דביר שליט"א להרב הראשי שליט"א". ומשום כך "אי אפשר לומר כי הרב אלישיב אינו מתערב מה עוד שכת"ר בישיבה מסר את דברי מרן שליט"א. וכת"ר ודאי שליח נאמן המוסר את הדברים".הנובע מדברים אלו, שגדולי הדור יכולים למנות אפוטרופסים ליתומים שנמצאים בכל מקום, גם מחוץ לעירם, וזאת אף שאין לגדולים אלה מעמד של בי"ד, והצבור או הקהל לא מינה אותם לכך במפורש. זאת משום, שמעמדם כגדולי הדור בעיני הקהילות קובע את דעתם הודאית של הקהילות שהם שלוחיהם וממונים לטפל או למנות אחרים לעסוק בעניני אותם אשר אינם יכולים לדאוג בעצמם לענייניהם, כיתומים קטנים, עניים, שוטים וחרשים, ושאר צרכיהם והעניינים הרוחניים של כלל הצבור. יש להוסיף שאמנם הרא"ש, הרמ"א, המהרשד"ם והכנה"ג קבעו את מעמדם של גדולי הדור כאפוטרופסים בעניני יתומים, ואין הם מתיחסים לאפוטרופסים לעניני עניים או חרשים ושוטים, אלא דהשו"ע בחו"מ סי' ס"ז סעיף כ"ח השוה דיני האפוטרופסים שנאמרו ביחס ליתומים, לאפוטרופסים על עניני העניים. כפי שכתב ברשב"א בחדושיו למס' בב"ק ל"ו ע"ב ד"ה הא מהא, דאמר רב יוסף יד עניים אנן, דא רב יהודה אמר שמואל יתומים אין צריכים פרובזבול שמעינן דדין עניים כדין היתומים ומי שחייב מעות לקופת הצדקה אינו משמט". וכך כתב הסמ"ע הנ"ל, וכפי שהובא לעיל, הן ביחס לחרשים ושוטים והן ביחס לכל עניני הצבור החומריים והרוחניים לאותם מהצבור שאינו יכול לטפל בעניינם. כן מצינו בדברי החכמת אדם כלל קמ"ז סעיף כ"ג, שרואה בדיני אפוטרופוס הנאמרים לנכסי יתומים שהם המקור ומהם נלמדים הלכות אפוטרופסות על צדקה והקדשות, ודימה ביניהם וז"ל שם: "ונ"ל דכ"ש אם רואים שאינו נוהג כשורה שהרי גם אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים והיתה שמועתו טובה והיה ישר ורודף צדקה וחזר והלך בדרכי חשק (חשד) בי"ד חייבים לסלק אותו כדאיתא בחו"מ סי' ר"צ סעיף ו' וא"כ ה"ה בצדקה...". ועיין בספר עזר משפט לגר"א גולדשמידט זצ"ל סי' ל' (א) עמוד שנ"ד שהביא דברי החכ"א הנ"ל לקביעה שדיני אפוטרופוס להקדש למדים מהלכות אפוטרופסות על יתומים הואיל ושני סוגי האפוטרופסות הם במהותם ענין אחד.
לאור זאת ניצבת בפנינו השאלה מהו הבסיס ההלכתי שע"פ פעל מו"ר מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א. ברור לכל שכל הנהגה של מרן הרב שליט"א היא בבחינת מעשה רב ויש לראותה כהלכה פסוקה שכל יסודותיה הם הלכה ודין צרופים. ונראה לענ"ד שמקור ההלכה הם דברי הרא"ש בשו"ת הרא"ש כלל פ"ה סימן ה', ו' שקבע מיהו בי"ד שהוא אביהם של יתומים, וכתב בזה"ל: "ועוד אני אומר אפילו אם כונו להיות אפוטרופסים ולהפך בזכותו של יתום לאו כל כמינייהו למנות את עצמן, דדוקא דיינין שממונין בכל עיר ועיר או גדולי הדור, שהן אביהם של יתומים יש להם למנות אפוטרופוס ליתום ואם יראה שהם טובים ליתומים יכולים למנות עצמן אבל לא כל שלושה אנשים בעלמא".
הרמ"א בשו"ע חו"מ סי' ר"צ סעיף א' פסק כדברי הרא"ש... "וב"ד היינו הממונה בעירו או גדולי הדור" הרי שנפסקה הלכה שכשם שבי"ד הממונה בעירו הם אביהם של יתומים כך גם גדולי הדור הם אביהם של יתומים כלשונו של הרא"ש שם "או גדולי הדור שהם אביהם של יתומים", החידוש בדברי הרא"ש הוא שהוסיף את גדולי הדור כמי שנמנים בין אביהם של יתומים, שהרי בי"ד שנתמנה בעירו והצבור רואה בהם כאביהם של יתומים שאחראים להגן על צרכיהם ועניניהם. מצינו בגמ' מס' בב"ק ל"ז א', דאמר ר' יהודה אמר שמואל יתומים אינם צריכים פרוזבול וכן תני רמי בר חמא היתומים אינם צריכים פרוזבול ר"ג ובית דינו אביהן של יתומים היו. ובשיטה מקובצת שם כתב בשם הר"מ סרגסטה ז"ל", וכן כל בי"ד קבוע שבכל עיר, והיכא דהוי בעיר שאין בה ב"ד קבוע או כפר קטן נראה לומר שב"ד הקבועים בכל מקום שהן הן אביהן ולא ישמיטו חובותיהן" בבאור הגר"א שם אות ז' הביא גמ' זו כמקור לדברי הרמ"א בפשטות נראה דגמ' זו מתייחסת רק כלפי הקביעה דבי"ד הממונה בעירו יש לראותו כאבי יתומין ואין ממנה ללמוד על התוספת שבדברי הרמ"א או גדולי הדור. ושמא י"ל בדברי הגמ', ר"ג ובית דינו, שר"ג כנשיא ישראל נחשב ג"כ כאביהן של יתומין בנפרד מבית דינו כפי שרש"י שם כתב, "דלהכי נקט ר"ג דנשיא הוה דבאה הגמ' לחדש שר' גמליאל בפני עצמו ג"כ הוי אביהן של יתומים. ויש לראותו ככמונה למרות שאינו בי"ד. ולפ"ז הגר"א בביאורו שהביא גמ' זו כוונתו שיש בגמ' זו מקור שגם בי"ד הממונה וגם גדולי הדור הם אביהן של יתומים (ראוי לציין על מעמדו של גדול הדור בישראל שמצינו בהלכה שהשוו גדול הדור לנשיא לענין ההלכה, שהכל נטמאין לנשיא ואפילו כהנים, כמובא בשו"ע יו"ד שעד י"א, מפני שהכל חייבים בכבודו וכתב באגודה כתובות סי' קנ"ב וכן הביא הב"י ביו"ד שם בדברי הרבינו חיים כהן בתוס' כתובות ק"ג ע"ב שנטמא על ר"ת, שגדול הדור דינו כנשיא ונטמאין לו. אמנם להלכה כתב הב"ח שם שנהגו כולם שאין נטמאין על גדול הדור, מ"מ יש ללמוד מדברים אלו על מעמדו הייחודי של גדול הדור בתוך קהל ישראל). ונראה לבאר את חידושו של הרא"ש, שגדולי הדור מהוים בפועל כממונים מטעם הקהל להיות אפוטרופסים של יתומים ושוים במעמדם ואולי אף מעמדם כאפוטרופסים רב יותר. בי"ד מלבד תפקידו שמינוהו לדון בכל דבר הצריך משפט, מוטל עליו לעסוק בצרכי הצבור החומריים והרוחניים. בי"ד מצווה להעמיד שוטרים בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך שיהיו מחזרים על החנויות ומצדקים את המאזנים ואת המדות כפי שנפסק בשו"ע חו"מ סי' רל"א א', וכן בי"ד הם אביהם של יתומים חרש ושוטה שדינם כקטנים וכלשון הנמ"י מס' יבמות פ' י"ד, דבי"ד אביהם של חרשים, ובי"ד משיא לחרש אשה וכותב לה כתובה על נכסיו. וכן מצינו שבי"ד הם יד עניים, כיד יתומים, כפי שבאר בסמ"ע חו"מ סי' ס"ז סעיף כ"ח על הנאמר בשו"ע שם, שמי שחייב לקופת צדקה אינו משמט מפני שבי"ד הם יד עניים. בתחום הרוחני בי"ד ממונים לכפות עשיית מצות התורה ולהחזיר הנוטים מדרך האמת, כנאמר בספר המצות מ"ע קע"ו, ובמסגרת זו מצוים בי"ד לכוף את ישראל על הצדקה ולמצותיו של מקום, ולהעמיד ממונים על זה, כלשון הנתיבות (חו"מ סי' ע"ב בבאורים אות י"ט). המשותף בכל התפקידים הציבוריים הללו הוא, שבי"ד נבחרו להיות שלוחים וממונים של הצבור והקהל בישראל לדאוג לאותם שבתוך הצבור שאינם יכולים או מצוים לדאוג לעצמם כיתומים קטנים חרשים, שוטים ועניים. חיובים אלו על ביה"ד אינם נובעים מכך שהצבור מינה אותם בפרוש בפועל לצרכים צבוריים אלו, אלא שבעצם המנוי על בי"ד לשפוט ולדון בכל דבר המשפט, מגלה את דעת ורצון הצבור שהם חשובים ונאמנים להיות שלוחיו לענינים הצבוריים הנ"ל.
וכך נראה ברור מדברי הר"מ מסרקוסטה ז"ל שהובאו בשיטה מקובצת בב"ק ל"ז ע"א שכתב דיתומים, "אינם צריכים פרוזבול משום דכמאן דאכתיב פרוזבול עליה דמי דר"ג ובית דינו אביהן של יתומים הן וכן כל ב"ד קבוע שבכל עיר, והיכוו דהוו בעיר שאין בה ב"ד קבוע או בכפר קטן נראה לומר שב"ד הקבועים בכל מקום בכל מקום שהם הן אביהן ולא ישמיטו חובותיהן". הרי דלהר"ם סרקוסטה בית דין קבוע בעיר אחרת מהוה אביהן של יתומין שנמצאים בערים וכפרים אחרים שכלל לא היו שותפים למינוים של אותו בי"ד, ובכ"ז רואים את אותו בי"ד כאביהן וידם של יתומים. ונראה בפשטות שהרמב"ם בהל' שמיטה ויובל פט' הכד' והשו"ע בחו"מ סי' ס"ז סעיף כ"ח שפסק בעקבות הרמב"ם, ש"יתומים קטנים שיש להם מלוה ביד אחרים אין צריכים פרוזבול ומי שחייב לקופת הצדקה אינו משמט" ואין הם מתנים זאת שיהיה בי"ד קבוע ממונה בעירם או כפרם, ומשמע פשטות שכל בי"ד קבוע שנתמנה בעיר מסויימת ע"י קהל העיר, יש בזה גלוי של דעת הצבור שרואים בהם כגדולים חשובים ונאמנים וממילא רואים בהם כאפוטרופסים וידם של יתומין או עניים. וגם צבור או קהל שנמצא במקום אחר רואים בהם כאביהן של יתומים קטנים ועניים, למרות שבי"ד זה אינו מהוה כלפיהם כבי"ד קבוע שחייבים לדון בפניו בעניניהם ותביעות שיש בצבור ובקהל שלהם. (עיין בשו"ת בני שמואל חב' ס"ו לה שנסתפק בדבר זה). בבאור הדבר י"ל דמינוי בי"ד קבוע בעירו אין בו עצמו מינוי הבי"ד להיות אביהם של יתומים אלא המינוי הוא גילוי בדעת הצבור שרואה את גדולתם וחשיבותם להיות שלוחי הצבור לעסוק בעניני אותם יתומים קטנים חרשים ושוטים או עניים.
וכן בעניני כפיה לקיום המצות שקהל והצבור רואים בהם שלוחים דישראל לכפות על מצות ה' כפי שכתב החתם סופר (בשו"ת ח' חו"מ סי' קע"ז סעיף ג') שמסביר את שני סוגי הכפיה שבי"ד כופה א. בחוקים ב. משפטים וקיום חוקים ומצות. אמנם כל ישראל ערבין זה בזה וכתב החת"ס שם בזה"ל... ונחזור להנ"ל דדבר זה מוטל על כל ישראל וב"ד שליחותיהו דכל ישראל עבדי שנתמנו שלוחא דישראל ועי"ז נפטרו כל אחד ואחד מלהשגיח כי העמידו גברי רברבי בחריקוהו". על יסוד דברים אלו קבע הרא"ש שם ופסק כמותו הרמ"א שם, שלא רק בי"ד שנתמנו כבי"ד קבוע הם אביהן של יתומים אלא גם גדולי ישראל הם אביהן של יתומים למרות שלא נתמנו להיות כבי"ד וזאת לאחר שהצבור והקהל רואים באותם חכמים גדולי התורה וההוראה כגדולים שבדור ממלא דעתם של הצבור והקהל לראותם מתאימים וראוים להיות כאביהם של יתומים או עניים וכו'. והרי הם כממונים על עניני יתומים או עניים ויש להם הסמכות לקבוע ולטפל ולהתערב בעניניהם בין הם, בין אפוטרופסים שהם ימנו.
המהרשד"ם (בשו"ת חל' חו"מ סי' תכ"ד) הביא דברי הרא"ש הנ"ל וכתב בזה"ל "...אני אומר שאפי' לא היה ראובן אפוטרופוס בשום צד מן הצדדים שאמרנו אין ליתומים שום טענה נגד לוי והוא פטור במה שנתן חלק אביהם לזקנם במה שהזקן מעצמו היה יכול לעשות עצמו אפוטרופוס לפי הנלע"ד, והוא מטעם שכתב הרא"ש בתשובה כלל פ"ה וז"ל ועוד אני אומר אפי' אם כוונו להיות אפוטרופוס ולהפך בזכותו של יתום לאו כ"כ למנות את עצמן דדוקא דיינים שממונים בכל עיר ועיר או גדולי הדור שהן אביהן יש להם למנות אפוטרופוס ליתום ואם ראה שהם ליתומים יכולים למנות את עצמן הרי א"כ נראה שגדול העיר הוא מעצמו יכול לימנות עצמו אפוטרופוס, וידוע כי זה הזקן זקנם, גדול בעירו היה וחכם נשוא פנים, נוסף שהוא זקנם של אלו היתומים והוא להם במקום אב כי טעם זה לבד היה נראה שהיה מספיק למנות עצמו אפוטרופוס כי כמו שהאב יכול ליעשות אפוטרופוס לבנו בנכסים שנפלו לו מצד משפח' אם הבן וכמו שהביא הרא"ש ענין זה ג"כ בתשובה יע"ש כי כמו כן הזקן, דבני בנים הרי הם כבנים, ואת"ל שאין זה לכל דבר וא"כ יש לחלק בין אב לזקן, מ"מ בהצטרף ב' הטעמים נ"ל שזה היה מספיק ללוי מבלי שום טענה דמיגו דאנן סהדי שכן היה...". על בסיס דברי הרא"ש שגם גדולי הדור יש לראותם כאביהם של יתומים קבע המהרשד"ם, לגבי זקן שהיה גדול בעירו חכם ונשוא פנים, שיש לראותו ג"כ כאבי יתומים שיכול למנות עצמו אפוטרופוס עליהם ולטפל בעניניהם. וכן כתב בכנסת הגדולה חו"מ סי' ר"צ הגה"ט אות י': "אמר המאסף מתשובה זו של הרא"ש ז"ל מוכח שלמנות א' אפוטרופוס על היתומים צריך שיהיו דיינים שממונים בכל עיר ועיר או גדולי הדור ומכאן נפשט ספקו של מהרש"ח בתשובות סי' ל"ה שנסתפק אם בי"ד של עיר אחת יכולים למנות אפוטרופוס על יתמי עיר אחרת, דודאי שאינם יכולים אם לא שהם גדולי הדור".
הרא"ש הרמ"א השו"ע המהרשד"ם והכנה"ג וכו', יצקו את יסודות ההלכה לקביעת מעמדם של גדולי הדור כאביהם של יתומים, של עניים ושל הקדשות עבור כל הדור כולו. זאת כאשר הדור או הקהל והצבור רואים בהם כגדולים משכמם ולמעלה, מעל לדור, וממנים אותם להיות האפוטרופסים ושלוחים לדאוג בענייניהם וטובתם הן בתחום החומרי והן בתחום הרוחני, כל תחום בגדרי ההלכה המתאימים לו.
לאור האמור, בנדון שבפנינו הלכות אלו קובעות לענ"ד את מעמדו של מו"ר מרן הגרי"ש אלישיב עמוד ההוראה ופוסק הדור שליט"א, שהדור רואה בו כאביהם של יתומים עניים והקדשות. כל הקהל והצבור, ששייך לועד הכללי הכולל בתוכו את כל יוצאי רבות מקהילות ליטא ורוסיה וחלק מיוצאי פולין, ודאי רואים בו כמורם ורבם וכגדול הדור וממילא הוא אביהם והאפוטרופוס של כל הנזקקים ותלויים בהקדשות של הועד הכללי. ונ"ל ברור דגם בתי הדין להקדשות של ירושלים שעסקו בעבר בעניני הועד הכללי והקדשות שלו ראו במרן הרב שליט"א כאחד מגדולי הדור שההלכה קובעת את מעמדם כאפוטרופסים של ההקדשות. וכך יש לפרש את התנהגותם של האפוטרופסים הרב יהודה שטרסברג שליט"א, הגר"א גרבוז שליט"א ואחרים שקבלו את הוראתו וחוו"ד להמתין לברור ערעורם על פסקי הדין של ביה"ד האזורי להקדשות, ועד אז לא לפעול בעניני ההקדש. אין אפוטרופסים אלו יכולים או רשאים ואין הדבר מסור כלל להם להכריע בין הוראותיו של מרן הרב שליט"א להוראת ביה"ד האזורי להקדשות, כשהם מנוגדות זה לזה. וכאשר הוגשו הערעורים בפני ביה"ד הגדול הוא שממונה לדון ולהכריע בדבר.
ואם ישאל השואל ויאמר, דהרא"ש והרמ"א חדשו בענין מעמדם של גדולי ישראל כאביהם של יתומים (או הקדש), רק כאשר אין בי"ד קבוע שנתמנה ע"י בני העיר, אבל כאשר יש בי"ד קבוע שנתמנה, הרי שאז הצבור הם הממונים היחידים ויש לראותם כאפוטרופסים, ולגדולי הדור אין כלל מעמד לקבוע בעניניהם של היתומים. שהרי יש כבר בי"ד להקדשות בפועל לעניניהם, ולפי"ז גם בנדון דנן, שקיים ביה"ד להקדשות, היה מקום לומר לכאורה שרק הוא מהוה אביהם של יתומים, ואף גדולי הדור רואים בהם כאפוטרופסים בפועל. אולם המאירי (בבית הבחירה למס' גיטין דף ל"ז ע"א) כתב ביחס להלכה שהיתומים אין צריכים פרוזבול, וז"ל:
"ולא סוף דבר דאין לו אפוטרופוס אלא אף ביש לו, ולא סוף דבר דמנהו בית דין אלא אף במנהו אבי יתומים, שהרי מכל מקום מפסיד מסלקינן ליה מעתה הרי ממונם מוטל על שמירתם והרי הוא כמי שנמסר להם."המאירי מחדש שגם כאשר יש ליתומים אפוטרופוס שבפועל מטפל בענייניהם נשארת עדין האחריות על ביה"ד, שבמקום שישנה ודאות או אפילו רק חשש, שנגרם הפסד ליתומים, מצווים בפועל בית הדין להגן על ענייניהם, ולכן כדי שהשמיטה לא תשמט את מי שחייב להם בי"ד מהוים יד היתומים ולכן מלוה זה הוה כגבוי ואין שביעית משמטת.
וכן כתב המהרשד"ם (בשו"ת ח' חו"מ סי' תל"ד) בבאור דברי הרמב"ם פי' הל' נחלות וז"ל:
"וה"ה לאפוטרופוס שמנהו אבי יתומים והיתה שמועתו טובה והיה ישר ורודף מצות, וחזר להיות זולל וסובא והולך בדרכי החשד או שפרוץ בנדרים או באבק גזל, בי"ד חייבים לסלק אותו להשביעו ולמנות להם אפטרופוס כשר, וכל הדברים האילו כפי מה שיראה לדיין כי כל בי"ד וב"ד הוא אביהם של יתומים".והוסיף המהרשד"ם וכתב בזה"ל "והטור חו"מ סי' ר"צ כתב זה הלשון בשם הרמב"ם בלי חולק, שמעינן מיהא דאע"ג שאבי היתום הניח אפוטרופוס אם יר' לבי"ד שזה אינו נוהג כשורה יש להם לסלקו ולמנות אחר תחתיו כי הבי"ד אביהם של יתומים האמיתי...". הא קמן, שעל בי"ד שהם אביהם של יתומים מוטל להשגיח הדרך היותר טוב וישר ליתומים ולא שיאמר הקולר תלוי על האפוטרופוס או על הנפטר שמנהו לאפוטרופוס". דברי המהרשד"ם הובאו בפס"ד של ביה"ד של ירושלים של כבוד הגאונים הרבנים יעקב עד"ס זצ"ל, יוסף שלום אלישיב שליט"א, ובצלאל זולטי זצ"ל. (הובא בפד"ר כרך א' עמוד 359).
ונראה להבין את הוראתו של מרן הרב שליט"א לאותם אפוטרופסים שלא יפעלו ע"פ פסק דינו של ביה"ד האזורי להקדשות, ובקש שפסק דינם יתברר בביה"ד הגדול, מתוך שהוא רואה עצמו כאבי הנזקקים והתלויים בהקדש "הועד הכלל" ושעליו מוטל להשגיח הדרך היותר טוב וישר להקדש, ואין הוא אומר שהקולר תלוי על ביה"ד האזורי להקדשות. ונראה שאין הבדל בין מציאות שקיים אפוטרופוס שמונה על אבי יתומים (או מקדיש) שבי"ד עומד במינוי ואחריות כלפיהם, למציאות שביה"ד להקדשות הוא בפועל אבי היתומים (או ההקדש) שגדולי הדור מעמדם נשאר כממונים ואחראים לעניני היתומים או ההקדש, שכן האחריות לטובת היתומים וההקדש נשארת הן על מי שאפוטרופוס בפועל והן למי שהוא אפוטרופוס בכח.
לאור המציאות שהובררה לנו, שאמנם כבוד מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א הורה למספר אפוטרופסים של הועד הכללי שלא לפעול ע"פ החלטות ביה"ד האזורי להקדשות כל עוד לא יתברר ערעורם בפני ביה"ד הגדול, ודאי שאין כל סתירה להנהגה זו מהנהגתו של מרן הרב שליט"א ביושבו על מדין, שנזהר מאוד שלא לחוות דעה על סמך שמיעת טענות צד אחד שלא בפני הצד השני. ובודאי שאין כל סתירה להנהגה זו מדברי השו"ע בחו"מ סמ' י"ג סעיף ו', שצוטטו ע"י אותם אפוטרופוסים וב"כ. ההסבר לדבר נראה לענ"ד כפי שנאמר לעיל, שלבית הדין ישנם שני תפקידים אשר הוא ממונה עליהם:
א. בית דין שופט בין בעלי דין בדברי ריבות שבין אדם לחברו או בין איש לאשתו.
ב. כבי"ד שממונה מטעם הצבור, עליו להיות אביהם של יתומים קטנים חרשים, עניים הקדשות, ושאר הנמצאים בתוך הקהל שאינם יכולים ושאין מי שדואג לענייניהם. ביה"ד הוא הממונה ושליח הצבור לעסוק ולדון בענייניהם, הן בתחום החומרי והן בתחום הרוחני.
בתי הדין שעוסקים בהקדשות כל עיסוקם נובע מהאחריות והדאגה שמוטלת עליהם לטובת ההקדש והנהנים ממנו. גם כאשר ביה"ד דן באפוטרופסים שנתמנו ע"י, ובמריבות וחלוקי דעות שיש בין אפוטרופסים שונים, אין זה דיון ומשפט בין שני בעלי דין, אלא כל מגמתו של בית הדין הוא לראות ולשמוע מן הטענות מהי טובת ההקדש. ומבחינה מסוימת יש להגדיר את ביה"ד כמי שאחראי על ברור טובת ההקדש ויישום טובתו. וכל פעולותיו בדין בעניני הקדשות המטרה שמירת טובת ההקדש, והברור שהוא עורך ונהול ושמיעת צדדים הם אמצעים להשגת מטרה זו. מה שאין כן בבי"ד אזרחי, שמטרת המשפט לשפוט צדק בין הצדדים. כן כתב הגר"א גולדשמידט זצ"ל בפסה"ד של ביה"ד הרבני הגדול פורסם בפד"ר כרך ב' עמוד 35, לגבי השאלה האם ביה"ד להקדשות דן גם כאשר לא הוגשה תביעה בפניו וז"ל:
"ואם כן על אחת כמה וכמה בענין הקדש עניים שהדבר כולו מסור לביה"ד ורק ביה"ד שהם אביהם של עניים ויתומים לדאוג לצרכיהם וכלשון הגמ' בב"ק דף ל"ו ע"ב "אנן יד עניים אנן" ומכל שכן בפקוח על שלוחיהם שמונו על ידם, הם הם בעלי הדין, הם הם התובעים ובצדק טען ב"כ המשיבים שאין הבדל בדבר אם הם עצמם ראו צורך לדון בדבר או שמישהו הסב תשומת לבם לכך. אין ביה"ד חי מפי הצדדים המופיעים לפניו, בכגון זה תמיד חייב ביה"ד לדון ולברר ולנקוט בכל אמצעי שהוא, הן אם נדרש שעל ידי משהו לכך או לא מכח תפקידם כבית דין עליהם לשמור בכספי העניים יגיעו למטרתם הנכונה באמצעות השלוחים המתאימים".לאור זאת, שונים כללי פעולתו של ביה"ד להקדשות, מדרכי פעולתו, הלכות סדר הדין, והלכות דיינים, של בי"ד שופט בין בעלי דינים. בעוד שבי"ד שופט בדרך עשית צדק המשפט אינו יכול לפסוק ע"פ שמיעת צד אחד בלא שיקיים את שנאמר "שמוע בין אחיכם". ביה"ד להקדשות כשדן בעניני מנויי אפוטרופסים אין הוא שופט ביניהם, אלא ששמיעת הצדדים השונים נותנת בידו את היכולת להגיע למסקנה נכונה יותר בבירור טובת ההקדש. על כן גם אי שמיעת צד אחד מהאפוטרופסים עקרונית אינו פוגע בהחלטת ביה"ד, אם ביה"ד, משוכנע שלאחר ששמע צד אחד ומתוך ראות עיניו מגיע למסקנה מה טובת ההקדש ומה לרעת ההקדש, שמיעת הצדדים אינה תנאי מעכב, גם ההלכה שהביאו המשיבים וב"כ, מהנאמר בשו"ע חו"מ ח"ג ו', נאמרת רק בבי"ד ששופט בין צדדים שכאשר הוא נזקק לקבל חוו"ד של ביה"ד הגדול אין חוו"ד של בית הדין הגדול מכריעה את הדין, משום שביה"ד הגדול לא שמע את הצדדים ובעלי הדין לא עמדו לפניו. אבל בבי"ד להקדשות שעוסק בעניני מינוי אפורופסים (או אחד מגדולי הדור שעוסק ג"כ בענין מנוי אפוטרופסים של הקדש) אין הם חייבים להשמיע חוו"ד זו ולדון בה עם הצדדים שבאים בפניהם כאשר הם משוכנעים שבקבלת חווה"ד יש את טובת ההקדש.
מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, מכח מעמדו כאביהם של יתומים ועניים והקדשות, התייחס וחיווה דעתו לאפוטרופסים (המערערים) בענין ההקדש הועד הכללי, מתוך אחריות ודאגה מרובים לטובתו וזכותו של ההקדש, שכל שנות קיומו היה נתון לפקוחם של גדולי חכמי התורה והרבנים של ירושלים עיה"ק, ובניהולם של אנשי תורה ומעשה, יראי שמים נקיי כפים ומסורים, שהיו מקובלים ונאמנים על אותם חכמי וגדולי התורה, ועל קהילות הקודש שהיו קשורים לכוללים של הועד הכללי. מתוך גדולת ראייתו יחידה בדור, ושקול דעתו דעת תורה צרופים, ראה שיש להגן על ההקדש הועד הכללי ולשמור על טובתו בזה שפסק דין (נשוא הערעור) של ביה"ד האזורי להקדשות לקביעת ההנהלה ומנויי האפוטרופסים שנקבעו בו, חייבים לעבור בדיקה מחודשים ע"י ביה"ד הגדול לערעורים.
אין כל ספק שכאשר כבוד מרן הרב שליט"א ישב בדין בבי"ד השופט בין בעלי דין, שפסק את דינם ע"פ דרך צדק המשפט סדר הדין והלכות הדיינים (כולל אותם הלכות שהזכיר הגר"א שיינפלד והאפוטרופסים המבקשים), להוציא משפטם ע"פ דרכי הצדק והיושר.
לאור האמור י"ל בעניין שינוי ייעוד הקדש ראי"ז בית דוד ולהשתמש בו למטרת בנית בית לרב הראשי לירושלים עיה"ק תובב"א, שנעשה על דעת מרן הרב זצ"ל, שהוא גדול הדור בירושלים עיה"ק.
בסכומי ב"כ המשיבים הועלתה השאלה איך הסכים הרב קוק זצ"ל למעול בהקדש שהוקדש לעניים בלבד הרי לא יעלה על הדעת לכלול את הרב קוק זצ"ל תחת קטגוריה של עניי ירושלים!
התשובה לכך ברורה, בקובץ המסמכים שהוצג לפנינו ע"י ב"כ המערערים בנספח ד-1 בסיכום אסיפת ישיבת ועד הנאמנים של נאמני הועד הכללי מתאריך כ"ה אדר תרע"ט, נזכר ענין מטרת התאחדותם של כל ראשי ונבחרי הכוללות לחטיבה אחת, שנקראה הועד הכללי כנסת ישראל, להגן על יישובינו הדתי ולחזק הישוב וקיומו ולתמיכת העניים, וכל שאלות ציבוריות וכלליות שיהיו מוצעים ונחתכים ע"י ועד המועצה. באסיפה זו העלו את הצורך הציבורי של מינוי רב ראשי לקהילות הישוב בירושלים עיה"ק ופנייתם להרב הגאון רא"י קוק שליט"א, הרב דיפו אולי יאות לענוד לראשו עטרת הרבנות לעיה"ק. פניתם נתקבלה ומסרו שקרובים הימים כי יופיע הרב קוק לעיה"ק לכהן פאר בכתב הרבנות, ויכולים אנו לקוות כי בעז"ה יתרומם קרן ישובינו הדתי. כפי שמתואר במכתבו של יו"ר ועד הנאמנים של הועד הכללי הגרא"ד רוזנטל זצ"ל. מיד לאחר מינויו והכרזתו של מרן הרא"י הכהן קוק זצ"ל כאב"ד הראשי של קהילות אשכנזיות בירושלים עיה"ק, ראו נאמני הועד הכללי כנציגי הצבור לפעול לבנית בית מגורים מתאים לכבוד מרן הרב זצ"ל, כרב ראשי למקהלת האשכנזים בירושלים עיה"ק. הבית שיוחד לכך, לא הוקדש באופן אישי למרן הרב זצ"ל, אלא יועד באופן כללי כבית מגורים לרב הראשי לירושלים, אשר באותה העת היה מרן הרב קוק זצ"ל. הסכמתו כנשיא הועד הכללי ליעד את המקום למגוריו כרב ראשי נבעה מראייתו את הכלל והצורך והחשיבות הציבוריות הרבה שיש לבניית מקום מגורים מתאים לרב הראשי. מקום אשר בו יוכל למלא את תפקידו בקודש להנהגה הרוחנית של הצבור והקהילות האשכנזיות בירושלים. יש להדגיש שפעילות נאמני הועד הכללי כנסת ישראל בענין הקמת בית מגורים לרב הראשי האשכנזי לירושלים נבעה מהיותם נציגי הצבור והקהילות בעניני קיומם הרוחני המקביל לפעילותם כנאמני ההקדש ר' דוד ראי"ז למען ולתמיכת עניי הקהילה. מרן הרא"יה קוק זצ"ל שמש כנשיא הוועד הכללי כנסת ישראל לעניין שני התפקידים שמלאו נאמני הועד הכללי, ומכח סמכותו זו והיותו גדול הדור ונשיא הועד הכללי, בלא אינטרס אישי או טובת הנאה אישית של מרן הרב זצ"ל, הסכים לשנות מיעוד הקדש ראי"ז לעניי הקהילה ליעוד הצבורי הנכבד והנעלה שבנית מקום מתאים למשכנו וביתו של הרב הראשי למילוי תפקידו בקודש בתורה ותפילה. כפי שהעלו ב"כ המערערים בטענתם שהקמת בית דירה לרב הראשי לירושלים במסגרת הקדש ריא"ז (בית דוד) מחזק את מטרות ההקדש, שהם לטובת עניי ירושלים שכן הדבר יעודד תורמים ליתן ולתרום לטובת ההקדש ריא"ז שחלק מהגשמת יעודיו הוא מקום משכן לרב הראשי לירושלים מרן הראי"ה קוק זצ"ל לעבודתו בקודש בהנהגת קהילת ירושלים והקמת מקום בימ"ד וביכ"נ לעבודתו בקודש לתורה ולתפילה. ואמנם בספר בנין יוסף, מביא ר"י ריבלין מסמך בו פונה הרה"ר קוק זצ"ל לקהילות יהודיות בגולה להרים תרומה לוועד הכללי שתומך וממלא צרכי עניי ירושלים. וכן מוזכרת שם תרומתו הרוחנית הגדולה והשפעת הקודש שתהיה לו על עניי הקדש בית דוד ושאר עניי קהילות ירושלים. [בנמוקים המצורפים יורחב הביאור בנקודות אלו].
הרי ששינוי היעוד בהקדש הריא"ז לא פגע ביעודו העיקרי של ההקדש אלא אדרבא חיזק אותו ואפשר לראות זאת כהמשך הגשמת יעוד ההקדש לטובת עניי ירושלים.
מאז הסתלקותו של מרן הרב זצ"ל הקדש ריא"ז ומתחם בית הרב אינם מגשימים את ייעודם. גם ישיבת מרכז הרב שהוקמה התפתחה וגדלה לישיבה המרכזית ושכנה במתחם בית הרב לא היה בזה ממימוש יעוד הקדש ריא"ז לטובת עניים, וגם לא למשכן לרב הראשי לירושלים, כפי שנאמר בחוזה שבין הוועד הכללי. אמנם המצאות הישיבה בביה"כ ובית מדרש הסמוכים לבית הרב הגשימה את החזון המופלא של מרן הרב זצ"ל, שהמקום יהיה ישיבה גדולה ומרכזית, אך חזון זה לא מוזכר כיעוד ההקדש ומתחם בית הרב.
מאוחר יותר, לאחר שישיבת מרכז הרב עברה למשכנה הגדול והמפואר בשכונת קרית משה ובמקום נשארו רק כולל האברכים של הישיבה ומכון הלכה ברורה, היה בזה הגשמת ייעודו של ההקדש כבית בכנסת ובית המדרש למקום תורה ותפילה מזה שנים רבות. ואמנם עד היום הזה משמש המקום משכן לאגודת ועמותת בית הרב להפצת אור תורתו של מרן הרא"ה קוק זצ"ל.
למרות חשיבותו הרבה של העלאת דמותו המופלאה והמקודשת של מרן הראי"ה זצ"ל והפצת אור תורתו לעם היושב בציון ולאומה כולה, אין דבר זה מגשים ומיישם את מטרות ההקדש ראי"ז ומטרות מתחם בית הרב, כפי שהוזכרו בשטר ההקדש ובחוזה שבין הוועד הכללי כנסת ישראל והרי פישל, ע"מ שמקום זה ימשיך וימלא את יעודו ופעולותיו החשובות. אנו, חברי ביה"ד הגדול כבי"ד הממונה על ההקדשות, המוסמכים במצבים מיוחדים לשנות את יעודי ההקדש, רואים בחשיבות העליונה להמשך פעולתה של עמותת בית הרב במקום מתחם בית הרב, מקום מגוריו ופעולתו בקודש כרבה הראשי של ירושלים עיה"ק, הרב הראשי לארץ ישראל, בו נתגשם חזונו הגדולה להקמת הישיבה המרכזית ישיבת מרכז הרב. מקום זה הוא מקום הראוי והמתאים ביותר להעלאת דמותו המופלאה והמקודשת ולהפצת תורתו.
על כן ימשיך "בית הרב" השוכן ב"הקדש ריא"ז בית דוד" להוות מקום לפעולת עמותת בית הרב. ע"מ שלא יהיה בכך שינוי מטרות ראי"ז בית דוד, העמותה תשלם שכר שימוש ראוי ומתאים לקופת עניי ירושלים שע"י הוועד הכללי. יצויין, כפי שעולה ממסמכים שהוצגו בפנינו, לעמותה יש הכנסות מתשלום דמי כניסה ליחידים ולקבוצות שמגיעות לבית הרב, וכן ממכירת תמונות של מרן הראי"ה קוק זצ"ל ומרן הרצי"ה קוק זצ"ל ופריטים נוספים שנמכרים שם.
קביעת גובה שכר השימוש והמדור יקבע ע"י ועדה מיוחדת שתורכב משני נציגים מהועד הכללי ונציג של העמותה.
נציגי הועד הכללי ונציג העמותה יפעלו ויפקחו על פעולות עמותת בית הרב במתחם בית הרב.
על הוועדה הממונה לדאוג שבכל חלקי בית הרב תשמר התנהגות המתאימה לקדושת המקום לאור דמותו של מרן הרב זצ"ל בקדושה ובטהרה. כ"כ תדאג הוועדה הממונה שקדושת ביה"כ וביה"מ ישמרו כדת וכדין. יש לדאוג שתחזור לביהמ"ד וביהכ"נ קביעות של לימוד תורה, וזאת באמצעות כולל אברכים שיקבע את לימודו בבית המדרש של בית הרב, ומקום ישיבת מרכז הרב, לרוחו וחזונו הגדול של מרן הראי"ה קוק והמשך לרוח ישיבת מרכז הרב.
כ"כ ידאגו להודיע בציבור את עובדת קיומו של ביה"כ במקום מרכזי כ"כ בירושלים לתפילות בציבור. זאת להביא לכך שהמקום ישמש את אנשי את הסביבה והעוברים במרכז העיר, לתפילות מנחה וערבית.
הוועד הממונה יקבע את גובה שכר השימוש הראוי שתשלם העמותה לקופת עניי כולל הוועד הכללי כנסת ישראל. על הוועד הכללי למנות את הוועד הממונה בהקדם, ולהודיע לביה"ד ע"מ לקבל את אשורו למינוי הועד הכללי באמצעות הוועדה הממונה ודווח תוך שנה על אופן התנהלות בית הרב שנקבעה ע"י בית הדין הגדול.
לסיכום ניתן לקבוע כדלהלן.
א. מתחם בית הרב הוא חלק מהקדש ראי"ז, בית דוד, ונאמני הועד הכללי הם האפוטרופסים על הקדש זה להגשמת מטרותיו למען עניי הקהילות האשכנזיות, והגשמת יעודו ומטרות כל חלקי מתחם בית הרב, לבית לרב הראשי האשכנזי לירושלים וביהכ"נ וביהמ"ד לתורה ותפילה.
ב. שינוי יעודי הקדש ראי"ז מטובת עניי העיר להקמת בית לרב הראשי האשכנזי נעשו על דעת מרן הרא"י הכהן קוק זצ"ל, שהיה נשיא הועד הכללי.
ג. סמכותו של מרן הרא"י הכהן קוק זצ"ל לשינוי יעודי ההקדש מתבססת על סמכותו הייחודית של גדול הדור למתן הוראות להקדש ואף לשנות יעודי ההקדש.
ד. שינוי יעודי ההקדש להקמת בית לרב הראשי לירושלים מרן הרא"י הכהן קוק זצ"ל בהקדש, תרם לחיזוק ומימוש יעודי ההקדש לטובת עניי העיר. מרן הרב זצ"ל פנה לראשי כוללים וקהילות בחו"ל לתמוך ולתרום לטובת עניי "הקדש הראי"ז בית דוד".
ה. פעילות עמותת "בית הרב" במתחם, לא היה בה עד היום הגשמת יעודי הקדש ראי"ז לטובת עניי ירושלים ואף לא הגשמת יעוד המקום למגורי הרב הראשי האשכנזי לירושלים עיה"ק. יעוד אשר נתחדש בתרומתו של הר"י פישל להקמת "בית הרב", ואין בחוזה שבין הועד הכללי והרי פישל כל אזכור שמייעד אותו למקום להעלאת דמותו המקודש, והפצת תורתו של מרן הרב זצ"ל.
ו. בית הדין הגדול, כממונה על ההקדשות, משתמש בסמכותו המיוחדת לשנות את יעוד מתחם בית הרב, ומייעד אותו כמקום הראוי ביותר להפצת אור תורתו והעלאת דמותו. כן מיעד אותו בית הדין למקום קביעת ביהמ"ד ללמוד קבוע של אברכים הממשיכים לעסוק במשנתו ותורתו של מרן הרב זצ"ל. עוד קובע בית הדין, כי יש לחדש את קביעות התפילות במקום. עמותת בית הרב היא הממונה להגשים יעודים אלו.
הזכות שניתנת לעמותת בית הרב להשתמש בהקדש, היא זכות שימוש בלבד, ולא נתינת לה כל בעלות או זכות לקבוע ולהתערב בענייני הבעלות של ההקדש הכללי במתחם "בית הרב", כגון בענייני שעבוד בניה ומכירה וכו'.
ז. ע"מ ששנוי יעוד זה לא יפגע ביעודי הקדש ראי"ז לטובת עניי הועד הכללי, תשלם העמותה שכר שימוש חדשי שיינתן לועד הכללי לטובת קופת עניי הועד הכללי בקהילה האשכנזית בירושלים עיה"ק.
ח. יש להקים ועד ממונה מטעם הועד הכללי שימנה שלושה חברים – שנים מהם יתמנו מנאמני הועד הכללי ואחד ימונה מטעם העמותה. עליהם יהיה לקבוע את גובה סכום שכר השימוש החודשי שיוכנס לקופת עניי הועד הכללי.
ט. נציגי הועד הממונה יפעלו ויפקחו על פעולות עמותת בית הרב במתחם בית הרב.
י. על הועד הממונה לדאוג שבכל חלקי בית הרב תשמר התנהגות המתאימה לקדושת המקום לאור דמותו של מרן הרב זצ"ל בקדושה ובטהרה.
יא. על הועד הממונה לדאוג שקדושת ביהכ"נ וביהמ"ד ישמרו כדת וכדין. יש לפעול ולדאוג שתחזור לביהמ"ד וביהכ"נ קביעות של לימוד תורה וזאת באמצעות כולל אברכים שיקבע את לימודו בבית המדרש שבמתחם "בית הרב", מקום ששכנה הישיבה המרכזית ישיבת מרכז הרב. למודם ימשיך את רוח חזונו הגדול של מרן הראי"ה קוק.
יב. הועדה הממונה ידאג להודיע ולפרסם בציבור את עובדת קיומו של ביהכ"נ במקום מרכזי כ"כ בירושלים, לשם תפילות בציבור, עד כמה שניתן, כולל אפשרות שהמקום ישמש את אנשי הסביבה והעובדים במרכז העיר לתפילות מנחה וערבית.
יג. הועד הממונה יקבע את גובה שכר השימוש הראוי שתתן העמותה לטובת קופת עניי כולל הועד הכללי כנסת ישראל.
יד. על הועד הכללי למנות את הועד הממונה על מתחם בית הרב בהקדם ולדווח לביה"ד ע"מ שייתן לו את אשורו למנויי הועד הממונה.
טו. על הועד הכללי לדווח באמצעות הועדה הממונה ועמותת בית הרב על קיום הוראת בי"ד ועל אופן התנהלות עמותת בית הרב כפי שנקבע ע"י ביה"ד הגדול.
נימוקים נוספים ואסמכתאות הלכתיות מצורפים.
ד' בחשון תשע"ב (01.11.11)
הרב אברהם שרמן
נימוקים ואסמכתאות הלכתיות
המסקנה היא, שמתחם בית הרב הוא חלק מהקדש ר' דוד ראי"ז (בית דוד). נאמני הועד הכללי הם האפוטרופסים על הקדש זה, ומתפקידם הוא להגשים גם את מטרותיו למען עניי הקהילה האשכנזית בירושלים כולל, וכן גם להגשים את היעודים והמטרות של כלל חלקי מתחם בית הרב, כדי שישמשו לבית ומשכן לרב הראשי האשכנזי לירושלים וביהכ"נ וביהמ"ד לתורה ותפילה.
כפי שהובא לעיל, קביעה זו נפסקה ע"י ביה"ד הרבני בירושלים בראשות הרבנים הראשיים של ירושלים הגר"ש משש זצ"ל והגר"י קוליץ זצ"ל. בקשת עמותת בית הרב מביה"ד הרבני בירושלים שיבטל קביעה זו נדחתה ע"י בית הדין הרבני, בראשות הרה"ר האשכנזי לירושלים הגר"י קוליץ זצ"ל. תמוה שנעלמה מביה"ד שדן בפס"ד נשוא הערעור, קביעה ופסיקה חד-משמעית זו. גם הרישום במרשם המקרקעין, שסמכותו הוא מכוח חוק המדינה, קובע שהועד הכללי רשום בטאבו כאפוטרופסים של כל הקדש ר' דוד ראי"ז ומתחם בית הרב שנבנה על גבי הקדש בית דוד הנ"ל.
פסיקת ביה"ד הרבני בירושלים בראשות הרבנים הראשים לירושלים סותרת לחוו"ד של הגאון ראש הישיבה והרה"ר הרב אברהם אלקנה שפירא זצ"ל, שנמצאת במכתב ששלח לביה"ד הרבני האזורי בירושלים באלול תשס"ז, בו קבע "שהועד הכללי אינו בעל בית על בית הרב".
לאור פסיקת הרבנים הראשיים, ולאור הנימוקים שהובאו לעיל, לא ברורה לי על אילו יסודות הלכתיים השתית ראש הישיבה והרה"ר קביעתו זו. יש להדגיש שאין בפסיקת הרבנים הראשים לירושלים ולא בפסיקתנו, קביעה שהועד הכללי הוא הבעלים על המקום. הקביעה היא רק שיש לראותם כנאמנים ואפוטרופסים על הקדש זה וכל חלקיו, וכממונים להגשמת ייעודיהם, ובתור שכאילו הם הממונים והאחראים שההקדש על כל חלקיו יגשים את היעודים שנקבעו לו.
מתעוררת אם כן השאלה, מהו הבסיס ההלכתי להתנהלותם של נאמני הועד הכללי לשינוי ביעוד ומטרות ההקדש, כפי שנקבע בשטר ההקדש לטובת עניי ירושלים.
אחד העקרונות הבסיסים בדיני הקדשות, הוא שעל הנאמנים והאפוטרופוסים עליו, לפעול באופן מדוייק לקיום מטרת ההקדש ורצונן המקדיש. אין הם רשאים לשנות מ"צדקה לצדקה", ולפגוע בכך במטרה ממטרות ההקדש ורצון המקדיש. זאת כפי שכתב הרשב"א (שו"ת הרשב"א ח"ז סי' תמ"ט, ושם סי' קמ"ו ובח"ה רס"ט הובא בב"י ס"ס רנ"ט):
"הקדיש שדה לעניים וצוה שיחלקו הפירות לעניים בכל שנה ושנה, ורצו הצבור לשנות ולהוציא הפירות לדברים אחרים, אין רשות בידם ואפילו הסכימו בין שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר, שכיון שצוה זה שיחלקו הפירות לעניים גילה בדעתו שאינו רוצה שישנו אותה כלל. ואינו דומה למה שאמרו בב"ב ח ע"ב, ורשאין קופה ותמחוי קופה ולשנות לכל מה שירצו, דהתם בצדקה שהיא נגבית בכל יום וכל הנותן, על דעת הגבאין הוא נותן, והגבאין גובין לפרנס העניים ליום או ליומיים כדי סיפוקם, ובאם יצטרכו יותר יחזרו ויגבו. והוא הדין למה ששנינו בערכין ו ע"ב, מי שהתנדב נר או מנורה לבית הכנסת עד שלא נשתקע שם בעליה אסור לשנותה משמשתקע שם בעליה. מותר בשיש ספק (לבית הלל) לבית הכנסת חוץ מזה. אבל בזמן הזה שאין הציבור מספיקין צרכי ענייהם לגמרי ואינם ממלאים חסרונם ועמד יחיד והקדיש לעניים ולהוסיף על קצבתם. אין ספק שאין הצבור רשאי לשנות הקדש זה לדברים אחרים. ואם עשו כן הרי אלו גוזלים את העניים וזהו ששנינו בשקלים פ"ב מ"ה מותר עניים לעניים מותר עני לאותו עני מותר שבויים לשבויים מותר שבוי לאותו שבוי וכן כתבו גדולי האחרונים ז"ל. בספר חקרי לב יו"ד, ח"ג דן באריכות בדברי הפוסקים לעניין שנויי מדעת המקדיש או הנודב על ידי טובי העיר. בסוף הסי' הנ"ל ד"ה הכלל, הביא דברי הרשבא הנ"ל והפנה לשו"ת הרשב"א ח"א סי' תרי"ז. והביא דברי שו"ת הרדב"ז החדשות סי' תשל"ח שהעלה עיקר כתשו' הרשב"א וכן ספר תומת ישרים בת', אהלו תם סי' קי"ח. שהעלו תשובת הרשב"א הנ"ל עיקר עיי"ש כל דבריו.על בסיס דברי הרשב"א דלעיל, קבע בפסק דינו בית הדין הרבני של ירושלים, בהרכב כבוד הגאונים הרב י' עדס זצ"ל, הרב י' ש' אלישיב שליט"א והרב ב' זולטי זצ"ל (הובא בפ"ד א' עמודים 353-361), שהנאמנים והאפטרופסים בהקדש עזבון בליליוס, שהוקדש לעניי ירושלים, מעלו בתפקידם וגזלו את כספי העניים. זאת, משום ששנו את יעוד פירות נכסי ההקדש, שהם חלק מדמי המפתח ששיך להקדש, והעבירו את הכספים למטרת בניית מתיבתא.
בערעור על פסק דין שנשמע בפני בית הדין הגדול, בהרכב הגאונים הרב א' גולדשמידט זצ"ל, הרב ש"ש קרליץ זצ"ל והרב י"ס פיטוסי זצ"ל (הובא בפד"ר ב' עמודים 18-40), דן בית הדין הגדול בשאלה באילו חלקים רשאי בי"ד לשנות משטר ההקדש ובאילו חלקים אינו רשאי. בית הדין כתב בעניין זה (שם, עמוד 38):
"חוקת ההקדש היא מטרתו של ההקדש לשמה נוצר ורצונו של המקדיש. כל שטר וכל תקנה לנהול ההקדש הוא רק לשם ביצוע יעיל של מטרה זו. ולשם מילוי רצונו של המקדיש בשלמות את המטרה לפי רצון המקדיש. אין ביה"ד רשאי לשנות אלא במקרים יוצאים מן הכלל, אבל הסדורים והתקנות שביה"ד מסדר ומתקן בשטר ההקדש לצורך המטרה, סדורים ותקנות אלו רק תכלית אחת להם, לשמש לעזר לביצוע מטרת ההקדש. ברגע שביה"ד נוכח שהסדורים והתקנות אינם מובילים למטרה ולהפך הם מובלים בכוון נגדי. ביה"ד פוסק מפורשות שאין רשות גם לבי"ד לשנות את מטרת ההקדש לפי רצון המקדיש. בי"ד רשאי לשנות מהאמור בשטר ההקדש רק באותם חלקים שעוסקים בדרכים והאמצעים להגשמת מטרת ההקדש ורצון המקדיש. וזאת במידה שביה"ד מוצא לפי שקול דעתו שדרכים ואמצעים אלו אינם פועלים להגשמת מטרת הקדש ולפעמים אף פועלים ומהוים פגיעה בהקדש בזה י"ל דכאשר המקדיש קבע בשטר ההקדש את הדרכים והאמצעים להגשמת מטרתו ודאי דדעתו שהם משמשים כאמצעים לטובת ההקדש ומטרותיו ובודאי כאשר לא משמשים אמצעי להגשמת המטרה ואף פוגעים בה אין דעתו עליהם בדוקא.וודאי דעתו ע"פ מה שראה לעיני הב"ד וע"פ הנחייתו יהיה רשאי לשנות אמצעים אלו. וכך כתב הרמב"ם בהלכות נחלות פ"י ה"ז לעניין סילוק אפוטרופוס שנחשד שלא ממלא תפקידו. וז"ל: "וכל הדברים האלו כפי מה שנראה לדיין, שכל בית דין ובית דין אביהם של יתומים".בלשון אחר ניתן לומר, כי במטרת שהוגדרו לפי רצון המקדיש – אמנם אין ביה"ד רשאי לשנות, אולם את הדרכים והאמצעים להשגת מטרות אלו, רשאי ביה"ד לשנותם בהתאמה להגשמתם וקיומם.
את הקביעה שביה"ד ג"כ אינו רשאי לשנות את מטרת ההקדש, יש להסביר ע"פ דברי הרשב"א שם בתשובתו שפסק שבני העיר וכן ז' טובי העיר שיש לראותם כממונים על עניני עניי העיר, אינם רשאים לשנות את מטרת ההקדש כפי שגילה דעתו המקדיש ואם שנו הם גוזלים את העניים. לפי"ז ביה"ד שפועל כאפוטרופוס שואב את כוחו מכך שהצבור רואים בו כ"אפוטרופוס-על" בכל אותם ענייני הצבור שאין מי שיהיה אחראי להם, כיתומים, עניים, הקדשות, וחרש שוטה וקטן. משום כך, יש לראות את ביה"ד כשלוחי הצבור, וכשם שהצבור או נבחריו וז' טובי העיר אין בכוחם לשנות שמטרת ידעת המקדיש, כך גם בי"ד אין בכוחו לשנות את מטרת ההקדש כפי שקבע אותה המקדיש, ובזה שוה דין בי"ד לדין הצבור או נבחריו.
ע"פ עקרון וחוקת ההקדש הנ"ל ניתן להבין כיצד פעלו נאמני הועד הכללי בהסכמתו ואישורו של הרא"י הכהן קוק זצ"ל, הרב הראשי ונשיא הועד הכללי, ושינו מייעודיו המקוריים של הקדש ראי"ז (בית דוד), כמשמש לטובת עניי ירושלים, לבית ומשכן לרב הראשי האשכנזי לירושלים.
לעיל הבאנו את טענת ב"כ המערערים שהקמת בית דירה לרב הראשי לירושלים במסגרת הקדש ראי"ז (בית דוד) מחזק את מטרות ההקדש שהם לטובת עניי ירושלים, שכן הדבר יעודד ליתן ולתרום לטובת הקדש ראי"ז, ומכך כמובן ייהנו עניי ירושלים. על כן י"ל דאמנם אסור לשנות ממטרות הקדש כאשר השנוי פוגע וסותר למטרה למענה הוקדש, אבל שינוי שבא לחזק את מטרת ההקדש, עליו לא נאמרה ההלכה שאין רשות גם לבי"ד לשנות מיעודי ההקדש שנקבעו ע"י המקדיש.
כפי שהסביר ביה"ד הגדול, שדבריו הובאו לעיל, מטרת ההקדש ההסדרים והתקנות הם לתכלית אחת בלבד, לשמש לעזר לבצוע מטרת ההקדש.
ההבחנה שבין שינוי במטרת ההקדש – שלגביה גם לבי"ד אין סמכות לשנות, לבין שינוי בדרכים ובאמצעים להשגת המטרה – שבזה יש בכוח בי"ד לשנות, מסבירה גם כיצד בפסק דין עיזבון בליליוס פד"ר א' הנ"ל פוסק בי"ד ירושלים שלא ניתן לשנות בשטר ההקדש ממטרות הנקדש ואילו בפסקי דין של אותו בי"ד ירושלים בהרכב אותם דיינם גאונים שינה ביה"ד בכללי ניהול ההקדש (פורסם בקובץ בשערי בית הדין ההקדשות ומוסדות צבור הוצאת אוצר הפוסקים, בפרק צדקה וחסד עמודים 273-276). כידוע הרבה בתים בירושלים הוקדשו עבור הכוללים שבה כדי שיגורו בהם עניים, ובשנים כתיקונם נהגו עפ"י רוב לתת לעניי כל כולל וכולל דירה לגור בה למשך שלוש שנים בחליפות, ע"פ גורל. בפסק דין זה נשאל ביה"ד ע"י הנהלות הכוללים החשובים בירושלים, הועד הכללי כנסת ישראל לצדקת רבי מאיר בעל הנס ירושלים כולל וואהלין כולל בוקובינא וכו', כיצד הם יכולים לפעול לאחר חקיקת חוק הגנת הדייר, הקובע שלא ניתן להוציא דייר מדירתו. משום שמאז נשארו כל אותם עניים-אברכים לגור זמן רב מעבר לשלוש שנים, ובכך מקפחים את יתר העניים הרשאים להנות מנכסי ההקדש. ביה"ד השיב להם:
א. כי יש לתת רשות להנהלות הכוללים הנ"ל לגבות שכ"ד לפי ערך שכ"ד שמשלמים עבור דירות כגון אלו, מהדיירים שכבר עבר הזמן שזכו לגור בהם בחינם.
ב. על הנהלת הכוללים להקים קרן מיוחדת משכ"ד שיגבו שתשמש עזר בשכ"ד לעניים אחרים שיעלה בגורלם לזכות בכך.
בהחלטתו זו שינה למעשה ביה"ד מהוראות המקדיש, בכך שהעניים ייהנו מנכסי ההקדש, ולכאורה היה מקום לשאול מי התיר לביה"ד לשנות את שטר ההקדש בניגוד לרצון המקדיש.
ההסבר לכך מצוי, כאמור, בהבחנה שהבחין ביה"ד הגדול בפסה"ד הנ"ל [פד"ר ב' שנכתב ע"י הגר"א גולדשמידט זצ"ל ונמצא בספרו עזר משפט סי' ל (א)]. בפסק הדין להנהלות הכוללים ביה"ד לא שינה דבר במטרת ההקדש, אלא רק באמצעים והדרכים להגשמת מטרת ההקדש. מטרת ההקדש בדירות אלו היתה ליתן לעניי הכולל פתרון לבעית הדיור, ובעקבות השינויים שיצר חוק הגנת הדייר, היה צורך לשנות ולהתאים את התנאים שנקבעו ע"י הכולל. אולם, נכסי ההקדש המשיכו לתת פתרון למצוקת הדיור של המשפחות העניות, אם במתן מגורים בדירות ואם במתן שכ"ד שנגבה משכה"ד ששלמו המשפחות וניתנו למשפחות אחרות לצורך תשלום שכ"ד עבור דיורם. משא"כ בפסק הדין בעיזבון בליליוס בשם האפטרופסים שינו את מטרת ההקדש ופירות כספי נכסי ההקדש לא ניתנו לעניים כנאמר בצוואה ובמקום זה הושקעו בבניית המתיבתא, דבר שלא נמצא במטרת הצוואה וההקדש.
עדין יש מקום לטעות שבפסה"ד של ביה"ד לירושלים הנ"ל, השינוי נועד רק לתכלית אחד לשמש לעזר לבצוע מטרת ההקדש. אולם בנדוננו, הקדשת מתחם בית הרב שנקבעה בחוזה שבין הועד הכללי להרי פישל, קבעה יעוד חדש, שהוא הקמת בית למשכן הרב הראשי לירושלים, דבר שאינו נמצא כלל ביעודים שנקבעו בשטר ההקדש. אמנם היעוד לעניים לא נפגע והגשמת היעוד לבית הרב מחזק את טובתם, אך זאת רק באופן עקיף. וכאן מתעוררת השאלה האם ניתן לשנות להוסיף יעוד חדש ונוסף שאינו קשור במהותו ליעוד העיקרי.
בספר בשערי בית הדין הקדשות ומוסדות ציבור ח"ג, בחלק ישיבות סימן נ"ח שעוסק בשינוי מעות יתומים לתלמוד תורה, מביא כבוד הג' הרב נחום רוטשטיין שליט"א הוראה שנתן הגרי"ז מבריסק זצ"ל להקים במוסד של יתומים ישיבה לבני תורה ובני עליה שאינם יתומים ואינם עזובים. ההסבר שניתן לכך, הוא שאין בהוראה זו שינוי יעוד בנין המוסד יתומים ליעוד של תלמוד תורה, וזאת מהטעם שהחזקת ישיבה במוסד הוא לטובת בית היתומים, ובכך משרה הדבר רוח תורה לאלו הנמצאים ומושך גם אחרים. וכמו שמחזיקים לטובת היתומים מלמדים וכיו"ב שאינם יתומים, כן יש להחזיק לטובת ישיבה של בני תורה ומני אז הונהג להחזיק ישיבה על חשבון מוסד היתומים גם לתלמידים שאינם יתומים ואינם עזובים.
הרי שמרן הרב מבריסק זצ"ל התיר להקים ישיבה לצורך ת"ת בבנין בית היתומים שהוקדש לטובת היתומים והעזובים, ובזה יש שינוי יעוד מטובת היתומים לטובת למוד תורה לתלמידים שאינם יתומים למרות שייעודיו אלו שונים ורק מחמת שהימצאות הישיבה בתוך בית היתומים תהיה לה השפעה רוחנית של רוח תורה ליתומים הנמצאים ואף להשפיע עליהם להיכנס לישיבה ללמוד תורה. שנוי יעוד זה יש בו תועלת ליעוד העיקרי של הבית, ועל כן אין לראות בשנוי זה כסותר ליעוד שלמענו הוקדש המקום.
[עיין בדברי הגר"נ רוטשטיין שליט"א שהאריך והעלה טעמים נוספים ושיטות פוסקים שבגינן ניתן היה לשנות מיעוד ליתומים לתלמוד תורה].
לאור זאת, גם בנדונינו ניתן לשנות יעוד להקדש ולהוסיף לו יעוד נוסף שלא היה בשטר ההקדש, משום שיעוד הנוסף מהוה חיזוק ליעוד ההקדש אע"פ שאינו דומה לו במהותו.
כן יש להוסיף שחבור ויעוד ביהכ"נ סמוך לבית הרב לעבודת הקודש של מרן הרב זצ"ל לתפילה ולתורה אינו סותר ליעוד שיעד המקדיש ר' דוד ראי"ז את בנית בית הכנסת של הקומה השניה לטובת עניים שגרו במתחם בית דוד לתפילתם, ואדרבא המצאותו של מרן הרב זצ"ל ועבודת הקודש בתפילה ובתורה שקיים בביהכ"נ השרתה רוח של קודש ורוח של תורה לבאים העניים ושאר תושבי ירושלים דאז, להתפלל וללמוד באותו ביכנ"ס. לעצם מגוריו של מרן הרב זצ"ל במתחם הקדש ראי"ז (בית דוד) בבית הרב, היתה השפעת קודש של תורה ועבודת ה'.
דמותו הקדושה והטהורה היתה לדיירי הקדש העניים מקור להתעלות בעבודת ה', כך שמגוריו של הרב במתחם ההקדש תרמו רבות לא רק בתחום החומרי בעידוד לתרומות לקופת עניי ההקדש, אלא השפיעו מבחינה רוחנית על עניי ההקדש השראה לקדושה ועבודת ה'.
עצם הקמת הישיבה המרכזית "מרכז הרב" במתחם ההקדש תרם להצטרפות בני משפחות עניי ההקדש שבכל הקהילות האשכנזיות בירושלים עיה"ק ללמוד תורה בישיבה.
לאחר הסתלקותו של מרן הרב זצ"ל לגובהי מרומים, ומעברה של ישיבת מרכז הרב למשכנה בשכונת קריית משה, הוקם ברבות השנים בבית הרב ביהכ"נ וביהמ"ד מקום הנצחה למורשת בית מרן הרב זצ"ל ומרכז להפצת אור משנתו ותורתו שהופעל ע"י אגודת בית הרב, שלימים הפכה לעמותת "בית הרב". דבר זה לא נקבע ולא נזכר כלל לא ביעודי הקדש ר' דוד ראי"ז בית דוד לא וגם הוזכר כלל בחוזה שבין הועד הכללי והרי פישל. בחוזה נקבע שתרומתו של הרי פישל לבנין בית הרב ושפוץ ביה"כ, יעדה את המקום להיות בית דירה לרב ראשי אשכנזי של ירושלים ולרבנים הראשיים האשכנזים שיבואו אחריו, ובית הכנסת ישמש ליד הרב הראשי כבית מדרש לתורה ותפילה. אולם אין כל זכר ליעוד ההקדש להנצחת מורשת מרן הרב זצ"ל והפצת אור תורתו. אילו הרבנים הראשיים האשכנזים לירושלים היו רוצים לממש את יעוד בית הרב למקום משכנם, לא היתה קיימת כל אפשרות שהמקום ישמש להנצחת מורשת בית מרן הרב זצ"ל, ומרכז להפצת תורתו ומשנתו.
במכתב ששלח ראש הישיבה והרב הראשי לישראל הגאון הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ"ל לבית הדין הרבני בירושלים קובע כבוד ראש הישיבה והרה"ר זצ"ל בזה"ל:
"באשר בית הרב שימש בעבר, בהווה, ובעז"ה בעתיד את ביתו, וישיבתו ותורתו ומשנתו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל ויוזמי הקמת הבית בנוהו לשם כך, ובית הרב מסייע להוציא אל הפועל מטרות קדושות אלו".לאור דברינו דבריו צ"ע. בחוזה שבין הועד הכללי והרי פישל נאמר שהנדיבים הרי פישל ורעיתו ז"ל ע"ה מנדבים לענין בית דירה למושב הרב הראשי של עדת האשכנזים הי"ו בעיה"ק ת"ו, וביחס לבית המדרש ביהכ"נ נאמר בסעיף ח' לחוזה:
"עיקר מטרת הנדיב נ"י שיהיה בית מדרש קבוע לתורה ולתפילה וגם עזרת נשים קטנה ואשר בבית המדרש זה יזכרו בשבת מברכים את שמות הנדיבים ומשפחתם ולאחר מאה שנה ישמרו הזכויות בקדיש, למוד משנה, תפלת אנא, וקדיש דרבנן מלא רחמים ושמירת היאהר"צ עד ביאת הגואל בב"א".בסעיף ט' שבחוזה נאמר:
"בבית מדרש זה והיה תלוי לוח זכרון מלבד מה שיוחד על אבן השיש בקיר בבית חוצה פרשת צדקת הנדיבים שעליו יכתב כי הבית הזה נבנה ע"י הנדיבים הנז' שיחיו והוא מוקדש לצמיתות של בית הרב הראשי לעדת האשכנזים היו ולא ימכר ולא יגאל בשום אופן שבעולם כלל וכלל".גם בלוח הנצחה על בית הרב שנמצא בפתח הבית נאמר שבית הרב נבנה והוקם לבית דירה לרב הראשי לעדת האשכנזים בלי לציין את מרן הרב זצ"ל באופן אישי.
העולה מהאמור, שיוזמי הקמת הבית ובית המדרש שבמתחם בית הרב קבעו בחוזה את יעוד בית הרב ובית המדרש מוקדשים לצמיתות לרב הראשי האשכנזי לעדת האשכנזים. אין בדברים אלו כל קביעה שבית הרב ובית המדרש ישמשו באופן אישי את מרן הרב זצ"ל, לביתו, לישיבתו לתורתו ומשנתו בעבר בהוה ובעתיד, שכן לאחר הסתלקותו לגנזי מרומים נשאר יעודי מתחם בית הרב לרב הראשי האשכנזי לירושלים בלי כל קשר לישיבת מרכז הרב ובודאי לא לקביעת מקום להנצחת אור תורתו ומשנתו.
לפי"ז לא ברורה לי קביעתו של כבוד ראש הישיבה והרה"ר זצ"ל שיוזמי הקמת בית מרן הרב זצ"ל הועד הכללי הרי פישל ורעייתו ייחדו וקבעו שהמקום יהיה גם בעתיד לעולם מקום להפצת תורתו והנצחת דמותו הטהורה והקדושה.
לאור האמור, פעולתה והימצאותה של עמותת בית הרב אינה מגשימה שום יעוד מיעודי הקדש ראי"ז ומתחם בית הרב שנמצא בו ,לא טובת עניי הקדש ראי"ז הועד הכללי ולא בית ומשכן לרב הראשי האשכנזי.
למרות כל האמור, כפי שכתבנו בגוף פסה"ד, לאחר שראינו את החשיבות העליונה להעלאת דמותו המופלאה והמקודשת והפצת תורתו לכלל ישראל ולעם היושב בציון, החלטתנו להשתמש בסמכותנו כבית דין הגדול וכשלוחי הצבור, ולשנות את יעוד הקדש ראי"ז בית הרב ולאפשר לעמותת בית הרב להמשיך את פעילותה החשובה, וזאת בכפוף לתנאים שנכתבו בסכום פסק הדין. תנאי מרכזי לשינוי היעוד הוא, שהעמותה תשלם שכר דמי שימוש ראויים ומתאימים לטובת קופת עניי הקדש הועד הכללי כנסת ישראל, ובכך שנוי יעוד זה לא יפגע בעניי הקדש וימשיך להתקיים בזה הגשמת המטרה ויעוד המרכז והעיקרי של הקדש ר' דוד ראי"ז בית דוד.
חיוב השכ"ד ודמי שמוש נקבע על בסיס העקרון ופסק הדין של ביה"ד בירושלים בהרכב הגאונים הרב י' עדס זצ"ל, מרן הרב י"ש אלישיב שליט"א והרב בצלאל זולטי זצ"ל, שניתן לכל הנהלות כוללי ירושלים.
הרב אברהם שרמן
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנוגע לדין ודברים שבין הועד הכללי "כנסת ישראל " לעמותת בית הרב, בנוגע לזכות השימוש והבעלות על ביתו של הרב קוק זצ"ל והידוע היום בתור "בית הרב"
בית הרב נבנה כקומה שניה מעל להקדש "בית דוד" שנתרם במקור (בשנת 1873) על ידי הרב דוד ראיס לצורך עניי ירושלים. ההקדש כלל כעשרה דירות, שנקבע כי יגורו בהם עניים לעדת האשכנזים, וכן כלל את הקרקע שהבתים עומדים עליה ואשר אותה רכש ר' דוד ראיס מהרה"ג מאיר אוירבך.
מעל לדירות נבנה גם בית הכנסת שנקרא בשם "בית הכנסת של ר' דוד יאנובר" אלא שרוב הגג נותר פנוי.
כשלושים שנה לאחר מכן (שנת 1902) החליט הועד הכללי להעביר את משרדיו למקום, ולשם כך הוסיף חדרים בקומה השניה.
בשנת 1921 פנה הנדיב הרי פישל ז"ל אל ראשי הישוב וביקש מהם לבנות מקום מגורים ראוי עבור הרב קוק, שכיהן כרב הראשי האשכנזי. בישיבה שהתקיימה הציעו ראשי הועד הכללי כי בית זה יוקם על הגג של הקדש "בית דוד".
נערך חוזה בין מר הרי פישל לבין הועד הכללי ובו מפורטים התחייבויות הצדדים, מר פישל מצידו התחייב לשלם סך 1,500 פאונד, ומאידך הועד התחייב לדאוג לבניה ולהשלים סכומי כסף חסרים ככל שידרשו. בפועל דאג מר פישל עצמו להשלים את רוב הכספים שעדיין נצרכו לבניה.
בנוסף לבניית הדירה עבור הרב שופץ בית הכנסת הישן והוצמד לדירת המגורים עבור שימושו של הרב קוק.
מתוך החוזה שנערך ראוי לחזור ולצטט את הסעיפים הבאים:
ח. עיקר מטרת המנדב נ"י שיהיה בית מדרש קבוע לתורה ולתפילה וגם עזרת נשים קטנה ואשר בבית המדרש הזה יזכרו בשבת מברכים את שמות הנדיבים ומשפחתם. ולאחר מאה שנה ישמרו הזכיות בקדיש, למוד משנה תפילת אנא, וקדיש דרבנן מלא רחמים ושמירת היהאר"צ עד ביאת גואל צדק
ט. בבית מדרש זה יהיה תלוי לוח זכרון מלבד מה שיוחק על אבן שיש בקיר הבית חוצה, פרשת צדקת הנדיב שעליו יכתב הבית הזה נבנה על ידי הנדיבים הנ"ז, והוא מוקדש לצמיתות לשם בית הרב הראשי לעדת האשכנזים הי"ו ולא ימכר ולא יגאל בשום אופן שבעולם כלל וכלל.
כל עוד גר הרב בדירה, נעשה שימוש בבית הכנסת כבית מדרש עבור תלמידי הרב.לאחר פטירת הרב (בשנת 1936) התגורר במקום חתנו של הרב, הרב רענן קוק, אלא שכבר אז נטען על ידי הועד הכללי כי המקום שייך להם. כפי העולה מכתב תביעה משנת תשי"ג, שהוגש בפנינו, ובו תבע הרב רענן קוק להצהיר בבית הדין כי אין לו זכויות בנכס.
בהמשך שימש המקום כמשכן לישיבת מרכז הרב עד למעבר לקרית משה, ומאז ועד היום נעשה בו שימוש על ידי עמותת בית הרב, כיום יש במקום שחזור של דירתו של הרב ומתקיימים בו פעילויות חינוכיות. בית הכנסת משמש כיום לתפילות ולשיעורי תורה, אם כי יש לציין שאין המדובר בבית כנסת פעיל לגמרי.
משנת 2000 והלאה הוגשו על ידי הועד הכללי תביעות לסילוק יד כנגד עמותת בית הרב. לדברי הועד הכללי בית הרב כלול בכלל הקדש דוד ראיז, וכדין הקומה הראשונה כן דינה של הקומה השניה ,שכן ברור שלמרות שהדירה נבנתה לצורך שימושו של הרב הראשי לא הוחרגה מההקדש הקיים שהינו בניהולו של הועד הכללי.
לעומת זאת נטען על ידי עמותת בית הרב, כי בית הרב הוחרג מההקדש הקיים, בהסכמת הועד הכללי ובמשותף עם התורם מר הרי פישל, וכך הוחל עליו הקדש חדש שאינו קשור לועד הכללי. משכך, אין לועד הכללי זכות טיעון. לדברי הנתבעת, ברור כי אם לא ניתן לממש את מטרת ההקדש המלאה, היינו מגורי הרב הראשי, ראוי להשתמש במקום לצורך הפצת משנתו של הרב קוק.
התביעה הגיעה לידי הכרעה בפסק דינו של בית הדין האזורי מיום ה-30.12.07 שקבע כדלהלן:
יש לדחות את טענת התובעת כי התורם, אשר תרם את עיקר הבית ויזם את הקמתו של הבית לתורה ולתפילה ולבית מגוריו של הרב הינו תורם ככל התורמים, ודאי שיש לתורם הרי פישל מעמד מיוחד לאור החוזה בפרט לאור הנאמר בו מפורשות כי:
"הבית הזה נבנה על ידי הנדיבים הנ"ז והוא מוקדש לצמיתות לשם בית הרב הראשי לעדת האשכנזים ולא ימכר ולא יגאל בשום אופן שבעולם כלל וכלל".
ומכאן מסיק בית הדין לגבי השימוש הראוי במקום:
אולם כאשר ישיבת מרכז הרב עברה למשכנה החדש, מצד אחד יש לדאוג לכך שהמקום ימשיך לשמש לבית מדרש לתורה ולתפילה... ומצד שני יש מקום לקיים במקום הנצחה למורשת "בית הרב" ומרכז להפצת אורו ומשנתו של הרב קוק זצ"ל בקדושה ובטהרה. ולפיכך בית הדין דוחה את הבקשה לפינוי.
בית הדין ממשיך וקובע בדרך פשרה:
על פסק דין זה של בית הדין האזורי הוגש ערעור בפנינו, בו נטען על ידי בא כוח התובעים, כי פסק הדין מתבסס על מכתב שנשלח על ידי הרב שאר ישוב כהן, וכי דבר זה נעשה למרות שהתנגד לקבלת מכתב זה ללא האפשרות לחקור את הרב שאר ישוב. משכך קבע בית הדין הגדול בהחלטה מיום ה30.6.08 כי יש להחזיר את התיק לבית הדין האזורי כדי שבא הכוח יוכל לטעון את טענותיו כלפי המכתב הנ"ל.
בפסק דין שניתן ביום ה- 2.2.09 קבע בית הדין האזורי כי אין מקום לשינויו של פסק הדין האמור
ולגופם של דברים:
לדברי התובעים הקמת בית הרב על גבי הקדש דוד ראיז מוכיחה כי מדובר בתוספת בניה של ההקדש ודינו שווה להקדש המקורי, נכון הוא שהכספים נתרמו על ידי הרי פישל למטרה מסוימת ומוגדרת, אולם אין בכך כדי להפקיע את ממעמדה של התובעת כאפוטרופוס על נכסי ההקדש הישנים והחדשים כאחד.
דבר זה נכון הוא שבעתיים לגבי בית הכנסת שכבר היה קיים בשעת בניית בית הרב, והרי בית כנסת זה היה בניהול הועד הכללי, ומניין לנו לומר שהוא הפסיק להיות בניהולו של הועד.
בא כוח התובעים מציין כי לאורך כל השנים נעשה שימוש בבית הכנסת על ידי הועד הכללי וכי גם המיסים והארנונה שולמו על ידי הועד הכללי.
בא הכוח מוסיף ומציין, כי ברור ששימוש במקום כמוזיאון אינו ממלא את מטרותיו של ההקדש, ומשכך אין לאפשר לעמותת בית הרב להחזיק במקום.
לדברי הנתבעים, יש לקבל את קביעת בית הדין, כי התורם הרי פישל בהסכמת הועד הכללי יצרו הקדש חדש שאינו קשור להקדש דוד ראיס הנמצא בקומה הראשונה. מטרת הקדש חדש זה מוגדרת לצורך שימושו של הרב הראשי, משכך יצא הבנין מניהולו של הועד הכללי, שכן מעולם לא הוסכם על ידי יוצרי ההקדש כי הועד הכללי הינו אפוטרופוס על ניהול המקום. משכך אין לועד הכללי זכות טיעון כלל ועיקר שכן לו אין שום זיקה לנכס.
מוסיפים הנתבעים וטוענים כי ברור שהשימוש הראוי לבית הרב, במידה ולא ניתן לקיים את היעוד המקורי שנקבע לצורך מגוריו של הרב הראשי, הוא הנחלת מורשתו של הרב קוק בבית נבנה לשמו, ומשכך יש לאפשר להם להמשיך בפעילותם במקום.
הנתבעים הביאו את מכתבו של הגר"א שפירא לבית הדין, הכותב כי ברור שיוזמי הקמת הבנין עשו זאת לשם ביתו ישיבתו ותורתו של הרב קוק זצ"ל. ומוסיף בצורה ברורה כי:
"ועד הכללי אינם בעל הבית על בית הרב, וע"כ לענ"ד זו תביעת סרק".לאחר העיון נראה לי שלא מדבר בהקדש חדש. מה גם שגג הבנין לא הופקע פוזיטיבית בשום החלטה שהיא של ביה"ד, או ברישום אזרחי כלשהו, ואין שום מסמך המאשש זאת. כמו כן, בהתאם למנהג המחוברים בקרקע נגררים אחרי בעל הקרקע, ולא נעשה שום כינון הקדש מחדש בפני ביה"ד כמתחייב מהמנהג ומהחוק. זאת בנוסף לשאלה, אם הקדש יכול להפקיע בעלותו מההקדש ולהעבירה להקדש אחר. דיינו בהכרעת הספק שלא קל בשאלה האם הקדש עניים ניתן לשנותו לייעוד אחר, שמסתמכים על הרבה פוסקים סוברים שכל שאין עניים מבוררים ניתן לשנותו, ובפרט למטרת ישיבה ובית הרב הראשי, שלא זו בלבד שלא נחשב מקבלים אלא נותנים בשל מעמדו הרם והנשגב כרשבה"ג ורב ראשי לארץ ישראל, משכמו ומעלה, וכנשיא ועד הכללי, שבוודאי כתוצאה מכך הושפע ומושפע הועד הכללי שפע רב בתרומות. כן יש לראות את מעמד הועד הכללי כבני העיר שבכוחם לשנות את ייעוד ההקדש, כל שאין עניים מבוררים, ובפרט שהחלטתם הייתה על דעת חבר עיר. אולם יחד עם זאת, לא ניתן להרחיק לכת במתן דרור להתיר את הרצועה להפקעת הקדש על ראשו וקרבו, באיון הקדש ועד הכללי מכל וכל מהמבנה נשוא המחלוקת על בעלותו ועל אפוטרופוסותו. עוד נראה, שהמכוון בלוח הנצחה, שהבית מוקדש לבית הרב הראשי, הוא מתן "זכות שימוש" לבית הרב הראשי לנצח נצחים, מבלי שתהיה זכות קניינית לרב הראשי ולצאצאיו ולמרות שהמדובר בשינוי ייעוד ממטרת ההקדש המוקדש למטרת עניים יש לאפשר זאת כאמור.
ויצויין גם שבפס"ד של הרה"ג בשעתו ביושבם על מדין בבקשות שונות מהוועד הכללי, בין היתר בנוגע לחצר הצמודה לבית הרב, שהיא חלק אינטגראלי ממנו, ראו את ההקדש כקומפלקס שלם שלא ניתן לפצלו לבעלויות שונות.
יחד עם האמור, בשים לב שהכספים נתרמו לבית הרב ולשיפוץ בית כנסת שישמש כבית תורה ותפלה ברוח תורת הרב, לא ניתן היום לשנות את ייעודו למטרות שאינן חופפות את תורת הרב וערכיו. לכן מכיוון שהמצב נכון להיום אינו יכול לשמש כמקום משכן לרב הראשי, יש לפחות לשמר בית מדרשו לתורת הרב ולמקום תפילה ברוח המקום, כולל אפשרות להפוך חלק ממנו כבית היוצר למסרים חינוכיים לצבור הרחב לערכי תורת הרב. לכן לשם כך יש להרכיב את העמותה המנהלת בית הרב אתרי רכשי כשהמגמה תהיה שנציג אחד מהועד הכללי יכהן כחבר העמותה, אם בעמותה ישנם 3 חברים, אחרת ביה"ד האזורי ישקול הרחבת הייצוג. יצוין כי ביה"ד האזורי ידון בכל בקשה שאיננה חורגת מרוח תורת הרב ומרוח המקום, כפי שהתנהל בשעתו בחיי הרב. כמו כן, מכיוון שראשיתו של ההקדש היה הקדש עניים, יש ליעד חלק מהרווחים של העמותה לעניים, בשים לב שיסודו של ההקדש הוא הקדש עניים. לכן יש ליעד לפחות 25 אחוז מהרווחים לטובת עניים, שלגביהם תחליט העמותה הנ"ל, ובכך יאפשר לנו בשופי לשנות יעוד שלא במתכונת החופפת ליעודי הרב זצ"ל.
במידת הצורך ינתנו נימוקים נוספים.
הרב ציון אלגרבלי
אני מסכים לדעתם של עמיתי ככל אשר כתבו.
מאידך בענין התשלום עבור השימוש במתחם בית הרב, סבורני שקביעת דמי שימוש ראויים הינה פרקטית יותר מאשר קביעת אחוזים מסוימים ברווחים שעניין זה הוא בעייתי ביותר ופתח לסכסוכים תמידיים בדבר הבדיקה והחישוב וכו', וע"כ אני מצטרף בזה לדעתו של הגר"א שרמן בדבר קביעת דמי שימוש ראויים ע"י הועד הממונה.
הרב ציון בוארון
בהתאם לאמור, לענין תשלום השכר עבור השימוש שתשלם עמותת בית הרב להקדש הועד הכללי, נפסק כדעת הרוב.
ניתן ביום ד' במרחשון התשע"ב
(01/11/2011)
| הרב אברהם שרמן - אב"ד | הרב ציון בוארון - דיין | הרב ציון אלגרבלי - דיין |