התיק שבפנינו נפתח בעקבות תלונה של ארגון "יד לאחים" שנודע להם כי המשיבה, הגב' [פלונית], שגוירה ע"י ביה"ד הונתה את ביה"ד בכך שהסתירה מפני ביה"ד את העובדה שהיא מאמינה ביש"ו והיא האמינה בו גם בזמן הגיור.

המידע הנ"ל הגיע לארגון יד לאחים ע"י הגברת מ' נ' אשר שמעה דברים אלו מפי הגב' [פלונית].

ביה"ד הזמין פעמים רבות את המבקשת ע"מ לשמוע את דבריה אולם הדיון נדחה פעמים רבות ובאמתלאות שונות ע"י הגב' [פלונית].

בתאריך י"א אדר ב' תשס"ח קבע ביה"ד בהחלטה מנומקת, ברוב דעות, כי פס"ד לגיור שהוצא בתאריך י"א תמוז תשס"ח מוקפא עד הברור ויש לרשום את הגב' [פלונית] וילדיה שנולדו לאחר הגיור ברשימת מעוכבי הנישואין עד הברור.

בדיון שנערך בפנינו ביום כ"ב אלול תשס"ח נשאלה האשה מס' פעמים האם היא מאמינה ביש"ו הנוצרי והאם האמינה בו בזמן הגיור. הגב' לא הכחישה עובדה זו אלא התחמקה ממתן תשובה באמירות כגון: "אני אמרתי שאני מאמינה במה שביה"ד אמר (י"ג עיקרים וכד')". "יש לכם סמכות לשאול אותי? מה השאלה הזאת לא שאלו אותי בזמן הגיור" וכו'.

בחקירה הנגדית של ב"כ האשה היא התקוממה נגד הגדרתה כמסיונרית אולם לא הכחישה את אמונתה ביש"ו ואמרה למשל: "אני מדברת בתוך המשפחה על כל מיני דברים".

לסיכום הגב' [פלונית] לא הכחישה את הטענה שהיא מאמינה ביש"ו והאמינה בו בשעת הגיור.

כהערת אגב, ביה"ד התפעל מיושרה של המבקשת אשר בתוקף לא רצתה להוציא דבר שאינו אמת מפיה ולומר שלא האמינה ביש"ו בזמן הגיור ומחזיקה באמונה זו עד עכשיו.

לאחר שלא הוכחש ע"י המתגיירת כי בזמן הגיור היא האמינה בישו הנוצרי, הרי שלדעת בית הדין יש כאן הטעייה או לחלופין הסתרת מידע מהותי ביותר מביה"ד המגייר והטעיה חמורה זו מבטלת מעיקרא את הגיור אשר נעשה על ידי בית הדין והגיור הנ"ל בטל ומבוטל מעיקרו. לפיכך, הרישום שנעשה למבקשת כיהודיה בטעות יסודו.

ביה"ד לא נכנס לויכוחים תאולוגיים בפס"ד זה, אלא קובע שללא צל של ספק הוסתר מידע מהותי מביה"ד בשעת הגיור אשר אם היה ידוע לביה"ד, ביה"ד לא היה מגייר את המבקשת.

אשר ע"כ נראה לנו, כפי שכתב הרב בוארון שליט"א בהחלטה קודמת, שהגיור בטל מעיקרו והאשה והילדים שנולדו לאחר הגיור אינם יהודים ויש לשנות את מעמדם בהתאם כאינם יהודים.

הרכב ביה"ד אשר גייר את המבקשת היה הדיינים: הרה"ג בוארון, הרה"ג איגרא, הרה"ג שריון.

כבוד הרה"ג בוארון שליט"א הגיע למסקנה של ביטול הגיור מתוך כך שהמתגיירת מתחמקת מלבוא לביה"ד. ובזה למעשה מגלה דעתה שאכן האמינה בישו בשעת הגיור.

רוב ההרכב החליט לאפשר למבקשת פעם נוספת להשמיע את דברה.

ב"כ האשה ביקש לפסול את הרב בוארון מלדון בתיק וזאת בעקבות דעתו בענין תוקפו של הגיור.

ביה"ד דוחה בקשה זו מאחר ומבחינה משפטית טועה בא-הכוח הנכבד בפרשנותו את החוק ומעשים שבכל יום שדיין שדעתו היתה בדעת מיעוט יושב בהמשך הדיונים.

ובפרט בדיון שבפנינו, שהשאלה היחידה העומדת כרגע על הפרק היא, האם בזמן הגיור האמינה המבקשת ביש"ו.

ובודאי שאם היתה האשה מכחישה אמונה זו לא היתה כל בעיה של כב' הרב בוארון להמשיך ולדון בדבריה.

ביה"ד כאמור לא קיבל את עמדתו של ב"כ המתגיירת לפסילת הרב בוארון, אולם הגיע למסקנה כי ניתן להענות לב"כ האשה שהרב בוארון לא ישב בדיון, ומאחר וללא קשר עם בקשת הפסילה חל שינוי במותב בית הדין.

כאמור, לדעת ביה"ד כל זמן שלא עברנו את מחסום אמירת האשה "לא האמנתי ביש"ו בזמן הגיור" אין מקום לדיון בהיבטים אחרים של הסוגיה, ואכן כנ"ל האשה לא הכחישה את אמונתה ביש"ו בזמן הגיור.

בדיון שבפנינו רצה ב"כ האשה לנקוט "בפלפול משפטי" ולטעון כי מאחר והרה"ג בוארון פסול מלדון הרי שאי אפשר לדון בדין זה שהרי כל הסמכות לבטל את הגיור נתונה לדיינים שגיירו והם לא יכולים לדון שהרי יש דיין שנפסל.

הטענה הינה טענת סרק. על פי תקנה קכ"ח לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל – התשנ"ג, "חושש בית-הדין שטעה בפסק-דינו, יזמין את הצדדים לבירור נוסף, ובמקרה זה רשאי בית-הדין לעכב את ביצוע פסק-הדין עד לבירור". המשמעות הפשוטה והברורה של האמור הוא, כי הסמכות לדון מחדש בפסק דין שניתן, מסורה לבית הדין כמוסד שיפוטי בכל הרכב שהוא, ולאו דווקא לדיינים שישבו במותב המקורי שישב בדין.

הרכב בית הדין שנתן את פסק הדין לגיור כלל, כאמור, את הדיינים הרב ציון בוארון, הרב גדעון שריון והרב אליעזר איגרא. הדיינים הרב ציון בוארון והרב גדעון שריון שכיהנו בזמנו בבית דין זה, שוב אינם מכהנים כאן. למרות שעל פי הדין אין חובה שאותם דיינים ממש ידונו בביטול הגיור, נעשו מאמצים מורכבים לתאם מועדים מיוחדים כך שאותם דיינים שישבו במותב המקורי ידונו בבקשה שבפנינו. למרבה הצער, נקטה המשיבה טקטיקה בלתי ראויה ולא התייצבה לדיונים שנקבעו בפני המותב המקורי. יודגש כי תאומים אלו שנעשו לטובת המשיבה בלבד ולפנים משורת הדין, הביאו לביטול זמן שיפוטי רב עקב היעדרות דיינים אלו מן הישיבות שהיו קבועות להם בבתי הדין האחרים שבהם הם מכהנים דרך קבע.

ב-בג"ץ 467/75 יעקב ו-מרים האשינס, ואח' נ' שר הפנים, פ"מ ל(3) 148, נפסק כי רשות שיפוטית מכל סוג רשאית לבטל ולפסול מעיקרא כל החלטה שיצאה מלפניה, אם מתברר שהושגה על-ידי מעשה מרמה (ע' 154 - ד). בית-דין שעשה גיור מוסמך לבטלו אם מצא שהושג בדרכי רמיה (ע' 154 - ד). גר, הבא מדת אחרת, אין לראותו כגר אמיתי, אלא שאם באמת ובתמים זנח את עיקרי אמונתו הקודמת ובלב שלם רתם את עצמו בעולה של תורה (ע' 153 - א). האמונה בישו המשיח עומדת בניגוד מוחלט לעיקרי האמונה היהודית בדבר יחוד האלוהים, וסותרת את אשר קיבלו על עצמם העותרים כמועמדים לגיור (ע' 152 - ה, 155 - ג).

המותב הנוכחי של בית הדין שמע את כל התיק מראשיתו. בפני בית הדין מצויים כתבי הטענות שמכוחם נפתח ההליך הנוכחי, בית הדין שמע את המשיבה וכן את העדים. כעת התמונה כולה ברורה בפני מותב זה.

התנהלות המשיבה לאורך כל ההתדיינות בתיק ולרבות בדיון שבפנינו התאפיינה בחוסר רצון בולט לשתף פעולה עם חקירת בית הדין, וסירוב לענות תשובות מלאות וכנות לשאלות בית הדין. סרוב זה פועל לרעת המשיבה. עיינו בסמ"ע חו"מ סי' טו ס"ק יג, ובש"ך שם ס"ק ה:

"וכן אם הנתבע אינו רוצה להשיב על כל דבר שחוקר אותו, ודאי רמאי הוא ויכלו לפסוק כאילו השיב לו ונתברר השקר".

וכן עיינו שו"ת הראש כלל ק"ז:

"עוד שאלוהו הרבה שאלות כי היה נראה להם כי ר' ישראל זה מסתיר דבריו... ושאלו בכמה דברים שהיה ראוי שישיב ר' ישראל על כל שאלה ושאלה כדי שיתברר הדבר ויצא הדין לאמתו, והוא הסתיר במחשך מעשיו ודבריו, ולא רצה להשיב על שאלותיהם פן יתפס בדבריו ויתברר השקר... וכיון שנראה לדיין שאם היה זה משיב על שאלותיו היה הדבר מתברר ומחמת שלא יתברר הוא כובש דבריו, ויעשה הדיין כאילו השיב ונתברר שקרו וחייבנו מאמור הדעת... מאחר שהעדר הבירור בא מחמת רמאותו שאינו רוצה להשיב על חקירות ודרישות כדי שיתברר שקרו... ועוד דדינו היה יכול להתברר אלו רצה להשיב על שאלות הדיין, מאחר שאינו רוצה להשיב כדי שלא יתברר הדבר, הרי הוא כמודה במקצת שקרו וראוי לדונו באומדנא דמוכח...".

הנדון שבפנינו הוא האם בית הדין במותב המקורי הוטעה בשעת הגיור או לא. המשיבה קיבלה את יומה בביה"ד להשמיע הכחשה לאמונתה ביש"ו בשעת הגיור ולא עשתה זאת. מכך ניתן להסיק כי המשיבה האמינה ביש"ו בשעת הגיור והעלימה זאת מבית הדין המגייר בכוונת מכוון.

לאור זאת, אין מנוס מן המסקנה כי בית הדין הוטעה על ידה בדבר מהותי, וגיורה בטל.

פסק הדין לגיור שניתן על ידי בית הדין ביום י"ב תמוז תשנ"ה (10/7/95), בטל מעיקרו.

יש להכניס את המשיבה וילדיה לרשימת מעוכבי הנישואין.

ניתן ביום כ"ב טבת תשס"ט (18/01/2009)