הצדדים נישאו כדמו"י בשנת תשס"ז ביום – 25.10.06.

המשיבה ילדה בן ביום י"ט תמוז תשס"ז – 5.7.07; הצדדים התגרשו זה מזו ביום כ"ח סיון תשע"א. באותו זמן המערער היה נשוי לאשה נוספת!

מתוך החומר שבתיק ומהדיונים שנתקיימו מתבררת התמונה דלהלן:

המערער מעלה חשש שהילד שילדה המשיבה אינו בנו והוא עומד על דרישתו לבצע בדיקת רקמות; האם כועסת על חששו של המערער ומסרבת לבדיקה, אבל מאידך גיסא הבן אינו רשום כבנו של המערער; האם אינה מאפשרת למערער להיפגש עם הבן; ועם זאת עומדת על קיום פסק הדין למזונות הקטין שניתן בבית הדין פתח תקוה.

בית הדין בפתח תקוה פסק כי בנה של האם הוא בנו של המערער וחייב אותו במזונותיו.

א. על פניו נראה כי למערער יש "דמיונות": לטענתו, כבר ביום החתונה הייתה המשיבה לפחות בחודש שלישי להריונה, כיון שלדבריו הריונה היה ניכר, ולא שת לבו שהתוצאה על פי מחשבתו היא כי הוולד נולד בחודש שנים עשר או למצער בסוף החודש האחד-עשר להריון הנטען.

ב. שני הצדדים מודים שדחו את החתונה ביומיים עקב בעיות בווסת של המשיבה. וסביר כי אשה שיש לה ווסת, אינה יכולה להיות בו זמנית בהריון.

ג. אין חולק שקיימים ספקות אצל המערער אם הוולד אכן בנו. הספקות הללו נבעו בגלל הזמן הקצר שבן הולדת הבן לבין יום הנישואין. התנגדותה של האם לבדיקה וסירובה לרשום את הבן כבנו של המבקש הגבירו את חשדותיו, וכל אלו יחד גורמים לחוסר ביטחונו של המערער שהוא אכן האב, ומבחינתו, מצדיקות את בקשתו לבדיקת הרקמות. אכן, לצופה מהצד נראה שאין לספקות אלו כל בסיס במציאות אלא דמיונות בלבד.

ד. נציין, כי ביה"ד נוכח בדמיונות השוא של המערער כאשר טען כי כבר נתן גט לאשתו ולאור דמיונו זה מצא לו היתר מפוקפק ע"י המצאת "קידושי טעות" ונשא אשה שניה על אשתו. (לבסוף גם גירש את השניה).

ה. המערער לא השתתף בברית המילה של הבן ומעולם לא ראה אותו. המשיבה מונעת ממנו את המפגשים עם הבן ומסרבת להראות את הבן למערער.

ו. המערער דורש בדיקת רקמות, באשר לפי דמיונו ובצירוף חשש רחוק, לטענתו הבן אינו בנו. האם הצהירה מספר פעמים בעבר כי תסכים, אבל למעשה בפועל חזרה מהסכמתה וכיום היא מסרבת לבדיקה.

ז. נציין כי בדיקת רקמות בנידון שלפנינו אינה יכולה לגרום לילד כל חשש פגיעה בכשרותו.

ח. האם רודפת אחר האב בתביעת מזונות עם פקודות מאסר.

ט. האם הצהירה בפנינו כי היא מוכנה לפרנס את הילד בכוחות עצמה בלא צורך באב, כיון שהיא כיום עורכת דין ויש לה פרנסה ועל כן היא מוכנה לוותר על מזונות האב. אך זאת רק אם האב "ירד" ממנה, כלשונה, דהיינו, לא יהיו לו דרישות של אב כגון הסדרי ראיה.

י. ביה"ד האזורי בפתח-תקווה פסק בי"ד בסיון תש"ע 27.5.11, כי המערער הוא אבי הבן וחייב אותו במזונות בסך 2,000 ₪ לחודש, ועל כך נסוב הערעור שלפנינו.

יא. אין לבי"ד ספק שהילד הוא בנו של המערער.

יב. המערער לא זכה להשתתף בבריתו, לא זכה לביקורי אב ולא זכה שהוא יירשם בת"ז כאביו, ונמנע ממנו לרשום את הילד כבנו בלא הצדקה. אין ספק שמצב זה פוגע ועלול להמשיך ולפגוע בילד, ולמותר לציין גם כי מוטלת על האב המצווה לערוך לבנו בכורו פדיון הבן.

יג. למרות שכאמור לביה"ד אין ספקות בדבר אבהותו של המערער, אין זה מונע מהמערער –ואין הצדקה לאם למנוע מהאב, שיש לו חששות סבירים מבחינתו להיות הוולד אכן בנו, כמובא לעיל אות ג – את מבוקשו לערוך בדיקת רקמות, כאשר לא נשקף כל נזק לכשרות הוולד.

יד. על כן על האם מוטל לערוך את הבדיקה המבוקשת כדי להפיס את דעתו של המערער, וכפי שהציעה מספר פעמים בעצמה, וחזרה בה. עיין חו"מ סי' ע סעיף ב' לעניין החיוב לברר דבריו. בנוסף מוטל על המשיבה לאפשר לאב ביקורים אצל בנו, בשלב מאוחר על פי המלצת פקידת סעד.

טו. כל עוד האם מונעת מהאב את זכויותיו, ובמצטבר, יש בידה לפרנס אותו, ודאי שאי אפשר לחייב את האב במזונות בנו, ועי' ציץ אליעזר חלק טו סי' מד.

טז. כיון שכך, מחליט ביה"ד לעכב את ביצוע פסק הדין למזונות של ביה"ד האזורי בפתח תקוה אשר חייב את האב במזונות בנו.

יז. עיכוב הביצוע יבוטל רק לאחר שהאם תאפשר לאב זכויות ביקורים (ביה"ד ער לכך כי ללא ספק יש צורך בביקורים מדורגים – כפי המלצת פק"ס).

(-) חיים שלמה שאנן

ראיתי מ"ש עמיתי הרה"ג חיים שלמה שאנן.

לאחר העיון, נראה לי לדחות הערעור בכללותו, מאחר ואין יסוד ובסיס להסתפק באבהותו של האב על הבן, כמ"ש עמיתי, ולכן אין לחייב בבדיקת רקמות, ואין להביא הוכחה ממ"ש בחו"מ סימן עה סעיף א:

"התובע את חבירו בבית דין: מנה לי בידך, בית דין אומרים לו: ברר דבריך ממה חייב לך, הלוית אותו או הפקדת בידו או הזיק ממונך, שאפשר שהוא חושב שחייב לו ואינו חייב לו. וכן הנתבע, אם משיב אין לך בידי כלום, או: איני חייב לך כלום, צריך לברר דבריו, דשמא טועה וסובר שאינו חייב לו, והוא חייב לו, ואפילו היה חכם גדול, אומרים לו: אין לך הפסד שתשיב על טענתו ותודיענו כיצד אין אתה חייב לו".

זאת משום שהמכוון בהלכה הנ"ל בבירור דבריו הוא, פירוט טענותיו בפרוטרוט, אחרת תיתכן האפשרות שאין בסיס לתביעה אילו היה מפרטה, בטענות משטה או שלא להשביע וכדומה. זאת בניגוד לנידוננו שטענות הצדדים ברורות, ואין יסוד להסתפק באבהותו של האב על הבן, לכן אין לחייב בבדיקת רקמות הנדרשת כשיש צורך בהליך הוכחות.

באשר לטענה שיש לחייב לברר דבריו ע"פ האמור שולחן ערוך חושן משפט הלכות הלואה בסימן ע סעיף ב:

"אמר: פרעתיך בפני פלוני ופלוני, אומרים ללוה: הביאם והפטר שצריך לברר דבריו לא באו, ואפילו באו, והכחישוהו ואמרו: לא היו דברים מעולם, ישבע היסת ויפטר. ואם אומר שהזמינם לעדים כשפרעו, אם הכחישוהו, חייב לשלם. הגה וי"א דאין חילוק בין הזמינם או לא, וכל שבאו עדים והכחישוהו חייב לשלם, אלא שאין צריך לברר דבריו (הרא"ש פ' גט פשוט והמגיד פ"ו מה' טוען אליבא דהרמב"ם). ואם לא יוכל להביא העדים, לית לן בה. ועיין לקמן ריש סימן ע"ה".

זאת לאחר שהובהר לי על ידי עמיתי הרה"ג המכוון בדבריו, שיש לחייב בבדיקה שהסכימה לה בשעתו, שאז נטל הבירור מוטל עליה, הרי שיש לחלק בין הדברים מהסיבות דלהלן:

א. בהלכות הלואה בחו"מ מדובר, שההצעה להביא עדים נאמרה כחלק בלתי נפרד מטענתו, משא"כ בנידונינו שבטענתה לא הסתמכה המשיבה על הוכחה זו, ונושא הבדיקה הועלה במסגרת הבאת הצדדים להסכמה, ולחילופין במסגרת פישוט מכלול ההליכים, כדי ליישור ההדורים ביניהם.

ב. יש לחלק בין מבחן עתידי שכיום הוא בערפול, לחיוב הבאת עדים שיש ללוה שברור שפרע את ההלוואה.

ג. בנוסף לאמור, המדובר בהלכות הלואה בחו"מ הוא לגבי מה שנוגע אליו ולא במה שנוגע לבן. ועיין ריב"ש והתשב"ץ שחולקים כשאב הילד כופר באבהותו על הבן, האם יכולים ביה"ד להשביעו שבועת היסת היות ותביעת האם נוגעת לילד וכו'.

באשר למ"ש עמיתי, שכל עוד האם מונעת מהאב את זכויותיו, ובמצטבר, יש בידה די בכדי לפרנס אותו, ודאי שאי אפשר לחייב את האב במזונות בנו, נראה לי, שהבו לן דלא לוסיף על מ"ש המחבר אבן העזר סימן פב סעיף ז: "ואחר שש שנים יש לאב לומר: אם אינו אצלי לא אתן לו מזונות". שהמדובר שם באבן העזר הוא בגיל שש, שאז החיוב הוא רק בגדר צדקה, משא"כ בנידוננו, שמדובר למטה מגיל שש, שהחיוב הוא מצד הדין. זאת בפרט שלא בטוח שטובתו של הבן דורשת לבקר אצל אביו, בתקופת הערפול בה האב מתכחש לאבהותו, שאז בוודאי שהאב חייב במזונותיו. כהערה אגבית יש מקום לומר שבזמננו ששלילת מזונות פועלת ביחס הפוך לחינוך הילד יש לשקול היטב הצעד לשלילת מזונות או צמצומן בהיעדר ביקורים.

(-) ציון אלגרבלי

לאב יש חששות בעניין האבהות שאי אפשר לדחותן על הסף, ועצם ההתנגדות הנחרצת מצד האם לבצע בדיקה כזאת אומרת "דרשני". בבדיקה זו אין בה כדי להטיל פסול בילד, שכן המערער טוען שהמשיבה היתה בהריון עוד טרם הנישואין.

והנה אעפ"י שאין פוסלים יוחסין על סמך בדיקה כזו לדעת רוב פוסקי זמננו, עכ"פ לא ניתן לבטל את דעות מיעוט הפוסקים שסומכים ע"ז גם לגבי פסול. עכ"פ בנידון דנן, אין כאן ענין של פסלות אך יש נפק"מ לעניין ממון, משום שלדעת הרבה מהפוסקים, על סמך בדיקה רקמות ניתן לפטור מחיוב מזונות (עיין שו"ת ישכיל עבדי והיכל יצחק).

בנ"ד יש השלכות גם לגבי ירושה וכן לעניין יבום וחליצה. לפי שאם נחליט בוודאות שהוולד הוא בנו – הרי שיצא מזה גם פטור מחליצה (אם ח"ו יגיעו לכך).

ברור גם שזו טובתו של הילד, אם יתברר בבירור שהוא בנו אכן של המערער, שאז יזכה בחיבתו של האב ואהבתו, ומשא"כ במצב הניכור הנוכחי, שספק זה ירדוף את האב ואת הילד לכל ימי חייהם. אשר על כן, יש לפסוק שהמשיבה חייבת לעשות בדיקת רקמות, ועד אז יוקפא חיוב המזונות.

(-) ציון בוארון

לאור כל האמור בית הדין נחלק בדעתו:

א. לדעת הרוב, יש לעכב את חיוב המזונות, לדעה אחת עד שהאם תסכים לבדיקת הרקמות כדרישת האב; לדעה שניה עד לקיום הסדרי ראיה על פי המלצת מומחה. לדעת המיעוט אין לעכב את ביצוע חוב המזונות.

ב. לדעת הרוב, על האם לבצע בדיקת רקמות. לדעת המיעוט אין עליה לבצע בדיקה זו.

ג. לדעת הרוב, הילד הוא ללא עוררין בנו של האב.

אנו פוסקים כדעת הרוב וניתן עיכוב ביצוע על חיוב המזונות שחייב המערער עד לקיום הסדרי הראיה או עד לביצוע בדיקת רקמות כאמור.

ניתן ביום ג' בכסלו התשע"ב
(29/11/2011)