א. רקע עובדתי
1. לפנינו בקשתו של [פלוני] למתן פסק דין הצהרתי בדבר בטלות נישואיו עם [פלונית].

2. במסגרת הליך הגירושין המתמשך מתנהלות בין הצדדים 'מלחמות עולם' בכל החזיתות ובכל הערכאות.

3. טובי וחשובי עורכי הדין במדינת ישראל בתחום המעמד האישי מעורבים והיו מעורבים בתיק אשר לפנינו, ואנו יכולים לקבוע חד-משמעית שמאבק יצרי ומדמם כזה לא ראינו.

4. ביום י"ט תמוז תשע"א (21.7.2011) נתן כבוד ביה"ד הרבני הגדול החלטה בעניינם של הצדדים. בית הדין הגדול דחה את בקשתה של האשה לשלום בית, בכותבו:

"בשים לב שהמדובר בבית מלא זבחי ריב ומדון... באופן שנראה מהערעור שהצגת התביעה לשלו"ב היא בבחינת תומה ותחתיה ערמה על מנת להגיע להישגים כספיים."

ביה"ד הרבני הגדול גם קבע נחרצות:

"...ויש לשים קץ לפרשה עגומה זו ויפה שעה אחת קודם, אחרת – אחרית מצב זה מי ישורנו וכל סחבת במתן גט מובילה למדרון תלול ועכור מהפח אל הפחת."

5. נוכח סירובה של האשה להתייצב לסידור גט דן בית הדין, ביקש הבעל להטיל צווי הגבלה על האישה.

6. ביום כ' מרחשוון תשע"ב (17.11.2011) החליט בית הדין להיעתר לבקשת הבעל להטיל צווי הגבלה על האשה, במטרה להביא לקיום החלטת ביה"ד הרבני הגדול אשר קבע שיש להביא לסיום מהיר של מערכת הנישואין, וזאת בהתאם לסמכותו של בית הדין עפ"י חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה-1995.

7. בבואנו לדון במקרה העגום שלפנינו, עלינו להעמיד את הדברים על הווייתם, כי על פי התרשמות ביה"ד, המניע המרכזי במאבקם זה של בני הזוג בפנינו, הוא מאבק על ממון, וליתר דיוק, נוסיף ונאמר, ממון רב.

8. זהו פשר רצונה של האשה להמשיך ולהיות נשואה לגבר, בו היא נלחמת מלחמת חורמה באמצעים "קונבנציונאליים" ו"בלתי-קונבנציונאליים". זהו גם המניע מצד הבעל בתביעתו לקביעה הצהרתית שהנישואין בטלים בשל פגמים חמורים שחלו בסידור החופה והקידושין.

9. אנו סבורים שהצדדים נלחמים מלחמת סרק מיותרת.

10. כבר בפסק הדין מיום כ' חשוון תשע"ב (17.11.2011), תיק 373701/13, כתבנו:

"אף אם נקבל את תביעת הבעל לקביעה הצהרתית שהנישואין בטלים (ויודגש – בשלב זה אין לנו עדיין דעה בכך), הרי שבכל מקרה יהיה צריך לסדר גט לחומרא לצדדים, וזאת בשל חומרת איסור אשת איש."

11. הצדדים סבורים, כפי הנראה, שלפסיקה בדבר תוקף הנישואין תהיה בנסיבות העניין משמעויות כלכליות גדולות.

12. ככל שהתעמקנו בתיק אנו סבורים שהם טועים. אף אם הינו קובעים שנישואי הצדדים תקפים, בנסיבות התרחבות הקרע המתמשך בין הצדדים והתנהלותה של האשה, אנו מתקשים לראות מקום לחיוב הבעל בכתובה ובמזונות אשה.

13. מכל מקום, נוכח סירובה של [פלונית] במשך חודשים רבים לקבל את גטה, למרות שחויבה על כך על ידי ביה"ד, אנו נאלצים להכריע בבקשת [פלוני] לפסיקה הצהרתית בדבר בטלות הנישואין.

ב. טקס הנישואין בין בני הזוג
הצדדים קיימו טקס נישואין ביום שישי 4.7.2008 בביתו של [פלוני] מהרצליה.

בית הדין קיים שני דיוני הוכחות ארוכים כדי לעמוד מה בדיוק התרחש בבית בהרצליה בצהרי אותו יום.

הדיונים היו ארוכים ומתוחים מאוד, ובית הדין אף אישר את הקלטתם. הדבר המעניין שהתברר בסופו של יום, שמלבד נקודה אחת עליה נעמוד לקמן, אין בעניין מחלוקת עובדתית בין הצדדים. כך שהמחלוקת בין הצדדים מתמקדת רק במשמעות ההלכתית של הטקס.

נסקור את העובדות והממצאים הרלוונטיים לעניין.

1. הצדדים חיו יחדיו ללא חופה וקידושין במשך תקופה ארוכה לפני טקס הנישואין. במשך תקופה זו האשה נכנסה להריון וביום הטקס היתה בחודש התשיעי להריונה.

2. הצדדים הנם אנשים החיים אורח חיים חילוני גמור ומוצהר. את טקס הנישואין ארגן הבעל. הוא יצר קשר עם 'רב' כל שהו, והזמין אותו לקדשם.

3. אין מחלוקת כי בחתונה נכחו החתן, הכלה ובתה מנישואיה הקודמים.

4. 'הרב' אשר ערך את טקס הנישואין שימש גם כעד. ישנה מחלוקת עובדתית בין הצדדים האם נכח בטקס גם עד נוסף.

לגבי שאלת היותו של [אלמוני] "עד" בטקס הנישואין. [אלמוני] הוא אדם חילוני שאינו מקפיד על שמירת מצוות. כך הוא מצהיר על עצמו וכך גם העידו עליו שני עדים כשרים. לא נטענה כל טענה שאותו עד בשם [אלמוני] הנו עד כשר.

5. אין מחלוקת כי הכתובה נערכה על ידי 'הרב' במעמד הטקס ובנוכחות הצדדים.

6. אין גם מחלוקת שרק 'הרב' והחתן חתמו על כתובה.

7. בית הדין מינה גרפולוגית מטעמו שתבדוק את תיק הנישואין של הצדדים.

8. ממצאי הבדיקה מלמדים כי מדובר בתיק מזויף ומפוברק.

הצדדים לא נרשמו לנישואין על פי הנהלים; הבקשות לרישום לנישואין לא מולאו ולא נחתמו ע"י הצדדים; הכתובה נכתבה ע"י 'הרב' שחתם עליה בשמו ובשם אדם בשם [אלמוני]; [אלמוני] החתום כעד על הכתובה לא חתם על הכתובה וחתימתו זויפה על ידי מי שכתב את הכתובה ומילא את הבקשה לרישום נישואין.

גם האשה עצמה מסכימה לקביעה ש[אלמוני] לא חתם על הכתובה.

9. האישורים שלפיהן האשה קיבלה הדרכת כלות וטבלה במקווה "מפוברקים". יצוין שאף האשה עצמה מודה בכך.

ג. טענות האיש
ב"כ האיש טוען שבמעמד טקס הנישואין לא נכחו שני עדים כשרים. [אלמוני] לא היה נוכח בטקס וממילא הוא גם עד פסול. הבעל טוען שלנוכח התנהלותו של 'הרב', יש מקום לטעון שגם הוא פסול לעדות.

על כן, היות ולא היו שני עדים כשרים הרי שמעשה הקידושין לא חל.

ב"כ האיש טוען שאין מקום לומר שהצדדים נשואים כדין מכוח הכלל "שאין אדם עושה בעילתו בעלית זנות", לאור העובדה שהם סברו שהם נשואים כדין כמו גם נוכח העובדה שמדובר בצדדים שהם חילונים גמורים הפרוצים בעריות שעליהם אין מקום להחיל חזקה זו.

ב"כ האיש טוען שאין מקום לטענה שהצדדים הוחזקו כנשואים, מאחר שאין מקום להסתמך על חזקה כאשר מתברר בעליל 'שהחזקה' הייתה ללא בסיס ומחמת טעות.

ד. טענות האשה
ב"כ האשה טוען שהבעל מנסה להימלט מחובותיו הממוניות כבעל, ומשום כך הוא טוען לבטלות הנישואין משום פגמים שנפלו בסידורם.

טענתו העיקרית של ב"כ האשה הינה שהצדדים הוחזקו כנשואים, ומשכך, הרי האישה עומדת בחזקת נשואה לאיש ככל אשה נשואה.

ב"כ האשה טוען שאף אם נפלו פגמים מהותיים בטקס הנישואים, הרי שהיו כאן קידושי ביאה, שכן "חזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות". עוד טוען ב"כ האשה שיש לצרף את השיטות המחמירות בנישואין אזרחיים, שכן, מעמדם של הצדדים עדיף מבני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים, שהרי אף לטענת הבעל הנישואין נחזו כנישואין כדמו"י.

ה. דיון והכרעה
1. כאמור, אין מחלוקת כי בחתונה נכחו [פלוני] ו[פלונית], בתה של [פלונית] מנישואיה הקודמים ו'הרב' אשר שימש גם כעד. ישנה מחלוקת בין הצדדים האם נכח בטקס גם עד נוסף, [אלמוני], שחתימתו המזויפת מתנוססת על הכתובה.

בעוד האיש, 'הרב' ו[אלמוני] עצמו טוענים בכל תוקף ש[אלמוני] לא נכח באירוע, האישה טוענת: "למיטב זיכרוני [אלמוני] היה" (עמ' 180 שורה 11 לפרוטוקול הדיון מיום 27.9.2011).

מלבד העובדה שטענת "למיטב זכרוני" אינה טענה חזקה, העובדה המוסכמת ש[אלמוני] לא חתם על הכתובה ושחתימתו זויפה תומכת בגרסת האיש. זאת ועוד, אין כל אינדיקציה המאששת את טענת האישה ש[אלמוני] נכח באירוע.

דומה שגם ב"כ האישה מבין זאת היטב ולכן בסיכומיו הוא מתרכז בטענה ולפיה הצדדים הוחזקו כנשואים – אף אם נפלו פגמים בטקס הנישואין.

2. בשו"ע אבן העזר סימן מ"ב סעיף ב' נפסק:

"המקדש שלא בעדים, ואפילו בעד אחד, אינם קידושין ואפילו שניהם מודים בדבר."

בפסק דין שניתן ע"י כבוד הדיינים הגרי"ש אלישיב שליט"א, הגר"ב ז'ולטי זצ"ל והגר"א גולדשמידט זצ"ל (פד"ר חלק ז' עמוד 175), בארו את דברי השו"ע וכתבו:

"היינו שעדי הקידושין הם עדי קיום ולא עדי ראיה, כלומר, נוכחות העדים היא חלק מהווית הקידושין וחלותם, ואם אין נוכחות של עדים כשרים כדין בשעת מעשה הקידושין, אין הקידושין חלים אפילו אם אמת הוא שמעשה הקידושין נעשה."

אומנם כותב שם הרמ"א:

"ויש מחמירים אם מקדש לפני עד אחד אם שניהם מודים... ובמקום עיגון ודוחק, יש לסמוך על דברי המקילים."

בספר כנסת הגדולה ס' מב בהגהות הבית יוסף אות יא, כתב:

"דעת הסמ"ג דחייש לקידושין בעד אחד דחויה היא מכל הפוסקים וכו', וכן פשט המנהג בכל בתיה"ד שראינו ושמענו שמעם."

והביא שם שכך פסקו פוסקים רבים ובכללם המהרשד"ם שכתב:

"שפשטה הוראה שאין חוששים לקידושין בעד אחד אפילו דליכא הכחשה."

גם "הנודע ביהודה", תניינא, אבן העזר סימן עה (הובאו דבריו בפתחי תשובה אבן העזר סימן מב ס"ק ו), כתב: "דרוב בנין ורוב מנין הפוסקים ס"ל דאין חוששים לקידושי עד אחד".

ובהמשך דבריו כתב:

"ואף שהרמ"א שם בס' מ"ב כתב ויש מחמירים אם מקדש בעד אחד, מ"מ הא תברא בצידה שהרי מסיים הרמ"א במקום עיגון ודוחק יש לסמוך על דברי המקילים."

בספר "אוצר הפוסקים" (חלק י"ד עמוד כ"א) דן בדעות האחרונים באריכות, והעולה להלכה שמעיקר הדין אין לחוש לקידושין שנעשו בעד אחד ואין כאן קידושין אך היכן שהדבר אפשרי יש לחוש לדעת הרמ"א ולסדר גט לחומרא שכן כלשון "הקדושת יו"ט" (למהרי"ט אלגאזי סימן ד'), היא, ש"באיסור ערווה חיישינן לכל הסברות להחמיר".

3. זאת ועוד, אפילו הייתה מוכיחה האישה ש[אלמוני] היה נוכח בטקס הנישואין, הדבר לא היה מוסיף אלא גורע.

[אלמוני] הוא אדם חילוני שאינו מקפיד על שמירת מצוות. כך הוא מצהיר בעצמו וכך גם העידו עליו שני עדים כשרים. ביה"ד מוצא לנכון להדגיש, שהאישה אפילו לא טענה ש[אלמוני] הנו עד כשר.

הלכה פסוקה היא שהמקדש בפסולי עדות דאורייתא אינן קידושין (שו"ע אבן העזר סימן מב סעיף ה). ב"כ האישה טוען ש[אלמוני] אינו נאמן לפסול את עצמו וששני העדים הכשרים שהעידו על כשרותו, אינם נאמנים, שכן הם מועסקים בעקיפין ע"י האיש.

בפסק דין שניתן ע"י כבוד הדיינים הגרי"ש אלישיב שליט"א, הגר"ב ז'ולטי זצ"ל והגר"א גולדשמידט זצ"ל (פד"ר חלק ז' עמוד 181), נכתב:

"הרי לפי דרכו של עולם בימינו אלו ואורח החיים של בני אדם בתקופה זו, אם בא אדם לפני בי"ד ומספר שהוא מחלל שבת, אין לבית הדין כל סיבה שהיא שלא להאמינו על כך. ואע"פ שלפי כללי הדין אין לביה"ד לקבל דבריו, הרי בתוך ליבם אין לדיינים כל ספק שאכן נכונים הם הדברים. ואם לדעת הדיינים נכונים הם דברי העדים, שהם מחללי שבת, הרי לדעתם לא היו עדים כשרים בשעת הקידושין. ואיך יכול בי"ד לאשר קידושין כשהוא משוכנע שהקידושין היו ללא עדים, ואינם קידושין."

בהמשך דבריהם הביאו את דברי שו"ת "משפט צדק" חלק ג סימן ד, שעולה מדבריו, שבמקום שיש "רגליים לדבר" כי נכונה ההרשעה שהאדם הרשיע את עצמו, מקבלים את הדברים וחוששים להם. כמו כן הביאו את דברי "האחיעזר" (חלק ב ס' כה), שכתב לעניין עדים שנאמר עליהם כי הם מחללי שבת, ולא העידו עדים על כך:

"ואין לומר משום שלא הוגבה עדות על זה, ואינם נפסלים בלי בירור עדות, דבדבר שהוא בפרהסיא והכל יודעים מזה אין צריך בזה קבלת עדות."

יוצא עם כן, כי במקרה אשר לפנינו, מאחר "שאין לנו כל ספק שנכונים הדברים" ומאחר "שרגליים לדבר", ו"הכל יודעים מזה" – הרי שניתן לקבוע כי [אלמוני] פסול לעדות.

והנה כתב בשו"ת "יביע אומר" (חלק ד סימן ה), שאף מי שחושש להצריך גט לחומרא בקידושין בעד אחד, מודה שאם נצטרף עד פסול עם העד הכשר, אין חוששין לקידושין, שכן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, והביא לך חבל פוסקים ובראשם מרן "הבית יוסף" בתשובה (אבן העזר סימן ב) שפסקו כן.

סוף דבר, אם נוטים לקבל את גרסת האיש, ולפיכך אף שאין כאן קידושין יש צורך בגט לחומרא. אולם, גם אם נקבל את גרסת האישה, הרי שלא רק שקידושין אין כאן אלא אפילו בגט לחומרא אין כל צורך.

4. ב"כ האישה טוען שאף אם נפלו פגמים מהותיים בטקס הנישואים, היו לגביהם קידושי ביאה, שכן "חזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות".

אין אנו מקבלים טענה זו.

ראשית, הגאון בעל "השאגת אריה" בתשובה שהובאה בשו"ת "בית אפרים", כתב:

"נ"ל סברא לומר, שכל מ"ש חזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ולשם קידושין בעל, אין זה אלא בדורות הראשונים, שהיה דרכם לפעמים לקדש בביאה... והיה דין זה ברור וידוע לכל, אבל בזמנינו ובמדינות אלו שאין דרכם לקדש בביאה כלל, ואין דין זה ידוע אלא לתלמידי חכמים הבקיאים בהלכות קידושין... כי היכי דנימא שבעל לשם קידושין, וגם עדי הייחוד אינם בקיאים בזה כלל, והלוואי שרוב המורים בזמנינו ידעו הלכות קידושין על מתכונתם."

שנית, בשו"ת הרדב"ז (סימן שנא), כתב שלא אמרו חזקה זו אלא בישראל כשר הזהיר במצוות, דלא שביק היתרא ואכיל איסורא או בסתם ישראל, ולא באדם שהוא פרוץ בעריות ובנוכריות, שהורעה חזקתו ולא שייכת גביו חזקה זו.

מן הכלל אל הפרט. במקרה שלפנינו עסקינן בבני זוג החיים אורך חיים חילוני גמור ופרוצים בעריות, אשר חיו תקופה ממושכת ללא שחשבו שיש צורך למסד את הקשר ביניהם. כפי שנטען, שניהם אף קיימו מערכות יחסים קודמות עם נוכרים. בשום פנים ואופן לא ניתן לייחס להם בקיאות בהלכות קידושין או רצון להימנע מאיסורים.

זאת ועוד. כיוון שהצדדים חשבו שהם נשואים וטקס הנשואין סיפק את רצונם מבחינה זו, אין לחוש שמא היו לאחר מכן קידושי ביאה ביניהם. (עיין בהרחבה בפסק דינו של הגאון ר"א גולדשמידט זצ"ל בפד"ר ז' עמודים 64-62.)

עוד טוען ב"כ האישה שיש לצרף את השיטות המחמירות בנישואין אזרחיים, שכן מעמדם של הצדדים אינו פחות מבני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים.

אנו דוחים טענה זו.

דבר פשוט, ברור ומוסכם שהעיקר להלכה כדעת רוב האחרונים שלנישואין אזרחיים אין משמעות הלכתית ואין צורך בגט. לרווחא דמילתא מצריכים גט לחומרא, ובמקום חשש עיגון אין מחמירים כלל. להרחבה עיין בשו"ת אגרות משה, אבן העזר ח"א סימן עה; שו"ת יביע אומר, ח"ו סימן א ; שו"ת ציץ אליעזר, ח"ב סימן יט.

זוהי גם מסורת הפסיקה בבתי הדין הרבניים.

5. טענתו העיקרית של ב"כ האישה הינה, שהצדדים הוחזקו כנשואים, ומשכך, הרי האישה עומדת בחזקת נשואה לאיש. ב"כ האישה תומך את טענתו בפסיקת השו"ע, אבן העזר סימן יט סעיף ב, ובפס"ד שהובא בפד"ר ד' עמוד 253.

אנו דוחים גם טענה זו.

אין מקום לחזקה זו כאשר ניתן לעמוד על האמת וידוע וברור שאין לה בסיס. כך כתב בשו"ת פני יהושע, ח"א סימן א (הובאו דבריו באוצר הפוסקים ח"ט עמוד ח), וזאת בהסתמך על תשובת הריב"ש סימן ו ותשובת הרמב"ן סימן קלח.

במקרה אשר לפנינו נתברר למעלה מכל ספק שהליך רישום הנישואין היה מפוברק ומזויף ושהקידושין היו לכל היותר בפני עד אחד. אנו סבורים כי במקרה זה אף בעל שו"ת עין יצחק אבן העזר סימן מז, יודה שאין החזקה עושה כלום.

6. גם אם יש מקום לחשש כלשהו, שכן כלשון "הקדושת יו"ט" (למהרי"ט אלגאזי סימן ד), "באיסור ערווה חיישינן לכל הסברות להחמיר", אין זה מביא לקביעה שהיה מעשה קידושין שיש לו נפקויות ממוניות או שיוצר איסור חדר"ג על הבעל, אלא לכל היותר לקביעה בדבר צורך בסידור גט לחומרא.

ו. הכרעה
סוף דבר, לאור כל האמור אנו פוסקים כדלקמן:
1. נישואי הצדדים בטלים מעיקרם.

2. העתק של פסק דין זה ישלח לפקיד מרשם אוכלוסין במשרד הפנים.

3. מזכירות בית הדין תקבע לצדדים מועד לסידור גט לחומרא. במידה ומי מהצדדים לא יתייצב לסידור הגט, הוא יוכנס לרשימת מעוכבי החיתון של הנהלת בתי הדין.

4. התנהלותו החמורה של 'הרב' מסדר הקידושין מצריכה בדיקה מעמיקה לרבות בדיקת היבטים מערכתיים.

5. העתק של פסק דין זה יישלח ללשכת הרב הראשי לישראל ונשיא מועצת הרבנות הראשית וליועץ המשפטי לשיפוט הרבני.

ניתן ביום י"ח באדר התשע"ב
(12/03/2012)