הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י בתאריך 31/05/66, לפני למעלה מ-45 שנה, ולהם 4 ילדים בגירים.

בתאריך 09/10/07 פתחה האשה תיק לתביעת גירושין כאשר לדבריה עילת הגירושין היא מילים גסות ואיומים לפגוע באשה. עילה זו מעולם לא הוכחה במהלך הדיונים בבית הדין.

האשה מציינת בכתב התביעה כי עקב הסבל מבעלה עזבה את הדירה בתאריך 09/08/06 ועברה לגור אצל בתה והשאירה את הבעל בדירה.

בסעיף 5 לכתב התביעה מציינת האשה כי "הצדדים גרים בנפרד ואין לאשה כל כוונה לחזור לחיים המשותפים עם הבעל, האשה לא רוצה את הבעל ורק רוצה להתגרש ממנו בגט פיטורין כדמו"י".

בתאריך 25/09/08 הגיש אף הבעל תביעת גירושין. בסעיף 13 לתביעתו מציין הבעל כי בתאריך 24/08/08 חייב בית המשפט את הבעל במזונות אשתו בסך 800 ₪ לחודש, ובסעיף 14 מציין כי "מרגע שהאשה קבלה את המזונות היא שכחה את דבריה הנ"ל שפורטו בתביעת הגירושין שהיא הגישה, והחליטה שכדאי לה להמשיך להיות נשואה וזאת על מנת להמשיך ולקבל את סכום המזונות". ואכן בפרוטוקול מיום י"ז אלול תשס"ט טען ב"כ האשה שהאשה לא רוצה להתגרש, וכן בפרוטוקול מיום ג' חשון תשע"ב חזר שוב על דבריו הנ"ל.

יש לציין כי לצדדים אין רכוש מלבד זכות מגורים בדירה שבבעלות חברת פרזות בשכונת נווה יעקב בירושלים, כאשר משולם שכ"ד לפרזות בסך של כ-200 ₪ לחודש.

בית הדין, בהחלטותיו מיום ד' טבת תש"ע ומיום ד' סיון תש"ע, קבע כי שני הצדדים מעוניינים בגירושין, אלא ששניהם רוצים את הדירה השייכת לפרזות.

בהחלטה מיום ד' אדר א' תשע"א החליט בית הדין כי על הצדדים להתגרש ויתחלקו בזכויות שווה בשווה.

בתאריך י"ג אייר תשע"א החליט בית הדין על הגשת סיכומים, אך עקב העברת התיק להרכב אחר הוחלט על קיום דיון נוסף שהתקיים בתאריך ג' מרחשוון תשע"ב, כאשר במהלך הדיון ניסה בית הדין להביא את הצדדים להסכם, ובסופו של הדיון הוחלט שבית הדין יפנה לחברת פרזות לברר האם ניתן לרכוש את הדירה או לחילופין להחזיר את הדירה ושכל אחד מהצדדים יקבל דירה קטנה.

עד היום בית הדין לא קבל כל תגובה מחברת פרזות, אך הומצא לבית הדין העתק פסק דין של בית המשפט מתאריך 24/08/08 שבו נאמר בסעיף 5 שבית המשפט פנה בנידון לחברת פרזות, ו"מתשובת פרזות עולה שבמקרה בו לא נשארו לבני הזוג ילדים המתגוררים עמם, המשך מגורי בני הזוג בדירה תיעשה עפ"י החלטת בני הזוג ללא התערבות החברה".

הצדדים הגישו סיכומים לבית הדין ולאחר העיון בסיכומים ובכל החומר שבתיק, בית הדין מבהיר בזה כדלהלן:

אין כל ספק ששני הצדדים מעוניינים בגירושין ועל כן שניהם חייבים להתגרש כמבואר בדברי רבינו ירוחם בספר מישרים, נתיב כ"ג. אכן אף שגם האשה חייבת להתגרש, בכל זאת היא זכאית לזכויותיה בדירה שבבעלות חברת פרזות.

במשך חמש השנים האחרונות הבעל הוא שמתגורר לבדו בדירה לאחר שהאשה עזבה מרצונה את הדירה ועברה להתגורר אצל בתה, כשלאחרונה שכרה דירה קטנה ועברה להתגורר שם.

מאחר שלאחר הגירושין אין אפשרות למגורי שניהם בדירה ומאחר והבעל הוא שמתגורר בשנים האחרונות בדירה וכמו כן אף עפ"י ההלכה לבעל זכות ראשונית להתגורר בדירה וכמ"ש חז"ל "טלטולי דגברא קשה מדאיתתא" והאשה נדחית מפניו, ועל כן הבעל זכאי להמשיך ולהתגורר בדירה, וזאת בתנאי שישלם לאשה את מחצית שכר הדירה המקובל בדירה כזו בשכונת נווה יעקב בירושלים. מאידך גיסא, זכותו של הבעל לקזז ממחצית שכר הדירה את מחצית התשלום החודשי שמשלם לחברת פרזות, וכמו"כ במידה והאשה ממשיכה לקבל סיוע לדיור (כפי שקיבלה בעבר כמפורט בסעיף 21 לפס"ד מבית המשפט), זכאי הבעל לקזז מחצית מסכום זה ממחצית תשלום שכר הדירה הנ"ל, כך שלכל אחד מהצדדים תהיינה זכויות שוות הן בדירת פרזות והן בזכויות לסיוע בדיור.

לאור כל האמור לעיל מחליט בית הדין כדלהלן:
א. שני הצדדים חייבים להתגרש ועל כן האשה הפסידה את זכותה למזונות ומדור.
ב. האשה זכאית למחצית שכר הדירה של הדירה בבעלות פרזות. זכות זו היא זכות רכושית השייכת לאשה.
ג. הבעל רשאי להישאר להתגורר לבדו בדירה וזאת תמורת תשלום מחצית שכר הדירה לאשה.
ד. הבעל זכאי לקזז ממחצית שכר הדירה את מחצית התשלום החודשי שמשלם לחב' פרזות וכמו"כ זכאי לקזז את מחצית דמי הסיוע לדיור במידה והאשה מקבלת מהרשויות.
ה. לאחר שהצדדים ימציאו לבית הדין חוו"ד של מתווכים על גובה שכר הדירה של הדירה בנווה יעקב ולאחר שימציאו אף את סכום התשלום לפרזות וכן את הסכום של הסיוע לדיור, בית הדין יקבע את הסכום המדויק המוטל על הבעל לשלם לאשתו מידי חודש.
ו. קובעים מועד לסידור גט ליום שלישי כ"ה ניסן תשע"ב 17/04/2012 שעה 9:00.

ניתן ביום י"ד בשבט התשע"ב (07/02/2012)




1. הוגש ערעור על פסק דין זה בתיק (ביה"ד הגדול) 886807/1 פלוני נ' פלונית. פסק דין בערעור ניתן ביום ז' באב התשע"ב (26/07/2012).