הערעור שלפנינו הוא על החלטת ביה''ד האזורי מתאריך 16.3.08 שבה נאמר: "מקפיאים את חיוב האב למזונות הילדים ע''פ כל פסקי הדין שניתנו ע''י ביה''ד עד להוראה אחרת של ביה''ד", וכן על החלטה מאוחרת יותר מתאריך 18.6.09 שבה נאמר: "כל עוד שהילדים לא יפגשו עם אביהם, פסה''ד למזונותיהם ימשיך להיות מוקפא".

בהחלטה מתאריך 14.4.11 של בית הדין הגדול בהרכב קודם שדן בערעור, הוצעה לצדדים הצעת פשרה אולם המערערת סירבה לקבל את ההצעה.

לאחר ששניים מחברי ההרכב הקודם פרשו לגמלאות נקבע דיון לפני ההרכב הנוכחי, ושוב הוצעה לצדדים הצעת פשרה, אולם המערערת שוב מסרבת לפשרה ומבקשת שביה''ד יכריע בערעור.

הנדון שלפנינו הוא חיוב האב במזונות ילדיו כאשר ישנה סרבנות קשר.

מעיון בחומר שבתיק עולה שאין חולק שבתקופה שקדמה לפסה''ד מיום 16.3.08, החל משנת 2005, האם הפרה וסיכלה את הסדרי הראיה שבין האב לילדיו. היא לא הופיעה לדיונים שנקבעו, ולא הביאה את הילדים למפגשים עם הפסיכולוגית ד''ר נעמי כהן שנועדו לסייע ולהסדיר את המפגשים עם האב, כפי החלטת ביה''ד. רק לאחר 3 חודשים מהחלטת ביה''ד המורה לאם להביא את הילדים לד''ר נעמי כהן, הגיעה האם למפגש.

וכך כותבת ד'''ר נעמי כהן בחוו''ד לביה''ד מתאריך 14.2.08: "האם הגיעה כועסת, סרבנית, ולהרגשתי ללא שום נכונות להגיע להבנות או לסייע ביצירת קשר עם האב"...; "בתחושתי ובלא שבדקתי זאת, במצב הדברים כמות שהוא קיימת סרבנות קשר על רקע הסתה קשה".

זהו הרקע שהביא להחלטת ביה''ד האזורי מיום 16.3.08, וכך כותב ביה''ד:

ביה"ד רואה בחומרא את אי הופעת הנתבעת וב"כ לדיון למרות החלטות ביה"ד שלא לדחות את הדיון, בגלל אי הופעת הנתבעת לדיונים קודמים והתחמקותה לקיים הוראות ביה"ד בעניין הילדים זמן רב. ביה"ד כבר התרה בעבר שאם לא תקיים את החלטות ביה"ד, ישקול ביה"ד הקפאת המזונות. הואיל והאם לא הלכה לד"ר נעמי כהן כפי החלטת ביה"ד וגם היום התחמקה מלהופיע לדיון והמציאה אישור רפואי שאין בו כלום, נענים לבקשת ב"כ האב, ומחליטים:

א. קובעים דיון ליום חמישי ה' ניסן תשס"ח (10.4.08) שעה 10:30. להזמין את הנתבעת בהתראה.

ב. על הנתבעת לפנות עם הילדים ללא דיחוי לד"ר נעמי כהן כפי החלטה ביה"ד.

ג. מקפיאים את חיוב האב למזונות הילדים על פי כל פסקי הדין שניתנו ע"י ביה"ד עד להוראה אחרת של ביה"ד.

מעיון בתיק האזורי עולה שלאחר החלטה זו של הקפאת המזונות חודשו המפגשים של הילדים עם האב באמצעות הרב דוד לוי שסייע בקיום המפגשים ואף שלח מכתב לביה''ד על הצלחת המפגשים. אולם למעשה לאחר שלושה מפגשים הודיע הרב דוד לוי שאינו יכול להמשיך בסיוע למפגשים עקב בעיות בריאותיות.

בהחלטת ביה''ד מיום 24.4.09 כותב ביה''ד:

"להביא לידיעת האם את מכתבו של הרב לוי.

ביה"ד יראה בחומרה אם לא תחדש את הקשר של ראיית הילדים עם האבא. ביה"ד ישקול לנקוט כנגדה באמצעים העומדים לרשותו."

משמע שעד לתאריך זה היה שיתוף פעולה מצד האם והילדים לתקופה של בערך כשנה, ומכאן ואילך הופסקו שוב המפגשים. ובתאריך 18.6.09 כותב ביה''ד:

"כל עוד שהילדים לא יפגשו את אביהם, פס"ד למזונותיהם ימשיך להיות מוקפא."

לטענת האם המערערת, טעה ביה''ד האזורי בכך שהקפיא את המזונות שכן לטענתה האב הוא זה שאשם בכישלון הקשר עם ילדיו, מאחר והתנהגותו בעת המפגשים עמם שהייתה מלווה בצעקות וכפיית דעתו עליהם, היא זו שהביאה לריחוק הילדים ממנו ולה אין חלק בזה.

לעומת זאת טוען המשיב, שעד שנת 2005 היו הסדרי הראייה תקינים, ורק בשנת 2005 כשהגיש תביעה למשמורת על הילדים החלה האם לטענתו להפר את הסדרי הראייה ולהסית את הילדים נגדו, ורק לאחר שניתן פס''ד להקפאת המזונות החלה לשתף פעולה, ואכן התקיימו מספר מפגשים בשיתוף הרב לוי, ולאחר שהרב לוי הודיע שאינו יכול להמשיך הציע האב מומחית בשם גב' וואלך שתסייע בהמשך המפגשים, אולם הילדים לא רצו להמשיך במפגשים עקב הסתת האם לטענתו.

לאחר העיון נראה שאין להאשים את האב במצב שנוצר. אמנם נכון שלאחר תקופה ארוכה החל משנת 2005 שבה האב לא ראה את ילדיו היה צריך להתנהג במפגשים באופן יותר עדין, אולם לשם כך ביה''ד קבע בהחלטותיו שלמפגשים יתלוו אנשי מקצוע שיסייעו בגישור בין האב לילדיו.

האב לאורך כל הדרך היה מעוניין בכך אולם האשה והילדים לא שיתפו פעולה.

בנוגע לחיוב האב במזונות לבן סרבן קשר, יש להבחין בין שני אופנים. יש מקרים שסרוב הקשר נובע כתוצאה מהסתת האם נגד האב, ויש מקרים שהסרוב נובע מרצון הילד בעצמו.

בנדון זה נחלקו הדעות בין הדיינים בערעור בביה''ד הגדול, שנדון לפני כבוד הדיינים הגר''ש ישראלי זצ"ל, הגר''א גולשמידט זצ"ל והגר''ע יוסף שליט''א [הובאו דבריהם במשפטי שאול סי' כ''ג ].

לדעת הגר''ש ישראלי, "חיוב האב במזונות מותנה בהיותו ברשותו ואם האם מעכבת יכול הוא לומר: 'אם אינו אצלי לא אתן לו מזונות' (סי' פ"ב ו')". ולדעתו אם האם מונעת את הסדרי הראייה חוב המזונות מוטל עליה. וכך הוא כותב שם:

"אין כאן אפוא שום הטלת עונש על הילד, שכתר"ה מתקומם נגדו, ורואה בגלל זה דברי הח"מ כ"חידוש" ש"אין לך בו אלא חידושו". אלא העברת החוב המוטל על האב – על האם. וז"פ וברור.

ומכאן הלימוד יוצא לניד"ד, שהרי לית מאן דפליג שפגישות האב עם הבת לעתים מזומנות הן לטובת הבת, וחלק חשוב בחינוכה, הרי האם בעכבה פגישות אלה, פועלת לרעת הבת, ואינה מאפשרת לאב למלא חובת החינוך המוטלת גם עליו במדה מסוימת, וע"כ גם בזה יכול לומר האב: אם אני מנוע מלהפגש עם הבת, ועי"ז חינוכה נפגם, לא אתן לה מזונות ותזוני אותה את."

לעומת זאת לדעת הגר''א גולדשמידט הלכה זו נאמרה רק כשהעיכוב הוא מחמת הבן בעצמו וכך הוא כותב שם:

"וכאשר כל ההלכה הזאת חידוש הוא – כלל הוא "אין לך בו אלא חידושו", היינו ההלכה כפי שנאמרה, והוא: רק בבן, אשר מקומו הוא אצל האב ש"הוא מצווה עליו בכמה דברים ובפרט ללמדו תורה", ורק כאשר המדובר הוא על עצם מקום המצאו "להיות אצלי", ורק כאשר העיכוב הוא מצד הבן עצמו. ואין בידינו להרחיב את ההלכה הזאת ולהחילה גם בבת, וכאשר המדובר הוא בפגישות בלבד, וכאשר העיכוב הוא מצד האם ולא מצד הבת. המזונות הן בשביל הבת עצמה ולא בשביל האם, והאם אינה אלא שליחה של הבת לתבוע עבורה, ואין בכחנו להטיל עונשים על הבת בגלל מעשי האם.

וזאת, מבלי להקל ראש במעשה הרע הזה של האם המונעת את הקשר בין האב ובין בתו, ולא רוצה לדעת ולהבין כי את נפש הבת היא קובעת חלילה בזאת.

אולם, אין אנו מוסמכים לבדות עונשים מלבנו ולהטילם כראות עינינו על העושה שלא כהוגן. ובמיוחד כאשר העונש הוא בעצם מהותו מבחינת ההלכה לא על העושה אלא על הבת הקטנה."

הגר''ע יוסף שליט''א בפסה''ד שם לא מכריע בין הדעות, וכך הוא כותב שם:

"קראתי בעיון את דבריהם של עמיתי כב' הגר"א גולדשמידט והגר"ש ישראלי (שליט"א) [זצ"ל]. מבלי להכריע בבעיא העקרונית בה הם מחולקים, דעתי היא כי בנידון דנן שהמערערת היא אשה נשואה, ולא נטען ולא הוכח שיש לה נכסים שאין לבעלה רשות בהם, או שיש לה הכנסות ממעשה ידיה העודפים על מזונותיה, לכן אין לפטור את המשיב ממזונותיה של הבת."

בנדונינו אין בידינו לקבוע שטעה ביה''ד האזורי בכך שהקפיא את המזונות, מכיוון שבין אם סרבנות הקשר נבעה מכח הסתת האם ובין אם נבעה מרצון הילדים בעצמם, יש להחלטה זו מקום בהלכה ויש לה על מה להסתמך, וגם אם נאמר שהדבר ספק אזי מספק אין להוציא מזונות מהאב שהוא המוחזק.

יצוין שלו היה מדובר במזונות שוטפים, לא היה נראה לפטור האב מחיוב מזונות על סמך ההלכה "אם אינו אצלי לא אתן לו מזונות" שהמדובר במשמורת ולא בביקורים. ויתכן שהמדובר באם אמידה שיכולה לפרנסו, אחרת בוודאי חוזר החיוב על האב שהוא לא גרע מקופת הקהל שמחויבת לפרנסו וכל שיש לו אב בוודאי בראש ובראשונה מוטל עליו החיוב, אא"כ האם אמידה שאז הוסט חיוב מהאב לאם כאשר האם מעכבת העברת המשמורת, מאחר ויתכן ותקנת חכמים בחיוב מזונות הילדים נגזרת ממקום בו אמורה להיות המשמורת, וכאשר האם לא זכאית להיות משמורנית לא מגיע לה מזונות עבור הבן, בניגוד לביקורים שאין להם קשר עם חיוב המזונות. ועכ"פ הלכה עמומה זו הבו לן דלא לוסיף עלה להחילה גם בנוגע לסרבנות קשר בנוגע למזונות שוטפים שחיי נפש תלויים בכל יום. אולם כשהמדובר בהשבת כספי האם, יש מקום לומר – מכיוון שגם חייבת בצדקה ונראה שהאם הייתה אשמה בסרבנות קשר – שאין להשיב כספי צדקה, ומשכך נראה עקרונית שאין מקום לקבל את הערעור על החלטת ביה''ד האזורי.

אולם מאחר והאב מרצונו הטוב הסכים להצעת פשרה ברוח הדברים שהציע ביה''ד, ובנוסף היתה תקופה של בערך כשנה שכן היה שיתוף פעולה מצד האם והילדים כאמור לעיל, ביה''ד רואה לנכון לאמץ את הצעת הפשרה של האב, לפיה:

1. המשיב מסכים לפתוח חשבון בנק מיוחד ולהפקיד בו 40% מהמזונות שהיו אמורים להשתלם עבור הילדים אלמלא החלטת עיכוב הליכים ע"י בית הדין הרבני האזורי.

2. ההפקדה הזו תעשה בשיעורים לפי יכולת המשיב, אך כאשר כל אחד מהילדים יתחתן, אזי המשיב ישלים כל יתרת הסכום המגיע לילד, דהיינו עד 40%, וכסף זה ימסר לילד לפני הנישואין.

3. החשבון ינוהל ע"י המשיב או ע"י נאמן לפי בחירת בית הדין, אך לא ע"י המערערת, והנאמן יקבע מתי להעביר כל חלק מהכספים המופקדים.

4. חשבון הבנק ייסגר רק לאחר שכל הכספים יופקדו וימסרו לילדים.

5. אם הילדים (כל אחד מהם) לא יהיו נשואים בתום 10 שנים מהיום, ישולמו להם חלקם כאמור לעיל במלואו מבלי שימתינו עד לנישואיהם.

6. הסכום האמור בסעיף 1 לעיל יוצמד למדד יוקר המחיה מהיום.

ביה''ד נותן תוקף של פסק דין להצעה זו.

בנוסף על האב לשלם לאם סך 4000 ש''ח עבור שיעורי הנהיגה של הבת כפי הצעת הפשרה של ביה''ד, וזאת רק עם הצגת קבלות על התשלום מצד האם.

בכפוף לנ"ל, הערעור נדחה.

הרב ציון אלגרבלי – דיין

ראיתי את אשר כתב ידידי הרה"ג ציון אלגרבלי שליט"א, ואני מסכים למסקנתו. אף על פי שבעניין חיוב האב במזונות ילדיו כאשר ישנה סרבנות קשר מצד האם או הילדים יש מקום להאריך. אולם בנדון דידן שהילדים גדלו והנדון הוא גבייה רטרואקטיבית במציאות שאינה ברורה, יש לקבל את הצעת הפשרה שהציע הבעל.

הרב אליעזר איגרא – דיין

ניתן ביום ג' באב התשע"ב
(22/07/2012)