לפני בית הדין מונחת תביעת הבעל לשלום-בית, וכי אם האשה תסרב לכך יכריז בית הדין על אשתו – מורדת.

עובדות והליכים
ביום 7/1/10 הגישה האשה תביעת מזונות ופרוק שיתוף בבית המשפט לענייני משפחה.

ביום 24/4/10 הגיש הבעל תביעה לשלום-בית בה מבקש הבעל כי בית הדין יפעל למען שיקום חיי הנישואין באמצעות הפניית בני הזוג לטיפול זוגי שיסייע בהשבת האשה לשלום-בית ובמציאת פתרון כולל לכל המחלוקות שבין הצדדים.

לדבריו, כל ניסיונותיו לדבר על לב אשתו ולפייסה העלו חרס, ואף דברי שליחים מצד הבעל ומשפחת האשה לחזור בה מרצונה להתגרש, נפלו על אוזניים אטומות.

עוד הוסיף, כי מיום שהגיש תביעה זו החלה האשה למנוע ממנו חיי אישות, וזאת כדי לצערו. היא החלה לריב עימו, לקללו ולמרוד ממלאכות.

ביום 13/7/10 התקיים דיון, ובו טענה ב"כ האשה כי "למעשה האשה החליטה להתגרש מהבעל ובשלב זה הגישה תביעה לאיזון משאבים". בסופו של הדיון הסכימה האשה להצעת בית הדין לטיפול זוגי אצל הגב' אמסלם, אולם במפגש אצלה סירבה לשתף פעולה, והתנתה את המשך הטיפול בחתימה על הסכם כלכלי עם בעלה.

לאחר דיון בבית הדין ביום 3/4/11, חזר בית הדין והפנה הצדדים לטיפולה של הגב' אמסלם, אך האשה חזרה וסירבה לשתף פעולה בטיפול אצל הגב' אמסלם מטעמים לא מובנים.

בניסיון נוסף הפנה בית הדין את הצדדים לטיפול זוגי אצל הגב' ורד ארנון, והדבר לא צלח.

מנגד, טוענת האשה באמצעות ב"כ, כי לאורך כל שנות הנישואין הבעל עסוק בעצמו ומתעלם מהאשה. לדבריה, הבעל נוהג לבלות בנפרד מהאשה והמשפחה, ועסוק בהנאותיו ובילוייו המגוונים; כולל טיולים בחו"ל בגפו ובילוי במועדונים עד שעות מאוחרות. הוא נוהג לבלות עם נשים צעירות, ניהל רומן עם אשה ידועה מאשדוד, ואף מספרים כי לבעל בן או בת מחוץ לנישואין.

עוד הוסיף ב"כ האשה כי מחקירת הבעל עולה כי לבעל אתר בפייסבוק בו מופיעים ביטויים רבים המלמדים על קשר אסור עם נשים.

כמו כן טוען ב"כ האשה כי כל המפגשים של הבעל עם יועצות נישואין שמינה בית הדין היו לצרכים טקטיים של הבעל.

דיון
בנידוננו אין מחלוקת כי האשה מונעת מבעלה קיום יחסי אישות, והשאלה היא אם יש הצדקה לכך.

ידועים דברי ה"בית מאיר" ריש סימן ע"ז שכתב על דברי ה"בית שמואל" שם סק"ה, כי לא תיחשב מורדת בכי האי גוונא שאינה מורדת כדי לצערו כי אם לכופו לזונה, דהא קיימא לן בחושן משפט, סימן ד', עביד אינש דינא לנפשיה, וא"כ מי יכריחנה לילך לבי"ד לכופו, אם היא תוכל לכופו במרדה. וכן מורה הלשון בסעיף ב' (סימן ע"ז שם):

ואם מרדה כדי לצערו מפני שעשה לה וכו' וכיוצא בדברים אלו, משמע דווקא כיוצא באלו שהם אך נקמה על העבר, אבל לכופו על העתיד במה שהדין עמה אינה מורדת...

והנה בנדון דידן טוענת האשה כי מורדת מחיי אישות מאחר שבעלה מחזיק בסורו בהאשימה אותו כי יש לו קשרים אסורים עם נשים וכיוצא באלו.

והנה אילו נכונים היו דבריה, אכן היתה מחזיקה בעילה המצדיקה הענשת הבעל כאשר המטרה לתקנו ולכופו על העתיד. אולם מעיון בחומר המצוי בתיק לא נמצא כי האשה הוכיחה את טענותיה. אדרבה, למרות ההאשמות הרבות בהם מואשם הבעל – ומיוחסים לו קשרים עם נשים ששמן ננקב ונזכר – בכל זאת לא ראו לנכון לזמן נשים אלו לעדות כדי לאשש ולהוכיח את טענותיהם.

בית הדין דוחה את ראייתם מדף הפייסבוק של הבעל בהם נאמרו אמרות שפר של הבעל ומחמאות מנשים. לא מבעיא כי אמירות אלו אינן חורגות מהמקובל בתוך חוג המשפחה, אלא שכאמור, היה בידיה של האשה להביא לעדות וחקירה את הנשים המוזכרות ולאשש את טענותיה, והיא לא עשתה זאת.

זאת ועוד, כאמור האשה הגישה בבית המשפט לענייני משפחה תביעה לפרוק שיתוף, ולאורך כל הדיונים התנתה את הסכמתה לשלום-בית, בכך שייחתם הסכם כלכלי שמסדיר בפסק דין את זכויותיה השוות בכל נכסי הבעל.

והנה בשו"ע אבהע"ז סימן י"ז סעיף מ"ג נפסק ביחס לנאמנות אשה להעיד כי מת בעלה בכדי שיתירוה להינשא

האשה עצמה נאמנת לומר שמת בעלה ותינשא או תתייבם על פיה ונותנין לה עיקר כתובתה... במה דברים אמורים כשבאה לבית הדין ואמרה מת בעלי התירוני ולא הזכירה שם כתובה, מתירין אותה לינשא ומשביעין אותה ונותנים לה כתובתה, אבל אם באה ואמרה מת בעלי תנו לי כתובתי, אף לינשא אין מתירין אותה שעל עסקי הכתובה באה, והרי זו בחזקת שלא מת ואין דעתה לינשא אלא ליטול כתובתה מחיים בלבד.

העולה מהלכה האמורה, כי נאמנותו של אדם נחלשת ונפגמת כאשר מערב בטענתו המרכזית תביעות ממוניות. ולכן בנדון דידן נחלשות טענות האשה נגד בעלה לגבי נאמנותו אליה, מאחר שכרכה והתנתה את הסכמתה לשלום-בית בהסדרת הסכם כלכלי. דבר זה מעלה ספק שלא נאמנותו של בעלה אליה בראש מעייניה, אלא הרכוש – ועילה מצאה לה, וכל מורדת טענת אית לה.

זאת ועוד, הנה בראשית ההתדיינות בבית הדין שכנע בית הדין את האשה, והיא הסכימה לשתף פעולה בטיפול זוגי למען שלום-בית אצל עו"ס בית הדין. וכך כתבה לבית הדין:

במפגש – [פלוני] הביע רצון ונכונות להגיע לתהליך שלום בית, [פלונית] סירבה בכל תוקף.

לטענתה – בבית הדין הוחלט ששלום בית יהיה תחת הסכם כלכלי – [פלונית] חשה חוסר אמון מוחלט ב[פלוני] – לדבריה – במהלך שנות נישואיהם היו בגידות, הימורים וחיי חופש מצידו של [פלוני] ולכן היא מוכנה להירתם לשלום בית למען שלמות המשפחה רק לאחר ש[פלוני] יעשה צעד של אמון ויחתום על הסכם כלכלי.

בשיחה עם עו"ד של [פלוני] נאמר כי ההסכם שנדרש מ[פלוני] אינו מציאותי. [פלוני] מצידו מוכן לחתום ולחלק כל רכוש ימצא ברשותו. מכיוון ש[פלונית] דורשת סכומים שאינם בנמצא יארך זמן עד שיגיעו להסכם כלכלי.

בהתאם לכך הצעתי לבני הזוג שבו בזמן שעו"ד מנהלים בצד הממוני יגיעו הם לתהליך שלום בית. [פלוני] הסכים והביע נכונות להגיע, לשמוע, ללמוד ולהשתפר אך [פלונית] התנגדה בכל תוקף.

שוחחתי עם [פלונית] מספר פעמים בטלפון באריכות ע"מ להסביר לה את החשיבות בתהליך שלום בית במקביל להתנהלות ההסכם הכלכלי אך [פלונית] התנגדה ולא הסכימה לתת סיכוי נוסף לתהליך שלום בית ללא הסכם כלכלי.

בהתאם לכך נבצר ממני, לצערי, להתחיל בהליך של הנחיה עם בני הזוג.

בית הדין דחה את טענותיה התמוהות של האשה להחלפת המטפלת הזוגית, וקבע כי עליה לשתף עם יועצת הנישואין, הגב' אמסלם. בהחלטה מיום כ"ח באדר ב תשע"א 3/4/11 נאמר:

לאחר שמיעת דברי הצדדים וב"כ ולאחר שהאשה הודיעה שמשנה את עמדתה הקודמת בה לא הסכימה לתת סיכוי נוסף לתהליך שלום-בית ללא הסכם כלכלי ואילו עכשיו בעמדתה החדשה מסכימה לתת סיכוי נוסף לשלום-בית ללא תנאי כלכלי באמצעות המגשרת והיועצת הגב' אמסלם, אי לכך מפנה בית הדין את הצדדים שוב לגברת אמסלם לצורך הליך שלום-בית, ובית הדין יבחן בעתיד את כנות הצדדים לשלום-בית לפי מהלך צעדיהם.

לאחר מפגש בודד נוסף אצלה, חזרה וכתבה הגב' אמסלם לבית הדין כדלהלן:

קיבלתי פנייתכם בעניין בני הזוג [פלוני ופלונית].

גב' [פלונית] פנתה אלי בבקשה להתחיל בהליך שלום בית ובקשה פגישה דחופה לפני חג הפסח ע"מ שהחג יעבור באווירה משפחתית טובה.

למרות הלחץ הרב באותה תקופה, נעתרתי לבקשתה מתוך תקווה שבני הזוג אכן יתחילו בהליך שלום בית.

במהלך הפגישה [פלונית] העלתה טענות כנגד התנהגותו של [פלוני] – בעלה. לדבריה [פלוני] נסע למס' ימים בלא ליידע אותה, מגיע הביתה בשעות מאוד מאוחרות ואינו לוקח חלק במטלות הבית. [פלוני] מצידו הכחיש את הדברים.

בהסכמת בני הזוג גיבשנו תוכנית משותפת כיצד להעביר את החג ביחד ובשלום: [פלוני] התחייב להגיע הביתה בשעות סבירות, לקחת חלק במטלות הבית ולבלות בחוג משפחתה של [פלונית] את החג.

נקבעה פגישה נוספת מיד לאחר החג. ביום הפגישה [פלונית] בקשה לבטל את הפגישה ואמרה שתיצור קשר לגבי מועד אחר. הקשר נותק – [פלונית] לא יצרה קשר.

כעבור שבוע יצרתי קשר עם שני הצדדים: [פלוני] טען שהוא מחכה לפגישה. לדבריו ביטול הפגישה הוא מצידה של [פלונית]. ניסיתי ליצור קשר עם [פלונית] במשך כמה ימים, אך לא הייתה תגובה ולא כל מענה חוזר.

בהתאם לכך הריני מוסרת את חוות דעתי לבית הדין: [פלוני] הביע רצון להגיע להליך שלום בית, אך לא כן [פלונית].

גם בפעם הקודמת ההתנהלות הייתה דומה: [פלונית] הגיעה לפגישה אחת בלבד וסירבה להמשיך למרות כל שיחות הטלפון שניהלתי עימה ע"מ לשדלה בנועם ומתוך אכפתיות אמיתית וכנה לנסות להציל את שלמות משפחתה. (תמוהה בעיני טענתה כפי שנראה ממכתבם אלי.)

בסיכומו של עניין – לא נתן להשכין שלום בית במצב בו רק אחד מן הצדדים משתף פעולה.

ביום ט"ו בתמוז תשע"א 17/7/11 התקיים דיון נוסף, ובו בית הדין גיבש מתווה נוסף בניסיון להביא את האשה לשיתוף פעולה בייעוץ נישואין למען שלום-בית כדלהלן:

לאחר שמיעת דברי ב"כ הצדדים מחליט בית הדין כדלהלן:

הצדדים יגישו לבית המשפט הנכבד תוך 5 ימים מהיום, בקשה מוסכמת להקפאת כל ההליכים שבין הצדדים, כל זמן שייארך ניסיון לשלום בית, עד שאחד הצדדים יודיע לבית הדין בכתב ובמקביל לבית המשפט, כי נכשל ניסיון לשלום בית. הצדדים התחייבו לשתף פעולה עם הייעוץ שיקבע על ידי בית הדין תוך 5 ימים כנ"ל, ובמקביל יימשך תשלומי המזונות מהבעל לאשה תוך זמן הניסיון לשלום בית.

בהחלטה מיום כ"ב בתמוז תשע"א 24/7/11 מינה בית הדין את יועצת הנישואין ורד ארנון ממושב ניר גלים כמטפלת הזוגית של בני הזוג.

מתכתובת הבקשות המצויות בתיק עולה כי מוסכם על הצדדים כי הם נפגשו פעם אחת אצל היועצת הנ"ל. לדברי הבעל הוא רצה להמשיך בטיפול, ואילו לדברי האשה המטפלת אמרה להם שאין טעם בהמשך הטיפול.

מודגש זאת כי הבעל ביקש כי בית הדין יורה למטפלת הנ"ל להגיש את תסקירה בנדון, ואילו ב"כ האשה התנגד בטענה כי על סמך פגישה אחת בודדת לא ניתן ליתן כל חוות דעת... על כן, אלו דברים המדברים בעד עצמם.

אין מנוס מלקבוע כי האשה קבעה מראש את תנאה לשלום-בית וחזרה לחיי אישות, והוא – כניעת הבעל באמצעות קבלת דרישתה לחתום על הסכם רכושי. שיתוף פעולה של האשה בייעוץ הזוגי היה מותנה בקבלת תכתיבה כאמור, וברגע שחשה האשה כי המטפלת אינה מקבלת את עמדתה, החליטה מיד לנתק מגע ולא לשתף איתה פעולה, וכן לא ייעשה.

אשר על כן, לאור כל האמור לעיל ועיון בכל החומר המצוי בתיק, מחליט בית הדין כי האשה מורדת בבעלה.

בית הדין מתרה באשה כי אם לא תחזור מדרכה תוך 30 יום, ותמשיך במרידתה מחיי אישות, יכריז עליה בית הדין מורדת על כל המשתמע בכך.

הרב מיכאל צדוק – דיין

לאחר שמיעת דברי הצדדים וב"כ ועיון בכל החומר המצוי בתיק, מחליט בית הדין וקובע כי האשה מורדת לכל דבר ועניין, לבד מנושא הכתובה שכדי להפסידה יש צורך להתרות באשה שאם לא תפסיק ממרידתה תפסיד את כתובתה.

ניתן ביום ה' בתמוז התשע"ב
(25/06/2012)