לפנינו תביעת האב להפחתת מזונות הילדים. הצדדים גרושים משנת 2004 ולהם 4 ילדים.

העובדות
1. בתאריך 7/11/04 תבע הבעל תביעת גירושין, שהסתיימה ביום 23/12/04 בהסכמה לגירושין. בהסכם הגירושין מיום 12/11/04 נכתב בסעיף 2, כי הצדדים מתחייבים לפעול להעברת הזכויות בדירה לאשה תוך חתימה על מסמכים הדרושים לכך. האשה מתחייבת לפעול להעביר על שמה את חיוב המשכנתא שיש על הדירה.

בסעיף 6 נכתב, הבעל מתחייב לשלם לאשה מזונות ל- 4 ילדיו, שתי קטינות י' וש' וכן שני הבוגרים ד' וז', סך כולל של 3,500 ₪ (סך של 2,700 ₪ עבור י' וש' וסך של 800 ₪ עבור ד' וז'). סכום זה כולל את כל הוצאות הילדים. תשלום מזונות לקטינות יהיה עד הגיען לגיל 18 שנים, ובהמשך ישולם 400 ₪ לכל אחת עד הגיען לגיל 21.

2. בתאריך 11/3/08 התקיים דיון בבקשת האשה להגדלת מזונות. בית הדין התרשם שאין מקום להגדלת מזונות הילדים, שכן האשה מקבלת עבורם סך של 2,700 ₪, אולם עלתה אפשרות לחייב את האב בהוצאות חינוך שלא הוזכרו במפורש בהסכם הגירושין.

עוד התברר בדיון, שהאב כבר אינו משלם לאשה סך 800 ₪ עבור הילדים הבגירים שבינתיים עברו את גיל 21.

עוד התברר שהאשה לא פעלה להעברת זכויותיה בדירה, ולא פעלה להעברת חיוב המשכנתא על שמה. במקום כך הגיעה האישה להסכמה עם האב שימשיך לשלם את תשלומי המשכנתא על סך 600 ₪, וסכום זה יקוזז מדמי מזונות הילדים.

3. בפסק הדין מיום 25/3/08 פסק בית הדין שאין מקום להעלות את דמי המזונות שנקבעו בהסכם הגירושין ע"י הצדדים, אולם, בית הדין סבר שיש מקום לחייב את האב בהוצאות חינוך. משום כך חייב בית הדין את האב להסדיר את תשלום הוצאות חינוך ישירות לבית הספר, ולא דרך האם. בנימוקים לפסק הדין כתב בית הדין, כי למרות שבסעיף 6 להסכם הגירושין נכתב, שסכום זה כולל את כל הוצאות הילדים ומכללא ניתן להבין שסכום זה כולל גם הוצאות חינוך, מכל מקום, הואיל וסכום המזונות אינו מכסה בפועל את הוצאות המחיה והוצאות החינוך, ובית הדין מתרשם שאין לאם יכולת כלכלית לספק לבנות גם הוצאות חינוך, יש להטיל הוצאות חינוך על האב. זאת מאחר שהאב חייב בהוצאות בסיסיות כלפי בנותיו, כשבית הדין מתרשם שיש לאב יכולת כלכלית מדין צדקה, כמבואר בשלחן ערוך, יורה דעה ,סימן רמח סע' א.

4. בתאריך 1/4/09 הגישה האשה תביעה נוספת להגדלת מזונות, ובה תובעה הוצאות נסיעות והוצאות רכישת ספרי לימוד. בית הדין קיבל את עמדת האשה וחייב את האב גם בהוצאות נסיעות ורכישת ספרי לימוד, בנוסף להוצאות חינוך שנפסקו ב- 25/3/08.

5. על פסקי דין אלו הגיש האב ערעור לבית הדין הגדול. בתאריך 25/10/09 התקיים דיון בערעור, כשהאב מבקש לבטל את פסק הדין של בית הדין האזורי מיום 25/3/08 ולפטור אותו מהוצאות חינוך. לטענת האב, תשלומים אלה כלולים בדמי המזונות שהתחייב בהסכם הגירושין. בנוסף הוא טען, שיש לאשה יכולת כלכלית לספק לבנות כדי צורכן.

6. בפסק הדין מיום 1/11/09 דחה בית הדין הגדול את תביעת האב וקבל את עמדת בית הדין האזורי לחייב את האב בהוצאות חינוך נסיעות וכדו'.

7. בתאריך 15/12/11 התקיים דיון נוסף בתביעת האב להפחתת מזונות הילדים, כשגם הפעם מבקש האב לבטל את החלטת בית הדין מיום 25/3/08 ומיום 1/4/09, ולפטור אותו מחיוב בהוצאות חינוך נסיעות ורכישת ספרים. גם בתביעה זו טען האב שלאשה יש יכולת כלכלית וכל מבוקשה הוא להרוויח כספים לעצמה ולא לבנות. לדבריו, האשה יצאה לחו"ל עם הילדים מספר פעמים, יש לה דירה גדולה ויקרה, ויש לה מכונית מסוג מזדה. משום כך, לדבריו, כל טענותיה בדבר חוסר יכולת כלכלית הן שקר, ובפרט לאור דבריה שהגיעה לפת לחם, הכל שקר. כך טען.

טענות האשה: על חלקו בדירה ויתר האב לאשה בהסכם הגירושין, וגם את רכב המזדה נתן לה בהסכם זה. את הנסיעות לחו"ל מימן ידיד של האשה, אך להוצאות המחיה של היום-יום אין לה כדי מחייתה, וכל שכן שלא להוצאות חינוך.

8. בתאריך 19/4/12 התקיים דיון נוסף, במהלכו טענה האשה שנכון להיום, אין האב משלם לבנות מזונות אלא הוא הגדיל את סכום תשלומי המשכנתא, ומשלם את דמי המזונות למשכנתא, וכי היא והבנות הגיעו לפת לחם. לדבריה, האב מנצל לרעה את בקשתה שהוא ימשיך לשלם את תשלומי המשכנתא ומקזזם מסך המזונות.

הצדדים התבקשו ע"י בית הדין להגיש תדפיסי בנק לאימות טענותיהם. אכן הצדדים הגישו תדפיסי בנק המראים שהאב שילם לאשה סך 1,500 ₪ בחודש ובנוסף 600 ₪ עבור המשכנתא, עד סוף שנת 2011. אכן, בשנה האחרונה מינואר 2012 האב מעביר את כל תשלום המזונות 2,100 ₪ למשכנתא ואינו מעבירם לידי האשה, וממילא האב אינו משלם לבית הספר את הוצאות החינוך נסיעות וכדו'.

חיוב האב במזונות הילדים
מזונות הילדים מתחלקים לארבעה סוגים (ראה בעניין זה גם בפסק דין ביה"ד הרבני, בתיק 9308-22-3):
א. קטני קטנים עד גיל שש.
ב. מזונות קטנים מגיל שש עד שיגדלו, דהיינו עד גיל 13 לבן וגיל 12 לבת.
ג. תקנת הרבנות הראשית משנת תש"ד, לחייב במזונות הילדים עד גיל 15.
ד. החלטת מועצת הרבנות הראשית מיום ט' תמוז תשל"ו, לחייב במזונות הילדים עד גיל 18.

א. קטני קטנים עד גיל שש
קיימת מחלוקת הפוסקים בשאלה האם חיוב מזונות של "קטני קטנים" הוא מדין המשנה או מדאורייתא.

דעת רוב הפוסקים שהחיוב הוא מתקנת המשנה, עיין במשנה נדרים פרק ד משנה ג:

"וזן את אשתו ואת בניו אע"פ שהוא חייב במזונותיהן". ובגמ' כתובות סה: "דרש רבי עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה אע"פ שאמרו אין אדם זן את בניו ובנותיו כשהן קטנים אבל זן קטני קטנים עד כמה עד בן שש."

הרמב"ן בפירושו על התורה (שמות כא, ג), על הפסוק "ויצאה אשתו עמו", מזכיר את המדרש שהביא רש"י: "וכי מה הכניסה שתצא? אלא מגיד שהקונה עבד עברי חייב במזונות אשתו ובניו", וכל כך כותב הרמב"ן:

"אע"פ שלא היה הוא מחויב במזונותם מדין תורה, כמו שנתבאר בתלמוד בכתובות, אבל כיון שדרך כל הארץ לפרנס אדם אשתו ובניו הקטנים, ציוה הא-ל ברחמיו להיות הקונה כאב רחמן להם."

הר"ן בכתובות שם, סובר שחיוב מזונות של קטני קטנים הוא מדין מזונות אמם, וזה לשונו:

"כיון שהם נגררים אחריה, אי אפשר לה להעמיד עצמה שלא תזון אותם. אבל כשאין אמם קיימת אינו חייב במזונותיהם".

ומסיים שם הר"ן: "אבל לא ראיתי לראשונים ז"ל שאמרו כן".

הרמ"א בדרכי משה על הטור, אה"ע סי' עא אות א, ציין שהרא"ש והריב"ש חולקים על הר"ן, וסבירא ליה שמזונות הילדים אינם מכח אמם, ולדעתם, הבא על הפנויה ומודה שהוולד ממנו חייב במזונות הולד, למרות שאינו חייב במזונות האשה שהרי היא אינה אשתו.

יש הסוברים, שחיוב מזונות "קטני קטנים" הוא מדאורייתא, עיין בספר ארעא מדרבנן למהר"י אלגאזי, ערך מזונות ח' ט', בפירושו לדברי הרמב"ם בהלכות אישות יב, כב, ובמשנה למלך שם, שיש הסוברים שחיוב מזונות קטני קטנים הוא מדאורייתא. עיין עוד בספר משפטי שמואל סי' יד.

ב. מזונות קטנים מגיל שש עד שיגדלו
מזונות של קטנים מגיל שש עד שיגדלו, לכל הדעות הם מדרבנן. בגמרא בכתובות מט ע"ב מובא, כי ילדים מעל גיל שש האב אינו חייב לזונם מן הדין, אולם יש לו חובה לזון אותם מצד תקנת חכמים – תקנת אושא המובאת שם בגמרא, וזאת עד שיגדלו, כפירוש רש"י ד"ה כשהן קטנים עד שיביאו שערות. וז"ל הגמרא שם:

"אמר ר"ל משום רבי יהודה בר חנינה באושא התקינו שיהא אדם זן בניו ובנותיו כשהן קטנים איבעיא להו הלכתא כוותיה או אין הלכתא כוותיה ת"ש כי אתו לקמיה דרב יהודה אמר להו יארוד ילדה ואבני מתא שדיא. כי הוה אתו לקמיה דרב חיסדא אמר להו כפו ליה אסיתא בציבורא וליקום ולימא עורבא בעי בניה וההוא גברא לא בעי בני וכו' ולא אמרן אלא דלא אמיד אבל אמיד כייפינן ליה על כרחיה כי הא דרבא כפייה לרב נתן בר אמי ואפיק מניה ד' מאה זוזי לצדקה."

מוכח שהחיוב לזון את ילדיו הקטנים הוא מדין צדקה, אלא שהגמרא מחלקת בין מי שאינו אמוד, דהיינו אמיד, שאין כופין אותו לזונם אלא גוערים בו ומחלימים אותו כדי שיזונם, לבין מי שהוא אמוד שכופין אותו לזון את ילדיו.

הרמב"ם בהלכות אישות יב, יד: כתב:

"כשם שאדם חייב במזונות אשתו כך הוא חייב במזונות בניו ובנותיו הקטנים עד שיהיו בני שש שנים, מכאן ואילך מאכילן עד שיגדלו כתקנת חכמים. ואם לא רצה גוערין בו ומכלימין אותו ופורצין בו, ואם לא רצה מכריזין עליו בציבור ואומרים פלוני אכזרי הוא ואינו רוצה לזון בניו והרי הוא פחות מעוף טמא שהוא זן את אפרוחיו ואין כופין אותו לזונם אחר שש."

ובהלכה טו שם הוא כותב:

""במה דברים אמורים, באיש שאינו אמוד ואין ידוע אם ראוי ליתן צדקה, אבל אם היה עמוד שיש לו ממון הראוי ליתן ממנו לצדקה המספקת להן, מוציאין ממנו בע"כ משום צדקה וזנין אותן עד שיגדלו."

וכדברי הרמב"ם פסק מרן בשלחן ערוך, אה"ע, סי' עא סע' א.

ג. תקנת הרבנות הראשית משנת תש"ד לחייב במזונות הילדים עד גיל 15
הרבנות הראשית לישראל תיקנה תקנה בשנת תש"ד, המחייבת את האב במזונות הילדים עד שיגיעו לגיל 15. על תקנה זו חתומים הרבנים הראשיים לישראל, הרב הרצוג והרב עוזיאל, וכך נכתב בתקנה: "לחייב את האב בחיוב משפטי גמור ולכופו בממונו ובכל הכפיות האפשריות החוקיות לפרנס את בניו ואת בנותיו עד גיל של חמש עשרה שנה". (התקנה הובאה בתחומין כרך טו, במאמר מאת ד"ר זרח ורהפטיג, תקנות הרבנות הראשית אות ה3).

ד. החלטת מועצת הרבנות הראשית לחייב במזונות הילדים עד גיל 18
מועצת הרבנות הראשית, בישיבתה מיום ט' בתמוז תשל"ו, בנשיאות הרב הראשי הרב שלמה גורן ז"ל, החליטה להאריך את תוקפה של תקנת הרבנות הראשית משנת תש"ד ולחייב את האב במזונות הילדים עד גיל 18. הראשון לציון והרב הראשי הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א התנגד להחלטה להרחיב את תקנת הרבנות הראשית, וכתב: "לדעתי תקנה כזו צריכה להיות ע"י כל דייני ישראל ורבני ישראל וגדולי התורה, וכך נהגו אבותינו הגאונים נשיאי הרבנות הראשית בזמן שתיקנו את התקנה לחייב במזונות הילדים עד גיל 15, אחרת אין לתקנה כזאת שום תוקף לפי ההלכה". אולם תקנה זו התקבלה נכון להיום בכל בתי הדין בארץ, עיין בפד"ר יא' עמ' 216-215, פסק דין של הגאון הרב ניסן רוזנטל זצ"ל בענין תקנה זו.

דיון והכרעה
לדעתי, יש לדחות את תביעת האב להפחתת הוצאות חינוך נסיעות ורכישת ספרים ולקבל את עמדת בית הדין הרבני מיום 25/3/08 ומיום 1/4/09 והחלטת בית הדין הגדול מיום 1/11/09.

א. האב לא הוכיח שינוי נסיבות מהותי. כל טענותיו כבר נשמעו גם בפני בית הדין האזורי וגם בפני בית הדין הגדול. שני בתי הדין הנ"ל התרשמו שאין לאשה יכולת כלכלית כדי מחייתה היומיומית וכדי הוצאות החינוך. משום כך חייב ביה"ד את האב בהוצאות חינוך מדין צדקה, הואיל ועל האב המחויבות לפרנס את ילדיו עד הגיעם לגיל 18, ע"פ תקנת הרבנות הראשית מיום ט' תמוז תשל"ו דלעיל, וזאת אם הדבר ביכולתו הכלכלית, כמבואר בשלחן ערוך, יו"ד, סי' רמח סעי' א.

יוצא אם כן, שלא ניתן לעמוד היום ולשנות את החלטות בית הדין האזורי ובית הדין הגדול כשלא הוכח שינוי נסבות מהותי.

ב. בנוסף, טענות האב שהאשה מבקשת הגדלת מזונות בדרך של הוצאות חינוך נסיעות וכדו', כדי לקבל כספים לעצמה, אינה נכונה. זאת מאחר שבית הדין חייב את האב לשלם את הוצאות החינוך ישירות למוסדות החינוך, ולא דרך האשה, על כן טענתו זו נדחית.

ג. טענות האב שיש לאשה דירה גדולה ורכב מסוג מזדה, וכן שהיא יוצאה לחו"ל מספר פעמים בשנה, עדיין אין בהן כדי להוכיח שינוי נסיבות, הואיל ואת הדירה והרכב, האב נתן לאשה בהסכם הגירושין ולא האשה היא זו שרכשה אותם.

בדבר הטענה על נסיעות האשה עם הילדים לחו"ל, הרי חלקם מימן אותם האב בעצמו, וחלקם האחר, גם אם נניח שהאשה היא שמימנה אותם, מכל מקום אין אלו נחשבות להוצאות גבוהות מדי באופן יחסי. שהרי פעמים רבות ניתן להשיג ע"י סוכני נסיעות חופשה בחו"ל שזולה יותר מחופשה בארץ. עם זאת, ברור שמי שאין לו אפשרויות כלכליות מספקת, עדיף שישלם את החובות שחייב ולא יכלה כסף זה על נסיעות לחו"ל. מ"מ הואיל וזו היא הנורמה החברתית, אין הנסיעות לחו"ל מתקבלות כמותרות בחברה שכזו.

ד. הואיל והבת ש' היא היום בת קרוב לגיל 18, וכבר בסוף חודש יוני השנה אמורה לסיים את שנות לימודיה בתיכון, הרי שממילא מכאן ואילך האב יהיה פטור מהוצאות חינוך נסיעות ורכישת ספרים. בנוסף האב יהיה פטור אף מחיוב מזונות עבורה שיעמדו על סך 400 ₪ בלבד, עד הגיעה לגיל 21, כפי שהתחייב בהסכם הגירושין, לשלם סך 400 ₪ על הילדים הבגירים עד הגיעם לגיל 21.

נכון להיום
נכון להיום, האב עושה דין לעצמו ומגדיל את תשלומי המשכנתא, ובכך למעשה נמנע משלם לאשה גם את תשלומי המזונות, אשר הוא מודה שהוא מחויב בהם. טענתו לכך היא, שהואיל והבת ש' עוד מעט תגיע לגיל 18, לא יהיה לו מהיכן לגבות את דמי המשכנתא שהוא משלם במקום האשה.

בית הדין רואה בחומרה רבה מעשה זה, ומחייב את האב לחזור ולשלם לאשה את מזונות הילדה ש' עד הגיעה לגיל 18, תוך קיזוז תשלום דמי המשכנתא שעמדה על סך 600 ₪ לערך. והואיל ובדיון שהתקיים לצדדים בלשכת ההוצאה לפועל ביום 11/1/11, הסכים האב להשאיר את המשכנתא על שמו עד הגיע הבת ש' לגיל 21. הרי שעל האב לפעול בהתאם להסכמתו, ולהמשיך להעמיד את תשלומי המשכנתא על סך 600 ₪, עד הגיע הבת ש' לגיל 21, וכן להמשיך ולשלם את מזונותיה עד גיל 18 ועד גיל 21, כפי שהתחייב בהסכם הגירושין.

למסקנה
א. בית הדין מחייב את האב לשלם את הוצאות החינוך נסיעות ורכישת ספרים שחוייב ע"י בתי הדין בעבר ולשלמם ישירות למוסדות החינוך.

ב. בית הדין מחייב את האב לחזור ולשלם לאשה את מזונות הילדה ש' עד הגיעה לגיל 18 תוך קיזוז תשלום דמי המשכנתא שעמדה על סך 600 ₪ לערך.

הרב אייל יוסף, דיין

ראיתי מה שכתב חברי הרב אייל יוסף בטוב טעם ודעת, ואני מצטרף לפסק הדין.

הרב דניאל אדרי, אב"ד

גם אני מצטרף לדבריו של חברי הרב אייל יוסף.

הרב דוד בר שלטון, דיין

ניתן ביום ט"ו במרחשון התשע"ג
(31/10/2012)