"אבל כל השטרות שחותמיהן עכו"ם הרי אלו פסולין חוץ משטרי מקח וממכר ושטרי חוב והוא שיתן המעות בפניהם ויכתבו בשטר לפנינו מנה פלוני לפלוני כך וכך דמי המכר או מעות החוב, והוא שיהיו עשויין בערכאות שלהם, אבל במקום קבוץ פליליהן בלא קיום השופט שלהם לא יועילו כלום, וכן צריכין עדי ישראל שיעידו על אלו העכו"ם שהן עדי שטר ועל זה השופט שלהן שקיים עדותן שאינן ידועין בקבלנות שוחד, ואם חסרו שטרי העכו"ם דבר מכל אלו הרי הן כחרס, וכן שטרי [חוב] והודאות ומתנות ופשרות ומחילות שהן בעדים שלהן אע"פ שיש בהן כל הדברים שמנינו הרי הן כחרסים."

"... הכין חזינא כי המדינה הזאת שאנו עכשו בתוכה והיא בגדאד אין מקבלין בערכאות שלגוים אלא עדים פקחים וגדולים ועשירים שלא עלה עליהן גזל ולא דברי שקר ולא דברי שוא ושמצויינין בדתם ונקראין אלמעדלין. כגון אלו אם העידו על שטר מכר או הלואה וסידרו את העדות בערכאות שלהן וקיבלן השופט שלהן אף אנו נמי דנין באותו שטר וכשר הוא אצלנו. וכן מנהגנו עכשו מעשים בכל יום. והמדינות האחרות הגדולות שבבבל יש בהן מי שעידי הגוים המוצבין לעדות כך הן מצויינין בדתן ומרבין להזהר בדבר שוא וכל שכן מדברי שקר ואין אנו יודעין מה בלבם וכל הגוים אינן עדינו בסודם אלא בחזקת חשד אבל כיון שהן מראין. ורבותינו אמרו אע"פ שחותמותיהן גוים כשרים. אף אנו מכשירין אותן. ויש מקומות וכפרים ומרחקים שאינן כך אלא שקרנות וכזבנות ידועה בהן וגומלין הן ונהנין מעדיותיהן כגון אלו אין אנו מכשירין שטרותיהן כאשר מצאתם בתשובה שהזכרתם. ולענין זיוף ודאי אנו חוששין בכל מקום ואף הגוים הללו חוששין לזיוף ואין מקבלין שטר מכתב ידי עדיו..."

"...ודוקא בערכאות דלא מקבל שוחדא והוא מושב ידוע. אבל כינופיא דארמאי לא ש"מ דלא אמרינן דינא דמלכותא דינא אלא בערכאות דלא מקבלי שוחדא ואע"ג דקיי"ל לפניהם ולא לפני כותים ה"מ לכתחלה. אבל דיעבד כשר..."

"ולפיכך אני אומר שלא היתה כוונת הרב ז"ל בכל שטרי מחילות אלא באותם שלא מנו מעות בפניהם אלא שבאו לפניהם ואמרו תעידו עלינו שמחל פלוני לפלוני או מחלנו זה לזה וכיוצא בהם דכיון דלא יהיב זוזי קמייהו איכא למיחש דילמא מרעי אנפשייהו אעפ"י שאין צריך לא קנין ולא עדים. אבל אם היה חייב לו מעות ופרע לו בפניהם ואמר כתבו לי שטר שלא נשאר לו אצלי כלום ומחלנו זה לזה בזה לא דבר הרב ז"ל דמה לי אם מלוה לו בפניהם ומה לי אם יפרע לו בפניהם כיון דיהיב זוזי קמייהו לא מרעי נפשייהו..."

"...והחלוק נראה כמו שיש הפרש וחלוק בין רופא אומן לרופא מומחה לרבים שכתבתי לעיל בשם תוס' פרק אין מעמידין דאפי' רופא אומן עביד דמשקר אמונתו היכי דמצי לאשתמוטי שעשה מטעם שנאה משא"כ רופא מומחה לרבים זה לא ישקר אמונתו בשום פנים הכי נמי ערכאות הוה מומחה לרבים וביותר שהרי זה הוא כל המחאתם שיעמדו האמת ולא ישקרו אמונתם ע"כ מהימני טפי."

"... ולפי מה שבארנו אין כאן מחלוקת דוודאי משום עצם השטר גם דיעה ראשונה מודה שכשר אלא דחיישינן שמא לא היתה ההודאה והמחילה כדין כמ"ש בסעי' ג' ולכן גם לדיעה זו פשיטא דאם יש לחוש לזה אין סברא כלל להכשיר ואם מוכח מלשון השטר שכדין נעשה וודאי דגם דיעה ראשונה מודה להכשיר [נ"ל]."

"...ואמנם כל זה הוא ברור למי שדר בממשלת הלועזים הנקרא בלשונם קאנצילירו או שקרי"טארו שזה הוא הממונה מהמלכות והוא עומד תמיד בבית הועד שלהם וכל ענייני גוף המלכות נכתבים על ידו וזהו סופר המלך שהוא בערכאות ואל זה רמז הרמב"ן והר"ן ז"ל. והמין השני הם סופרים אחרים הרבה אין מספר בכל עיר ועיר ממונים מפי השופטים והם יושבים בביתם ובחנותם ובכל זוית ופינה ונקראים נוטרי ולאלו אין להם דין ערכאות כי גם ביניהם אין נותנים כל כך נאמנות לכתבים הנעשים על ידיהם כמו אותם הנעשים על ידי הקנצילירי וזה ברור למי שבקי בהם."

"...ולכן ראובן שיצא בנו למדינת הים ואין יודעים אם הוא חי או לא אין אחי ראובן יורדין לנחלה בנכסי ראובן שמוקמינן בנו על חזקתו שהוא חי."

"... ונראה דהא דהיורש צריך עדים היינו דוקא כשיש כאן יורש כגון שיש לו אחים ובא אחד ואמר שהוא בנו ומסלק אחיו מהירושה אז צריך עדים, אבל כשמת כאן אחד ולא נודע מי הוא ובא אחד ואמר אני קרובו הראוי לירש אותו, נאמן ויורש אותו, ואם בא אחר וטוען אני קרובו יותר ומכחישין זה את זה הדין כל דאלים גבר רק בין שניהם, וכמבואר בב"ב דף ל"ג [ע"א] גבי רב אידי בר אבין דאמר אנא קריבנא לפי גירסת התוס' [ד"ה ה"ג] דלא גרסינן טפי, ועיין בנ"י שם [י"ז ע"א מדפי הרי"ף] דהיה דינייהו כל דאלים גבר, ע"ש."

"...וכיון דקיימא לן דאישתמודענוהי להדין פלניא גלויי מלתא בעלמא הוא ואפילו קרוב ואפילו אשה מהימנו דלאו אמילתא דאיסורא קמסהדי ולאו אממונא מסהדי... אבל היכא דאיכא חששא דחשדא לא מיבעי ליה לסהדא למיסהד בין במילתא דאיסורא בין במילתא דממונא אלא עד דבדיק בהדי אחריני דאמרינן בגט פשוט [בבא – בתרא קס"ז ע"ב] ההוא תברא...אמר אביי אע"ג דאמור רבנן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד צורבא מרבנן לאו אורחיה למידק ואמרינן נמי [בבא – בתרא קס"ח ע"א] אמר אביי האי צורבא מרבנן דאזיל לקדושי איתתא נדבר עם הארץ... אלמא היכא דאיכא חששא דחשדא בין באיסורא בין בממונא חיישינן ולא סמכינן אקרוב ואשה וכן הלכתא."

"ואע"פ שאין דבר שבערוה פחות משנים ועד אחד דמהימן לומר מת בעליך היינו טעמא משום דאיהי דייקא ומנסבא ומתוך חומר שהחמרת עליה בסופה והכא ליתיה להאי טעמא, התם הוא להוציאה מחזקתה אבל זה שמעמידה בחזקתה אלא שאומר שנתקדשה לו נאמן."

"עיין בה' המ' פ"א מה' אישות שנראה שחולק בשם הרשב"א על דין זה וקצת משמע כן לעיל סי' קמ"ו ס"ט ע"ש ודו"ק ועיין בירושלמי בקידושין פרק האומר ודו"ק ובהג"א פרק המפקיד גבי מרי בר איסק בשם הא"ז חולק בהדיא על דין זה ע"ש..."

"... אבל לפי גי' הספרים שבידינו מ'[שמע] שם דאמר בפשיטות דלא מהימן ע"ש וכ"כ הר"ן שם וכ"כ המ"מ בפ"ט דאישות שם, ותימא גדולה על הרמ"א דאישטמיתיה כל הנך פוסקים הנ"ל."

"... ולעד"נ לכאורה מדאמר בירושלמי שם אחר זה "אף קידושין כן אחת מבנותי קדשתי מבוא' אדרבה בהדיא כהגמי"י והרמ"א. ודוקא באחת משדותי מכרתי ואיני יודע איזו ולמי בהא אינו נאמן עיין תויו"ט פ' האומר משנה ט' אבל אם אין הספק רק למי נאמן וצ"ע."

"האומר לחברו בית מביתי אני נותן לך נותן לו הקטן נפל אחד מהם מראה לו זה זה שנפל שיד בעל השטר על התחתונה והוא הדין לאומר שור בשורי אני מוכר לך. ואם כן, הוא הדין באינו יודע איזה שדה מכר שאין חזקת ממון על הפחותה שבשדותיו שאותה הוא ודאי חייב מכח הודאת בעל דין."

"ודוקא היכא דליכא חששא דחשדא לא מיבעי ליה לסהדא למיסהד בין במילתא דאיסורא ובין במילתא דממונא אלא עד דבדיק בהדי אחריני דאמרינן בגט פשוט ההוא תברא...אמר אביי האי צורבא מרבנן דאזיל לקדושי אתתא נדבר עם הארץ בהדיה דלמא מחלפי לה מיניה אלמא היכא דאיכא חששא דחשדא בין באיסורא בין בממונא חיישינן ולא סמכינן אקרוב ואישה."

"מכאן יש להוכיח דכל דבר שיכול להתברר עד אחד נאמן עליו ואפילו עד אחד מכחישו."

"וכתב ב"י [סימן כ"ח סעיף ט"ו] וז"ל, ואף על גב דעד אחד היכא דאחר מכחישו לאו כלום הוא, מ"מ אם הוא דבר שיכול להתברר נאמן, כ"כ מהרי"ק שורש א', עכ"ל. ור"ל עד השני אומר אני אברר דברי, כל זמן שאינו מברר, עד הראשון נאמן. ועיין לקמן סימן ע' [סעיף ב'] וריש סימן ע"ה, בדין אי צריך התובע לברר דבריו."

---

---