לפנינו בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון מיום 23.10.12.

בקשה זו פותחת במילים: "מאחר ופרוטוקול הדיון אינו משקף את שנאמר בפני כב' בית הדין, מבוקש לתקן הפרוטוקול כאמור להלן". בבקשה מפורטת התנהלות הדיון, ע"פ טענת המבקשת, במהלך 65 שורות.

תגובת המשיב התקבלה באיחור רב, ובפתח תגובתו מציין כי רק ביום 27.1.13 התקבלה אצלו החלטת בית הדין למתן תגובתו לבקשה. לגופו של עניין טען כי הוא מתנגד לשינוי הפרוטוקול, טוען שמטרת הבקשה היא לעכב ביצוע החלטות בית הדין, טוען כי זו אינה בקשה לתיקון פרוטוקול אלא להבהרה או הוספה לדברים שנאמרו בדיון, ברם חלה "חזקה" לטענתו כי דברים שלא נרשמו בפרוטוקול המקורי לא נאמרו בדיון, ומציין אסמכתא משפטית לדבריו. כן טוען כי בקשה לתיקון פרוטוקול אינה יכולה להיות "מקצה שיפורים" או במה להרחבת הדברים שנאמרו בדיון. כן הוסיף כי בפרוטוקול לא נרשמת כל מילה שיוצאת מפי שופט או עו"ד, אלא די שהפרוטוקול ישקף מהלך הדיון.

ובכן, מעיון בבקשת האשה שהוגשה ע״י בא כוחה נראה לכאורה – אך כמעט בוודאות – כי האשה או בא כוחה הקליטו את הדיון. בבקשה מובאים (כנראה מצוטטים) קטעי מלל ארוכים ומורכבים, ולטענת האשה וב״כ הם נאמרו בדיון שהתקיים, ואף הגדילו לעשות כאשר ציינו על אודות מילה מסוימת שנכתבה בפרוטוקול – שהיא לא נאמרה בדיון. ואנו תמהים: כיצד ניתן להצהיר בביטחון בבקשה שמוגשת לאחר יותר מ-10 ימים ממועד הדיון כי מילה מסוימת לא נאמרה בדיון. נבהיר – אין מדובר על מילה מסוג שאינו נשכח, אלא על מילה שולית (בבקשה נטען כי המילה "מעצור" המופיעה בפרוטוקול, המשולבת בתוך הקטע "שיש לה מעצור", לא נאמרה בדיון). כן קשה להשתכנע כי המבקשת או ב"כ זוכרים במדויק 65 שורות פרוטוקול (המובאות בבקשה) מבלי שהקליטו את הדיון תוך כדי מהלכו. מהנ"ל עולה כמעט בוודאות כי המבקשת או בא כוחה הקליטו את הדיון מיום 23.10.12 נשוא הבקשה שלפנינו לתיקון פרוטוקול.

בעניין זה, ידועה התפיסה המשפטית כי נאסר על בעל דין או מייצגו להקליט דיון בבית המשפט, וכל שכן כשמדובר בדיון בדלתיים סגורות, ללא הסכמת השופט או הדיין. להלן נביא את המקורות המשפטיים לכך.

בית הדין מציין כי אף אילו הייתה האשה מבקשת מבין הדין רשות להקליט הדיון, בית הדין לא היה נעתר לכך בנסיבות תיק זה. האשה-המבקשת הינה סרבנית גט במלוא מובן המילה וחומרתה. החלטה לחיוב גט נתנה כבר לפני כמה שנים, וההחלטה אושרה ע"י בית הדין הגדול. מאז הוחלף הרכב בית הדין כבר כמה פעמים, אולם האשה בסירובה – היא לא מוכנה לקבל הגט מבעלה. וראה החלטת בית הדין מיום 18.7.12 המפרטת החלטות שיפוטיות שניתנו באשר לכך. אולם מגדילה האשה לעשות בכך שמחפשת כל העת אמתלאות פרוצדורליות להצדקת התנהגותה זו, ולא מפסיקה להלין פעם אחר פעם על החלטה שאינה חוקית לטענתה, בשל פגם בחתימת דיין לטענתה, אף שטענה זו כבר נדחתה ע"י בית הדין האזורי, ע"י בית הדין הגדול ואף ע"י בג"ץ אליו הפנתה טענותיה הפרוצדורליות. וראו פירוט הדברים אף בהחלטה הנ"ל. מני אז לא חדלים האשה וב"כ בכל דיון להעלות ענייני הפרוצדורה. נראה לכאורה כי האשה מבקשת לעשות שימוש בלתי ראוי בהקלטת הדיונים לשם חיפוש פגמים שוליים של פרוצדורה, כגון בקשות לא מהותיות לתיקוני פרוטוקול, כדי שלא למלא אחר החלטה שיפוטית ותיקה, שעליה לקבל גט מבעלה ולשחרר הבעל מעגינותו הקשה והארוכה.

בית הדין לא יאפשר לאשה לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט באמצעות הליכים פרוצדורליים כאלו ואחרים, ובשל כך לא יאפשר הקלטות הדיונים בבית הדין.

באשר למניעת הקלטת הדיונים בבית הדין, ראה כלל 22 (ב) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ו-1986 המחייב עורך דין להודיע לבית המשפט על רצונו להקליט דיון בבית המשפט. כן נקבע שם כי לא יעשה עו"ד שימוש בהקלטה שנעשתה תוך הפרת סעיף זה.

בנוסף, על פי סעיף 70 (ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), שיקול הדעת באשר להקלטת דיון מצוי בידי השופט, אם עולה הבקשה ע"י בעל דין או פרקליטו, והוראות סעיף זה חלות אף בתי הדין הדתיים.

כך שיש לומר כי עו"ד שצילם דיון בבית הדין ללא קבלת רשות, ובוודאי אם נהג כן ללא הודעה על כך, עבר לכאורה עבירת משמעת, ובית הדין רשאי להגיש נגדו תלונה ללשכת עורכי הדין. ודאי שהוא הדין אף באשר להקלטת הדיון ללא קבלת רשות בית הדין.

וראה גם סעיף 68ג לחוק בתי המשפט (תיקון 51), התשס"ח-2008, שם נאמר כי אף אם אִפשר בית המשפט את הקלטת הדיון, לא תיחשב ההקלטה פרוטוקול הדיון.

עוד לפני תיקון 51 הנ"ל לחוק בתי המשפט עסק בית המשפט העליון בשני פסקי דין בשאלת הקלטת דיון, ולהלן נציין ההוראות והמסקנות העולות מדבריהם.

ראשית, ראה בג"ץ ניר (בג"ץ 305/89) שעסק בשאלה זו, וכך כתב השופט אלוני בהחלטתו (סעיף 2 לה):

2. עיקר טענתה של פרקליטות המדינה – המבקשת לדחות את העתירה מכול וכל -מפורטת בכתב-תשובתה לאמור:ב

"מלאכת בירור המשפט נתונה בידיו של השופט:ו הוא המופקד על ההליך השיפוטי ועל תקינותם של הדיונים המשפטיים. אחריות בלעדית זו מוצאת בטויה גם בשליטה המלאה שמקיים השופט בכל ההליכים המתקיימים באולם בית המשפט. בתוך אלה – חקירת העדים, רישום דבריהם ודברי עורך הדין וטענותיהם, לרבות הקביעה מה מתוך אותם דברים יירשם ומה לא ירשם, כמו גם יתר האירועים המתרחשים באותה עת ובאותו מקום."

פרקליטות המדינה אף חולקת על טענת העותר, המייחס חוסר סבירות קיצונית לכלל 22 (ב) האמור וטוענת כי כלל זה "סביר הוא ונחוץ ומתחייב משום כבודו של בית המשפט ומשום חובתו של עורך דין לנהוג גילוי כלפי בית המשפט."

ועוד שם (סעיפים 4-6 בדבריו):

4. סימן ו' של פרק ב' של חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד- 1984כולל מספר סמכויות המוענקות לשופט, במטרה לסייע בידו למלא את תפקידו האמור.

בין אלה ניתן לציין את הסמכות הקבועה בסעיף 69 (ב) "להרחיק אדם, שאינו בעל דין, מאולם בית המשפט בעת דיון, אם מצא, מטעמים שיירשמו, שנוכחות אותו אדם באולם תרתיע עד מלהעיד עדות חפשית או מלהעיד בכלל."

עוד ראוי לציין את ההוראה שבסעיף 70 (ב), לפיה "לא יצלם אדם באולם בית משפט ולא יפרסם תצלום כזה אלא ברשות בית המשפט"...

האיסור לצלם באולם, ללא רשותו של השופט, הוא עונשי, והעובר עליו "דינו – מאסר ששה חדשים" (70 (ו) ).

.5הנחת היסוד, לפיה ניהול הדיון וכל הכרוך בו הוא תפקידו הבלעדי של השופט היושב בדין, מקבלת את מלוא ביטויה, בין השאר, בהוראות החוקיות העוסקות ברישום הפרוטוקול.

לעניין רישום הפרוטוקול בדיון פלילי קובע סעיף 135לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, לאמור:

"הפרוטוקול יירשם ביד השופט, ביד רושם שקבע בית המשפט, במכשיר הקלטה, באמצעי מיכני או ביד עובד בית המשפט אשר נשיאו או שופט ראשי של בית משפט שלום, לפי העניין, אישרו כקצרן – הכל כפי שיקבע בית המשפט; ורשאי בית המשפט, לבקשת בעל דין, להרשות רישום הפרוטוקול ביד קצרן אחר."

בדומה לכך קובעת תקנה 174לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, לאמור:

"הפרוטוקול יירשם בידי השופט או בידי הרשם בעניין שלפניו או בדרך אחרת שקבע השופט או הרשם, לפי העניין, בין בידי רושם או קצרן שקבע לכך ובין במכשיר הקלטה או באמצעים מכניים אחרים."

אכן, לא מצינו הוראה מפורשת, האוסרת הקלטת הדיון שלא על-פי הוראת השופט ואף שלא על-פי רשותו, אך דומה שהוראות החוק האמורות, לפחות עד כמה שמדובר ברוחן אם לא בכתבן, אינן מותירות בספק את המסקנה, כי בכל הקשור לפרוטוקול הדיון – הדבר על-פי השופט.

גישה זו נובעת מן ההכרה, שהדיון וכל המתרחש במהלכו באולם המשפטים נתונים למרותו של השופט, ואין להתיר פרצות העלולות לקעקע מרות זו.

כדוגמה נתאר מצב שבו הורה השופט לנהל את הפרוטוקול בדרך של רישום ודחה הצעת פרקליט לנהלו על-ידי הקלטה. אם נגרוס על-פי תפישתו של העותר, לא תהא מניעה שחרף החלטה זו יוכל הפרקליט, בכוחות עצמו, לנהל פרוטוקול בהקלטה, ובכך יעקוף את הוראת בית המשפט וללא ספק יגרום להטלת ספק בסמכותו של השופט לנהל את הדיון.

.6סבור אני, כי כוחו של השופט שלא להתיר הקלטת הדיון נובע הן מהוראות החוק האמורות והן מסמכותו הטבועה, השואבת את כוחה, בין השאר, מאותן הוראות חוק.

משהטיל המחוקק על השופט לקבוע את הדרך לרישום הפרוטוקול, יש לראות בהוראה עצמה משום מתן כוח לשופט למנוע רישום מקביל, בדרך זו או אחרת, שכן רק כך תמומש סמכותו הבלעדית לקביעת דרך הרישום.

ואם בכך לא סגי, הרי זכותו של השופט להיעזר בסמכותו הטבועה. סמכות זו ניתן לראותה כנובעת מאותן הוראות חוק המקנות לשופט את הכוח לקבוע את דרך רישום הפרוטוקול בשילוב עם הצורך וההכרח לספק לשופט את הכלים ההולמים לשם קיום דיון תקין.

וראה עוד בפסק דין זה דברי השופט גבריאל בך (סעיף 4 לדבריו):

4. לעומת זאת סבורני, כי הפעלת מכשיר הקלטה שייכת לקטיגוריה מיוחדת ושונה היא מהותית מרישום ידני רגיל. יכול השופט להתרשם, למשל, כי יש בהקלטת הדברים כדי להביך את העדים, ויכול הוא לחשוש, כי כוונת המקליט היא להביא להשמעת הדברים מחוץ לכותלי בית המשפט, באמצעות הרדיו או הטלוויזיה, או בפני פורום אחר. מסכים אני לדעת חברי הנכבד, השופט אלוני, כי מסמכותו הטבועה של השופט היא למנוע תוצאות כאלה, בהיותו החולש על ניהול הדיון בבית המשפט. על-כן גם אנוכי בדעה, שההוראה שהותקנה על-ידי לשכת עורכי הדין (בכלל 22 (ב) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) ), המחייבת עורך-דין, שברצונו להקליט את מהלך הדיון המשפטי במכשיר הקלטה, להודיע על כוונתו זו לשופט, הינה תקפה ואינה לוקה בחוסר סבירות, וכי רשאי השופט אף שלא להתיר את הפעלת המכשיר.

ואף בסעיף 5 התייחס להיתר ההקלטה במשפט, וכתב:

5. עם זאת דעתי היא, כי ככלל תהיה הצדקה לאי-מתן ההיתר כאמור רק באותם מקרים, מועטים יחסית, בהם קיים בעיני השופט חשש מבוסס להיווצרות מצבים מביכים, כגון אלה שצוינו לעיל...

לעומת זאת, אם יאמר עורך הדין, כי בדעתו לערוך הקלטה, שכן מצפה הוא, על סמך ניסיון העבר, לאי-דיוקים בניהול הפרוטוקול, וכי רוצה הוא להכין מראש ראיה, שבעזרתה יוכל לתקוף את מהימנות הפרוטוקול, אזי ניתן לראות בכך התנהגות בלתי מנומסת מצד עורך הדין ואף משום התגרות בבית המשפט, ובנסיבות כאלה אין לראות פגם באי-מתן היתר. נימה כזאת נשמעה למעשה בבירור בטיעוניו של העותר בפנינו.

ובסיכום, דבריו (סעיף 7), ציין הכרעתו באשר לאשר להקלטת הדיון ע"י בא כח אחד הצדדים:

ב. בא-כוחו של צד, הרוצה להקליט את מהלך הדיון באמצעות מכשיר הקלטה, חייב להודיע על כך לשופט.

ג. השופט רשאי שלא להתיר עריכת הקלטות מצד מאן דהוא מהנוכחים באולם, אם קיים אצלו חשש סביר, שהדבר עלול להביך את העדים או להפריע בדרך אחרת למהלך התקין שלהמשפט, או שהקלטתו מיועדת להשמעה מחוץ לכותלי בית המשפט, למטרה אשר אינה קשורה בניהול המשפט עצמו. הוא הדין לגבי בקשה המוגשת בנוסח בלתי מנומס או מתגרה על-ידי עורך-דין, שהינו אחרי הכול "officer of the court."

ובכן, בית הדין סבור כי בנסיבות תיק זה, שתי המסקנות הנ"ל רלוונטיות ביותר, ועל המבקשת או בא כוחה היה לבקש רשותו של בית הדין להקלטת הדיון. בנסיבות תיק זה, אף אילו היתה מוגשת בקשה לאשר הקלטת הדיון, בית הדין לא היה מאשר זאת, כפי שהתבאר ונומק לעיל.

וראה אף דברי השופט אהרון ברק במסגרת פס"ד זה, שכתב בסוגיה זו (סעיף 3 לדבריו):

3. 5129371 המבקש להקליט באולם בית המשפט חייב לקבל היתר מראש לכך מבית המשפט (ראה 23 (1983,.nd ed 2,london) g. Borrie and n. Lowe, law of contempt (השווה גם סעיף 2ל- 1981, contempt of court actוכןvalidity, propriety, and" Effect of allowing or prohibiting media's broadcasting, recording, orPhotographing 121th. 4A.l.r 14"court proceedings). לא הרי רישום (שאינו מחייב היתר מראש) כהרי הקלטה (המחייבת היתר מראש), שכן פעולת ההקלטה, מעצם טבעה, כרוכה בהפרעה מסוימת בניהול המשפט. על-כן מן הראוי הוא שלא להחל בהקלטה בטרם הופנתה תשומת-לב בית המשפט לכך ובטרם נדרשה הסכמתו...

וראה בעקבות פס"ד ניר הנ"ל, אף פס"ד בג"ץ מספר 6371/94 (ערעור פלילי מספר 6481/94) שם כתבה השופטת טובה שטרסברג כהן:

בפסק-דין ניר [3] נדחתה עתירת המבקש להקלטה פרטית, ונקבעו בו עקרונות באשר להרשאת הקלטה פרטית של ישיבות בית המשפט. ראה גם בג"צ 857/91 סאמי נ' ראש עיריית שפרעם [4] וכן להסדר במשפט האנגלי – שם משובץ הנושא במסגרת חוק ביזיון בית-משפט (1981,contempt of court act) – ראה,c.j. miller, contempt 131 (1989,.nd ed 2,oxford),of court ואשר למשפט האמריקני ראה.j.dUse in state court by counsel or party of tape recorder or",perovichOther electronic device to make transcript of criminal trial proceedings 1014, 1013 (D3). A. L. R 67ומקרים המובאים שם.

.5לפי ההלכה שיצאה מלפני בית המשפט בפסק-דין ניר [3] ושבאי-כוח הצדדים אינם חולקים עליה, יש לבקש רשות מבית-משפט לערוך הקלטה פרטית השונה מרישום בכתב, ובדרך כלל ייעתר בית המשפט לבקשה כזו. עם זאת, בנסיבות מיוחדות עשויות להיות סיבות ראויות לסירוב, כגון כשיש חשש להפרעה למהלך התקין של הדיון באולם או חשש לפגיעה סבירה אחרת בדרך ניהול המשפט, או אם בית המשפט מספק פרוטוקול מילולי מלא. הרשימה כמובן איננה סגורה והמחלוקת היא באשר ליישומם של הכללים על המקרה שלפנינו, כאשר לדעת הסניגורים נעשה היישום בצורה שגויה.

ועוד הוסיפה שם (סעיף 7):

אם – כפי שהתבטא בית המשפט תוך נתינת הדעת לפסק-דין ניר [3] – יהווה קיום פרוטוקולים פרטיים בידי הצדדים "מרשם בטוח לסיבוכים מיותרים לניהול המשפט, לפגיעה במהלכו התקין וביעילותו" ואם לדעתו "בנסיבות אלה, טובת העניין מחייבת שיהיה פרוטוקול אחד ויחיד – אם בהקלדה ואם בהקלטה", אין להתערב בשיקולים אלה. אלה הם שיקולים לגיטימיים, אין הם נכנסים לקטיגוריית השיקולים המצדיקים התערבותנו כבג"צ ואינם שגויים מהבחינה המשפטית עד כדי להצדיק התערבותנו בערעור. גם בהיעדר נימוקים מפורטים – כיצד ומדוע ובמה רואה בית המשפט קשיים צפויים בניהול המשפט אם יהיה פרוטוקול פרטי – די בקביעתו כי צפויים קשיים כאלה כשהדברים נאמרים על סמך ניסיונו עד כה ועל סמך הצפי שלו לגבי העתיד במשפט רב-היקף כמשפט הנדון."

לאור האמור, בטרם טיפול בבקשת ב"כ האשה לתיקון פרוטוקול, בית הדין פונה לאשה ולבא כוחה להגיש תצהיר לבית הדין בתוך 10 ימים האם אכן הקליטו את הדיון מיום 23.10.12 נשוא בקשת ב"כ האשה לתיקון פרוטוקול. הצהרת שניהם תהיה בפני עו"ד כחוק.

לאור התצהירים שיתקבלו, בית הדין ישקול צעדיו.

החלטה זו מותרת לפרסום, בהשמטת פרטים מזהים, כמקובל.

ניתן ביום ח' באדר התשע"ג (18/02/2013).