ב"ה
בית הדין האזורי צפת
| ||||
בפני כבוד הדיינים: | ||||
הרב אוריאל לביא הרב חיים בזק הרב יועזר אריאל |
אב בית דין דיין דיין |
תיק מספר: | 814807-3 | |
תאריך: |
ט"ז באדר התשע"ג
26/02/2013 | |||
מבקש |
פלוני
בא כוח המבקש עו"ד יאיר זיו-זהבה | |||
משיבה |
פלונית
בא כוח המשיבה עו"ד מרואן מויס | |||
הנדון: | ביטול הסכם גירושין, כתובה/פיצוי גירושין | |||
נושא הדיון: | דחיית בקשה לביטול הסכם גירושין |
"בבית הדין התקיים דיון ראשון בתביעתו של [פלוני] להורות על ביטול פסק הדין לאישור הסכם הגירושין.
כעת עם השלמת הדיון, ובטרם בית הדין יתייחס לטענות הצדדים, בית הדין מאפשר לתובע להשלים את כתב התביעה באמצעות הצגת חומר המבסס את טענתו ביחס למצבו הרפואי נפשי במעמד הדיון לאישור ההסכם.
החומר יוצג לבית הדין תוך 30 יום."
"כעת בפנינו בקשות משני הצדדים, ועותק מכל בקשה יועבר לעיון הצד השני.
לאחר עיון בחומר שבפנינו הוחלט – אין מקום לעיכוב נוסף בהשלמת ההליך לבירור התביעה, ועל התובע להעביר לבית הדין עד ליום ד' אדר תשע"ג (14.2.2013) כל חומר רפואי שהתקבל אצלו, וכן עד למועד זה יורשה להציג סיכומי טענות מטעמו, וכעבור שבעה ימים הצד השני רשאי לסכם את טענותיו, ולאחר מועד זה יינתן פסק דין.
אם יוצג חומר רפואי המחייב דיון נוסף, תבוטל הוראה זו, והמשך ההליך ייקבע בהתאם", עד כאן מהחלטה זו."
"ההסכם נחתם על ידי הצדדים ביום 27.06.2010, הטענה שלנו היא, שביום זה ועוד קודם לכן, מרשי היה מאושפז בבית החולים "[א']", הוא היה מאושפז שם מיום 23.06.10 ושוחרר ביום 30.06.10, הנסיבות על פניו תמוהות מאוד, כיצד הוא חתם על ההסכם, אם הוא היה כשיר, מרשי לא זוכר שהוא חתם על ההסכם, מה שבטוח הוא לא הבין על מה הוא חותם, זה ברור שאדם המאושפז בבית חולים, ועוד ב"[א']" הוא לא אדם כשיר.
ביה"ד: הצדדים נכחו בדיון שלושה חודשים לאחר השחרור שלו מהאשפוז.
ב"כ התובע: הוא עדיין היה תחת השפעה של כדורים, הוא לא היה מיוצג, הוא היה במצב נפשי קשה, עד היום הוא לא במצב נפשי תקין, כל זה מביא לנו את החשש כיצד ההסכם נחתם? וכיצד הוא חתם?...
ב"כ התובע: הוא היה גם אז במצב נפשי קשה, ובוודאי שגם אם הוא אישר את ההסכם, הוא לא הבין את המשמעות של ההסכם, מעיון בפרוטוקול לא ברור אם הוא נשאל על ידי בית הדין באשר להסכם, אם הוא הבין את תוכנו של ההסכם.
השאלות שעולות הן לאופן ההתנהלות של ההסכם, בהסכם יש התחייבות שלו לתשלום מזונות גבוהים בסך 6000 שקל עבור שלושה ילדים, עם תוספת של 5 אחוז. השאלה אם ההסכם נחתם כדין? אם הוא בכלל יכל לחתום על כזה דבר? בייחוד שהוא היה בבית החולים [א'], לא מדובר באדם שהיה בבית חולים רגיל ושוחרר.
ביה"ד: מה היתה הכנסתו באותו עת?
ב"כ התובע: הוא לא עובד היום והוא גם לא עבד אז, האם זה נשמע סביר שאדם שלא עבד ונמצא במצב נפשי קשה, יחתום על הסכם כזה? ובנוסף גם יתחייב שהוא לבדו ישא במלוא ההוצאות הרפואיות? שהוא מעביר לה את כל הזכויות בבית? מעבר לכך, עוד נקבע בהסכם הזה שהוא לוקח על עצמו את כל החובות והוא משחרר את האשה מחובות אלו. מכל ההתייחסויות האלה אין שום סיכוי שאדם שפוי יחתום על הסכם כזה. כשקבלתי את מרשי מי שליוותה אותו זאת אחותו...
ביה"ד: בעבר לפני האשפוזים במה עבדת?
התובע: בניהול קיבוצים.
ביה"ד: מה היה גובה המשכורת שלך?
התובע: בערך 10,000 שקל.
ביה"ד: האם כשהתחייבת בהסכם על הסכום שנרשם, זה היה על סמך ההכנסה הזו?
התובע: הייתי במצב שקבלתי קצבת נכות וזה לא הספיק, ביום החתימה על ההסכם לא היה לי שום הכנסות גם לא קצבת נכות. צריך להבין שאני לא הבנתי את מהות ההסכם, במשך שנתיים ההסכם לא היה אצלי, לא עבדתי. הייתי בבית, מידי פעם עבדתי בעבודה מזדמנת, לא יכולתי לשלם 6000 שקל, היא עיקלה לי את קצבת הנכות.
ביה"ד: לאור האמור מה מבוקש?
ב"כ התובע: אנחנו נבקש לבטל את הסכם מעיקרו, מכיוון שההסכם לוקה בספק רב."
"כל התביעה נולדה בעקבות עיקול של קצבת הנכות למזונות הקטינים, וזאת לאחר שנתיים שהסכם הגירושין אושר, עד היום לא שמעתי שום טענה שהלקוח לא היה בצלילות הדעת, ושהוא לא היה כשיר לעמוד לדין, היא טוענת שהיא לא פסיכולוגית ושהיא לא יודעת אם הוא היה כשר לעמוד לדין, אני אפנה את ביה"ד למכתב השחרור של בית החולים "[א']", שממנו לא עולה שום אינדיקציה לכשירות מצבו.
ביה"ד: לטענתם ההסכם נחתם בזמן שהוא היה מאושפז?
ב"כ הנתבעת: בזמן החתימה הוא היה מאושפז, אבל בכתב השחרור נכתב שהוא משתף פעולה ואין לו הזיות, בוחן המציאות שלו תקין, מה גם שהוא בכתב ידו תיקן את ההסכם וטענה זו לא הוכחשה, בסעיף 7.2 להסכם, בכתב ידו הוא מתקן את ההסכם לטובתו, אפי' אם נניח שדעתו השתבשה עליו, הוא מוסיף בכתב יד, 'אין באמור לעיל כדי להוות ויתור של הבעל על זכויותיו ככל שהן קיימות.'
ביה"ד: האם זה נכתב על ידו?
ב"כ הנתבעת: כן.
ביה"ד: בניסוח של מי זה נכתב?
ב"כ הנתבעת: בניסוח שלו...
ביה"ד: לטענתו בזמן החתימה לא היתה לו הכנסה, והוא גם לא קיבל שום קצבה, באותה שעה איך היא ציפתה שהוא ישלם כזה סכום?
ב"כ הנתבעת: הוא ידע שחלק מתשלום המזונות זה כפרת עוונות, הוא הכניס אותה לפשיטת רגל, הוא רצה להביא אותה למצב של מעורבות בחובות, הוא הבין שהוא פותח דף חדש לטובת הילדים ולכן הוא הסכים לסכום הזה.
ביה"ד: אבל מאיפה הוא יביא את הכסף?
הנתבעת: הוא עבד, מחובתם של הורים לפרנס את ילדיהם, זו אחריות של כל הורה לדאוג לילדיו.
ביה"ד: זה נכון ועל זה אין חולק, אבל אחרי הכול מדובר על התחייבות בסכום גבוה.
ב"כ הנתבעת: הם חיו ברמת חיים גבוהה. כל האשפוז שלו זה היה במטרה להעמיד פנים, הוא הכניס את החשבון המשותף ליתרת חובה של 400 אלף שקל, זה לא שנוצר יתרת חובה על הימורים או על בילויים של האשה, הוא זה שמשך כסף כדי לתחמן את הנושים שלו, כשהיא נקלעה לפשיטת רגל, הוא רצה לכפר על מה שהוא עשה ולכן הוא לקח על עצמו את כל החובות.
ביה"ד: אתה טוען שהוא אשפז את עצמו למראית עין?
ב"כ הנתבעת: כן. הטענה שלנו שכל התביעה שלו נולדה רק בגלל שהתחילו לגבות ממנו את המזונות, עד אז לא היה אכפת לו גם אם היה רשום 10 אלף שקל, עד אז לא הייתה לו שום טענה." עד כאן קטעים מפרוטוקול הדיון.
"מנהג המדינה הוא שעריכת הסכם בין צדדים וחתימתם עליו מחייב את הצדדים שלא יוכלו לחזור בהם, ומכל שכן שהוא כן כאשר מקבלים עליו גם אישור בית דין, או בית משפט, ואם כן הרי חתימה על הסכם כזה הוא כעין סיטומתא, שנפסק על זה בחו"מ סי' ר"א סעי' א' שנחשב זה קנין גמור ואין אחד מהם יכול לחזור בו."
"המנהג הוא שכל זוג המתגרש לא סומך דעתו על הסכם גירושין עד שביה"ד יאשר אותו ויתן לו תוקף של פס"ד. לכן הסכם שלא הובא לביה"ד לאשרו אין לו תוקף אפילו לא מטעם סיטומתא כי מנהג הסוחרים הוא להביא הסכם לאישורו של ביה"ד."
"אין לבוא לטעון לביטול ההתחייבות מכח זה שלא קיבל בזמנו קנין על התחייבותו, דעל כן הדגשתי להזכיר העובדא שההסכם סודר בזמנו בפני בית הדין, והיינו מפני דאז נראה לי דדינא הוא שאינו טעון לקנין. ואמינא לה ממה שמצינו ברמ"א בחו"מ סי' קס"ג סעי' ב' שפוסק, דכל דברי הקהל אינם צריכים קנין. ומסביר הלבוש שם, דלכן דברי הקהל אינם צריכים קנין משום דהוי כאילו נעשו בבי"ד ומה שנעשה בפני בי"ד אין בו חזרה ע"ש. הרי לנו, שדבר ברור הוא, שמה שנעשה בפני בית דין אין בו חזרה ולא צריך קנין, ולא עוד אלא דמזה נובע מקור הדין גם מה שדברי הקהל נמי אינם צריכים קנין, מפני דהוי ליה זה כאילו נעשו בבית דין."
"הרי שכאן מדובר באישור הסכם ממון לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג. אישור כזה איננו "פסק-דין". אין הוא מכריע במחלוקת שבין הצדדים. אין בית-המשפט בודק את תוכנו של הסכם הממון המובא בפניו לשם אישור תוכנו ואין הוא אמור לאשר את תוכנו. כל שעושה בית-המשפט הוא מתן אישור להסכם, לאחר שנוכח שבני-הזוג עשו אותו בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו (סעיף 2 (ב) לחוק יחסי ממון בין בני זוג)."
הרב אוריאל לביא – אב"ד | הרב חיים בזק – דיין | הרב יועזר אריאל – דיין |