טענות הצדדים
בתאריך כ"ו בתמוז התשע"א 28/7/2011 פתח הבעל [פלוני] תיק תביעת גירושין כנגד אשתו [פלונית]. לצדדים ארבעה ילדים בגירים. הצדדים נישאו באמצעות הרבנות בנתניה בתאריך י' בתמוז התש"ל 14/7/1970.

בין הצדדים התקיימו כמה דיונים – בתאריך י' במרחשון התשע"ב (7/11/2011), בתאריך י"ב בשבט התשע"ב (5/2/2012), ובתאריך ב' בניסן התשע"ב (25/3/2012).

לדברי הבעל, מתנהלים הליכים משפטיים בביהמ"ש שנה וחצי וכבר שבע שנים רוצה להתגרש מאשתו. עילת הפרידה נעוצה ביחסה המשפיל והמזלזל של האשה כלפיו. לדבריו, האשה הודתה בטענות אלו אלא שבקשה להשתנות. הוא הסכים לנסות לשקם את שלום הבית וללכת לייעוץ. בני הזוג פנו ליעוץ זוגי אצל ד"ר [נ'] בתחילת שנת 2007, ובסוף חודש אפריל או תחילת מאי, בו זמנית עם קיומו של הליך הייעוץ נודע לבעל על פי התכתבויות במייל שהמציאה לו בתו, כי האשה ניהלה רומן עם מר [ד' כ']. מבחינתו כלו כל הקיצין. עוד הוסיף הבעל כי האשה פתחה תיק לחלוקת רכוש בביהמ"ש ראשונה עוד לפני שהוא עצמו פתח תיק דומה. האשה איננה רוצה בשלום בית אמתי. רצונה להתעלל בו ולאמללו. לא ניתן לקבל גם הון וגם כתובה.

לטענתו, יש בידיו ראיות על קשרים של האשה עם הנ"ל ועם מר [ז' ב']. שני הצדדים בקשו למנות כונס נכסים לפירוק השיתוף ואקטואר. בהמשך מונו כונסי נכסים, מונה שמאי, נקבע רו"ח לחלוקת כל הרכוש. הכול נקבע ומתגלגל ומתקדם. הוא ואשתו גרים בנפרד משנת 2005. "האשה מררה את חיי כל תקופת חיי, היא מכנה אותי 'שמן מגעיל' ואין לו ממנה הערכה. הוא ספג עלבונות ודיכוי. חי בגיהינום. כיבס את בגדיו לבדו ואף הכין לעצמו את ארוחותיו. האשה הייתה נמנעת מיחסי אישות בטענות שונות.

אמנם האשה בכתה כאשר הבינה לאן הגיעו חיי הנישואין ורצתה לשנות אך לא למדה לקח ואינה רוצה לתקן. היא לא הצליחה להחזיק יותר משלושה שבועות. נסעה לסקי יחד עם [ז' ב'].

לטענתו, הכיר את האשה הנוכחית אתה חי היום, [ל'] הרוסייה, רק לאחר שעזב את אשת ולאחר זמן קצר – כשבועיים, עבר לגור עמה. בניסיון שלום הבית והייעוץ, הוסיף הבעל, נסע יחד עם אשתו לחו"ל ולסוף שבוע לצימר בקיבוץ, חזר לניסיון לשקם ובאותם חודשים לא היה קשר עם [ל']. וכאמור, באותה עת ממש המשיכה האשה לקיים יחסים עם [ד' כ'] ואף בקשה מהאחרון רשות לנסוע עם הבעל למקומות הנ"ל, ועל כך יצרף מיילים. התנהלה התכתבות בין האשה ובין [ד' כ'] על כך ובהם הבטיחה לו שלא יתקיימו יחסי אישות עם בעלה. הבעל הוסיף, כי האשה כתבה לו כמה מכתבים ובהם מודה שהתנהגה כלפיו במשך שנים כפי שטען כלפיה. במכתביה מודה שהתנהגה שלא כראוי, לא נתנה חום ואהבה. רוצה לעשות טוב מה שלא עשתה כל החיים. תפנק, תטייל, תצא לבית קפה – מה שלא עשתה אף פעם.

בנוסף קיימה יחסים עם [ז' ב'], והוא יצרף התכתבויות. הנ"ל הגיע לביתה ושומר הכפר והבעל זיהו את רכבו חונה ליד ביתה. יש אנשים שפינו את דירתם לצורך בגידותיהם של האשה ומר [ד' כ'].

בחקירתו טען הבעל שאינו זוכר בדיוק אבל הוא חושב שהכיר את [ל'] אחרי אוגוסט 2005. עזיבתו את הבית הייתה קודם לכן. ראה את [ל'] באמצעות חבר בסוף יולי 2005. ביקש שיכירו ביניהם באוגוסט 2005 ולאחר עשרה ימים או שבועיים עבר להתגורר עמה.

האשה וב"כ הגישו מסמך שנשא את התאריך מרץ פברואר 2005 (בכתב יד ולא כתב ידו של הבעל), וממנו נראה כי הבעל היה בקשר עם [ל'] כבר אז. ובכך רצתה האשה לערער את גרסתו של הבעל שהכיר את [ל'] רק באוגוסט 2005.

בדיון עצמו התברר כי התאריך האמתי נמחק ובצד נכתב בדפוס התאריך האמתי 2006. נמצא כי נעשה כאן זיוף. לדברי הבעל, האשה הגישה מסמך שקרי בביה"ד, ומנגד עוד טוענת האשה כנגדו שהוא זה ששותל מיילים.

בדיון נשאל הבעל על טענת האשה כי הוגשה כנגדו תלונה על הטרדה מינית. תגובתו הייתה שלילית.

האשה מבקשת שלום בית. גם לדבריה אין לה קשר עם בעלה חמש שנים. לדבריה הבעל חי עם גויה באותו מתחם של מגוריהם, ואם יעזוב את אותה גויה ישנה אפשרות שהשלום ישוב למעונם.

האשה מוסיפה כי אם יעמוד בעלה על תביעתו, תעמוד היא על תביעת כתובתה ופיצויים. לדבריה, מדובר בבגידה חמורה בה אשה זרה נכנסת לתוך ביתה. זו התעללות חמורה.

תגובת האשה על מכתביה הייתה, כי מוכנה הייתה לכתוב הכול ואף דברים שאינם נכונים ובלבד שתשיג שלום בית עם בעלה.

בעדותו של העד הראשון מר [ז' ב'], הודה שמבקר את האשה כשהם לבד. הודה שנסע עמה יחד בקבוצה לחו"ל אך לדבריו לא התאכסנו יחד. על טיב הקשרים בינו לבינה טען שהם חברים למקצוע, מכיר אותה מחוף הים. מסייע לאשה לטענתו בחשבונות אקטואריה.

בדיון אחר, ביחס לעד מר [ז' ב'] שבה האשה וטענה שמה שעשו ביחד היה רק עיסוק בחשבונאות, ואף הוסיפה שלא הייתה לבד. בכך מכחישה את העד עצמו.

בעניין קשרי מר [ז' ב'] עם האשה העיד שומר הלילה של הכפר שתפקידו בין השאר לסייר ברכבו מהשעה עשר ועד הבוקר, כי ראה את הרכב של הנ"ל מסוג מזדה בשעות הלילה הנ"ל. זיהה אותו לפי פרטיו צורתו וחלק ממספרו לפחות עשר פעמים.

בדיון האחרון מתאריך י"ב בשבט התשע"ג (23/1/2013) שבה האשה וטענה כי היא רוצה שלום בית.

ביה"ד שאל אותה כיצד מתאימה תביעתה זו כאשר היא זו אשר תבעה ודרשה ראשונה פירוק שיתוף וכי מי שמפרק את הרכוש כולל דירת הגורים כיצד יתכן חפץ בשלום בית – האשה ענתה שרצונה היה לשמר את זכויותיה. ביה"ד הבהיר לה שלשם מטרה זו די לבקש צו הצהרתי על זכויות הצדדים, וכי חתימתה על התביעות אף שבא-כוחה הוא שהכינם וסגנן אותם, מחייבת אותה. בין הדברים העלתה האשה תביעה לקבלת מחצית מקצבת השארים לה זכאי הבעל לאחר מותו. לדבריה, ועדת שוחט דנה בכך בעת הזאת והגישה המלצות בעניין, אך לעת עתה על פי חוק, גרושה אינה זכאית במחצית זכות זו.

הבעל הוסיף כי יש לחייבה בגט גם משום שהטילה בו דופי כאילו יש כנגדו משפט על הטרדה מינית.

לדיון זה הוזמן העד מר [ד' כ'] אשר נטען עליו על פי התכתבות המייל שקיים קשר אינטימי עם האשה. העד נחקר ע"י הבעל עצמו.

לשאלה, כיצד שולח לאשה מיילים בעלי נוסח אינטימי וארוטי, ענה העד כדלהלן:

זה אכן כלפי חוץ נראה לא סביר מוזר, נראה לא מתאים לאופי העבודה, אגיד לכם, כל הנושא של המיילים זה היה בצורה נכונה או לאו, אך לא היה שום דבר מעבר, יש לנו חבורה, חוג ספורט, מעבירים מיילים לא בסגנון הנכון, וכל אחד משתמש בשמות מוזרים, "מתוקה" כתבתי או לאו, לא זוכר... והיו מילים וכל מיני דברים הדעת לא סובלת אותם, יכול להיות, מכאן ועד בגידה... לא זוכר, זה מיילים של שנים, אולי השתמשתי, אם אבי היה חי היה נותן לי סטירה, יש לי הומור שחור, אני בן 62, כזה אני, לפעמים אני בוטה, מרשה לעצמי בשטחים ובזמנים מעבר לשעות העבודה.

לשאלת הבעל ביחס למייל שבו נכתב שהאשה הביאה לו עוגיות למיטה, התפרצה ב"כ האשה וענתה: "זה מזויף." ביה"ד הגיב: "הוא לא אמר שזה מזויף, ואינך רשאית להפריע." בהמשך (שורה 191) אומר העד שהוא לא יתפלא ויש לו חשד סביר שמישהו עבד על המיילים שלו.

בחקירת העד ביחס לדירת הגב' [ע'] צוטט מייל: "אני צריכה לעדכן את [ע']."

בתגובת העד ביחס לשאלה לשם מה צריך לתאם עם [ע'] אמר:

איני זוכר, אתה שואל אותי על תאריך 2007. אסביר, נתתי עזרה רבה מאד לגב' [פלונית] בנושא התחשבנות...

וכאשר נשאל שוב ענה:

לא הרגשתי בנוח שהעזרה שלי, הנה"ח וכו', שזה יעשה במשרדי, אז היא אמרה שיש לה חברה בעיר, ונשב אתה חצי שעה.

בהמשך נשאל:

למה בתאריך 11/02/2007 מתוקנת אוהב אותך ודואג לך, מאמי בוקר טוב, עדיין יש לי חום, הכל "יציר דמיוני."

תשובתו:

"לא נשמע לי סביר."

כאשר נשאל העד: "הבאת שלש קופסות וזוכר אותו מהמיטה." התערבה ב"כ האשה ואמרה: "הכול מזויף ונוכיח זאת."

ביה"ד העיר לעד כי הוא הודה במיילים בשימושו בשפה השחורה והבוטה ורק לאחר שאמרה ב"כ האשה – "זיוף" נזכר לטעון טענה זו. תשובת העד הייתה:

לא נראה לי, לגבי אני אוהב.. זה לא סביר. יכול להיות מתוקה.

אוכל להביא למיטה – מה פתאום. לא יודע.

ביחס לשאלה אם התייחד עם האשה או שהגב' [ע'] שהתה עמם ענה העד: "חלק ישבנו איתה, וחלק לא."

בעניין שאלת הבעל על כך שהאשה כותבת לעד ביחס לויכוח שיש לה על בוס: "איתם איני נכנסת למיטה." ענה העד: "יודע שהיו ויכוחים בין [פלונית] לבין המנהל שלה... מכאן ועד להכנס למיטה, זה מוזר."

הבעל הציע לממן בדיקת פוליגרף, אך העד סרב ואמר: "איני רוצה. אני נמנעתי מזה, אני חושש מהמכשיר הזה, יש לי בעיה עם זה." ב"כ האשה אמרה בעניין זה כי למרות שהאשה מסכימה, היא מתנגדת. ביה"ד הגיב כי זו טקטיקה ידועה.

הבעל הקריא חלק מהמיילים בעלי נוסח ארוטי, אולם תגובות העד היו כדלהלן:

לא זוכר דברים כאלה. אין לי שום הסבר. לא יודע מה להגיד, נשמע מוזר. יכול להיות שדברים מוצאים מהקשר..

סיכומי הצדדים
סיכומי הבעל הוגשו לשולחן ביה"ד בתאריך 25/6/2012. הבעל מצרף נספח לסיכומיו, ובו התכתבות בינו לבין אשתו במייל מתאריך 21/4/2005 בו הוא כותב לה על התנהגותה, ובין הדברים כותב על כך שכינתה אותו "שמן מגעיל", ושהוא אוויר בעיניה, וכי אינו יכול להמשיך כך. הוא רוצה להגיע למקום שלא מעליבים אותו ולא צועקים עליו וכי לא עמדה בכל הבטחותיה ומבקש ממנה לסיים את ההליכים ביניהם בצורה יפה.

עוד הוסיף הבעל בסיכומיו כי מצא שהאשה מנהלת חיי הפקרות והוללות עם גברים זרים. ואף מצרף נספח (א1 לסיכומיו) את התכתבות המייל עם אשתו מתאריך 24/2/2004, בה מבקש ממנה לשנות את דרכה.

במכתב זה שב הבעל ומעלה את הלבנות הפנים והדיכוי שספג מן האשה ואת חוסר הערכה שלה כלפיו, ואת כך שפגעה בו באופן קבוע. עוד הוסיף, כי אינו מחפש מישהי אחרת ואינו רוצה בפירוק המשפחה, כל מה שמבקש הוא "שקט ולא הלבנות ודיכוי".

עוד כותב הבעל לאשתו: "אני לא מאמין שאת יכולה פתאום ללמוד ולהעריך אותי או לאהוב אותי כי זה כבר חוסר הערכה עמוק בכל המישורים ושבעתי מזה הן בשיחה והן בחיי האישות ביננו והעלבונות, דיכוי, זילזול וחוסר הקשבה". הוא מבקש לסיים בצורה יפה והוגנת. מוכן לתת לה מחצית מכל הרכוש.

הבעל מצרף מכתב (נספח 2 לסיכומיו) שכתבה לו אשתו לטענתו בסוף שנת 2005 לפני חתונת הבת [ש'] שהתקיימה בנובמבר 2005. במכתב זה מודה האשה בכל טענותיו מבקשת את סליחתו ומבקשת הזדמנות נוספת. וכך כותבת:

[פלוני] חזור הביתה אני מבטיחה שהכול יהיה אחרת... אני רוצה את הזוגיות בחזרה, זוגיות שונה, אוהבת מפרגנת מחבקת מכבדת... תן את ההזדמנות... אני יודעת היום בדיעבד שלא נהגתי נכון אתך קשובה לך, לא נתתי לך חום והבנה, לא הייתי קשובה לך... היום באמת ובתמים רוצה לעשות לך טוב מה שלא עשיתי כל החיים רוצה לפנק אותך מה שלא עשיתי אף פעם רוצה לטייל איתך מה שלא עשיתי אף פעם. רוצה סתם לצאת אתך לבית קפה לבד מה שלא רציתי אף פעם.

לדבריו, לאחר מספר חודשים נענה הבעל חלקית והודיע לאשה כי הוא מוכן לתת הזדמנות נוספת עדיין כשגרים בנפרד ולשקם באופן איטי את חיי הנישואין ולבדוק אם הבטחתה באותה הפעם שונה מהקודמות בהן לא עמדה. הוא הבטיח שלא ילך עם נשים אחרות. הם פנו ליועצת נישואין ונסעו לחופשות בארץ ובחו"ל. אולם בעיצומן של מאמציו לשקם את שלום הבית נודע לו כאמור שהאשה מנהלת מערכת יחסים עם גבר נשוי – [ד' כ']. דבר זה הביאו להחלטה סופית כי האשה בוגדנית ולא יהיה שום סיכוי לנסות שוב והרי היא ככלה המזנה תחת חופתה. הוא אף הודיע על הפסקת הייעוץ.

הבעל מצרף נספחים 3 א-יד בהם התכתבות במיילים בין האשה ובין [ד' כ'] שבהם ישנם דברי זימה נוראיים בעלי אופי ארוטי בלתי נורמליים שיש בהם אף עניינים של סטיות, שלא ניתן בשום אופן להעלותם על הכתב מרוב פחיתותם ורמתם. הם נמצאים בתיק הצדדים.

עד בשם [א' ש'] הגיש לביה"ד הצהרה שהוא זה אשר הכיר בין הבעל לבת זוגתו הרוסייה במפגש קפה בסוף אוגוסט 2005 רק לאחר שהבין שכוונתו של הבעל לסיים סופית את הקשר עם אשתו. באמצע אוגוסט 2005 לא הסכים עדיין הבעל להיכרות זו עד שיסיים סופית את הקשר עם אשתו.

בנוסף מצרף הבעל בנספח 7 לסיכומיו התכתבות מתאריך 19/12/2008 – זמן רב לפני התביעות בביה"ד – בה כותב הבעל לאשתו את כל טענותיו הנ"ל – על הבטחותיה החוזרות והנשנות ועד להחלטתו הסופית לעזוב את בת זוגתו הרוסייה כדי לשקם את הזוגיות עם אשתו ועד שנודע לו על הבגידות. הבעל הציג לפני אשתו את ההוכחות שבידיו, ואף אז – "בטיפשותו" כלשונו – הסכים עדיין לשוב אל אשתו בתנאי שתעזוב את עבודתה ב[...] עם [ד' כ'] כתנאי לתהליך החזרת האמון שבין בני הזוג, אולם האשה לא הסכימה.

בתגובותיה למכתביו, לא הכחישה כלל את דבריו ורק ניסתה לשנות את החלטתו.

יומיים לאחר מכן, בתאריך 21/12/2008, כותבת האשה מכתב לבעלה בניסיון נוסף לשכנעו לחזור לשלו"ב וכל דבריה עוסקים בטעות הגדולה שלה במשך כל השנים, מבקשת סליחה ואת החזרת האמון שלו בה.

ביחס לטענתה שהבעל הואשם בהטרדה מינית, צרף הבעל מסמך ממשטרת ישראל הנושא תאריך 6/12/2011, שעל פיו הבעל נקי בנושא זה וכי אין מניעה בשל כך להעסיקו.

סיכומי האשה הוגשו בתאריך 25/7/2012. בסיכומיה מתארת את מסירותה כרעיה וכאם וכמפרנסת. לדבריה, הבעל מאס בה ולקח לו פילגש. אין לו לדבריה עילת גירושין מחמת פרידה ממושכת. מצטטת ומביאה מקורות לכך.

עוד מתארת האשה את העלבון והחרפה שגרם לה הבעל כאשר בחר להתגורר עם פילגשו ואשתו באותו מתחם.

בסעיף (2) יג, נטען כי הבעל משקר באשר למועד היכרותו את הפילגש וכי הכיר את [ל'] עוד קודם שעזב את אשתו. לדבריה, אין לקבל את התצהיר של [א' ש'] במסגרת הסיכומים וכי התצהיר סותר את טענת הבעל בדיון, שהיכרותו עמה הייתה לראשונה בסוף יולי 2005 כאשר רק באמצע אוגוסט ביקש ממנו להכיר ביניהם. ובמהלך החודש עבר לגור עמה בביתה. לדברי התצהיר ראה אותה הבעל במהלך אוגוסט וההיכרות הייתה בסוף אוגוסט.

בסעף (3) יז, הוסיפה האשה שהבעל בגד בה מתחילת הנישואים ולאורך כל חיי הנישואין ואף מציינת בין השאר גם עם מי בגד בה.

בהתייחסות לבגידותיה, טוענת כי כל טענותיו של הבעל בעניין זה מופרכות ושקריות. עדותו של מר [ז' ב'] רו"ח ועמית למקצוע, לא סייעה בידי הבעל. הנ"ל סייע לה בחשבונותיה, נסיעתה עמו לשווייץ הייתה במסגרת קבוצה ולא התאכסנה עמו. הנ"ל מבקר בביתה ואין בכך ראיה והוכחה לקשר אינטימי.

עדותו של שומר הכפר, לדבריה, לא מחזקת את טענות הבעל, העד לא ראה את הנ"ל אלא רק את מכוניתו. המיילים שצרף הבעל בעניין התכתבותה עם מר [ד' כ'] שקריים ומזויפים. הבעל נמנע מלהציגם עד הגשת סיכומיו כדי שלא ניתן יהיה להיחקר עליהם. בעל דין, לטענתה, לא יכול להציג ראיותיו לראשונה בסיכומיו. לכן מבקשת האשה שמיילים אלו ימחקו מסיכומי הבעל. וכך הדין ביחס לתצהירו של [א' ש'].

לדבריה, עברה האשה התעללות והתעמרות. מבקשת שלום בית. האשה מוסיפה כי פנתה לבעלה בבקשה זו פעמים אחדות אך הבעל סרב. לדבריה, הבעל אמנם נענה לבקשתה וחזר הביתה אלא שבהמשך כאשר נסע עם פילגשו לאוקראינה, הבינה שכוונותיו אינן טהורות.

האשה מעלה טענות נוספות בסיכומיה וכותבת כי בעלה התנהג כלפיה באלימות פיזית לאורך שנים. מגדירה עצמה כ"אשה מוכה ומופחדת". משום כך גם כתבה את מה שכתבה במכתביה להשמיע באוזניו את מה שרוצה לשמוע והכל במטרה להשיבו לשלום בית.

האשה מוסיפה כי הבעל התנהג עמה באלימות נפשית לאורך השנים. הוא התאכזר אליה, צועק עליה ומשפילה בעיני אנשים ובעיני ילדיהם.

עוד מוסיפה וטוענת שהבעל שקרן ומחזקת את טענתה זו בכך שהשתמש בתו נכה מזויף.

עוד מציינת את התלונה על הטרדה מינית שנמחקה ביוזמת המתלוננת. ולכן אין תיעוד על כך במשטרת ישראל. טוענת על אי דיוק בדבריו בעניין המרחקים בסמיכות הדירות. וכן בעניין תשלום השכירות כשגר עם פילגשו בדירתה.

בסיכומיה תובעת האשה את חלקה בקצבה שיקבל הבעל לאחר מותו – פנסיית שארים – המגיעה לשאריו ואשר גרושה אינה נמנית ביניהם לעת עתה.

בעניין זה קמה ועדה – "ועדת שוחט" כדי שתגיש המלצות בעניין זה, ולדבריה הומלץ לשנות את החוק. לפיכך תובעת לדחות את תביעת הגירושין ולחילופין להבטיח את זכויותיה בפנסיה הנ"ל, היוונה, וכן את חיובו בכתובה ובפיצויים.

בתאריך י"ז באב התשע"ב (5/8/2012) הגיש הבעל את תגובתו לסיכומי האשה.

לדבריו ממציאה האשה טענות בעניין אלימות פיזית ונפשית שספגה מבעלה במשך שנים וכן טענה על בגידותיו הרבות במשך שנים, שלא הועלו עד עתה בשום ערכאה משפטית.

עוד כותב כי האשה לא מלאה את תפקידיה כרעיה וכפי שמודה בעצמה במכתביה. האשה עברת על דת ועשתה מעשיה מכוערים. [ז' ב'] הכירה בשפת הים ושהה בביתה בשעות לילה, כביכול לצורך חשבונאות, ועל כך תמה הבעל – וכי אקטואר נוסע עם לקוחה לשווייץ, וכאשר נעצר בנמל התעופה והתבטלה נסיעתו, גם האשה בטלה נסיעתה??!!

לדבריו, עזב את הבית לאחר ניסיונות רבים למצוא נוסחה שעל פיה יוכלו לשקם את נישואיהם אך האשה זינתה ובגדה בו שוב ושוב, ואף תוך כדי ניסיון שלום הבית התברר כי ממשיכה בניאופיה.

לדבריו, המציא והקריא חלק מהמסמכים בפני ביה"ד, המציאם לצד השני ובסיכומיו צרפם לצורך הגשת המקור.

כנגד טענת האשה כי עזב לטובת פילגשו טוען הבעל שהאשה היא זו שהוחזקה כשקרנית בעקבות זיופה כאילו שילם שכר דירה לרוסיה קודם עזיבתו את הבית. התאריך שונה, התאריך המודפס זויף בכתב ידה. בסיכומים נמחק הזיוף והוגש החומר מחדש ללא תאריך אך שוב בדף השני מופיע תאריך אמתי של 2006.

הבעל שב על טענתו כי עזב את הבית רק לאחר שהפכו חייו לגיהינום ואף זאת לאחר ניסיונות רבים לשקמו ורק לאחר שעזב הכיר את הרוסייה. ואף לאחר מכן נענה לבקשת שלו"ב, ניסיון שהסתיים בבגידות עם [ד' כ']. גם אמר כי תמיד שמר אמונים לאשתו ולא בגד בה.

הבעל טוען כי בקשות שלום הבית בעת הזאת אינן כנות לאחר הפירוד הממושך, ולאחר ההכפשות וההתנהלות בביהמ"ש, ולאחר פתיחת תיק לפירוק שיתוף וחלוקתו המעשית של כל הרכוש. מטרתה האמתית כיום, הינה כדי להרוויח כספים נוספים, כמו כתובה, פנסיה לאחר מותו שלא ניתן לאשה על פי חוק וכמו שלא ניתן גם להוון את הזכויות. האשה בחרה, לדבריו, לתבוע רכוש בביהמ"ש ומנסה לשנות את ההחלטות בפני ביה"ד – "מקצה שיפורים". לדבריו, גם כתובתה לא מגיעה לה על פי האמור בעדויות ובהתכתבויות.

לאחר הסיכומים הזמין בית הדין את מר [ד' כ'] לעדות וחקירה בעניין התכתבויות המייל. נערך על כך דיון הוכחות וכפי שהובא לעיל.

ביחס לטענת האשה בדבר סתירות במועדים בהם יצר הבעל קשר עם בת זוגו הרוסייה, הגיב הבעל בתאריך 31/1/2013, כי מכיוון שהנתונים עוסקים בעבר הרחוק – שמונה שנים לאחור, ולכן ייתכן וחלה טעות קלה של דיוק. הבעל מצרף פירוט של לוח הזמנים המדויק כדלהלן.

לדבריו, עזב את חדר השינה בסוף יולי – תחילת אוגוסט 2005 ועבר לחדר אחר. בהמשך המתין עד לאמצע אוגוסט עד לפינויה של הדירה אשר גר בה היום. תאריך הקרע שנקבע בביהמ"ש הינו 1/8/2005.

במחצית אוגוסט עבר לדירה בקומה העליונה. באותה עת ראה את [ל'] בחתונה באמצעות [א' ש'] אך נמנע מלהכירה עד שאשתו הפנימה את ההפרדה.

בסוף אוגוסט בקש מ[א' ש'] להפגישו עם [ל']. לאחר התקרבות ביניהם עבר לגור עמה בביתה באמצע ספטמבר תוך כדי כך ששיפץ את ביתו. הבעל מוכן להיחקר במכונת אמת כדי לאמת את דבריו שלא עזב את אשתו בגלל [ל'] וההיכרות עמה הייתה לאחר הפרידה מאשתו. יצוין כי גם בדיון הדגיש הבעל שאינו זוכר את התאריכים במדויק.

בדיון האחרון ניסה ביה"ד להביא את הצדדים לפשרה ולהסכמות. בתגובתה של האשה מתאריך 27/1/2013 היא כותבת כי מבינה שהבעל אינו חפץ בשלו"ב ולפיכך לא תכפה עצמה עליו, אולם היא מבקשת לעכב את ביצוע הגט בפועל עד להבטחת זכויותיה בפנסיה למקרה שייפטר הבעל מן העולם.

דיון בטענת "שלום בית"
סמכות הדיון בענייני הרכוש ניתנה לביהמ"ש והוא זה אשר דן בכך. נבחן להלן את המשתמע מהמסמכים הרבים שהוגשו ע"י הצדדים.

האשה הגישה ראשונה תביעה בביהמ"ש לענייני משפחה בתאריך 28/2/2010 שכותרתו: "מהות התביעה: רכוש".

בתביעתה כותבת האשה בסעיפים 24-43 בין השאר כדלהלן:

לאזן את הרכוש המשותף שנצבר ע"י בני הזוג במהלך חיי הנישואין.

לבדיקת שיעורם של פירות הנכס וחלוקתם השווה בין בני הזוג – כמתחייב.

לחלק בחלקים שווים בינה לבין הבעל, את קצבת הפנסיה השוטפת

את הפנסיה יש לחלק בין הצדדים בחלקים שווים...

להורות על חלוקה מידית של קצבת הפנסיה של הבעל רטרואקטיבית משנת 2004... ליתן החלטות ופסקי דין שיביאו לחלוקה ו/או לאיזון של כלל הזכויות... לרבות חיוב הבעל להשיב כל זכות משותפת...

הבעל הגיש לאחר מכן גם הוא תביעה לפירוק השיתוף. כנגדו הגישה האשה כתב הגנה בתאריך 15/6/2010. בפרק העוסק בפירוק השיתוף חוזרת על תביעותיה הנ"ל.

בדיונים שהתקיימו בביהמ"ש בתאריכים 30/1/2011 ו-27/2/2011 מבקשת ב"כ התובעת:

עד למועד זה יש לחלק באופן שוויוני את כל הזכויות לרבות זכויות עתידיות שטרם הגיע המועד..

ביקשתי לחלק... אני רוצה לקבל פסק דין...

יינתן פסק דין לפירוק שיתוף שייקבע שהתמורה תשולם לאדון...

אפשר לתת פס"ד לפירוק השיתוף. רו"ח יעשה את החישוב.

בסיכומיה לביהמ"ש כתבה האשה כדלהלן:

התובעת טוענת כי יש לחלק את הרכוש שצברו הצדדים שניהם עד למועד הקרע המוסכם... לפרק את השיתוף בנחלה המשותפת ולמנות מומחה, רואה חשבון ואקטואר, אשר יקבע את הסכומים המגיעים לכל אחד מן הצדדים בגין התקופה שממועד הקרע ועד לביצוע...

על פי כתבי הטענות אין מחלוקת בין הצדדים בדבר החלת חזקת השיתוף והצורך לחלק את נכסי הצדדים...

התובעת עתרה בכתב תביעתה לחלוקת כל הרכוש שנצבר על ידי הצדדים במהלך חיי הנישואין עד לעזיבתו...

לשם חלוקת הזכויות בפועל, ביהמ"ש הנכבד מתבקש למנות רו"ח מומחה אשר יערוך את הבדיקות... לצורך קביעת הסדר האיזון הרכושי בין הצדדים...

תועבר בזאת מחצית מקצבת הפנסיה...

ביהמ"ש הוציא את פסק דינו הכולל בעניין הרכוש ושם נכתב כדלהלן:

שני הצדדים מסכימים לפירוק השיתוף בבית ובנחלה...

אני מורה על פירוק השיתוף בנחלה... ממנה שמאי... ב"כ הצדדים... ממונים ככונסי נכסים... שכ"ט כונסי נכסים...

כמו כן עותרת התובעת להורות על חלוקה מידית של הפנסיה... ועל דמי השכרת הנכסים בנחלה...

במסגרת התביעה הרכושית עותרת התובעת לחלק...

והכספים יחולקו בין הצדדים בחלקים שווים...

בתאריך 18/3/2012 הוגש לביהמ"ש חוו"ד דעת מומחה מטעם ביהמ"ש לאומדן הנכס.

בתאריך 6/11/2012 הוגש ע"י המומחה מסמך מתוקן שעל פיו הסכום הנזיל העובר מהבעל לאשה נטו הינו 285,086 ₪.

בעניין הקופות הלא נזילות נכתב שם בסעיף 1.4.2.1 שהאשה נוטלת מחלקו של הבעל סך 77,372 ₪. הבעל נוטל מנכסי האשה 98,875 ₪.

נמצא שהבעל מקבל מהאשה יותר ממה שמקבלת ממנו בסכומים הלא נזילים סך 21,500 ₪. לאחר שנקזז סכום זה מהסכומים הנזילים שמקבלת האשה מהבעל נמצא שמקבלת ממנו סכום של 264,086 ₪.

בתאריך 19/11/2012 נערכה התמחרות בין הצדדים, ובה זכתה האשה.

בתאריך 20/11/2012 הוגשה בקשה משותפת של הצדדים שכותרתה "בקשה לאישור הסכם מכר אגב גירושין", מיום 19/11/2012.

ביהמ"ש אישר את הסכם המכר. בהסכם זה קנתה האשה את חלקו של הבעל בנכס.

לסיכום
האשה פתחה בתאריך 28/2/2010 תביעת פירוק שיתוף בכל הרכוש כולל הדירה, הזכויות וכל השאר ותובעת חלוקה מידית כלשונה. אין בתביעתה רמז אפילו קל לרצונה לשוב לשלום בית. רצונה היחיד היה לחלק מידית את כל הרכוש. כמו כן בכתב ההגנה שבה על בקשותיה אלו.

בנוסף, מתנגדת האשה לחלוקת הנחלה-הבית בלבד, אלא דורשת חלוקה של כל הנכסים והזכויות יחדיו.

בדיונים בביהמ"ש בעניין הסילוק ובעניין הרכוש, שבה וחוזרת על תביעותיה לחלוקה ולא אומרת אף לא פעם שרצונה בשלום בית.

ביהמ"ש פסק על חלוקת הרכוש בפועל, מינה את עורכי דין ככונסים, הורה על חוו"ד אקטוארית ושמאות הנכס. הדירה-הנחלה נמכרה ע"י הבעל לאשה לאחר התמחרות. ביהמ"ש עסק בכל פרטי הרכוש וחילקם. כל ההליך המשפטי וחלוקת הרכוש הסתיימו למעט התחשבנויות אחרונות.

בדיון בביה"ד מתאריך י' בחשוון תשע"ב (7/11/2011) אומרת האשה (שורה 8): "אני מבקשת שלום בית".

כמו כן בדיון מיום י"ב בשבט תשע"ב (5/2/2012) אומרת האשה: "הייתי מוכנה לכתוב הכול כי רציתי שלו"ב".

בתאריך 25/7/2012 הוגשו סיכומי האשה ובפרק ג שבה האשה ומבקשת שלום בית. ואף מצרפת את בקשותיה בדיונים כפי שהובא לעיל. מציינת את מכתביה ועוד.

הכרעה בטענת שלום הבית
בסידור התאריכים והקבלתם בין דיוני ביהמ"ש והמסתעף מהם אל מול דיוני ביה"ד והמסתעף מהם נמצא כדלהלן.

מתאריך 28/2/2010 ועד החלוקה למעשה ב-20/11/2012 במשך שלוש שנים תמימות מתנהלים הליכים בביהמ"ש שבהם מתברר שהאשה אינה חפצה בשלו"ב וכל מעיינה בחלוקת כל הרכוש מידית.

בד בבד עם כך, בדיוני ביה"ד מתאריך 7/11/2011 ועד שלב הסיכומים בתאריך 25/7/2012 ואף לאחר מכן בדיון נוסף שהתקיים בתאריך 23/1/2013 עדיין "דבקה" בתביעת שלו"ב.

28/2/2010- 20/11/2012 – ביהמ"ש; 7/11/2010 – 23/1/2013 – ביה"ד.

האשה מבקשת חלוקת כל הרכוש כולו כולל הדירה ועוד קודם להליכים בביה"ד אינה חפצה בשלו"ב. אמנם בשנים 2005 ו-2008 חפצה הייתה לשקם את שלום הבית, אולם מאז חלף זמן רב, ואין ספק כי לפחות מעת פתיחת תיק חלוקת הרכוש אינה רוצה שוב בשלום הבית, וטענותיה היום הינם מהשפה ולחוץ.

האשה אינה דוברת אמת זה קרוב לשלוש שנים (!) רק כדי להשיג רווחים ממוניים, ובשל מטרה זו מעגנת את בעלה בכחש. לאחר שבררנו כי שני הצדדים אינם רוצים זה את זה חל עליהם דינו של רבנו ירוחם (מישרים ח"ח נכ"ג) המפורסמים, שבהם נכתב:

וכתב מורי ה"ר אברהם בן אשמעאל כי נראה לו שאשה שאמרה לא בעינא ליה יתן לי גט וכתובה, והוא אומר אנא נמי לא בעינא לך אבל איני רוצה ליתן גט, מסתברא דאין דנין אותה במורדת להפסידה כלום מעיקר כתובה ונדוניא, אלא מיהו משהינן לה תריסר ירחי אגיטא דילמא הדרי בהו, לאחר שנה כופין אותו לגרש והפסידה תוספת וכל מה דיהיב לה מדיליה, דאדעתא למישקל ולמיפק לא יהיב לה.

בפסקי דין רבניים (יא, 95-89, ביה"ד הרבני האזורי תל אביב בפני כב' הדיינים, הרבנים הגאונים ח' צימבליסט, ע' אזולאי, ש' דיכובסקי) נכתב על פי דברי רבנו ירוחם:

כשהבעל והאשה שניהם מורדים זה בזה, כופין או על כל פנים מחייבים את הבעל לגרשה.

בדיקת העדות המרכזית
בדיון מתאריך 23/1/2013 הופיע מר [ד' כ'] לפני ביה"ד לעדות. העד נשאל פעמים אין ספור על כתיבת המיילים. בתחילת עדותו הודה בפירוש באמיתות המיילים:

היו מיילים וכל מיני דברים הדעת לא סובלת אותם יכול להיות, מכאן ועד בגידה.

יש לי הומור שחור... כזה אני לפעמים אני בוטה מרשה לעצמי בשטחים ובזמנים מעבר לשעות העבודה.

לא זוכר זה מיילים של שנים אולי השתמשתי אם אבי היה חי היה נותן לי סטירה.

לשאלת הבעל:

אתה כותב חלק מהאוכל שגם קבלת עד למיטה.
ת: איני זוכר דבר כזה.

בשלב זה פרצה ב"כ האשה ואמרה:

זה מזויף.

ביה"ד הבהיר לה שהעד עצמו הודה באמיתות המיילים והתרה בה על הפרעתה. ורק אז לאחר התערבות ב"כ האשה (שורה 197), שאל ביה"ד:

זו שפה שחורה?

תשובת העד:

יש פה משהו מפתיע אותי אני לא אתפלא ויש לי חשד די סביר שמישהו עבר על המיילים... אני יודע שאפשר לעשות דברים בדוא"ל... מישהו עשה תיקונים אפשריים...

אמנם, לפני הפרעתה-התערבותה של ב"כ האשה הודה העד באמיתות המיילים ובסגנונו הבוטה והשחור, אלא שהוסיף: "אבל מכאן ועד לבגידה... "

בהמשך החקירה כאשר נשאל העד לשם מה יש צורך לעדכן את הגב' [ע'] לגבי פגישה ביניכם, לא חזר העד לומר שהמייל מזויף.

תשובתו הייתה:

איני זוכר אתה שואל אותי על 2007. אסביר נתתי עזרה רבה מאד לגב' [פלונית] בנושאי התחשבנות. על שכ"ד, תשלומים.

בהמשך שאל הבעל:

למה צריך לתאם עם [ע'].

תשובת העד:

לא הרגשתי בנוח שהעזרה שלי הנה"ח שזה יעשה במשרדי אז היא אמרה שיש לה חברה בעיר ונשב איתה חצי שעה.

הבעל:

שניכם בעיר מפה לעיר זה שלש דקות. ולבית שלה עוד שבע דקות ואתם צריכים דירה.

ביחס לשאלה על מיילים של אהבה וזימה, תשובותיו של העד היו:

לא נשמע לי סביר. לא זוכר יכול להיות שכתבתי. זה לא בסדר בדיעבד, איני ממש בטוח במהימנות של המיילים. לא נראה לי לגבי אני אוהב לא סביר יכול להיות מתוקה.

אוכל להביא למיטה. מה פתאום לא יודע. זה מוזר... איני זוכר מילה כזו. אם זה נאמר אז שתלו זאת.

בעניין ההתייחדות הודה העד:

ש: ייחוד היה.
ת: כן.

האשה התערבה בחקירה והכחישה את העד:

ש: ייחוד אצל [ע'].
האשה: מה זה ייחוד?
הבעל: יש פעמים שהיה איתך לבדך.
האשה: נכון בבית של [ע']. עם [ע'].
הבעל: היא מודה בייחוד.
האשה: היינו שלשתנו.

האשה טוענת שהמפגשים בבית [ע'] היו בנוכחותה של [ע'] בלבד. העד עצמו כמצוטט לעיל הודה שבין המפגשים היו גם כאלה שבהם התייחדה עמו. כלומר, העד והאשה מודים על המפגשים בבית [ע'] ועל ההתכתבויות בעניין. העד הודה שהיו גם מפגשים לבד ללא נוכחותה של בעל הבית-[ע'], ומכחיש בזאת את האשה שטענה שתמיד שהתה עמו בנוכחותה של הגב' [ע']. לטענתם עסקו בהתחשבנויות לבד.

לסיכום העדות כולה, הודה העד באמיתות המיילים ובתוכנם. רק לאחר עזרת ב"כ האשה ניסה לטעון שהמיילים זויפו. גם לאחר טענתו זו הגיב לשאלות רבות בענן המיילים, לא ענה כמעט אף פעם שהם שקריים וכל הזמן חזר על המילים "לא זוכר", לא סביר", "מוזר" וכיוצ"ב.

על פי הודאתו הגמורה במיילים (לפני עזרתה של ב"כ האשה) נראה ברור שאמנם נכתבו המיילים כולם. גם "אי זכרונו" מגלה על שקריו. כיצד יתכן לשכוח התכתבויות כה רבות המלאות עניני זימה וסטייה. אם אמנם מעולם לא כתב לה כאלו או כדוגמתן, היה לו לעמוד כחומת ברזל ולהכחישם. מלבד זאת, טרם הפרעתה של ב"כ האשה הודה בפירוש כי המיילים הינם אמתיים אלא שהם לשון שחורה ובוטה, אבל "מכאן עד בגידה" כלשונו.

מתוך ההתכתבויות נראה כי לא רק שדיברו והתכתבו העד והאשה בעניני זימה, אלא אף נעשו על פי המתואר שם מעשים מכוערים ברמה הנמוכה ביותר ואף קוימו יחסי אישות נורמליים ובלתי נורמליים בין השניים כמתואר וכמצוטט מהתכתבויותיהם לפני ואחרי מעשה. אמנם לאור הכחשותיה של האשה, ראיות אלו הינם בבחינת רגל"ד וכפי שנציין להלן.

דבר כיעור – מקום אופל והגפת דלתות
בש"ע אבהע"ז סי' קטו סעיף א, נפסק:

אלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית, איזו היא דת יהודית... משחקת עם בחורים...

ובש"ע שם סי' י"א סעי' א:

ובא ומצא דבר מכוער... שהיו יוצאים ממקום אופל או מעלים זה את זה מן הבור או שראוהו... מנשקים זה את זה, או שנכנסו זה אחר זה והגיפו הדלתות (במנעול) וכיוצא בדברים אלו (לפי ראות עיני הדיינים) אם הוציאה בעלה בדבר מכוער וכו'.

וכתב הב"ש (סק"ו):

כן כתבו הרמב"ם (פכ"ד מהלכות אישות הט"ו) והסמ"ג (עשין מט) דבעל רשאי להוציא בעידי כיעור וכו' אפילו בזמה"ז דאיכא חרם דרבנו גרשום יכול להוציא כ"כ בתשובת מהר"ם מלובלין (סי' פ) וכן פסק בט"ז (ס"ק א) ולא כרש"ל (בשו"ת סימן לג). ואין צריך התראה כמו שכתב ברמב"ם פכ"ד הלכות אישות (הט"ו).

ובפתחי תשובה (סק"ו) כתב:

עיין בתשובת רבנו עקיבא איגר סימן צ"ט שכתב דמה שהעיד העד שבחצות הלילה עמדה ברחוב העיר עם הנחשד, אין לדמותו למה וכו' שהיו שניהם יוצאים ממקום האופל וכו' דמקום אופל שכתב הרמב"ם פירושו מקום סתר ומיוחד לעבירה להסתר דבר וכו'.

גם בתשובת מבי"ט סי' רפז כתב גם כן דמקום אופל היינו דבאותו מקום אופל לא היה דרך לשום אדם שאינו דר שם לכנס בו, דומיא דמעלין זה את זה והגיפו הדלתות הוא מקום יחוד וסתר, כיון שהוא בית מוגף מכל צד ואין שום אדם יוכל לכנוס ולראות מה הם עושים וכו'.

גם החכם מהר"ר נפתלי הירץ וכו' כתב וכו' כי מקום אופל היינו שאין רגל אדם מצוי שם וניכרים הדברים שהיה שם עבירה וכו'.

במקרה דנן, אין חולק וגם האשה ומר [ד' כ'] הודו בפה מלא על המיילים בהם מתואר כיצד מתכננים את השהיה בביתה של [ע'] ואת הייחוד שם. העד הודה ששהו שם גם לבד ללא [ע']. ובכך הכחיש את האשה. יצוין בדרך אגב כי העד הנוסף מר [ז' ב'] גם הודה ששהו לבד בדירתה והכחיש את האשה שטענה שהם לא היו לבד.

וביחס לדבר הכיעור שנכתב בש"ע שם: "או שנכנסו זה אחר זה והגיפו הדלתות (במנעול) ", כתב שם הפתחי תשובה (סק"ח) וז"ל:

עיין בתשובת רבנו עקיבא איגר וכו' צריך לחלק בין יחוד דעלמא ובין נכנסו זה אחר זה והגיפו הדלתות וכו', דנכנסו זה אחר זה היינו דשניהם נכנסו רצופים זה אחר זה וכל אחד נכנס על דעת חבירו, ונועדו יחדיו לכנוס למקום הזה וניכר דעצת זימה ביניהם, משא"כ אם אחד כבר היה שם לעשות צרכיו ואח"כ נכנס השני לשם הוי רק יחוד בעלמא ולא כיעור וכו'.

מקרה דנן זהה ממש לדין זה שהרי נכנסו והתייחדו על פי העדויות המיילים הודאות האשה והנטענים – העדים. במקרה דנן תכננו הנ"ל את הייחוד דרך המיילים כאשר עצת זימה ביניהם וכפי שצוטט מהמיילים. בדבר כיעור, הדין שיכול לגרשה בעל כורחה ומפסידה כתובתה אף ללא התראה.

אמנם האשה מכחישה את העד ויתכן שמשום כך אין בהתכתבויות רמה של עדות ממש, אבל ודאי שיש לפנינו "רגלים לדבר" שהדברים אכן אמתיים.

התראה בדבר כיעור
כתב הרמב"ם בפרק כ"ד מהל' אישות הט"ו וז"ל:

כיצד היא יוצאה משום שם רע, כגון שהיו שם עדים שעשתה דבר מכוער ביותר שהדברים מראין שהייתה שם עבירה אע"פ שאין שם עדות ברורה בזנות, כיצד כגון וכו' או שהיו שניהם יוצאים ממקום אפל או מעלין זה את זה מן הבור וכיוצא בו, או שראו אותו מנשק על פי חלוקה או שראו אותן מנשקין זה את זה או מגפפין זה את זה או שנכנסו זה אחר זה והגיפו דלתות וכיוצא בדברים אלו, אם רצה בעלה להוציאה תצא ואין לה כתובה ואין זו צריכה התראה.

ומבואר ברמב"ם שבמקרה שברור שהיה מעשה כיעור כגון שהיו עדים על מעשה זה, אין לה כתובה ואינה צריכה התראה כדי להפסיד כתובתה. כשיטתו של הרמב"ם מצינו בעוד ראשונים ופוסקים כדלהלן.

הנמוקי יוסף ביבמות (ו, א מדפי הרי"ף) הביא הנמק"י את דברי הריטב"א שם (יבמות כד.) וז"ל:

ולא עוד אלא דההיא צריכה התראה להפסידה כתובתה כדאסיקנא במסכת סוטה (דף כה.) אבל זו שיש בה דבר מכוער מאבדת התראתה...

וכ"כ הריטב"א במסכת קידושין (פא.) כתב, וז"ל:

בעוברת על דת משה ויהודית או בעדי דבר מכוער, אם רצה להוציא מוציא שלא בכתובה... אבל בעדי דבר מכוער אינה צריכה התראה.

כך גם דעתו של המאירי במסכת יבמות (כד:) בביאור סוגיית דבר מכוער שכתב:

"המין השני הוא שיש כאן עדים שראו בה דברים שהם אמתלא לזנות או להקדמות של זנות, אלא שאינם דברים שיהו הוראה על גוף העניין, כגון חבוק ונשוק או שניהם יוצאים מבית אפל או מעלים זה את זה מן הבור או שהיו נכנסים בבית אחד וסוגרים אחריהם. ומין זה לעניין הפסד כתובה, ודאי הפסידה ואינה צריכה התראה לדברי הכל."

גם בכנסת הגדולה (שם הגהב"י סוף אות י"ג) ציין למש"כ הרמב"ם (אישות כד, טז) בעניין העוברת על דת משה או על דת יהודית, וכן זו שעשתה דבר מכוער.

והוסיף שבעדי כיעור מצווה לגרשה, ושכן כתבו הרא"ש והר"ן, ושכן הביא הרי"ף מהירושלמי. ושלדברי הכל הפסידה כתובה ותוספת, כדאיתא בירושלמי הביאם המהר"ם ז"ל וכמו שכתבו כל הפוסקים, ואינה צריכה התראה, עיי"ש.

ובכנס הדיינים תשע"ג בשיעורו של הגר"א הישריק שליט"א הביא שבשו"ת רשב"א ח"א תשובה אלף קפז סובר שאינה מפסדת אא"כ נאסרת על בעלה וחולק על שיטת הרמב"ם, הובא במהרשד"ם חלק אבהע"ז סי' קסא, ואשר כתב – ועליו אני סומך. אמנם בשו"ת המהרש"ם הקשה סתירה מדברי הרשב"א בחלק ד סי' עט.

ובאבני נזר שו"ת אבהע"ז ח"א סי' ל באר שדעת הש"ע לחלוק על הרמב"ם שכתב:

ואבאר את הדברים, דהנה כתב הרמב"ם וכו' דבר מכוער ביותר וכו' תצא בלא כתובה ואין זו צריכה התראה, ובש"ע סי' קטו לא הובא דין זה דבעידי כיעור תפסיד כתובתה בלא התראה וכו' ובזה נבאר מה שהשמיטו בש"ע דעת הרמב"ם וכו' משא"כ לדידן וכו' דאינה מפסדת כתובתה.

גם דעת ה"גט מקושר" בשו"ת מהרא"ל סי' א שהש"ע חלק על הרמב"ם. ע"כ מדבריו.

אלא שבפד"ר ח"ח (בית הדין הרבני הגדול) בפני כב' הרבנים הגרי"ש אלישיב והראש"ל הגר"מ אליהו והגר"ש ישראלי זצ"ל פסקו על אשה שעשתה מעשי כיעור שמפסדת כתובתה, ואף שלדעת הרשב"א אם לא הייתה התראה לא הפסידה, מ"מ ודאי אין להוציא מהבעל, כיוון שלדעת רוב ראשונים הפסידה כתובתה, ולא נוכל להוציא מידי מוחזק.

המשך דיון
במייל נוסף שצוטט לעיל מודה האשה כי "מעדה".

יצוין, כי גם אם היינו עוסקים במעשי עוברת ע"ד בלבד והיה צורך בהתראה טרם הפסד הכתובה. בנידון דנן הבעל התרה באשתו לא פעם ולאחר הבטחתה הסכים לחזור לשלו"ב ושיקום הנישואין, ואין לך התראה גדולה מזו.

עוד יצוין, כי הפתחי תשובה (סי' קטו סקי"א) בשם השבות יעקב ח"ג סי' קכז כתב שהסכמת הפוסקים – אפילו בעוברת על דת יהודית שאינה חמורה כמו עושה דבר כיעור – כדעת הריא"ז והשלטי גיבורים וכן פסק בב"ש ס"ק י"ז וכן הובא בבה"ט בשם הכנה"ג (ודלא כהח"מ שם ס"ק ט"ז בשם הרא"ש והגה"מ) שאין צריך לציין בהתראה שהאשה תפסיד כתובתה. גם נפסק בפד"ר ח"א עמ' 335-336 בפני הרבנים הגר"י עדס, הגר"ב ז'ולטי, הגרי"ש אלישיב זצ"ל שכאשר האיסור וחומרתו ידועים אין צורך בהתראה ומפסידה כתובתה אף ללא התראה.

בנידון דנן גם אם אין עדויות על דבר הכיעור, לכל הפחות יש בהתכתבויות רגל"ד למעשי כיעור וזנות.

האשה המציאה בביה"ד מסמך כדי להוכיח שקשריו של הבעל עם [ל'] היו עוד בשנת 2005. במסמך זה נכתב בכת"י 2005, אולם הוכח בביה"ד כי התאריך בכתב יד נכתב בכחש והמסמך עצמו עסק בשנת 2006.

גם דבריה של האשה בעניין אם היא והעד היו בביתה של [ע'] לבד או עם [ע'], הוכחשו ע"י העד.

הבעל מצדו מוכן להיבדק במכונת אמת על כל השאלות העומדות על הפרק. האשה הביעה את הסכמתה, אולם ב"כ של האשה התנגדה וביה"ד העיר שהטכניקה הזו מוכרת לביה"ד. גם העד מר [ד' כ'] לא היה מוכן בשום פנים להבדק.

בחקירה נוספת של מר [ז' ב'] שעליו נטען שהיה בקשרים עם האשה, הודה (דיון מתאריך 25/3/201 שורה 203-206) שביקר אצל האשה ושהה עמה לבד, נסע עמה לחו"ל במסגרת קבוצה שלמה לטענתו ולא התאכסן עמה יחד. לדבריו, עזר לה בהתחשבנות בלבד.

בדיון מתאריך י"ב בשבט התשע"ב (5/2/2012) אמר הבעל כי ראה את [ל'] בסוף יולי 2005 באוגוסט 2005 וכעבור עשרה ימים או שבועיים עבר לגור עמה.

הבעל הגיש תצהיר ממר [א' ש'] ועל פיו מבהיר כי התאריכים שצוינו עוסקים לפני שמונה שנים ויתכן שחלה טעות קלה של אי דיוק וכי במחצית אוגוסט ראה אותה בחתונה, לקראת סוף אוגוסט בקש להכירה ועבר לגור עמה במחצית ספטמבר.

יש להבהיר כי לאחר שמונה שנים אין באי דיוקים אלו כדי לקבוע כי הבעל שיקר. אין גם הבדלים מהותיים בין הגרסאות. מלבד זאת, בכל מהלך הדיונים, העדויות והסיכומים, גרסת הבעל הינה אמינה אל מול שקריה הרבים של האשה.

יצוין שאליבא דאמת אין זה משנה אם יצר הבעל קשר עם האשה הרוסייה טרם עזיבתו את הבית או לאחר מכן. הנידון תלוי מי מהצדדים אשם בפירוק הנישואין והאם התברר כי מה שנטען ביחס לאשה אמת הוא אם לאו.

האשה תובעת פיצוי. בשלשה מכתבים שכתבה האשה לבעל בשנת 2005 ובשנת 2008 ובהם בקשה שלום בית בזמנו, מודה האשה בפירוש ובפרוטרוט שלא התייחסה לבעלה במשך שנים לא עשתה בשבילו דבר, לא נתנה לו חום ואהבה ולא כלום, ומבקשת את סליחתו ומבטיחה לשנות. האשה מודה בפה מלא שהייתה אשה רעה במלוא מובן המילה. טענתה שכתבה כל דבר שיחפוץ לשמוע כדי לחזור לשלו"ב, נדחית. הבעל לא נראה כסיל ופתי לשמוע דברים לא נכונים והפוכים מהמציאות, כדי להשיבו לחיקה. בכל מקרה, מכתבים אלו יש בהם לפחות רגל"ד על אמיתות תכנם.

בנוסף, יצוין שהאשה כתבה את מה שכתבה לא פעם אחת ואף לא פעמים, אלא שלוש פעמים בהתכתבויות שונות גם בהפרש של שנים.

לטענת הבעל, האשה התייחסה אליו בזלזול והוא ספג עלבונות ובין השאר הייתה מכנה אותו "שמן מגעיל".

טענת הבעל מתקבלת והאשה אינה זכאית לפיצוי על כל אשר עוללה לו לפי ולאור כל האמור. די ברגל"ד כדי שלא להוציא מן הבעל את כתובתה ולא כל פיצוי.

עוד יש לציין שסך הכתובה שהתחייב הבעל עומד על 10,000 לירות. ערכה של הכתובה עומד היום על שקל אחד בלבד. גם אם נצמיד את הכתובה, עניין שנתון במחלוקת גדולה כידוע, ערכה יעמוד על 69,366 ₪.

האשה קבלה על פי האמור חלק מזכויות הבעל הרשומים על שמו על פי הלכת השיתוף הנוהגת בבני זוג שנישאו עד לשנת 1973. כידוע, פסיקת ביה"ד קובעת שלא ניתן לקבל גם את הכתובה וגם חלק מזכויות הבעל הרשומות על שמו על פי חוק. "או תלמוד בבלי או הלכת בבלי". ובודאי שהדברים אמורים בנידון דנן בבני זוג שנישאו לפני שנת 1973 אשר חלוקה בזכויותיה אינה לפי חוק אלא רק על פי פסיקה שהיא בעייתית יותר מבחינה הלכתית.

בסיכומיה של האשה פתחה חזית חדשה. היא מעלה טענות כבדות וקשות שלא טענה כלל בדיונים הארוכים שהתנהלו לפנינו. טענות אלו עוסקות באלימות פיזית ונפשית של הבעל כלפי אשתו במשך שנים. כמו כן נטען על בגידות מצד הבעל במשך שנים רבות. ביה"ד מבהיר כי יש למחוק ולהוציא טענות אלו מהסיכומים.

בד בבד – במקביל ותוך כדי דיבור- עם העלאת טענות כבדות משקל אלו רק בסיכומים, מעלה האשה וב"כ בסיכומיה טענה כי יש להוציא מן הסיכומים של הבעל את תכתובת המיילים כיון שלא הוצגו בביה"ד. בניגוד לטענת האשה, הבעל הגיש והציג את חלקם בדיון בביה"ד.

תגובת ב"כ האשה בדיון (י"ב בשבט התשע"ג- 5/2/2012), הייתה על כך: "ברמה המשפטית תעלה אותם בסיכומים."

בחוסר תום לב מבקשת האשה בסיכומיה להשמיטם מהסיכומים!!

מלבד זאת, בדיון מאוחר יותר, לאחר הגשת הסיכומים, נחקר אמנם העד המרכזי על המיילים.

טענת האשה כי הוגשה תלונה כנגד הבעל על הטרדה מינית, הוכחה כשקרית במסמך שהוגש מהמשטרה המעיד על ניקיונו של הבעל בעניינים אלו.

האשה נמצאה משקרת לכל אורך התנהלות התיק. משקרת בביה"ד במשך שנים על רצונה בשלום בית כאשר כוונתה אחת ויחידה לעגן את בעלה עד שתוציא ממנו כספים נוספים שלא הצליחה להשיגם בביהמ"ש – כביכול ביה"ד הוא מפלט נוסף למקצה שיפורים במה שלא הצליחה להשיג בערכאה אחרת. בעת הזאת תובעת את חלקה בקצבת השארים שלא מגיעה לה אף לפי חוק. ומבקשת לעכב את הגט עד שיוחלט וישונה החוק על פי ועדת "שוחט". לאמור, האשה מבקשת בביה"ד מה שלא מגיעה לה אפילו על פי חוק המדינה, ובשל רעה זו מעגנת את בעלה.

פסיקתא
לפיכך נפסק:
א. האשה חייבת בקבלת גיטה.
ב. האשה איבדה את כתובתה, תוספתה ומזונותיה.
ג. תביעת הפיצוי נדחית.
ד. קובעים תאריך לחקירת שמות וגט ליום חמישי כ"ח באייר התשע"ג (08 במאי 2013) בשעה 09:45, על כל צד להביא עמם עד/ה קרוב/ת משפחה מדרגה ראשונה בלבד (רצוי אב) + ותעודת נישואין (או העתק, ניתן להשיג מהרבנות המקומית שבה נרשמו לנישואין הצדדים) וכן תעודת זהות וספח בלבד.
הרב שניאור פרדס – דיין
ראיתי את שכתב חברי כבוד הדיין הגרש"ז פרדס שליט"א, ואני מצטרף לדבריו. טענת שלום הבית של הנתבעת היא אכן מן השפה ולחוץ, ומטרתה העיקרית היא כפי הנראה להשיג טובות הנאה בנושא הרכוש – בעיקר בפנסיית השארים של התובע – זכות שתישלל ממנה לאחר הגירושין. הנתבעת כבר הגישה לבית המשפט תביעות לחלוקה בפועל של הרכוש והזכויות שנצברו במהלך הנישואין בהתאם להלכת השיתוף שהוא המשטר הרכושי המשפטי שקיים בתיק זה. מונה רו"ח לצורך חישוב הזכויות, הוגשה לצדדים חוות דעת ראשונית, ונושא חלוקת הרכוש נמצא שם כבר לקראת הכרעה סופית.

בית דין זה כבר הביע את עמדתו (בתיק 288169/3, פורסם) כי דרישה לחלוקת רכוש, בפרט בדירת המגורים המשותפת, מהווה סתירה קשה לתום הלב בטענת שלום הבית של מגיש התביעה הזו. יש לראות בצדדים כבני זוג המורדים זה על זה שיש להורות להם להתגרש לאלתר.

אני גם מצטרף לנימוק הנוסף שהעלה חברי בנוגע לעילת הגירושין המייחס דבר כיעור ביחס לנתבעת. תכתובות המיילים שהומצאו על ידי התובע וחקירת העד מר [ד' כ'] שעמו התכתבה הנתבעת תכתובות ארוטיות מכוערות, אכן מעלות חשדות קשות לניאוף. התחמקותו והתפתלותו של העד-הנטען שהוא שכח את תכני המיילים הללו – מעלות חששות של דין מרומה. כפי שכתב חברי, כאשר אדם נחשד, לשיטתו, בדבר שקר, בפרט כשמדובר בקיום יחסי אישות עם אשת איש, ובפרט כשמדובר בחקירה בפני בית דין, היה עליו להכחיש את הדבר מכול וכול. אולם את המיילים שהיה לו עימם נוח הוא אישר, אך את אותם המיילים בעלי תכני הזימה הוא משום מה שכח... טענת באת כוחה של הנתבעת בסיכומיה כי חובת ההוכחה על מהימנות המיילים הללו מוטלת על התובע, אחת דינה להידחות. עוד במהלך הדיון נחפזה באת כוחה של הנתבעת לשים דברים בפיו של העד שכביכול כל המיילים הללו הם מזויפים, בניגוד לעמדתו של העד עצמו שלא התכחש אליהם אלא הצהיר כי הוא רק איננו זוכר. הצעת התובע שהעד ייבדק בפוליגרף, או לחילופין הוא עצמו מוכן להיבדק ולהוכיח שהמיילים אינם מזויפים – נדחו על ידי באת כוחה של הנתבעת. עובדה זו עצמה יש בה כדי להראות את המשך הקו של חוסר תום הלב עליו שבו נוקטת הנתבעת, כפי שהצבענו עליו לעיל.

גם התובע איננו נקי בנושא הזה של יצירת קשר אינטימי מחוץ לנישואין, וזאת בלשון המעטה. עוד לפני כשבע שנים הוא עבר להתגורר עם פילגשו, אישה נכרית בשם [ל'] עמה הוא גר באותו מתחם מגורים שבה התגוררה אשתו החוקית. גם לדבריו הקשר עמה החל עוד לפני שהוא גילה את הקשר וההתכתבויות של הנתבעת עם אותו מר [ד' כ'] האמור. יתאימו כאן דברי התלמוד (מסכת סוטה דף י', מגילה דף י"ב) –

"אמר רבי יוחנן כל המזנה אשתו מזנה עליו... והיינו דאמרי אינשי איהו בי קארי ואיתתיה בי בוציני" (רש"י: קארי-דלועין גדולות; בוציני-דלועין קטנות. כלומר דבאותו מין עצמו זה נואף וזו נואפת").

בסיכומו של דבר יש לקבל את תביעת הגירושין של התובע ולדחות את טענת שלום של הנתבעת. הצדדים חייבים להתגרש.
הרב אריאל ינאי – דיין
מצטרף לדברים.
הרב מיכאל עמוס – אב"ד
אנו פוסקים כאמור.
ניתן ביום ז' בניסן התשע"ג (18/03/2013).