לפנינו תביעת אשה לגירושין וכתובה.

הצדדים נשואים ארבעה עשרה שנה, להם שני ילדים קטינים. הצדדים פרודים מעל משנה.

בבית המשפט תבע הבעל פירוק שיתוף ומשמורת, והאשה תבעה מזונות ילדים.

בדיון הקודם שהתקיים ביום 20.11.12 טענה האשה כי אין מנוס מגירושין. לטענתה, הבעל נאף. הבעל הכחיש וטען כי הנטענת היא רק הבייביסיטר שלו על הילדים.

במהלך הדיון הקודם הבעל הסכים לגרש. בדיון הנ"ל האשה העלתה תביעתה לכתובה. הכתובה בסך 180,000 ש''ח.

ב"כ הבעל הגיב בדיון הנ"ל בין השאר: יש הליך מורכב בבית המשפט לחלוקת הרכוש. הבעל יסכים להתגרש עכשיו ללא תביעת כתובה. אם האשה תובעת כתובתה, יש להוכיח את תביעת הכתובה טרם הגט.

לאור הנ"ל, נאמר בהחלטת בית הדין מאותו יום:

לאחר הפעלת שיקול הדעת, בית הדין מחליט לקבוע דיון בתביעת הכתובה בטרם הפניית הצדדים לסידור הגט. הדיון הנ"ל יהיה דיון הוכחות. לאור הדיון שיתקיים בית הדין ישקול פסיקה עקרונית בסוגיית הכתובה או פסיקת סופית באשר לסך הכתובה, בהתאם לחומר שבתיק ובהתאם להליך המתקיים בבית המשפט לחלוקת רכוש או איזון זכויות בין הצדדים.

ובכן, לדיון היום הוזמנה עדה, הגב' [א' ג'], שכפי הנטען ע"י האשה, עמה נאף הבעל.

ואלו הצהרותיה של העדה כמענה לשאלות בית הדין: אני מכירה את הבעל ואת האשה. אני גרה אצל הורי בעתלית. הייתי עובדת של הבעל בקונדיטוריה. הייתי אופה ומוכרת שם. אני מכירה את הצדדים ארבע שנים. לצדדים שני ילדים. אני מכירה גם את הילדים – אני בייביסיטר שלהם. לא גרתי עם [פלוני] יחד, גם לא יצאנו יחד. לא היו לנו שיחות משותפות. היום דברתי עם [פלוני]. אני עדיין עובדת שם. הייתי בביתו אף בלא הילדים. לפני שבועיים וחצי ישנתי אצלו כי למחרת הייתי צריכה להיות בעבודה. היו עוד פעמים שישנתי אצלו. בימי ראשון ורביעי אני נשארת לישון שם, כי אני שומרת על הילדים. אני ישנה על הספה.

ב"כ האשה חוקר את הנטענת־העדה, ואלו תשובותיה: אני לא חברה של הנתבע, לא ראיתי שיש לנתבע בת זוג אחרת, אני לא יוצאת עם הנטען. מעולם לא יצאתי אתו לבד. מעולם לא התחבקנו ומעולם לא נתנו יד ביד.

ב"כ האשה טוען לעומתה שיש בידו תמונות שהם מבלים והולכים יחד.

העדה מגיבה: היו כמה פעמים שהיינו יחד, אך לא הייתה זוגיות.

ב"כ האשה מציג תמונות בהם נראים הבעל והעדה הולכים יד ביד. העדה מאשרת שזו היא. גם בתמונה שהיא יד ביד עם הבעל.

העדה מגיבה: אין דבר רע בנתינת יד ביד. הוא חבר של המשפחה. הוא שינה לי את החיים ועשה ממני בן אדם.

ומוסיפה ומצהירה: אני הייתי הבייביסיטר של המשפחה, אני מכירה את הסיפור המשפחתי שלהם. הבעל עזב ביום 1.1.12. הבעל הודיע לי שהוא עזב את הבית. כשאני ישנה אצלו, זה רק על הספה. לא באותה מיטה.

ב"כ האשה מציג סרטון קצר, בו נראים הנטענת והבעל נוסעים ברכב אחד. כן הולכים יד ביד. הנטענת־העדה לא מכחישה העובדות במהלך הצפייה בסרט.

העדה מגיבה: אין בכך פסול שאנחנו הולכים לאיזה פ‎ארק.

ומוסיפה להשיב לשאלות ב"כ האשה: הייתי אף אצל ההורים של [פלוני] פעמיים. הייתי אצל הוריו בארוחת ערב שבת. הם גרים בפ"ת, נסענו מחיפה לפ"ת, הבעל בא לאסוף אותי מעתלית.

ב"כ הבעל מצהיר שאין לו שאלות לעדה.

העדה דורשת דמי הוצאות 500 ש''ח עבור הופעתה היום, כולל נסיעות. לשאלות בית הדין אודות דמי בטלתה וגובה הכנסותיה, מגיבה: אני מרוויחה 26 לשעה ב"פז", וב"חצי חינם" אני מרויחה 22 ש''ח לשעה. בית הדין מעיר לה בדיון כי אף אם הייתה עובדת הבוקר 3 שעות ב"חצי חינם", מקום עבודתה המיועד להבוקר, הייתה מגיעה רק ל־66 ש''ח במהלך 3 שעות שתרמה מזמנה, ולא כפי דרישתה. לאור זאת, העדה משאירה את פסיקת גובה ההוצאות לשיקול דעת בית הדין.

ב"כ האשה מוסיף: יש להזמין עוד עדים שהזמנתי. יש חוקר פרטי בחוץ.

בית הדין בדק עם ב"כ האשה ומצא כי בתמונות החוקר אין גילויים נוספים מעבר למה שכבר הוצג ע"י האשה וב"כ בסרטון לבית הדין ומעבר למה שהודתה עליו העדה, כך שבית הדין לא מצא צורך להכניס את החוקר הפרטי לשם מתן עדות, מה גם שהוא לא הוזמן היום לעדות.

בית הדין מברר עם ב"כ הבעל מדוע לטענתו האשה לא זכאית לכתובתה, אף שכל אשה מוחזקת בזכאותה לכתובתה. הוא מגיב: האשה רצתה להימנע מחלוקת הנכסים והעסק המשותף. האשה גררה את הבעל לגישור.

ב"כ האשה מגיב: הבעל עזב ביום 1.1.12 והבעל שלח לה את המייל, האשה הסכימה לסלוח לו על כך. רק לאחר שהבעל הגיש תביעה לפירוק שיתוף, אז האשה הגישה תביעה לגירושין.

עד כאן הובאו בתמצות עדות העדה שהושמעה וטענות הצדדים בעניין פסיקת כתובה והגירושין.

תביעת פיצויי נזיקין כנגד הבעל
לקראת תום הדיון, מעיר ב"כ הבעל: האשה הגישה תביעה לפסיקת פיצויי נזיקין לבית המשפט לאחר הדיון האחרון בבית הדין, תביעה בסך 30,000 ש''ח.

ב"כ האשה מאשר כי לאחר הסכמת הבעל להתגרש בדיון הקודם, האשה הגישה תביעת פיצויי נזיקין לבית המשפט בגין עיגון שלה, לאור העובדה שהוא הסכים לגרש אך לא מגרש בפועל.

ובכן, בשלב זה בית הדין לא יוציא החלטה לגופה של תביעה. בטרם קידום הליך הגירושין כולל דיון בשאלת הכתובה, על האשה להמציא אסמכתא לבית הדין כי תביעתה לפסיק פיצויי נזיקין נמחקה וכן התחייבות האשה כי לא תגיש תביעה כעין זו כנגד הבעל אף בעתיד.

ונפרט מעט בעניין זה בשילוב ציטוטים מהחלטה אחרת שהוציא בית דין זה בתיק אחר:

כדי שהצדדים ייפרדו לדרכם וכל אחד מבני הזוג יוכל להינשא לאחר יש לסדר ביניהם גט כשר כדמו"י. לא די בכך שייערך טקס של מתן גט אלא בית הדין צריך לאשר ב"מעשה בית דין" כי הצדדים נפרדו בגט כשר כדמו"י והריהם מותרים להינשא לעלמא.

בנידון דנן, בית הדין לא יוכל לקדם הליך גירושין בין הצדדים, לאור תביעה המונחת לפתחו של הבעל לתשלום פיצויי נזיקין בגין עיגונה של האשה, כטענת האשה – דבר שגורם כי הגט אינו ניתן מתוך רצון טוב לפי גדרי דין תורה.

ידועה הפסיקה הרווחת בבתי הדין הרבנים כי תביעת נזיקין הינה בגדר כפיית גט על הבעל שלא כדין כל עוד שלא נפסקו הפיצויים או הקנס ע"פ החלטת בית הדין, והדבר בגדר "גט מעושה", אשר הינו גט בטל לשיטת רוב הפוסקים. וראה בעניין זה מש"כ הגר"א לביא שליט"א (אב"ד צפת־טבריה) במאמרו "סידור גט לאחר חיוב הבעל בפיצוי כספי לאשתו", תחומין כו, עמוד 160 (התשס"ו), אשר תיאר הבעיה שבכפייה כספית שלא ע"י בית הדין, בכתבו:

'גט הניתן בעקבות כפייה שהופעלה על הבעל שלא כדין, נחשב כגט המעושה שלא כדין, ואינו גט. כך נפסק בשו"ע אה"ע קלד, ה וכן בסעיף ז שם, ובבית־שמואל שם (ס"ק י) כתב שהלכה היא כדעת רוב הראשונים, שהגט בטל מהתורה. כך הדין בין שאנסוהו באונס הגוף, ובין שכפוהו באמצעות הפסד ממון, כמו שכתב הרשב"א (שו"ת ח"ד סי' מ) בשם הראב"ד והר"ח, הריטב"א (קידושין נ, א), מאירי (גיטין פח, ב) ומהרי"ק (שורש סג) ; וכך פסקו הרמ"א (שו"ע חו"מ רה, ז), מכתב־מאליהו (שער ז סי' יט), רבי בצלאל אשכנזי (שו"ת סי' טו), פתחי־תשובה (אה"ע קלד, י). וכך כתב בבית־אפרים (אה"ע תניינא סי' עג): "לדעת רוב הפוסקים, אונס ממון הוי אונס, והגט בטל אף בלא מודעא." וכן בשבט־הלוי (ח"ה סי' רי): "וכבר יצאה הלכה לכלל ישראל שאונס ממון, נקרא גם כן אונס.'

ומוסיף שם ומתאר את חומרתה של הבעיה בפסיקה נזיקית כנגד בעל שלא מגרש את אשתו:

בנסיבות שהופעלו כנגד הבעל אמצעי כפייה לתת גט, גם אם יבקשו בני הזוג בביה"ד לסדר גט "בהסכמה", אין לסדר את הגט אלא לאחר שיבוטלו אמצעי הכפייה. גם אם האשה לא נקטה פעולות מעשיות לגביית הסכום שנקבע בפסק הדין, הרי כל עוד פסה"ד שריר וקיים וניתן להוציאו לפועל, נידון הבעל כאנוס. במקרה זה יש להורות כפי מסקנת תשובת שבט־הלוי הנזכרת, שיש להביא לביטול פסה"ד המחייב את הבעל בתשלום.

וראה בעניין זה אף מאמרו של הגר"ש דיכובסקי שליט"א (חבר בית הדין הגדול לשעבר), במאמרו "צעדי אכיפה ממוניים כנגד סרבני גט", תחומין כ"ו, עמוד 173 (התשס"ו), שכתב בפתיחת דבריו:

קיימת בעיה הלכתית קשה באכיפת גרושין ע"י רשות חילונית, וגם בעיה משפטית, שכן "עניני גרושין ונשואין" נמסרו ע"י המחוקק במדינת ישראל לסמכותו היחודית של בי"ד רבני. אכיפת גרושין גם היא חלק מעניני גרושין, ואין לבית משפט או לרשות אחרת שאינה בית דין רבני, לעסוק בדבר.

ובסיכום דבריו כתב:

א. נקיטת צעדי אכיפה ישירים או עקיפים, שנועדו לזרז את סידור הגט, הם עניין לבית דין רבני בלבד, כפי שסידור הגט נעשה בו.

ב. ראוי שיבוא תיקון מפורש לחוק לקיום פסקי דין של גירושין, שיאפשר לבתי הדין להטיל סנקציות ממוניות, כולל פסיקת נזיקין. בתי הדין יעשו בזה שימוש מושכל במינון הנכון ובמקום הנכון.

ג. מסירת הנושא לבתי המשפט עלולה ליצור בעיה קשה בכשרות הגט.

הרי שפסיקת נזיקין ע"י בתי המשפט כדי לאלץ את הבעל לגרש את אשתו, מהווה "גורם מכשיל" להמשך הליך הגירושין בין הצדדים, וכך הדין בתביעה מעין זו.

ככלל, בית הדין רואה בהחלטות בית המשפט לחיוב בעל בפיצויי נזיקין (וכן ביחס לחיובה של אשה) התערבות שאינה ראויה מצד בית המשפט בהליך הגירושין אשר נתון לסמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני, אשר הוא זה שמחליט ע"פ גדרי ההלכה והנסיבות שלפניו האם יש מקום לחייב בגט או שמא לאו. עם זאת נדגיש כי לא הפלישה לסמכותו של בית הדין כשלעצמה היא המטרידה אותנו, אלא עצם כשרותו של הגט.

וראה בעניין זה דברי כב' השופט סילמן ניצן (תיק תמ"ש 48362־07־12) שכתב כך בתוך דבריו בעניין תביעות נזיקין שתכליתן קידום הליך הגירושין המוגשות לפני בית המשפט:

17. מסגרות רבות של שיקולים, עומדות לפנינו לצורך הקביעה אימתי תקום עילה. קיימים שיקולים שעניינם הכבוד ההדדי בין הערכאות (בכל הנוגע למתחמי הסמכות), שאלת הפגימה בתוקפו של הגט, שיקולים מערכתיים של יעילות מחד, וזילות מוסד הנישואין והגירושין מאידך, ועוד.

ועוד הוסיף שם:

25. מתן פתח רחב להליכי נזיקין בגין רצון להתגרש, עלול להביא לזילות מוסד הנישואין; מדרון חלקלק בפתח – האם כל סירוב לגירושין דינו תביעה???

26. די יהיה במריבת אוהבים, בני זוג צעירים בתחילת דרכם, כדי להקים עילה; די יהיה ב"הקדיחה תבשילו" – כדי להפר חובת זהירות; הרי לך תכתיב – התגרש כעת, שאחרת תישא בנזק; אם אצו צדדים להגיש תביעות, אוץ יאוצו למסור ספר כריתות. ואנה אנו באים???

בנסיבות דידן, אף שהבעל מסכים להתגרש, אך תנאו בצדו: קיום דיון בכתובה ופסיקתה טרם מתן הגט. בית הדין אישר מתווה זה בהחלטתו מיום 20.11.12. כך שבית הדין – שבסמכותו לקבוע את מועד סידור הגט בפועל – קבע את לוח הזמנים, ולא נוכל לקבל מצב בו הבעל נאלץ לתת גט נגד רצונו או טרם זמנו, בשל תביעה לפסיקת פיצויי נזיקין המונחת לפתחו.

לאור האמור בית הדין קובע כי בטרם קידום הליך הגירושין כולל דיון בשאלת הכתובה, על האשה להמציא אסמכתא לבית הדין כי תביעתה לפסיקת פיצויי נזיקין נמחקה, וכן התחייבות האשה כי לא תגיש תביעה כעין זו כנגד הבעל אף בעתיד, כדי שלא יהיה הדבר בגדר "חרב המתהפכת" מעל ראשו של הבעל – איום אשר לכשעצמו פוגם בכשרות הגט, כמובא בפסיקה ההלכתית, וכפי שיפורט להלן.

ראה מאמרו של הרב אוריאל לביא שליט"א שצוין לעיל, שם דן בין השאר אודות השלכות איום בתביעה נזיקית על כשרותו של הגט וסידור הגט בפועל. וכך כתב (סעיף ה, תחת הכותרת "האיום על הבעל מכאן ולהבא"):

לאחר שכבר ניתן פסק דין לחייב את הבעל על אי מתן הגט בעבר, ונקבע סכום מוגדר של פיצוי עבור כל שנה שחלפה בלא ניתן הגט, הרי שמכאן ולהבא הבעל מאויים באיום שיש בו ממש – שאם יעמוד בסירובו לתת גט, יחוייב בתשלום דומה עבור כל פרק זמן נוסף בעתיד. בשו"ע חו"מ (רה,ז) נפסק שאם איימו לנקוט בצעדי כפייה שביד המאיים לבצע, נחשב כאונס. אמנם הרמ"א הביא בשם י"א את דעת מהרי"ק (שורש קפה), שאין לחוש לאיום גרידא, "דעביד איניש דגזים ולא עביד". במקור הדברים, בתשובת מהרי"ק כתב טעם נוסף (מלבד הטעם שהביא הרמ"א), שלא לחוש אם מאיימים עליו להביאו בערכאות ואינו נחשב כאונס, "שהרי לא כל המביאים חבריהם בערכאות של גויים נוצחים, והרבה עשו כן ולא הצליחו." אך במקרה שבפנינו אין יסוד שלא לחוש לאיום מכוח שיטת מהרי"ק. מאחר שבמקרה שבפנינו לא נרתעה האשה מהגשת תביעה בערכאות, והורתה היתר לעצמה, אין מקום לסברא "דגזים ולא עביד". ובאותן נסיבות שיהיו בעתיד בפני בית המשפט כבר ניתן פסק דין לחייב את הבעל בתשלום, ובכך האיום לחיוב עתידי הוא מוחשי וברור.

וכן פסק בשו"ת 'פרח מטה אהרן' (ח"א סי' יח), שדברי מהרי"ק לא נאמרו במקרה שכבר הביאו המאיים פעם אחת בערכאות. וכן הוא לפי מש"כ בשו"ת לחם־רב (סי' רז) לבאר סברת מהרי"ק – "דלא אמרו אלא בהפחדה שיעשה עמו דבר שלא כדין, דוודאי אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזיקינן וגזים ולא עביד; אבל בנידון דידן ודאי דעביד, דמורי היתרא לנפשיה." וכן כתב בשו"ת שער־אפרים (סי' קכב) שסברת מהרי"ק לא נאמרה במי שאינו שומר מצוות, ואינו נרתע מהאיסור לתבוע בערכאות של גויים. ומהרי"ט (שו"ת חו"מ סי' ד) כתב שמהרי"ק פסק את דינו רק במי "שהגזים עליו במילתא אחריתי למסור ממונו או גופו, דלית ליה הנאה בגויה ואימור לא עביד", משא"כ כשיש לו הנאת ממון ישירה מפסק הדין בערכאות, כמו במקרה שבפנינו, שאין מקום לטענה שרק גזים, אך לא עביד.

מלבד זאת, אם במהלך הדיון שכבר התקיים בתביעת האשה לפיצוי כספי, הודיע השופט בעצמו בפירוש לבעל, שגם בעתיד יחוייב בתשלום נוסף על כל שנה שתעבור בלא שיתן גט, בודאי תהיה בכך כפייה – עיין מהרש"ך ח"א סי' י. על כן במקרה שבפנינו, כשהזוג יופיע בבית הדין לסידור הגט, כיצד יוכל ביה"ד יוכל לברר אם איום כזה נאמר על ידי השופט במהלך המשפט (כידוע, לא כל אמירה של השופט מוצאת את ביטוייה בפרוטוקול הדיון).

לאור דבריו, אשה שכבר תבעה בבית המשפט, כגון בנסיבות דידן, האיום על הבעל בתביעה זו הינו ממשי.

וראה בעניין זה אף פסיקת בית הדין הגדול בתיק 7041־21־1 (מיום 11.3.08), שם קבעו כנ"ל (ראה בנימוקי הרב חגי איזירר שליט"א), כי אף איום בתביעה לפיצויי נזיקין מהווה פגם בכשרות הגט.

ואמנם בית דין דנן התלבט – שהרי תביעת נזיקין זו שהוגשה כנגד הבעל, אין היגיון בצידה, והסבירות נותנת כי אף השופטים הנוטים לפסוק פיצויי נזיקין כנגד סרבני גט בגין עילות עוולת הרשלנות, הפרת חובה חקוקה וכדו' (מכוח חוק העונשין או פקודת הנזיקין), לא יראו בנסיבות דידן, בהם הבעל מבקש לבדוק חיובו בכתובה טרם סידור הגט והצדדים עדיין בתחילת ההליך, עילה חוקית לפסיקת פיצויים (וראה לדוגמה תמ"ש 26190־08 מאת השופט בן ציון גרינברגר, סעיף 27, שאין לקבל תביעות אלו בשלבים מוקדמים של ההליך בבית הדין). ברם, מאחר שמצאנו פסיקות מגוונות בתביעות לפיצויי נזיקין שהוגשו לבתי המשפט ברבות השנים, ואף בית המשפט אליו הוגשה תביעה ספציפית זו לא דחה אותה על הסף, לא נוכל לשלול לחלוטין אופציה לפסיקת פיצויים אף בנסיבות דנן. לכן גמלה בליבנו ההחלטה להתייחס לתביעה זו כאיום ממשי כנגד הבעל, על כל המשתמע מכך.

לאור האמור בית הדין קובע: בשלב זה, בטרם קידום הליך הגירושין כולל דיון בשאלת הכתובה, על האשה להמציא אסמכתא לבית הדין כי תביעתה לפסיקת פיצויי נזיקין נמחקה וכן התחייבות האשה כי לא תגיש תביעה כעין זו כנגד הבעל אף בעתיד, כדי שלא יהיה הדבר בגדר "חרב המתהפכת" מעל ראשו של הבעל, איום אשר לכשעצמו פוגם בכשרות הגט, כמובא בפסיקה ההלכתית, וכפי שצויין לעיל.

באשר לפסיקת הוצאות העדה, בית הדין מאשר הוצאות בסך 100 ש''ח שעל הצד המזמין לעדות לשלם לעדה שהופיעה בבית הדין.

ניתן ביום ל' בניסן התשע"ג (10/04/2013).