לפני ביה"ד בקשה שכותרתה "בקשה לביטול עיקולים – הדדי".

הבקשה שהונחה על שולחן ביה"ד נוסחה כך: "מתבקש לבטל באופן הדדי את העיקולים שהוצאו על הצדדים. העיקולים רק גורמים נזק ממוני לצדדים ואין בהם כל תועלת."

בתחתית הבקשה ישנן שתי חתימות יד.

הבקשה נסרקה למחשב ביה"ד בשני תיקי ביטול עיקול, דהיינו כבקשה של הבעל לשעבר וכבקשה של האשה – כל אחד מבקש לבטל את צווי העיקול שהוא ביקש להוציא כנגד זולתו.

מחמת סיבה זו, דהיינו כשמבקש העיקול הוא מבקש הביטול, לא הוטלה אגרה על פתיחת שני התיקים.

על אף כל הנ"ל חשש ביה"ד שהבקשה לא הוגשה על דעת שני הצדדים והורה למזכירות ביה"ד לבדוק טלפונית אם אכן הבקשה הינה הדדית.

לאחר בירור עם האשה עלה כי הבקשה לא הוגשה על ידה והיא מבקשת שלא לבטל את העיקול מחשש שמא יבריח בעלה לשעבר את חובו כלפיה.

בית הדין החליט לקיים דיון בנושא.

בתחילת הדיון נשאל המבקש על דבר הבקשה שהגיש, וכיצד הוא מסביר הגשת ביטול צו עיקול הדדית כאשר הוא הגיש זאת לבדו. המבקש הסביר שאכן הבקשה היא שלו בלבד ופרשנות הבקשה היא שהבקשה היא לביטול הדדי של צווי העיקול דהיינו הוא מבקש שהצווים שהוצאו כנגד שני הצדדים יבוטלו. החתימות המופיעות בתחתית הבקשה הן שלו ושל עורך דינו.

ביה"ד קובע בזה שיש יותר מאשר חשש סביר שהמבקש וב"כ ניסו להטעות את ביה"ד ולהעמיד בקשה חד צדדית כאילו היא הדדית, להלן הנימוקים:

א. הבקשה נחתמה כאמור בשתי חתימות שאינן מזוהות בברירות.

מספר הבקשות המונחות על שולחן ביה"ד רב מאוד. אפשר שבשנה מונחות כאלף בקשות. אף על פי כן, לא זכור לנו שהוגשה בקשה ע"י אחד הצדדים ונחתמה על ידי המבקש ובנוסף גם על ידי עורך דינו.

ב. על דף הבקשה נכתב במילים מפורשות שאם עורך דין מבקש בשם מרשו עליו לצרף גם חותמת, וזה לא נעשה בבקשה זו.

ג. ניסוח הבקשה היה סתמי ולא בלשון נוכח, דהיינו לא נאמר: "אני מבקש" וכו', אלא "מתבקש" וכו' – ניסוח שמעמעם את אישיות מבקש הבקשה.

ד. נוסח כותרת הבקשה הוא: "בקשה לביטול עיקולים – הדדי", לא נאמר בקשה לביטול הדדי של העיקולים, אלא בקשה לביטול עיקולים – הדדי, כלומר – הבקשה הדדית. ניסוח זה גם הוא יש בו מן הערפול וההטעיה ויוצר רושם שהבקשה הינה הדדית.

כל סיבה בפני עצמה ובמיוחד הרושם הנוצר מכולן ביחד כמעט ולא מותיר אפשרות אחרת פרט לרצון להטעות את ביה"ד, במיוחד נוכח העובדה שגם לגופו של עניין לא אמר הבעל לשעבר את האמת בעניין המסמכים שהוגשו לאקטואר וכפי שיובא להלן. כיוון שכך סבור היה ביה"ד שיש מקום להעביר החלטה זו לוועדת האתיקה של עוה"ד כדי שיטפלו בנושא לפי כללי האתיקה. אולם הספק הקל שקינן בלב ביה"ד שמא נעשה הדבר בתום לב ובטעות, הוא שגבר בסופו של דבר, והוחלט להשאיר נושא זה כגערה בלבד כנגד המבקש וכנגד ב"כ.

לגופו של עניין, ביה"ד לא נזקק כלל לדון בביטול הצו לעיקול נכסים וזאת מאחר והצדדים לא המציאו לאקטואר את המסמכים שהתבקשו להמציא. הבעל לשעבר לא המציא אף לא מסמך אחד מן המסמכים המבוקשים ואף לא שילם את שכרו של האקטואר ואילו האשה אמנם השלימה את המצאת רוב המסמכים ואף שילמה את שכרו של האקטואר, אולם חסרים עדיין שני מסמכים שהתבקשה להמציא.

אשר על כן אין מקום כלל לדון בביטול העיקול כאשר המתבקש ע"י האקטואר לא קוים.

כאמור, במסגרת הישיבה לביטול צו עיקול נערך בירור בעניין המסמכים שהוגשו לאקטואר שמינה ביה"ד.

הצדדים או ב"כ הצהירו לפרוטוקול ביה"ד שכל המסמכים שהתבקשו על ידי האקטואר הומצאו אליו ופרט לתשלום שאותו אמור לשלם הבעל לשעבר אין כל מסמך חסר.

ביה"ד יצר קשר עם האקטואר וביקש לקבל מידע לגבי המסמכים החסרים ולדבריו הבעל לשעבר לא הגיש אף לא מסמך אחד מהתשעה שהתבקשו ואף לא שילם את חלקו במקדמת התשלום, ואילו האשה הגישה את רוב המסמכים שהתבקשו פרט לשני מסמכים.

ביה"ד רואה בחומרה רבה את אי-אמירת האמת. אין ספק שחטאו של הבעל לשעבר גדול יותר מאשר העוולה של האשה: אף מסמך אחד שהתבקש על ידי האקטואר לא הוגש, ואף על פי כן הוא מצהיר לפרוטוקול ביה"ד שהוא הגיש את כל המסמכים המבוקשים.

אשר על כן מחליט ביה"ד כדלקמן:
א. על מזכירות ביה"ד לסגור את תיק לביטול צו העיקול שנפתח על שם האשה.

ב. בעניין התיק לצו ביטול עיקולים שפתח הבעל לשעבר יש להעביר לוועדה לפטור מאגרה ולבדוק שנית אם עדיין יש סיבה לפטרו מן האגרה.

ג. על האשה להמציא לביה"ד תצהיר בו היא מצהירה שהגישה את דפי כל החשבונות הרשומים על שמה או שהיו רשומים על שמה או שהיה לה ייפוי כוח בהם בזמן נישואיה לבעלה לשעבר.

ד. אם הבעל לשעבר יודע על חשבון בנק של האשה הרשום על שמה או שהייתה מיופת כוח בו, יודיע על כך לביה"ד בכתב, וביה"ד יוציא צווים מתאימים לגילוי מידע.

ה. בית הדין החליט לקנוס את שני הצדדים על ידי חיובם בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה בגין אי הגשת המסמכים לאקטואר ובמיוחד לאור העובדה שהם הצהירו שהם הגישו את כל המסמכים הנדרשים.

לכל מסמך שלא הוגש והוצהר שהוגש, החליט ביה"ד שהקנס הינו סך של 300 ₪.

אשר על כן, האשה שלא הגישה שני מסמכים נקנסת בזה בסך של 600 ₪, והבעל לשעבר שלא הגיש תשעה מסמכים נקנס בזה בסך של 2,700 ₪.

ו. אם יש לצדדים השגות על המידע שנמסר לביה"ד על ידי האקטואר והם סבורים שהוגשו מסמכים מסוימים שלדברי האקטואר לא הוגשו, הם ימציאו את טענותיהם ואת ראיותיהם להגשת המסמכים תוך חמישה ימים.

אם לא תוגש לביה"ד כל השגה על מספר המסמכים שלא הוגשו יראה בזה ביה"ד הודאה של הצדדים שאכן המסמכים לא הוגשו.

ז. על הצדדים להשלים את המצאת כל המסמכים הנדרשים לאקטואר תוך חמישה עשר יום. אם לא יוגש מסמך כל שהוא בזמן הנ"ל, ידון ביה"ד בקנס נוסף על אי ציות להוראת ביה"ד.

ח. על הבעל לשעבר לשלם את תשלום האקטואר תוך עשרה ימים.

ט. יש להעביר החלטה זו גם לאקטואר ועליו לדווח לביה"ד תוך שלושים יום אם אכן הוגשו כל המסמכים שהתבקשו על ידו.

י. יש ליידע את המרכז לגביית קנסות, רח' יפו 224 ירושלים, על הקנס שנקנסו הצדדים בעוד עשרה ימים. האשה בסך של 600 ₪. הבעל לשעבר בסך של 2,700 ₪.

ניתן ביום י"ט באייר התשע"ג (29/04/2013).