לפנינו תביעת גירושין של הבעל שהוגשה ביום 04.07.2012.

להלן תקציר עובדתי הנחוץ למתן פסק הדין:
א. הצדדים נשואים זה לזה כדמו"י משנת 1994 ולהם בת ילידת 1996.

ב. הצדדים פרודים כשנתיים ותשעה חדשים לאחר שהבעל עזב את הבית ביום 08.09.2011.

ג. בין הצדדים מתנהלים הליכים רכושיים בתביעת האשה בתיק שנפתח על ידה ביום 09.08.2011.

ד. הצדדים מאשימים זה את זה בבגידה.

ה. הצדדים מאשימים זה את זה בהאשמות קשות ביותר ואינם מעוניינים בשלום בית.

ו. הבעל מבקש להתגרש לאלתר ולחייב את האשה בהתאם לעילות שהעלה בכתב התביעה ובסיכומיו.

ז. בתאריך י"ב בשבט תשע"ג 23.01.2013 התקיים דיון בתביעת הבעל. האשה בקשה בדיון להמתין עם סידור הגט עד לאחר שיסתיימו ההליכים בבית המשפט, ולדבריה נקבע דיון לעוד כחמישה חודשים. יוער כי בסיכומיה הוסיפה וביקשה להמתין עד לאחר קבלת הכספים המגיעים לה או עד לאחר העמדת בטוחה לכך כספית מצד הבעל.

ח. בית הדין הציע לצדדים להמתין עם סידור הגט לעוד כחמשה חדשים ולהתגרש ללא קשר עם סיום ההליכים בבית המשפט.

ט. במסגרת ההצעה ניתנה לאשה הזכות לתבוע את כתובתה גם לאחר סידור הגט, וצוין שבית הדין ידון בכך לאחר סידור הגט והכרעת בית המשפט בענייני הרכוש ואיזון משאבים. (האשה וב"כ הצהירו שלא נפתח תיק אבל בכוונתם לפתוח תיק תביעה.) הצדדים וב"כ הסכימו להצעת בית הדין.

י. האשה חזרה בה מהסכמתה ובגין כך הוציא בית הדין החלטה מיום א' באדר תשע"ג 11.02.2013 כי על הצדדים וב"כ להמציא את סיכומיהם לתביעה.

יא. ב"כ הצדדים המציאו את סיכומיהם. לאשה ניתנה הזכות להגיב על סיכומי הבעל וב"כ אותה ניצלה והעבירה את תגובתה לסיכומי הבעל וב"כ.

להלן טיעוני הבעל בדבר עילות הגירושין כפי המשתקף מכתב התביעה, פרוטוקול בית הדין וסיכומיו.
א. האשה נמנעה מלקיים עמו יחסי אישות במשך שנים. לדבריו, הוא ניסה במשך שנים להגיע עמה להבנות ולהסכמות אולם לאחר שנתגלה לו דבר בגידתה עזב את הבית ומתגורר אצל אמו.

ב. האשה בגדה בו עם גבר זר. מידע על כך נודע לו מחברותיה של האשה ותועד ע"י חוקר. הבעל צירף דו"ח מעקב בו נצפתה האשה ביום 07.08.2011 אוספת ברכבה גבר ממוצא אפריקני לבילוי במסעדה, ושם נצפו אוכלים ומשוחחים יחד והגבר מחבק את האשה. בדו"ח צוין כי היה נראה שיש קירבה והיכרות ממושכת בין האשה והגבר. לאחר מכן נצפו חוזרים לבית ברחוב [...] וברחבת הכניסה התחבקו והתנשקו. הדו"ח בוצע בשעות הערב המאוחרות, בשעה 20:44–23:00. לדברי הבעל, בעטיו של הדו"ח עזב את הבית למחרת.

ג. הבעל מבקש לראות בהתנהגות זו מעשה כיעור. הוא מצטט מדברי הרמב"ם והחזון איש בהגדרת התנהגות המראה כיעור. עוד מבקש לראות בהתנהגות זו כעוברת על דת.

ד. האשה הגישה לבית המשפט את תביעתה הרכושית, מזונות ומשמורת יום לאחר שעזב את הבית בתאריך 09.08.2011. תביעה זו שנפתחה למתן סעד הצהרתי התגלגלה לפירוק שיתוף כפי שקבע בית המשפט, והצדדים מתדיינים זמן ארוך בגין כך שהאשה חוזרת בה מהסכמות אליהם הגיעו בבית המשפט. הבעל צירף החלטות בית המשפט לביסוס עמדתו בה נראה שהשופטת מעירה לאשה על כך. עוד טוענים כי האשה אינה מופיעה ליחידת הסיוע של בית המשפט כדי לסיים את ההליכים בגישור. לדבריהם, ההליכים עשויים להימשך זמן רב בגין התנהגות האשה ולא ניתן להמתין עד לסיום ההליכים שם.

ה. הבעל מציין את העובדה שהאשה הסכימה בדיון לקבל את הגט עם סיום ההליכים בבית המשפט, אך בסיכומיה הוסיפה לדרוש קבלת כל המגיע לה או בטחונות, בה בעת שלדברי הבעל נכסיו וזכויותיו מעוקלים לבקשת האשה וב"כ.

ו. הבעל מבקש לחייב את האשה בגט ולא לשעות להתנייתה את סידור הגט עם סיום ההליכים בבית המשפט. מצרפים ציטוט מפסק דין שאין בית הדין יכול לשמש כלי משחית בידי בעל דין כדי להתיש את יריבו בדיונים.

ז. הבעל מאס באשתו לאור התנהגותה הנ"ל ומעשה הבגידה, והאשה מאסה בו. מצטטת מדברי האשה בדיון: "אני בכלל לא סובלת אותו, הוא זבל". הבעל מבקש לראות בהתנהגות זו עילה לחיוב בגט בטענת מאיס עלי של שני הצדדים. מצטטים מספר באר משה ובני אהובה ופס"ד רבני בתל אביב.

להלן תגובת האשה:
א. האשה אינה מורדת. הצדדים קיימו יחסי אישות ביניהם במהלך חייהם המשותפים עד עזיבת הבעל את הבית.

ב. האשה לא בגדה בבעלה. דו"ח החוקר שקרי, אין פירוט תאריך הזמנה. אינו חתום ע"י החוקר וזהותו. התובע הגישו לבית הדין עתה ולא בעת שפתח את תיק התביעה שלו לגירושין, כך שלא ניתן לסמוך עליו כלל. עוד טוענת כי מעבר לבילוי במסעדה עם ידיד לא נצפה כלום בתמונות שהוצגו.

ג. הבעל לא הוכיח את עילת הגירושין וויתר על קיום דיון להוכחות. מכך מבקשת ללמוד כי אין לו כל ראיה.

ד. הבעל בגד באשה במהלך הנישואין פעמיים ואף הודה בכך. האשה סלחה לו על כך בעבר אולם הוא בגד בה שוב.

ה. האשה אינה מעוניינת לקבל את גיטה ולהגיע למצב בו תיאלץ לרדוף אחר הבעל כדי לקבל את המגיע לה. מפנה לפס"ד בו החליט בית הדין הגדול לקבל עמדת הבעל לחלוקת זכויות ממוניות תחילה קודם לסידור גט. (לא צוין המקרה.)

לסיכום טיעוני הצדדים:
הבעל טוען לחיוב האשה בגט גם קודם סידור הגט מהעילות המפורטות הנ"ל.

האשה טוענת כי אין עילה לחיוב האשה בגט ויש להמתין למתן הגט עד לאחר שהאשה תקבל כל המגיע לה.

עמדת בית הדין שיש לחייב את האשה בגט בנסיבות מקרה זה.

בית הדין סבור שלצדדים דין מורדים זה בזה ובהתאם לדברי רבינו ירוחם.

וכך כתב רבינו ירוחם (מישרים נתיב כג חלק ח' דף סא טור א) בשם רבו ה"ר אברהם בן ישמעאל וז"ל:

כי נראה לו שאשה שאמרה לא בעינא ליה יתן לי גט וכתובה והוא אומר אנא נמי לא בעינא לך אבל איני רוצה ליתן גט מסתברא דאין דנין אותה במורדת להפסידה כלום מעיקר כתובה ונדוניא אלא מיהו משהינן לה תריסר ירחי אגיטא דילמא הדרי בהו לאחר שנה כופין אותו לגרש והפסידה תוספ' וכל מאי דיהיב לה מדיליה דאדעתא למשקל ולמיפק לא יהיב לה.

דברי רבינו ירוחם הובאו במספר רב של פד"ר וספרים רבים שחיברו דייני בית הדין, ודבר שפתיים אך למותר להרחיב בדבר שכבר דשו בו רבים.

נציין לחלק מפד"ר: פד"ר כרך ו' עמוד 325. פד"ר כרך ח' עמודים 321-325. פד"ר כרך י"א 253-259. פד"ר כרך ט"ז 156-159. פד"ר כרך י"ט עמודים 57-71 וכרך כ' שם הרחיבו בשיטות השונות לפרש את דברי רבינו ירוחם. שורת הדין כרך ז' עמודים ר"פ- רצ"ג, עטרת דבורה, אמרי משפט ועוד.

ועתה לפירוט המרכיבים המורים שיש לחייב בגט.

א. הבעל עזב את הבית יום אחד לאחר שנודע לו על בגידת האשה. בית הדין אינו מקבל טענת האשה בסיכומיה כי הבעל לא טען זאת בכתב התביעה ולא רצה לקיים ישיבה להוכחות. מהעיון בכתב התביעה עולה כי בסעיף 10 כתב הבעל כי ביום 08.08.2011 נודע לבעל כי האשה בוגדת בו עם גבר זר ועל כן עזב את הבית. טענתו כי הבעל לא רצה לקיים ישיבה להוכחות, אין לה בסיס. הבעל ניאות להצעת בית הדין בהחלטתו מיום 23.01.2013 ועל כן התייתר הצורך בדיון להוכחות. אדרבה, בפרוטוקול מיום הדיון עולה כי הבעל דרש ישיבה להוכחות.

ב. טיעון הבעל לבגידה במקרה זה של השתלשלות העניינים נראית סבירה גם אם לא הוכחה.

ג. האשה פתחה תיק תביעה רכושית יום לאחר עזיבת הבעל. אמנם ההליך החל כתביעה למתן סעדים אולם הפך להיות הליך לפירוק שיתוף וכלל חוות דעת אקטוארית והסכמה לפירוק שיתוף. בנסיבות הללו יש לראות בתביעה זו לפירוק השיתוף מרידה בבעל ובחיים המשותפים.

ד. דברי האשה בדיון כלפי הבעל "אני לא סובלת אותו הוא זבל" יש בהם להצביע על מאיסות גמורה שלה כלפיו, ומיותר לומר שגם הבעל גילה יחס של מיאוס ותיעוב כלפי האשה. בית הדין במו עיניו ראה והתרשם מן המאיסות והתיעוב ההדדי שיש בין הצדדים. בית הדין בהחלטתו מתאריך הנ"ל ציין כי הצדדים מטיחים האשמות קשות ביותר כולל בגידות וכי הצעה זו של בית הדין להתגרש בעוד חמשה חדשים באה על רקע ההאשמות הקשות ולדעת בית הדין הן גובלות במרידה זה בזה. בית הדין חזר על התרשמותו זו בהחלטתו מיום כ"א בשבט תשע"ג 01.02.2013 וציין שהצדדים מאסו זה בזה ואינם מעוניינים זה בזה.

ה. טענת האשה כי הבעל בגד באשה ואף הודה בכך אינה מבוססת עובדתית, מה גם שהטענה כי הבעל הודה בכך לא נאמר היכן מתי ובפני מי הודה.

ו. טענת הבעל לבגידה של האשה – גם אם לא הוכחה – מצביעה כי יש רגלים למרידת האשה בבעל.

ז. טענת הבעל על מרידה בחיי אישות אמנם הוכחשה ע"י האשה, אבל בנסיבות הללו טענת מרידה נבחנת לאור התיעוב שהפגינה האשה כלפי הבעל בפני בית הדין בדיון ופתיחת תיק רכושי בבית משפט.

ח. הסכמת האשה וב"כ בדיון שהתקיים להצעת בית הדין וחזרתה מהסכמה זו עד כדי התניית סידור הגט בקבלת כל זכויותיה מצביעים על כך שהאשה שאינה מעוניינת בבעלה כבעל אלא מעוניינת בעיגונו עד לקבלת זכויותיה, בבבחינת "אחזתיו ולא ארפנו". נודף מכך ריח של נקמנות, שכן זכויותיה של האשה מובטחות בצווי עיקול על רכוש הבעל שניתנו לבקשתה ולשם כך נועדו. דפוס התנהגות זה היה גם בבית המשפט כפי שנראה בהחלטת בית המשפט שצורפה.

בית הדין סבור שבנסיבות הללו הצעת בית הדין לקביעת מועד לעוד חמישה חודשים תוך כדי הותרת התנהלות הדיונים בנושא הרכושי בבית המשפט הינה הצעה חיובית.

סירובה של האשה להצעת בית הדין בנסיבות הללו אינו מקובל על בית הדין, ובית הדין רואה את הצדדים כמורדים זה בזה, ויש להחיל עליהם דינו של רבינו ירוחם.

לאור האמור מחליט בית הדין כדלהלן:
א. בית הדין מחייב את הצדדים להתגרש במועד שנקבע לצדדים – 28.05.2013.

ב. בית הדין דוחה את בקשת האשה להמתין עם סידור הגט עד לקבלת זכויותיה מבית המשפט.

ג. ניתן לפרסם פסק דין דנן בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום כ"ז באייר התשע"ג (07/05/2013).