לפנינו תביעת גירושין כרוכה שהגיש הבעל.

הצדדים התחתנו כדמו"י בשנת 1986. לבעל אלו נישואים שניים, לאישה נישואין ראשונים. מנישואיו הקודמים יש לבעל בן, ומנישואין אלה יש להם שני ילדים משותפים, בוגרים, ילידי שנת 88 ו-89.

בדיון שהתקיים לפנינו בנוכחות הצדדים וב"כ, חזרו הבעל וב"כ על האמור בתביעת הגירושין. לטענת הבעל, הוא עזב את הבית לפני ארבע שנים. לדבריו, בארבע השנים שקדמו לעזיבתו את הבית הצדדים לא קיימו ביניהם יחסי אישות. הבעל העלה עוד טענות כנגד האישה בנוגע לשנים שבהם גרו ביחד, כמופיע בפרוטוקול הדיון. כמו"כ טען הבעל כנגד יחסה של אשתו לבנו מנישואיו הקודמים – לדבריו, אשתו מעולם לא אפשרה להכניס את בנו הביתה או להביאו אליהם לסוף שבוע, והוא נאלץ לקיים את הסדרי הראיה עמו מחוץ לבית בלבד.

האישה אישרה את העובדה שהבעל עזב את הבית לפני ארבע שנים, אולם ביחס להעדר חיי אישות קודם לעזיבת הבעל את הבית השיבה, שזה נבע מחוסר יכולתו של הבעל בגין מחלת הסוכרת ממנה התחיל לסבול לפני כעשר שנים, והיא כיבדה את מצבו למרות שהייתה מעוניינת בקיום יחסים. מצד שני, לדבריה, היא העניקה לו חום ואהבה.

האישה אישרה שהפעם האחרונה שהתקיימה ביניהם שיחה הייתה לפני שמונה חודשים, וגם בשיחות קודמות ביקשה ממנו שיחזור הביתה ובעלה סירב, ולמרות זאת היא עדיין מאמינה שתוכל לשכנעו לחזור אליה. כמו"כ טענה האישה שריחוקו של הבעל ממנה נבע מקשר עם מאהבת שיש לו בשם [ג' ל'] שאותה הביא לעבוד בחברה שלו, וגם כאשר היא הורתה למאהבת לעזוב את העבודה, בעלה החזיר אותה לשם.

ביה"ד שאל את האישה הכיצד היא סבורה להחזיר הבעל לשלו"ב לאחר ארבע שנות פירוד מוחלט, וכאשר בשנים שקדמו לעזיבת הבעל לא היו יחסי אישות סדירים, וכאשר לדבריה יש לבעל מאהבת.

האישה השיבה שהיא מבינה שהבעל היה זקוק לחופש שלו והיא נתנה לו זאת, ואולם היא מאמינה שהוא יתעשת ותוכל לשכנעו לחזור אליה.

הבעל הכחיש את טענות האישה ואמר ש[ג' ל'] אינה מאהבת שלו אלא ידידה שעמה הלך לבלות, כגון לראות סרט או הצגה, אך לא היו ביניהם יחסי אישות. מצד שני טען הבעל שהעדר יחסי אישות עם אשתו לא נבע ממחלת הסוכרת אלא מאי-רצונו לחיות עמה. לדבריו, הוא מתפקד מבחינת יחסי אישות ובא על סיפוקו אצל נשים אחרות כאשר רצה בכך במהלך התקופה שאינו בבית. הבעל נחרץ בדעתו להתגרש ולא רוצה להישאר עם האישה אפילו דקה נוספת.

סמכות ביה"ד בנושאים שנכרכו לתביעת הבעל לגירושין
ב"כ האישה טענה שתביעת הגירושין לא הגיעה למרשתה בסמוך להגשתה, ולדעתה הבעל דאג שהאישה לא תדע מכך ורק לאחר שהגישה בקשה לשמירת זכויות בביהמ"ש היא קבלה בתגובה את כתב התביעה. לטענתה, נפל פגם בכנות התביעה והכריכה ולדעתה הסמכות לדון בענייני הרכוש הינה לבית המשפט, וב"כ הבעל נדרש להגיב לבקשתה לקביעת הסמכות בביהמ"ש והוא עדיין לא עשה זאת.

ב"כ הבעל טען שמיד עם הגשת התביעה נעתר ביה"ד לבקשתם לעיקול נכסים על בסיס הכריכה בענייני הרכוש, והאישה ידעה על קיומם של העיקולים וביקשה מביה"ד לבטלם עוד לפני הגשת בקשתה לשמירת זכויות בביהמ"ש.

יש לציין שביום 7.2.13 הגישה האישה בעצמה לביה"ד בקשה לביטול העיקול ובסעיף 2 לבקשתה כתבה שיום קודם נודע לה על העיקול והיום באה לביה"ד ונודע לה על תביעת הגירושין שהגיש בעלה במסגרתה ניתנו העיקולים. ברור הדבר שבאותו מעמד נמסרה לאישה במזכירות תביעת הגירושין (גם אם כדבריה לא קיבלה זאת בדואר) וכך צוין במחשב ביה"ד שכתב התביעה נמסר ידנית ביום 7.2.13.

למעלה מן הצורך נאמר שהבעל לא עשה כל פעולה כדי למנוע הגעת כתב התביעה לאישה, והוא ודאי הניח שהאישה תדע מכך מיד עם קבלת העיקול שניתן במועד הגשת תביעת הגירושין ביום 29.1.13.

ב"כ האישה הודתה שכאשר האישה שכרה את שירותיה ונודע לה על קיומם של העיקולים היא הניחה שישנה תביעת גירושין, אך לדעתה אין מחובתה לדאוג לקבל את כתב התביעה והיא בחרה לפעול כפי שפעלה בפניה לביהמ"ש.

עוד טענה ב"כ האישה שהכריכה לא כנה הואיל ולא פורטו כל חלקי הרכוש כולל זכויות הבעל ועוד כמפורט בפרוטוקול.

ביה"ד העיר לפרוטוקול שישנה פסיקה אזרחית רחבה הקובעת שכאשר רוב הרכוש מפורט בכתב התביעה ואף אם הפירוט הינו כללי בלא פירוט מלא של פרטי הרכוש ושוויו, אין בכך פגם בכנות הכריכה וניתן להשלים החסר תוך כדי קיומו של ההליך.

ב"כ האישה ביקשה לאפשר לה להגיש אסמכתאות משפטיות לטיעוניה בכתב תוך שבוע.

ב"כ הבעל ביקש לדון ולהתייחס למזונות האישה, אולם ביה"ד הבהיר כי במסגרת הדיון הזה יש להתרכז בנושא הגירושין, ובמידת הצורך יתייחס ביה"ד לנושא המזונות בהמשך ההליך.

בסוף הדיון קיים ביה"ד הליך גישור עם הצדדים וב"כ לעניין ביטול העיקולים על חשבונות האישה וקיבל את הסכמת הבעל לביטול העיקול על תכנית חיסכון בבנק הפועלים. ביחס לעיקול על חשבון נוסף ע"ש האישה, אמר ב"כ הבעל שייתן תשובתו לב"כ האישה תוך ימים מספר.

ביה"ד הביא את הצדדים וב"כ להסכמה, לפיה הם ינהלו מו"מ כאשר כל צד יחשוף וימציא למשנהו כל המידע וכל מסמך נדרש לצורך ביצוע איזון המשאבים ביניהם. במידת הצורך ייעתר ביה"ד למתן צו לגילוי מסמכים. בהתאם לאמור, נקבעה פגישה בין ב"כ הצדדים תוך הסכמה לעדכן את ביה"ד על תוצאות הפגישה והמו"מ.

לפני החתימה על החלטה זו התקבלה ביום 1.5.13 תמצית פסיקה ואסמכתאות משפטיות של ב"כ האישה בשאלת הסמכות. להלן התייחסות ביה"ד לאסמכתאות שציינה ב"כ האישה.

כבר קבע בית המשפט העליון בבג"ץ פלמן (8497/00 פלמן נ' פלמן, 27/1/03) כי על מנת שתצמח סמכות ייחודית לבית הדין הרבני לדון בעניינים שנכרכו בתביעת גירושין, צריך להתקיים 'המבחן המשולש' לפיו: א. תביעת הגירושין כנה; ב. הכריכה נעשתה כדין; ג. הכריכה היא כריכה כנה. וראה עוד בע"א 118/80 גבעולי נ' גבעולי, 17/6/80).

בשלב ההכרעה בשאלת כנות תביעת הגירושין, אין בית הדין צריך לנקוט עמדה אודות הסיכויים של התביעה להתקבל. כל שעל בית הדין להכריע הוא רק אם תביעת הגירושין כנה, ואין היא נועדה לצרכים אחרים.

מהעיון בכתב התביעה שהגיש ב"כ הבעל ומהטענות שעלו בפנינו בדיון, ומפירוט מערכת היחסים העכורה שבין בני הזוג, הפירוד המוחלט של יותר מארבע שנים, כאשר גם בשנים שקדמו לעזיבת הבעל כמעט ולא היו יחסי אישות, טענות הבעל על היחס המתנכר של האישה לבנו מנישואין קודמים, וע"כ שלא נתנה להביא את בנו הביתה והסדרי הראיה עמו התקיימו רק מחוץ לבית, וטענת הפירוד והניכור שגרמה האישה בין הילדים המשותפים לבן מנישואין קודמים, וכל טענות הבעל על השפלתו בביטוים וכינויי גנאי של האישה כלפיו, מכל אלה התרשם בית הדין כי טענות המבקש, אם יוכחו, מהוות תביעת גירושין כנה ואכן רצונו של התובע הוא בגירושיו.

גם טענותיה של האישה בפנינו מוכיחות שנישואין אלה הגיעו לקצם מזמן, כאשר לדבריה יש לבעל מאהבת, והיא מודה בהעדר יחסי אישות במשך ארבע שנים מאז עזב את הבית, וגם קודם לכן היו יחסים מועטים כאשר לטענתה זה נבע ממחלת הסוכרת, ואילו לטענת הבעל אין בעיה בתפקודו והוא עשה זאת עם נשים אחרות.

בסעיף 15 למסמך תמצית פסיקה שהגישה ב"כ האישה היא טוענת שהבעל מעולם לא שוחח על תכניותיו להתגרש, אלא אדרבה אמר לה שלא יתגרש ממנה, אולם בפנינו הודתה האישה שבמספר הזדמנויות ביקשה ממנו שיחזור הביתה והוא סירב. וכי מה סבורה האישה וב"כ כאשר הבעל כבר ארבע שנים כבר לא בבית, פעם אחרונה שדיברה עמו היה לפני שמונה חודשים, כאשר לדבריה יש לו מאהבת ולטענתו הוא קיים יחסים עם נשים אחרות – האם תמונת מצב זו אינה חזקה מאלף מילים?! האם לא ברור שהבעל רוצה בגירושין בלבד ושעל האישה לרצות בכך לא פחות ממנו!

הבעל הכחיש טענת האישה, וטען בפנינו שהוא פנה לאישה מספר פעמים וביקש ממנה להתגרש במסגרת הסכם גירושין הוגן, והיא השיבה שתחשוב על כך, ועד היום לא נענתה לפניותיו.

כדי לקבוע שתביעת הגירושין כנה אין צורך בשלב זה בפסק דין שמקבל את טענותיו של הבעל. די ברצון כן לגירושין לכאורה, כפי שקבעה כב' השופטת שטופמן בבר"ע 2703/02 א.ע. נגד ר.ע. שם היא מאמצת את עמדתו של כב' השופט יעקובי שוילי בבר"ע 1152/98 וז"ל: " גם משלא קמה עילה הלכתית לגירושין, אולם משמוגשת תביעת גירושין מתוך כוונה להתגרש, כי הקיץ הקץ על נישואי הצדדים, אין לראות בתביעה זו תביעה שאינה כנה" (עיין עוד ברע"א 9357/96 ה"ר נ' ה"ר פ"ד נ"א (2) 629 618 וכן ע"א 198/82 דותן נ' דותן פ"ד ל"ח (1) 13).

בנוסף על כך, משנחקק חוק בתי דין הרבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה-1995, והורחבה הגדרת פס"ד לגירושין גם ל"הצעה לגירושין ו/או המלצה או מצוה להתגרש", יש בכך להשליך גם על היקף המקרים הנכללים בגדר "תביעת גירושין כנה".

לאור האמור, גם במקרה שלנו תביעת הגירושין היא כנה.

כנות הכריכה
כבר נפסק כי מרכז הכובד ב"מבחן המשולש" הוא בשאלת כנותה של תביעת הגירושין. ככל שהקביעה כי תביעת הגירושין כנה חזקה יותר, כן יפחת הצורך בבדיקת כנות הכריכה. ראה רע"א 275/87 פלד נ' פלד פ"ד מא (4) 520 518.

ראה עוד דברי המלומד פרופ' רוזן צבי בספרו "דיני המשפחה בישראל בין קודש לחול" פפירוס 1990 עמ' 55 וז"ל: "... כנות התביעה לגירושין עשויה ברוב המקרים להיות ראיה כמעט מכרעת לכנות הכריכה."

כיוצא בזה יש ללמוד גם ממה שנקבע בע"א ברטל נ' ברטל (כ"ד כ"ט (1) 810, 812) בו הוחלט כדלקמן:

"כשלעצמי נראה לי שיש להעמיד תביעה המוגשת לבית הדין או לבית המשפט בחזקת כנות, בבחינת אין אדם תובע ולא לו, והטוען שתביעה פלונית לוקה בחוסר כנות וחוסר תום לב עליו הראיה."

על דעה זו חזר בית המשפט העליון רע"א 213/77 פיינברג נ' פיינברג פ"ד לא (3) 831 וכן בע"א בנארי נ' בנארי.

גם כריכת הרכוש לתביעת הגירושין הינה כריכה בכנות וכדין. העיון בכתב התביעה חושף פרטים רבים בדבר רכושם של הצדדים, זכויותיהם וחובותיהם.

אף אם נניח שלבעל יש רכוש נוסף שלא נחשף בכתב התביעה, ופירוט הרכוש שבכתב התביעה לוקה בחסר, אין בעובדה זו כשלעצמה לשלול את היות הכריכה כנה. בשורה ארוכה של פסקי דין מבית המשפט העליון נקבע, שאי פירוט מלוא הנכסים, אין בו הכרח כדי לשלול את כנות הכריכה.

ראה דברי השופט שמגר נשיא בית המשפט העליון לשעבר בע"א 739/87 בבלי נ' בבלי. גם בבר"ע 621/00 פרץ שאול נ' פרץ רותי, 7/2/01) הובאו דברי הנשיא שמגר שקבע את הדברים הבאים:

"אינני מקבל גם את הטענה כי הכנות אשר בכריכה תבחן לפי השאלה אם מי שתובע את הגירושין הביא בכתב התביעה פירוט מלא וממצה של כל רכושו. פירוט כאמור יכול ויידרש במהלך הדיונים, אך אין לקבוע ככלל שהוא חייב להיות מובא במלואו ובאופן ממצה בתוך התובענה דווקא."

וראה עוד דברי השופט צבי טל בע"א 1565/94 מנדלברג נ' מנדלברג (1/4/96) וע"א 617/78 יחזקאל נ' יחזקאל (9/4/79 ) וכהנה רבות.

ראה עוד מה שכתבנו במותב אחר בתיק 058351628-24 וכן בתיק 016949463-24-1.

נמצא שגם אם ישנם דברים נוספים האמורים להיכלל בחלוקת הרכוש, העדר פירוט זה אינו פוגע בסמכות בית הדין ועניין זה יוכל לבוא על תיקונו במהלך הדיון.

החלטת ביה"ד הרבני בת"א בתיק 365991/1 מיום 25.7.10 אותה ציינה ב"כ האישה מדברת על "העדר פירוט גורף של נכסים מכתב התביעה" ולא כאשר חסר אזכור של רכב פסאט 2012 הרשום ע"ש החברה, או רכב פסאט נוסף הנמצא בשימוש וחזקתו של הבן המשותף. כמו"כ בג"ץ 5747/03 שציינה ב"כ האישה עוסק בהעדר פירוט נכסים הנובע ממניעים לא כשרים של הברחה מהצד השני.

בנידון זה מפורט בהרחבה בכתב התביעה רכושם של הצדדים מסעיף 34 עד סעיף 47, רכוש הכולל את העסק ושלוש דירות וחשבונות בנק ומיטלטלין ורכב ע"ש האישה וזכויות סוציאליות בחברת ביטוח מגדל ועוד. בסעיף 49 מבקש הבעל לקבוע את מועד הקרע באפריל 2009 מועד בו עזב את הבית והיה בניהם מאז נתק מוחלט. בהמשך בסעיפים 51 ו-52 מבקש שהדירה בכוכב יאיר שהייתה בבעלותו לפני הנישואין והעסק שירש מאביו לא יכללו במסגרת איזון המשאבים. בסעיף 24 מציין הבעל הכנסותיו מהעסק, ובסעיף 25 הכנסות משכ"ד מהדירה המשותפת בת"א, ובכך מציין הבעל את כושר השתכרותו הן לנושא המזונות והן לעניין חלוקת הרכוש.

פירוט הרכוש באופן כה נרחב, כולל רכוש שלדעתו אין לכלול במסגרת האיזון, אינו מותיר ספק על כנות וכריכה כדין, כאשר הבעל מותיר ההחלטה בידי ביה"ד ומבקש להכריע בחלוקת כל הרכוש המשותף, ובכך מבקש הבעל להגיע להתדיינות יעילה ולפתרון צודק ומעשי כנדרש בפסיקה שציינה ב"כ האישה.

ב"כ האישה בסעיף 20 לתמצית האסמכתאות שהגישה טענה שהבעל לא צירף אסמכתאות לפרטי הרכוש שפירט. לדעת ביה"ד, אין צורך בצירוף אסמכתאות ותדפיסים על פרטי הנכסים ושווים ועל היקף הזכויות ומצב היתרות בחשבונות הבנק אותם ציין. די בפירוט הנכסים והדירות וציון חשבונות הבנק והגורם שאצלו רשומים זכויותיו על מנת לקנות סמכות ביה"ד לחלוקת הרכוש המשותף, כולל נכסים וזכויות וחשבונות בנק ע"ש האישה גם אם הפרטים המדויקים עדיין לא ידועים לבעל.

במסגרת איזון המשאבים ייתכן שיהא צורך במינוי אנשי מקצוע כשמאי מקרקעין ואקטואר או רו"ח להערכת שווי הנכסים שאותם יש לאזן לצורך ביצוע האיזון. אולם בשלב הגשת התביעה אין צורך בפירוט הנתונים שיוגשו בעתיד לגורמים שידרשו לצורך ביצוע האיזון.

שאלת כנות הכריכה היא שאלה הנבחנת בנסיבות התביעה. כבר קבע בג"צ 5747/03 פלוני נ' פלונית, פ''ד נח (5) 776, שהכרעה בשאלת כנות הכריכה תעשה על פי מכלול הנסיבות האופפות את התביעה, תוך בחינת מניעיו של מבקש הכריכה, האם הוא מבקש אך לסכל פניה לערכאה אזרחית, או שהוא מעוניין בקיום התדיינות צודקת יעילה ומעשית בעניין הכרוך.

הנה, בסעיף 3 של חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) תשי"ג–1953, נאמר:

"הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האישה אם על ידי האיש, יהיה לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאישה ולילדי הזוג."

לאור האמור נקבע בע"א 617/78 יחזקאל נ' יחזקאל (9/4/79 ):

"על פי הוראה זו, סמכותו הייחודית של בית הדין הרבני קמה מזמן שהוגשה התביעה, אם הכריכה הייתה כדין". (ההדגשה במקור).

מבדיקה שערך בית הדין במזכירות נמצא כי תביעת הגירושין נמסרה ידנית לאישה ביום 7.2.13. כאשר נודע לאישה על העיקולים שניתנו לבקשת הבעל, באה האישה לביה"ד ביום 7.2.13 והגישה בקשה בעצמה לביטול העיקול ובאותו מעמד נמסר לה על קיומה של תביעת הגירושין.

ב"כ האישה הודתה בפנינו, שכאשר שכרה האישה את שירותיה ונודע לה על העיקול שהוטל, היא הניחה שישנה תביעת גירושין כרוכה אולם בחרה משיקוליה לפנות לביהמ"ש בבקשה לשמירת זכויות.

משכך, סבור בית הדין שהמשיבה וב"כ ידעו על תביעת הגירושין לפני פנייתם לביהמ"ש, וכל הפסיקה האזרחית שציינה ב"כ האישה על העלמת כתב תביעה מצד שני אינה רלבנטית לנידון זה.

סיכומם של דברים, מאחר ותביעת המשיבה בערכאה אחרת הוגשה רק לאחר הגשת תביעת המבקש בבית הדין, ובית הדין התרשם כי תביעת הגירושין שהגיש המבקש הינה תביעה כנה, והכריכה נעשתה כדין ובכנות, לפיכך סלולה הדרך בפני בית הדין הרבני לדון בתביעות הכרוכות לגירושין.

לאור האמור מחליט ביה"ד:

א. הסמכות לדון בכל העניינים שנכרכו לתביעת הגירושין נתונה לביה"ד הרבני.

ב. הצדדים יחשפו זה לזה כל המידע וימציאו כל מסמך נדרש לצורך קיום מו"מ בהגינות ובשקיפות.

ג. בהתאם להסכמת הבעל וב"כ ביה"ד מבטל את צו העיקול על תכנית חסכון ע"ס 26,000 ש"ח בבנק הפועלים, ובמסגרת האיזון הכולל יילקחו בחשבון הכספים שתמשוך האישה לשימושה.

ד. הבעל וב"כ ישיבו לביה"ד אם מסכימים הם לביטול העיקול על חשבון נוסף של האישה בבנק.

ה. ב"כ הצדדים ידווחו לביה"ד על תוצאות פגישתם.

ו. ביה"ד משריין מועד לדיון המשך במידה ויהא צורך בכך, וקובע מועד לדיון ליום ד' תמוז תשע"ג 12.6.13 בשעה 10.30, הדיון נקבע לחקירות הצדדים.

ניתן ביום כ"ז באייר התשע"ג (07/05/2013).